מרצ בוחנת מחדש את שיבוצם של שפיר וסגן הרמטכ״ל לשעבר יאיר גולן ברשימה לכנסת, אחרי שמייסד המחנה הדמוקרטי אהוד ברק הודיע כי לא יתמודד שוב ● "עשינו הסכם עם ראש ממשלה. עכשיו נשארנו עם שני ח"כים צעירים" ● "אלו לוויתנים שכבר הפכו לדינוזאורים שמתאבדים על החוף", מגיבים בסביבת שפיר ● משחקי הכס - גרסת השמאל ● פרשנות
המערכת המקצועית הישראלית, משרדי ראש הממשלה, הבטחון, החוץ והמשפטים, עוסקת בנושא ה-ICC – בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג – הרבה למעלה מעשור.
אותם גורמים שנתניהו ושלוחיו מבזים ללא הרף כ"דיפ סטייט" או "שמאלנים", עשו ועושים כל מאמץ למנוע את 'יום הדין' הבינלאומי הפלילי של ממשלות ישראל לדורותיהן, אך מכיוון שהתלונה הפלסטינית הוגשה רק ב-2014, בעיקר של ממשלות נתניהו.
הגורמים שנתניהו ושלוחיו מבזים ללא הרף כ"דיפ סטייט" או "שמאלנים", עושים כל מאמץ למנוע את 'יום הדין' הבינלאומי הפלילי של ממשלות ישראל לדורותיהן. אך מכיוון שהתלונה הפלסטינית הוגשה רק ב-2014, בעיקר של ממשלות נתניהו
הפעילות נעשית בערוצים מדיניים בין ראשי מדינות ושרים; בערוצים דיפלומטיים-מקצועיים בין שגרירים ודיפלומטים במרבית שגרירויות ישראל בעולם; וכן בערוצים משפטיים בין גורמי מקצוע בפורומים רשמיים ובלתי רשמיים, ובזירת הפרסומים המשפטיים, שהיא בעלת חשיבות רבה בעולם המשפט הבינלאומי, המתנהל בשיטת התקדימים.
במגעים בין ישראל לרש"פ עלה נושא הפנייה ל-ICC לאורך השנים כסוג של נשק בלתי קונבנציונלי במחסני הפלסטינים. ברור היה לשני הצדדים כי פוטנציאל הנזק של פסיקת ICC הוא עצום. מדובר הן בנזק ישיר של הגבלות תנועה על אישים בכירים בדרג המדיני והצבאי, כולל נתניהו עצמו, והן ב'נזק אגבי' גדול במיוחד לתדמיתה של ישראל, שתצטרף בכך באופן בלתי חגיגי לשורה לא ארוכה של מדינות מצורעות מן הזן הגרוע ביותר כסודן וקונגו.
ברור היה לשני הצדדים כי פוטנציאל הנזק של פסיקת ICC הוא עצום. מדובר הן בנזק ישיר של הגבלות תנועה על אישים בכירים בדרג המדיני והצבאי, כולל נתניהו עצמו, והן ב'נזק אגבי' גדול במיוחד לתדמיתה של ישראל
אולם המשמעות האסטרטגית של הפנייה ל-ICC חורגת בהרבה מסוגיות חופש התנועה והחירות האישית של בכירים או זוטרים אינדיבידואליים, וגם מן הפגיעה התדמיתית הלאומית. הסיפור איננו טעות מבצעית של מפקד צבאי בשטח, או אפילו הרג מסיבי של אזרחים חפים מפשע – שבו ממילא הודתה ישראל – במהלך מבצע "צוק איתן".
הסיפור האמיתי הוא מדיניות ההתנחלויות במובנה הרחב. הפקעות הקרקעות, הריסות הבתים, וכלל רכיבי המערכת המשפטית, האדמיניסטרטיבית והכלכלית הכה מסועפת שנבנתה בעמל רב לאורך עשרות שנים, כדי לשנות את גבולות ישראל הריבונית באופן חד-צדדי, ולמנוע את הקמתה של מדינה פלסטינית רציפה ובת-קיימא.
המדיניות הזו כוללת צעדים דה-פקטו, בשיטת ה"עוד דונם ועוד עז", ומהלכי דה-יורה, בשיטת "אדמות המדינה", "נכסי נפקדים", "התאמות חקיקה" כדוגמת "חוק ההסדרה", ולאחרונה גם "הצהרות מדיניות-משפטיות", עיינו ערך 'הצהרת פומפאו' שלפיה "ההתנחלויות אינן בהכרח נוגדות את החוק הבינלאומי". התכווננותו המואצת של הימין הישראלי, בתחילה בשוליים הסהרוריים ובאחרונה בהצהרות רשמיות של נתניהו, למהלכי סיפוח בבקעת הירדן ובהתנחלויות, היא שיאו המתוכנן של המהלך ההסטורי הגדול.
