סיסמת "הפיכה שלטונית" היא כרגע הספין השולט בסדר היום. העלה אותה רה"מ נתניהו בנאום התגובה שלו לכתבי האישום שהגיש נגדו היועמ"ש של ממשלת ישראל.

ובכן היכן ההפיכה השלטונית? אין טנקים ברחובות ואולפני הטלויזיה לא נכבשו. המושגים איבדו את משמעותם האמיתית בתקופת נתניהו וסיסמאות התמיכה בו. לכן גם אי אפשר להתייחס לטיעון הזה ברצינות, ובכל זאת – מי לטענת תומכי נתניהו מבצע הפיכה שלטונית?

הבוקר התראיין בגלצ היועמ"ש של התנועה למשילות ודמוקרטיה, והסביר שההפיכה היא מצידו של פקיד נגד נבחר ציבור. "פקיד" (היועמ"ש) לא יכול לקבוע מי יהיה ראש הממשלה, הוא טען.

גם בהפגנות משתמשים תומכי נתניהו בטיעון הדמוקרטי לכאורה נגד מנדלבליט: "הפקיד" או "אדם יחיד קובע מול רצון הבוחרים". כלומר מקטינים את תפקידו לרמת פקיד בנק

גם בהפגנות משתמשים תומכי נתניהו בטיעון הדמוקרטי לכאורה, נגד מנדלבליט "הפקיד" או "אדם יחיד קובע מול רצון הבוחרים". כלומר מקטינים את תפקיד היועמ"ש לרמת פקיד בנק, כדי לטעון שכתבי האישום אינם חשובים ואינם משפיעים על המשך תפקידו של הנאשם נתניהו בראשות הממשלה.

אבל עדין לא נומקה טענת ה"הפיכה".

מיהו הגורם שבכוח הזרוע ובניגוד לחוק ולבחירת העם תופס את השלטון הקיים?
כחולבן נבחרו בבחירות ברוב קולות למפלגה הגדולה בישראל. הם לא מנסים לתפוס את השלטון בכוח. כתבי האישום הוגשו ע"י מוסדות האכיפה שיישארו בתפקידם וממילא המשטרה והפרקליטות לא יהפכו לממשלה בישראל.

מיהו הגורם שבכוח הזרוע ובניגוד לחוק ולבחירת העם תופס את השלטון הקיים?
כחולבן נבחרו בבחירות ברוב קולות למפלגה הגדולה בישראל. הם לא מנסים לתפוס את השלטון בכוח. כתבי האישום הוגשו ע"י מוסדות האכיפה

ספין ההפיכה הוא אם כן הפיכה תודעתית. כדרכו של נתניהו הוא הופך את היוצרות נגד כל טענה. "לחקור את החוקרים" היא סיסמה כל כך מופרכת עד שרק "תופרים לי תיקים" מתחרה בה. וזו כל כך אבסורדית עד שרק "60% מהמלצות המשטרה נזרקות לפח" מתחרה בה וכן הלאה.

עד לעובדה הפשוטה שראש ממשלת ישראל מכהן כבר שנה ללא תמיכת הכנסת ומבלי שנבחר כדין ועומד בראש ממשלת מעבר כאשר כל בעיות המדינה מוקפאות בפינת הפריזר ורוממות הדמוקרטיה בגרונו.

בימים מאז נאום ההסתה/תגובה של נתניהו יצא מרצע פשוט מן השק. "אנחנו עלולים לאבד את השלטון" זועקים גדעון סער ומעטים בליכוד שמעיזים לדבר נגד נתניהו.

