Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for מאי, 2013

בשבוע שעבר סיימתי לקרוא מאמר מרתק של פלאביו אזאבדו:

Azevedo, S.F (2013). The tailored practice of hobbies and its implication for the design of interest-driven learning environments. The Journal of the learning sciences .

כבר הזכרתי את עבודתו בפוסט הקודם.  אבל הפעם החלטתי להיכנס לעובי הקורה ולבחון בכובד ראש קשרים והקשרים.

מה מספר המאמר?

המאמר מציג תיאוריה המסבירה כיצד תחביבים ותחומי ענין מתפתחים ומתוחזקים לאורך זמן. במשך יותר משנתיים פלאביו ערך מחקר אנתרופולוגי שבו השתתף וצפה בשתי קבוצות של חובבים: האחת, בוני טילים חובבים והשניה, אסטרונומים חובבים (אני זוכרת את התקופה הזו היטב בתור חברה טובה שלו ללימודים ובכלל. הרבה סיפורים שמעתי, אבל לא מה שיצא מהם. על מה שיצא שמחתי לקרוא עכשיו). המאמר הנוכחי עוסק באסטרונומים חובבים. פלאביו השתתף בתצפיות שבועיות, במסיבות צפיה בכוכבים ובאירועים שונים, שבמהלכם השתתף כחבר בקהיליית האסטרונומים החובבים, התחבר עימם, והכיר את עיסוקם מקרוב. ככל אנתרופלוג, הוא כתב רישומי שטח במחברתו, ערך ראיונות עם אסטרונומים חובבים, ביקש מחלקם לנהל יומנים, הקליט אותם ועוד ועוד. תחביב האסטרונומיה נמשך אצל רבים למשך שנים רבות, והוא מתפתח בכיוונים שונים. אחת הממצאים המעניינים שגילה פלאביו הוא שכל חובב מתחבר לתחביב שלו בדרך מאד אישית, וגם מפתח את התחביב בצורות ייחודיות לו. כך למשל, מיטשל, אחד האסטרונומים החובבים אחריו עקב פלאביו מקרוב, התעניין מאד באסטרונומיה וקרא הרבה, ובנוסף, כמומחה בטכנולוגיה,בנה טלסקופ, השתמש בתוכנות שונות לאסטרונומיה, וניהל אתר אינטרנט שבו הוא מציג תמונות, וחומרים שונים הקשורים לתצפיות שלו. קריאה ועיסוק בטכנולוגיה לאו דוקא היוו חלק חשוב מעיסוקיהם של חובבים אחרים. חובב אחר, אהב מאד ללמד ולהציג את הידע שלו בפני אחרים. מסיבות הצפיה בכוכבים היו הזדמנויות עבורו להסביר לקהל הרחב.

Image

פלאביו פיתח תיאוריה שלה הוא קורא Lines of Practice. תרגום חופשי ובטח לא מדוייק: פסי עיסוק. פס עיסוק הוא שילוב בין מספר העדפות של האדם (העדפות במובן הכללי- לאו דוקא בתוך תחום הענין, לדוגמה, אהבת קריאה, נטייה לעיסוק טכני, וכו') לתנאים אפשריים בחייו (למשל, קירבה לאתרי תצפית, זמן וכו'). לדוגמה, אחד מפסי העיסוק של מיטשל שהרכיבו את תחום העיסוק שלו באסטרונומיה, היה קריאת ספרי אסטרונומיה. פס העיסוק "קריאת ספרי אסטרונומיה" נוצר מתוך שתי העדפות: אהבת קריאה, והזהות שלו כאסטרונום רציני. התנאים שאיפשרו את זה היו יכולת פיננסית או מימון שאפשר קנית ספרים, גישה לספרות מתאימה, ושהות לזמן ממושך מספיק בבית. התיאוריה אומרת שבכל נקודה בזמן, לאדם יש מספר פסי עיסוק בתוך תחום עיסוק.כלומר, אנשים מחזיקים במספר פסי עיסוק ומדלגים ביניהם בטווח הקרוב והרחוק. למשל, בכל לילה של תצפית, מיטשל היה מעורב במספר פרוייקטים של צפיה ומטרות צפיה, ומחליף ביניהם כאשר התנאים השתנו. גם בבית, מיטשל נהג להחליף בין קריאת ספרי אסטרונומיה לבין תצפית בטלסקופ שלו. בטווח הארוך, מיטשל החזיק בפסי עיסוק שונים. למשל, בחורף, קריאת ספרי אסטרונומיה היתה פס העיסוק העיקרי, בעוד שהצפיה היתה רק ברקע.

