לאור ההצהרות בחודשים האחרונים והעידוד הנמרץ ליצור למידה משמעותית במערכת החינוך, אני נדרשת לעיתים קרובות לתרום את חלקי למאמץ הלאומי המתעצם והולך, ולו רק בגלל ששתי המילים "למידה" ו"משמעותית" מופיעות בשם שבחרתי לתופעה שאני חוקרת. אני מוצאת את עצמי בוחנת באופן מעמיק יותר את השאלה – מה בין חוויות למידה משמעותיות ללמידה משמעותית? מה היחסים ביניהם? האם האחד מכונן את השני או מוכל בו? ככל שאני הוגה בעניין עולה בי ההשערה כי חוויות למידה משמעותיות הן אבני בניין חשובות בתוך תהליך של למידה משמעותית.
לפני כשנה, סיפר לי חבר כי אחד מתהליכי הלמידה הכי משמעותיים שהיו לו היו כתיבת הדוקטורט. ניסיתי אז לברר לעצמי האם תהליך של כתיבת עבודת דוקטורט היא חווית למידה משמעותית, והגעתי למסקנה שלא. כתיבת עבודת דוקטורט הוא תהליך ארוך ומשמעותי מאד של למידה, שבתוכו יש ויתרחשו חוויות למידה משמעותיות שיתרמו לתהליך. חוויות למידה משמעותיות הם אירועים מקומיים תחומים בזמן, מעין נקודות שיא בתוך תהליך ארוך. חזרתי ובחנתי באופן רפלקטיבי תהליך משמעותי שאני עברתי – תהליך כתיבת עבודת הדוקטורט שלי, ובדקתי מה היה מקומן של חוויות למידה משמעותיות בתוך תהליך זה.
במבט לאחור, אני יכולה להעיד כי זה היה תהליך מצמיח מאין כמוהו, שבו בניתי גוף ידע שהולך עמי עד היום, עיצבתי את זהותי כחוקרת וכלומדת, והרגשתי שגדלתי והתפתחתי מהרבה בחינות. בתוך הסיפור המורכב של תהליך ארוך טווח שכזה, אני חושבת שהיה תפקיד חשוב לחוויות למידה משמעותיות שחוויתי. הן אינן המרכיב המהותי היחיד שיוצר את המשמעותיות של התהליך, אבל הן אחראיות לקפיצות מדרגה קטנות בתוך התהליך, ולהעמקה והרחבת המשמעות.
כשאני נזכרת בתהליך בן 4 שנים שעברתי, אני זוכרת תקופות ארוכות של עבודה סיזיפית. התמודדות עם חומר קריאה רב וקשה להבנה, כתיבה, וכתיבה מחדש, ושוב עיבוד נוסף וכתיבה. לולא המוטיבציה האוטונומית המאוד גבוהה שהייתה לי, קשה היה להתמיד ולהתעקש לקום יום יום, ולהמשיך בעבודה. התהליך השגרתי של עבודה קשה הרגיש לפעמים כמו טיפוס צוקים מאמץ, מלווה בתחושות של תסכול, שהתחלפו לעיתים בתחושות של הישג, אתגר וחדווה של התקדמות.
בתוך כל זה, היו מספר חוויות למידה משמעותיות, ככל שמאפשר לי הזיכרון. את חווית הלמידה הראשונה תיעדתי בפירוט קצת אחרי שהתרחשה. במסגרת פרויקט מחקרי בו השתתפתי אז, נעזרתי בסימולציה כדי ללמוד נושא מסובך בפיסיקה (פיסיקה הייתה נקודת תורפה שלי מאז ומתמיד, ונעניתי לאתגר ללמוד לבד את הנושא). האפיזודה הזו זכורה לי עד היום כחוויית למידה משמעותית, ותיעדתי אותה כי הרגשתי שייתכן ומתבשל כאן נושא לדוקטורט. זה אכן היה הגרעין שהצמיח את נושא הדוקטורט שלי (שעסק בהבנת נושאים מורכבים בפיסיקה באמצעות סימולציות מחשב). כמובן שהנושא לא נולד רק מתוך האפיזודה הזו, אלא היה מחובר להרבה דברים שהעסיקו אותי בעבר, ובאותה תקופה, ואולי בגלל זה גם כל כך התרגשתי מהאפיזודה הזו. מכל מקום, האפיזודה הזו הייתה ציר מכריע בהיווצרותו של הרעיון מאחורי הדוקטורט. יש משהו מאד מיוחד ברעיון לדוקטורט שנולד מתוך חווית למידה משמעותית. מעניין איך נולדים רעיונות לדוקטורט במקרים אחרים? האם הם קשורים באיזשהו אופן לחוויות למידה משמעותיות?
