ערב בחירות, וצה"ל והמוסד פעילים כאילו איום קיומי מתרגש על ישראל. הסלמה בצפון בעקבות תקיפות בעיראק, בסוריה ובלבנון, במקביל למתיחות מול חמאס בעזה ולחימה בפיגועי טרור מתוחכמים בשומרון. פיגועי מטענים בסגנון מטעני חיזבאללה בלבנון. לבנוניזציה של יהודה ושומרון.

אבל האם כל המתיחות הזו אמיתית? האם היא נובעת מפעילות של אויבנו או מפרובוקציה ויוזמה שלנו?

אבל האם כל המתיחות הזו אמיתית? האם היא נובעת מפעילות של אויבנו או מפרובוקציה ויוזמה שלנו?

הציבור הישראלי לא יודע מה שיודעים קברניטיו, גם לא כלבי השמירה המוזנים מדובר צה"ל, כאשר לפתע מחליט ראש הממשלה לפזר את מדיניות העמימות ולהודות בפה מלא בפעילות צה"ל בגזרות שונות, שלא לומר להתרברב בפה מלא חיוכים ושחצנות שמטרתה אחת – בחירות.

ההיסטוריה תשאל גם האם רק הבחירות מובילות את שטיפת המוח החדשה?

האם אין כאן תכנית גדולה יותר כמו זו שהופעלה ב-2011, כאשר נתניהו איים בהפצצת הכורים הגרעיניים באיראן, נאם באו"ם, איים ונאם ואיים ונאם, עד שאובמה נאלץ ללכת למהלך שימנע מלחמה אזורית ולהגיע להסכם עם איראן. הסכם שאותו קילל אחר כך אותו נתניהו בקונגרס ומעל כל במה שניתנה לו.

בחום יולי אוגוסט אנחנו, דור לבנון, נזכרים באירועי קיץ 1982. החום דומה ונראה שגם השקרים והמשחק בתודעת הציבור הישראלי. אם הוא יחוש מאוים, הרי תמיד הוא גם "יבין" את החלטות ההנהגה, גם כשהן נוגדות לחלוטין את האינטרס הלאומי.

נתניהו איים בהפצצת הכורים הגרעיניים באיראן, נאם באו"ם, איים ונאם ואיים ונאם, עד שאובמה נדחק למהלך שימנע מלחמה אזורית והגיע להסכם עם איראן. הסכם שאותו נתניהו קילל מאז בקונגרס ומעל כל במה שניתנה לו

בסוף אוגוסט 1982 גורש אש"פ מביירות ואלפי לוחמיו עלו על אוניות בדרך לטוניס ומספר מדינות אחרות. בכך למעשה הגיע לסופו "מבצע שלום הגליל". מלחמת לבנון הראשונה.

החלטת הממשלה שעל פיה צה"ל נשלח למבצע, פורסמה אז  לציבור כבר ביום הראשון וקבעה כי מטרתו "להוציא את כל יישובי הגליל  מטווח האש של הטרוריסטים, המרוכזים, הם מפקדותיהם ובסיסיהם בלבנון".

בציבור השתרשה המחשבה על המרחק של 40 ק"מ כמטרתם הסופית של כוחות צה"ל כדי "להוציא את את יישובי הגליל מטווח האש…" כך גם נאמר בכנסת על ידי ראש הממשלה. אבל חלק המשפט החשוב בהגדרת המשימה היה דווקא "הם מפקדותיהם ובסיסיהם בלבנון". שכן מפקדות אש"פ שכנו בביירות.

אבל מי בציבור הבין? רוב שרי הממשלה לא ידעו כלל לקרוא מפה.
זה היה השקר הראשון.

השקר השני "קבע" שלא תהיה לחימה בסורים. הממשלה קבעה ופרסמה ש"בעת ביצוע החלטה זו אין לתקוף את הצבא הסורי אלא אם הוא יתקוף את כוחותינו".