הרעיון ששבה את ליבי בתיאוריה הזו הוא שעיסוק בתחום עניין אורג בתוכו תחומים, ערכים, מטרות, ופרקטיקות רבות של מרחב החיים של האדם, מה שהופך את תחום העיסוק לבעל משמעות בטווח הקצר והארוך.

מה לזה ולחוויות למידה משמעותיות? אני שואלת את השאלה הזו כבר שבועיים וחצי, מאז נפגשתי עם פלאביו בסן-פרנסיסקו. כדי לנסות ולענות על השאלה (הקשה) הזו, ניסיתי להיזכר בדוגמאות רלוונטיות מהחיים שלי. על התחביבים ותחומי העניין שלי.

אז הנה, ניסיון… (מוזמנים לחשוב על תחומי העניין שלכם)

תחביב השירה שלי

כל מי שמכיר אותי, יודע ששירה, ובפרט שירת מקהלה, היא תחביב רציני שלי מזה שנים. ליתר דיוק, 24 שנים. התיאוריה של פסי עיסוק הולמת מאד את העיסוק שלי בשירה. אני יכולה לומר שבתוך תחביב השירה שלי ישנם פסי עיסוק שונים, הכוללים השתתפות בחזרות במקהלה, השתתפות בקונצרטים, פיתוח קול, שירה בזמן נהיגה (זה הופך את הנסיעות לקצרות ונעימות במיוחד), שירה לבתי התינוקת שירה, ושירת סולו. אני יודעת שזמרים אחרים משלבים בעיסוק השירה שלהם גם פסי עיסוק שהתחביב שלי אינו כולל, כמו: השתתפות בקונצרטים רבים כמאזינים (אני לא כל כך נהנית להקשיב לקונצטרים של מקהלות, רק לשיר בקונצרטים כאלה), הצטרפות לפרוייקטים גדולים בהפקות כמו אופרות (מעולם לא עשיתי זאת, ובינתיים זה לא מושך אותי). כל אחד מפסי העיסוק בהם אני מחזיקה כולל בתוכו העדפות שלי, וגם תנאים המאפשרים אותו. לדוגמה, השתתפות בחזרות כוללת העדפות לדינמיקה חברתית, שירה של סוגות מסויימות של מוסיקה, האפשרות להופיע בקונצרטים, הנאה מחווית השירה יחד. התנאים שמאפשרים את זה זו העובדה שמדובר בפעם אחת קבועה בשבוע (פרוייקטים גדולים, למשל, מחייבים השקעת זמן מרוכזת בתקופה קצרה, מה שפחות מתאים לחיים שלי), תדירות קונצרטים מתאימה, מספר קטן יחסית של זמרים המאפשר בו זמנית שירה יחד אבל גם ביטוי אישי וכו'. פסי העיסוק הרבים והשונים מאפשרים לתחביב הזה להמשיך זמן רב כל כך. בתקופות בהן שירת המקהלה היתה בשפל, פיתחתי מאד את היכולת הסולנית שלי ואף הבאתי אותה לידי ביטוי ברסיטלים או הופעות חד פעמיות. פיתוח הקול אפשר לי להמשיך ולפתח מומחיות גם כאשר הזדמנויות השירה לא היו תדירות. הדילוג בין פסי עיסוק שמרכיבים את התחביב הזה איפשר לי להמשיך עוד ועוד, ולשכלל את היכולת שלי בתחומים שונים בתוך התחביב.

