Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for יולי, 2013

רבים אומרים לי כמה זה בעייתי ללמוד על חוויות למידה משמעותיות (חלו"מות) מתוך דיווח על משהו שקרה במקרה הטוב לפני שבועיים…

אז הנה מה שקרה לי בשעתיים האחרונות (נכתב בחמישי בלילה). אני מנצלת את ההזדמנות כל עוד אני זוכרת פרטים.

זו דוגמה יחסית קוגניטיבית, וחשוב לי לציין שאני מאמינה שיש הרבה דוגמאות שמקורן רגשי, או מתוך מבוסס על התת מודע. כיוון שאת זו חוויתי, עליה אספר.

מעניין לציין, כי לא הרגשתי שאני בתוך חלו"מ בזמן שזה קרה. עבדתי, והייתי מרוכזת, שקועה כולי בכתיבה וחשיבה. רק כשהגיעה השעה 23:00, השעה שבה אני נוהגת לתלוש את עצמי מהמחשב בכל לילה כדי לא להרגיש שהעבודה מתמזגת עם שנת הלילה, יכולתי לשים לב למה שקורה. הבחנתי שאני מתרגשת, וחווה תחושות של חיוניות ועירנות. וגם, מעין תחושה טובה ומנחמת שמשהו במצב הפנימי הסתדר.

לכל חלו"מ יש רקע שעל בסיסו הוא צומח, וגם לזו:

מזה כשבועיים, אני שוקדת על כתיבת מאמר סביב מחקר שנתוניו כבר נאספו, וחלק מהם עובדו והניבו תוצאות. לכאורה, נותר "רק" לכתוב. התחלתי במלאכת הכתיבה. כתיבה שהיא על בסיס משהו שכבר יודעים מראש יכולה להיות מעט סזיפית. את כל הדברים המעניינים אני כבר יודעת, עכשיו צריך להחליט איך להציג את הדברים באופן ברור ומובנה. גם בזה יש יצירתיות, ואם נותנים לה להתבטא זה יכול להפוך את התהליך למהנה ומספק. אבל ככל שצללתי לתוכן גיליתי שאני לא מרוצה ממה שתכננתי לכתוב, והיה כבר מוכן ומובנה בראשי. הרגשתי שאני רוצה לבחון מחדש את דרך הניתוח, לנסות להיות יותר סיסטמטית, לנתח כך שהדברים המעניינים בנתונים, יבלטו החוצה. זה קורה הרבה בתהליכי כתיבה ובדרך כלל זה סימן טוב שתהליכים משמעותיים מתחילים להתרחש במהלך הכתיבה, והיא מפסיקה להיות "טריוויאלית" או "מכאנית". בשבועיים האחרונים, אם כן, היו ימים בהם שקעתי בניתוח ובכתיבה, ואפשר לומר שבחלק מהמקרים היתה אפילו חווית זרימה. אבל אני חייבת להודות, שלמרות השינויים והניסיונות,  זו היתה עבודה סיזיפית, ארוכה וקשה. קצת כמו לגלגל סלע במעלה גבעה (ובלי הקטע של החלקת הסלע במורד הגבעה – מקווה שעל זה מוותרים לי).

היום, לאחר שהבחנתי בתופעה מסויימת שנראתה לי חשובה, ניסיתי לעדן שוב את דרך הניתוח והצגת התוצאות. התחלתי לנתח, לעצב טבלאות חדשות, לסדר נתונים בכל מיני דרכים. כל העת, אני עובדת בשני מימדים: במימד האחד אני עושה את העבודה – מנתחת, מפיקה ומארגנת נתונים, ובמימד השני  – אני מנסה לבדוק מה המשמעות של התוצאות שאני רואה, מה הערך של הניתוח החדש.

במהלך כל הניתוח התגבש רעיון שהלך והזדקק. בהדרגה, אפשר היה לראות אותו בנתונים באופן ברור, ודרכי הניתוח והטבלאות בהן השתמשתי יצרו התבהרות נוספת. לאט לאט, נגלה לפני הרעיון המרכזי של המאמר, שאותו, כך מסתבר לי, אני מחפשת כבר שבועיים. בגלל שלא ראיתי את הרעיון המרכזי (זה או אחר) המשכתי לחפש, לארגן מחדש, להיות לא מרוצה, ולהרגיש דוחפת סלעים בעליה.