עד לעובדה הפשוטה שראש ממשלת ישראל מכהן כבר שנה ללא תמיכת הכנסת ומבלי שנבחר כדין ועומד בראש ממשלת מעבר כאשר כל בעיות המדינה מוקפאות בפינת הפריזר ורוממות הדמוקרטיה בגרונו

ובכן ההפיכה השלטונית היא בעצם מאמץ לשמור על שלטון הליכוד בכל מחיר. נגד כתבי האישום, נגד תוצאות הבחירות, נגד כל נורמה מוסרית בישראל ונגד פסיקות מפורשות של בג"צ על כך ששר שהוגש נגדו כתב אישום חייב להתפטר.

תפיסת השלטון בתרגילים פוליטיים ומשפטיים היא היא ההפיכה השלטונית המתבצעת כיום בישראל.

גרירת המדינה למערכת בחירות כדי להינצל מהעמדה לדין של אדם אחד, היא הפיכה שלטונית.

גרירת המדינה לעוד מערכת בחירות, לאחר שהמועמד שקיבל מנדט כשל בהרכבת ממשלה ובמקום להחזיר את המנדט פיזר את הכנסת, היא הפיכה שלטונית.

נתניהו וחברי הגוש מבצעים כיום הפיכה שלטונית בישראל, והתוצאה ניכרת היטב. לא צריך טנקים ברחובות, די אם תשמעו את האיומים המפורשים בהפגנות תומכי נתניהו ואת נאומיו נגד כל מוסדות הדמוקרטיה. ככה נראית בדיוק הפיכה שלטונית

הניסיון כעת לגבש גוש 55 שמרכיביו לא ינהלו מו"מ קואליציוני עם המפלגה הגדולה בכנסת, כדי למנוע הקמת ממשלה אחרת וגרירת המדינה לעוד מערכת בחירות – היא הפיכה שלטונית.

גם המינוי של שומרי סף מטעמו של ראש הממשלה המאשם בשוחד או נאמנים לו – כמו מבקר המדינה, וגם אי מנוי שומרי סף – כמו מפכל משטרה ובקרוב פרקליט מדינה – הם הפיכה שלטונית

נתניהו וחברי הגוש מבצעים כיום הפיכה שלטונית בישראל והתוצאה ניכרת היטב בכל תחום במדינה. לא צריך לראות טנקים ברחובות, די אם תיאלצו להגיע לבית חולים או לנסוע בכבישים הפקוקים, די אם תשמעו את האיומים המפורשים בהפגנות תומכי נתניהו ואת נאומיו שלו נגד כל מוסדות הדמוקרטיה. ככה נראית בדיוק הפיכה שלטונית. אנחנו בעיצומה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון מנוחתו עדן (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

ביום שלאחר הנישוב המפורסם, לא תסתיים סאגת לוויתן. היא רק תתחיל. למעשה, צפויים פה כמה ימים מזוהמים הרבה מעבר למה שניתן לדמיין. זה יקרה, כי בית הזיקוק החדש שלנו יתחיל לפעול ולזקק גז מבלי להפעיל את אמצעי הסינון לטיפול בחומרים מזהמים.

ביום שלאחר הנישוב המפורסם, לא תסתיים סאגת לוויתן. היא רק תתחיל. למעשה, צפויים פה כמה ימים מזוהמים הרבה מעבר למה שניתן לדמיין

ביום שלאחר הנישוב השני (כן, מתוכנן עוד אחד כזה) יתחיל המפעל לעבוד בשגרה ולפלוט כדרך קבע ובאופן עקבי חומרים מזהמים וגזי חממה לאוויר. אז גם יתחיל בית הזיקוק לחשב את קיצו לאחור.

בין אם יהיה זה בגלל פשיטת רגל כלכלית של נובל אנרג'י, שמתקשה מאוד למצוא רוכשים למשאב הלאומי שנמסר לידים פרטיות וחמדניות (בזמן שמדינות העולם מתנערות מהגז), ובין אם תתרחש תקלה חמורה באסדה, כמו שכבר קרה באין ספור מתקניה של אותה נובל אנרג'י ממש.

