שורה של צעדים כלכליים הוכרזו על ידי השלטון בארגנטינה במהלך סוף השבוע האחרון. ההתמוטטות הכלכלית המתעצמת הובילה לנקיטת צעדים נואשים
מהות הצעדים: ניסיון לשלוט בשער הדולר ובסחר החליפין, ועיקרם הגבלת האפשרות של אזרחי המדינה לקנות מטבע זר, וחיוב היצואנים להמיר את הדולרים אותם הם מקבלים עבור תוצרתם למטבע מקומי, בתוך חמישה ימים מיום הגביה.
כבר בשבוע שעבר הכריז שר האוצר החדש על ״תכנון מחדש״ של תשלום חובות המדינה. למרות הכחשות תקיפות מטעם השלטון, מדובר בהכרזה עקיפה על חדלות פרעון
כבר בשבוע שעבר הכריז שר האוצר החדש על ״תכנון מחדש״ של תשלום חובות המדינה. למרות הכחשות תקיפות מטעם השלטון, מדובר בהכרזה עקיפה על חדלות פרעון, או כפי שהגדירה זאת חברת דירוג האשראי סטנדרד אנד פורס ״חדלות פרעון סלקטיבית״.
שלטון הנשיא מאוריציו מאקרי, שספג מהלומה אנושה בבחירות המוקדמות, מקרטע יותר מתמיד, ורבים תולים ספק אם יהיה בכוחו לשמור על השלטון עד מועד הבחירות בעשרים ושבעה באוקטובר, ועוד פחות מזה, עד מועד כניסתו לתפקיד של הנשיא הנבחר החדש באחד עשר בדצמבר.
ההתמוטטות הכלכלית בעיצומה, הכלכלנים חוזים שחורות ומספקים הצעות מהצעות שונות כיצד להתמודד עם מה שנראה כמו אפוקליפסה כלכלית בלתי נמנעת, והנשיא מאקרי נאלץ לקפל את אחד הדגלים הבודדים שהבדילו אותו מן השלטון הקודם – הליברליזציה של שוק המט״ח.
כשעלה מאקרי לשלטון ב 2015, ארגנטינה היתה שרויה במיתון עמוק, ואחד מן הגורמים לו היתה מדיניות אנטי ליברלית שזכתה לשם ״סינדול״ על שם הסנדלים המפורסמים שנועדו לנעול את גלגלי מכוניות חונות שלא כחוק. שער הדולר נקבע באופן מלאכותי, והגבלות קשות על חופש המסחר מנעו הברחת הון, אך גם יצרו שוק שחור פרוע של דולרים, ופגיעה קשה בכדאיות היצוא.
ההתמוטטות הכלכלית בעיצומה, והכלכלנים חוזים שחורות ומספקים הצעות מהצעות שונות כיצד להתמודד עם מה שנראה כמו אפוקליפסה כלכלית בלתי נמנעת
אחד מן הצעדים הראשונים של מאוריציו מאקרי היה הסרת המגבלות על המסחר במט״ח, ״הסרת הסנדול״. אבל שלוש וחצי של שלטון משאירים למקרי מעט מאד השגים להתהדר בהם. האינפלציה, שהיתה גבוהה גם קודם לכן, הוכפלה.
שיעור העניים עלה מ-28% לקרוב ל-40% על פי ההערכות, המיתון העמיק והצניחה בפעילות הכלכלית נראית כבלתי ניתנת לעצירה, גם החוב החיצוני גדל לממדים מבהילים, והאבטלה גואה.
מאקרי שיקם את הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הארגנטינאית (INDEC), שתחת השלטון הקודם עיוותה וזייפה את כל המדדים, והחזיר אותה למעמד של גוף רציני שניתן לבטוח בדיווחיו. אבל כמו שאומרים באופוזיציה, זה נפלא שיש לנו INDEC אמין, כדי שנוכל לראות מהימנה איך אנחנו נהיים עניים יותר מים ליום…
הישג נוסף שזוקף מאקרי לזכותו הוא ניעור מערכת המשפט, שבשלוש השנים האחרונות החלה לחקור לעומק ואף להעמיד לדין פוליטיקאים ותעשיינים לדין על עבירות שחיתות שהתבצעו בתקופת השלטון הקודם, שהיה מושחת עד העצם.