התכווננותו המואצת של הימין הישראלי, בתחילה בשוליים הסהרוריים ובאחרונה בהצהרות רשמיות של נתניהו, למהלכי סיפוח בבקעת הירדן ובהתנחלויות, היא שיאו המתוכנן של המהלך ההסטורי הגדול
מנגד, לפסיקה של ה-ICC יש פוטנציאל של אות קין פרמננטי על ההתנחלויות כפשע מלחמה, לדה-לגיטימציה משפטית ומדינית גורפת וסמכותית של מדיניות ישראל באיו"ש, ולחיזוק משמעותי לטיעון הפלסטיני והבינלאומי בדבר מעמד ה"שטחים" כולם – איו"ש, עזה ומזרח-ירושלים – ככבושים.
כל עוד סברו הפלסטינים שיש תוחלת למגעים המדיניים עם ישראל, השיטה שבה אוחסנה חבית החומר הרדיואקטיבי של ה-ICC היתה שיטת 'תג מחיר'. כיוון שמדובר ב'מקל' כבד ביותר ונדיר ביותר בארסנל הפלסטיני, השכילה הרש"פ לגבות תמורת אי-הנפתו מחירים נכבדים מישראל.
מדובר היה בין השאר בסוגיות הקשורות להתנחלויות. ישראל הבטיחה להימנע או להגביל בנייה בהתנחלויות, ובתמורה הבטיחה הרש"פ לא לפנות ל-ICC. אולם מרגע שמחמוד עבאס הבין כי מגעיו עם נתניהו הם בבחינת הסחת-דעת אסטרטגית, המאפשרת לישראל את חיסולו ההדרגתי של רעיון המדינה הפלסטינית באמצעים מגוונים ולהכשיר את הקרקע לסיפוח, הוא החליט – לאחר היסוסים רבים ולמרות איומים כבדי משקל מצד ישראל, ארה"ב ומדינות נוספות – להעביר את מאמציו מן המישור הבילטרלי-מדיני, למישור המולטילטרלי-משפטי.
מרגע שמחמוד עבאס הבין כי מגעיו עם נתניהו הם בבחינת הסחת-דעת אסטרטגית, המאפשרת לישראל חיסול הדרגתי של רעיון המדינה הפלסטיני והכשרת הקרקע לסיפוח, החליט להעביר את מאמציו למישור המולטילטרלי-משפטי
פנייתו לעצרת הכללית של האו"ם ב-2012 הניבה את ההכרה בפלסטין, ופנייתו ל-ICC בינואר 2015, לאחר "צוק איתן", הניבה את הבדיקה שתוצאותיה פורסמו עתה. באופן בלתי תלוי, ניהל ה-ICC בעבר שתי בדיקות בנושאי ישראל, שנסתיימו בסגירת התיקים – ב-2009 (נסגרה ב-2012), וב-2013 בנושא המשט הטורקי לעזה.
במאי 2018 הגישה "מדינת פלסטין" בקשה מפורטת דחופה ל-ICC לדיון נוסף ב"פשעי" ישראל, בה נטען כי יש להאיץ את הליכי הבדיקה המקדמית, שכן ישראל לא רק שלא השעתה את פעולות ההתנחלות, אלא העצימה אותן מאוד. בין היתר מציין המסמך עלייה של 70% בהיקפי הבנייה בהתנחלויות ב-2017 בהשוואה ל-2016.
במאי 2018 הגישה "מדינת פלסטין" בקשה דחופה ל-ICC לדיון נוסף ב"פשעי" ישראל, בה נטען כי יש להאיץ את הליכי הבדיקה המקדמית, שכן ישראל לא השעתה את פעולות ההתנחלות, ואף העצימה אותן מאוד
יחידת המומחים הפלסטינית לתמיכה במשא ומתן (NSU) עשתה כאן כהרגלה עבודה יסודית ומקצועית. בשנות המשא ומתן עם הפלסטינים נוכחנו, הנושאים והנותנים בצד הישראלי, שוב ושוב ביכולותיהם של אנשי היחידה הקטנה הזו, המורכבת ממשפטנים צעירים ומוכשרים שלמדו במיטב האוניברסיטאות במערב.
היחידה מנהלת מעקב מקצועי שוטף ומחברת מדי חודש דו"ח מפורט, ממוסמך ועתיר-נתונים על מדיניות ישראל באיו"ש ובעזה, אותו היא משגרת למשרדי ה-ICC ולבירות המרכזיות ברחבי העולם.
