המפלגות המובילות בבחירות הקרובות מתעלמות משני האיומים הקיומיים למדינת ישראל – אם זה בגלל חוסר יושרה מצד ימין, או זהירות משתקת במרכז-שמאל. אז אני אציע בעצמי תוכנית, וגם אוסיף עצה: כדי לשכנע אנשים, צריך להציג עמדה.

ראשית, ישראל תחדל להיות מדינה שהיא איכשהו יהודית אלא אם כן היא תחלק את הארץ ותיפרד מרוב הפלסטינים. זה עד כדי כך פשוט. הערבים שחיים בפועל בשליטת ישראל לא ייוותרו ללא זכויות אזרח עוד מאות שנים. ללא היפרדות, המקום כולו – מתל אביב ועד שכם – ייקרא יום אחד פלסטין. האלטרנטיבה היחידה היא להשמיד את כדור הארץ קודם (מה שעוד עלול לקרות).

הימין מטופש מכדי לראות את זה, והדתיים סומכים על האל. האופוזיציה מבינה היטב ורציונאלית לחלוטין אבל בורחת מהעניין. הם מקווים למשוך קולות מהימין על ידי התמקדות בשחיתות של בנימין נתניהו. זה לא נראה מבטיח: אנשים רבים מדי מקובעים לחלוטין בנושא ודי מושחתים בעצמם.

שנית, ישראל תחדל להיות חברה מודרנית אם תמשיך לאפשר למגזר החרדי, המתרחב במהירות, למנוע לימודי ליבה מתלמידיו. גם אם קצב הילודה המדהים במגזר זה יירד, החרדים יתייצבו על לפחות שליש מהאוכלוסייה היהודית; אם רק מעטים מהם יידעו מתמטיקה ומדע, אפשר יהיה להגיד שלום ל-Startup Nation.

הימין החילוני תלוי בחרדים ולכן משותק בעניין זה. והאופוזיציה גם מזה בורחת. הם יודעים שחרדים לא יצביעו עבורם אבל מקווים שהמפלגות החרדיות יצטרפו אליהם אם ינצחו בבחירות, כדי שלא יהיו תלויים במפלגות הערביות (שכמובן בלעדיהן אין שום אפשרות לנצח). עצוב לראות את זה.

(היוצא מן הכלל היה יאיר לפיד, שהחל את הקריירה הפוליטית שלו על הטיקט הזה, אבל עכשיו די מאולף במסגרת כחול-לבן.)

כחול לבן לא המציאו את זהירות היתר – זה קורה כבר שנים משום שהצד הליברלי יחסית בישראל לא מאמין שעמדותיו האמיתיות יכולות לזכות ברוב.

ואכן, שלושה רמטכ"לים לא הצליחו למנף שלושה כתבי אישום בסיבוב הבחירות הראשון. הם העבירו קצת יותר מ-1% מהקולות מימין לשמאל – הרבה פחות מה-6% הנדרשים.

אני לא אומר שמסע פרסום אגרסיבי ושקוף יכול היה למשוך יותר ימנים. אנשים רבים מדי מעדיפים לקדוח חור בראשם מאשר להודות בטעות או לתקן את דרכיהם.

לא, הניתוח שלי הוא שהמחנה ויתר על מאסה קריטית של קולות בצורת אי ​​השתתפותם של שמאלנים וחילונים שהתייאשו מהסיכוי לשינוי כי לא שמעו מסר החותר לדבר כזה. וזה גם נכון לגבי ערביי ישראל, שבעצמם יכולים להביא את הנצחון אם רק ינועו בהמוניהם לקלפיות; במקום זה שיעור הצבעתם נפל מתחת ל -50% בבחירות האחרונות, בין היתר משום שהאופוזיציה שידרה זלזול.

ולכן אני ממליץ לאופוזיציה בכל הזדמנות שניתנת לי, בפומבי וכשמזדמן לי גם באופן אישי, לומר את האמת. הנושאים מורכבים, אבל יש דרך.