אבל אין לטעות בניתוח התופעה. מערכת המשפט לא הפכה בשנים אלה למערכת עצמאית וחפה משחיתות, אלא שימשה כלי פוליטי בידי השלטון על מנת להעמיד לדין ולכלוא אך ורק מושחתים שהשתיכו לשלטונה של קריסטינה קירשנר. בתי המשפט נותרו מושחתים כשהיו, ויש להניח כמעט בוודאות שכאשר יתחלף השלטון, יתחלף גם כיוון הרוח בניהול תיקי השחיתות.
שיעור העניים עלה מ-28% לקרוב ל-40% על פי ההערכות, המיתון העמיק והצניחה בפעילות הכלכלית נראית כבלתי ניתנת לעצירה, גם החוב החיצוני גדל לממדים מבהילים, והאבטלה גואה
שלושת ״ההישגים״ בהם מתהדר השלטון הינם אם כן, הגברת השקיפות (INDEC), רדיפת המושחתים והליברליזציה של שוק ההון והמט״ח.
לאורך השנתיים הראשונות הבטיח השלטון לאזרחים, שהקשיים הכלכליים הם ״התשלום״ על תיקון כשלונות העבר, ומחיר שכדאי לשלם עבור ״השינוי״ שהשלטון החדש מביא איתו.
לאורך שנתיים ההבטחות האלה זכו לגיבוי מצד הציבור, ובבחירות הביניים ב 2017 מאקרי חיזק את שלטונו כאשר הצליח להכניס לפרלמנט מספר נציגים גדול יותר מאשר בנצחונו המקורי ב 2015.
ההחמרה במצב הכלכלי במהלך 2018 גרמו לרוב הציבור למאוס בהבטחות הלא ממומשות, ואכן בבחירות המקדימות באוגוסט 2019 נחל מקרי תבוסה קשה ובלתי צפויה. אך מאז הבחירות, המצב רק החמיר והכלכלה צונחת באופן שנראה היום בלתי ניתן לעצירה.
המגבלות על המסחר במט״ח שהוטלו בסוף השבוע אינן דבר של מה בכך, הן הודאה בכשלון מוחלט. לא רק כשלון בבחירות, לא רק כשלון כלכלי, אלא כשלון של ״השינוי״ המובטח. מפלגתו של מקרי נקראת ״ביחד לשינוי״ ואתמול יום ראשון, הם סינדלו את הדולר בדומה למה שעשה השלטון הקודם אותו באו להחליף. המדיניות הכלכלית הכי שנואה והכי שנויה במחלוקת מיושמת היום על ידי מי שהבטיחו שבאו לשנות אותה.
המגבלות על המסחר במט״ח שהוטלו בסוף השבוע אינן דבר של מה בכך, הן הודאה בכשלון מוחלט. לא רק כשלון בבחירות, לא רק כשלון כלכלי, אלא כשלון של ״השינוי״ המובטח
ארגנטינה היא מדינה מכורה לדולר. רוב רובה של האוכלוסיה אולי לא ראה שטר של דולר מימיו, אבל המעמד הבינוני, זה שהצביע עבור מאקרי חוסך, חושב וחי בדולרים. ככל ששער הדולר עולה, מעמד הביניים הזה מרגיש יותר עני.
ארגנטינה היא המדינה השניה בעולם במספר הדולרים (בשטרות) שמצוי בידי האוכלוסיה, אחרי ארצות הברית. את האהבה הזו לדולר אף שלטון לא הצליח לנצח.
פגעת לארגנטינאים באפשרות לחסוך בדולרים, ופגעת בציפור נפשם. התבוסה של מאקרי בבחירות באוקטובר עומדת להיות מחפירה. יש צופים שהאופוזיציה, המפלגה הפרוניסטית תקבל יותר קולות מאשר קיבל הגנרל פרון בכבודו ובעצמו.
השאלה הגדולה היא האם בכלל יהיו בחירות באוקטובר. בהיסטוריה הארגנטינאית לא זוכרים בשבעים השנים האחרונות שלטון של מפלגה שאיננה המפלגה הפרוניסטית שהגיע לתום המנדט.
הנשיא הלא פרוניסטי האחרון פרננדו דה לה רואה, התפטר ונמלט מבית הנשיא בהליקופטר, תוך כדי המשבר הכלכלי של שנת 2001, ובמהלך הפגנות המוניות כנגד הממשלה שיצאו משליטה וגבו קורבנות בנפש. ״טראומת ההליקופטר״ משתקת כרגע את הממשלה ואת תומכיה.