לדוגמא, כך היא יכולה לקבוע רשמית כי ישראל הרסה 1054 מבנים פלסטינים בשנת 2016, ו-424 בשנת 2017. או כי בשנת 2017 עמד מספר הפלישות הישראליות לשטחים הפלסטינים באיו"ש על 79 מדי שבוע, ובעזה על 67 לכל אורך השנה.
הנוקדנות הטכנית-לכאורה הזו מתנגשת חזיתית בנראטיב הישראלי ובסגנונו. מכיוון שעל חלק גדול מן העובדות הקשות אין לישראל יכולת לחלוק, היא פונה לטיעונים פרוצידורליים, ובראשם "אין ל-ICC סמכות מכיוון שפלסטין איננה מדינה" – טיעון שעשוי אולי עדיין למנוע את הפיצוץ הרדיואקטיבי, במידה ויתקבל על דעת ההרכב שמונה לדון בסוגיה ב-4 החודשים הקרובים. "ישראל חוקרת את עצמה" – מה שקרוי בשפה המקצועית "טיעון המשלימות", טיעון רלוונטי לסוגיות של פשעי מלחמה צבאיים, אך לא לסוגיית ההתנחלויות שאותן ישראל אינה חוקרת כמובן.
מכיוון שעל חלק גדול מהעובדות הקשות אין לישראל יכולת לחלוק, היא פונה לטיעונים פרוצדורליים, ובראשם "אין ל-ICC סמכות מכיוון שפלסטין איננה מדינה" – טיעון שאולי ימנע את הפיצוץ הרדיואקטיבי, אם יתקבל על ידי ההרכב
ישראל אינה בוחלת גם ב-וואטאבאוטיזם – "ומה עם סוריה?" סוריה אינה חברה ב-ICC ולכן לא ניתן לפתוח נגדה בחקירה 'רגילה' לגבי פשעים שבוצעו בשיטחה-גופא, אולם למרות זאת מתנהלת בדיקה בעניינה באמצעות 'טריק' משפטי, באדיבותה של ירדן, עקב גירוש פליטים סוריים לשיטחה שלה.
"ומה עם חמאס והג'יהאד האסלאמי?" המסמך שפרסם ה-ICC קובע מפורשות כי בכוונתו לחקור גם פשעי מלחמה פוטנציאליים שבצעו "ארגונים חמושים" פלסטיניים בעזה.
וכמובן, ישראל מאשימה את בית הדין ב"פוליטיזציה". אין ספק שמדובר בסוגייה פוליטית-מדינית, שמבחינת ישראל נכון היה לעסוק בה בערוץ של משא ומתן מדיני קונסטרוקטיבי ויצירתי. אבל בצומת ה- T בין Settlements (התנחלויות) ל- Settlement (הסדר) ממשלות נתניהו פנו ימינה, ולא הסתכלו לאחור.
ישראל אינה בוחלת גם ב-וואטאבאוטיזם – "ומה עם סוריה?" (מתנהלת בדיקה בעניינה), "ומה עם חמאס והג'יהאד האסלאמי?" (נקבע מפורשות כי ייחקרו גם פשעי מלחמה פוטנציאליים שבצעו "ארגונים חמושים" פלסטיניים בעזה
הסכסוך הישראלי-פלסטיני לא יוכרע בהאג. הוא עשוי להיות מוכרע במשא ומתן בין שתי הנהגות חליפיות לנתניהו ולעבאס, או חלילה להדרדר שוב להתלקחות צבאית הסטורית, מיטוט הרש"פ וכיבוש כלל השטח בידי ישראל.
אבל פתיחת חזית משפטית-פוליטית בהאג, אם אכן תיפתח חקירה רשמית בעוד 4 חודשים, תעצים את תחושת הדחיפות בדרג הפוליטי ואולי אף בציבוריות הישראלית, ועשויה להחזיר את השיח הציבורי הישראלי לעיסוק מהותי בסוגייה שהיתה ונשארה החשובה ביותר בפוליטיקה הישראלית – עתיד השטחים, והדרך לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני והישראלי-ערבי.
ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
השלט שמתנוסס לפני העלייה החסומה לגשר יהודית – הגשר שעתיד לחבר בין שתי גדות האיילון ובין החלק המערבי והמזרחי של תל אביב – מבשר בחגיגיות על מועד הפתיחה: "דצמבר 2019". מביקור במקום לפני כמה ימים עולה הרושם שיש עוד הרבה עבודה, ושהיא לא תסתיים בתוך עשרת הימים הבאים.