בעניין הפלסטינים חייבים להודות שיש בעיה: ישראל ללא הגדה המערבית צרה ופגיעה מדי; הבוחרים, גם אלה שבקושי יכולים למצוא את המדינה על מפת המדינה, חשים בזה. המרחק מחוף הים בנתניה לקו הירוק ליד טול כרם הוא 10 דקות נסיעה. אסור שחמאס (או דעאש) ישבו על הגבעות.

עם זאת, זה עדיין לא מצדיק את החזקת השטחים. הסיבה לכך היא שבישראל פלוס האזורים שכבשה ב-1967 (הגדה המערבית, מזרח ירושלים ועזה) חיים כ-13 מיליון תושבים אשר רק מחציתם יהודים. (הנסיגת מעזה על 2 מיליון הפלסטינים בה שינתה את המספרים אך לא את המהות).

זה בסדר להיות מדינה דו- או רב-לאומית. שוויץ ובלגיה הן כאלה, וגם ארצות הברית, בערך. אם זה מה שהליכוד מתכנן ושהבוחרים מבינים, אולי זה לטובה.

אולם סביר יותר שהימין הישראלי חושב שישראל יכולה לשלוט לנצח בגדה המערבית מבלי לתת לפלסטינים את זכות הבחירה, ולהרחיקם מהעין ומהלב באמצעות גדר ההפרדה שלא חלה על שכניהם המתנחלים. יש גם רבים שמקווים שרוב הפלסטינים יעזבו.

זה לא ישים ולא מוסרי, אך הציבור הישראלי מבולבל: הסכמי אוסלו יצרו מצב כה מוזר בשטח, עד שמעטים מבינים מה קורה ורבים מאמינים כי לפלסטינים כבר יש את כל מה שהם צריכים.

לכן כשירות לציבור אסביר: לרשות הפלסטינית יש בעיקר סמכויות מוניציפאליות והממשלה האמיתית של הפלסטינים בגדה המערבית (השולטת על תנועותיהם ומשאביהם וחירותם) היא זו שהם לא יכולים להצביע לה – הישראלית. זה נמשך 52 שנים וזו הסיבה שאנשים משתמשים במילה "אפרטהייד"; התפלפלות והתחכמות והסתייגות מההשוואה לדרום אפריקה לא ימנעו התדרדרות מהירה במצבה הבינלאומי של ישראל. הייתי החודש באמריקה ודיברתי עם צעירים רבים, והדבר ברור: אחרי טראמפ, יבוא המבול.

בעיה נוספת היא שהמחיר לכאורה שדורשים הפלסטינים לעסקת שלום גבוה מדי, אפילו מעבר לנושא הטריטוריאלי. הם מתעקשים לחלק את ירושלים, דבר שייצור סוג חדש של ישות על הבמה העולמית – ויגרור מצוקה ביטחונית אמיתית. והם ממשיכים להתעקש על זכויותיהם של מיליוני צאצאים של פליטי 1948 להגר לישראל כזכות טבעית (כאילו שהגרמנים חוזרים לדנציג, היהודים לטריפולי והפקיסטאנים לפונג'ב המזרחית).

אולי אין פיתרון מוחלט כרגע, אבל יש גם יש דרך סבירה בהרבה מדרכו של הימין:

