חלק ו:  זה כתוב בתורה, אולי בגמרא, לכו תשאלו את הרב…

מה אתם חושבים. מי מצביע יותר, דתיים או חילונים? במה אתם מאמינים?

לרבים מאיתנו יש תפיסות ואף קיבעונות בנוגע להצבעה של סקטורים מסוימים בתוך העם.  אנחנו יכולים רק על-פי שם העיר "לנחש"  איזו מפלגה קיבלה בה יותר קולות.

תראו בעצמכם – קחו שלוש מפלגות: הליכוד-מחל, כחול לבן-פה, אגודת ישראל-ג. עליכם לנחש מהי המפלגה שקיבלה את כמות הקולות הגדולה ביותר בערים הבאות: שדרות, ראש פינה, בני ברק, כרמיאל זכרון-יעקב, בית-שמש.. אנחנו "יודעים לנחש" נכון מה מצביעים תושבי עיר זו או אחרת. קצת יותר קשה לנו לנחש כמה בזבים הלכו להצביע. את התשובות תמצאו בסוף הפרק.

בסוף הפוסט הקודם התייחסתי לשלט תעמולה שראיתי בצפון. שלט שבו נכתב "מצווה להצביע ש"ס". בישראל הרוב הוא עדיין חילוני אבל הציבור הדתי יכול ללמד את החילונים שיעור באזרחות טובה וביישום ערכים. אקצר ואתייחס לעובדה כי הציבור הדתי יוצא להצביע מתוך מוסכמה דתית ולאו דווקא מתוך חובה דמוקרטית ערכית.

בנוסף לכך, חלק ניכר מהציבור הדתי מצביע למפלגה שמשרתת אותו באופן ישיר. ההצבעה בציבור הדתי אינה "עיוורת" כי הרבי אמר. ההצבעה אכן נתפסת כמצווה. ולא סתם מצווה – אלא מצווה בסדר גודל של יראת ה' וקידוש השם.

על פי התורה, שלושה הם השותפים במינוי מלך לישראל: נביא, סנהדרין והעם. מאחר והנבואה עברה מן העולם ועדיין אין בישראל סנהדרין, הזכות והחובה לבחור מנהיג לישראל היא בידי העם. על כך כתב הרב קוק: "נראין הדברים שבזמן שאין מלך… חוזרים אלה הזכויות של המשפטים לאומה בכללה". זאת אומרת (לידיעת הקוראת מירי רגב) שהיכולת להמליך מלך וגם להוריד אותו מגדולתו – היא בידי האנשים. בסופו של דבר ועניין האנשים הם אלו שמחליטים מי יהיה פה ראש ממשלה.

כל גדולי הפוסקים של דורנו מאמצים את קביעתו של הרב קוק – ושולחים את הציבור שלהם לנהור אל הקלפיות! כך הופכת ההשתתפות בבחירות למצווה שכוללת את כל שורשי התורה. מבחינת הציבור הדתי, עם ישראל קיבל מתנה גדולה מבורא עולם בדמותה של מדינה יהודית בארץ ישראל. מתנה עליה חלמו דורות רבים. הצבעה בבחירות היא חלק מהכרת הטוב לבורא עולם על מה שהעניק לעם ישראל.

האזרח הדתי-לאומי רואה בעצם חייו בעת הזו זכות להיות בר השפעה במעשיו על אופייה של הממשלה היהודית בארץ ישראל. הלוואי והציבור החילוני היה רואה כך את פני הדברים. סביר להניח כי לא הייתי כותב את הבלוג הזה וכי לא היינו הולכים לבחירות נוספות באותה השנה, אלא הייתה מתקבלת הכרעה כלשהי.

כאשר מחלקים את ישראל ליישובי פריפריה קטנים וערים גדולות רואים את ההבדלים: העיר עם אחוזי ההצבעה הגבוהים ביותר היא דווקא חילונית. מודיעין-מכבים-רעות (78%) עם 48,000 קולות כשרים מתוך כ-62,000 בזבים.  מיד אחריה – בני ברק (77%) עם 83,000 קולות כשרים מתוך 109,000 בזבים.

