לקראת הבחירות, שאלה של יהודי-ציוני-דמוקרטי זקן. הכותרת מבוססת על פסוק מהנביא ישעיהו, שקראנו בהפטרה בשבת, (פרק מט פסוק יז)

מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ.

במסורת המדרשית פסוק זה, שבמקור הוא כנראה חיובי, נהפך לאזהרה. המהרסים והמחריבים של עם ישראל לא באים מן החוץ, אלא הם בתוך העם. למה חרבה ירושלים? ועל מה חרבה? "אלא כי מהרו בניך מהרסיך ומחריביך ממך יצאו" (ישעיהו מט) "על זה חרבה…".

האיום הקיומי הגדול והתמידי על עם ישראל תמיד היה ותמיד יהיה משחיתות מידות בפנים. על כלל זה מסכימה כל הספרות של המקרא ושל חז"ל. אנו נאחזים בחזיונות, דמיון וורוד ומבטיח של קיומנו, שמתעלם מן הקביעה המרכזית הזאת.

האיום הקיומי הגדול והתמידי על עם ישראל, תמיד היה ותמיד יהיה משחיתות מידות בפנים. על כלל זה מסכימה כל הספרות של המקרא ושל חז"ל

ואכן אין אנו מסתכלים על האיום האמיתי, אלא על איומים, שכן קיימים, שהם לבד לא יחריבו את עם ישראל. המרכיב החשוב ביותר והמאיים ביותר שעלול להביא לחורבן בעם הוא בתוכנו.

האיום הזה מתבטא בעיקר על ידי חזיונות שווא של ביטחון – שאנו, כביכול, מסוגלים לרכוש על ידי נשק, הגנה צבאית חזקה, ויחסים טובים עם עמים אחרים. אבל בכל ההיסטוריה היהודית – הדברים האלו אף פעם לא מנעו חורבן, אם היה רקבון ושחיתות מידות בתוך החברה, מההנהגה עד לכל שכבת העם.

צבא שסובל משחיתות מידות פנימיות לא מסוגל לתפקד עד הסוף, הנשק המתוחכם ביותר לא יעזור, ועמים אחרים נוטים לנתק קשר כשמרגישים שהשותף מושחת. חזיונות של גאולה או של משיח – יש להם מקום, אבל במידה הנכונה, כתמריצים לדבוק במידות טובות, לרדוף משפט וצדקה בחברה, לאפשר התפתחות הרוחניות של כל אדם.

בתהלים (פרק קכה, א-ה) כתוב:

(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הַבֹּטְחִים בַּה' כְּהַר צִיּוֹן לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם יֵשֵׁב: … (ג) כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים לְמַעַן לֹא יִשְׁלְחוּ הַצַּדִּיקִים בְּעַוְלָתָה יְדֵיהֶם: (ד) הֵיטִיבָה ה' לַטּוֹבִים וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם: (ה) וְהַמַּטִּים עֲקַלְקַלּוֹתָם יוֹלִיכֵם ה' אֶת פֹּעֲלֵי הָאָוֶן שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל.

שבט הרשע, שבמזמור מתייחס להנהגה בתוך עם ישראל, תמיד מדרבן את הטובים והדבקים במידות המוסר להצטרף להם ולהתעלם מן המוסר, הצדקה והמשפט. מציעים להם כוח, שררה, פרסום, אולי אף עושר – בתנאי שיוותרו על המידות הטובות. ובעל המזמור מבקש מה' להיטיב עם הצדיקים הנאמנים ולחזק את דבקותם במידות הטובות.

האיום מתבטא בעיקר על ידי חזיונות שווא של ביטחון – שאנו, כביכול, מסוגלים לרכוש על ידי נשק, הגנה צבאית חזקה, ויחסים טובים עם עמים אחרים. אבל בהיסטוריה היהודית – הדברים האלו מעולם לא מנעו חורבן

מהם החזיונות שמטים את שכלנו להיכנע לדרך הרסנית ומחריבה לחברה ולמדינה? בין היתר חזיון הכח הצבאי, שהוא הכרחי ליכולת של בטחון, אבל לא מסוגל להבטיח לגמרי בטחון, בלי עם חזק ומלוכד שמשרת בצבא.

אולי חזיון דתי כגון בניית בית המקדש? אין דבר אחד שיכול להביא לחורבן המדינה יותר בטוח ומהר מאשר לנסות מהלך זה. אולי יצירת פילוג בעם? הקצנה של עמדות בלי אפשרות של שיח ועבודה משותפת? ברור לכולם שהקצנה זאת רק תוביל לאסון.

אולי הדחת המיעוטים מהתחושה הגוברת בקרבם, לפי המחקרים, שטוב להם לראות את עצמם כאזרחים שווי זכויות במדינה? שוב קלקול של תהליך זה שמתרחש לנגד עינינו יביא לתוצאה הפוכה.

הבוחרים! תנו עיניכם במציאות. תנו עיניכם בהיסטוריה היהודית. תנו עיניכם במקרא, משנה, תלמוד, וכל מקורות ישראל לדורות. תנו עיניכם בדברים הטובים שקורים בחברה הישראלית, על ידי ארגונים של אלפי אנשים שפועלים באגודות לקדם את הזקוקים לעזרה ולקדם ולפתח את התחושה של שותפות בתוך החברה הישראלית.

ואז שימו לב למה שראו עיניכם, ומה שהדמיון שלכם יכול לסגל לעצמו – כדי לעבוד, לעזור ולהכריע איך שתצביעו. לא להיכנע להרגל או ללחץ חברתי להוביל אותכם להצביע כמו תמיד, אלא לראות ולחשוב מחדש: מה באמת יעזור לקיום מדינת ישראל ועתידה.

הרב מיכאל גרץ שמש כעוזר לעורך הראשי של אנציקלופדיה יודאיקה, וכתב מאמרים על מחשבת ישראל בעת המודרני לאנציקלופדיה. הוא היה בין המקימים של התנועה המסורתית בישראל ושמש כמנכ"ל הראשון של התנועה בזמן הקמתה. הוא היה הרב של קהילת מגן אברהם בעומר 32 שנים. היה בין המקימים של בית המדרש לרבנים במכון שכטר בירושלים, ושמש כמרצה שם בתחילתה. הוא גם היה מרצה בכיר למחשבת ישראל ומקרא במכללת קיי בבאר שבע כ-20 שנה, ופרסם מאמרים רבים. הוא גם היה רץ מרתונים וגמר כ-16 מהם בארץ ובחו"ל. רוב העבודה הציבורית שלו מוקדש לקשר בין ערכים במסורת היהודית ובין הציבור בישראל