Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for נובמבר, 2012

חמישי בערב. יושבים בסלון. קפה. העוגה שליד. שני גברים, שתי נשים. חברים טובים כבר הרבה שנים.

השיחה קולחת, לפעמים ברביעייה, קצת יותר בזוגות, שיחות נשים, שיחות גברים, שיחות מלב אל לב, וכאלה של מה בכך. הסיפורים מתגלגלים, פרצי צחוק לפרקים, הטונים עולים בוויכוחים רמים, ועניינים אישיים נידונים בקולות נמוכים.

ורד מתארת את האירועים האחרונים בעבודה, משתפת ברגשות מורכבים ומנתחת מצבים חברתיים, מערכי כוחות, זרמים תת-קרקעיים ובוחנת דרכים להתמודדות, וגליה מקשיבה בתשומת לב, מהנהנת בהבנה, ומעירה: "כן, זה באמת מתסכל מאד" או "זה נשמע כמו רעיון טוב". מידי פעם מייעצת ומביעה דעה.

ובינתיים, ערן וירון נסחפים אל תוך ויכוח סוער על "המצב" באופן כללי, ובפרט לאחר "עמוד ענן", ומה צריך לעשות עכשיו. כל אחד מהם שוטח תיאוריה איתנה ומגבה אותה בעובדות, דוגמאות, ודיעות של מומחים ששמם הולך לפניהם.

גליה וורד כבר בנושאים חדשים, ושיחתן זורמת בין מדריכת הפילאטיס המופלאה, פרטי הדיאטה התורנית, חוגי הילדים, המוצלחים יותר והמוצלחים פחות, וחנות הבגדים החדשה שנפתחה בקצה הרחוב.

מפה לשם ערן מספר סיפור על ארוע שקרה לחבר, ומתבל אותו באנקדוטות מבדחות שסוחטות מירון צחוקים, מה שמסב את תשומת הלב של הנשים אל העלילה המשעשעת ולזמן מה כל הארבעה מגלגלים סיפורים בשטף אסוציאטיבי תוך תחרות סמויה על הסיפור המרשים ביותר.

ובין אלה לאלה נשזרים דיווחים ועדכונים על קורות הימים האחרונים, דברי רכיל על מכרים משותפים, ושאר מיני מחשבות ועניינים שמאכלסים את הראשים ומוצאים את דרכם אל החוץ, אל המרחב הציבורי.

זהו בהחלט ערב מהנה ונחמד. שיחת סלון שתישכח במהרה, אבל לעת עתה היא דרך נעימה להעביר זמן, לבלות ביחד ולתחזק קשרים חברתיים.

Image

מה מניע שיחות סלון כאלה?

הנה רשימה של צרכים שזיהיתי ואספתי בשיחות סלון בהן השתתפתי. (חלקן, אגב, לא באמת התקיימו בסלון, אבל כמו "פולניה" שיחות סלון זה אופי, לא מוצא…):

הצורך לחלוק – לשתף בהיבטים מעולמי, מחיי, לדווח ולעדכן, תוך ציפיה להקשבה ולתגובה.

הצורך לדעת – אם לא הסקרנות, לפחות העניין בחיי חבר טוב מניעה שאילת שאלות.

הצורך בקירבה – לשתף בעניינים אישיים ואינטימיים, ולהרגיש שיש מי שמקשיב ואכפת לו.

הצורך במידע – ללמוד ולקבל מידע שיעזור לי במשהו שאני עושה או צריך.

הצורך בבידור – לספר זה לזה סיפורים מצחיקים, מפתיעים, משעשעים. לבלות יחד. לעשות גוד טיים.

הצורך לבוא לידי ביטוי – להשמיע את קולי, ושיקשיבו לי.

הצורך לפתור בעיה – להתייעץ עם חבר כדי לקבל עזרה.

מזכיר קצת את הפירמידה של מאסלו, לא?

 Image

הצרכים בפירמידה של מאסלו מפוזרים בין פרטי הרשימה שלמעלה. כמעט כולם.

צורך אחד חשוב אינו כלול עם המניעים מאחורי שיחות הסלון שמניתי – הצורך במשמעות. זה הצורך שקשור במימוש עצמי, בפסגת הפרמידה של מאסלו.

איך נראית ומרגישה שיחה שמונעת מתוך צורך במשמעות?