שרון מכניס את הנחיותיו ליצירת דעת קהל ש"תבין", כלומר תתמוך בהבנת "חוסר הברירה" של  הלחימה בסורים לסיכום הפיקודי

אולם שר הביטחון שרון –  השר הממונה על הבהרת כוונת הדרג המדיני לדרג הצבאי, הבהיר למפקדי צה"ל  כי אינו מאמין שאפשר להימנע מהתנגשות בצבא הסורי.

ואכן כבר ב 7 ביוני, יום לאחר פרוץ הלחימה, שרון מדבר בקבוצת פקודות על הקשר עם הנוצרים, דורש להביא את באשיר ג'מאייל מפקד הפלנגות הנוצריות למפקדת פיקוד צפון וחוזר ואומר שיש ליצור תמונה שתכין את דעת הקהל לעימות עם הסורים.

להלן ציטוט מדברי שרון לפרוטוקול, מתוך ספרו של שמעון גולן "שלג בלבנון": "זה צריך להדהד בצורה כזאת שזה לא יהיה הפתעה. יגידו 'מה פתאום אתם מתעסקים עם הסורים? הרי הסורים לא משחקים בכל המשחק הזה'".

זהו התרגיל התודעתי שמופעל נגד הציבור – האימהות ששולחות את בניהן,  והחיילים שנלחמים, והממשלה שמחליטה והכנסת שתומכת. כלומר מפקדי צה"ל בפיקוד מבינים, שלמרות הצהרות פומביות של הממשלה בכנסת הם הולכים להילחם בסורים והם הולכים עד ביירות כדי לסלק את הפלשתינים.

נחזור לאוגוסט 2019. כיצד יכולה ממשלה ליצור תודעה כוזבת, שעל פיה ציבור גדול יתמוך במהלכים צבאיים חריגים ורחבים, גם אם אינם עומדים בשום קריטריון של חוסר ברירה, איום קיומי, או חרב מונחת על הצוואר?

למחרת כבר נכנסה חטיבת שריון סדירה לקרבות מול הסורים, ואחרי יומיים הפציץ חיל האוויר את מערך הטילים הסורי בבקעה. עוד שלשה ימים חלפו וקרבות מול כוחות סורים התרחשו גם סביב ביירות.

עכשיו נחזור באחת לאוגוסט 2019. כיצד יכולה ממשלה ליצור תודעה כוזבת שעל פיה ציבור גדול יתמוך במהלכים צבאיים חריגים ורחבים, גם אם אינם עומדים בשום קריטריון של חוסר ברירה, או איום קיומי, או בהסכם הבלתי כתוב בין הקברניטים לאזרחים – שעל פיו נצא למלחמה רק אם החרב מונחת על הצוואר?

ובכן ממשלת ישראל הנוכחית משחקת בתודעה הכוזבת שהיא מייצרת, מול הציבור ומול חיילי צה"ל, באמצעות אותו משחק תקשורתי אכזרי שמשרת את מטרותיה – להיבחר שנית תחת איום ביטחוני (אף שאינו אמיתי) וליצור לחץ על גורמים בין לאומיים על מנת שילחצו על אויביה כדי להשיג מטרה בלתי הגיונית, מופרכת ומגלומנית.

בלבנון ביקשה ממשלת בגין להשליט על לבנון שלטון ידידותי של הנוצרים, לסלק את אש"פ מלבנון וליצור סדר חדש. זה נגמר בביצה מדממת של 18 שנות שהייה בלבנון עד שצה"ל יצא לאחר שגידל בלבנון אויב חזק ואכזרי יותר –  את חיזבאללה.

בינתיים ממשלת ישראל מובילה לעוד כאוס ביטחוני שספק אם נצא ממנו גם בעוד 18 שנה, אבל אולי הוא יעזור לה לשמר את שלטונה באמצעות אצבעותיהם הרועדות של בוחריה, הנתונים תחת מתקפת תודעה כוזבת

כעת מבקשת ממשלת נתניהו לעשות שוב סדר חדש במזרח התיכון – להכניע את איראן – מעצמה אזורית צבאית וכלכלית,  ולגרום לכל שלוחיה בלבנון ובסוריה להרים דגל לבן.

