מזה זמן רב התרגלתי לדבר על חוויות למידה משמעותיות כתהליך, כמעט לוגי, שיש בו קשב, מפגש, הדהוד והתמרה. המודל עוזר מאד לתאר חוויות למידה משמעויות והוא גם היווה יסוד מארגן במחקר שערכנו. הפעם אני בוחרת להטות את המשקל אל עבר רכיב חשוב שקיבל פחות מקום עד עתה בחשיבה ובכתיבה שלי.
במחקר שערכנו הופיע אוסף של קטגוריות שייחסנו אותו בדרך-כלל להתמרה, וכינינו אותו: תחושות ורגשות. ככלל, החלק של ההדהוד וההתמרה ידוע, וגם התגלה כסוער ועתיר רגשות מסוגים וגוונים שונים. לא היה כל צורך לדובב את הנבדקים ולשאול אותם באופן מיוחד על תחושות ורגשות שעלו בהם בעת ההדהוד וההתמרה – התיאורים הספונטניים שלהם היו עשירים ברכיבים אלה.
בולטות במיוחד שתי הקטגוריות: שמחה – הופיעה 21 פעמים בראיונות, והתרגשות – הופיעה 16 פעמים. אלה מספרים גבוהים מאד ביחס לקטגוריות אחרות. ואכן, רגשות (שמחה, התרגשות) ותחושות כאלה (פרפרים בבטן, ריקוד בגוף, תחושה של פתיחה והתמלאות באזור החזה) בדרך כלל היוו אינדיקציה שחווית למידה משמעותית אכן מתרחשת. חווית למידה משמעותית מלווה בדרך כלל בהתרגשות, שמחה, חדווה, והתלהבות.
בפוסט הזה, אני רוצה להתחיל דווקא מתחושה זו, וממנה לנסות ולהבין שוב מהי חווית למידה משמעותית, ומהי המהות שלה.
מה התחושה הזו מספרת לנו? כאשר אנחנו נמצאים בתוך תהליך מסוים, והתחושה הזו מופיעה ומתעצמת, היא מספרת לנו שכעת אנחנו בתוך התהליך במקום שעומד לעשות קפיצת מדרגה. אנחנו עוד לא יודעים איך ומתי ולאן הקפיצה הזו תיקח אותנו אבל אנחנו חשים שמשהו גדול מתחולל בתוכינו ומאפשר את הצעד הבא שהוא מפתיע, בלתי צפוי, ופותח אפשרויות חדשות. ובעיקר מתמיר אותנו, עושה בנו את השינוי הזה שמאפשר את כל אלה.
זה לפעמים יכול להיות חמקמק. אותה תמונה מעורפלת שעולה ויוצרת את התחושה הזו של המשמעות, ורומזת על מה שיכול להיות אפשרי, יכולה לחמוק ולהיעלם. אבל אותה תמונה שכבר עלתה בנו להרף עין כבר יצרה בנו שינוי, חרצה בנו חריץ. בהקשר המתאים היא תופיע שוב, אולי אף ברורה יותר (כך בדרך כלל מופיע הדהוד).
כאשר אני עוברת על כל 25 חוויות הלמידה המשמעותיות המתוארות אצלנו על-ידי המרואיינים, אני יכולה לזהות בסיפוריהם, אצל כולם למעט אחדים, את תחושת ההתרגשות שכרוכה בקפיצת מדרגה. קפיצת מדרגה בהבנה שלהם שלוקחת אותם אל מעבר למה שיכלו לדמיין קודם, שמתארת שינוי פנימי שמאפשר לראות ולחוות דברים באופן חדש, שמצביעה ומאפשרת את הצעד הבא, שלא התאפשר קודם.
לא אוכל להדגים על כל הדוגמאות מהמחקר, ולכן אבחר כאן שתיים.
ליצור מודל תיאורטי בעצמי
תיאור תמציתי של החוויה:
1.החוויה של המרואיינת התרחשה במהלך עיסוק בהכנת מצגת לכנס מחקרי בו היא תשתתף. 2. בניסיון להסביר בצורה מדויקת יותר את אחד ממושגי המפתח של עבודתה, פיתחה המרואיינת בהדרגה מודל תיאורטי ויזואלי (גרף) 3. תהליך ממושך של ניסוי וטעייה, כדי לבדוק אם המודל ממחיש נכונה את המושג. 4. המרואיינת מציינת שני דברים שהיו משמעותיים עבורה: א. הגרף עזר לה להסביר את המושג והפך אותו ליותר ברור. ב. היא נרגשת מההצלחה שלה ביצירת מודל תיאורטי בעצמה, וחשה מסוגלות עצמית לגבי יכולת אקדמית מתקדמת. 5. מדווחת על תחושות של שמחה, אופטימית ומסוגלות אישית.