במשבר הכלכלי של 2001, התפטר הנשיא ונמלט מבית הנשיא בהליקופטר, במהלך הפגנות אנטי ממשלתיות המוניות שיצאו משליטה וגבו קורבנות. ״טראומת ההליקופטר״ משתקת כרגע את הממשלה ותומכיה
אף פרשן רציני, אפילו לא מהתומכים הבודדים שנשארו לשלטון, לא מאמין באפשרות של מאקרי לזכות בבחירות ולכהן מנדט נוסף. כלפי חוץ הם מנסים להפגין אופטימיות כמובן, אבל כפי הנראה מאמציהם מתמקדים בשמירה על המשילות והעברת השלטון באופן מסודר.
נראה שמהאמביציות של מאקרי נשארה רק אחת, לא לברוח מבית הנשיא בהליקופטר.
דגל השינוי קופל בסוף השבוע, העם אמר את דברו בבחירות המקדימות. כבר עכשיו מתחרה מאקרי על תואר הנשיא הדמוקרטי הגרוע בתולדות המדינה, נטישת השלטון טרם סיום המנדט הוא הסיוט שאיתו מתמודד היום מאוריציו מאקרי.
גיא נבו הוא יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.
המבקר אישר לנתניהו ללוות 2 מיליון ש״ח מספנסר פרטרידג׳
השקפת העולם של המקרא שמה את הדגש על החברה. מבחינת המקרא, איכות החברה היא שקובעת את אופי המדינה, ולא הארגון הפוליטי שלה או אפילו הארץ הפיזית.
הישיבה של העם בהארץ אמנם מובטחת, אבל היא מתקיימת בתנאי שתתקיים בה חברה מסוימת. חברה שנוהגת לטפח ולקדם מוסריות, יחס שוויוני בפני החוק לכל התושבים, ושאיפה להגדיל כבוד לה' ולתורה בין כל התושבים.
מטאפורת המדינה כספינה במסורת היהודית
קיימת בתרבות המערבית מטאפורה רווחת על המדינה כספינה. מקור המטאפורה ב"רפובליקה" של אפלטון. הוא מתאר את המדינה כספינה, שיש אנשים המפעילים אותה:
יש בעלים המעוניינים ברווח שהספינה יכולה להביא להם, אבל לא יודעים הרבה על תפעול או ניהול של ספינה.
יש אנשי צוות שיודעים לתפעל ולתחזק ספינה, ובהם גם מפקד ספינה שמבין בהפעלת הספינה, אבל בעיקר מנהל את הצוות.
ויש את הנווט, שהוא היחיד שיודע ומבין – לא רק את הספינה, אלא גם את הים, והוא אחראי להביא את הספינה בשלום ממקום אחד לשני.
מטאפורת הספינה מופיעה גם במקורות ישראל, אבל הגישה מבוססת המקרא שמה את הדגש להצלחת המדינה לאו דווקא על המלך, אלא על האזרח. כל יחיד ויחידה אחראים לדאוג שהחברה מתנהלת במשפט וצדקה
מטאפורה זאת מופיעה גם במקורות ישראל. אבל כפי שציינתי בהתחלה, הגישה היהודית מבוססת על המקרא, והיא שמה את הדגש להצלחת המדינה לאו דווקא על המלך, אלא על כל אזרח יחיד. כל יחיד ויחידה אחראים לדאוג שהחברה מתנהלת במשפט וצדקה. ולכן המשל מופיע במדרש בצורה הזאת:
תני חזקיה "שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל " (ירמיה נ, יז). נמשלו ישראל בשה, מה שה אחד מאיבריה לוקה כל איבריה מרגישין, אף ישראל כך, "הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף" (במדבר טז, כב). תני ר' שמעון בן יוחי משל לבני אדם שהיו נתונין בספינה ונטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו. אמרו לו חבריו למה אתה עושה כן, אמ' להן מה איכפת לכם, לא תחתי אני קודח? אמרו לו מפני שאתה מציף עלינו את הספינה. … [ויקרא רבה (מרגליות) פרשת ויקרא פרשה ד; ועוד מקומות]
הרהורים על מצב הפוליטי של מדינת ישראל
הבעיה העיקרית בקיום המדינה שלנו היום היא, שכל אחד קודח בספינה. דהיינו עושה מעשים שנראים לו כהישג גדול עבורו, בלי לחשוב אפילו לרגע על ההשלכות של מעשיו על כל החברה מסביב. כל האמור במקרא על משפט וצדקה לא נשמע, לא נלמד ולא מיושם בחברה, שסובלת מקידוח בספינת המדינה שלה על ידי כל עדה בפני עצמה.