במקביל ועל ידי הצהרות פומפוזיות יומיומיות, מנסה הממשלה, או ראשה לבדו, להציג מצג שווא של לחימה מול אויביה האחרים, חמאס וג'יהאד איסלאמי (כאשר בעצם אינה מעוניינת בהכנעתם).

אבל המציאות מורכבת הרבה יותר. איראן לא תיכנע גם לא לפני ארה"ב, חמאס לא ייכנע גם אם צה"ל יכבוש שוב את עזה, והסדרים אזוריים חדשים לא יכולים להתקיים תחת מכבש צבאי, אלא רק בהסכמה ובפיקוח בין לאומיים, אם בכלל.

בינתיים ממשלת ישראל מובילה לעוד כאוס ביטחוני שספק אם נצא ממנו גם בעוד 18 שנה, אבל אולי הוא יעזור לה לשמר את שלטונה באמצעות אצבעותיהם הרועדות של בוחריה הנתונים תחת מתקפת תודעה כוזבת.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון מנוחתו עדן (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

השקפת העולם של המקרא שמה את הדגש על החברה. מבחינת המקרא, איכות החברה היא שקובעת את אופי המדינה, ולא הארגון הפוליטי שלה או אפילו הארץ הפיזית.

הישיבה של העם בהארץ אמנם מובטחת, אבל היא מתקיימת בתנאי שתתקיים בה חברה מסוימת. חברה שנוהגת לטפח ולקדם מוסריות, יחס שוויוני בפני החוק לכל התושבים, ושאיפה להגדיל כבוד לה' ולתורה בין כל התושבים.

מטאפורת המדינה כספינה במסורת היהודית

קיימת בתרבות המערבית מטאפורה רווחת על המדינה כספינה. מקור המטאפורה ב"רפובליקה" של אפלטון. הוא מתאר את המדינה כספינה, שיש אנשים המפעילים אותה:

יש בעלים המעוניינים ברווח שהספינה יכולה להביא להם, אבל לא יודעים הרבה על תפעול או ניהול של ספינה.

יש אנשי צוות שיודעים לתפעל ולתחזק ספינה, ובהם גם מפקד ספינה שמבין בהפעלת הספינה, אבל בעיקר מנהל את הצוות.

ויש את הנווט, שהוא היחיד שיודע ומבין – לא רק את הספינה, אלא גם את הים, והוא אחראי להביא את הספינה בשלום ממקום אחד לשני.

מטאפורת הספינה מופיעה גם במקורות ישראל, אבל הגישה מבוססת המקרא שמה את הדגש להצלחת המדינה לאו דווקא על המלך, אלא על האזרח. כל יחיד ויחידה אחראים לדאוג שהחברה מתנהלת במשפט וצדקה

מטאפורה זאת מופיעה גם במקורות ישראל. אבל כפי שציינתי בהתחלה, הגישה היהודית מבוססת על המקרא, והיא שמה את הדגש להצלחת המדינה לאו דווקא על המלך, אלא על כל אזרח יחיד. כל יחיד ויחידה אחראים לדאוג שהחברה מתנהלת במשפט וצדקה. ולכן המשל מופיע במדרש בצורה הזאת:

תני חזקיה "שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל " (ירמיה נ, יז). נמשלו ישראל בשה, מה שה אחד מאיבריה לוקה כל איבריה מרגישין, אף ישראל כך, "הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף" (במדבר טז, כב). תני ר' שמעון בן יוחי משל לבני אדם שהיו נתונין בספינה ונטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו. אמרו לו חבריו למה אתה עושה כן, אמ' להן מה איכפת לכם, לא תחתי אני קודח? אמרו לו מפני שאתה מציף עלינו את הספינה. … [ויקרא רבה (מרגליות) פרשת ויקרא פרשה ד; ועוד מקומות]

הרהורים על מצב הפוליטי של מדינת ישראל

הבעיה העיקרית בקיום המדינה שלנו היום היא, שכל אחד קודח בספינה. דהיינו עושה מעשים שנראים לו כהישג גדול עבורו, בלי לחשוב אפילו לרגע על ההשלכות של מעשיו על כל החברה מסביב. כל האמור במקרא על משפט וצדקה לא נשמע, לא נלמד ולא מיושם בחברה, שסובלת מקידוח בספינת המדינה שלה על ידי כל עדה בפני עצמה.