זוכרים את עיקרון היחסיות מהמאמר הקודם?  במודיעין כ-31,000 קולות הצביעו לכחול-לבן ולליכוד ביחד. בבני ברק כ-51,000 קולות הצביעו לאגו"י.  פה טמון כל ההבדל. דרך אגב, בבני-ברק הצביעו פחות מ-5000 איש לליכוד ולכחול לבן גם יחד.  אבל הנתון הבולט ביותר מפילוח היישובים לפי אחוזי הצבעה הוא אופי ההצבעה.

בישראל הרוב הוא עדיין חילוני אבל הציבור הדתי יכול ללמד את החילונים שיעור באזרחות טובה וביישום ערכים.

בישובים בהם היו 85% הצבעה ויותר, הקולות הלכו באופן כללי לצד הימני של המפה. רוב הקולות היו למפלגות הדתיות ובמיוחד לאיחוד מפלגות הימין. מפלגות חילוניות קיבלו בין קולות ספורים לאפס קולות. נתון מעניין (אך לא בהכרח רלוונטי) מעלה העדפה יישובית למפלגה מסויימת. אם ביישוב בחרו בש"ס או באגו"י, כמעט ולא בחרו באיחוד ולהפך – בישובים בהם יש רוב קולות לאיחוד, כמעט ואין מצביעים לש"ס או לאגו"י.

ככל שאחוזי ההצבעה יורדים, כמות המצביעים לכחול לבן עולה. בישובים בהם בין 80%-85% הצבעה – יש לכחול לבן ייצוג מכובד בסך הקולות. אבל בסיכומו של דבר, כאשר סוכמים את כל הישובים בהם 80% הצבעה ויותר, מדובר בסך הכל בכ-280 ישובי פריפריה לא גדולים. כמות הבזב בהם מסתכמת בכ-282,000. והלא מצביעים כ-48,600. זה הכל.

מפת הבחירות בישראל: יישובים עם רוב לליכוד בצבע כחול. (צילום: אתר ynet ומדלן)

כאשר ממשיכים לבחון את מפת אחוזי ההצבעה. הפעם בין 70%-79% הצבעה מקבלים את התמונה המלאה של הפריפריה: מאות ישובים קטנים בהם לכחול לבן יש רוב מכובד. תמונה זהה מתקבלת גם מתוך מפת ההצבעה של השיתוף בין אתר מדלן ו-ynet.

הפריפריה שהלכה להצביע בחרה במפלגות שאינן הליכוד. בערים הגדולות מחוץ לגוש דן וחיפה, היכן שהייתה פחות היענות ציבורית לצאת ולהצביע – רוב מי שבחר, בחר בליכוד.

בכל הפוסטים הקודמים התייחסתי לכך שישנו הבדל מובהק בין ההצבעה בערים הגדולות והפריפריה. כאן המקום להדגיש שוב כי הכמות הגדולה ביותר של הלא-מצביעים נמצאת בערים הגדולות.

גם אתם חושבים שחשוב מאוד לצאת ולהצביע? הצטרפו לדף של אני מצביע בבחירות והזמינו את החברים שלכם.

שתי מערכות הבחירות של 2019, זו הנוכחית וגם זו שקדמה לה, נחשבות בעיני רבים למלוכלכות והזוייות. המתמודדים מתקוטטים זה עם זה על זוטי דברים, נטפלים זה לגחמותיו של זה ובעצם כמעט ולא מתייחסים לנושאים הבוערים בחברה הישראלית.

גם ציבור הטוקבקיסטים עסוק בהתקוטטות עבור נבחריו, שלא לדבר על כל המגיבים מטעם, המגיבים בתשלום והבוטים למיניהם. תעמולת הבחירות מתרחשת כמעט כולה ברשתות החברתיות. יום או יומיים לפני הבחירות, מתמלאים הרחובות בכמויות של פסולת נייר, ניילון ופלסטיק ללא אבחנה ובקרה ואז גם האלימות המאפיינת את הטוקבקים והתגובות עוברת לרחוב כאשר פעילים משחיתים שלטים של מפלגות יריבות אבל בעצם מגבירים את הלכלוך והזוהמה ברחובות.