האם יש בזה חוויות למידה משמעותיות? יש לי שתי תגובות לשאלה הזו. הראשונה – יש משהו בשירה עבורי שמתחבר אלי, אל אישיותי, אל הזהות שלי, אל עולמי הפנימי ברמות עמוקות מאד, ומאפשר כנראה מפגש עם הדהוד. אינני יודעת להגדיר מהו "הדבר" הזה בשירה שמתחבר אל עולמי הפנימי באופן הזה. מדוע מיטשל מתעניין דוקא באסטרונומיה, ולא בדבר אחר? מדוע בחרתי דוקא בשירה ולא באסטרונומיה? הרבה מזה הן נסיבות חיים אקראיות, אבל אני מאמינה שלא רק. בכל אופן, אם כבר קיים באופן בסיסי מפגש שכולל הדהוד, סביר להניח שזה כבר מהווה מצע פורה להתפתחות חוויות למידה משמעותיות.

התגובה השניה –  במהלך עיסוק בתחום עניין ישנם רגעים כאלה, חוויות למידה משמעותיות, שנותנות משמעות וטעם נוסף וחזק לעיסוק עצמו. אני יכולה לחשוב על שתי דוגמאות מתחביב השירה שלי. האחת, כאשר יש שליטה גדולה במוסיקה כך שהתודעה אינה עסוקה בהפקה הקולית ובביצוע הנכון, קורה שלפתע המוסיקה ממלאת את האולם ואנחנו חלק ממנה, היא עוברת דרכינו אל העולם, ואנחנו כולנו גוף אחד, כבר לא פרטים ששרים תפקידים. זו חוויה בעלת עוצמה חזקה, שבמהלכה המוסיקה נחווית באופן אחר וחדש.

הדוגמה השניה שונה מאד, ומתייחסת לדרך הארוכה שעברתי, ועדיין עוברת במהלך לימודי פיתוח קול. בתהליך הזה היו מספר קפיצות קוואנטיות שבהן פתאום הבנתי משהו לגבי הדרך הטובה בהפקה הקולית. ההבנה היתה בתחושה עצמה, הבנה בגוף, איך הוא מרגיש כשהוא מפיק קול באופן הזה, ואיך זה מרגיש כאשר הקול מופק כך. מאותו הרגע והלאה, זה היה שלי.

תחום עניין – יצירה עצמית של ייצוגים ויזואליים

תחום עניין נוסף לקוח מחיי העבודה שלי. בשנים האחרונות עסקתי בתכנית מחקר על יצירה עצמית של ייצוגים ויזואליים (http://s-g-reps.org/). עבודה על מחקר היא עיסוק מורכב שכולל עריכת ניסויים, קריאת ספרות רלוונטית, ניתוח נתונים, שיחות עם אנשים, הצגה בכנסים, כתיבת מאמרים ועוד ועוד. גם כאן אפשר לראות כיצד שילוב של פסי עיסוק שונים מאפשר תמיכה ארוכת טווח בהמשך העיסוק.

