הנה סוג של חווית למידה משמעותית: היא נכנסת למסע למידה מתוך צורך עמום לפתח רעיון לא ברור שקשור לעבודתה. היא קוראת, מרפרפת בספרים, באתרים. זה קצת משעמם, הרבה פרטים שהיא כבר יודעת, והרבה פרטים שהיא לא יודעת אבל גם לא ממש מעניינים אותה. דעתה מוסחת לעניינים אחרים לעתים קרובות, אבל היא חוזרת שוב ושוב למשימה מתוך אותה המטרה. מתוך נחישות ואמונה בתהליך, היא מנסה להתרכז, להבין, לרדת לעומקם של דברים. לאחר זמן מה הקשב מתייצב, ומתפתח ריכוז. הרעיונות מתחילים להזדקק, והיא מתחילה לקבל תחושה מה בדיוק היא מחפשת. הידע נבנה ומתפתח והיא מתחילה להתחבר ולהרגיש נוח עם הרעיונות שהיא פוגשת, ומתחילה להשתעשע בהם ולחשוב עליהם בהקשרים שונים, וביחס להתנסויות שלה. לאחר זמן, היא מוצאת את עצמה נסחפת בזרם הרעיונות, ללא תחושת זמן, תוך עניין והנעה פנימית. היא מתחילה לראות את הנושא באור חדש, באופן עמוק יותר ועם השלכות רחבות.
השם "חווית למידה משמעותית" יוצר את הרושם, לעיתים, שמדובר באירוע חווייתי, מעניין ומרגש. ואכן, יש בחוויות למידה משמעותיות את כל המרכיבים הללו, אולם לא תמיד די בכך. פעילויות רבות בחיינו מאופיינות בחוויה, עניין וריגוש: מתקנים בפארק שעשועים מספקים חוויה וריגוש גבוה, סרטים וסדרות בטלוויזיה הן מעניינות ומרגשות, גם במשחקים למיניהם ישנם המרכיבים הללו, וגם פעילויות כיתתיות וקבוצתיות יכולות לספק חוויה, עניין ואפילו ריגוש. אין מניעה שכל אחת מהפעילויות הללו תהפוך לחוויית למידה משמעותית. אולם, לעיתים קרובות פעילויות אלה נשארות רק בגדר חוויה רגשית חולפת ותו לא. ישנו מרכיב חשוב שחיוני להתהוותן של חוויות למידה משמעותיות, זהו מרכיב המשמעות – ההכרה שגדלנו, שמשהו בנו השתנה והתפתח, ואפשר לנו לראות דברים חדשים, או לראות דברים אחרת.
כאשר אנו חווים חווית זרימה, אנו מרגישים את החוויה, העניין, התחושה שאפשר להמשיך כך ושום דבר אחר לא חשוב, אבל גם כאן, אם לא מתרחשת אותה גדילה והשתנות, זו אינה חווית למידה משמעותית, רק חוויה של זרימה.
ככל שמצטברות במאגר המידע שלנו חוויות למידה משמעותיות, אפשר לזהות קבוצה מכובדת של חוויות למידה משמעותיות שהשגתן דורשת מאמץ לא מבוטל. הן אינן מזדמנות לפנינו במקרה או בטבעיות אלא הן פרי של ריכוז גבוה, חשיבה מעמיקה והתמדה. כמו בדוגמה שהצגתי בהתחלה, הן דורשות כושר עמידה, נחישות, הנעה חזקה שעוזרת לחזור למשימה שוב ושוב, אמונה בתהליך וידיעה שככל שהתהליך יתקדם הוא יזרום בקלות יותר, הקושי ייעלם מתוקף החיבור לתכנים.
אחד החששות הוא שהתהליך לא יוביל לחוויית למידה משמעותית, אלא לעוד עבודה סזיפית שלא מובילה לשום מקום. לשיעורי בית, למשל, יש בדרך-כלל אופי כזה. תלמיד יכול לעבוד שעות על שיעורי הבית לדבוק במשימה ולסיים אותה, ולא לפתח העמקה או חיבור אישי כלשהו. אבל גם עבודות ופרויקטים ארוכי טווח, משימות בעבודה, ומשימות יצירתיות שונות יכולות "להיתקע" בשלב הסזיפי ולא לצאת ממנו. העבודה תמשיך מתוקף המוטיבציה החיצונית, אבל לא יהיה חיבור, אלא רק ביצוע יבש וחסר רגש של המשימות. השאלה היא כיצד לומדים לפתח ריכוז, ליצור חיבור, להעמיק, כך שיהיה סיכוי לשינוי, התפתחות, יצירה ומשמעות. אין לי עדיין תשובות ברורות לשאלות האלה, אלא בעיקר אינטואיציות. המחקר אמור לשפוך אור גם על שאלה זו.
ובכל זאת, אתייחס לשתי נקודות שנראות לי חשובות:
- עבודה קשה וכושר התמדה הוא ערך. ערך שהולך ונעלם בימינו בחיפושים המתמידים אחר סיפוקים מידיים, בהסתפקות בתשובות אינסטנט, ונהירה אחר ריגושים וחוויות. חוויות למידה משמעותיות רבות מתפתחות תוך עבודה קשה והתמדה, וחשוב לטפח את היכולת הזו. השכר של תחושת משמעות וסיפוק שווה את המחיר.
- עבודה סזיפית יכולה להמשיך ולהיות כזו לאורך כל התהליך, ולא להתפתח לחווית למידה משמעותית. זה כמובן תלוי באופי המשימה. משימה טכנית שאין בה כל אפשרות ביטוי ליצירה אישית, או להתפתחות ושינוי אישי, סביר להניח שלא תוכל להתפתח לכיוונים כאלה. אבל גם במשימות שבהן יש מקום לביטוי אישי, או שיש עומק רעיוני ואפשרות להתפתחות, יש דרגות חופש רבות. ללא מאמץ, אפשר להישאר ברמה השטחית ביותר ולהתקדם להשלמת המשימה מתוקף מוטיבציה חיצונית בלבד. יש צורך ללמוד כיצד למצוא חיבורים אישיים שיפעילו את מנגנוני המוטיבציה הפנימית, וכיצד למצוא דרכים לפתח את המשימה בדרכים המבטאות את אישיותו וייחודיותו של הלומד.
Meaningful Learning Experiences 