הרב שלמה גורן, הרב הצבאי הראשי שתקע בשופר בכותל אחרי ששת הימים, מגלם בגופו את דמות הגיבור המאצ'ו הדתי, מייסד אסתטיקת המיליטריזם המשיחי, הגי'האד היהודי.

קראו את דברי רמבו ב"עוז והתעצמות: אוטוביוגרפיה": "התקדמנו לעבר חברון, וכשנכנסנו לתוך העיר ראינו שכל הבתים ליד הכביש הראשי מלאים בסדינים לבנים התלויים על כל המרפסות…באמצע העיר ניצב פודיום…עליתי על הפודיום, לקחתי את ה'עוזי' ויריתי באוויר מחסנית שלמה של כדורים, כדי להודיע לתושבי העיר…שכבשנו את חברון“.

יותר מכל, התיאור אירוטי. כבוד הרב פורק את נשקו הזקור על חברון הכנועה.

"עליתי על הפודיום, לקחתי את ה'עוזי' ויריתי באוויר מחסנית שלמה של כדורים, כדי להודיע לתושבי העיר…שכבשנו את חברון“. יותר מכל, התיאור אירוטי. כבוד הרב פורק את נשקו הזקור על חברון הכנועה

פרופסורים אבי שגיא ודב שוורץ מבר-אילן, בספרם המצויין "מריאליזם למשיחיות", מסבירים כי "יש כאן את אותו 'מנגנון פיצוי' שבו מבקשים הציונים הדתיים לנכס לעצמם מיתוסים של גבורה…מעתק מהדמות הגופנית השפופה והפסיבית לדמות הלוחם הגברי“.

רפי פרץ שכמו שלמה גורן גם היה רב צבאי ראשי, ממשיך לטפח את אותו מנגנון פיצוי בדמות הלוחם המשיחי, הכובש הגאה, המאצ׳ו הדתי.

מפעל המכינות הקדם-צבאיות, שכולל כמובן את 'עוצם', המכינה שהקים וניהל עד לפני מספר חודשים רפי פרץ, כמו גם מכינת הדגל המשיחי בני-דוד בעלי, מבוסס על פולחן המאצ׳ו הדתי וטיפוח הארוס המשיחי.

בסרטון תעמולה לשבו״ש (שבוע ישיבה) שפורסם ב"כאן", מדגמן עלם חמודות דתי לאומי מגוון תנוחות טיפוסיות, בהן ימצאו עצמם חניכים בזמן הכשרתם כמאצ׳וז דתיים.

הוא יורד לשכיבות סמיכה תוך קריאת המקורות, מתעטף בטלית ומתפלל בשקיעה, נרדם שפוך סטייל האנגאובר על השולחן בבית המדרש עם משקפי שמש. דמיינו פרסומת לקורס קצינות בה בחורה מצטעצעת מול מצלמה ככה ותתחילו להבין את הסאב-טקסט ההומו-אירוטי.

בסרטון תעמולה ל"שבוע ישיבה" מדגמן עלם חמודות תנוחות טיפוסיות: יורד לשכיבות סמיכה תוך קריאת המקורות, מתעטף בטלית בשקיעה, נרדם שפוך סטייל האנגאובר עם משקפי שמש על השולחן בבית המדרש

בהרצאות מלאות תשוקה, שמפרסם ברשת ובעיתון הארץ עו״ד יאיר נהוראי, רבני 'עלי' ו'עוצם' נתפסים פעם אחר פעם מגדפים ומגמדים ציבורים שלמים, ומעלים ומקדשים את המאצ׳ו הדתי כמובן, בלהט אקסטטי.

נעים קדימה אחורה כמו בתפילה תוך כדי הרצאה, מלטפים את זקנם הלוך ושוב הלוך ושוב ללא הפסקה שעה תמימה, וכמובן צועקים ויורקים, גופם על סף אבדן שליטה, כאשר הם פולטים מפיהם אמירות, כמו זו של כבוד הרב אסף נאומבורג, שצווח בפני כיתה שלמה שאסור להתקרב לחילונים וש״מקומות הבילוי שלהם זה מקומות רשעה של תערובת נשים וגברים״.

