בבלוג הזה, על חוויות למידה משמעותיות, עסקתי רבות במונח משמעות, אבל כמעט ולא התייחסתי למונח "חוויה". לעיתים נדמה שזו מילה מובנת מאליה, אך כשמעמיקים בה מגלים מורכבות לא פחותה מאשר המונח משמעות. למשל, אם בודקים את משמעות המילה "experience" במילון (למשל, Merriam-Webster), מגלים לא פחות מאשר 5 הגדרות שונות למילה. חקירת המונח "חוויה" ממלאת אותו במשמעות עבורי, שאותה אנסה לבטא כאן.
בבואי להעמיק בהבנת המושג "חוויה" אני נזכרת בהפניה של משה ויינשטוק לפני מספר שנים אל א.ד. גורדון. מצאתי את אותו מאמר, בן 8 חלקים הנקרא: "האדם והטבע", וגיליתי בו פתח לעולם מרתק העוסק בחוויה של האדם.
האקדמיה ללשון מתייחסת למילה חוויה, ומצביעה על א.ד. גורדון כמחדש המילה:
"מתוך שפע המילים שנוספו ללשוננו בעת החדשה זכו רק מיעוטן שנדע מה היו נסיבות הולדתן. אחת מהן היא המילה חוויה. בלשוננו היום חוויה היא התנסות או מאורע המותירים באדם רושם עז. ואולם במקור חודשה המילה לציון עצם החיים האנושיים והדרך שבה האדם החי קולט את עצמו ואת סביבתו. וכך כותב מחדש את המילה – מראשי הוגי הדעות של העלייה השנייה – אהרן דוד גורדון:…"
וכאן מעניין לשים לב לאזכור של המילה חוויה בהקשר ל"התנסות או מאורע המותירים באדם רושם עז", הגדרה שבה רבים משתמשים בשפת היומיום ("הטיול הזה היה ממש חוויה"), ולציין שזו אינה כוונתו של א.ד. גורדון במילה חוויה (וגם לא כוונתי).
והנה מה שגורדון כותב:
"המושג חוויה מקביל, מצד אחד, במובן עצם החיים, למושג הוויה, שאנחנו מבינים בו את עצם המציאות, ומצד שני, במובן כוח השגה הוא מקביל למושג 'הכרה'. המושג חוויה כאילו עומד באמצע, בין המושג 'הוויה' ובין המושג 'הכרה', בין על פי היקפו הקוסמי (וגם ההגיוני) הממוצע ובין במובן היות החוויה הכוח המתווך בין ההוויה ובין ההכרה…."
ובהמשך:
"החוויה היתירה על ההכרה. ההכרה היא חלק והחוויה היא הכל. ההכרה מוגבלת בגבול צורות קבועות, התופסות את הדבר המוּכר כמו בדפוס, בעוד שהחוויה היא אין-סופית. ההכרה היא פירוט ההוויה, שעל ידי כך אפשר לתפסה וגם למסרה חלק חלק, אבל החוויה אינה מתחלקת ואינה מתפרטת. החי בעל ההכרה מכיר את ההוויה פרטים פרטים וחי אותה בכלליותה האינסופית, בכל גילוייה ובכל מסתוריה לאין סוף." (מתוך "האדם והטבע"):
משפט המפתח עבורי, המבהיר את ההבדל בין ההכרה לבין החוויה הוא: " החי בעל ההכרה מכיר את ההוויה פרטים פרטים וחי אותה בכלליותה האינסופית, בכל גילוייה ובכל מסתוריה לאין סוף." כאשר אנו חיים – אנו חווים את הדברים באינסופיותם, ללא מילים, ללא דפוסים או תבניות, ללא המשגות. היא כל מה שקיים בתוכנו בהקשר הזה שחי עכשיו. ההכרה, לעומת החוויה האינסופית הזו, מורכבת מסמלים, מדפוסים, משפה, ומאפשרת לנו לחשוב על מה שקורה, להבין, לעבד ולהמשיג. זו טיבה של החשיבה ההכרתית. היא חיונית לקיומנו כבני אנוש, ובד בבד מוגבלת ביחס לחוויה.
ניקח לדוגמה את המושג "הדהוד", שהוא מרכיב מהותי בחוויית למידה משמעותית. המושג הזה נוצר מתוך חוויה שאין לה מילים או תיאור. ההדהוד נחווה עוד בטרם היה המלה "הדהוד". הוא נחווה כתחושה עמוקה באופן ברור ובעוצמה כזו או אחרת. מאות מילים נכתבו כאן בבלוג, או נאמרו לצורך תיאור חוויית ההדהוד ושיתופה עם אחרים, ועוד רבות ייכתבו – עד היום המאמץ לדייק את התיאור עדיין נמשך. התיאורים המילוליים עדין אינם מצליחים לבטא באופן מדויק ובהיר את החוויה הפנימית העשירה של ההדהוד. זו דוגמה אחת לקשר בין החוויה שהיא מובלעת לבין ההכרה (וכאן יש חיבור ישיר לג'נדלין ולפילוסופיה שלו – the philosophy of the implicit, ממנה אני שואבת השראה רבה, אך הפעם אניח לה להיות מובלעת בדבריי).
בהקשר להדהוד, אני חשה שהביטוי המדויק ביותר עבורי, מעבר למילים, הוא מטאפורת הגל, או אולי יותר מזה, תמונת הגל העומד להתנפץ. התמונה מעוררת חוויה עמוקה שיש לה היבטים משותפים לחוויות של הדהוד.