במסגרת תחום העניין הזה, יכולתי לזהות חוויות למידה משמעותיות. אלה רגעים (שיכולים להיות ארוכים) שבהם יש ריכוז גדול, ותחושה שמשהו באמת משמעותי קורה. זה קרה, למשל, בכתיבת מאמרים, כאשר בזמן כתיבה משהו חדש ועמוק עולה ואז הדבר המקומי הזה הופך להיות חשוב לעין שיעור, וכבר לא משנה שזה לוקח הרבה יותר זמן ממה שתכננתי, כי יש כאן משהו מאד משמעותי, מדוייק, סוג של אמת (עד כמה שאפשר לדבר על "אמת", אבל כך זה מרגיש). זה בדרך כלל משנה את פני המאמר ומקפיץ אותו לרמה גבוהה יותר. גם בזמן ניתוח נתונים, אני צופה שוב ושוב באותו קטע וידאו (בדרך כלל של ילדים מדברים, חושבים, משתתפים בפעילות כלשהי). לפעמים זה משעמם ועולים כל מיני דברים טריוויאליים. ומגיע (לפעמים) הרגע, שפתאום מגלים רעיון משמעותי מתחת לפני השטח, ויש בו יופי, ועוצמה. עכשיו אפשר לראות אותו גם במקומות אחרים, ונוצרים חיבורים ותובנות.

ההשערה שלי היא שבתוך ים של דברים שצריכים לעשות במסגרת תחום העיסוק, הגם שבאופן כללי הם מעניינים ומספקים, אותם רגעים, המהווים חוויות למידה משמעותיות, נותנים את הטעם והמשמעות לכל העיסוק בנושא. הם מצביעים על הפוטנציאל, ועל העומק והמימוש החבויים בתוך תחום העיסוק, ואולי בגלל פוטנציאל זה אנחנו ממשיכים בנחישות ובעקביות לעסוק בתחום העניין הזה. אולי?

Read Full Post »

אפשר ללמוד הרבה מדוגמאות ולחדד ולפתח רעיונות. בחרנו, דנה ואורית, שלוש דוגמאות מאד שונות כדי לחשוב סביבן על שלושה מושגים קשורים זה לזה, אך לא זהים: "מוטיבציה", "עניין" ו"חוויות למידה משמעותיות". הנה שלוש הדוגמאות, ואחריהן ניתוח ומחשבות:

1. להתרגש מסטטיסטיקה? אני?

דנה: אחת החוויות החזקות במהלך לימודי הדוקטורט שלי הייתה של למידת שיטה סטטיסטית שנקראת HLM. למדתי את השיטה בסדנה בת יומיים, אליה נרשמתי לאחר חיפוש ארוך של מסגרת ללמוד את השיטה, שידעתי שתתאים לניתוח הנתונים שאספתי. הסדנה הייתה טובה, והרגשתי שאני פחות או יותר מבינה, מסוגלת לבצע את התרגילים, אבל ממש לא "שוחה" בזה. זה הרגיש מאוד מורכב אך אפשרי.

עברה כשנה עד שהגעתי לשלב שבו נדרשתי לשיטה. אני ממש זוכרת את הצעדים הראשונים: מעקב של צעד אחר צעד על-פי המדריך הכתוב, באופן טכני לגמרי, ללא הבנה של ממש. כך לאט לאט, תוך נחישות לחזור ולקרוא, לחזור ולנסות, לשחק ולבדוק, לקבל תוצאות ולפענח אותן, בהדרגה מתחילה להתפתח הבנה.  ואז שוב משהו לא מסתדר, נוצר בלבול שמחזיר למדריך, לקריאה, לבדיקה מחדש, עד שהדברים מתיישבים באיזשהו מקום שעושה שקט.

אלה היו ימים (שבוע, אולי שבועיים) בהם הייתי שקועה כל כולי בניסיון להבין את השיטה. והנה אני מגלה שאני מתרגשת מזה. אני? מתרגשת מסטטיסטיקה? תוך כדי כך, הייתי מודעת לתהליך שאני עוברת, לרגשות שמתעוררים בי ולתחושת העוצמה שאני חווה. הייתי מלאת התפעלות מכך שהמספרים והנוסחאות הזרות והמנוכרות, לאט לאט מקבלות משמעות ותוכן אמיתי בחיים. בנתונים שלי.