עכשיו גליה מתארת לורד את היומיום הבלתי אפשרי שלה, ומדברת על הויתורים שהיא עושה מבחינת עיסוקי הפנאי שלה, המשפחה. ורד מגדירה את המצב שגליה מתארת כקושי לאזן בין היבטים שונים וחשובים בחייה – עבודה, משפחה ופנאי אישי. היא מביאה דוגמה אחרת, מחייה, שמתייחסת לרעיון של האיזון בחיים שמאירה היבטים חדשים, לא צפויים עבור גליה. גליה מצביעה על הבדל מהותי בין הדוגמה שהביאה ורד לבין המצב שלה ומעלה תובנה על שינוי אפשרי. שתיהן ממשיכות להביא דוגמאות כדי לחדד נקודה זו או אחרת, ולנתח יחד את הרעיון שהולך ומתפתח תוך כדי שיחה.  

מבחינה רגשית, השיחה עברה לפאזה חדשה. מתעוררת בין גליה לורד תחושה של חיבור, עניין מתגבר, ועוררות גדולה. השיחה נוגעת ברבדים עמוקים בחייהן ובנפשן ומתחברת למוקד של משמעות שמשותף לשתיהן. הייחודי בשיחה הזו, וייתכן שבשיחות משמעותיות אחרות, הוא שהדיון הוא ב"רעיונות" עמוקים. יש הדהוד של הרעיון שגליה הציגה אצל ורד, ושתיהן חשות את המפגש האותנטי עם הרעיונות שמובעים. הסיפורים עצמם, כסיפורים, כבר לא חשובים, אלא הרעיונות הכלליים שהם מחדדים. למעשה, כל אחת מתמקדת ברעיון ועוקבת אחר התפתחותו דרך הסיפורים. בשונה מהדוגמאות הקודמות של שיחת הסלון, כבר לא חשוב של מי הסיפור ומי המספרת. שתיהן מחזיקות את הרעיון, הוא כמעט פיסי בחדר.

נראה שקורית כאן חווית למידה משמעותית:

יש קשב – כי מקשיבים לסיפורים בתשומת לב ובריכוז רב כדי לזהות בהם את הרעיון שבו מתמקדים.

יש מפגש – כי הרעיון בו מתמקדים מהדהד אצלינו עמוק.

יש התמרה – הרעיון הולך ומשתנה ומתפתח דרך השיחה. הוא מקבל תפניות מפתיעות מתוך האינטראקציה בין שני אנשים עם חוויות שונות, מחשבות שונות ונקודות מבט שונות.

השאלה שעולה לי מכאן: מהו רעיון עמוק? אילו רעיונות יוצרים הדהוד?

מדוע קודם זה לא קרה? מדוע זה לא קורה הרבה?

אנשים מספרים סיפורים זה לזה. לפעמים הסיפורים מתגלגלים לחווית למידה משמעותית, אבל הרבה פעמים הם לא.

לעתים קרובות הדברים שנאמרים חשובים לאדם שאומר אותם, אבל האדם ממול לא מזהה רעיון. הוא רק שומע סיפור.

לפעמים האדם שממול אמנם מזהה רעיון, אבל הרעיון לא מהדהד אצלו עמוק אלא ברבדים פחות משמעותיים.

אפילו אם הרעיון מהדהד עמוק, ייתכן ואין ביכולתם של המשוחחים לפתח אותו ולהראות זה לזה היבטים חדשים שיובילו ללמידה ולהתמרה.

מקווה שהסיפור שכתבתי כאן היה משמעותי, לפחות לחלקכם.

 

 

Read Full Post »

שירה הגיעה אלי לפני חודש, ומילאה את חיי, חיינו, באושר ובהמון משמעות. הבאת ילד לעולם היא, לכל הדעות, אחד הארועים המשמעותיים הגדולים שמתרחשים בחיי אדם. בשבוע האחרון, כשאני מתפנה יותר גם לחשוב ולהרהר, אני שואלת את עצמי: האם בחודש האחרון היתה לי חווית למידה משמעותית?

ברור לי שבחודש האחרון יש חוויה, יש למידה, ויש משמעות.