אגב, את הניצנים של הרעיון הזה, אפשר היה לראות מבצבצים עוד הרבה קודם. אבל כשהמיקוד התחדד והזדקק סביב הרעיון הזה, הרעיון התחיל לתפוס תאוצה משלו.

מה שהיה עוצמתי במיוחד הוא שהרעיון המרכזי של המאמר הדהד אצלי. זה לא רק שמצאתי רעיון מרכזי למאמר – סיבה מוצדקת למסיבה ללא ספק. הרעיון הזה הדהד עם רעיונות שנולדו וחיכו אצלי די מזמן, שאני כבר ממילא מושקעת בהם, גם אם לא עכשיו, ולא כל יום, שכבר התחלתי לפתח פעם, והנה אולי הזדמנות לפיתוח נוסף. גם אם זה יישמע מוגזם לומר שהרעיון הזה נוגע ומתחבר לתכנית חיי, זה וודאי לא מוגזם אם אומר שהרעיון הזה נוגע ומתחבר באיזשהו אופן לתכנית חיי המקצועית.

מרגע ההדהוד ואילך, המחשבות התחילו לרוץ, בין הדברים החדשים שאני מוצאת בהקשר של תכני המאמר לבין הרעיונות שכבר קיימים אצלי. איך הם משפיעים זה על זה? אילו אפשרויות חדשות המפגש הזה פותח? לא עבר זמן רב עד שברור היה שהנה נפתח חלון לפוטנציאל חדש, שלא היה קודם. תוך כדי החשיבה על הפוטנציאל, ומה המשמעות שלו, החלו גם להתגנב מחשבות מהקטגוריה של "תכניות עתידיות": "הנה פוטנציאל לפרוייקט מחקרי חדש ומרתק שימשיך בפיתוח שכבר עשיתי בעבר אבל יפתח אופקים חדשים שהתוצאות החדשות מזמינות." או, "את זה אני מגישה כהצעה לכנס הבא!" או, "את מי אני מזמינה לעבוד איתי על הדבר הזה?"

רק כשאז הגיעה השעה 23:00 ולא היתה ברירה אלא להשאיר משהו גם לשבוע הבא. אז מצאתי את עצמי מקלידה את הסיפור, לפחות טיוטה מאד ראשונית, בתוך המיטה, כדי שאוכל לתעד את החלו"מ בעודו טרי וזכור לפרטיו. תלשתי את עצמי מהמחשב בשעה 23:00, כדי שהעבודה לא תתמזג עם שנת הלילה. אבל הפעם, הנחתי לחלו"מ להתמזג עם החלום.

כמה תובנות מהסיפור הזה:

זה לא קורה בבום!

זה לא קרה בבום, אלא התפתח. בהתחלה, תהליך קוגניטיבי גרידה. מתוך מחוייבות לכתוב מאמר על עבודה שהסתיימה, זיהוי רעיון מעניין, עדיין לא מהדהד, אולי הדהוד רחוק פה ושם, וניסיון לדייק אותו תוך כדי תהליך של ניתוח איטרטיבי. כל התהליכים הללו הם תהליכים קוגניטיביים, חלקם משמעותיים. לאחר ההדהוד הראשון התהליך מתחיל להיות מואץ. אפשר לומר שבסביבות 22:00 היה ההדהוד הראשון, ואז התחיל מעין סחרור של רעיונות עד לשעה 23:00.