מלאת התפעלות מההסתכלות על התהליך הזה שבו רגע אחד אתה לא יודע ולא מבין ואז משהו קורה, תהליך, ואתה כן. מלאת התפעלות מכך שכל זה קורה תוך כדי עשייה והתנסות ולא יכול היה לקרות ללא מעורבות מוחלטת בעשייה, ללא הצלילה הזאת לתוך השיטה וללא שהייתי מרגישה צורךממשי בידע הזה. החיבור הזה בין התהליך שעברתי לבין הנושא שלמדתי וחקרתי (מוטיבציה בלמידה) הפך את החוויה לעוד יותר משמעותית עבורי.

2. ההנאה שבתחביב

דנה: בימים אלה בני הצעירים עסוקים בלמידה מדהימה סביב בניית רובים. רובי גומיה, רובי קפיץ, רובים מנייר ועוד ועוד. זה הדבר הראשון שהם מדברים עליו כשפותחים עיניים בבוקר והאחרון שהם עושים לפני שהולכים לישון. הם רואים סרטונים, מכינים תרשימים, מסתובבים בחנויות לחפש חלקים, בונים, מרכיבים, מנסים, משפרים, מקשטים, מצלמים. והמון המון מדברים. כל כל כל היום. ללא ספק חוויית זרימה קלאסית. יש שם יאמבה מוטיבציה (פנימית מהסוג הטהור ביותר), המון למידה וחוויה אדירה. אבל מה לגבי המשמעות? עד כמה זה מהדהד עם רבדים עמוקים?

P1010217

 3. שיחה על תחום עניין

אורית: בעת שהותי בכנס חינוכי בסן פרנסיסקו, נפגשתי עם מספר חוקרים לשוחח על תחום העניין המתפתח אצלי – חוויות למידה משמעותיות. היתה לי שיחה עם חבר וותיק, פלאביו אזאבדו, שעוסק בתחום של מעורבות מתמשכת בתחום עניין, ובפרט בתחביבים. מן הסתם, יש הרבה משותף. שוחחנו במשך שעה וחצי על חוויות למידה משמעותיות ועל קשרים והקשרים שונים. השיחה היתה מעניינת. שנינו היינו מאד מעורבים בה. אפילו למדתי דבר או שניים, שקודם לא הבנתי לגמרי. לקראת סיום השיחה פלאביו שאל אותי: תגידי, האם במהלך השיחה שלנו חווית חווית למידה משמעותית? נבוכה מעט, הודיתי, השיחה היתה מעניינת מאד, מועילה, מלמדת, אבל לא, זו לא היתה חווית למידה משמעותית במובן המלא שלה. למה?

ראינו שלוש דוגמאות ולהן תנאי פתיחה שונים, תהליכים שונים, וגם חוויות שונות. הנה ניתוח קצר:

בדוגמת הסטטיסטיקה, תנאי הפתיחה הם מוטיבציה חיצונית-הכרתית והיעדר עניין בסטטיסטיקה. דנה אכן רואה את הערך  של השיטה להפקת משמעות מהנתונים שאספה במחקר שלה ויודעת שחשוב לה ללמוד את זה. כלומר יש צורך ללמוד דבר חדש, לא בהכרח מעניין, ככלי להתקדמות במשימה אחרת בעלת משמעות עבורה. המוטיבציה היא חיצונית, אבל נובעת מהכרה בערך או במטרה שהלמידה משרתת (עשור, 2005Deci & Ryan, 1985;  ), ולכן נמצאת במקום מתקדם ברצף שבין מוטיבציה חיצונית לפנימית. דנה נכנסת ללמידת השיטה בתחושה שהנושא לא בהכרח מעניין, אבל היא רוצה ללמוד אותו כדי להתקדם במשימת ניתוח הנתונים.

ככל שהתהליך מתפתח, הדבקות במשימה וההתמדה יוצרים סוג של ריכוז ומעורבות בתוכן וקשר אינטימי יותר איתו. ייתכן שבמהלך העבודה יהיו קטעים בהם תתרחש חווית זרימה. תהליכים מוטיבציונים שונים קורים בתהליך הזה. בולט המימד של התפתחות תחושת מסוגלות עצמית שתורמת להתפתחות מוטיבציה פנימית.

