בשבוע שעבר סיימתי לקרוא מאמר מרתק של פלאביו אזאבדו:
Azevedo, S.F (2013). The tailored practice of hobbies and its implication for the design of interest-driven learning environments. The Journal of the learning sciences .
כבר הזכרתי את עבודתו בפוסט הקודם. אבל הפעם החלטתי להיכנס לעובי הקורה ולבחון בכובד ראש קשרים והקשרים.
מה מספר המאמר?
המאמר מציג תיאוריה המסבירה כיצד תחביבים ותחומי ענין מתפתחים ומתוחזקים לאורך זמן. במשך יותר משנתיים פלאביו ערך מחקר אנתרופולוגי שבו השתתף וצפה בשתי קבוצות של חובבים: האחת, בוני טילים חובבים והשניה, אסטרונומים חובבים (אני זוכרת את התקופה הזו היטב בתור חברה טובה שלו ללימודים ובכלל. הרבה סיפורים שמעתי, אבל לא מה שיצא מהם. על מה שיצא שמחתי לקרוא עכשיו). המאמר הנוכחי עוסק באסטרונומים חובבים. פלאביו השתתף בתצפיות שבועיות, במסיבות צפיה בכוכבים ובאירועים שונים, שבמהלכם השתתף כחבר בקהיליית האסטרונומים החובבים, התחבר עימם, והכיר את עיסוקם מקרוב. ככל אנתרופלוג, הוא כתב רישומי שטח במחברתו, ערך ראיונות עם אסטרונומים חובבים, ביקש מחלקם לנהל יומנים, הקליט אותם ועוד ועוד. תחביב האסטרונומיה נמשך אצל רבים למשך שנים רבות, והוא מתפתח בכיוונים שונים. אחת הממצאים המעניינים שגילה פלאביו הוא שכל חובב מתחבר לתחביב שלו בדרך מאד אישית, וגם מפתח את התחביב בצורות ייחודיות לו. כך למשל, מיטשל, אחד האסטרונומים החובבים אחריו עקב פלאביו מקרוב, התעניין מאד באסטרונומיה וקרא הרבה, ובנוסף, כמומחה בטכנולוגיה,בנה טלסקופ, השתמש בתוכנות שונות לאסטרונומיה, וניהל אתר אינטרנט שבו הוא מציג תמונות, וחומרים שונים הקשורים לתצפיות שלו. קריאה ועיסוק בטכנולוגיה לאו דוקא היוו חלק חשוב מעיסוקיהם של חובבים אחרים. חובב אחר, אהב מאד ללמד ולהציג את הידע שלו בפני אחרים. מסיבות הצפיה בכוכבים היו הזדמנויות עבורו להסביר לקהל הרחב.
פלאביו פיתח תיאוריה שלה הוא קורא Lines of Practice. תרגום חופשי ובטח לא מדוייק: פסי עיסוק. פס עיסוק הוא שילוב בין מספר העדפות של האדם (העדפות במובן הכללי- לאו דוקא בתוך תחום הענין, לדוגמה, אהבת קריאה, נטייה לעיסוק טכני, וכו') לתנאים אפשריים בחייו (למשל, קירבה לאתרי תצפית, זמן וכו'). לדוגמה, אחד מפסי העיסוק של מיטשל שהרכיבו את תחום העיסוק שלו באסטרונומיה, היה קריאת ספרי אסטרונומיה. פס העיסוק "קריאת ספרי אסטרונומיה" נוצר מתוך שתי העדפות: אהבת קריאה, והזהות שלו כאסטרונום רציני. התנאים שאיפשרו את זה היו יכולת פיננסית או מימון שאפשר קנית ספרים, גישה לספרות מתאימה, ושהות לזמן ממושך מספיק בבית. התיאוריה אומרת שבכל נקודה בזמן, לאדם יש מספר פסי עיסוק בתוך תחום עיסוק.כלומר, אנשים מחזיקים במספר פסי עיסוק ומדלגים ביניהם בטווח הקרוב והרחוק. למשל, בכל לילה של תצפית, מיטשל היה מעורב במספר פרוייקטים של צפיה ומטרות צפיה, ומחליף ביניהם כאשר התנאים השתנו. גם בבית, מיטשל נהג להחליף בין קריאת ספרי אסטרונומיה לבין תצפית בטלסקופ שלו. בטווח הארוך, מיטשל החזיק בפסי עיסוק שונים. למשל, בחורף, קריאת ספרי אסטרונומיה היתה פס העיסוק העיקרי, בעוד שהצפיה היתה רק ברקע.