הבעיה העיקרית בקיום המדינה שלנו היום היא, שכל אחד קודח בספינה. דהיינו, עושה מעשים שנראים לו כהישג גדול עבורו, בלי לחשוב אפילו לרגע על ההשלכות של מעשיו על כל החברה מסביב
חייבים להתעורר להילחם על המצב הפוליטי של מדינת ישראל. דהיינו המצב הפוליטי הפנימי בין העדות השונות של עם ישראל, ובין האזרחים היהודים והלא יהודים.
מצב החברה בישראל הוא עניין חשוב, ולא רק ליהודים בישראל, אלא לכל היהודים בעולם כמעט. ולא רק ליהודים, אלא גם לכל האזרחים שאינם יהודים. ולכן, חייבים לשים דגש, ולהקדיש מחשבה, מרץ, ושיח צבורי נרחב על מצב הדת והמדינה. זה הנושא שמביא לקידוחים הרבים ביותר בספינה מכל נושא אחר!
אם יש אפשרות למשהו שדומה לאחווה בין יהודים, נצטרך ללמוד מחדש את ההיסטוריה, אבל יותר חשוב – נצטרך להתחייב לנהוג לפי הכלל: אין עוד "מה איכפת לכם, לא תחתי אני קודח" בשיח היהודי במדינת ישראל!
זה לא אומר שיסכימו על כל דבר, וזה לא אומר שלא נתווכח על מדיניות או כל דבר אחר קשור לרווחת המדינה, אבל זה כן אומר שאף קבוצה או חוג או עדה תדרוש מהמדינה דברים שפוגעים באנשים רבים אחרים. שכל אחד ירגיש את האחריות לשמור ואף לגאול אזרח אחר בצרה.
אם יש אפשרות למשהו שדומה לאחווה בין יהודים, נצטרך להתחייב לנהוג לפי הכלל: אין עוד "מה איכפת לכם, לא תחתי אני קודח" בשיח היהודי במדינת ישראל
לגבי ה"אופי היהודי" של החברה הישראלית, חייבים להבין את העובדה שה"אופי היהודי" תמיד היה קשת של דעות, מנהגים ואמונות. שכולם הסכימו לשבת באותו שולחן ולא נדרשו לוותר על המנהגים שלהם, אלא במקרים שהיו פוגעים באחוות החברה. הדוגמה הבולטת היא שבית הלל ובית שמאי לא נמנעו מלשאת נשים זה מזה, אפילו כשנחלקו על קיום הנישואין לפי ההלכה, שהם פסקו לפי הבנתם.
הנביא ירמיהו תאר את המצב שאליו חייבים לשאוף:
כִּי אִם הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ אֶת דַּרְכֵיכֶם וְאֶת מַעַלְלֵיכֶם אִם עָשׂוֹ תַעֲשׂוּ מִשְׁפָּט בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ: גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה לֹא תַעֲשֹׁקוּ וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תֵלְכוּ לְרַע לָכֶם: וְשִׁכַּנְתִּי אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם לְמִן עוֹלָם וְעַד עוֹלָם: [ירמיהו ז:ה-ז]
עלינו לפעול לקדם שיח ציבורי רחב במאמץ להגיע לתודעה ציבורית למטרות שאליהן חייבים לשאוף.
הרב מיכאל גרץ שמש כעוזר לעורך הראשי של אנציקלופדיה יודאיקה, וכתב מאמרים על מחשבת ישראל בעת המודרני לאנציקלופדיה. הוא היה בין המקימים של התנועה המסורתית בישראל ושמש כמנכ"ל הראשון של התנועה בזמן הקמתה. הוא היה הרב של קהילת מגן אברהם בעומר 32 שנים. היה בין המקימים של בית המדרש לרבנים במכון שכטר בירושלים, ושמש כמרצה שם בתחילתה. הוא גם היה מרצה בכיר למחשבת ישראל ומקרא במכללת קיי בבאר שבע כ-20 שנה, ופרסם מאמרים רבים. הוא גם היה רץ מרתונים וגמר כ-16 מהם בארץ ובחו"ל. רוב העבודה הציבורית שלו מוקדש לקשר בין ערכים במסורת היהודית ובין הציבור בישראל
להלן סיכום שיחה עם י., צעיר, בן לאב-מנהיג נערץ ואם בשם שרה
פגשתי בחור צעיר ורווק בשם י. המספר כי עבר קריסה רגשית. לדבריו, נותר בודד, חסר מטרה ומבוהל. ללא רשת חברתית ומשפחתית. נראה כאדם שאינו מחובר לעצמו, פאסיב-אגרסיב, נטול כישורי חיים ומגלה יחס תועלתני לסביבתו האנושית.