אבל חווית הלמידה המשמעותית מתפתחת במקום בו מתהווה משמעות חדשה, כפי שדנה כותבת בבהירות: "הייתי מלאת התפעלות מכך שהמספרים והנוסחאות הזרות והמנוכרות, לאט לאט מקבלות משמעות ותוכן אמיתי בחיים. בנתונים שלי."

התיאור הזה מצביע על החוויה של זיהוי המשמעות העמוקה שבמספרים והנוסחאות והעוצמה שלהם כאשר הם פועלים על נתונים. החוויה הזו אף מועצמת לאור העובדה שההתרגשות הזו מופיעה דוקא במקום בו לא ציפינו לה – דוקא בנושא יבש ומשעמם כמו סטטיסטיקה? זו הרגשה של גדילה, של הבנת רעיונות גדולים במקום חדש וחיבור למקומות מוכרים.

נראה שבמקרה הזה, המוטיבציה והעניין החיצוניים היוו את סף הכניסה לחווית הלמידה. לדנה הייתה מוטיבציה להיכנס לתהליך, ועניין בתוצאה שלו (פענוח הנתונים) – במהלכו, היא חוותה, בלא שהתכוונה, חוויית למידה משמעותית – פתאום היא חשה שזה קרה – ההתפעלות מהמשמעות הנוצרת לנגד עיניה. לאחר התהליך, נראה שהמשמעות נשארת, ההבנה והלמידה נשארים. אין בהכרח המשך עניין בסטטיסטיקה ואף לא מוטיבציה להמשיך ולעסוק בה.

בדוגמת התחביב – תנאי הפתיחה הם מוטיבציה פנימית טהורה (למידה לשם הנאה), ועניין בפעילות בניית רובים. נראה שהמוטיבציה לעיסוק דווקא ברובים קשורה לגיבוש זהות של הבנים הצעירים. במהלך התהליך העניין והמוטיבציה מתעצמים, ואיתם תפיסת המסוגלות העצמית. גם כאן יש מכוונות עצמית שמכוונת את העשייה, מדברים פשוטים וקצרים לאתגרים מתגברים והולכים. סביר להניח שהילדים חווים חווית זרימה במקטעים ארוכים של התהליך. אזאבדו (2011) מתאר תהליכים של פיתוח עניין מתמשך סביב תחביבים, כתהליכים בהם שזורים חוטים רבים שמהווים פראקטיקה של עיסוק בתחביב. העיסוק אינו כולל רק את העניין האינטלקטואלי ברובים, אלא גם קנית החלקים, שיחה עם חובבים נוספים, ההתעסקות והעשייה עצמה, ההמצאה, הביטוי האישי, הדיוק, פיתוח המיומנות ועוד ועוד.

P1010291

האם יש כאן חווית למידה משמעותית? לא פשוט לענות על השאלה הזו. צריך לדעת האם הילדים צמחו והתפתחו מתוך המשחק, האם נוצר בקרבם משהו חדש- האם הייתה למידה. ייתכן שתשובה לכך דורשת ראיונות עם אותם ילדים לבדיקת משמעות הפעילות עבורם, או התבוננות ארוכת טווח עליהם, לבחינת המשמעות של המשחק האמור עליהם. וייתכן שאין כאן חווית למידה אלא עניין, מוטיבציה, חווית זרימה ועוד הרבה דברים טובים אחרים, שחווית למידה משמעותית, בהגדרתה המלאה, לא כלולה בהן.