כן, מדובר בשיאנית תקלות השפך בארה"ב במשך שנים. חברה שחויבה לשלם סכום עתק של מעל ל-70 מיליון דולר ב-7 שנים, פיצויים וקנסות על נזקים שגרמה. מה, לא ידעתם? תחשבו מי דאג להסתיר מכם את פרט המידע הזניח הזה.

נובל אנרג'י היא שיאנית תקלות השפך בארה"ב במשך שנים, וחויבה לשלם סכום עתק של מעל ל-70 מיליון דולר ב-7 שנים בפיצויים וקנסות על נזקים שגרמה. מה, לא ידעתם? תחשבו מי דאג להסתיר מכם את פרט המידע הזניח הזה

כאשר יתחיל בית הזיקוק לפעול בשגרה, התקשורת והעניין הציבורי יעלמו, תושבי האזור – ואני ומשפחתי ביניהם – יסתגלו אט אט למציאות החדשה של חיים באזור תעשייה פטרוכימית. אולי נכרות ברית תושבים מסורטנים עם שכננו מחיפה ואשקלון, קורבנות תעשיית המיליונים של טייקוני הגז וממשלת הצללים שלהם.

פינוי

ביום הנישוב, אבחר לצאת עם ילדי מהאזור בידיעה שכשאחזור אליו יהיה הבית שלי מקום אחר. מזוהם יותר, מנוצל יותר והרבה פחות בטיחותי.
אעשה זאת למרות שאני לא באמת יודע מה רמת הסיכון הצפויה למשפחתי באותו יום. למעשה, אעשה זאת בדיוק בגלל הסיבה הזאת!
אעשה זאת בגלל שמי שהיה אמור להגן עלי ועל ילדי נכשל בכך כישלון חרוץ. ואולי, הוא לא באמת נכשל. אולי הוא בחר למכור את מדינת ישראל כולה לטובת אינטרסים זרים וצרים של כמה טייקונים. מי שהיה אמור להגן על משפחתי, שכני, ילדי וחברי בגד באמון שניתן לו ובתפקיד שהוטל עליו ועשה זאת, ככל הנראה, ביודעין ובכוונה תחילה.

ביום הנישוב, אבחר לצאת עם ילדי מהאזור, אעשה זאת בגלל שמי שהיה אמור להגן עלי ועל ילדי נכשל בכך כישלון חרוץ. ואולי לא באמת נכשל. אולי בחר למכור את מדינת ישראל

אולי הופעלו עליו לחצים, אולי נכנע לאיומים, אולי התפתה לפיתויים, אולי הסתנוור מניצנוצי המזומנים. תהיה הסיבה אשר תהיה, התוצאה היא גרירת מדינה שלמה לפתחו של אסון חסר תקנה.
אסון שרוב בני האדם מתקשים, בצדק, לעכל או להבין. כי לך תעכל את העובדה שקיים חשש אמיתי לאובדן כל רצועת החוף הישראלית. זה גדול מדי, אכזרי מדי, לא נתפס מדי. עדיף, למען היציבות הכללית, להאמין שמדובר רק בסיפורי אימים.

כן בחצר הקדמית שלי

מי שנמנה עם הציבור הרחב, זה שלא חי באזור בו מתנהלת מזה שנתיים 'מלחמת שלום הכיס של יצחק תשובה', ספק אם בכלל מודע לשלל הליקויים, השחיתויות (לכאורה) העלמת העין, הסיכונים ומחדלי הבטיחות הרבים מספור שסובבים סביב סיפור האסדה.
יותר סביר להניח שהוא מכיר את המושג NIMBY (לא בחצר האחורית שלי). הוא לא יודע למה הוא מכיר אותו, אבל הוא בטוח שזהו תמצית הסיפור. חבורת תושבים שלא רוצים בית זיקוק שנמצא מול העינים שלהם ומנסים לפגוע ב-"פרויקט הלאומי" של המדינה.
רצף שקרים שתפס חזק בזכות מערכת יחסי ציבור הממומנת מהכיס שלי ושלך.

