אין ספק שמאז שהכריז שר המשפטים, יריב לוין, על הרפורמה המשפטית לפני כחצי שנה, הוויכוח סביב מערכת המשפט הפך לאחד החריפים והנוקבים ביותר בשיח הציבורי.

בחברה הישראלית ישנם לא מעט אנשים, שאחת מהנחות היסוד הכי בסיסיות שלהם היא שעצם העובדה שישראל, כמדינה, מוגדרת כדמוקרטית, זה אומר שבכל סוגייה ברומו של עולם שעומדת לדיון ציבורי ושנדרשת בה הכרעה במישור הפורמלי – אוטומטית הרוב (באמצעות השלטון שנבחר) הוא זה שקובע ומכריע. במילים אחרות: הנרטיב הקבוע ששולט היום כמעט באופן מוחלט בשיח הציבורי אומר ש"בדמוקרטיה הרוב קובע, נקודה!".

אבישי סגל הוא איש תקשורת, עורך ומגיש תכניות אקטואליה ברדיו החברתי הראשון מזה 5-שנים. יועץ פוליטי במקצועו ובוגר המרכז להכשרה פוליטית וביה"ס לתקשורת "בלה בלה".

רנין בולוס כתבה בטוויטר על הקושי שלה לשיר את "התקווה" בקפלן. בן כספית כתב לה שתכבד את ההמנון כמו שהיהודים עשו בגלות. היא ענתה "אבל אני לא בגלות. אני בבית שלי".

זה העניין בדיוק. רוב היהודים בישראל, אני מנחש, חושבים כמוהו. זה אומר חיים בשווייץ, לצערנו. אנחנו רק רוצים שיניחו לנו – אבל הם – זה בגנים שלהם. זה המעגל הסגור של הישראליות היהודית כרגע. עליונות ואדנות שמזינות התקרבנות וגזענות, שמחייבות עליונות ואדנות ושוב ושוב ושוב ad nauseam.

דוקטור אורי גולדברג הוא מומחה לחקר איראן המודרנית ותנועות מהפכניות באסלאם השיעי. הוא כותב וחושב על אמונה, פוליטיקה, בייסבול ועוד לא מעט דברים, ומשוכנע שהכל קשור להכל. הוא מלמד בביה״ס לממשל באוניברסיטת רייכמן בקורסים שקשורים לאסלאם רדיקלי, לזהויות וליחסים בין דת ואלימות. אוהב לקרוא ולצלם תמונות של שמש מציצה ומשתקפת ולבלות עם ילדיו. רוב הזמן הוא בטוויטר.