Meaningful Learning Experiences

צהרי יום שישי, שמש ובוהק, עמדתי מחוץ ל"בית קשת", שם ביתי לומדת (כיתה ב'), וחיכיתי שיסיימו את הקבלת שבת וישחררו את הילדים. לא רחוק ממני עמד אורן ארגז (עכשיו באוניברסיטת חיפה) עם עגלה ותינוקת מתוקה מסתובבת על הידיים, על המעקה הנמוך ומסביב לאביה. רק לא בעגלה. אורן, זה עתה סיים את הדוקטורט שלו בפילוסופיה של החינוך באוניברסיטה העברית. נושא המחקר שלו היה הצעת מודל המסביר חינוך כיוגה ויוגה כחינוך (קישור למאמר). פניתי  אל אורן: "הסטודנטים שלי אומרים שהם לא רוצים לשמוע על פילוסופיות משנות השישים כפילוסופיות חדשות, הם מיואשים מכך שכל מה שהם שומעים עליו עכשיו הוא בעצם פילוסופיה ישנה, אז תהיתי מה עכשיו הפילוסופיה הכי חדשה וכמו שהם אומרים, יגיע אלינו עוד 20 שנה?" אורן חשב רגע וכאילו היה צריך להחליט משהו קודם, החליט אותו והתחיל לדבר. הוא אמר לי הרבה, מזל שהם התעכבו שם בקבלת שבת. שתיתי כל מילה בצמא, תוך כדי שאני דואגת שלא אצליח לזכור ושכמות הפרטים מגיעה לגבולות זכרון העבודה שלי, ואיפה יש לי עיפרון או אולי אכתוב בטלפון. הוצאתי טלפון וכתבתי את כל הפרטים, המקורות, הדמויות העיקריות שאורן הזכיר. המשכתי לשאול כדי להבין וכדי לשמוע עוד. פתאום אורן הפסיק ושאל:"את בטח צריכה ללכת. הכל בסדר?" הבנתי שכנראה התחלתי לזוז בעצבנות ובתזזיתיות. שאלתי את עצמי באמת למה אני ככה? הבנתי שאני מאד מתרגשת ממה שאני שומעת.  מהחידוש של הדברים, מהעוצמה שלהם בשבילי ובכלל, מהעובדה שחיפשתי וזהו סוג של מצאתי. אורן סיפר לי על תודעה מתבוננת,

contemplative education, mindfulness in education

. ועל הקבוצה החדשה המתהווה בביה"ס לחינוך בחיפה. נתן לי הרבה מקורות לקרוא מהם.  אני כל כך שמחתי שאורן החליט לפתוח כל כך הרבה לפני. הרי הכי קל ומה שכולם עושים בדרך כלל זה לפתור את השואל במשפט קצר, בטח בסיטואציה ובתנאים שהיו. כמו ששואלים: מה שלומך? ואתה לא אמור לפרט אלא רק לענות "בסדר".  התמזל מזלי שאורן לא ענה לי "בסדר" אלא הבין בדיוק למה אני מתכוונת ופרש לפני נושא שלא הייתי מודעת לו כלל. חשתי שמאחורי גבי קיים עולם שאיני מודעת לו ופתאום מישהו אומר לי, תסתובבי.

ראו קישור להרצאה של אורן בכנס רוחניות ישראלית. תקציר

והסבר נוסף שאורן נתן לי על העבודה שלו: "הצעת מודל המסביר חינוך כיוגה ויוגה כחינוך. המודל מתאר את תפיסת החינוך הרציונאלי בעיקרו המקובלת ברוב מערכת החינוך, ואת מה שניתן להוסיף למודל זה אם התשתית הפילוסופית ממנה ינבע החינוך תהיה תפיסת 'עצמי' ו'ידע' שיסודן בבודהיזם וביוגה. הפרק האחרון של הדוקטורט מסביר כיצד התנוחה היוגית מהווה חינוך. באופן עקרוני ההשלכות הן לגבי פרקטיקות התבוננות בכללן כפדגוגיות חינוכיות, מה ניתן ללמוד מהן, וכיצד ניתן ללמוד זאת. בהקשר של חוויות למידה משמעותיות, ממליץ על הספר  Arthur Zajonc, Meditation as contemplative inquiry Dec.2008

Read Full Post »

קשב – מפגש – התמרה

הרצף או הספקטרום בין השלבים השונים של התהליך או החוויה הוא אולי: ממצב פסיבי של הלומד אל מצב פעיל וממצב של מחויבות שטחית אל מחויבות מלאה ועמוקה. 

seed and soil 

כמו קרן, אני חשה שצריך להיות במצב רגשי/נפשי מסוים כדי להיות פתוח לעבור ממצב של קשב למצב של מפגש. פעמים רבות קוראים למצב הזה "פנוי ללמידה" – זה יכול להיות שהלומד נמצא במסע, כפי שקרן סיפרה, ופתוח לחוות חוויות מסוימות, או רעב לתחום עניין מסוים או בכלל לגירוי אינטלקטואלי או רגשי בתחום מסוים בתקופה מסוימת. רונה כינתה זאת פרה-דיספוזיציה – או נטייה לעבור תהליך.

אני גם מאמינה שיש אנשים שנוטים יותר לעבור תהליך כזה מאחרים. וישנן סביבות חינוכיות המאפשרות יותר להיות במצב כזה ועם נטיות כאלו. החלום של כולנו הוא לאפשר מערכת חינוך, בתי ספר, סביבה לימודית המעודדת ומאפשרת להיות במצב "פנוי ללמידה".