בעקבות אמירה זו, עמרי מניב פרסם כתבה, שכללה גם קטעים של רפי פרץ מרצה במכינת 'עוצם', כתבה שעוררה תגובות גינוי חד משמעיות מכל הקשת הפוליטית – 'ישראל ביתנו', 'כחול לבן' ו'המחנה הדמוקרטי', כולם הוציאו תגובות גינוי ותדהמה.

ולא לראשונה. אביגדור ליברמן, שהיה שר הבטחון עד לא מזמן, טען שהמכינות המשיחיות בונות מיליציות הפועלות בתוך הצבא. האמירה המזעזעת של כבוד הרב גיורא רדלר, ש״היטלר צדק, הוא פשוט היה בצד הלא נכון״, הביאה לגינוי אפילו מהבית הלבן.

בהרצאות מלאות תשוקה של רבני מפעל המכינות הקדם צבאיות, רבני 'עלי' ו'עוצם' נתפסים פעם אחר פעם מגדפים ומגמדים ציבורים שלמים, ומעלים ומקדשים את המאצ׳ו הדתי בלהט אקסטטי

גהרומן של ליברמן עם דברי השטנה של רבני המכינות התחיל עוד בזמן כהונתו כשר הבטחון, אחרי שפורסם ״נאום הסוטים״ ודברי שטנה נגד נשים של יגאל לוינשטיין. אבל שר הבטחון ליברמן לא הצליח אפילו לגרום לרב מסית אחד שמקבל את הכרתו של משרד הבטחון להתפטר.

בנסיונות להגן על מפעל המכינות, בצלאל סמוטריץ׳, האיש שארגן מצעד בהמות כמחאה על מצעד הגאווה בירושלים, בחר לתקוף דווקא את ההומוסקסואל המוצהר היחיד שעומד בראש מפלגה – ניצן הורוביץ. בפוסט שפרסם לפני פחות משבוע כינה אותו ״הורוביץ הקטן״. ממש כך.

בעקבות כתבתו של עמרי מניב על דברי השטנה במכינה ב'עוצם' הוציא רפי פרץ פוסט גינוי משל עצמו, בו ניתן לראות את מנגנון הפיצוי בפעולה, אותה סתירה פנימית בין היהודי הגלותי הנרדף והמאצ׳ו הדתי המסוקס, נאבקים להם בהילוך איטי.

הפוסט מתחיל באופן טיפוסי עם ״גוועלד! שוב עומדים עלינו לכלותינו!״ או במילותיו של פרץ ״אנחנו נמצאים תחת מתקפה אכזרית על הערכים שלנו. קמפיין מתוזמן היטב נגד יהדות ומורשת״.

בשונה מהרב גורן, האהבה הגברית שרפי פרץ מתאר כלפי התורה והמולדת, אותו ארוס משיחי – טרודה יומם וליל במושא הארוס – שהפך למאצ׳ו הדתי עצמו, כלומר למושא תשוקה גברי

משם הוא ממשיך עם האדרת המאצ׳ו הגברי (שהרי רפי פרץ מתנגד לנשים לוחמות): ״יש לנו 100% גיוס לצה״ל, 85% ליחידות קרביות מהטובות ביותר. 13 חללים של המכינה שנהרגו בפעילות מבצעיות ומלחמות…הם מפיצים שנאה – ואנחנו אהבה. אהבה למולדת, לשורשים, לתנ״ך, לאדמה״.

אבל בשונה מהרב גורן, האהבה הגברית שרפי פרץ מתאר כלפי מולדת, שורשים, תורה ואדמה, אותו ארוס משיחי – טרודה יומם וליל במושא הארוס – שהפך למאצ׳ו הדתי עצמו, כלומר למושא תשוקה גברי.

המאצ׳ו הדתי של 'עוצם' ו'בני דוד' רץ על גבעות הטרשים, אגלי זיעה נוטפים על צווארו השזוף, טי-שירט דקה לגופו, כיפה סרוגה לראשו. בבית המדרש, הוא משלב את זרועותיו הצעירות והחזקות ומקשיב לדברי רבנים על דעתה הקלה של האשה והצורך להדביר להט״בים. ובמכינה, הוא חוזר לחדרו הקטן, שם ישן עם חבריו. שם פושט את בגדיו. שם נכנס למיטה. לילה אחר לילה.