• יש לבסס את עקרון החד-צדדיות. ישראל לא תיתן לפלסטינים כוח וטו על ישועתה.
• יש לשרטט מפה של שטח המשתרע על רוב הגדה שישראל לא חפצה בו. אפשר להתחיל פשוט עם קו גדר הביטחון, המחבר לישראל את רוב המתנחלים הסמוכים לקו הירוק. העיר אריאל השוכנת גם ב"קונצנזוס" וגם בעומק הגדה מהווה סיבוך מסויים; בחיים תמיד יש סיבוך מסויים.
• יש לפעול באומץ ולהסיג את כל המתנחלים מעבר לקו זה ללא דיחוי; מדובר על בערך 100,000 אנשים שצריך לתת להם את הבחירה בין מיליארדים בפיצויים, למשהו פחות אטרקטיבי בהרבה.
• מעבר לקו זה, יש להמשיך בינתיים לקיים את הכיבוש הצבאי (ישראלים אוהבים לקרוא לזה "שלטון בטחוני"). עד שיבוא פיתרון טוב יותר זה ניתן להגנה, בלי המתנחלים.
• יש להזמין את נאט"ו, ארצות הברית, רוסיה, סין וגם את המאדים כדי להגות תכנית טובה יותר מהכיבוש הצבאי הישראלי. יש להבהיר שישראל מבינה שהמצב אינו מזהיר.
• נדרשת יצירתיות לגבי העיר העתיקה בירושלים, כדי לרצות את ארצות ערב. תזמינו את ירדן, ערב הסעודית, מרוקו והוותיקן לעזור בניהולה. קראו לזה משהו כמו "המתווה השיתופי המיוחד של העיר העתיקה בירושלים". לשון בירוקרטית מרגיעה את האנשים.
• יש להפסיק להתעמר בערביי מזרח ירושלים. המעטים שמעזים להגיש בקשה לאזרחות בדרך כלל מקבלים סחבת עלובה, תירוצים קטנוניים ובפועל סירוב. רק אויב ישראל (או מתשאל בנתב"ג) יכול לשמוח בזה. ישראל היקרה: סיפחת אותם – נא לאזרח אותם. קשה להאמין שגם בעניין כה פשוט, שהיה מצדיק את איחוד העיר בעיני רבים, השלטון מפגין חוכמה של ג'וחא.
• עזה היא בלגן, אבל בואו נסכים שמדיניות הסגר לא מביאה את הציבור שם למרוד בכנופיית חמאס. יש לי מידע מודיעיני שמסביר מדוע: לבריונים יש את כל הנשק. במקום זאת, הציעו את הסרת המצור וסיוע מאסיבי בתמורה לפירוז והחזרת הרשות הפלסטינית. זה לא יעבוד מייד אבל ייצור לחץ וזה ייטיב מאד עם ישראל. לא חושבים בכיוון הזה כי מנהיגי הימין בישראל רוצים שחמאס ישלוט בעזה וכך יחליש את הרשות הפלסטינית.

דברים אלה יעזרו לישראל – אבל האם הכרזה עליהם כעת תעזור לאופוזיציה?

אני אענה על השאלה בשאלה: האם מישהו חושב ברצינות שבלי טיפת חזון ומנהיגות, האופוזיציה תנצח הפעם?

האמת היא שיש אנשים שאכן חושבים כך. הם מעריכים שהמתנחל הלאומן אביגדור ליברמן הצטרף למעשה לאופוזיציה. הם מקווים שעם ההחלטה המהממת שלו למנוע מנתניהו את השלטון לפני מספר חודשים, הוא התגרש מהימין לצמיתות. ואם כך הדבר, הסקרים רומזים שיחד איתו ועם חבורתו, ללא-ימין יהיה רוב. סוף סוף, ובשעה טובה אם כי מאוחרת.

זה הימור, וגם הימור לא הכי מכובד. בין היתר זה שם ללעג את הצדקנות בעניין שחיתויות נתניהו: ליברמן הוא זה שנמלט מכתב אישום חמור בגין המיליונים שהגיעו לחשבונות מקורביו רק לאחר שעדים נעלמו ונאלמו. לא נעים בכלל.