הבעיה העיקרית בקיום המדינה שלנו היום היא, שכל אחד קודח בספינה. דהיינו, עושה מעשים שנראים לו כהישג גדול עבורו, בלי לחשוב אפילו לרגע על ההשלכות של מעשיו על כל החברה מסביב

חייבים להתעורר להילחם על המצב הפוליטי של מדינת ישראל. דהיינו המצב הפוליטי הפנימי בין העדות השונות של עם ישראל, ובין האזרחים היהודים והלא יהודים.

מצב החברה בישראל הוא עניין חשוב, ולא רק ליהודים בישראל, אלא לכל היהודים בעולם כמעט. ולא רק ליהודים, אלא גם לכל האזרחים שאינם יהודים. ולכן, חייבים לשים דגש, ולהקדיש מחשבה, מרץ, ושיח צבורי נרחב על מצב הדת והמדינה. זה הנושא שמביא לקידוחים הרבים ביותר בספינה מכל נושא אחר!

אם יש אפשרות למשהו שדומה לאחווה בין יהודים, נצטרך ללמוד מחדש את ההיסטוריה, אבל יותר חשוב – נצטרך להתחייב לנהוג לפי הכלל: אין עוד "מה איכפת לכם, לא תחתי אני קודח" בשיח היהודי במדינת ישראל!

זה לא אומר שיסכימו על כל דבר, וזה לא אומר שלא נתווכח על מדיניות או כל דבר אחר קשור לרווחת המדינה, אבל זה כן אומר שאף קבוצה או חוג או עדה תדרוש מהמדינה דברים שפוגעים באנשים רבים אחרים. שכל אחד ירגיש את האחריות לשמור ואף לגאול אזרח אחר בצרה.

אם יש אפשרות למשהו שדומה לאחווה בין יהודים, נצטרך להתחייב לנהוג לפי הכלל: אין עוד "מה איכפת לכם, לא תחתי אני קודח" בשיח היהודי במדינת ישראל

לגבי ה"אופי היהודי" של החברה הישראלית, חייבים להבין את העובדה שה"אופי היהודי" תמיד היה קשת של דעות, מנהגים ואמונות. שכולם הסכימו לשבת באותו שולחן ולא נדרשו לוותר על המנהגים שלהם, אלא במקרים שהיו פוגעים באחוות החברה. הדוגמה הבולטת היא שבית הלל ובית שמאי לא נמנעו מלשאת נשים זה מזה, אפילו כשנחלקו על קיום הנישואין לפי ההלכה, שהם פסקו לפי הבנתם.

הנביא ירמיהו תאר את המצב שאליו חייבים לשאוף:

כִּי אִם הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ אֶת דַּרְכֵיכֶם וְאֶת מַעַלְלֵיכֶם אִם עָשׂוֹ תַעֲשׂוּ מִשְׁפָּט בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ: גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה לֹא תַעֲשֹׁקוּ וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תֵלְכוּ לְרַע לָכֶם: וְשִׁכַּנְתִּי אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם לְמִן עוֹלָם וְעַד עוֹלָם: [ירמיהו ז:ה-ז]

עלינו לפעול לקדם שיח ציבורי רחב במאמץ להגיע לתודעה ציבורית למטרות שאליהן חייבים לשאוף.

