Meaningful Learning Experiences

במקום אחר (Parnafes, 2012) הדגמתי (אורית) כיצד ילדים משכללים את ההסברים שלהם לתופעות בעולם על-ידי כך שהם מגדילים את הרזולוציה ואת הטווח של ההסברים [1]. הרזולוציה היא רמת הדיוק של פרטי ההסבר, הטווח הוא היקף ההקשרים שההסבר מכסה. נראה שגם בפיתוח מודלים ותיאוריות הרעיון הזה עובד. כאשר מפתחים מודל, כמו זה שלנו, יש שאיפה להגדיל את הרזולוציה, ולדייק ככל שניתן את הפרטים של המודל, וגם להגדיל את הטווח כך שיעבוד על יותר ויותר הקשרים, במקרה שלנו, יותר ויותר סוגים של חוויות למידה משמעותיות.

המודל שלנו עדיין מתפתח ומשתנה ככל שאנחנו מנסים לדייק ולהדק אותו, וככל שאנו מנסים ליישם אותו על חוויות למידה משמעותיות חדשות. העבודה שעשינו בחודשיים האחרונים היא בעיקר עבודה של הגדלת רזולוציה וניסיון לדייק את המודל למה שאנחנו מזהים בתופעות של חוויות למידה משמעותיות. חלק מהחיים של המודל הוא ההשתנות שלו, ובין לבין יש איים של יציבות.

תיאור התהליכים שמתרחשים במהלך חוויות למידה משמעותיות[2]

מתוך ניתוח וחשיבה על "חוויות למידה משמעותיות" שונות, התגבש תיאור התהליך הסכמטי הבא. התיאור כולל שלושה רכיבים: הפניית קשב, מפגש, והתמרה. שלושת הרכיבים הללו פועלים באינטרקציה זה עם זה כך שעם העמקה של כל אחד, נוצרת העמקה גם באחרים, כך שנוצר תהליך ספיראלי שהולך ומעמיק. לדוגמה, ככל שהמפגש מעמיק כך נוצרות הזדמנויות גדולות יותר להתמרה, וכאשר חלה התמרה, המפגש הולך ומעמיק, וכך כל רכיביו. לחצו על תמונת המודל כדי לראותה בגדול.

רכיב א: הפניית קשב

מהות: הפניית תשומת הלב, תוך התכוונות מסויימת להקשיב לתוכן כלשהו שמולינו. הסיבות להפניית הקשב יכולות להיות מגוונות ומתוך מוטיבציות שונות על כל הקשת בין מוטיבציה חיצונית לפנימית.

מה קורה בעת הפניית קשב: מתוך התכוונות הנובעת ממוטיבציה כלשהי, מתחילים להתפתח תשומת לב וריכוז בתוכן שמולנו. אלו בינתיים תנאים התחלתיים המאפשרים הזדמנות לחווית למידה משמעותית.

דוגמאות:

1. קריאת ספר פילוסופיה. אנו יכולים להפנות את הקשב אל ספר פילוסופיה, דהיינו, לפתוח את הספר ולהתחיל לקרוא, מתוך מוטיבציות שונות. ייתכן שזו מטלת שיעורי בית בקורס חובה באוניברסיטה (מוטיבציה חיצונית). ייתכן שנפנה אל הספר מתוך רצון ללמוד נושא כלשהו שיעזור לנו להבין הקשרים בנושא אחר שמעניין אותנו. ואולי אנחנו פשוט מתעניינים מאד בהגותו של פילוסוף מסויים, ואנו פונים אל הספר מתוך עניין גרידא.
2. שיחה קבוצתית על תוכן משותף. אנו יכולים להפנות את הקשב אל השיחה הקבוצתית, דהיינו, להשתתף בשיחה, ולהתכוון להיות שותפים בה מתוך מוטיבציה חיצונית – מטלה שקיבלנו, או שאולי יזמנו את השיחה כדי לקדם נושא מסויים שאנו מעורבים בו, או שמתוך עניין בקבוצה עצמה, כקבוצת עניין משותפת.