הדהודים מקדימים

גם ההדהוד לא היה תופעה חד-פעמית. כבר בשלבים מוקדמים של התהליך היו הדהודים קלים. כל מיני דברים בניתוח ובנתונים הזכירו לי את אותה תיאוריה שפיתחתי בעבר, והיא חלק מתכנית חיי המקצועיים. אבל זה בא והלך, ולא ממש נתפס. ההתאמה בין הדברים החדשים לבין הרעיונות שאצלי לא היתה ברורה וחד משמעית. היה צורך בגיבוש הרעיון בתוך הנתונים, כדי לבדוק התאמה, ולעבד אותה. רק לאחר משא ומתן בין הרעיון החדש לבין הרעיונות הישנים, התרחש ההדהוד המשמעותי הראשון שבו היה מפגש של ממש בין הרעיונות, ואפשר היה לראות איך הם עובדים יחד. קצת מזכיר רעידות אדמה…

ערכים של יצירתיות, ושל משמעות

חווית הלמידה המשמעותית הזו מדגישה את ערך היצירתיות, כי זה היה חשוב שאני אצור רעיון, ואצור את החיבורים וגם אביא אותם לביטוי חיצוני, ואת ערך המשמעות כפתיחת חלון לאופקים חדשים. נפתח מרחב חדש של רעיונות ומחקרים כתוצאה מהפגש בין הנתונים החדשים לבין רעיונות קודמים ובלתי קשורים לכאורה.

קצת כמו אהבה, וגם כמו לידה

יום ראשון (זמן פרסום הפוסט הזה בבלוג). סוף שבוע שלם עבר בין החלו"מ ההיא לבין מה שקורה עכשיו. ההתרגשות כבר לא כאן. הקריאה של מה שכתבתי קצת מעוררת מחדש, אבל זה ציור בצבעים דהים לעומת עוצמת הרגשות, וחיות החוויה המשמעותית של אותם רגעים. אני שמחה שכתבתי הכל מיד אחרי, כי היום זה כבר נראה אחרת. אבל תראו איזה יופי: הרעיון המרכזי של המאמר הוא כבר חלק ממנו, כאילו היה שם תמיד. והפיתוח המחקרי העתידי יושב בתוך מסמך שכבר כתבתי, ושיתוף פעולה בדרך. עכשיו, התוכן של חווית הלמידה המשמעותית של יום חמישי בערב הוא עובדה מוגמרת, מציאות, עוד פריט בתוך רשימת המטלות העתידיות, והרעיון חי בתוכי וממשיך להתפתח. לא פלא שאני כבר לא מתרגשת. זה שלי.

Read Full Post »

במסגרת מפגש שארגנתי בנושא חוויות למידה משמעותיות, נערכו דיונים בקבוצות קטנות בשאלות בהן אנו מתלבטים. אחת הקבוצות, בה השתתפתי גם אני, דנה בשאלת המשמעות:

  • כאשר אומרים "חווית למידה משמעותית" – מה כאן משמעותי?
  • מה הפירוש של המילה "משמעות" בתוך "חווית למידה משמעותית"?
  • מה הופך דבר למשמעותי עבור האדם, לבעל משמעות עמוקה עבורו? מהו עומק של משמעות? איך מודדים?

מאז אותו מפגש, אני ממשיכה לחשוב על השאלות, ומגלגלת חלק מהרעיונות שעלו בקבוצה. אני כותבת את הפוסט הזה כהזדמנות להמשיך לחשוב עליהם. ולפני שאהפוך את הרעיונות לשלי, כפי שקורה הרבה פעמים בעת חוויות למידה משמעותיות, אתן קרדיט לרונה רענן-שפריר שהעלתה בקבוצה שני רעיונות שאותם אפתח כאן. 

וקצת לפני חזרה לעיסוק בחוויות למידה משמעותיות, הנה הקשר למילה "משמעות", מילה שיש לה המון משמעויות (וחשוב לי כאן למקד במשמעות המתאימה). לפעמים, כשאנחנו קוראים סיפור או צופים בסרט, אנחנו מרגישים שהוא משמעותי. נכון? מה גורם לנו להרגיש שמשהו משמעותי? מתי מרגישים תחושה כזו של משמעות? שהדבר הוא בעל ערך?