אבל מצד שני הוא גם הבכיר הפוליטי היחיד שמעיז לדבר דברי טעם היום על בעיה מספר שתיים. בזכות ליברמן אני לא צריך לפרט את המובן מאליו בעניין החרדי, כמו שעשיתי בנושא הפלסטיני. אפשר פשוט לסכם: יש לכפות תכנית לימודי ליבה בכל בתי הספר במימון המדינה, ואולי גם באלה שלא; יש לאפשר נישואים אזרחיים כמו בכל מדינה נורמלית על פני כדור הארץ; ויש לאפשר מסחר ותחבורה ציבורית בשבת למעט בשכונות בעלות צביון דתי מובהק. (ביננו, הגיוס יכול לחכות; עוד קצת הדתה בצבא, והראש ממש יתפוצץ.)

אני אומר שליברמן יעשה את מה שליברמן יעשה. נחיה ונראה, ואין לבנות על שום דבר. האחרים צריכים להבין כי זהירות אינה מנהיגות. ובלי מנהיגות אי אפשר להנהיג.

שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה.

הסקרנות עוד תהרוג אותי. קורה לאדם שהוא נוסע לאורך כביש 232 המורכב (פוסט בנושא העגום הזה עוד ייכתב), ומגלה בזווית עינו כתובות גרפיטי חוזרות מרוססות על תחנות אוטובוס. כל פעם הכתובות מתווספות על תחנות נוספות.

הצלמת הסקרנית שבי חייבת לחקור את העניין, ואין מצב שלא תדעו מזה, אז פשוט צילמתי. עצרתי וצילמתי תחנה-תחנה, לפעמים מיגונית, מיגונית.

קורה לאדם שהוא נוסע לאורך כביש 232 המורכב, ומגלה בזווית עינו כתובות גרפיטי חוזרות, מרוססות על תחנות אוטובוס. באיזשהו שלב נראה שהכתובות כבר משדרות זעם אמיתי

באיזשהו שלב הכתובות כבר פחות מתונות ונראה שהן משדרות זעם אמיתי. באחד הצילומים גיליתי שמוצמד האשטאג לכתובת. מיד פתחתי את הסלולרי שלי ונכנסתי לאינסטגרם להקליד את האותיות, לראות לאן זה יוביל אותי.

ואכן, זה הוביל אותי לפרופיל של תנועה הנקראת Achdut Im hadarom – איחוד של כמה מטות: ימין, שמאל, דתיים, חילוניים – שמולם ניצבת מטרה אחת, להילחם על השקט והביטחון שמגיע לנו.

איזה מצחיק, אה? מגיע לנו. ואני בכלל חשבתי שהכתובת היא צינית, "מגיע לנו" במובן שמגיע לנו המצב הדפוק. מגיע לנו הכביש הצר הזה, המסוכן.

איזה מצחיק, אה? מגיע לנו. ואני בכלל חשבתי שהכתובת היא צינית, "מגיע לנו" במובן שמגיע לנו המצב הדפוק. מגיע לנו הכביש הצר הזה, המסוכן. מגיע לנו שאף אחד לא סופר אותנו

מגיע לנו שאנחנו אזרחים שומרי חוק, שקופים. שאף אחד לא סופר אותנו. שרק בגלל שאין לנו כוח להילחם על זכותנו לחיים נורמליים עבור הילדים שלנו, שמבועתים מכל מסוק, צפירה בימי זכרון, כריזת "צבע אדום" מפלחת את הנשמה, או סתם בום על קולי תמים, אז מגיע לנו.

אוקי, יפה. אמנם החשבון עצמו עם 14 עוקבים – ומציג בפנינו באמת צילומים דומים לשלי – אבל מדובר במשהו גדול הרבה יותר. משהו שאתם לא יודעים עליו, ושאנחנו תושבי האזור הזה חיים אותו יום יום.

בתקופה האחרונה אנחנו חשים שוב בהתחממות רצינית – שלבטח תסתיים במה שאוהבים לכנות בתקשורת "סבב נוסף", כמו אותה סובי סובי ממטרה. כזה "סבב". מילה סתומה שלא מתארת כמה המציאות מטורפת.