הרעיון ששבה את ליבי בתיאוריה הזו הוא שעיסוק בתחום עניין אורג בתוכו תחומים, ערכים, מטרות, ופרקטיקות רבות של מרחב החיים של האדם, מה שהופך את תחום העיסוק לבעל משמעות בטווח הקצר והארוך.
מה לזה ולחוויות למידה משמעותיות? אני שואלת את השאלה הזו כבר שבועיים וחצי, מאז נפגשתי עם פלאביו בסן-פרנסיסקו. כדי לנסות ולענות על השאלה (הקשה) הזו, ניסיתי להיזכר בדוגמאות רלוונטיות מהחיים שלי. על התחביבים ותחומי העניין שלי.
אז הנה, ניסיון… (מוזמנים לחשוב על תחומי העניין שלכם)
תחביב השירה שלי
כל מי שמכיר אותי, יודע ששירה, ובפרט שירת מקהלה, היא תחביב רציני שלי מזה שנים. ליתר דיוק, 24 שנים. התיאוריה של פסי עיסוק הולמת מאד את העיסוק שלי בשירה. אני יכולה לומר שבתוך תחביב השירה שלי ישנם פסי עיסוק שונים, הכוללים השתתפות בחזרות במקהלה, השתתפות בקונצרטים, פיתוח קול, שירה בזמן נהיגה (זה הופך את הנסיעות לקצרות ונעימות במיוחד), שירה לבתי התינוקת שירה, ושירת סולו. אני יודעת שזמרים אחרים משלבים בעיסוק השירה שלהם גם פסי עיסוק שהתחביב שלי אינו כולל, כמו: השתתפות בקונצרטים רבים כמאזינים (אני לא כל כך נהנית להקשיב לקונצטרים של מקהלות, רק לשיר בקונצרטים כאלה), הצטרפות לפרוייקטים גדולים בהפקות כמו אופרות (מעולם לא עשיתי זאת, ובינתיים זה לא מושך אותי). כל אחד מפסי העיסוק בהם אני מחזיקה כולל בתוכו העדפות שלי, וגם תנאים המאפשרים אותו. לדוגמה, השתתפות בחזרות כוללת העדפות לדינמיקה חברתית, שירה של סוגות מסויימות של מוסיקה, האפשרות להופיע בקונצרטים, הנאה מחווית השירה יחד. התנאים שמאפשרים את זה זו העובדה שמדובר בפעם אחת קבועה בשבוע (פרוייקטים גדולים, למשל, מחייבים השקעת זמן מרוכזת בתקופה קצרה, מה שפחות מתאים לחיים שלי), תדירות קונצרטים מתאימה, מספר קטן יחסית של זמרים המאפשר בו זמנית שירה יחד אבל גם ביטוי אישי וכו'. פסי העיסוק הרבים והשונים מאפשרים לתחביב הזה להמשיך זמן רב כל כך. בתקופות בהן שירת המקהלה היתה בשפל, פיתחתי מאד את היכולת הסולנית שלי ואף הבאתי אותה לידי ביטוי ברסיטלים או הופעות חד פעמיות. פיתוח הקול אפשר לי להמשיך ולפתח מומחיות גם כאשר הזדמנויות השירה לא היו תדירות. הדילוג בין פסי עיסוק שמרכיבים את התחביב הזה איפשר לי להמשיך עוד ועוד, ולשכלל את היכולת שלי בתחומים שונים בתוך התחביב.
האם יש בזה חוויות למידה משמעותיות? יש לי שתי תגובות לשאלה הזו. הראשונה – יש משהו בשירה עבורי שמתחבר אלי, אל אישיותי, אל הזהות שלי, אל עולמי הפנימי ברמות עמוקות מאד, ומאפשר כנראה מפגש עם הדהוד. אינני יודעת להגדיר מהו "הדבר" הזה בשירה שמתחבר אל עולמי הפנימי באופן הזה. מדוע מיטשל מתעניין דוקא באסטרונומיה, ולא בדבר אחר? מדוע בחרתי דוקא בשירה ולא באסטרונומיה? הרבה מזה הן נסיבות חיים אקראיות, אבל אני מאמינה שלא רק. בכל אופן, אם כבר קיים באופן בסיסי מפגש שכולל הדהוד, סביר להניח שזה כבר מהווה מצע פורה להתפתחות חוויות למידה משמעותיות.