רכיב ב: מפגש

מהות: התפתחות יחסי גומלין ביני לבין התוכן שמולי. במהלך רכיב זה, אנו "מכירים" את התוכן על-ידי כך שאנחנו מתבוננים ומקשיבים בריכוז למה שהוא מביא (התבוננות), ואז מהרהרים בינינו לבין עצמינו בדברים שעלו ומעבדים אותם (עיבוד). אנו מקשיבים לסיפור שהתוכן מספר לנו ואז בודקים איך זה מתיישב עם עולמינו. בתוך מפגש צריך להתקיים הדהוד עם רובד עמוק בעולמינו הפנימי על-מנת שתקרה חווית למידה משמעותית. ההדהוד הוא התגובה הפנימית שלנו להתבוננות ולעיבוד של התוכן שעמו נפגשנו, והוא הלב הפועם של המפגש, הדבר שיוצר את המשמעות במפגש.

מה קורה בעת המפגש: נערכת הכרות, הבנה והתקרבות אל התוכן שמולינו. בעת התרחשות מפגש שכולל הדהוד, משהו בתוכנו מתעורר. אנו חשים עניין, רלוונטיות, מוטיבציה פנימית, מעורבות, הנאה, חיבור, התרגשות, גירוי לחשיבה, סקרנות, תהייה ועוד.

דוגמאות:

1. בקריאת ספר פילוסופיה אנו מנסים להבין את הגותו של פילוסוף, להבין את הלוגיקה, ואת דרך החשיבה שלו. אנחנו קוראים וקולטים רעיונות ומעבדים אותם. לפעמים, אנחנו צריכים לעצור ולהרהר בדברים ולארגן מעט את הרעיונות שלנו. המשמעות והעניין גוברים כשמעבר לחווית ההבנה של הגותו של הפילוסוף, אנו פוגשים ברעיונות שמהדהדים עם עולמינו הפנימי, מרגשים, ומחברים אותנו באופן אישי.
2. בשיחה בקבוצה אנו דנים בתוכן כלשהו ומנסים להבין ולהתייחס זה לרעיונותיו של זה, ובודקים כיצד רעיונות אלה ואחרים מהדהדים בעולמינו הפנימי- מה תגובתינו, הקוגנטיבית/רגשית/ פנימית לדבר. כאשר זה קורה, זה מעורר אותנו להמשיך ולהעמיק במשמעות הרעיון.

רכיב ג: התמרה

מהות: משהו חדש מתחולל בעולמינו הפנימי. לא מדובר כאן בלמידה של פריט מידע מסויים, אלא בטרנספורמציה, הפיכה קטנה בפנימיותו של האדם.

מה קורה כשיש התמרה: בעת התרחשות התמרה משהו חדש קורה בנו בדמות תובנה חדשה, הסתכלות חדשה, יצירה חדשה, גילוי, ערעור של תפיסה קיימת, נתינת משמעות חדשה לדברים. ההתמרה היא במישור הפנימי – הכרתי, פסיכולוגי, ערכי, נפשי , זהותי, רוחני. ייתכנו גם ביטויים חיצוניים, אך אין הכרח בכך. כאשר התמרה מתרחשת יש לכך בדרך כלל ביטוי רגשי בעל עוצמה.

דוגמאות:

1. בקריאת ספר הפילוסופיה אנו נתקלים ברעיון שמתחבר לרעיונות בעולמינו הפנימי אך הוא גם מחדש או סותר את תפיסותינו במובנים מסויימים. ככל שאנו הוגים בו יותר ומתעמתים איתו אנחנו מתחילים לראות באופן שונה את העולם.
2. בשיחה בקבוצה ייתכן ורעיונות של חבריי עוררו בי רגש עז, וגרמו להסתכלות חדשה על היבטים משמעותיים בחיי.

המודל הולך לבית-הספר

בלמידה בית-ספרית מהסוג הנפוץ שכולנו מכירים[3], הפניית הקשב היא בדרך-כלל מתוך מוטיבציה חיצונית. זה כשלעצמו לא חייב להיות בעייתי, שכן מוטיבציה חיצונית יכולה להפוך למוטיבציה פנימית אם מתרחשת חווית למידה משמעותית. שלב המפגש הוא קריטי יותר. במקרים רבים של למידה, גם למידה שנקראת "למידה משמעותית" במובן של למידה עם הבנה, לא קיים הדהוד. יש רק התבוננות ועיבוד (מפגש מנוון, ללא חיים, (וייטהד, 1962)[4]). ללא רכיב ההדהוד בתוך המפגש, הלמידה ותכניה אינם משמעותיים ללומד, גם אם מובנים, וגם אם למידה מתרחשת. חווית למידה משמעותית אינה מתרחשת ללא הדהוד.