המאצ׳ו הדתי רץ על גבעות הטרשים, אגלי זיעה נוטפים על צווארו השזוף, בטי-שירט דקה וכיפה סרוגה, משלב זרועות חסונות בשיעור על דעתה הקלה של האשה והצורך להדביר להט״בים. בחדרו הקטן במכינה, פושט את בגדיו וישן עם חבריו לילה לילה

דנה אינטרנשונל האחת ויחידה, הדהדה את הניתוח של פרופסורים אבי שגיא ודב שוורץ בראיון לידיעות אחרונות, כשהסבירה ש״אני מאוד אוהבת את הלהט של צעירי הכיפות הסרוגות. אני בטוחה שחלק גדול מהתשוקה שלהם לרגבים, והאהבה להר טרשים קירח, הם תחליף למיניות.״ ועל בצלאל סמוטריץ׳ הוסיפה ״למדתי שמי שאובססיבי, בדרך כלל יש לו עניין מיני לא פתור״.

העיסוק האובססיבי של רפי פרץ, יגאל לוינשטיין וחבריהם המשיחיים בהומוסקסואליות, טיפולי המרה והדברת להט״בים, לצד הפרדה, הדרה ושליטה בנשים – הוא חלק מאותו מנגנון פיצוי, שמנסה לנכס לעצמו מיתוסים של גבורה, אך נתקל שוב ושוב בקשיים אינהרנטים.

המאצ׳וז הדתיים שמטופחים במכינות מסתערים על קורס קצינים, אבל לא מתקדמים באמת לקצונה הגבוהה.

רבני המכינות מתרברבים במניין המתים בוגרי המכינה, בתחרות מקאברית להגיע למספר הקיבוצניקים שממלאים חלקות צבאיות. נקרופיליה. טיפולי המרה מובילים אותם להתאבד באחוזים ניכרים הרבה יותר משאר האוכלוסייה.

רבני המכינות מתרברבים במניין המתים בוגרי המכינה, בתחרות מקאברית להגיע למספר הקיבוצניקים שממלאים חלקות צבאיות

אבל יותר מכל, הם לא מצליחים להשתחרר מהגולה. כלכלה, צבא, שרירים ונשק זקור, הם חווים כל מפגע אינטימי עם המציאות המודרנית כרדיפה.

יש בדיחה על למה הפרה הכשרה יושבת על האדמה כאשר רגליה מקופלות אחורה בעוד החזיר יושב על האדמה כאשר רגליו פשוטות קדימה. הפרה, שפורסת פרסה ומעלה גרה, אין לה מה להוכיח. החזיר לא מעלה גירה, אבל מפריס פרסה. לכן רגליו תמיד פשוטות קדימה.

בכחול לבן יש 3 רמטכ"לים. במחנה הדמוקרטי רמטכ"ל וסגן רמטכ"ל. הדרגה הצבאית הכי בכירה במפלגת 'ימינה', או איך שקוראים להם, זה רב צבאי ראשי.

השמאל, מרכז, וגם מה שנותר מהימין הליברלי, לא מוציאים גופות מהחלקות הצבאיות לפי מגזר ותולים אותם על דגל כל שני וחמישי. אין לנו רגשי נחיתות. אין לאף אחד ספק מי הגן לאורך כל השנים על המדינה הזו.

בכחול לבן יש 3 רמטכ"לים. במחנה הדמוקרטי רמטכ"ל וסגן רמטכ"ל. הדרגה הצבאית הכי בכירה במפלגת 'ימינה' זה רב צבאי ראשי

מישהו ספר פעם כמה פעמים הלאומנות הדתית מעלה ממנוחתו את רועי קליין ז״ל, כהוכחה לגבורתם והצדקה לדברי השטנה שלהם?

זה המאצ׳ו הדתי.

מפעל המכינות הקדם צבאיות הוא מנגנון פיצוי אחד גדול, רשת מקדשים לכח הגברא. אבל כמו הגולם שקם על יוצרו, המאצ׳ו הדתי הפך למושא של תשוקה, ובין דברי שטנה לניווטים, מפעל המכינות הקדם צבאיות המשיחיות מסתער קדימה, פחות מאהבת מולדת, שורשים, תנ״ך ואדמה כמו מכוח ההומו-אירוטיקה.

ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם. Nitzan Waisberg is a design thinking specialist, lecturing and advising various organization. She is also a social and political activist in the field of education. She served as a Consulting Professor at the Stanford University d.school before returning to her homeland to find it almost unrecognizable. She lives in Hod-HaSharon with her husband and their four children.

בואו, אתם שונאים. כל הקמפיין הזה היה קמפיין של שנאה. אתם שונאים את ביבי. העניינים די פתוחים לגבי הדרך שלו. לפחות לא מדוסקסים. הפילו פה ראש ממשלה על קמפיין שנאה אישי. זה עוד יחזור אלינו. דברים כאלו לא עובדים בלי נקמה.

בואו, אתם שונאים. כל הקמפיין הזה היה קמפיין של שנאה. אתם שונאים את ביבי. העניינים די פתוחים לגבי הדרך שלו. לפחות לא מדוסקסים. הפילו פה ראש ממשלה על קמפיין שנאה אישי

עזבו ביבי (חשבתם פעם מה יקרה פה אם הוא יצא זכאי?) עזבו. איך ננקה את השנאה, איך ניפטר ממנה, כמה זמן ייקח לנו להחליף? תסתכלו מסביב. את מי אנחנו אוהבים? את ליברמן? את הדתיים? את הערבים אתם אוהבים? אני תכף אחזור לאהבה הזו.

אני לא בא לטעון פה להגנתו של נתניהו. אינני פרקליט והוא לא שטן. אני יכול בבירור להגיד שהוא מתחתן רע. את העניינים האלו אני אתן לבית המשפט לברר. אני בא רק להגיד שאין פה על מה לחגוג, זה השליח שחוסל, המסר חי וקיים. אתם יכולים לשנוא את המסר. הוא שם עליכם פס. לגדעון סער אין מסר אחר. גם לא לבני גנץ.

חודשים שאני לא קורא פה דיון אזרחי על ההווה והעתיד של המקום הזה. איפה המדינה ואיפה החזון. חודשים. לא פלא ששתי מערכות בחירות אנשים פה לא מסוגלים להחליט. אני לא אומר שהדיון בביבי והשחיתויות זניח. אני אומר שהוא הפך למראית של הכל.

אני לא בא לטעון פה להגנת נתניהו. אינני פרקליט והוא לא שטן. אני בא רק להגיד שאין פה על מה לחגוג, זה השליח שחוסל, המסר חי וקיים. אתם יכולים לשנוא את המסר. הוא שם עליכם פס. לגדעון סער אין מסר אחר. גם לא לבני גנץ

יש לי הרגשה שהדיון האובססיבי הזה, דיון שאנחנו עוד נשלם עליו, בפקפוקים של ציבור שלם במערכות המשפט, החוק, הצדק, המשטרה והתקשורת, יש לי הרגשה שהדיון הזה הוא בכלל סטייה, כדי לא לדון בדברים שבאמת חייבים לדון בהם. כדי שזה יקרה, כולם היו צריכים לסתום ת׳פה ולתת לרשויות לעשות את העבודה שלהם. יש פה דברים קצת יותר חשובים לדבר עליהם מביבי.

מגרשים פה פאקינג ילדים, זקנים חיים פה בלי כבוד, בתי החולים על סף קריסה, גם מערכת החינוך, מעמד הביניים נחבט, שולחים פה נשמות בנות 18 לשטר אנשים אחרים כבר יותר מחמישים שנה. תגידו, נו, זה ביבי. ואני אגיד, עלי, צודקים. אבל אם אתם צודקים למה לא מפגינים נגד כל אלה? איפה הגיא פלג של קריסת הרווחה והחינוך והבריאות? זהו, נחליף את ביבי והכל יהיה בסדר? מה שחסר פה זה רק מוסר? אתם בסדר?