האמת לא יכולה להיות רחוקה יותר. לא מדובר בפרויקט לאומי ולא מדובר בחצר האחורית שלי. זהו פרויקט מסחרי בלבד וזאת החצר הקדמית של כל המדינה.
חוף דור וכל רצועת החוף הצפונית לא שייכת לי ולא לשכני. תקלת השפך האחת שתחרב את כל רצועת החוף תפגע בכל מי שהים קרוב לליבו ולכל מי שהים הוא מקור פרנסתו. פיצוץ באסדה, או באחד מצינורות הקונדסנט המיותרים, לא יהרוס רק את האזור הנפגע, הוא יטלטל את כל ישראל. הרס מפעלי ההתפלה יגרום למחסור במי שתיה של כל אזרחי המדינה.

לא מדובר בחצר האחורית שלי. זאת החצר הקדמית של כל המדינה. פיצוץ באסדה, או באחד מצינורות הקונדסנט המיותרים, יטלטל את כל ישראל. הרס מפעלי ההתפלה יגרום למחסור במי שתיה של כל אזרחי המדינה

זהו מאבק על החצר שהיא חלק מאד מרכזי מהבית הלאומי של כולנו. אז למה בכל זאת חלקים נרחבים בציבור עדיין חושבים שמדובר באינטרסים קטנוניים של קבוצת אזרחים? כי הם עדיין לא נחשפו למה שהמדינה מתכננת להם בחצר האחורית שלהם.

מדינת ישראל נגד אזרחיה

הפקרת האזרחים לטובת בעלי הון ואינטרסים אישיים היא לא דבר חדש במדינת ישראל. בעניין הזה תושבי מישור החוף הצפוני לא שונים בהרבה מחלקים נרחבים מאוד בציבור. דוגמאות לא חסר, שאלו למשל את משפחות נפגעי השייטת שצללו בקישון, או את תושבי חיפה החיים במשך שנים על גבי שנים בחצר של תעשיה פטרוכימית בבעלות בעלי הון.
שאלו את כל אותם אזרחים שמנהלים ממש ברגעים אלו מאבקים מקומיים כנגד תחנות חשמל פרטיות, טורבינות רוח, שדות תעופה ועוד. כמעט לא קיים ישוב בישראל שלא מתקיים בו כיום מאבק סביבתי ובריאותי כנגד חברה מסחרית דורסנית בגיבוי המדינה.
שר הטייקונים, יובל שטייניץ, הצהיר לא מזמן מעל לבמת הכנסת כי הוא ילחם וינצח את כל ההתנגדויות של האזרחים. אלו היו מילותיו שלו.

כמעט לא קיים ישוב בישראל שלא מתקיים בו מאבק סביבתי ובריאותי כנגד חברה מסחרית דורסנית בגיבוי המדינה. שר הטייקונים, שטייניץ, הצהיר בכנסת כי ילחם וינצח את כל התנגדויות האזרחים. אלו היו מילותיו שלו

אם בסביבתכם נראה שהכל בסדר כרגע, רוצו מהר לאגף התכנון הקרוב למקום מגוריכם ובדקו את תוכניות הפיתוח באזורכם. יש סיכוי יותר מסביר שתמצאו שם – מוסתרת היטב בין ערמות של קלסרים וגיליונות – גם איזו מטמנת זבל לאומית, טורבינת גז בטחונית, או סתם מחצבת פוספטים זיהומית. כולן יוזמות שמיועדות להכניס כסף רב לבעליהן, על חשבון החיים שלכם ושל קרוביכם.
אם תחליטו לצאת ולהלחם באיום הממשי שהונחת עליכם ללא ידיעתכם, תגלו כיצד יודעת המדינה לממן מכספכם, מסע דמוניזציה נגדכם. ביום בהיר אחד תהפכו ממשלמי המיסים ובעלי התואר לאויבי הציבור. שר החוץ יאשים אתכם בערעור יחסי החוץ; שר האוצר, בגרעון התקציבי; שר הבטחון, יפיל עליכם את הטילים; אתם תהפכו להיות החלום הרטוב של הממשלה. סוף סוף יהיה לה על מי להפיל את האשמה בכל הכישלונות שלה עצמה.