בחברת נתיבי איילון אומרים שהעבודה תסתיים "בשבועות הקרובים", אבל צריך לומר: גם אם פתיחת הגשר לציבור תתעכב בחודש-חודשיים לעומת הלו"ז המובטח (במונחים של פרויקטי תשתיות בארץ מדובר בדיוק מופתי), זה זניח לעומת התרומה האדירה שצפויה להיות לגשר למצבם של הולכי הרגל ורוכבי האופניים בתל אביב.
הגשר עצמו – כ-1,100 טונות של פלדה צבועה בלבן – כבר מוכן. מי זוכר שבגלל זרועות הפלדה הללו כמעט נפלה כאן ממשלה.
צומת עזריאלי ואזור המסגר/יצחק שדה מהווים דוגמה מדכדכת למרחב עירוני עוין לכל מי שאינו מתנייד ברכב פרטי: צפופים, מעושנים, נטולי צל, נטולי שבילי אופניים ועם משטר רמזורים מייאש להולכי הרגל
הנפת הזרועות תוכננה לסופי שבוע, כדי לא לתקוע מדינה שלמה בפקק בנתיבי איילון, המפלגות החרדיות נעמדו על הרגליים האחוריות ושר התחבורה הקודם, ישראל כ״ץ, מיהר להתנער ולהאשים את רון חולדאי בפרובוקציה חילונית (על אף שנתיבי איילון היא חברה ממשלתית שכפופה למשרד התחבורה).
התוצאה – העבודות התעכבו קצת, כולם ירדו מהעצים ושכחו מהעניין, ואז קרה בדיוק מה שהיה צריך לקרות: הזרועות הונפו במשך שישה סופי שבוע, השמים לא נפלו וגם לא הקואליציה. ללמדכם שגם שמירת השבת והאמונה היוקדת של משה גפני, יעקב ליצמן ושות' הן עניין נזיל, שמשתנה בהתאם לצרכים הפוליטיים.
החשיבות הגדולה של גשר יהודית נובעת מהעובדה שחציית האיילון כיום היא סיוט להולכי רגל וסכנת חיים לרוכבי אופניים ודו-גלגליים אחרים.
צומת עזריאלי והאזור של המסגר/יצחק שדה – שמובילים לשני הגשרים הסמוכים – מהווים דוגמה מדכדכת למרחב עירוני עוין לכל מי שאינו מתנייד ברכב פרטי: צפופים, מעושנים, נטולי צל, נטולי שבילי אופניים, משטר רמזורים שגורם להמתנה מייאשת של דקות ארוכות במעברי החצייה. בקיצור – במקום לחבר את שני צידיו של הנחל ושני חלקי העיר, הגשרים הוותיקים תורמים לניתוק ביניהם.
גשר יהודית אמור להיות מרכיב משמעותי בפתרון: מדובר בגשר להולכי רגל ורוכבים בלבד. רוחבו, 11 מטר, מאפשר להקצות בנדיבות נתיב אחד לצועדים ואחד לרוכבים (כולל קורקינטים ושות'). הגשר, שאורכו מגדה לגדה 110 מטר, מחבר בין הקצה של שדרות יהודית, שבסמוך אליה נחפרת בימים אלה תחנה של הרכבת הקלה, לרחוב יגאל אלון, שם מתרומם מקבץ צפוף של מגדלי משרדים (אלון 1 ו-2, אלקטרה, אסותא ועוד).
מאחורי המגדלים משתרעת שכונת ביצרון, שהחיבור הישיר למרכז העיר עשוי להיטיב מאוד עם ערך הדירות בה שגם ככה המריא בשנים האחרונות.
איתמר גולדברגר, ראש אגף הנדסה בנתיבי איילון, שגשר יהודית הוא הבייבי שלו, רואה בחזונו איך אלפי עובדים יירדו מדי בבוקר ברכבת ומשם יחצו את הגשר ישר אל המשרד. למרות אורכו של הגשר הוא לא נשען על עמוד תמיכה, אבל גולדברגר אומר שגם בשעות העמוסות ביותר, כשאלפי צועדים ורוכבים יעלו עליו ביחד, "הגשר יחייך: ברגע שאין מכוניות המשקל של הולכי הרגל ורוכבי האופניים בקושי ידגדג אותו. האתגר ההנדסי העיקרי זה נשיאת המשקל של הפלדה עצמה".
גולדברגר מלא גאווה בפרויקט שהוא עומד בראשו: בגלל אילוצים לוגיסטיים יש סטייה של כ-20 מ' בנקודת הנחיתה ביגאל אלון, מה שאילץ את המהנדסים להגות פתרון יצירתי של פיתול באמצע הגשר, או כמו שגולדברגר מכנה את זה 'טוויסט בעלילה'.