חוויה – מהי? במסמך חשיבה פנימי כתב מוישי ויינשטוק הגדרה לחוויה: "חוויה היא התרחשות נפשית אותה עובר האדם. כאשר האדם מתנסה בחוויה – האדם והזמן הווים במקום מסויים, ויש חיבור בין האדם המקום והזמן (חיבור של הוויה וחיים- גורדון). בהתרחשות זו עשויים לבוא לידי ביטוי כוחות מגוונים באישיותו (קוגניציה, רגש, נפש, תת מודע ועוד). במהלך ההתרחשות האדם חש עוררות עמוקה, ולרוב, אינו רפלקטיבי לגבי המתרחש. המשמעות של החוויה מתבררת לעיתים קרובות רק לאחר זמן ועיבוד של ההתנסות." הרגעים עם שירה, רגעי ההיכרות וההתוודעות, ההתבוננות בשינויים ובהתפתחות הם התרחשויות רגשיות ונפשיות עמוקות.

למידה – מהי? אני מגדירה למידה כגדילה, התרחבות, התעמקות ו"התמרכבות" (מלשון מורכבות) של פנימיות האדם (קוגניציה, רגש, מטהקוגניציה, מיומנות, ערכים, רוח ועוד). בבלוג "בפתח הלב" מנתח מוישי ויינשטוק את מושג הלמידה, שם הוא מיטיב להגדיר באלגנטיות למידה כהתרחשות שאדם גדל/ מתפתח/ צומח ממנה הן קוגנטיבית, הן רגשית והן רוחנית. החיים עם שירה בחודש האחרון רוויים בלמידה מסוגים שונים – החל ממיומנויות שונות שהולכות ומשתכללות (כמו, לבישה ונשיאת תינוק במנשא, הכנת בקבוק חלב עם תינוקת ביד, כשאפרכסת הטלפון בין האוזן לכתף, ועוד), דרך ים של מידע חדש על טיפול  בתינוקות, וכלה בהתפתחות והתרחבות הזהות שלי כאם עם העמקת הקשר ביני לבין בתי החדשה.

משמעות – דבר משמעותי הוא דבר בעל ערך, מהותי, חשוב. מה הופך דבר לבעל ערך? האם ישנם תכנים בעולם שהם בעלי ערך מתוקף היותם? זו שאלה פילוסופית עמוקה ששווה להקדיש לה חיבור עצמאי. בשלב זה אסתפק בהתייחסות למשמעות אישית – כאשר תוכן חיצוני מתחבר ליסודות העצמי ולחלקים מהותיים, קיומיים באישיותו של האדם וחייו, האדם חש ומודע שהדבר משמעותי לו. לרוב, מודעות למשמעות כרוכה בתחושת עוררות ועניין. האם יש דבר יותר קיומי, יותר אישי ויותר בעל ערך מיצור אנושי חדש שהגיע לעולם, ונכנס אל חייך?

אם כן, חוויה, למידה ומשמעות נוכחים כולם בחיי בחודש האחרון. מדוע, אם כן, ככל שאני מחפשת ומנסה להיזכר בימים ובשעות שמרכיבים את החודש האחרון, אינני יכולה לזהות ולו חווית למידה משמעותית אחת?

כדי לחדד מהי חווית למידה משמעותית, נבדוק צירופים שונים של המילים חוויה, למידה ומשמעות.

חווית למידה – חווית למידה ללא רכיב המשמעות היא התרחשות שבה קורית למידה, אבל אין מודעות לערך שלה, לעומק שלה, ולנגיעה שלה לאדם ולחייו. האדם אולי יודע ומרגיש שלמד משהו, וייתכן שלמידה זו אף כרוכה בהנאה, אבל אין הכרה במשמעותה וערכה לחיי האדם. כיצד חווית למידה יכול להפוך לחווית למידה משמעותית? כאשר האדם מבחין ומעריך את היופי שבתוכן הנלמד, מזהה חיבור אל היבטים מהותיים בעולמו הפנימי, כאשר התוכן משפיע על תפיסת עולמו, על נקודת מבטו, וגורם לו להתרגש (ולא רק מעצם תחושת ההישג של ההבנה) – זו הכרה במשמעות.

חוויה משמעותית – חוויה או התרחשות שבה יש מודעות למהות ולעומק החוויה – היא נוגעת ברבדים עמוקים של האדם, והאדם חש בכך. לדוגמה, אנו עשויים לחוות חוויה משמעותית בעת שיחה אישית על ענין שקרוב מאד לליבינו. אולם, אין הכרח שבשיחה זו תתרחש למידה, גדילה או התפתחות. כדי שזה יקרה, צריך שתהיה איזושהי התמרה, שמשהו חדש יתחולל באדם, שמשהו ישתנה, יתפתח.