כהערת ביניים, ואולי זה יהפוך בהמשך לפוסט בפני עצמו, בואו נשים לב שכשאנחנו מרגישים שמשהו משמעותי אנחנו מרגישים שמשהו משמעותי. מדובר בתחושה בגוף. זה בדרך כלל לא בשכל, אנחנו לא אומרים לעצמינו: הנה, זה משמעותי, אלא קודם כל אנחנו חשים שזה משמעותי ואז אנחנו אולי מנסים להסביר לעצמינו למה הדבר הזה שהרגשנו הוא משמעותי. זה בא לידי ביטוי הרבה פעמים כאשר אנחנו מבקשים מאנשים לתת מטאפורות לחוויות למידה משמעותיות. אנחנו מקבלים מטאפורות כמו: אגרוף בבטן, תחושת התרחבות בחזה, לעמוד מתחת למפל מים, ועוד. חשוב לזכור את זה גם בהמשך, כי לפעמים כשמנסים להסביר חוויות למידה משמעותיות, ההסבר מתפרש כקוגניטיבי.

הרעיון העיקרי בו ארצה לעסוק כאן יצר אצלי חווית למידה משמעותית, כי הרגשתי שיש בו משהו אמיתי עם פוטנציאל לכיווני חקירה והבנה חדשים. וזה גם הרעיון: משהו מרגיש משמעותי כאשר אנו מרגישים שיש לו ערך גדול לעתיד, שהוא פותח חלון לאופקים חדשים שלא היינו מודעים להם קודם והם מחוברים באיזשהו אופן אלינו, אל חיינו, אל מעשינו והווייתינו.

אם כן, מה הופך ספר )או סרט, או ההרצאה) למשמעותי? הלא ספרים רבים מהנים לקריאה, מרגשים, מתחברים אלינו, אבל הם לא חייבים להיות בעלי משמעות. ספר בעל משמעות הוא, בין היתר, כזה שיוצר אצלינו רעיונות שמרחיבים את תודעתינו, שפותחים מרחבים חדשים בתפיסתינו את המציאות, שגורמים לנו לראות דברים באור חדש.

 Image

 המשמעות היא הייחוד של חווית למידה משמעותית. למעשה המפגש המהדהד וההתמרה יכולים להיות מובנים יותר לנוכח הרעיון שמצטייר כאן. ההדהוד מצביע על הקשר העמוק והחיבור למשהו בעולמי, וההתמרה לאופק החדש שהוא פותח. הנה מטאפורה חדשה ליצירת משמעות בחווית למידה משמעותית. מטאפורת פאזל ללא גבולות המתארת את חווית המשמעות והרחבת התודעה. חישבו על אינסוף אבני פאזל אבל ללא התמונה השלמה אליה ניתן להשוות. ראשית, אנחנו בדרך כלל מוסיפים אבני פאזל חדשות לטלאים גדולים שכבר הרכבנו. כלומר אנחנו מחברים חלקים חדשים לגוף שאנחנו כבר מכירים, מושקעים בו, הוא חלק מהעיסוק שלנו. שנית, בזמן מסויים אנחנו מגיעים לקו גבול ובו אנחנו נדרשים להשתמש באבני פאזל עם צבעים ותצורות חדשות, שאנחנו לא מכירים. אנחנו מחברים חלק אחד, ועוד אחד, בינתיים באופן טכני, כי הם מתחברים באיזשהו אופן. באיזשהו שלב אנחנו פתאום מגלים שקטע הפאזל שאנחנו יוצרים עתה, הוא, למשל, תמונה של יער. לפתע כל החלקים הפזורים שנראים באותם צבעים ותצורות מובנים לנו – אנחנו מבינים שהם חלקים שמרכיבים את היער. פתאום כל אבני הפאזל שעד כה היו כתמי צבע לא מוגדר מקבלות משמעות ויש לי יכולת ליצור חלק חדש בפאזל, בעולם. המטאפורה של הפאזל מספרת לנו שבכל פעם שאנו יוצרים משמעות חדשה, חווית למידה משמעותית, נפתח בפנינו פוטנציאל לחקירה ולהבנה של עולם חדש שעד כה לא היתה לנו גישה אליו. עולמינו מתרחב ומעשיר בצורה זו.