יצירת הגרף החדש לוותה בתחושה חזקה של התרגשות משתי סיבות. יש תחושה של יצירת יש מאין. לפני פיתוח הגרף, הוא לא היה קיים, לא במחשבה שלה ולא על גבי הנייר או המחשב, ולכן לא הייתה יכולה להשתמש בו לצורך הסבר, לצורך החשיבה שלה עצמה. ישנם כלים שכאשר הם קיימים הם פותחים אפשרויות חדשות שפשוט לא היו קיימות קודם בלעדיהם. הכלי פותח אפשרויות ומצביע על הצעדים הבאים. הסיבה השנייה היא תחושת המסוגלות האישית – בעצם ההתנסות בעבודת הפיתוח של המודל, מתרחש שינוי פנימי והתפתחות שפותחים את אפשרויות היכולת ליצור מודלים תיאורטיים. תחושת משמעות, במקרים רבים, נובעת מחווית הצמיחה והתפתחות היכולת האישית – מה שלא חשבתי שאני יכולה או מסוגלת, עכשיו אני מגלה שהיכולת הזו מתפתחת אצלי.
התנועה הנכונה בסקי
1. במשך זמן מה תרגול בפילאטיס ואימון בסקימולטור. 2. התמדה בתרגיל פילאטיס מסוים שאמור להיות חשוב לסקי, בלי להבין באיזה אופן הוא חשוב 3. בפתאומיות, הייתה הבנה של הקשר בין דבר אחד לשני, שהתנועה בתרגיל הפילאטיס היא בדיוק התנועה שנדרשת בסקי.
אני אוהבת את הדוגמה הזו כי היא שונה מהאחרות בכך שלא מתרחשת כאן הבנה במובן הרגיל שלה (הבנה בשכל), וגם בגלל שזה מקרה קלאסי של קפיצת מדרגה לא צפויה. המרואיינת הבינה בגוף משהו חדש, שלא היה קיים עבורה לפני כן. היא גם לא חיפשה אותו באופן ספציפי. היא בהחלט חיפשה את הדרך לעבוד עם הגוף שלה באופן נכון יותר בעת גלישה בסקי, אבל היא לא ציפתה שההבנה הבאה תהיה דווקא מתוך ההקבלה בין תרגיל הפילאטיס לבין הסקי. ההבנה החדשה הביאה אותה למקום חדש שלא חזתה אותו קודם, ופתחה בפניה אפשרויות חדשות לחקירת הגוף-בעת-גלישת-סקי.
תמיד שואלים אותי את השאלה, מתי למעשה יודעים שהחוויה היא חווית למידה משמעותית – בזמן שהיא מתרחשת? או לאחר זמן כאשר מסתכלים לאחור ויכולים לאמוד את השינוי שהתרחש בחיינו לנוכח החוויה.
אני חושבת שאלה שני דברים שונים. שניהם כנראה חשובים. אבל אני מפנה את תשומת לבי אל הרגע הזה, שבו חיה בי תחושת ההתרגשות והשמחה לנוכח דבר גדול (באופן יחסי) שעומד להופיע או שהופיע ממש עכשיו ופותח לי אפשרויות חדשות, התפתחות חדשה. כאן אני עכשיו, וכאן זה קורה. כאן מתחולל בי השינוי שמאפשר לי להיות קצת אחרת בכל מה שיבוא אחר-כך ויאפשר לי לעשות את הצעדים הבאים. אם אכן חיי ישתנו כאשר אעמוד בנקודה מסוימת בזמן בעוד שלושה חודשים? אינני יודעת. ואולי הם ישתנו לאור השינוי הזה בעוד ארבע חודשים? אולי. מה שאני די בטוחה בו, זה ששינוי מהותי התרחש, והוא התרחש עכשיו, והוא קשור לתחושת המשמעות שבגוף.
ובמקרה נתקלתי בבלוג של שרית וולפוס, שכתבה על ריגוש והתרגשות והציור שמלווה מתאר מאד יפה אותה תחושה אליה התייחסתי כאן.
Meaningful Learning Experiences 