חוויות למידה משמעותיות נוכחות בחיי כולנו במידה זו או אחרת, אך לא נסתכן מאד אם נאמר כי הן כמעט ולא מופיעות בין כתלי בית-הספר. אחת השאיפות שמניעות אותנו לחקור את הנושא הזה היא הרצון ליצור יותר הזדמנויות לחוויות למידה משמעותיות כדי שיקרו גם במסגרת לימודים פורמאלית.
בזמן כתיבת הפוסט הזה, הזדמן לי להשתתף בפגישה בין מספר חוקרים ממדינות שונות בארצות הברית שמתעניינים בנושא רגש בלמידת מדעים. ערכנו פגישה וירטואלית שבמהלכה צפינו יחד בקטעי וידאו של תלמידים שלומדים על מחזור המים בטבע, עורכים ניסויים במדעים על לחץ אוויר, ועוד. בכל אחד מהסרטים היה ברור שברגעים מסויימים חלק מהילדים מתלהטים, מנעד קולם מתגבר בהתלהבות, גופם וידיהם נעים בהתרגשות, והם מדביקים ילדים נוספים. יש תחושה של אנרגיה חזקה, עוררות גבוהה ומעורבות. ניסינו בפגישה להבין מה קורה שם, מה גורם לזה, במה סיטואציה אחת שונה מסיטואציה אחרת ועוד. היה לי מעניין להשתתף בדיון הזה, שבו נקודת המוצא היא ההתנהגות הנצפית, ומתוך כך מנסים להסיק על מה קורה בתוך עולמם הפנימי של הילדים, ומה המנגנונים שמניעים את זה. במחקר שלי, עד כה, אני בעיקר מסתמכת על דיווחים אישיים של חוויות סובייקטיביות – כלומר, אדם המדווח דוקא על התרחשות בעולמו הפנימי, שאולי יש לה גם מופעים חיצוניים דומים למה שנצפה בוידאו. אינני יודעת אם מה שראיתי בוידאו היו חוויות למידה משמעותיות במובן שאותו אנחנו מגדירים. אין ספק שהסימפטומים, התרגשות, עוררות, מעורבות, הם אותם סימפטומים. אבל קשה לדעת האם הגורמים לסימפטומים אלה במקרים שראיתי הם חוויות למידה משמעותיות. בכל מקרה, מה שזה לא יהיה, זה בטח קרוב משפחה.
כדי להתחיל לחשוב על חוויות למידה בבית-ספר, היה לי דוקא נוח להתחיל מהפיספוסים. ממה שנראה לכאורה שהולך בכיוון של חוויות למידה משמעותיות, אבל זה לא באמת זה. ישנן פעילויות למידה שיוצרות רושם כאילו הן תומכות ביצירת חוויות למידה משמעותיות. אמנה כאן שלושה סוגים:
- חוויה, עשייה וכיף – זהו היישום הטבעי והישיר ביותר לרעיון של חווית למידה משמעותית, אבל אני טוענת זהו פתרון קל, שבדרך כלל לא מספק את הסחורה. לפעמים, אנחנו רוצים להעניק לתלמידינו חוויה בלתי שגרתית, לאפשר להם להיות פעילים, ליהנות ולחוות עשיה, ואולי מתוך זה תצמח גם חווית למידה משמעותית. אולם, כדי שחווית למידה משמעותית תתרחש, חשוב שיקרה הדהוד עם התכנים הנלמדים, ובעקבותיו גם התמרה – הסתכלות אחרת וחדשה על התכנים. בפעילויות רבות שנועדו להיות חווייתיות ומהנות, יש הרבה עשייה, התרחשות, הנאה וכיף, אולם אין בהכרח הזדמנות להתבוננות בתכנים ולעיבודם, לפיתוח רעיונות חדשים וליצירה מקורית. הלוואי ולמידה בבית-ספר תהיה חווייתית, כייפית ומלאת עשייה. על זה אין ויכוח. אבל זהו תנאי הכרחי ולא מספיק. חשוב ליצור סביבת למידה שתאפשר התפתחות של משמעות, אחרת נישאר עם פעילות שהיא כל כולה חוויה, עשייה וכיף. ותו לא.
- משמעותי – למי? – מורים ברי מזל יכולים מידי פעם להביא אל תלמידיהם תכנים שמרתקים אותם. הם יכולים לספר ולתאר בעיניים נוצצות, מתוך תחושה אישית של משמעות. אנו מאמינים באמת ובתמים, כי המפתח להוראה טובה זהו חיבור עמוק של המורה עם התכנים, ושחשוב מאד שמורים יחוו חוויות למידה משמעותיות בתחומים שהם מלמדים, ובמיוחד ברגעים יקרים של אינטראקציה משמעותית עם תלמידים. יחד עם זאת, נראה שלא מספיקה ההתלהבות והעניין של המורה, יש לחבר גם את התלמידים ולהדביק גם אותם בהתלהבות הזו. איך עושים את זה? איך הופכים את ההתלהבות של המורה, שהתלמידים חווים אותה כחיצונית להם, למשהו פנימי ואמיתי בתוכם?