מי שעקבו אחרי העלילה הזו בעניין במהלך השנה האחרונה הם עובדי המגדלים שמתנשאים מעל הגשר, שאפילו פתחו דף אינסטגרם שבו העלו תמונות מתהליך ההקמה. בקרוב הם יוכלו לחתום את האלבום עם תמונת ההשקה, לרדת מהמשרד ולהגיע למרכז תל אביב בהליכה או רכיבה של כמה דקות.
הלב נחמץ למקרא דברי השופט רוזן שמכהן כנציב הביקורת על מייצגי המדינה בבתי המשפט.
הוא מדבר על כך שנציגי המשטרה משקרים בקביעות לשופטים כדי להביא להארכות מעצר חשודים שלא קיימות נגדם ראיות של ממש. הוא מדבר על חשודים רבים שמצויים בעצם במעצר לא חוקי. והוא קובע שפרקליטות המדינה אינה מסייעת לפתור את ההפרה הבוטה הזו של זכויות אדם ואזרח.
לדברי רוזן, נציגי המשטרה משקרים בקביעות לשופטים כדי להביא להארכות מעצר חשודים ללא ראיות של ממש, ופרקליטות המדינה אינה מסייעת לפתור את ההפרה הבוטה הזו של זכויות אדם ואזרח
לאורך עשרות שנים קוראים ארגוני זכויות האדם להפסיק לשלול בשיטתיות את זכויות הפלסטינים בגדה. לאורך עשרות שנים קוראים ארגוני זכויות האדם להפסיק לפגוע בזכויות אדם ואזרח של חשודים ישראלים.
נתניהו מבזה את הארגונים הללו במשך עשור. רודף אותם. מנסה להצר את פעילותם. מסית נגדם. טוען שהם משקרים. עושה להם דה לגיטימציה. הופך אותם לבוגדים דמיוניים.
אבל עכשיו – על סף משפטו הפלילי – הוא נזכר לדבר על הפרת זכויות חשודים. עכשיו נזכר האיש הכי חזק במדינה להתבכיין על דרכי גיוס מפוקפקות של עדי מדינה.
לאורך שנים קוראים ארגוני זכויות האדם להפסיק לשלול את זכויות הפלסטינים בגדה ולהפסיק לפגוע בזכויות אדם ואזרח של חשודים ישראלים. נתניהו מבזה ורודף את האירגונים האלה במשך עשור
אז הנה מושכלות היסוד: יש לגבות את הפרקליטות והמשטרה כאשר הן נאבקות בחורמה בפשע. יש לבקר אותן בתקיפות כאשר הן מפרות זכויות אדם או מעלימות עין מההפרות הללו. יש להעניק לכל חשוד ונאשם הליך הוגן. לרבות נתניהו. לא יותר מאחרים. לא פחות. ויש לזכור: לא זכויות החשודים והנאשמים מעניינות אותו. לא זכויות האדם והאזרח. מה שמעניין את נתניהו הוא נתניהו.
כשפרופסור דוד ליבאי מונה בידי ראש הממשלה רבין לתפקיד שר המשפטים, הוא לא קשקש דברי הבל על פרקליטות בתוך פרקליטות. הוא לא התעמת בכוונה עם היועץ המשפטי לממשלה. הוא לא ראה לנגד עיניו אך ורק אינטרס של נאשם בכיר בפלילים בו הוא תלוי. הוא ראה מול עיניו את זכויות האדם והאזרח של הישראלים ואת שלטון החוק. לכן החל לפעול במרץ להקמת הסנגוריה הציבורית הארצית בראשות פרופסור קנת מן. בזכות פרופסור ליבאי ובזכות פרופסור קנת מן קמה הסנגוריה הציבורית הישראלית.
יש לגבות את הפרקליטות והמשטרה כשהן נאבקות בחורמה בפשע, ולבקר אותן בתקיפות כשהן מפרות זכויות אדם או מעלימות עין מההפרות. יש להעניק לכל חשוד ונאשם הליך הוגן. לרבות נתניהו. לא יותר או פחות מאחרים
כך מגנים על זכויות האדם והאזרח. כך מגינים על כולנו: מגבים את המשטרה והפרקליטות כשהן לוחמות בפשע למעננו. מבקרים אותן בתקיפות כשהן מפרות זכויות יסוד. ומפנימים שישנם חלקים רקובים במשטרה שבהם יש לטפל מהשורש.
וחוץ מזה, דואגים שבראש הממשלה לא יעמוד נאשם מסית שכל מעשיו זועקים ניגוד עניינים. ניגוד עניינים בינו לבין טובת אזרחי מדינת ישראל. דואגים שבראש ממשלת ישראל לא יעמוד בנימין נתניהו.