התגובה השניה – במהלך עיסוק בתחום עניין ישנם רגעים כאלה, חוויות למידה משמעותיות, שנותנות משמעות וטעם נוסף וחזק לעיסוק עצמו. אני יכולה לחשוב על שתי דוגמאות מתחביב השירה שלי. האחת, כאשר יש שליטה גדולה במוסיקה כך שהתודעה אינה עסוקה בהפקה הקולית ובביצוע הנכון, קורה שלפתע המוסיקה ממלאת את האולם ואנחנו חלק ממנה, היא עוברת דרכינו אל העולם, ואנחנו כולנו גוף אחד, כבר לא פרטים ששרים תפקידים. זו חוויה בעלת עוצמה חזקה, שבמהלכה המוסיקה נחווית באופן אחר וחדש.
הדוגמה השניה שונה מאד, ומתייחסת לדרך הארוכה שעברתי, ועדיין עוברת במהלך לימודי פיתוח קול. בתהליך הזה היו מספר קפיצות קוואנטיות שבהן פתאום הבנתי משהו לגבי הדרך הטובה בהפקה הקולית. ההבנה היתה בתחושה עצמה, הבנה בגוף, איך הוא מרגיש כשהוא מפיק קול באופן הזה, ואיך זה מרגיש כאשר הקול מופק כך. מאותו הרגע והלאה, זה היה שלי.
תחום עניין – יצירה עצמית של ייצוגים ויזואליים
תחום עניין נוסף לקוח מחיי העבודה שלי. בשנים האחרונות עסקתי בתכנית מחקר על יצירה עצמית של ייצוגים ויזואליים (http://s-g-reps.org/). עבודה על מחקר היא עיסוק מורכב שכולל עריכת ניסויים, קריאת ספרות רלוונטית, ניתוח נתונים, שיחות עם אנשים, הצגה בכנסים, כתיבת מאמרים ועוד ועוד. גם כאן אפשר לראות כיצד שילוב של פסי עיסוק שונים מאפשר תמיכה ארוכת טווח בהמשך העיסוק.
במסגרת תחום העניין הזה, יכולתי לזהות חוויות למידה משמעותיות. אלה רגעים (שיכולים להיות ארוכים) שבהם יש ריכוז גדול, ותחושה שמשהו באמת משמעותי קורה. זה קרה, למשל, בכתיבת מאמרים, כאשר בזמן כתיבה משהו חדש ועמוק עולה ואז הדבר המקומי הזה הופך להיות חשוב לעין שיעור, וכבר לא משנה שזה לוקח הרבה יותר זמן ממה שתכננתי, כי יש כאן משהו מאד משמעותי, מדוייק, סוג של אמת (עד כמה שאפשר לדבר על "אמת", אבל כך זה מרגיש). זה בדרך כלל משנה את פני המאמר ומקפיץ אותו לרמה גבוהה יותר. גם בזמן ניתוח נתונים, אני צופה שוב ושוב באותו קטע וידאו (בדרך כלל של ילדים מדברים, חושבים, משתתפים בפעילות כלשהי). לפעמים זה משעמם ועולים כל מיני דברים טריוויאליים. ומגיע (לפעמים) הרגע, שפתאום מגלים רעיון משמעותי מתחת לפני השטח, ויש בו יופי, ועוצמה. עכשיו אפשר לראות אותו גם במקומות אחרים, ונוצרים חיבורים ותובנות.
ההשערה שלי היא שבתוך ים של דברים שצריכים לעשות במסגרת תחום העיסוק, הגם שבאופן כללי הם מעניינים ומספקים, אותם רגעים, המהווים חוויות למידה משמעותיות, נותנים את הטעם והמשמעות לכל העיסוק בנושא. הם מצביעים על הפוטנציאל, ועל העומק והמימוש החבויים בתוך תחום העיסוק, ואולי בגלל פוטנציאל זה אנחנו ממשיכים בנחישות ובעקביות לעסוק בתחום העניין הזה. אולי?
Meaningful Learning Experiences 