בבית-ספר לפעמים נעשים נסיונות ליצור רלוונטיות ומשמעות על-ידי הפניית שאלות לתלמיד כיצד הדברים מתקשרים לחייו האישיים, וכן ניסיון לחבר את התוכן לסיטואציות מחיי היומיום של התלמיד. אולם אסטרטגיות אלה לא תמיד יוצרות הדהוד, ונשאלת השאלה כיצד באמת מחברים למשמעות פנימית של התלמיד. במסגרת תכנית "לב לדעת", אני (מוישי) ואנשי צוותי מחפשים דרכים ואפשרויות ליצירת משמעות והדהוד בקרב הלומדים עם תכני לימוד בבית-ספר.

אחת הסוגיות שממתינות בסבלנות לחשיבה ולחקר משותף שלנו היא סוגיית המשמעות. מהי משמעות? מהי משמעות עמוקה? מה גורם ליצירת הדהוד ומשמעות? באחד הפוסטים הקרובים נשתף בפירות חשיבתנו המשותפת בענין זה.

Read Full Post »

אחד הדברים המרגשים והיפים שאני מוצא בלמידה היא האופן שבו האדם והתוכן נענים זה לזה ומזינים זה את זה. מפעים אותי לראות כיצד האדם מוצא בתכנים הניצבים מולו את המענה וההקשר שבו הוא מצוי, ובהתאמה מרתק לראות איך התכנים אכן מתאימים להתבוננות הזו. אחד מתלמידי סיפר לי שבהיותו בצבא הוא למד את הסיפור התנכ"י על מלחמת יהושע בעיר "עָי" בשיעורי טקטיקה צבאית. הסיפור הובא בהקשר של שימוש בסימנים מוסכמים ופיצול כוחות במהלך קרב. פתאום הוא שם לב שבסיפור שהוא הכיר היטב, ישנו מימד שמעולם לא התגלה לו, שהוא לא נתן את דעתו עליו, כמו חיכה לרגע שבו הוא יפנה את תשומת הלב שלו בכדי שהוא יופיע בפניו.

לפעמים, כשאני זוכה, גם אני מרגיש כך כשאני לומד. בזמנים המיוחדים הללו, כשאני עסוק בנושא כלשהו או בשאלה כלשהי אני חוזר ומתבונן בתכנים שהתבוננתי בהם בעבר, ופתאום אני מוצא בהם תשובות שלא שמתי לב שתמיד היו שם, ונראה כאילו הם המתינו לי שאבוא עם ההתבוננות הנכונה. כמו מישהו שקונה רכב מסוג טויוטה ופתאום הוא מגלה כמה רכבים מסוג זה נוסעים על הכביש, או כמו שידידי גילה כמה זוגות תאומים יש בשכונתו, כשנולדו לו תאומים, פתאום נפקחו עיניו.

בשנתיים האחרונות אני עוסק בחוויית הלמידה המשמעותית ובמבנה שתואר בבלוג זה מספר פעמים: הקשב, המפגש וההתמרה. פתאום ביחד עם העיסוק במודל אני מוצא סביבי דוגמאות רבות, אחד מהם אביא היום מסיפור ידוע לאוהבי התנ"ך.

בספר שמות (פרקים ג-ד) מתואר כיצד לאחר שמשה רבינו בורח ממצרים, הוא הופך לרועה צאן של חותנו יתרו. באחד הימים בהם הוא משוטט במדבר הוא מגיע להר סיני ומזהה מראה יוצא דופן:

… וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה:

משה מזהה שיח סנה בוער באש אך השיח בוער ואינו נשרף, הוא סר לראות את המראה המרתק הזה- כאן מתרחש שלב הקשב וההיענות, משה מתקרב ומפנה את ליבו להתבונן במה שעומד מולו.