י. גדל בצל אב עוצמתי ואם דומיננטית, המוקדשת כל כולה להעצמת דמותו של אביו שנתפש כמנהיג הגדול ביותר של העם היהודי.
פגשתי בחור צעיר ורווק בשם י. המספר כי עבר קריסה רגשית. לדבריו, נותר בודד, חסר מטרה ומבוהל. ללא רשת חברתית ומשפחתית. נראה כאדם שאינו מחובר לעצמו, פאסיב-אגרסיב, נטול כישורי חיים, ומגלה יחס תועלתני לסביבתו האנושית
י. מדווח על זכרונות ילדות מאז נולד כבן בכור לאימו שרה (לאביו ילד נוסף מאשה שחייתה עימו בעבר והם אינם בקשר). בית הוריו היה ידוע כמקום לאירוח של אורחים מזדמנים, ונציגים מטעם פטרון כל יכול, שרוחו שרתה על החיים בבית. י. הוצג בפני האורחים כגאוות הוריו וכדור ההמשך המנהיגותי.
כאמור, י. רווק ואינו עובד למחייתו. הוא העדיף לא לעזוב את בית הוריו ולהיות יד ימינו של אביו בתפקידו הציבורי והמורכב.
עוד זיכרון עליו מדווח י. הוא יחסו המתעלם של אביו לצאצאו הנוסף, אותו הרחיק מהמשפחה במצוות שרה-אימו. הצאצא נולד לאשה אחרת, שחיתה עם אביו בעבר. אותה אשה גורשה יחד עם ילדה מקירבת האב. היחס עליו מדבר י. הוא התעלמות מקיומם. הוא עצמו נולד בשלב מאוחר יותר כאשר הוריו היו מעבר לגיל המקובל ללידת ילד ראשון.
כאמור, י. רווק ואינו עובד למחייתו. הוא העדיף לא לעזוב את בית הוריו ולהיות יד ימינו של אביו בתפקידו הציבורי והמורכב
תומכי האב אמרו תמיד ל-י. כי הוא נכנס לנעליים גדולות במיוחד. אביו האמין כי נכון להשליכו אל תוך המים הקרים, ואף עודדו לחבור למקורביו, אשר היו דמויות משפיעות, כדי ש-י. יתרגל מגיל צעיר להתנהל בחלונות הגבוהים.
י. מודה שנהנה מאוד מקרבת חבריו של אביו, אולם ניכר כי הפער הגילאי והמנטלי בלבלו אותו. קיים דיסוננס בין אישיותו ויכולותיו, לבין המשימות והחוגים החברתיים בהם פעל.
מצד אחד קראו לו "הילד" ו"הבן של", ומאידך הוא נדרש על ידי אביו להוות עבורו חזית לוחמת, להתרועע עם דמויות עוצמתיות ועם בניהם, לייצגו, להיות לו לפה ואף להגן עליו מפני אויביו. בסופו של יום, חש י. כי הוא אינו עומד בזכות עצמו אלא בזכות היותו הילד של הוריו.
נקודת המפנה והשבר אודותיו מדווח י., הוא הרגע בו קרא לו אביו לשיחה וביקש ממנו להתלוות אליו בדרכו למסע מפתיע ומסתורי ליעד לא ברור.
מצד אחד קראו לו "הילד" ו"הבן של", ומאידך הוא נדרש על ידי אביו להוות עבורו חזית לוחמת, להתרועע עם דמויות עוצמתיות ועם בניהם, לייצגו, להיות לו לפה ואף להגן עליו מפני אויביו
י. אשר בטח באביו, הסכים בשמחה ואף הבטיח לא לערב בנושא את אימו שרה, אשר כבר היתה באה בימים ונטתה לשקוע במצבים רגשיים קיצוניים.
במהלך המסע, התנהל האב באופן מסתורי ומוזר. ניכר היה כי הוא טרוד, רדוף ומסתיר עובדות מ-י. אשר ניסה לעודדו ולרצות אותו בכל דרך. האב הבטיח לו, כי אם יצלחו את כל התלאות שנקרו בדרכם, יגיעו ביחד לפסגה.