כל סבב כזה, בשבילכם הוא כמו סופת ברקים רגעית, או נניח מחסור בחלב שקדים במרכולים במרכז. רגע בר חלוף. ביום ראשון שוב יהיה במלאי.

פצע שיגרום בהמשך להתפרצות קשה של כיב קיבה, או לחילופין להתקפי חרדה קשים חוזרים, שכיום תוקפים אחת לשבועיים, ובסבבים החמודים הם נתקעים במעלה הושט, סותמים מעבר אויר

אצלנו זה כבר נספג בדם. עוד פצע שנוסף, ויגרום בהמשך להתפרצות קשה של כיב קיבה, או לחילופין להתקפי חרדה קשים חוזרים, שכיום תוקפים אחת לשבועיים, ובסבבים החמודים הם נתקעים במעלה הושט, סותמים מעבר אויר. תחושת מחנק איומה ורגע לפני איבוד הכרה. אבל זה רק התקף חרדה. לא סוף העולם. תרגעי.

נסכם ונאמר, כרוניקה חיה. זה רק אצלנו, לא אצלכם. כי ככה זה, מדינה בתוך מדינה. יש נושאים חשובים יותר, יש חשובים פחות ויש נושאים שהם זמזום טורדני שלא מתעסקים בו.

לא יקחו ביופסיה למעבדה, ויבדקו את הגוש הזה שאנחנו לא חשים בו עדיין, אבל הוא זה שגורם לאותו זמזום טורדני. לא. הגידול יתפשט. ובסוף מה? כולנו נגווע בעודנו חיים. כי ככה זה. מגיע לנו.

נעמה כספי היא אמא, גרה בעוטף עזה, צלמת ומהגגת הגיגים, בעיקר על מה שמפריע. ובין לבין גם על הנאות, אבל מזעריות. כשהבינה שהמצלמה היא כלי טיפולי להרגעת הנפש הסוערת - החלה לשאת אותה כמו תיק גב שסוחבים בו את המסמכים החשובים, כמו תעודת הזהות שלה. היא נפש חופשיה, טוטאלית, שבודקת קצוות, וחייבת לצאת מהפריים כדי להיות שלמה עם התוצאה.

עד כמה משפיע יוטיוב, או יותר נכון, האלגוריתם של יוטיוב, על הפוליטיקה? מאמר של הניו יוורק טיימס מאמץ את מה שהתחולל בברזיל בשנים האחרונות כמקרה בוחן.

ישר למסקנה הסופית: ז'איר בולסונרו, נשיא ברזיל, היה ונשאר מחוקק אנונימי שולי, במקום להיות היום האיש החזק בברזיל.

הנסיקה של בולסונרו, שנמנה עם הימין הקיצוני, מייצגת תופעה של השנים האחרונות: יוטיוב הפכה לפלטפורמה המועדפת על הימין הקיצוני.

הנסיקה של בולסונרו, שנמנה עם הימין הקיצוני, מייצגת תופעה של השנים האחרונות: יוטיוב הפכה לפלטפורמה המועדפת על הימין הקיצוני

לולא מנוע ההמלצות האוטומטי של יוטיוב, כך מודים מי שמזדהים כימין הקיצוני בברזיל – מתנועות השטח ועד המחוקקים – לא היתה יכולה להיות להם האחיזה הרחבה והמהירה כל כך.

סיפור אמיתי: איך חיפוש תמים של סרטוני הדרכה לנגינה על גיטרה – הוביל נער נורמטיבי "ליפול" על מורה לגיטרה חובבן ופרנואיד, בעל דעות ימין קיצוניות, שמשלב הדרכת נגינה בתאוריות קונספירציה רחבות נגד מערכת החינוך, פמיניסטיות ופוליטיקאים מהמיינסטרים.

צפיה אחת ממושכת, זה כל מה שצריך, כדי שאלגוריתם ההמלצות האישיות לגולש יגיב מעתה והלאה בשטף סרטוני תעמולה וקונספירציה בכל כניסה לאתר.