כך אולי נזכה גם למינויים סבירים וענייניים של שרים בכירים. כולל שר המשפטים. כך אולי נזכה לשינויי עומק חשובים. כך אולי נזכה בהגנה אמיתית על זכויות האדם והאזרח של כולנו.
עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.
מדינת ישראל צועדת בצעדים ענקיים ומהירים לעבר סיום ההפיכה השלטונית שביצע בה אדם אחד ושמו בנימין נתניהו.
בהפיכה השלטונית הזאת המדינה משרתת את מנהיגה היחיד, כפופה לו, נאמנה לו ופועלת אך ורק לפי רצונו. כל מוסדות השלטון, החוק והדמוקרטיה משועבדים למנהיג־העל השולט בהם ביד רמה.
בהפיכה השלטונית הזאת המדינה משרתת את מנהיגה היחיד, כפופה לו, נאמנה לו ופועלת אך ורק לפי רצונו. כל מוסדות השלטון, החוק והדמוקרטיה משועבדים למנהיג־העל השולט בהם ביד רמה
התקשורת כנועה לו ומערכת בתי המשפט – לרבות הפרקליטות, המשטרה, מוסד מבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה – קיימים למראית עין בלבד, רק כדי לתת רושם של דמוקרטיה, אשליה של דמוקרטיה, אך למעשה הם אינם קובעים דבר, אינם מחליטים ואין להם שום כוח, סמכות או השפעה בשום עניין. הם בבחינת בובות ראווה לשירות המנהיג.
לא מאמינים לי? רְאו מה קורה זה עתה ברוסיה של פוטין וכיצד מתנהל משפטה של נעמה יִשָּׂשׂכָר. השופטים, עורכי הדין וכל מערכת בתי המשפט הם שחקנים בתאטרון הבובות של הנשיא פוטין ובסופו של דבר השופט העליון, הקובע והפוסק הוא פוטין עצמו, כל השאר הוא הצגה לעולם ולתקשורת.
שנות כהונתו הרבות מדי של הנאשם נתניהו שכנעו אותו שהוא מנהיג־על כול יכול ואין עוד מלבדו, ממש כמו אלוהים. וכולנו זוכרים את דבריו לפני שנים אחדות שכל מה שהוא רוצה הוא משיג. אדם שמתבטא כך סובל משיכרון כוח, שלא לומר מאובדן שפיות, ולא מבין את מגבלותיו. למותר לציין שמאז אותה אמירה אומללה מצבו החמיר, וכיום הוא מזלזל בכל מה שזז – לרבות ביכולת המשחק שלו (שכבר איננה כבעבר) – ומפקיר עם שלם, מדינה שלמה.
רְאו מה קורה ברוסיה של פוטין וכיצד מתנהל משפטה של נעמה יִשָּׂשׂכָר. השופטים, עורכי הדין וכל מערכת בתי המשפט הם שחקנים בתאטרון הבובות של הנשיא פוטין. כל השאר הוא הצגה לעולם ולתקשורת
במדינה דמוקרטית מתוקנת נשמרת הפרדת רשויות ברורה בין הרשות המבצעת (הממשלה), הרשות המחוקקת (הכנסת) והרשות השופטת (מערכת בתי המשפט). כל רשות במדינה דמוקרטית מתוקנת מודעת לתפקידה, ליכולותיה ולמגבלותיה.
אלא שבימינו הרשות המבצעת רמסה וממשיכה לרמוס ברגל גסה, דורסנית ועבריינית את הרשות המחוקקת ובעיקר את הרשות השופטת – ואנחנו נוסעים על 200 קמ"ש בכביש המהיר והקטלני לעבר ביטול סופי ומוחלט של הפרדת הרשויות, ממש כמו ברוסיה, בטורקייה ובצפון קורֵאה.
בשם ה"משילות" שמעולם לא הייתה קיימת ולא תהיה מוכנה הממשלה בשבתהּ כממשלת מעבר זמנית למוטט את שלטון החוק ולהוביל לאנרכייה כללית, בבחינת איש הישר בעיניו יעשה.
בימינו הרשות המבצעת רומסת את הרשות המחוקקת ואת הרשות השופטת – ואנחנו נוסעים על 200 קמ"ש בכביש המהיר והקטלני לעבר ביטול סופי ומוחלט של הפרדת הרשויות, ממש כמו ברוסיה, בטורקייה ובצפון קורֵאה
המטרה מקדשת את כל האמצעים, ומהי מטרת הממשלה? לשמור בכל מחיר על "שלטון הימין" בכלל ועל שלטון הנאשם נתניהו בפרט. ואם לשם מטרה נעלה זו, לשיטתה המעוותת והפגומה, יש לפרק את הדמוקרטיה ולפורר את החברה הישראלית לפירורים דקיקים של שנאה, אובדן דרך ואנרכייה – אין לה שום בעיה לעשות זאת, וכך יהי. הם לא משכילים שם להבין שלא שמירה על השלטון חשובה ולא נתניהו חשוב, אלא שמירה על ישראל הדמוקרטית חשובה ובעיקר דאגה לאזרחי ישראל.