בסופו של דבר, הציבור, שמאס בכל אלו בוחר שלא לבחור ואין הכרעה, אין פתרון ועם ישראל נגרר בעל-כורחו לעוד סבב של קיפאון ובזבוז משווע של כספי המיסים של כולנו.    אז אם אתם עירוניים ורואים עצמכם חילונים או מסורתיים, יש סיכוי שלא הלכתם להצביע. בתקווה שהפעם תשנו את דעתכם. זה ממש חשוב הפעם. צאו להצביע!

ביום ג' 17/9 ייצא עם ישראל אל הקלפיות. בדיוק שלושה שבועות לאחר מכן, ביום ג' 8/10 עם ישראל יתקדש ביום הכיפורים. כל אחד מאיתנו יבוא חשבון עם עצמו ועם נפשו על אירועי השנה שחלפה. אני יודע שלפחות בעניין אחד אני אהיה שלם ונקי עם עצמי. כי אני מצביע בבחירות.

לפוסטים הקודמים בנושא – זהו יום הבוחר

התשובה לחידה: שדרות -מחל. ראש פינה-פה. בני ברק-ג. כרמיאל-מחל. זכרון יעקב-פה. בית שמש-ג.

אסף שוורץ נולד קרייתי והיום הוא אילתי. מורה בתיכון ואיש חינוך עם חזון. הוא גם יזם חברתי וסביבתי ומשתדל שלא להיות שגרתי.

השקפת העולם של המקרא שמה את הדגש על החברה. מבחינת המקרא, איכות החברה היא שקובעת את אופי המדינה, ולא הארגון הפוליטי שלה או אפילו הארץ הפיזית.

הישיבה של העם בהארץ אמנם מובטחת, אבל היא מתקיימת בתנאי שתתקיים בה חברה מסוימת. חברה שנוהגת לטפח ולקדם מוסריות, יחס שוויוני בפני החוק לכל התושבים, ושאיפה להגדיל כבוד לה' ולתורה בין כל התושבים.

מטאפורת המדינה כספינה במסורת היהודית

קיימת בתרבות המערבית מטאפורה רווחת על המדינה כספינה. מקור המטאפורה ב"רפובליקה" של אפלטון. הוא מתאר את המדינה כספינה, שיש אנשים המפעילים אותה:

יש בעלים המעוניינים ברווח שהספינה יכולה להביא להם, אבל לא יודעים הרבה על תפעול או ניהול של ספינה.

יש אנשי צוות שיודעים לתפעל ולתחזק ספינה, ובהם גם מפקד ספינה שמבין בהפעלת הספינה, אבל בעיקר מנהל את הצוות.

ויש את הנווט, שהוא היחיד שיודע ומבין – לא רק את הספינה, אלא גם את הים, והוא אחראי להביא את הספינה בשלום ממקום אחד לשני.

מטאפורת הספינה מופיעה גם במקורות ישראל, אבל הגישה מבוססת המקרא שמה את הדגש להצלחת המדינה לאו דווקא על המלך, אלא על האזרח. כל יחיד ויחידה אחראים לדאוג שהחברה מתנהלת במשפט וצדקה

מטאפורה זאת מופיעה גם במקורות ישראל. אבל כפי שציינתי בהתחלה, הגישה היהודית מבוססת על המקרא, והיא שמה את הדגש להצלחת המדינה לאו דווקא על המלך, אלא על כל אזרח יחיד. כל יחיד ויחידה אחראים לדאוג שהחברה מתנהלת במשפט וצדקה. ולכן המשל מופיע במדרש בצורה הזאת:

תני חזקיה "שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל " (ירמיה נ, יז). נמשלו ישראל בשה, מה שה אחד מאיבריה לוקה כל איבריה מרגישין, אף ישראל כך, "הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף" (במדבר טז, כב). תני ר' שמעון בן יוחי משל לבני אדם שהיו נתונין בספינה ונטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו. אמרו לו חבריו למה אתה עושה כן, אמ' להן מה איכפת לכם, לא תחתי אני קודח? אמרו לו מפני שאתה מציף עלינו את הספינה. … [ויקרא רבה (מרגליות) פרשת ויקרא פרשה ד; ועוד מקומות]