כמורה וכמדריכת מורים אני כרגע מתעניינת בטכניקות המאפשרות את משיכת תשומת הלב ועידוד המעבר מקשב למפגש משמעותי. כביולוגית שעסקה בחקר המוח אני גם מתעניינת בתהליכים המתרחשים בגוף (לב, כליות, מוח ובטח מקומות נוספים מעורבים – ולא רק כמו שאומרים "בראש") ואשר הם גורם או תוצאה של תהליך כזה. לפי הידע הנוכחי שלי בנושא הם גם גורם וגם תוצאה –  גוף, מוח, נפש והתרגשות מחוויה משמעותית, שלובים זה בזה ומזינים זה את זה. אינני רוצה ליפול בפח של הרדוקציה אבל רוצה להשתמש בה כדי ללמוד יותר על החוויה המשמעותית. למשל, כל חוויה או מידע שאנו קולטים מקבל ערך רגשי לפני שהוא עובר גיבוש לזיכרון – וככל שהערך הרגשי גדול (לכל כיוון) יש סיכוי שנזכור אותו יותר טוב (באופן שימושי ולטווח ארוך). לאחר שאני מעבירה את המידע הזה דרך המסננת של "לא רק דרך הראש"  אני רוצה לתכנן פעילויות המעוררות ערך רגשי גדול אבל מעדיפה שיהיה חיובי אלא אם כן הערך הרגשי השלילי הוא רלוונטי (תלוי בנושא ) – כדי להימנע מתחושת מניפולציה רגשית לא רלוונטית של הלומד. הזכרתי במפגש את ההוראה בעזרת case studies. כאשר מתאימים את ההוראה הזו  לנוער מספרים סיפור של אנשים קונקרטיים ואמיתיים, הבעיה שמציגים היא בעיה מהחיים, נוצרת דרמה ומתח בכיתה ומנסיוני זה מתכון למעבר בין קשב גרידא למפגש.

שאלות נוספות המעניינות אותי בהקשר חל"מ:

1. כיצד אפשר לקדם את המעבר הבא: ממפגש להתמרה. שלב זה נראה בעיני מאד אישי ולא ניתן למניפולציה, אבל אולי בכל זאת אם נתעמק בו נגלה שאפשר לתרום להתרחשותו.
2. מה מתרחש ברגע ההתמרה – ה"אהה!" מבחינה ביולוגית?
3. מה מקומם של תהליכים קבוצתיים בתהליך?

Read Full Post »

מתוך ניסיון לנתח חוויות למידה משמעותיות, צמח המודל הבא. מן הראוי לבדוק אותו על חוויות למידה משמעותיות שונות ולבדוק כיצד הוא עובד, ובמה הוא תורם. בכל הצגה של המודל בפני אנשים נוכחנו שהוא מעלה שאלות, מעודד עדכונים ועידונים. אילו שאלות הוא מעלה בכם?

מודל קשב-מפגש-התמרה

(פיתוח, בהרכבים שונים ובשלבים שונים: אורית פרנפס, מוישי ויינשטוק, אפרת וורד, רותם טרכטנברג, טלי אדרת-גרמן, עמיר פריימן, יעל אברהמי, תחיה הרמן)

על-פי המודל, "חווית למידה משמעותית" מתאפיינת בשלושה שלבים:

א.      קשב – תשומת לב (לשים לב למגוון דברים) וריכוז (להתרכז בדבר מסויים) בדבר אותו פוגשים

קשב יכול להיווצר (להיות "מותנע") על-ידי אחד מהתנאים הבאים או שילוב של מספר תנאים. חלקם קשורים לתוכן החיצוני ולדרך הגשתו, חלקם קשורים למוכנות האדם והיכולת שלו להקשיב לתוכן חיצוני, וחלקם קשורים לאינטאקציה בין התוכן החיצוני לבין האדם.

ב.      מפגש – מפגש מתרחש כאשר היבטים בעולם החיצוני נוגעים ברבדים עמוקים בעולמו הפנימי של האדם.

מהם רבדים עמוקים? רבדים המתחברים ל"עצמיות של האדם", למי שהוא: המהות האותנטית[1] (תדמור, 2007) על כל גווניה הכוללים רגשות, ידיעות, תחושות, תפיסות, עמדות, ערכים, אמונות, ועוד. גם למידה קוגניטיבית עשויה להיות משמעותית במובן זה כאשר היא נוגעת בעולמות אלה. למשל, כאשר היא מערערת עמדות יסוד או מעשירה אותן, מוסיפה נופך למחשבות ותפיסות קודמות, מראה פנים אחרות ועוד.

בעת התרחשות מפגש האדם חש עניין, רלוונטיות, מוטיבציה, מעורבות, הנאה, חיבור, התרגשות, גירוי לחשיבה, סקרנות, תהייה ועוד.

ג.       התמרה – האינטראקציה בין העולם הפנימי לבין הדבר אותו פוגשים יכולה לגרום למצב שמשהו חדש מתחולל בעולמו הפנימי של האדם: תובנה חדשה, הבנה אחרת של משהו בחיים, הסתכלות חדשה, יצירה חדשה, גילוי, תחושה חדשה, ערעור של תפיסה קיימת וצורך ליצור סט חדש של תפיסות, רעיונות – צורך בנתינת משמעות חדשה לדברים. התמרה גם יכולה ליצור חיבור עמוק יותר והמשך של תהליך מעגלי.

לתיאור מפורט יותר של הרציונל מאחורי חוויות למידה משמעותיות, ומודל קשב-מפגש-התמרה, ראו מאמר בביטאון מכון מופ"ת – גיליון 49 המוקדש לרוח האדם בחינוך. המאמר בעמוד 20.

Read Full Post »