אפשר לראות כאן הבדל מהותי בין למידה משמעותית לחווית למידה משמעותית. בלמידה משמעותית הבנתי דבר מסוים, למדתי משהו חדש. הוספתי לעולמי הפנימי חלק אחד. בחווית למידה משמעותית למדתי משהו חדש שיש לו ערך מעבר לעצמו. נפתח בפני חלון לעולם חדש שאני יכולה להמשיך לחקור ולהבין.

אחת מחוויות הלמידה המשמעותיות שאחת מהשותפות לחשיבה פעם סיפרה עליה, מדגימה היטב את הרעיון הזה (זהו תקציר של הסיפור המקורי):

"שאלתי את אלון: הסטודנטים שלי אומרים שהם לא רוצים לשמוע על פילוסופיות משנות השישים כפילוסופיות חדשות, הם מיואשים מכך שכל מה שהם שומעים עליו עכשיו הוא בעצם פילוסופיה ישנה, אז תהיתי מה עכשיו הפילוסופיה הכי חדשה וכמו שהם אומרים, יגיע אלינו עוד 20 שנה?

 אלון חשב רגע ואז סיפר לי על תודעה מתבוננת, contemplative education, mindfulness in education. הוא אמר לי הרבה. שתיתי כל מילה בצמא, תוך כדי שאני דואגת שלא אצליח לזכור ושכמות הפרטים מגיעה לגבולות הזכרון שלי, ואיפה יש לי עיפרון או אולי אכתוב בטלפון. הוצאתי טלפון וכתבתי את כל הפרטים, המקורות, הדמויות העיקריות שאלון הזכיר. המשכתי לשאול כדי להבין וכדי לשמוע עוד.

הבנתי שאני מאד מתרגשת ממה שאני שומעת.  מהחידוש של הדברים, מהעוצמה שלהם בשבילי ובכלל, מהעובדה שחיפשתי וזהו סוג של מצאתי. התמזל מזלי שאלון לא ענה לי "בסדר" אלא הבין בדיוק למה אני מתכוונת ופרש לפני נושא שלא הייתי מודעת לו כלל. חשתי שמאחורי גבי קיים עולם שאיני מודעת לו ופתאום מישהו אומר לי, תסתובבי."

זוהי אחת הדוגמאות לחווית למידה משמעותית שפותחת חלון. מה שחשוב כאן שהיה הדהוד, כלומר מה שנאמר התחבר ישירות לאחד המשאבים הפתוחים והאקטיביים אצל השומעת. זה התחבר אליה בדיוק במקום זמין ומחפש. אבל היה בזה משהו יותר מזה, וזו המשמעות. היא יכלה לזהות את האצבע המורה על ארץ חדשה שיכולה להיות זמינה לה משני טעמים. ראשית היא נמצאת היום במקום שהיא בשלה להיכנס לארץ החדשה הזו (זו הסיבה שזה מהדהד). שנית, מישהו מצביע לה על כיוון חדש שלא היתה מודעת לו קודם, ומכוון אותה להיכנס לשם, זוהי ההתמרה. למעשה, גם אם היא ניצלה את הפוטנציאל או לא היה משהו בזה הרבה יותר גדול ומסעיר מהסיטואציה שבה מישהו מספר למישהו אחר על תודעה מתבוננת. זה בהחלט יכול להיות עוד פריט אינפורמציה קטן שלא משנה כהוא זה אם אין את החיבור העמוק, בצירוף ההצבעה על ארץ חדשה שאפשר, אם רוצים ללכת בה.

ולסיום, בענין המשמעות, הנה 15 משמעויות שנאספו ממאות אלפי אנשים, כאשר שאלו אותם מהן חוויות משמעותיות בעלות ערך עבורן (שימו לב, חוויות משמעותיות, לא חוויות למידה משמעותיות). מעניין שמשמעויות אלה נאספו במסגרת הניסיון לעזור לחברות לפתח מוצרים ושירותים שמתאימים לשוק. מאד רחוק ממה שאנחנו עושים כאן. אבל הרשימה מעניינת, ויכולה להיות רלוונטית גם לחוויות למידה משמעותיות:

http://www.makingmeaning.org/meanings.html

Read Full Post »

עם WordPress.com אפשר לעצב אתרים כאלה
להתחיל