אני חושב שהדיון הזה בביבי הוא הסחה. כשהוא ייגמר, והוא ייגמר, אנשים יישבו בבית ויתחילו בארבע או ארבע מאות הקושיות. מה נשתנה? כלום לא ישתנה. זו אשליה. הפכחון ממנה יהיה כואב. אני לא כותב עלול להיות. הוא יהיה כואב.

אני חושב שהדיון הזה בביבי הוא הסחה. כשהוא ייגמר, והוא ייגמר, אנשים יישבו בבית ויתחילו ב-4 או 400 הקושיות. מה נשתנה? כלום לא ישתנה. זו אשליה. הפכחון ממנה יהיה כואב. אני לא כותב עלול להיות. הוא יהיה כואב

אחת הדרכים להימנע מהכאב היא לדבר על הפילים שבחדר. יש הרבה פלפלונים בחדר, אבל רק פיל אחד ענק. חייבים לדבר על פיל השלום.

בואו, אפשר לשנוא את נתניהו עד מחר, אבל הוא עשה את המנדט שלו. ציבור מסויים בחר בו, ברוב, והציבור הזה דרש מנתניהו משהו מאוד מסויים. נתניהו חילק את הסחורה. אם היה פרס נובל ללא שלום, הוא היה המועמד הראשי לקבלו. נתניהו מסמס את השלום.

מי מדבר על השלום בכלל? איזה סיקור בינלאומי יש לעניין הפלסטיני? לפלסטינים היתה רוח גבית ויחסי ציבור מעולים של כמעט שלושים שנה. אני לא רואה שהם יצאו מהדור הזה עם אילו הישגים. זה הישג גדול של נתניהו. צריך לתת לו את זה.

ציבור מסויים בחר בו, ברוב, והציבור הזה דרש מנתניהו משהו מאוד מסויים. נתניהו חילק את הסחורה. אם היה פרס נובל ללא שלום, הוא היה המועמד הראשי

אחרי שמונה שנות אובמה, אף אחד לא עומד מעל ישראל עם פטיש ביד, נהפוך הוא. אם אתה ישראלי ואתה מסתכל בכנות במה שקורה סביבך, אתה אומר: אנחנו אולי לא וילה בג׳ונגל, אבל אנחנו אי של שפיות בים של צונאמי. צריך לתת את זה לנתניהו.

צריך לצאת מהאשליה. לא יהיה פה שלום. לא בדור הזה. אין פה שום הסדר. אין פה שום הסדר עם מנדט ורוב. בזמן שהפגנתם נגד ביבי, הרעיון שלו בנה עוד אלף מאחזים. זו הודאה כאובה. לא יהיה פה שלום. אפשר להתחיל לעבוד על התשתיות כדי שלנכדים שלנו ושלהם תהיה תקווה, ולא האומללות העכשווית.

השלום הוא חלום נהדר. הוא לא המציאות. זה הזמן להתעורר. לא לפחד מהאמירות על מדינת אפרטהייד וכו׳. תמיד אומרים לנו שקל להרוס וקשה לבנות. זה ככה עם שלום ומלחמה. ראינו מה קרה פה כשניסינו שלום אינסטנט. על מי אנחנו עובדים?

צריך לצאת מהאשליה. לא יהיה פה שלום. לא בדור הזה. אין פה שום הסדר. אין פה שום הסדר עם מנדט ורוב. בזמן שהפגנתם נגד ביבי, הרעיון שלו בנה עוד אלף מאחזים

אני רוצה גם לכתוב לכם על הערבים. אלו שאתם אוהבים. הערבים האלו, מה לעשות, ערבים. הם עושים חפלות, ומשתטחים, וחמסות, וגורמטים, ואוכל אוכל אוכל, ושומעים מוזיקה מזרחית, ולרובם אין צ׳כוב על המדפים, וערסים ופרחות. אתם רוצים לעשות שלום עם הערבים האלו? למה שלא נתחיל עם הערבים של פה.