P1010249

בדוגמת השיחה על תחום עניין: תנאי הפתיחה הם מוטיבציה ועניין מאד גבוהים, שהרי אלה תחומים שבחרנו לעסוק בהם לאורך זמן ואנו מעורבים בהם אינטלקטואלית ורגשית. דוקא בתנאים אלה צריך, כנראה, לקרות משהו יוצא דופן על מנת שחווית למידה משמעותית אכן תקרה. שנינו, אני ופלאביו, כבר חקרנו את שדה העניין שלנו בדרכים שונות, ולמדנו אותו. בשיחה בינינו, סיפרנו זה לזו את רעיונותינו, הבנו אותם, הבנו את השוני, תיקנו ועידנו רעיונות כדי להבין אותם טוב יותר. אבל לא הצלחנו לייצר מפגש אמיתי שיוביל גם להתמרה. כל אחד מאיתנו עדיין נשאר בשדה שלו, ולא איפשר לרעיונות האחר להיפגש באמת עם רעיונותיו הוא על מנת שיחוללו התמרה. הרעיונות לא הדהדו זה עם זה ברמות העומק, במקומות בהם הם יכולים להיפגש למרות השונות ברמות השטחיות יותר. כדי שזה יקרה דרוש כנראה זמן רב יותר, פתיחות כנה לשנות ולהתפתח, ואולי גם עבודה משותפת על תוצר אחד.

באופן מפתיע, דוקא הדוגמה של הסטטיסטיקה, שבה "תנאי הפתיחה" היו פחות טובים – חוסר עניין ראשוני, ומוטיבציה חיצונית, ולא פנימית, התרחשה חווית למידה משמעותית. זה לא חייב היה לקרות. אפשר היה ללמוד את השיטה באופן טכני, להכיל אותה על הנתונים ולהמשיך הלאה, ללא הראיה העמוקה והטרנספורמטיבית שהיתה כאן. חלק חשוב ממה שהיה כאן היה הדבקות במטרה, הרצון הכנה באמת להבין, והעצמת הקשב והלמידה המעמיקה שהובילה בסופו של דבר להבנה, ואז גם לראיה הטרנספורמטיבית של השיטה ככלי עוצמתי להפקת משמעות מנתונים ולהנאה שעשויה לנבוע מהשימוש בו.

שתי הדוגמאות האחרות מתחילות בעניין גבוה ומוטיבציה פנימית גבוהה, אבל הן שונות מאד זו מזו. האחת מתארת פרקטיקה של מעורבות בתחביב (גם אם קצר מועד), בעשייה. והשניה מתארת מפגש בין שני אנשים שמשוחחים על תחומי העניין שלהם ומחפשים ללמוד זה מזה ולאתר נקודות מפגש. מקום בו יכולה להתרחש חווית למידה משמעותית, אבל היא לא התרחשה. שתי הדוגמאות מתארות פעילויות מאד חיוביות, מונעות ממוטיבציה וענין, מלמדות ומקדמות אבל באחת לא ברור האם התרחשה חווית למידה משמעותית ובשנייה לא התרחשה כזו. נראה מהדברים, כפי שכבר ידענו בעבר, שלא כל חווית למידה חיובית, גם אם היא באה ממוטיציה פנימית, חייבת להיות חווית למידה משמעותית. נראה גם שלעיתים דווקא המוטיבציה החיצונית יוצרת חווית למידה משמעותית, ושלגבי ה"עניין" (התחביב של הילדים) יש צורך לחפש עוד דוגמאות ולהעמיק בכך.

זה חלק מהעבודה שלנו – להגדיר את הגבולות של חוויות למידה משמעותיות. וזה היה עוד צעד קטן במסע הארוך הזה.

Azevedo, S. F. (2011). Lines of Practice: A Practice-Centered Theory of Interest Relationships. Cognition and Instruction 29 (2)

Deci, E. L., & Ryan, R. M. (1985). Intrinsic Motivation and Self-Determination in Human Behavior. New York: Plenum Press.

עשור (2005). טיפוח מוטיבציה פנימית ללמידה בבית-ספר. אאוריקה, 20.

Read Full Post »

עם WordPress.com אפשר לעצב אתרים כאלה
להתחיל