עוד הממשלה לא מבינה, שלמעשיה יש השלכות לעתיד, לאחר תום תקופת נתניהו. היא לא משכילה לראות את האופק, את המחר. מבחינתה, מה שיש הוא מה שהווה ועכשיו, כלומר שלטון הימין ונתניהו בלבד. היא לא מבינה שברגע שהיא יוצרת תקדים רק בשביל אדם אחד ושמו נתניהו ורומסת את שלטון החוק רק למענו, אזי גם לאחר שנתניהו ילך שלטון החוק לא יהיה קיים והאנרכייה תשרור לאורך שנים.
והינה אנו מתבשרים ששר המשפטים הזמני, אמיר אוחנה, הודיע ליועץ המשפטי לממשלה שהוא לא מתכוון לכבד את פסיקת בג"ץ, ומבחינתו המינוי של ממלאת מקום פרקליט המדינה – שבג"ץ פסל, עוד לפני שחזרה בה מהנכונות למלא את התפקיד – כשר, שריר וקיים. אוחנה לא מבין שמי שמתעלם משלטון החוק ואף רומס אותו ופוגע בו ימצא את עצמו אבוד ונזקק כשהוא־עצמו יזדקק לשלטון החוק, ואף עלול למצוא את עצמו בכלא.
יותר מזה: אם שר בישראל, ולא סתם שר, שר המשפטים (!) הזמני של ישראל מצפצף על החוק, למה שאזרחים לא יצפצפו עליו? גבירותיי ורבותיי, ברוכים הבאים לאנרכייה של "שלטון הימין".
אם שר בישראל, ולא סתם שר, שר המשפטים (!) הזמני של ישראל מצפצף על החוק, למה שאזרחים לא יצפצפו עליו? גבירותיי ורבותיי, ברוכים הבאים לאנרכייה של "שלטון הימין"
מאז נתבשרנו כי הפרקליטה בן־ארי־גינזברג הסירה את מועמדותה לממלאת מקום פרקליט המדינה, ובכך הראתה שישראל חשובה לה יותר מעצמה, מנעה מבוכה רבתי ובלמה את העימות המיותר.
נראה שממשלת המעבר הזמנית הזאת אינה מבינה את מעמדה החוקי, והיא פועלת ומתפקדת כאילו הייתה ממשלה נבחרת שזכתה לאמון העם – ולא היא.
כך למשל, שר התחבורה הזמני סמוטריץ', שנבחר לתפקידו רק כי זה משרת את הנאשם נתניהו ו"שלטון הימין", מוציא לפועל תוכניות הזויות ומופרכות שלכאורה אמורות להקל את העומס בכבישים, כמו נסיעה שיתופית, "טרמפים" בלשון העם, התחייבות לביטול נסיעה בשעות העומס ואף קנסות למפֵרים זאת ועוד. אלא מאי? בפועל כל התוכניות האלה רק מקשות על הנהגים ולא פותרות דבר. כל ה"פתרונות" שהשר הזמני מציע אינם רציניים ואינם מעשיים, ובעיקר – אינם חוקיים בממשלת מעבר.
נראה שממשלת המעבר הזמנית הזאת אינה מבינה את מעמדה החוקי, והיא פועלת ומתפקדת כאילו הייתה ממשלה נבחרת שזכתה לאמון העם – ולא היא
למותר לציין, שכאשר יש צורך לאשר העברת כספים למערכת הבריאות הקורסת או למערכת הרווחה – או־אז נזכרת הממשלה הזמנית שהיא בעצם ממשלת מעבר ולכן אסור לה לאשר העברת כספים כזאת.
כאמור, שר התחבורה הזמני סמוטריץ' מונה לשר על ידי הנאשם נתניהו רק כי זה משרת את הנאשם נתניהו. תזכורת למי ששכח: לפני שמונה לשר התחבורה הזמני הצהיר סמוטריץ' בקולו שלא תהיה מערכת בחירות שלישית, כי אם נתניהו ייכשל בהרכבת ממשלה הוא והימין ידאגו שמישהו אחר מהליכוד ירכיב אותה. נתניהו שמע זאת ובתגובה מינה אותו לשר התחבורה ונטרל אותו. כך עשה גם עם נפתלי בנט (שהוא כזכור יו"ר מפלגה שולית וקטנה) כשמינה אותו לשר הביטחון ובכך מנע הרכבת ממשלת אחדות בראשות בני גנץ.