הרהורים על מצב הפוליטי של מדינת ישראל

הבעיה העיקרית בקיום המדינה שלנו היום היא, שכל אחד קודח בספינה. דהיינו עושה מעשים שנראים לו כהישג גדול עבורו, בלי לחשוב אפילו לרגע על ההשלכות של מעשיו על כל החברה מסביב. כל האמור במקרא על משפט וצדקה לא נשמע, לא נלמד ולא מיושם בחברה, שסובלת מקידוח בספינת המדינה שלה על ידי כל עדה בפני עצמה.

הבעיה העיקרית בקיום המדינה שלנו היום היא, שכל אחד קודח בספינה. דהיינו, עושה מעשים שנראים לו כהישג גדול עבורו, בלי לחשוב אפילו לרגע על ההשלכות של מעשיו על כל החברה מסביב

חייבים להתעורר להילחם על המצב הפוליטי של מדינת ישראל. דהיינו המצב הפוליטי הפנימי בין העדות השונות של עם ישראל, ובין האזרחים היהודים והלא יהודים.

מצב החברה בישראל הוא עניין חשוב, ולא רק ליהודים בישראל, אלא לכל היהודים בעולם כמעט. ולא רק ליהודים, אלא גם לכל האזרחים שאינם יהודים. ולכן, חייבים לשים דגש, ולהקדיש מחשבה, מרץ, ושיח צבורי נרחב על מצב הדת והמדינה. זה הנושא שמביא לקידוחים הרבים ביותר בספינה מכל נושא אחר!

אם יש אפשרות למשהו שדומה לאחווה בין יהודים, נצטרך ללמוד מחדש את ההיסטוריה, אבל יותר חשוב – נצטרך להתחייב לנהוג לפי הכלל: אין עוד "מה איכפת לכם, לא תחתי אני קודח" בשיח היהודי במדינת ישראל!

זה לא אומר שיסכימו על כל דבר, וזה לא אומר שלא נתווכח על מדיניות או כל דבר אחר קשור לרווחת המדינה, אבל זה כן אומר שאף קבוצה או חוג או עדה תדרוש מהמדינה דברים שפוגעים באנשים רבים אחרים. שכל אחד ירגיש את האחריות לשמור ואף לגאול אזרח אחר בצרה.

אם יש אפשרות למשהו שדומה לאחווה בין יהודים, נצטרך להתחייב לנהוג לפי הכלל: אין עוד "מה איכפת לכם, לא תחתי אני קודח" בשיח היהודי במדינת ישראל

לגבי ה"אופי היהודי" של החברה הישראלית, חייבים להבין את העובדה שה"אופי היהודי" תמיד היה קשת של דעות, מנהגים ואמונות. שכולם הסכימו לשבת באותו שולחן ולא נדרשו לוותר על המנהגים שלהם, אלא במקרים שהיו פוגעים באחוות החברה. הדוגמה הבולטת היא שבית הלל ובית שמאי לא נמנעו מלשאת נשים זה מזה, אפילו כשנחלקו על קיום הנישואין לפי ההלכה, שהם פסקו לפי הבנתם.

הנביא ירמיהו תאר את המצב שאליו חייבים לשאוף:

כִּי אִם הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ אֶת דַּרְכֵיכֶם וְאֶת מַעַלְלֵיכֶם אִם עָשׂוֹ תַעֲשׂוּ מִשְׁפָּט בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ: גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה לֹא תַעֲשֹׁקוּ וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תֵלְכוּ לְרַע לָכֶם: וְשִׁכַּנְתִּי אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם לְמִן עוֹלָם וְעַד עוֹלָם: [ירמיהו ז:ה-ז]

עלינו לפעול לקדם שיח ציבורי רחב במאמץ להגיע לתודעה ציבורית למטרות שאליהן חייבים לשאוף.