אם תחליטו לצאת ולהלחם באיום הממשי שהונחת עליכם ללא ידיעתכם, תגלו כיצד יודעת המדינה לממן מכספכם, מסע דמוניזציה נגדכם. ביום בהיר אחד תהפכו ממשלמי המיסים לאויבי הציבור

בעיקר יכאב לכם לראות כיצד חבריכם, אלו שגרים במקומות אחרים, ימהרו להשתכנע באשמתכם תחת מסע לחצים מתוזמן ומשומן היטב. תמצאו את עצמכם נאלצים להסביר שוב ושוב למה הבריאות של ילדכם ושלכם היא משהו שרצוי להתחשב בו. לא תאמינו שתשמעו את עצמכם מנסים לשכנע אחרים שלחיים שלכם יש משמעות והיא יותר חשובה מגריפת רווחים של איש עסקים.

המדינה יודעת זאת ולכן, היא משקיעה הרבה משאבים בדמוניזציה של האזרחים במקום בטיפול במפגעים – ברור לה איפה סיכויי ההצלחה יותר גבוהים (ובואו, מי מכם הציע בפעם האחרונה לשר בממשלה מקום עבודה מפנק עם משכורת עתק, או הזמין אותו על חשבונו לסופ"ש זוגי מפנק בסוויטה המלכותית של מלון ליקוקון היוקרתי?)

המדינה יודעת זאת ולכן משקיעה הרבה משאבים בדמוניזציה של האזרחים במקום בטיפול במפגעים – ברור לה איפה סיכויי ההצלחה יותר גבוהים

סרטנים מתים בסתר

יש משהו מאד נוח מבחינת הרשויות כאשר תושבי המדינה מתנדבים למות מסרטן, או מחלות קשות אחרות ולא בתאונת דרכים, או בפיגוע (חס וחלילה וחס, רק בריאות לכולנו). מוות מיידי מעורר עניין ותשומת לב תקשורתית ואז פקיד מסוים ממשרד מסוים צריך למהר ולגלגל את האחריות ממנו לפקיד אחר ממשרד אחר וכן אלאה.
מוות ממחלה הוא מוות שאינו מפריע את שלום הציבור.
הוא איטי, סוחט את המשפחה נפשית וכלכלית, מקשה עליה מאוד לדרוש צדק וגם אם תעשה זאת, תתקל בחומה בצורה של סוללת עורכי דין ואנשי יח"צ ממומנים היטב. בית המשפט לא יקל על הקורבנות, להפך, הוא נמנע לעשות זאת גם השבוע כאשר דחה את תביעת הרשויות המקומיות בדיוק בעזרת הטיעון שלא ניתן להוכיח קשר ישיר בין תחלואה לבית הזיקוק, הוא נוקט בעמדה זו כמעט בכל תביעה דומה.

מוות ממחלה הוא מוות שאינו מפריע את שלום הציבור. הוא איטי, סוחט את המשפחה נפשית וכלכלית, מקשה עליה מאוד לדרוש צדק. וגם אם תעשה זאת, תתקל בחומה בצורה של סוללת עורכי דין ואנשי יח"צ

מבחינת התקשורת זה פשוט משעמם אותה. למרות שצריך לומר בכנות, זה כן שווה גלגל הצלה בתוכנית הריאליטי שכבשה את המדינה.

נס לא קרה לנו, תקווה כן.