למידה משמעותית – למידה משמעותית אינה בהכרח תחומה בזמן, או קשורה בהתרחשות מסויימת שאפשר להגדיר, או לספר עליה ספור. לדוגמה, במשך 5 שנים שקדתי והתעמקתי בעבודת הדוקטורט שלי. במהלך עבודה זו גדלתי והתפתחתי במימדים רבים וזו אולי התקופה בה למדתי הכי הרבה. זו גם היתה למידה מאד משמעותית – הנושא היה לי חשוב ומהותי, והזהות המקצועית שלי התפתחה לאין שיעור. יחד עם זאת, אינני מכנה את 5 השנים הללו כחווית למידה משמעותית כי תקופה זו אינה מוגדרת, והיו בה התרחשויות רבות. בתוך תקופה זו, היו חוויות למידה משמעותיות רבות שאני יכולה לספר עליהן ולנתח אותן.

אז מה בדיוק קורה בחודש האחרון עם שירה? יש חוויה, יש למידה ויש משמעות. מדוע איני חווה חווית למידה משמעותית?

אני חווה חווית למידה כל הזמן – משכללת את המיומנויות שלי, לומדת פרטים שונים על טיפול בתינוקות, ולומדת שוב להיות אמא, ובעיקר, לומדת את שירה. יחד עם זאת, עדיין איני מודעת למשמעויות העמוקות של למידה זו – כיצד הדברים שאני לומדת בחודש האחרון מתחברים לרבדים עמוקים באישיותי, מתייחסים לשאלות הגדולות של חיי. כשיגיע הזמן להרהר בכך, לשוחח על כך עם אנשים אני מעריכה שגם המשמעות תתבהר. רגע שכזה יכול להחוות כחווית למידה משמעותית.

אני חווה חוויה משמעותית – ההיכרות עם כל הבעה תינוקית, ההתבוננות בהתפתחות העדינה משעה לשעה, ומיום ליום, ההכרה שזה אדם חדש לגמרי, שלא דומה לאף אדם שאי פעם היה כאן, ומה היא מביאה איתה לעולם, ואיזה אדם עוד יתפתח ממנה – כל אלה מרגשים ומרעידים את מיתרי הלב. אולם אינני חשה כי יש כאן למידה של דבר חדש, הרעיונות הללו מרגשים, אבל כאם ותיקה, כבר חוויתי אותם בעבר. אינני חווה עדיין הבנה חדשה או גילוי חדש שמשנה אותי. עיבוד נוסף עם עצמי ואולי עם אחרים יכול להוליד תובנות חדשות – שם עשויה לקרות חווית למידה משמעותית.

אני בטוחה שבמהלך החיים עם שירה אחווה למידה משמעותית – על אימהות, על מורכבות הרגשות, על יחסים במשפחה ועוד. סביר להניח שבתהליך זה יהיו חוויות למידה משמעותיות שונות. עדיין מוקדם מידי לשאול מהי הלמידה המשמעותית שלמדתי בחודש האחרון.

כתיבת הפוסט הזה היתה לי חווית למידה משמעותית. בשעות בהן חשבתי, עיבדתי את מחשבותיי, וכתבתי חוויתי תהליך יצירתי, שבו עסקתי בנושא שהוא בעל ערך עבורי. התחלתי את התהליך ללא שמץ של מושג, ועם לא מעט תסכול, מדוע לא חוויתי חוויות למידה משמעותיות, בתקופה שאמורה להיות משמעותית מאד. במהלך השעות הללו התפתחה הבנתי ואני אפילו מסיימת עם מספר השערות, גם אם הן עדיין דורשות בדיקה. אני משערת שהייתי עסוקה בעשיה ובהוויה שלא השאירו הרבה מקום להרהור, עיבוד של חוויות, ושיח עם אנשים אחרים בעלי נקודות מבט שונות ורעיונות אחרים משלי. זה נראה כמו תנאי הכרחי לקיום חוויות למידה משמעותיות, אם כי לא מספיק.

Read Full Post »

עם WordPress.com אפשר לעצב אתרים כאלה
להתחיל