הרב מיכאל גרץ שמש כעוזר לעורך הראשי של אנציקלופדיה יודאיקה, וכתב מאמרים על מחשבת ישראל בעת המודרני לאנציקלופדיה. הוא היה בין המקימים של התנועה המסורתית בישראל ושמש כמנכ"ל הראשון של התנועה בזמן הקמתה. הוא היה הרב של קהילת מגן אברהם בעומר 32 שנים. היה בין המקימים של בית המדרש לרבנים במכון שכטר בירושלים, ושמש כמרצה שם בתחילתה. הוא גם היה מרצה בכיר למחשבת ישראל ומקרא במכללת קיי בבאר שבע כ-20 שנה, ופרסם מאמרים רבים. הוא גם היה רץ מרתונים וגמר כ-16 מהם בארץ ובחו"ל. רוב העבודה הציבורית שלו מוקדש לקשר בין ערכים במסורת היהודית ובין הציבור בישראל

להלן סיכום שיחה עם י., צעיר, בן לאב-מנהיג נערץ ואם בשם שרה

פגשתי בחור צעיר ורווק בשם י. המספר כי עבר קריסה רגשית. לדבריו, נותר בודד, חסר מטרה ומבוהל. ללא רשת חברתית ומשפחתית. נראה כאדם שאינו מחובר לעצמו, פאסיב-אגרסיב, נטול כישורי חיים ומגלה יחס תועלתני לסביבתו האנושית.

י. גדל בצל אב עוצמתי ואם דומיננטית, המוקדשת כל כולה להעצמת דמותו של אביו שנתפש כמנהיג הגדול ביותר של העם היהודי.

פגשתי בחור צעיר ורווק בשם י. המספר כי עבר קריסה רגשית. לדבריו, נותר בודד, חסר מטרה ומבוהל. ללא רשת חברתית ומשפחתית. נראה כאדם שאינו מחובר לעצמו, פאסיב-אגרסיב, נטול כישורי חיים, ומגלה יחס תועלתני לסביבתו האנושית

י. מדווח על זכרונות ילדות מאז נולד כבן בכור לאימו שרה (לאביו ילד נוסף מאשה שחייתה עימו בעבר והם אינם בקשר). בית הוריו היה ידוע כמקום לאירוח של אורחים מזדמנים, ונציגים מטעם פטרון כל יכול, שרוחו שרתה על החיים בבית. י. הוצג בפני האורחים כגאוות הוריו וכדור ההמשך המנהיגותי.

כאמור, י. רווק ואינו עובד למחייתו. הוא העדיף לא לעזוב את בית הוריו ולהיות יד ימינו של אביו בתפקידו הציבורי והמורכב.

עוד זיכרון עליו מדווח י. הוא יחסו המתעלם של אביו לצאצאו הנוסף, אותו הרחיק מהמשפחה במצוות שרה-אימו. הצאצא נולד לאשה אחרת, שחיתה עם אביו בעבר. אותה אשה גורשה יחד עם ילדה מקירבת האב. היחס עליו מדבר י. הוא התעלמות מקיומם. הוא עצמו נולד בשלב מאוחר יותר כאשר הוריו היו מעבר לגיל המקובל ללידת ילד ראשון.

כאמור, י. רווק ואינו עובד למחייתו. הוא העדיף לא לעזוב את בית הוריו ולהיות יד ימינו של אביו בתפקידו הציבורי והמורכב

תומכי האב אמרו תמיד ל-י. כי הוא נכנס לנעליים גדולות במיוחד. אביו האמין כי נכון להשליכו אל תוך המים הקרים, ואף עודדו לחבור למקורביו, אשר היו דמויות משפיעות, כדי ש-י. יתרגל מגיל צעיר להתנהל בחלונות הגבוהים.

י. מודה שנהנה מאוד מקרבת חבריו של אביו, אולם ניכר כי הפער הגילאי והמנטלי בלבלו אותו. קיים דיסוננס בין אישיותו ויכולותיו, לבין המשימות והחוגים החברתיים בהם פעל.

מצד אחד קראו לו "הילד" ו"הבן של", ומאידך הוא נדרש על ידי אביו להוות עבורו חזית לוחמת, להתרועע עם דמויות עוצמתיות ועם בניהם, לייצגו, להיות לו לפה ואף להגן עליו מפני אויביו. בסופו של יום, חש י. כי הוא אינו עומד בזכות עצמו אלא בזכות היותו הילד של הוריו.