והנה מתחיל המפגש והשיח בין הצדדים, משה מאזין לדברי א-לוהים, מעכל את הדברים ומגיב אליהם. משה וא-לוהים נפגשים ומדברים זה עם זה:

וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱ-לֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי…

וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב … הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם. וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם:…

לאחר שיח ארוך של דין ודברים מגיעה ההתמרה "וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלֲכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל אַחַי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם וְאֶרְאֶה הַעוֹדָם חַיִּים וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה לֵךְ לְשָׁלוֹם" (שמות ד' יח)

לאחר שהמראה המוזר העיר את הקשב של משה, הוא נפגש עם התכנים שה' אמר לו, האזין להם והגיב, ניהל שיח ועיבוד שלהם ואז נוצרה ההתמרה, השינוי בחייו של משה, שעזב את רעיית הצאן הרגועה במדברות מדין, וחזר לשדות הכאוס והכאב של ארץ מצרים, למלחמה על הוצאת עמו מן העבדות.

ההתמרה הזו במפגש עם הא-ל היא אכן מרחיקת לכת וקרתה בעקבות התגלות מיסטית רוחנית (בלשונו של ויליאם ג'ימס על החוויה המיסטית- התרחש מהפך, קונברסייה), אך היא אינה מקרה בודד. בתנ"ך, כמו בספרים רבים אחרים מצויים עוד סיפורים לא מועטים שמציגים את חווית הלמידה המשמעותית כמפגש עמוק בין האדם לתוכן שמוצג בפניו/ מתגלה אליו, ושכולל את השלבים הללו. לעיתים מדובר בהתגלות של ממש כמו בהתגלות לגדעון ולאשת מנוח (ספר שופטים) ולעיתים בהיחשפות לתוכן, לידיעה, או למראה שמשנה את חיי האדם כמו במפגש בין אליהו לאלישע (מלכים א', יט, יט), בדברי הנער ליהוא (מלכים ב' ט' ה) במפגש בין שמואל לשאול (שמואל א' י') שעם סיומו מעיד התנ"ך ש "כְּהַפְנֹתוֹ שִׁכְמוֹ לָלֶכֶת מֵעִם שְׁמוּאֵל וַיַּהֲפָךְ לוֹ אֱלֹהִים לֵב אַחֵר" ועוד מקרים רבים.

ניתן למצוא את הדוגמאות הללו לא רק בתנ"ך אלא גם בספרות (ראו לדוגמא את פגישתו של המספר של עגנון עם "תהילה"), בלימודי ההיסטוריה (היחשפותו של הרצל למשפט דרייפוס, מפגשו של נהרו גנדי עם האפליה ברכבת בדרום אפריקה) ועוד.

המקרים הללו, לא נוצרו בתנ"ך, בהסטוריה או בספרות עכשיו, אבל כעת כשאני מבין את המודל, פתאום הוא צץ לנגד עיני. נראה לי, שהתיאורים הללו גם אינם מופיעים במקרה בבת אחת בכל כך הרבה סיפורים, הם שבים ועולים כי מדובר במבנה שהוא אמיתי, ושכולנו עוברים אותו פעמים רבות בחיינו, הן באירועים דרמטיים (אירועי השיא של מסלאו) והן באין ספור אירועים קטנים, שעליהם אולי לא מספרים בתנ"ך או בנובלות ספרותיות, אבל הם מפתחים, מגדלים ומשנים לאט לאט אל חיינו.

ההקשבה, המפגש וההתמרה, הם תהליכי חיים המצויים בבסיס חייהם של בני האנוש, ולכן ברבים מן התיאורים הנאמנים של בני האדם ושל דברים שקרו להם בחייהם, המבנה הזה של הדברים יעלה ויצוף, כמו בתמונת תלת מימד שמתבוננים בה ופתאום היא מתבהרת ומקבלת נפח לנגד עינינו.

איני יודע אם אני צודק,

אבל כאשר אני עוסק בתהליך הלמידה המשמעותית, פתאום הוא צץ במקומות רבים, ומנכיח לי את עצמו שוב ושוב, ואולי פשוט שוב קניתי טויוטה ולכן נראה לי שכולם מסביב נוסעים ברכב מסוג דומה?

Read Full Post »