Meaningful Learning Experiences

כבר זמן רב שהמונח "חווית זרימה" פוגש אותי בצמתים שונות, ביניהן צמתים שנקשרות לחוויות למידה משמעותיות. את המונח "זרימה" טבע הפסיכולוג ההונגרי בעל השם הבלתי אפשרי מיהיי צ'יקסנטמיהיי. בכל עת שנתקלתי במונח היה לי ברור שיש הרבה משותף לו ולחווית למידה משמעותית, ובכל זאת… זה לא בדיוק זה. לאחרונה החלטתי לקרוא את הספר "זרימה – הפסיכולוגיה של החוויה המיטבית" ולבדוק יותר לעומק. אז הנה כמה מחשבות על חווית זרימה והקשר שלה לחווית למידה משמעותית.

מה זו חווית זרימה? / מיהיי צ'יקסנטמיהיי

חווית זרימה, או כפי שצ'יקסנטמיהיי לפעמים קורא לה: "חוויה מיטבית", קשורה באופן ישיר להנאה, ולכן באופן כללי גם לאושר (לא לחינם צ'יקסנטמיהיי מזוהה עם הפסיכולוגיה החיובית). אולם בהבדל מעונג, היא כרוכה בהשקעה יוצאת דופן של תשומת לב, ולעיתים אף במאמץ רב. זרימה זהו מצב בו האדם שקוע כל כך בפעילות עד שבמהלכה לשום דבר אחר אין חשיבות בעיניו. האדם מתמזג עם הדבר אותו הוא עושה, עם תחושה חזקה של הנעה פנימית והישאבות אל תוך הפעילות, וזמנית, איבוד תחושת העצמי בתוך החוויה. לעיתים מכנים את החוויה כ being in the zone”".

במילים של צ'יקסנטמיהיי:

"עקרון הזרימה — המצב שבו אנשים שקועים כל- כך בפעילות עד שלשום דבר אחר אין חשיבות בעיניהם; החוויה עצמה מהנה כל- כך עד שימשיכו בה אפילו במחיר כבד, לשם העשייה בלבד." (עמ 18)

צ'יקסנטמיהיי מסביר את הגורם לתופעת הזרימה ביכולת של האדם לשלוט בחוויה הפנימית, ביצירת סדר בתודעה על-ידי השקעת אנרגיה נפשית. השליטה בחוויה נעשת באמצעות תשומת לב ממוקדת ומרוכזת בפעילות (תשומת לב, לדבריו, זו השקעת אנרגיה נפשית). כאשר מושקעת אנרגיה נפשית/תשומת לב נוצר סדר בתודעה, שהוא ההיפך מאנטרופיה נפשית.

כדי שחווית זרימה תתרחש, צריכה להיות התאמה בין רמת האתגר לרמת המיומנות שיש לאדם. אם המשימה לביצוע קלה מידי או קשה מידי, לא תתרחש דרימה. אם מדובר במשימה מאתגרת מידי האדם חרדות ופחדים יפריעו לההוות חווית זרימה, ואילו אם מדובר במשימה לא מאתגרת הדורשת מיומנויות פשוטות מידי תיווצר אדישות.

מבין הדוגמאות הרבות שמאכלסות את הספר אפשר למצוא פעילויות של משחק טניס, משחק שחמט, טיפוס צוקים, פתרון בעיות מתמטיות, נגינה, פעילות המצאתית ועוד. אבל הרעיון הוא שכמעט כל פעילות אפשר להפוך לחווית זרימה על-ידי הצבת מטרות, יצירת אתגרים, והפיכתה למורכבת ברמה המתאימה, והרבה תשומת לב.

צ'יקסנטמיהיי מציין במקומות שונים בספר שבעקבות חווית הזרימה גוברת המורכבות של העצמי. הגברה זו היא שמאפשרת לעצמי לצמוח. הוא לא מסביר את הרעיון הזה. אצטרך לחפש במקורות אחרים שלו כדי להבין טוב יותר כיצד זה קורה.

כדי לחשוב על הקשר לחווית למידה משמעותית, הכנתי את הטבלה הבאה:

ללא ספק, יש כאן הרבה דברים משותפים. שני סוגי החוויות מתאפיינים בתחושה של הישאבות אל תוך הפעילות, הנעה פנימית חזקה, כאשר במהלכה תחושת הזמן אובדת, ויכולה להיות התעלמות מצרכים כמו אוכל, שינה, אגו וכו'. גם הסדר בתודעה, אם אני מבינה נכון, בא לידי ביטוי בשתיהן על-ידי תשומת לב וריכוז גבוהים מהרגיל.

אני יכולה לומר, עדיין לא בוודאות וללא בדיקה מספקת, כי חוויות למידה משמעותיות רבות מאופיינות בזרימה, ועל כך אחראי הקשב שהולך ומעמיק ככל שאנחנו נכנסים לעובי הקורה. גם אם בתחילת התהליך הקשב היה כרוך ביותר מאמץ ויותר התכוונות, ככל שמעמיק המפגש בין התוכן לעולם הפנימי של האדם ונוצרת עוררות, הקשב גם הוא מעמיק. למיטב הבנתי, חווית זרימה קורית כאשר הקשב מאד עמוק והאדם הופך להיות אחד עם הדבר אליו הוא מקשיב. יחד עם זאת, חוויות זרימה הן חוויות מתמשכות ולא רגעיות. ייתכנו גם חוויות למידה משמעותיות שמתאפיינות בתובנה רגעית, ואם הן לא מעוררות אותנו לחקר נוסף ומתמשך, הן לא נמצאות בקטגוריה של חוויות זרימה.

האם כל חווית זרימה היא גם חווית למידה משמעותית? אני חושבת שלא. חווית זרימה תהיה חווית למידה משמעותית אם היא תכלול גם מפגש עמוק ושינוי. צ'יקסנטמיהיי טוען שחווית זרימה יוצרת הגדלת מורכבות וצמיחה של האדם, אבל לפחות בספר הזה הוא לא מפרט ולא מסביר כיצד ולמה. ישנן חוויות זרימה רבות, גם מבין הדוגמאות שהוא נותן, שבהן אין בהכרח מפגש עמוק, אלא פשוט פעולה מורכבת שעוסקים בה בריכוז גדול.

ניכר שבחווית למידה משמעותית הסמן העיקרי הוא המפגש העמוק שיוצר משמעות. עוד נצטרך לחפור ולחקור את המושג משמעות ומה "משמעותו" (עובדים על זה). אבל נראה שהוא לא בהכרח נמצא בתוך חווית הזרימה. בחווית זרימה הדגש הוא על תשומת הלב והריכוז בפעילות, מה שמאפיין את הקשב במודל של חווית למידה משמעותית. אם בחווית למידה משמעותית הקשב הוא מתמשך, והוא הולך ומעמיק, היא הופכת להיות גם חווית זרימה, אבל עם העומק של המשמעות. נשמע הגיוני?