- רלוונטיות וקשר לחיי הלומד – זה תמיד מזכיר לי את הבעיות הפאטטיות במתמטיקה שמנסות "להתחנף" לתלמידים ולהציג את עצמן דרך סיפור שקרוב לחיי התלמידים. "אורן וחבריו הלכו לקנות גלידה…" זו בעיקר קוסמטיקה, והילדים בדרך-כלל לא קונים את זה. הבעיה המתמטית עדיין אינה מעניינת וחשובה יותר מבעיה בחשבון שעוסקת סתם במספרים. ויחד עם זאת, יכולות להיות פעילויות במספרים שהופכות להיות מרתקות ומשמעותיות מאד עבור הלומדים. עיסוק בנושא רלוונטי יכול להישאר ברמה רדודה, או טכנית, וגם יכול לרדת לעומקן של משמעויות שמהדהדות בעוצמה אצל תלמידים רבים. הרלוונטיות עצמה יכולה אולי לעזור בהפנית קשב, אבל מכאן והלאה גורמים נוספים צריכים לעבוד.
מה לומדים מהמודל לגבי חוויות למידה משמעותיות בכיתה?
למען הכנות, בשלב זה, איננו יודעים הרבה כיצד תומכים ביצירתן של חוויות למידה משמעותיות. אבל מודל קשב-מפגש-התמרה, יכול לספק רמזים לכיוונים אפשריים. הנה כמה מחשבות:
הפנית קשב: טכניקות הוראה שונות מיועדות ליצירת קשב, ואין לנו יומרה לחדש כאן. מורים רבים מומחים בהפנית הקשב של תלמידיהם, על-ידי שימוש בטון דיבור מסויים, פתיחה מושכת לדבריהם, סיפור מיוחד, שאלה למחשבה, יצירת הפתעה ועוד. הקשב הראשוני צריך להישאר זמן מה, כדי לאפשר את המפגש. כמובן שהפניית הקשב לא חייבת להיות רק מתוך מוטיבציה פנימית. למעשה, בדוגמאות רבות בהן התבוננו, הפניית קשב נבעה מתוך מוטיבציה חיצונית. זו יכולה להפוך לפנימית בהמשך.
מפגש: המפגש מורכב משלושה רכיבים: התבוננות, עיבוד והדהוד. ראשית, חשוב לאפשר את ההזדמנות למעורבות בכל אחד מהרכיבים. הזדמנות להתבונן בתוכן ובמה שהוא מביא, הזדמנות לעיבוד ולחשיבה ביני וביני. זה אומר, זמן לחשיבה ועשייה אישית, זמן לעבודה קבוצתית, וזמן להתבוננות נוספת על התכנים, אם בהרצאה, בקריאה וכו'. צריך להיות איזון טוב בין התבוננות לעיבוד. למשל, בהרצאה, או בסרט, יש התבוננות אינטנסיבית, אבל אין זמן לעיבוד, למעט הזמן שלאחר האירוע. בעבודה אישית, אין כמעט התבוננות, יש בעיקר עיבוד. חשוב שיהיה איזון בין שניהם כדי שיהיה סיכוי להדהוד.
אבל איך יוצרים סביבה שמגדילה את הסיכוי להדהוד אצל תלמידים רבים? קשה לענות, אבל הנה שתי השערות: ראשית, התאמה בין תכני הלמידה לעולמו הפנימי של הלומד. כאשר גוף הידע נוגע בשאלות שמעסיקות את הלומד, או מתחבר למקומות או למקורות בהם הוא עסק או עוסק. כמובן שיש כאן עניין אינדיבידואלי, אבל יחד עם זאת ישנם תחומים שמשותפים ללומדים בגילאים זהים. זה מתחבר להשערה השניה. אין הכוונה ל"רלוונטיות" במובן השטוח, אלא לחיבור ברמת העומק, ברמת המבנים הפנימיים של התוכן שמתחברים ברבדים עמוקים אל מבנים פנימיים בעולמו של הלומד. למעשה, כדי ליצור סביבת למידה שתאפשר חוויות למידה משמעותיות, חשוב לחשוף את מבני העומק של התוכן כך שיהדהדו עם מבני העומק של הלומדים. ככל שהרעיון עמוק יותר, שורשי יותר, כך יש לו סיכוי להדהד בליבם של יותר לומדים. כאמור בפוסטים קודמים, הסיפור עצמו פחות חשוב, מה שחשוב הוא מבנה העומק, הרעיון הפנימי שהוא מבטא.
התמרה: ההתמרה אינה בידינו. אבל אנו אולי יכולים לאפשר יותר סיכוי שתתרחש. למשל, על-ידי יצירת הזדמנויות לאינטראקציות רבות עם פרספקטיבות שונות, על-ידי עימות הלומד עם תפיסותיו. עידוד ילדים לבטא את רעיונותיהם ומחשבותיהם בדרכים שונות ובתוצרים שונים. כאשר רעיונות מגולמים בתוצרים שנראים בעולם, לתלמיד ולאחרים, הם עוברים עידונים וטרנספורמציות. כאשר הלומד יוצר, בורא מתוכו רעיונות מקוריים משלו, תוך אינטראקציות עם תכנים, עם מורים ועם ילדים אחרים, יש סיכוי ליצירת משמעות. מתן אפשרות לביטוי אישי לתלמידים טומן בחובו הזדמנויות להדהוד והתמרה, שכן במהלך זה התלמידים מוצאים את החיבורים בין התכנים בהם הם עוסקים לבין עולמם הפנימי, ומביאים אותו אל החוץ.
ויחד עם כל מה שכתבתי כאן, שהוא עדיין ראשוני וטעון בדיקה ומחקר, חשוב לי לציין שאנחנו מנסים לטפח שני כיוונים. מצד אחד, לפתח סביבות למידה שתומכות ביצירת חוויות למידה משמעותיות. מצד שני, לטפח יכולות של תלמידים כך שיוכלו לייצר לעצמם חוויות למידה משמעותיות כאשר הם פוגשים בתכנים.
Meaningful Learning Experiences 