הרב מיכאל גרץ שמש כעוזר לעורך הראשי של אנציקלופדיה יודאיקה, וכתב מאמרים על מחשבת ישראל בעת המודרני לאנציקלופדיה. הוא היה בין המקימים של התנועה המסורתית בישראל ושמש כמנכ"ל הראשון של התנועה בזמן הקמתה. הוא היה הרב של קהילת מגן אברהם בעומר 32 שנים. היה בין המקימים של בית המדרש לרבנים במכון שכטר בירושלים, ושמש כמרצה שם בתחילתה. הוא גם היה מרצה בכיר למחשבת ישראל ומקרא במכללת קיי בבאר שבע כ-20 שנה, ופרסם מאמרים רבים. הוא גם היה רץ מרתונים וגמר כ-16 מהם בארץ ובחו"ל. רוב העבודה הציבורית שלו מוקדש לקשר בין ערכים במסורת היהודית ובין הציבור בישראל

להלן סיכום שיחה עם י., צעיר, בן לאב-מנהיג נערץ ואם בשם שרה

פגשתי בחור צעיר ורווק בשם י. המספר כי עבר קריסה רגשית. לדבריו, נותר בודד, חסר מטרה ומבוהל. ללא רשת חברתית ומשפחתית. נראה כאדם שאינו מחובר לעצמו, פאסיב-אגרסיב, נטול כישורי חיים ומגלה יחס תועלתני לסביבתו האנושית.

י. גדל בצל אב עוצמתי ואם דומיננטית, המוקדשת כל כולה להעצמת דמותו של אביו שנתפש כמנהיג הגדול ביותר של העם היהודי.

פגשתי בחור צעיר ורווק בשם י. המספר כי עבר קריסה רגשית. לדבריו, נותר בודד, חסר מטרה ומבוהל. ללא רשת חברתית ומשפחתית. נראה כאדם שאינו מחובר לעצמו, פאסיב-אגרסיב, נטול כישורי חיים, ומגלה יחס תועלתני לסביבתו האנושית

י. מדווח על זכרונות ילדות מאז נולד כבן בכור לאימו שרה (לאביו ילד נוסף מאשה שחייתה עימו בעבר והם אינם בקשר). בית הוריו היה ידוע כמקום לאירוח של אורחים מזדמנים, ונציגים מטעם פטרון כל יכול, שרוחו שרתה על החיים בבית. י. הוצג בפני האורחים כגאוות הוריו וכדור ההמשך המנהיגותי.

כאמור, י. רווק ואינו עובד למחייתו. הוא העדיף לא לעזוב את בית הוריו ולהיות יד ימינו של אביו בתפקידו הציבורי והמורכב.

עוד זיכרון עליו מדווח י. הוא יחסו המתעלם של אביו לצאצאו הנוסף, אותו הרחיק מהמשפחה במצוות שרה-אימו. הצאצא נולד לאשה אחרת, שחיתה עם אביו בעבר. אותה אשה גורשה יחד עם ילדה מקירבת האב. היחס עליו מדבר י. הוא התעלמות מקיומם. הוא עצמו נולד בשלב מאוחר יותר כאשר הוריו היו מעבר לגיל המקובל ללידת ילד ראשון.

כאמור, י. רווק ואינו עובד למחייתו. הוא העדיף לא לעזוב את בית הוריו ולהיות יד ימינו של אביו בתפקידו הציבורי והמורכב

תומכי האב אמרו תמיד ל-י. כי הוא נכנס לנעליים גדולות במיוחד. אביו האמין כי נכון להשליכו אל תוך המים הקרים, ואף עודדו לחבור למקורביו, אשר היו דמויות משפיעות, כדי ש-י. יתרגל מגיל צעיר להתנהל בחלונות הגבוהים.

י. מודה שנהנה מאוד מקרבת חבריו של אביו, אולם ניכר כי הפער הגילאי והמנטלי בלבלו אותו. קיים דיסוננס בין אישיותו ויכולותיו, לבין המשימות והחוגים החברתיים בהם פעל.

מצד אחד קראו לו "הילד" ו"הבן של", ומאידך הוא נדרש על ידי אביו להוות עבורו חזית לוחמת, להתרועע עם דמויות עוצמתיות ועם בניהם, לייצגו, להיות לו לפה ואף להגן עליו מפני אויביו. בסופו של יום, חש י. כי הוא אינו עומד בזכות עצמו אלא בזכות היותו הילד של הוריו.