בהקשר הזה אני רוצה להתייחס להגדרה נוספת לחוויה, שאני אוהבת:
חוויה (experience) – שילוב בין "חישה" (perception) לבין "משמעות" (meaning) אשר נוצרת בהתוודעות עם העולם (פישר, 2012 אצל רם אייזנברג, 2016)
אם נסתכל שוב במטאפורת הגל – כאשר אנו צופים בגל שעומד להתנפץ, אנו חשים או תופסים בחושינו את המימדים, התנועתיות, את הרעש, ריח הים וכו'. אבל בתוך תפיסת כל זה בחושים מתעוררת בתוכנו משמעות שאנו חווים, כמו: תחושת פחד או יראה, רושם עז מיפי הטבע ועוצמתו וכו'. כל אלה, בטרם המשגנו את חוויית הגל עצמו. ללא מילים, רק תחושות חזקות שמשלבות חישה ומשמעות. זו חווית הגל. חישבו על המילים והתיאורים שאפשר לתת לגל שמתנפץ – הם בדרך כלל דלים כל כך אל מול עצם החוויה.
כשאני שואלת את עצמי עכשיו, לנוכח ההתבהרות של המושג "חוויה" – אז מהי חווית למידה? אני פתאום רואה שיש שתי אפשרויות להסתכל על זה:
- חוויית למידה – החוויה של עצם הלמידה
- חוויית למידה – החוויה של תוכן הלמידה
בתי לומדת על המהפכה הצרפתית. היא יכולה לדבר על החוויה של עצם הלמידה (1) – החוויה שמתרחשת אצלה ברגע זה, כאשר היא לומדת. זו יכולה להיות חוויה סיזיפית של ניסיון לזכור שמות, תאריכים ואירועים. או, חוויה של סקרנות והישאבות להשתלשלות אירועים מרתקים, או חוויה של סבל לעסוק במשהו שלא מעניין אותה, במקום לעסוק במשהו אחר, שמושך אותה יותר, או חוויית זרימה של קריאה והיות אחת עם התוכן. חוויות למידה כאלה (1) יכולות לקרות בכל תוכן שהוא, והן מתארות את החוויה שמתרחשת בעת הלמידה.
לעומת זאת, החוויה של תוכן הלמידה (2) היא החוויה שמתעוררת מתחת לתוכן, מתחת למילים איתן נפגש הלומד: "ב 14 ביולי 1789 החלו המונים חמושים לצעוד לעבר הבסטיליה, מבצר גבוה במרכז העיר, ששימש בעיקר בית כלא. באותו הזמן ישבו בבסטיליה שבעה אסירים בלבד, וחמישה מהם פושעים. למרות זאת היא סימלה בעיני הציבור את הדיכוי. ההמונים התקהלו ליד הבניין ודרשו ממפקד הכלא שיאפשר להם להיכנס ולקחת את הנשק מהמקום…" (מתוך "מסע אל העבר – קדמה ומהפכות", הוצאת מטח, עמוד 92). איזו חוויה מתעוררת אצלך למקרא שורות אלה? עד כמה היא עשירה? עד כמה קיים מרחב לחוויה להתרחב ולהעמיק? בעוד שהחוויה מתחת למילים אלה יכולה להיות מאד עשירה ורחבה עבורך, ראוי לציין שאצל ילדים רבים, בקוראם תכנים כאלה ואחרים, בסיס החוויה מתחת למילים הוא דל מאד, או שאין לו הזדמנות להתהוות. זה גורם לשימוש כמעט בלעדי בסמלים ובדפוסים שבהכרה, ללא העושר והעומק של הבסיס החווייתי. היעדר המרחב החווייתי יוצר בלית ברירה דפוס של שינון, זו חוויית למידה (1) סיזיפית מלאת סבל – פעולה הכרתית ללא בסיס חווייתי.
בפוסט הזה אני חורגת מעט מהתופעה של חוויות למידה משמעותיות[1] ומתבוננת בתופעה הרחבה יותר – של למידה שמעוגנת בחוויה ולא מנותקת ממנה (2). זהו אחד המובנים של "למידה משמעותית" (כן, זה שהפך לסלוגן) – למידה שמחוברת לחוויה, ולכן למשמעות.
בעוד מספר ימים נהיה כולנו מסובין בליל הסדר ונקרא עם ילדינו את ההגדה.
רוצה להזמין אתכם לשים לב: אילו קטעים בהגדה נשענים על בסיס חווייתי, או אולי אפילו בסיס חווייתי עמוק? אילו קטעים מחוברים אצלכם בהכרה לנראטיב מסוים, אבל הבסיס החווייתי שלהם דל? אילו קטעים בהגדה נראים שיכולים להיות מחוברים לחוויות של הילדים שלכם? כיצד אפשר היה להרחיב ולהעמיק את הבסיס הזה?
או במילים אחרות:
כיצד ליצור חוויית קריאה בהגדה (1) כשתוכן ההגדה מעוגן בחוויה (2), שמשהו בה חי בנו? מהן הדרכים שלכם?
תודה ללילך בניימיני-קורש על קריאה של טיוטה מאוחרת והערות מצויינות.
[1] בחוויות למידה משמעותיות התייחסתי בעיקר לחוויית למידה (1). התוכן היה פחות חשוב, וחוויית הלמידה הייתה מאד אופיינית: יש מפגש בין תוכן חיצוני כלשהו עם דפוסים הכרתיים ועולמות חווייתיים, ואז יש צלילה עמוקה אל תוך עולם החוויה המובלע, ונחווה פוטנציאל גדול לשינוי והתפתחות, וההתמרה נושאת את כל זה הלאה עם תחושה חזקה של פתיחת אופקים חדשים. כמובן שכל חוויית למידה משמעותית עוסקת בהקשר ובתוכן מסוים, אבל אופי החוויה שתיארתי כאן משמש לכולן (מבחינת חווית למידה (1)).
Meaningful Learning Experiences 