האסקלציה לא באה לידי ביטוי רק בנפח התכנים המוצעים, אלא גם בחריפותם. בבנאליות מרושעת מוצעים להקלקה סרטונים פרובוקטיביים יותר ויותר, כדי לשמר את ההובלה עם סף גירוי מאמיר שישאיר את הגולשים באתר כמה שיותר זמן.

התוצאה – לזכות אלגוריתם ההמלצות האישיות משויכים שבעים אחוז מסך זמן הצפיה של גולשים באתר. ההערכות הן שהפלטפורמה מכניסה כבר מעל למיליארד דולר בחודש לחברת האם גוגל.

גוגל רכשה ב-2006 את יוטיוב ב-1.65 מיליארד דולרים בלבד. באותם ימים ביקרו באתר בחודש אחד רק כ-30 מיליון איש, לעומת כ-2 מיליארד היום.

ככל שהימין הקיצוני מחזק אחיזה בתודעה הציבורית, קולות מובילים בו למדו להשתמש בתכני וידאו קונספירטיביים כנשק. הם מציעים לקהל הצופים הגדל שלהם גם מטרות: קבוצות אחרות בעמם

האלגוריתם של יוטיוב גם מעצב בפועל את דעותיהם הפוליטיות של רבים. אנשים נכנסים מחויכים לקושש תשובות בנושאים תמימים, ויוצאים מבועתים ומעורערי אמון במערכת שחינכה אותם.

זאת לאחר שמנוע-המלצות מתוכנת חשף אותם לקונספירציות פרי מוחן הקודח של נפשות בודדות הסובלות מפרנויות כאלה שמבקשות, ממניעים אנוכיים, לפתות אותם להתלוות אליהם למחילת ארנב, שבסופה מובטח גן-עדן של ערך עצמי, ביטחון ונחמה. למרבה האירוניה, כל זה נפוץ במיוחד דוקא בקהילות של פשיסטים.

ככל שכדור השלג מתגלגל, והימין הקיצוני מחזק אחיזה בתודעה הציבורית, קולות מובילים בקרבו למדו להשתמש בתכני וידאו קונספירטיביים כנשק. הם מציעים לקהל הצופים הגדל שלהם גם מטרות: קבוצות אחרות בעמם, אותן ניתן להאשים שהם מקור החרדות שאורבות לכולנו.

כך מסופר על פעילה למען זכויות נשים בשם דבורה דיניץ, ש"כוכב" יוטיוב מהימין הקיצוני, שאת שמו לא נאזכר, העלה סרטונים תוצרת בית, בהם האשים אותה בהפצה של נגיף הזיקה. אבסורדי ככל שזה נשמע, דבורה נאלצה להימלט ממדינתה, אחרי שקיבלה איומים על חייה.

בברזיל לשיטה זו יש כבר שם: "לינצ'אמנטו" – מלשון לינץ'. אחד מחלוצי השימוש בה הוא בולסונרו, שהאשים אקדמאים שמאלנים כבר ב-2012 במזימה: לאלץ בתי-ספר לחלק לתלמידים "ערכות גאווה" כדי להמירם להומוסקסואליות

בברזיל לשיטה זו יש כבר שם: "לינצ'אמנטו" – מלשון לינץ'. אחד מחלוצי השימוש בה הוא לא אחר מנשיא ברזיל הנוכחי.

כבר ב-2012 האשים בולסונרו אקדמאים, המזוהים עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית בברזיל, בחרישת מזימה – לאלץ בתי-ספר לחלק לתלמידים "ערכות גאווה" במטרה להמיר ילדים לנטיות מיניות הומוסקסואליות.

מעריצים שאימצו את דרכו של בולסונרו, טוענים לזכות השיטה, ואומרים בפה מלא שהם "רוצים שירגישו פחד, זו המטרה", ושזו "מלחמת תרבות שאנחנו מנהלים".