נקודת המפנה והשבר אודותיו מדווח י., הוא הרגע בו קרא לו אביו לשיחה וביקש ממנו להתלוות אליו בדרכו למסע מפתיע ומסתורי ליעד לא ברור.

מצד אחד קראו לו "הילד" ו"הבן של", ומאידך הוא נדרש על ידי אביו להוות עבורו חזית לוחמת, להתרועע עם דמויות עוצמתיות ועם בניהם, לייצגו, להיות לו לפה ואף להגן עליו מפני אויביו

י. אשר בטח באביו, הסכים בשמחה ואף הבטיח לא לערב בנושא את אימו שרה, אשר כבר היתה באה בימים ונטתה לשקוע במצבים רגשיים קיצוניים.

במהלך המסע, התנהל האב באופן מסתורי ומוזר. ניכר היה כי הוא טרוד, רדוף ומסתיר עובדות מ-י. אשר ניסה לעודדו ולרצות אותו בכל דרך. האב הבטיח לו, כי אם יצלחו את כל התלאות שנקרו בדרכם, יגיעו ביחד לפסגה.

בנקודה מסויימת, הודיע לו האב, כי לנוכח המציאות בה הם שרויים ובעקבות הוראות מהפטרון הגדול, הוא מבקש מ-י. להקריב את עצמו ואת חייו לטובת שימור מנהיגותו של האב ויחסיו הטובים עם הפטרון.

כאשר י. ביקש לדעת במה מדובר, אמר האב: אני אקח ממך את עצמך, את אישיותך, את חייך וכל אשר אהבת. מבחינתי אינך קיים יותר כ-י. – בני, אלא כשמן לגלגלי הנצחת מנהיגותי ולחיזוק קשרי עם הכל יכול

כאשר י. ביקש לדעת במה מדובר, אמר האב: אני אקח ממך את עצמך, את אישיותך, את חייך וכל אשר אהבת. מבחינתי אינך קיים יותר כ-י. – בני, אלא כשמן לגלגלי הנצחת מנהיגותי ולחיזוק קשרי עם הכל יכול.

הבן י. אמר לאביו כי הוא רשאי לעשות בו כל מה שהוא חפץ. הוא ביקש כי האב יבשר בדיפלומטיות את הדברים לאימו שרה, ביודעו עד כמה נפשה רעועה. הוא אף ביקש מהאב כי יכבול את ידיו כדי לדכא כל התגוננות והתנגדות אינסטינקטיבית. האב עשה כבקשתו.

לסיכום, י. הגיע אלי בעקבות קריסה רגשית. המשבר הבהיר לו, כיצד בגילו הבוגר, לא השכיל מעולם לפתח אישיות עצמאית ונפרדת, חי בדמותו ובצילו של האב העוצמתי ובשאיפה אינסופית לרצות ולשמח את אימו. כל אלו הובילו אותו למחיקה עצמית טוטאלית שהותירה אותו תלוש ונטול ערך עצמי.

כל אלו הובילו אותו למחיקה עצמית טוטאלית שהותירה אותו תלוש ונטול ערך עצמי.  י. מגדיר זאת כ"עקידה". אני מעבירה את הנושא לטיפול סמכות פסיכיאטרית בכירה

י. מגדיר זאת כ"עקידה".

אני מעבירה את הנושא לטיפול סמכות פסיכיאטרית בכירה.

כל קשר בין דימיון ומציאות הוא על אחריות הקורא.ת בלבד.

גילה לבני זמיר, חיפאית, יוצרת וכותבת תוכן, יועצת תקשורת וקידום מדיניות ציבורית. הובילה מאבקים סביבתיים וחברתיים: הסרת חיץ הרכבת בחזית הים בחיפה, המאבק במפעלים המזהמים, הבית ברחוב חיים, שינוי המציאות הפוליטית בחיפה ועוד. בוגרת המחלקה לעיצוב תקשורת חזותית ויצ"ו חיפה, BA בתקשורת, רוח וחברה. יו"ר תנועת ״יאללה חיפה״. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-2.