אבל בסיפור הזה יש גם תקווה.
במשך השנתיים בהן מתנהל המאבק סביב בית הזיקוק לגז – בואו נסכים שגם אם נקרא לבתי הזיקוק בחיפה, 'אסדת בזן' ואפילו 'מטהר אוויר בזן' הם עדיין ישארו בתי זיקוק, כך גם תמר ולוויתן – נבנתה כאן קהילה חזקה, מגובשת ואיכותית.
יפות התואר ונוצצי הקרחות. אנשים ונשים שבחרו לקחת את גורלם בידיהם ולעמוד לבדם מול צבא הנובל ושותפיו מבית. אזרחים שכנגד כל הסיכויים השמיעו את קול המרד ויצאו מעטים מול טייקונים כדי להגן על ביתם ומשפחתם. אולי יום אחד עוד נציין את המאבק הזה בהדלקת נרות סולאריים מאנרגיה מתחדשת.
אני מתפנה עם ילדי כדי להיות אור קטן בתוך קהל האיתן הזה. וכדי שאם יום אחד תמצאו את עצמכם במאבק על איזה "פרויקט לאומי" שבונים בחצר שלכם (קדמית או אחורית, לא משנה) תדעו שיש מי שתומך בכם גם אם אנחנו לא גרים באותה שכונה.

אז מה יהיה?
הסיפור הזה יסתיים בניצחון אזרחי,
או באסון לאומי.
מה שבטוח, נימבי זה לא יהיה.

לירז רימון הוא אדם מן הישוב. פועל חברתי, ידידותי לסביבה ומיודד עם החברה. יועץ פוליטי של ח"כ (לשעבר) יעל כהן פארן. כותב, עורך ומייצר תוכן לפרנסתו. שואף ליותר ונהנה ממה שיש.

בקבוצת אמהות משקיעניות העלו צילומים של חנוכיות, שהכינו לפי נושאים שניתנו לילדים בבית הספר

״חנוכיית הגיבורים שנפלו״ נוצרה תחת הנושא ״גבורה״: שורות שורות של חיילי פלסטיק עומדים לפני ארונות קבורה, המכוסים בדגלים, מהם מבצבצים הנרות. גם שמות הנופלים קיבלו פרחים.

״חנוכיית הגיבורים שנפלו״, תחת הנושא ״גבורה״: שורות חיילי פלסטיק עומדים לפני ארונות קבורה, המכוסים בדגלים, מהם מבצבצים הנרות. בחנוכיית ״נשים שהצילו יהודים בשואה כנגד כל הסיכויים״ מתלפף תיל סביב הנרות. השמש הוא נר נשמה

ועוד בנושא "גבורה": ״נשים שהצילו יהודים בשואה כנגד כל הסיכויים״ –
סביב הנרות מתלפף לו חוט תיל זעיר, ונר נשמה הפך לשמש בחנוכייה.

״חנוכיה בנושא אחדות״  – מורכבת מכיפות מסוגים שונים המייצגות פלגים דתיים מגוונים. מעניין שלא קרקפו חילוני שמייצג רק 46% מהאוכלוסייה בשביל החנוכייה. במיוחד לאור העובדה שלכל כיפה מוצמדות גם פיאות מסולסלות מצמררות.

ואחרונה חביבה, חנוכיית ״כולנו עוטף עזה״ ועליה דם נוטף משלט חתוך, חיילים מוזהבים ותרמילים של רובה שהפכו לפגזים. ברקע גדר עפרונות מחודדים מוסיפים לאווירת האימה.

איך הגענו למצב שדווקא האמהות המשקיעניות, המוכשרות והיצירתיות, המשתלטות כנראה בצורה טוטאלית על עבודות הילדים, בונות חנוכיות פוסט-טראומה מהסיוטים?

איך הגענו למצב שדווקא האמהות המשקיעניות, המוכשרות והיצירתיות, המשתלטות כנראה על עבודות הילדים, בונות חנוכיות פוסט-טראומה מהסיוטים?