אני מנסה רק להגיד שאי אפשר שלום חיצוני בלי שלום פנימי. מי שמבין את זה באופן אישי, מבין. יש פה בעיות. צריך לדבר עליהן, צריך לדבר דווקא עם מי שאנחנו הכי פחות מסכימים איתו, הסכמה משתקת, אי ההסכמה מפרה, צריך להיות קצת פחות ישראליים, וקצת יותר יהודים. כשנשלים פנימה, השלום יבוא. זה בטבע שלו

אני מנסה להגיד שאי אפשר שלום חיצוני בלי שלום פנימי. יש פה בעיות. צריך לדבר עליהן, צריך לדבר דווקא עם מי שאנחנו הכי פחות מסכימים איתו, הסכמה משתקת, אי ההסכמה מפרה

תסתכלו על נתניהו. הוא ילך. זה רק ענין של זמן ואיך וכמה דם אמוציונלי רע יישפך פה בין אחים עד שהוא יילך. מה יקרה כשהוא יילך? את מי נשנא? על מי נוציא את הארס? איך ניפטר מהארס שהצטבר לנו על כריות האצבעות מהטוקבקים? תנו צ׳אנס לשלום לא היה נולד בלי ״אול יו ניד איז לאב״

זאב אברהמי בן 50, מאז השירות בשטחים לא חי בארץ ולא יחיה עד שזה ייגמר. בהגדרה: יהודי פוסט ישראלי. נולד בימית, נעקר, חי יותר מדי זמן בניו יורק, עכשיו בברלין. נשוי לגרמניה (ומאז הפסיק לפחד מהמוות), שני ילדים ממוקססים היטב (ערסים יקים). כותב כדי לנשום. נושם בשביל לנגב חומוס. חוץ מראשון בלילה בברגהיין, לא אוהב דברים קבועים

קשה לתאר את עוצמת הנזק שגורמים כזבי ההסתה של נתניהו למאבק המוצדק כל כך בליקויים (עקרוניים וגם ספציפיים) שמצויים הן במשטרת ישראל והן בפרקליטות המדינה.

ישנו צורך בשידוד מערכות עמוק בקרב חלקים רבים במשטרת ישראל. לא אחת פוגעת משטרת ישראל בזכויות האדם והאזרח במקום להגן עליהן. בשל שכרון כוח, בורות, דעות קדומות, עצלנות, אגרסיביות וסיבות נוספות

ישנו צורך בשידוד מערכות עמוק בקרב חלקים רבים במשטרת ישראל. לא אחת פוגעת משטרת ישראל בזכויות האדם והאזרח במקום להגן עליהן. בשל שכרון כוח, בורות, דעות קדומות, עצלנות, אגרסיביות וסיבות נוספות. וישנם כמובן גם חלקים מצוינים במשטרה.

ישנו צורך גם במספר שינויי עומק (ורוחב) בפרקליטות המדינה, אף שחלקים רבים בפרקליטות מתפקדים היטב.

אך כל מי שנאבק נגד הפרת זכויות אדם מטעם המשטרה או הפרקליטות, חייב לנסות לדבוק באמת. בעובדות. להצביע על פגיעות אמיתיות. לא על פגיעות בדיונית. להראות ליקויים עובדתיים. לא ליקויים דמיוניים.

אך כל מי שנאבק נגד הפרת זכויות אדם מטעם המשטרה או הפרקליטות, חייב לנסות לדבוק באמת. בעובדות. להצביע על פגיעות אמיתיות. לא על פגיעות בדיוניות. להראות ליקויים עובדתיים. לא ליקויים דמיוניים

איש מטעם משטרת ישראל ופרקליטות המדינה לא תפר שום תיק לנתניהו. הוא תפר לעצמו את התיקים במעשיו הפליליים לכאורה. דבריו נגד המשטרה והפרקליטות אינם בגדר ביקורת בונה מטעם מנהיג מדינה שדורש להגן על זכויות האדם והאזרח ולעקור לקויות עומק מהמשטרה והפרקליטות.

דבריו הם דברי שיסוי בדיוניים וחמורים באופן מופלג. הם עלולים להצית אלימות. הוא מחולל שבר שקשה לאמוד את היקפו. ודבריו הם בעיקר בגדר כזבים בוטים.

אני מעט חוזר על עצמי, אבל אין ברירה: קשה להעריך את עוצמת הנזקים שגרם נתניהו למדינת ישראל. יעברו שנים רבות עד שיהיה ניתן לתקנם. אם זה עדיין אפשרי בכלל.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.