בנקודה מסויימת, הודיע לו האב, כי לנוכח המציאות בה הם שרויים ובעקבות הוראות מהפטרון הגדול, הוא מבקש מ-י. להקריב את עצמו ואת חייו לטובת שימור מנהיגותו של האב ויחסיו הטובים עם הפטרון.
כאשר י. ביקש לדעת במה מדובר, אמר האב: אני אקח ממך את עצמך, את אישיותך, את חייך וכל אשר אהבת. מבחינתי אינך קיים יותר כ-י. – בני, אלא כשמן לגלגלי הנצחת מנהיגותי ולחיזוק קשרי עם הכל יכול
כאשר י. ביקש לדעת במה מדובר, אמר האב: אני אקח ממך את עצמך, את אישיותך, את חייך וכל אשר אהבת. מבחינתי אינך קיים יותר כ-י. – בני, אלא כשמן לגלגלי הנצחת מנהיגותי ולחיזוק קשרי עם הכל יכול.
הבן י. אמר לאביו כי הוא רשאי לעשות בו כל מה שהוא חפץ. הוא ביקש כי האב יבשר בדיפלומטיות את הדברים לאימו שרה, ביודעו עד כמה נפשה רעועה. הוא אף ביקש מהאב כי יכבול את ידיו כדי לדכא כל התגוננות והתנגדות אינסטינקטיבית. האב עשה כבקשתו.
לסיכום, י. הגיע אלי בעקבות קריסה רגשית. המשבר הבהיר לו, כיצד בגילו הבוגר, לא השכיל מעולם לפתח אישיות עצמאית ונפרדת, חי בדמותו ובצילו של האב העוצמתי ובשאיפה אינסופית לרצות ולשמח את אימו. כל אלו הובילו אותו למחיקה עצמית טוטאלית שהותירה אותו תלוש ונטול ערך עצמי.
כל אלו הובילו אותו למחיקה עצמית טוטאלית שהותירה אותו תלוש ונטול ערך עצמי. י. מגדיר זאת כ"עקידה". אני מעבירה את הנושא לטיפול סמכות פסיכיאטרית בכירה
י. מגדיר זאת כ"עקידה".
אני מעבירה את הנושא לטיפול סמכות פסיכיאטרית בכירה.
כל קשר בין דימיון ומציאות הוא על אחריות הקורא.ת בלבד.
גילה לבני זמיר, חיפאית, יוצרת וכותבת תוכן, יועצת תקשורת וקידום מדיניות ציבורית. הובילה מאבקים סביבתיים וחברתיים: הסרת חיץ הרכבת בחזית הים בחיפה, המאבק במפעלים המזהמים, הבית ברחוב חיים, שינוי המציאות הפוליטית בחיפה ועוד. בוגרת המחלקה לעיצוב תקשורת חזותית ויצ"ו חיפה, BA בתקשורת, רוח וחברה. יו"ר תנועת ״יאללה חיפה״. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-2.
מאסר לכוכבת "היפה והחנון" שנטלה חלק בהונאת המיליונים
"מינוי מוניץ פוגע באמון הציבור בוועדת ההיתרים"
"אף פעם לא היתה בליכוד השחתה כמו שיש עכשיו"
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית עם גיא זהר ישירות לתיבת המייל שלכם









































































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
קשה שלא לקרוא ולהיזכר במדינה זעירה ושחצנית במזרח התיכון שבמשך שנים ניהלה מדיניות כלכלית מבוהלת ואידיאולוגית ,לכאורה ,ודומה מאוד לזו המתוארת בארגנטינה עכשיו. התוצאות המצטברות היו שוק שחור, טיפוח חשיבה ואורח חיים שיקרי ומעוות וכלכלה צולעת ומנמנמת לאורך שנים.
מדהים כל פעם מחדש לראות כיצד כלכלות בעלות נתוני פתיחה אדירים מוצאות עצמן מידרדרות למשברים כלכליים וחברתיים, המוליכים במקביל גם למהפכים פוליטיים. לדעתי, יש משהו בחברות הללו שמחייב לימוד והבנה בהיסטוריה של המדינות הללו, במסורות החברתיות, בדפוסי החשיבה של העם והמדינה ולא רק בצעדים כלכליים ופוליטיים גרידא