בסאו-פאולו שוכן אולי המקור להפצת התכנים הפוליטיים הימניים-קיצוניים. ארגון “Movimento Brasil Livre” (בתרגום: התנועה לברזיל חופשית), נוסד במטרה להסית להדחתו ב-2016 של דילמה רוסף, הנשיא המכהן דאז, שהשתייך למחנה השמאל בברזיל.

עיתונאי הניו-יורק טיימס ביקרו במטה שלהם, והופנו לדלת עם הכיתוב "מחלקת יוטיוב", עליה אמר המארח "היא הלב הפועם כאן". בפנים היו שמונה גברים צעירים שהתגודדו סביב תוכנת עריכה.

אחד מהם פיטשפ את דמותו של בניטו מוסוליני עבור סרטון וידאו, שיטען שהפשיזם מקורו אינו בימין, ושזו היתה טעות היסטורית לשייך ביניהם.

אחד השותפים-מייסדים של הארגון אמר "יש לנו כאן משהו שאנחנו מכנים הדיקטטורה של הלייק". "המציאות", כך אמר, "נקבעת על ידי מה שהופך להכי ויראלי".

בעודו מדבר, סרטון יוטיוב באורך שעתיים כבר החל לשבות את ברזיל. הסרטון נקרא "1964", על שם שנת המהפכה הצבאית. הסרטון טוען שהמהפכה היתה הכרחית כדי להציל את ברזיל מהקומוניזם.

שמונה גברים צעירים התגודדו סביב תוכנת עריכה. אחד מהם פיטשפ את דמותו של בניטו מוסוליני עבור סרטון וידאו, שיטען כי מקור הפשיזם אינו בימין, ושזו טעות היסטורית לשייך ביניהם

אותו נער חובב נגינה על גיטרה שחיפש ביוטיוב שיעורים, אמר שהסרטון הזה שיכנע אותו שהמורה שלו "פיברקה" את הזוועות תחת השלטון הצבאי.

אחד המורים שנפל קורבן לאלימות משיטת ה"לינצ'אמנטו" אמר, שזה הציף מחדש זכרונות של עוצר צבאי, אקטיביסטים שנעלמו, ואלימות נגד אזרחים מרשויות האכיפה. "אני לא חושב שאלו היו המכות האחרונות שחטפתי", אמר.

* * *

בזו הפסימיות מסתיים לו המאמר. לעניות דעתי, נורא חבל, כי אפשר להוסיף חלק מאוד אופטימי, על ניצחון הרוח האנושית החופשית את הכוחות המדכאים. המטוטלת כבר החלה לנוע חזרה מהשפל המוסרי התקופתי שחלק מהעולם המערבי הדרדר אליו. זאת על סמך התהליכים שעברו תושבי ארה"ב.

אבל עוד קודם ההתייחסות, כדאי לזכור, שלפצח אלגוריתם ומנועי המלצות זה לא דבר קשה, ודאי לא למחנה היריב של הימין הקיצוני, שהוא רציונלי ומלומד, ולא בכדי האקדמיה תמיד מזוהה עימו.

סרטון היוטיוב טען שהמהפכה היתה הכרחית כדי להציל את ברזיל מהקומוניזם.

נער שחיפש ביוטיוב שיעורי גיטרה, אמר שהסרטון שיכנע אותו שהמורה שלו "פיברקה" את הזוועות תחת השלטון הצבאי.

שנית, הניתנים להשפעה (מהסיבות שהזכרנו – בדידות ופחד) – ניתנים להשפעה לא רק לכיוון אחד.