נקודת המפנה והשבר אודותיו מדווח י., הוא הרגע בו קרא לו אביו לשיחה וביקש ממנו להתלוות אליו בדרכו למסע מפתיע ומסתורי ליעד לא ברור.

מצד אחד קראו לו "הילד" ו"הבן של", ומאידך הוא נדרש על ידי אביו להוות עבורו חזית לוחמת, להתרועע עם דמויות עוצמתיות ועם בניהם, לייצגו, להיות לו לפה ואף להגן עליו מפני אויביו

י. אשר בטח באביו, הסכים בשמחה ואף הבטיח לא לערב בנושא את אימו שרה, אשר כבר היתה באה בימים ונטתה לשקוע במצבים רגשיים קיצוניים.

במהלך המסע, התנהל האב באופן מסתורי ומוזר. ניכר היה כי הוא טרוד, רדוף ומסתיר עובדות מ-י. אשר ניסה לעודדו ולרצות אותו בכל דרך. האב הבטיח לו, כי אם יצלחו את כל התלאות שנקרו בדרכם, יגיעו ביחד לפסגה.

בנקודה מסויימת, הודיע לו האב, כי לנוכח המציאות בה הם שרויים ובעקבות הוראות מהפטרון הגדול, הוא מבקש מ-י. להקריב את עצמו ואת חייו לטובת שימור מנהיגותו של האב ויחסיו הטובים עם הפטרון.

כאשר י. ביקש לדעת במה מדובר, אמר האב: אני אקח ממך את עצמך, את אישיותך, את חייך וכל אשר אהבת. מבחינתי אינך קיים יותר כ-י. – בני, אלא כשמן לגלגלי הנצחת מנהיגותי ולחיזוק קשרי עם הכל יכול

כאשר י. ביקש לדעת במה מדובר, אמר האב: אני אקח ממך את עצמך, את אישיותך, את חייך וכל אשר אהבת. מבחינתי אינך קיים יותר כ-י. – בני, אלא כשמן לגלגלי הנצחת מנהיגותי ולחיזוק קשרי עם הכל יכול.

הבן י. אמר לאביו כי הוא רשאי לעשות בו כל מה שהוא חפץ. הוא ביקש כי האב יבשר בדיפלומטיות את הדברים לאימו שרה, ביודעו עד כמה נפשה רעועה. הוא אף ביקש מהאב כי יכבול את ידיו כדי לדכא כל התגוננות והתנגדות אינסטינקטיבית. האב עשה כבקשתו.

לסיכום, י. הגיע אלי בעקבות קריסה רגשית. המשבר הבהיר לו, כיצד בגילו הבוגר, לא השכיל מעולם לפתח אישיות עצמאית ונפרדת, חי בדמותו ובצילו של האב העוצמתי ובשאיפה אינסופית לרצות ולשמח את אימו. כל אלו הובילו אותו למחיקה עצמית טוטאלית שהותירה אותו תלוש ונטול ערך עצמי.

כל אלו הובילו אותו למחיקה עצמית טוטאלית שהותירה אותו תלוש ונטול ערך עצמי.  י. מגדיר זאת כ"עקידה". אני מעבירה את הנושא לטיפול סמכות פסיכיאטרית בכירה

י. מגדיר זאת כ"עקידה".

אני מעבירה את הנושא לטיפול סמכות פסיכיאטרית בכירה.

כל קשר בין דימיון ומציאות הוא על אחריות הקורא.ת בלבד.

גילה לבני זמיר, חיפאית, יוצרת וכותבת תוכן, יועצת תקשורת וקידום מדיניות ציבורית. הובילה מאבקים סביבתיים וחברתיים: הסרת חיץ הרכבת בחזית הים בחיפה, המאבק במפעלים המזהמים, הבית ברחוב חיים, שינוי המציאות הפוליטית בחיפה ועוד. בוגרת המחלקה לעיצוב תקשורת חזותית ויצ"ו חיפה, BA בתקשורת, רוח וחברה. יו"ר תנועת ״יאללה חיפה״. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-2.