אנחנו לפעמים שוכחים, אבל בית ספר הוא מוסד שרוב מטרתו היא חיברות, או בלעז סוציאליזציה. ולא רק של ילדים אלא גם של הורים. אנחנו ההורים נכנסים לבית הספר יחד עם ילדנו, וסופגים כמו ילדינו מה מצפים מאיתנו במערכת. מה יעשה אותנו מקובלים, על מה נקבל הכרה, הוקרה ומחיאות כפיים.

רוח המפקד מדיפה חזק מאוד מהשילוש הקדוש: שואה, שכול וכיפה. בטח ובטח עכשיו, כששר החינוך מחבק את ממשיכי דרכו של הרב מאיר כהנא. לכן במקום חנוכיות תואמות גיל, שילדים בנו בעצמם, פרי דמיונם הילדי, אנחנו מוצאים אמהות המשתלטות על מרחב היצירה החופשי – עם ״ערכים״ – כפי שנהוג במחוזותינו לקרוא לאינדוקטרינציה הלאומנית והדתית חסרת הבושה וחסרת הרחמים.

במקום חנוכיות תואמות גיל, שילדים בנו בעצמם, מוצאים אמהות המשתלטות על מרחב היצירה החופשי – עם ״ערכים״ – כפי שנהוג במחוזותינו לקרוא לאינדוקטרינציה הלאומנית והדתית. זו לא אשמתן. מערכת החינוך בישראל חפה מהכרה במונח "תואם גיל"

זה לא אשמתן.

מערכת החינוך בישראל חפה מהכרה במונח יסוד בפסיכולוגיה התפתחותית: תואם גיל.

בחינוך סמכותני אין גיל צעיר מידי לחשוף את הילדים לשכול ושואה. ואין משמעות להקרבה ונרדפות אם אין לה סיבה: הכיפה.

מהקודקוד של מערכת החינוך, דרך המפקחים, מנהלים, מורים ועד להורים, כולם לומדים מה הלוק-אנד-פיל של ״ערכים״. הם באים ארוזים בדגל ישראל, כיפה וחוט תיל.

בחינוך סמכותני אין גיל צעיר מידי לחשוף את הילדים לשכול ושואה. ואין משמעות להקרבה ונרדפות אם אין לה סיבה: הכיפה. כולם לומדים מה הלוק-אנד-פיל של ״ערכים״. הם באים ארוזים בדגל ישראל, כיפה וחוט תיל

יש אבל גם אמהות משקיעניות מסוג אחר. כאלו שמרימות דגל שחור נגד כהניזם.

מחאה נגד כהניזם במערכת החינוך

כאלו שעוברות על ספרי הלימוד של הילדים ומחפשות דברי בלע געזניים, מיזוגנים, מפלים ומדירים. כאלו שנלחמות הדתה ולאומנות במערכת החינוך.

כאלו שמתנדבות להעביר בכיתה שיעור תואם גיל ומעורר השראה על ״מאיפה באות המצאות?״ או בנושא אבולוציה או פעילות על יוגה. אמהות ואבות שמעוניינים שמערכת החינוך תשים במרכז ילדים, ואת צרכיהם האמיתיים, ולא ״ערכים״.

פעם, היינו בונים חנוכיות מפקקי בקבוקים, צדפים, קרשים ושפע של דבק פלסטי עם ריח ילדות נעים. אולי הגיע הזמן שנחזיר עטרה ליושנה. מה רע בקצת מסורת של חנוכיית ילדות פשוטה וכנה?

חנוכיה פשוטה בגן וולדורף (צילום: ניצן ויסברג)

ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם. Nitzan Waisberg is a design thinking specialist, lecturing and advising various organization. She is also a social and political activist in the field of education. She served as a Consulting Professor at the Stanford University d.school before returning to her homeland to find it almost unrecognizable. She lives in Hod-HaSharon with her husband and their four children.