אם נדמיין ציר זמן, ברזיל היא מקרה בוחן למטוטלת שכעת נעה בתנופה ימינה; התהליכים בברזיל מקדימים את אלו בברזיל, כשהתנופה כבר נחלשה, אם לשפוט לפי חוסר היכולת של הימין להרכיב קואליציה בבחירות האחרונות;

ועל אותו ציר זמן, ארה"ב מקדימה את כולן בניסויים הסוציולוגי והאנתרופולוגי שהאנושות עוברת, כך נדמה, והרי התוצאות מאמריקה לפנינו: קדנציה אחת בלבד אחרי אחיזה בלתי מעורערת של הימין, הכוללת בית לבן עם נשיא רפובליקני, סנאט וקונגרס עם רוב רפובליקני, עומד/ת להיבחר נשיא/ה המשתייך/ת למחנה הסוציאל-דמוקרטיים היותר פרוגרסיביים.

אלו שמו להם למטרה גלויה את פירוק הרשתות החברתיות המונופוליסטיות, יחד עם שאר הקונגלומרטים, שהופכים את החיים לקשים מנשוא.

האירוניה היא שהמועמדים המובילים זוכים לתמיכה שרק גוברת בסקרים עם כל הופעה ציבורית. זאת למורת-רוחו של האלפיון העליון השולט במפלגה הרפובליקנית היריבה בכוח ממונו, וחולש על אמצעי התקשורת, שמתאמצים לצמצם את חשיפת המועמדים הדמוקרטים. כל זה קורה לא מעט בזכות אותן רשתות חברתיות, בהן שולטות החברות המאוימות בפירוק.

איך מועמדים "שרופים" (כמאמר עורכי ynet על יו"ר מפלגת העבודה והמועמדת לראשות הממשלה בזמנו, שלי יחימוביץ' הסוציאל-דמוקרטית) עושים זאת?

טקטיקה פשוטה אחת לדוגמא: למקרה שהאלגוריתם "ישופצר" במטרה להעלים אותם מתוצאות חיפוש (כפי שהעלים אצלנו שניים מתוך שלושת הפרקים של "מגש הכסף") – מושיטים ידיים למובילי דעת קהל אמיצים ובעלי פרספקטיבה הסטורית, ומהם לקבל חיבוק פומבי אוהב.

קרדי בי, למשל, הראפרית עם הפה המלוכלך מהברונקס, סיפקה חיבוק כזה לסנאטור היהודי ברני סנדרס.

אליטה תרבותית וסלבס עם נפח עוקבים ענק, שתורמים רבות לתעבורה הדיגיטלית – החברות שמאחורי מנועי ההמלצות לא יכולות להעז להפסיק לקדם.

כך קורה, שמאות זמרים ושחקנים הוליוודיים גאים להעניק את שמם והמוניטין שלהם לנציגי החירות והשוויון, כמו גם את הגישה למאות מיליוני העוקבים הנאמנים שלהם.

לפצח אלגוריתם ומנועי המלצות זה לא דבר קשה – גם למחנה השמאל. שנית, הניתנים להשפעה (מהסיבות שהזכרנו – בדידות ופחד) – ניתנים להשפעה לא רק לכיוון אחד

לאחר בחירות 2020, מרגע שתוצאות הבחירות לקונגרס – בהן הביס השמאל את הימין – יתרחבו גם לסנאט ולבית הלבן, ברית הקונגלומרטים-אוונגליסטים, ותשתית הברוט-פורס בכוח-הממון של הימין הלא-מוסרי, תפורק לחתיכות מפוקחות ממשלתית.

זהו מהלך גלובלי צפוי, ומה יעשה אז הימין הקיצוני – ללא הפטלפורמות הלא מפוקחות, שבגלל תאוות בצע אפשרו לקונספירציות ועלילות דם להציף אותנו ב-"שוק החופשי" לרעיונות ואפשרו לו להתארגן?

נמרוד גז-הבר הוא איש שמאל פרוגרסיבי. סוציאל-דמוקרט. אתאיסט. רודף צדק אמת ושוויון בין בני האדם כולם. תובע אחריות על החלשים. ציוני שמאמין שהעם היהודי חייב להיות אדון לגורלו. נולד בעיר. גדל במושב. התחנך בעיקר בחינוכית