חוויות למידה משמעותיות נוספות התרחשו על רקע פגישות עם המנחה שלי. נפגשנו בממוצע אחת לחודש-חודשיים, וחלק ניכר מהפגישות הביאו לחוויות למידה משמעותיות. בחשיבה המקורית והמעמיקה שלו, אנדי נהג לאתגר את הרעיונות שלי. לאתגר, לא לבטל. זה בדרך כלל גרם לי להרחיב ולשכלל אותם באופן כזה שנוצרה התמרה, מלווה בתנופה גדולה של יצירה. חלק מחוויות הלמידה המשמעותיות התרחשו ממש בעת השיחה, אבל חלקן אחר-כך, תוך כדי התמודדות עם ההערות שלו. בגלל הדחיסות הרעיונית בפגישות, נהגתי להקליט אותן, כדי שאוכל להקשיב שוב ולהגות ברעיונות השונים, והעיבוד שלאחר הפגישה לפעמים הביא לראיית הדברים באור חדש. השיחות הללו הביאו פעמים רבות לתהליכי יצירה אינטנסיביים של רעיונות חדשים.
גם במהלך הכתיבה עצמה התרחשו לפחות שתי חוויות למידה משמעותיות שאני זוכרת. שתיהן התרחשו בזמן ניתוח נתונים, כאשר דברים לא הסתדרו לשביעות רצוני, ולא הצלחתי לראות תמונה כוללת בתוך הפרטים. אחת האסטרטגיות שלי במקרים כאלה הייתה לצאת להליכה של שעה-שעה וחצי של חשיבה. להתרחק מהמחשב ומהפרטים, ולחשוב באופן כללי יותר, מלמעלה. בשני המקרים הללו, התגבש רעיון חדש תוך כדי ההליכה, מלווה בתחושת התרגשות. בשני המקרים, הרעיון שהתגבש גרם לקפיצת מדרגה בניתוח, ולאפשרות ליצור משמעות גדולה יותר מהסיטואציות שניתחתי.
אגב, היו עוד חוויות למידה משמעותיות שהולידו רעיונות שבדיעבד, נזנחו ולא הוצאו מהכוח אל הפועל. מה הסטטוס שלהם? אם רעיון לא ראה אור, האם יש לו משמעות בתוך התהליך, או בתוך תהליך ההתפתחות של האדם?
במבט לאחור, זוהי אחת הלמידות הכי משמעותיות שהיו לי. למדתי, העמקתי, וגדלתי. חלק מהמשמעות של התהליך הוא באורכו ובהערכת ההתקדמות והשינוי שהתרחש במהלכו. גם ההעצמה האישית המתלווה להישג היא בעלת משמעות רבה – התחושה של כיבוש פסגה לאחר מאמץ רב והגאווה שבתוצר, ובמומחיות שפותחה. ועכשיו אני שואלת את עצמי שוב: מה היה תפקידן של אותן חוויות למידה משמעותיות בתוך התהליך המאוד משמעותי והארוך הזה? האם היה להן תפקיד בכלל, פרט לחוויית ההתרגשות והיצירה שחוויתי? האם הייתה להן איזושהי משמעות מעבר לעובדה שהן קרו, ואולי עזרו לי לעבור לשלב הבא?
אני מאמינה שכן, אבל הפעם נוטה לשהות מעט בשאלה, בטרם אתפתה לענות לעצמי ואולי גם לכמה מכם, תשובה נמהרת ולא יסודית דיה. אני רוצה לחשוב ולשהות בצומת הזו שבה אני שואלת – האם אכן לחוויית למידה משמעותית יש תפקיד חשוב בחיים שלנו? בתהליכים משמעותיים? בתהליכים של למידה משמעותית?
ועוד שאלה: איך היה נראה תהליך למידה ששואף להיות משמעותי, ללא חוויות למידה משמעותיות. האם יש תהליכים משמעותיים כאלה? במה הם נבדלים מתהליכי למידה משמעותיים שבהם יש חוויות למידה משמעותיות?
אני רוצה לומר שחוויות למידה משמעותיות מהוות את רגעי המשמעות שמגדילים אותנו, ומעמיקים את המשמעות של העשייה והלמידה הכוללת שלנו. אבל האמנם, זה כך? בפוסט הבא, אני מתכוונת לבחון לעומק את שאלת המשמעות ולהיעזר בחשיבה על משמעות כדי לענות על חלק מהשאלות הללו.
Meaningful Learning Experiences 