סמוטריץ' הצהיר שלא תהיה מערכת בחירות שלישית, כי אם נתניהו ייכשל בהרכבת ממשלה הוא והימין ידאגו שמישהו אחר מהליכוד ירכיב אותה. נתניהו שמע זאת ובתגובה מינה אותו לשר התחבורה ונטרל אותו
המערכת שכאמור הוחלשה קשות, משתפת פעולה עם המהלכים הפסולים האלה במקום לבלום, לעצור ולמנוע אותם, ולהזכיר לשר הזמני שהוא בסך הכול שר זמני בממשלת מעבר זמנית ולכן אסור לו לבצע מהלכים הרי גורל כאלה ובזמן קצר כזה.
המערכת משותקת, קפואה ומורתעת. שאם לא כן, איך אפשר להסביר שהיא מאפשרת לראש ממשלה זמני שנאשם בשחיתות למנות שרים ולתפקד כראש ממשלה נבחר לכל דבר ועניין? ואלה רק דוגמאות קטנות מני רבות להתנהלותה הפושעת והאסורה של ממשלת המעבר הזמנית הזאת.
במדינה דמוקרטית מתוקנת הפרקליט קובע מי הנאשם ולא הנאשם קובע מי הפרקליט. לא אני אמרתי את זה, דן מרידור, שר משפטים לשעבר מהליכוד ואיש ישר והגון, אמר זאת. והינה, במדינת ישראל מודל 2019 לקראת 2020 התהפכו היוצרות: נאשמים קובעים מי יחקור או ישפוט אותם, אם בכלל, ומערכת אכיפת החוק משמשת שק חבטות יעיל, חסכוני ומהיר המשרת אך ורק את העבריינים, את המושחתים ואת המושחתים־לכאורה.
במדינה דמוקרטית הפרקליט קובע מי הנאשם ולא הנאשם קובע מי הפרקליט. דן מרידור, שר משפטים לשעבר מהליכוד, אמר זאת. והינה, במדינת ישראל התהפכו היוצרות: נאשמים קובעים מי יחקור או ישפוט אותם, אם בכלל
בואו נחשוב על זה רגע. בממשלת ישראל נכון לרגע זה, מי נמנים עם תומכי נתניהו? מושחתים שהורשעו בדין ועתה נמצאים שוב לפני הגשת כתב אישום (דרעי), מושחתים "לשעבר" (הנגבי), מושחתים־לכאורה שבימים אלו נמצאים בחקירות או לפני הגשת כתבי אישום (ליצמן, כ"ץ, ביטן…), חסרי חוליות ועמוד שדרה שמבינים שברגע שנתניהו יוקא מהמערכת הפוליטית גם הם כבר לא יהיו חלק מאותה מערכת כי הם שם רק בזכותו (אוחנה, אמסלם, זהר…), ופחדנים אחרים שמבינים שנתניהו גמר את הקריירה הפוליטית שלו ואף אומרים זאת בחדרי חדרים, אך פוחדים לומר זאת בפומבי (רגב, ברקת, סמוטריץ', רפי פרץ, בנט, שקד ועוד). כל השאר אינם תומכים עוד בנתניהו גם אם הם שייכים לימין.
סיכומו של דבר, ישראל עומדת על סף סיום ההפיכה השלטונית והפיכתה מדמוקרטיה ליברלית חזקה למלוכה דיקטטורית חשוכה שבה המנהיג הוא חזות הכול והוא הקובע והפוסק, וכל השאר משמש תפאורה ורקע בנוסח רוסיה, טורקייה וצפון קורֵאה.
ישראל על סף סיום ההפיכה השלטונית והפיכתה מדמוקרטיה ליברלית חזקה למלוכה דיקטטורית חשוכה שבה המנהיג הוא הפוסק וחזות הכול, וכל השאר משמש תפאורה ורקע בנוסח רוסיה, טורקייה וצפון קורֵאה
אם לא נתעורר עכשיו ומייד ונמחה ונפגין בכל הכוח נגד ההפיכה השלטונית המסוכנת והבלתי הפיכה הזאת (וזה לא רק משחק מילים), נמצא את עצמנו מחר חיים בדיקטטורה המושחתת של נתניהו, המלך מטעם עצמו, האיש שרצה להיות מלך.
יאיר בן־חור הוא עורך ספרות, עורך לשון, נקדן, עורך שירה ומשורר. פרסם עד כה ארבעה ספרי שירה פרי עטו וספר מאמרים פילוסופיים, וערך וניקד מאות ספרים אחרים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם