ליברמן קרא לאבי גבאי לחשוף את הקלטת שבה נשמע נתניהו, כביכול, מבטיח שלא לצרף את ליברמן לממשלתו ● בתגובה צייץ גבאי: "מסכים. בתמורה תגלה מי ולמה שילם 3 מיליון דולר לבתך"
מר ליברמן. מסכים. בתמורה תגלה לעם ישראל מי ולמה שילם 3 מיליון דולר למיכל בתך כשהייתה רק בת 21. https://t.co/LUqFrj5JzA
— Avi Gabbay אבי גבאי (@GabbayAvi) June 3, 2019
יו"ר מפלגת העבודה, אבי גבאי, דורש מיו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, להסביר לציבור מי שילם מיליוני דולרים, לדבריו, למיכל ליברמן, ביתו של אביגדור ליברמן.
גבאי צייץ את הדברים בטוויטר בתגובה לנאום של ליברמן בישיבת סיעת ישראל ביתנו, שבו קרא לגבאי לחשוף את ההקלטה שבה הקליט את נתניהו בשיחה ביניהם, ושבה נשמע נתניהו, כביכול, מבטיח שלא יקים ממשלה עם ליברמן.
בתגובה צייץ גבאי: "מסכים. בתמורה תגלה לעם ישראל מי ולמה שילם שלושה מיליון דולר למיכל בתך כשהייתה רק בת 21".
גידי וייץ מעיתון "הארץ" חושף: גיל מסינג, שהיה מיועד לתפקיד דובר צה"ל והודח מהמועמדות עקב לחצי נתניהו וליברמן לאחר שהתברר ששימש כמודיע משטרתי בפרשת "ישראל ביתנו", אמר לקצין שהפעיל אותו כסוכן שהוא חושש לחייו אם ייחשף ● הסכים לשמש כסוכן רק אחרי שהובטח לו כמה פעמים שזהותו לא תיחשף
כתב התחקירים הבכיר גידי וייץ חושף קטעים מתמלילי שיחה בין דובר צה״ל הנכנס, לבין רונן משה, אחד מגיבורי הפרשה, המראים כיצד הפליל מסינג את חברו עבור המשטרה ● הפרקליטות: "בנסיבות העניין, שלא נוכל לפרט, לא היה מקום לחקור את מסינג כחשוד בעבירה כלשהי"
לזמן ישראל נודע כי איחוד מפלגות הימין מציעים לאיילת שקד את המקום השני, בתנאי שתיפטר קודם מנפתלי בנט ● אך שרת המשפטים לשעבר נוטה לקבל את ההצעה הנגדית של בנט: לתפוס את מקומו בראשות הימין החדש ● ואחרי המתקפה המכוערת של מוטי יוגב נגד בנט הבוקר, פרץ וסמוטריץ' עלולים לגלות ששקד ובנט חוזרים להוביל את הציונות הדתית, חזקים מאי פעם ● פרשנות
לזמן ישראל נודע כי איחוד מפלגות הימין מציעים לאיילת שקד את המקום השני, בתנאי שתיפטר קודם מנפתלי בנט ● אך שרת המשפטים לשעבר נוטה לקבל את ההצעה הנגדית של בנט: לתפוס את מקומו בראשות הימין החדש ● ואחרי המתקפה המכוערת של מוטי יוגב נגד בנט הבוקר, פרץ וסמוטריץ' עלולים לגלות ששקד ובנט חוזרים להוביל את הציונות הדתית, חזקים מאי פעם ● פרשנות
רגע לפני פרסום המדגמים שחזו את כישלון "הימין החדש" באפריל, שודר ב"ארץ נהדרת" מערכון המציג את המתח בין נפתלי בנט לאיילת שקד.
בנט (ערן זרחוביץ') מתייחס בו לסרטוני הקמפיין ואומר: "גם מנהיג רציני שרוצה להיות שר הביטחון יכול לעשות מעצמו צחוק פעם ב..".
שפת גופה של שקד (ליאת הרלב) העומדת לצידו זועקת הסתייגות, והיא משיבה לו: "בסדר, פעם ב, אבל למה פעם ביום, נפתלי?".
ההנחה הרווחת מאז, היא שהמתח שבין השניים פירק את הברית הפוליטית ארוכת השנים שכרתו. הימים האלה הם ימי מבחן להנחה הזאת.
ל"זמן ישראל" נודע כי באיחוד הימין הבטיחו לאיילת שקד את המקום השני ברשימה, אם רק תסכים לבוא ללא בנט. מטרת העל של רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ' היא לבצע הפרד ומשול בין השניים – לאמץ את שקד, הנתפסת כנכס אלקטורלי, ולפגוע בבנט, המעורר אמוציות שליליות.
על הרקע הזה יש להבין את המתקפה של ח"כ מוטי יוגב הבוקר ב"גלי ישראל" נגד בנט, שלדבריו "בגד" בציונות הדתית, אינו מחויב לרבניה, ועתה רוצה לשוב "ככלב השב אל קיאו". גם המסר שעבר לכאורה מ"אנשי הרב טאו", על התנגדות נחרצת לבנט ושקד, הוא חלק מניסיון למקסם את כושר המיקוח של פרץ וסמוטריץ'.
אבל כל אלה רק מחמירים את מצב איחוד מפלגות הימין, השוקע עוד ועוד בקיצוניות, ומרחיק ממנו את הרוב הדתי המתון.
לשקד אין כרגע סיבה להתמסר לבדה לאיחוד מפלגות הימין, גם בגלל אופיה הדתי קיצוני של הרשימה, וגם משום שהמקום השני אינו מספק אותה.
באופן רשמי, היא ממתינה לראות אם פרץ ימחל על כבודו ויזוז למענה, אך הרושם באיחוד הימין הוא שלמרות דבריה בימים האחרונים על הובלת הרשימה, היא שומרת אמונים לבנט ותרוץ איתו.
באופן רשמי, איילת שקד ממתינה לראות אם פרץ ימחל על כבודו ויזוז למענה, אך הרושם באיחוד הימין הוא שלמרות דבריה בימים האחרונים על הובלת הרשימה, היא שומרת אמונים לבנט ותרוץ איתו בבחירות
שקד ופרץ נפגשו עד כה רק פעם אחת, בשבוע שעבר, ובימים אלה מתרוצצים ביניהם פעילים בבית היהודי, שחלקם תומכים בשיבוץ שקד במקום הראשון וחלקם במקום השני.
פרץ, בניסיון להסיר את האיום מסדר היום, עשה מעשה בנט (שהודיע שאינו עוסק בחיבורים עד אמצע יולי) והעביר את המסר שעד כינוס מרכז הבית היהודי ביום רביעי הבא, הוא אינו מקבל החלטות.
בכינוס יצביע המרכז היהודי על קיצור ההתראות לכינוסיו הבאים משבועיים ליומיים, במטרה לאשר במהירות שריונים עתידיים.
פרץ עדיין מקווה שיצליח לשכנע את שקד לקבל את הנהגתו, אבל תקוותיו צפויות להיכזב. בנט ושקד מדברים מדי יום, ואתמול נפגשו שוב.
אף שאין אישור רשמי להצעת בנט לשקד להוביל את הימין החדש, נראה שהוא כבר השלים עם כך, ושהדיון עכשיו הוא על הפרטים.
המתקפה המכוערת של יוגב היום על בנט היא סימן לשקד להזדרז לקבל החלטות, לפני שבנט יפתח אמונה מחודשת ביכולתו להוביל את הימין החדש.
יוגב הפך את בנט למעניין שוב, ורגע לפני שהוא טס עם משפחתו לחופשה קצרה, בנט ניצל את ההזדמנות כדי לכתוב תגובה מוחצת בפייסבוק, שבמרכזה התובנה הנכונה שרוב הציבור הדתי לאומי מסתייג מהקיצוניות של החרדים הלאומיים.
מוטי יוגב, שלום. הבוקר שוב תקפת אותי ברדיו (בראיון לשרון גל ב״גלי ישראל״, לינק לכתבה: http://ch7.io/abIU-) והבהרת…
פורסם על ידי נפתלי בנט – Naftali Bennett ב- יום רביעי, 12 ביוני 2019
התגובה של בנט היא גט הכריתות הסופי שלו מרבני הבית היהודי, והיא התקבלה בחום רב אצל תומכיו. הוא יצא בחריפות נגד "יהדות מתנשאת, זועמת ומרחיקה", שמייצגים רבנים ופוליטיקאים המשפילים בנות המתגייסות לצה"ל, תומכים במינוי רבנים ראשיים לא-ציוניים, הופכים את ההתנגדות ללהט"ב לדגל מרכזי, ומזלזלים בכל מי שאינו דתי מספיק לטעמם.
בנט ראוי להערכה על האומץ לברר איפה טעה ועל הפקת הלקחים. הדברים הברורים שכתב על שאלות הדת והמדינה, שצפויות לתפוס חלק משמעותי בבחירות ספטמבר, יעלו את מניותיו בשבועות הקרובים.
מול יוגב, סמוטריץ' ופרץ הוא נראה פתאום כסמל המתינות והשפיות בימין, והיכולת לומר דברים נוקבים ולא מתחנפים מעלה את האפיל המנהיגותי שלו.
בנט ראוי להערכה על האומץ לברר איפה טעה ועל הפקת הלקחים. מול יוגב, סמוטריץ' ופרץ הוא נראה פתאום כסמל המתינות והשפיות בימין, והיכולת לומר דברים נוקבים ולא מתחנפים מעלה את האפיל המנהיגותי שלו
מכיוון שבאיחוד הימין מניחים שבנט ושקד ירוצו יחד, עוסקים שם בימים אלה בתרחישי שריונים, שברובם מנהיגי הימין החדש משוריינים בחמישייה הראשונה ומתן כהנא באמצע-סוף החמישייה השנייה.
אלא שהתאוששות בנט והודעה אפשרית על הובלת שקד – שלפי סקר "מעריב" שווה לבדה כארבעה מנדטים – צפויות לפתוח פער של פי שניים ואולי פי שלושה בסקרים לטובת הימין החדש, ולחייב את איחוד הימין לשפר את הצעותיו.
פרץ, סמוטריץ' ויוגב יתקשו לעכל את הפגיעה במעמדם, ומצד שני יעמדו בפני איום אמיתי להיעלם מתחת לאחוז החסימה.
הם יוכלו למצוא תקווה דווקא בדבריו הקשים של בנט, שהבהיר ליוגב שממילא אינו מעוניין להתמודד איתו באותה רשימה, שיתנגד להמשך ההדתה, ושהוא "מאמין בשיפוט ענייני של נתניהו ולא בציות אוטומטי לנתניהו".
הסלידה שפיתח בנט מהקיצוניות הדתית מקשה על הקמת רשימה מאוחדת, ומגדילה את הסיכויים להקמת בלוק טכני בלבד למניעת אבדן מנדטים.
בלוק כזה יפורק מיד לאחר הבחירות לסיעות נפרדות לכל דבר: מפלגת הדתיים-לאומיים ומפלגת החרדים-לאומיים. זאת כשלעצמה תהיה התפתחות מבורכת, שתבטא יותר במדויק את הגוונים השונים בציונות הדתית.
הכאוס במשרדי הממשלה: רכבת הקיצוצים כבר יצאה לדרך, אבל עדיין לא ברור האם זה חוקי לבטל תכניות שכבר אושרו - במהלך מערכת בחירות
במשרד האוצר מתכוונים להציג בימים הקרובים תכנית לצמצום הגירעון הממשלתי, כנראה באמצעות קיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה וביטול תכניות ממשלתיות שאושרו לשנה הבאה, בהן הפיקוח על הפעוטונים.
עם זאת, עדיין לא ברור מה היכולת החוקית של שר האוצר, משה כחלון, ואנשיו לקיים קיצוץ תקציבי בזמן מערכת בחירות. בכירי משרד האוצר והיועצים המשפטיים על המשרד מקיימים בדיקה במשרד המשפטים, במטרה להבין האם מותר לקיים קיצוץ תקציבי בזמן מערכת בחירות מבלי שהכנסת תאשר זאת, ומה המסגרת החוקית והפיננסית שמאפשרת לבצע אותו.
בנוסף, או כתחליף לקיצוץ רוחבי, דנים באוצר על הקפאה של תכניות ממשלתיות להטבות לציבור שתוכננו לצאת לפועל השנה. בין השאר, מדובר בהגדלת קצבאות הנכות, תכנית למימון צהרונים, תכנית "בית הספר של החגים" שתשלים את תכנית "בית הספר של החופש הגדול", הגדלת מס ההכנסה השלילי, וכן הגרלות ופרויקטים חדשים של תכנית מחיר למשתכן.
פקידי האוצר מציגים מדי חצי שנה את ה"נומרוטור" – תחזית מסגרת התקציב הרב-שנתית וההצעות לניהולו, והיו אמורים להציג אותה לממשלה בתחילת החודש, אך הצגת הנומרטור לא יצאה לפועל בגלל הכאוס שיצרה הקדמת הבחירות. באוצר מנסים להציג תכנית להקטנת הגירעון בישיבת הממשלה הקרובה.
ברגעים אלו אני נרשמת לקורסי הסתיו באוניברסיטת ישיבה בניו יורק ונזכרת כמה שמחה הייתי כשהגעתי לתיכון וסוף סוף יכולתי לבחור חלק ממה שלמדתי. אני בחרתי ערבית. לצערי, לא היו עוד הרבה תלמידים כמוני שבחרו ללמוד את השפה היפיפייה הזאת.
באופן מפתיע, כל התלמידים הערבים הישראלים לומדים עברית מכיתה ג' עד לתיכון, ומחויבים להיבחן בשפה על מנת לקבל תעודת בגרות מלאה. מדוע לא כך המקרה כשזה מגיע לתלמידים יהודיים והשפה הערבית? מדוע רק 2,936 תלמידים יהודיים נבחנו בבגרות בערבית בשנת 2018 וזאת בעוד לערבית ישנו סטטוס מיוחד במדינת ישראל?
אנגלית היא לא אחת מהשפות הרשמיות של מדינת ישראל, ומבלי לזלזל בחשיבות העצומה שבלימוד אנגלית בקרב כל התלמידים הישראלים, הרי שזאת תעלומה מדוע לכל התלמידים היהודים יש בחינות בגרות באנגלית בעוד שמעט תלמידים יהודים שנבחנים בערבית?
חשוב לציין כי בבתי ספר דתיים, בבתי ספר לחינוך מיוחד ובבתי ספר טכנולוגיים הם פטורים מללמוד ערבית. מדוע כך המקרה בעוד שהמיעוט הגדול ביותר בישראל שהינו כ-20% מהאוכלוסייה שמכילה נוצרים ערבים, דרוזים, בהאיים, מוסלמים ערביים ובדואים דוברי ערבית?
בנוסף, ערבית היא שפת שכנינו. ישנן דעות שונות באשר לתוצאות החיוביות שתצמחנה מכך שתלמידים יהודיים ילמדו ערבית ואת התרבות הערבית. אך לתוצאות הללו קיים מחנה משותף: ידע זה יכול לעזור להתגבר על חלק מהאתגרים הפנימיים והחיצוניים שהיא חשופה אליהם מפאת היותה מדינה שהיא רב תרבותית, רב אתנית ורב דתית.
חלק רואים את לימוד השפה הערבית כהשקעה בביטחון העתידי של ישראל כי תלמידים יודעי ערבית ישרתו בחיל המודיעין וידע השפה ישמש לטובת ביון. בעוד שיש דעות האומרים שלימוד הערבית הוא אמצעי לגשר על פערים בין ערבים ליהודים בכך שהילדים ילמדו את תרבותו של המיעוט הערבי במדינתנו מעבר לשיח הפוליטי-מדיני.
ערבית יכולה לשמש כאמצעי ללימוד על מדינות שונות ועל תרבויות שמהם באו יהודים מזרחיים. ערבית הינה השפה של הרבה סבים וסבתות של יהודים מזרחיים שבאו למדינת ישראל ממדינות דוברות ערבית כמו מצרים, סוריה ועיראק. ערבית יכולה לתת לילדים מזרחיים הזדמנות להבין מאיפה האם באו ולהרגיש גאווה על מורשתם המפוארת. בנוסף, לימוד הערבית יכול לתת לתלמידים האשכנזים הזדמנות להכיר את שורשיהם של התלמידים המזרחיים ואולי אף להפחית את הגזענות.
יתר על כן, לצד כך שהתלמידים ילמדו ערבית ספרותית שמשתמשים בה לכתיבה וקריאה ובמדיה השונה וערבית קלאסית שמופיעה בקוראן. חשוב שהתלמידים ילמדו ערבית מדוברת בעגה הפלסטינית. הדבר יאפשר להם לבוא במגע עם האזרחים הערבים על בסיס יום יומי ולא רק להבין את החדשות ולקרוא ספרים. יתרה מזאת, צריך לשים דגש לא רק על לימוד ההיסטוריה והתרבות של עולם ערב, אלא גם על תרבות ערבית עכשווית כולל קולנוע, מוזיקה ואוכל. ערבית היא לא רק שפתה של הקוראן והתפילה האסלאמית.
אהרון דויד גורדון (1856-1922) שהיה אידאולוג ציוני והכוח הרוחני שמאחורי הציונות המעשית וציונות העבודה אמר: "החינוך הוא הדרך האדם המטרה".
התלמידים של ישראל כיום והחינוך שהם מקבלים יעצב את האופן שבו יהיו האזרחים הישראלים העתידיים. אכן, אמנם ישראל אינה יודעת מתי השלום יגיע אבל היא יכולה לעזור לתלמידיה היהודים, שביום מן הימים יהפכו לאזרחים מצביעים, לקבל עתיד יותר רגוע וטולרנטי בכך שהם יעודדו אותם להכיר יותר טוב את האזרחים הערבים.
כאשר האזרח הקטן משלם מסים הוא באופן עקיף משלם על מערכת החינוך. כך שאם יהיה מספר גדול של אזרחים שישים כמויות גדולות של לחץ על משרד החינוך והספורט לשנות את המדיניות שלה בנוגע לשפה הערבית, אז אולי נראה שינוי במצב הנוכחי ואולי אולי אף שינוי גדול יותר בעתיד של מדינת ישראל.
אינשאללה תהיה חברה הישראלית יותר מכבדת כלפי כל חלקיה השונים שהינם חלק מהמוזאיקה שהינה ישראל.
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר האוצר, משה כחלון, סיכמו על המשך סבסוד הצהרונים לשנת הלימודים הבאה ● ההצעה תעלה לאישור הממשלה ● כחלון: "תודה לך אדוני ראש הממשלה. זוהי באמת משימה, אבל מצאנו את המקור הכספי. נמשיך לדאוג לילדי ישראל"
בשורה משמחת להורים: סבסוד הצהרונים ימשיך בשנה הבאה ובשנים הבאותבשורה משמחת להורים:סבסוד הצהרונים ימשיך בשנה הבאה ובשנים הבאותנמשיך לדאוג לילדי ישראל!Benjamin Netanyahu - בנימין נתניהו
פורסם על ידי משה כחלון ב- יום רביעי, 12 ביוני 2019
יו"ר העבודה אבי גבאי הודיע כי החליט שלא להתמודד לרשימת המפלגה לקראת הבחירות הבאות ● "החלטתי ללכת עם הלב והאמת שלי ולא עם האינטרס הקר", כתב גבאי בהודעתו ● עוד הוסיף: "חלק עצום בציבור הישראלי לא מצביע בגלל הריבים הפנימיים. את התרבות הזאת לא הצלחתי לשנות"
ח"כ עיסאווי פריג' ממרצ וח"כ לשעבר מוסי רז הודיעו כי ירוצו יחד לראשות המפלגה ● פריג': "השמאל הישראלי זקוק לתקווה בדמות שותפות יהודית ערבית אמיתית. רצים יחד להנהגת המפלגה כדי לבנות שותפות ולהציע תקווה"
אצלנו הכל היה אחר. היינו משחקים בחוץ, מטפסים על בניין, איזה קוף היה זורק עלינו חביות
פרקליטות מחוז תל אביב הודיעה לעורך דינו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כי השימוע בעניינו לא יידחה ● "לאחר בדיקת הדברים הפרקליטות דוחה את הטענות בנוגע לחוסרים בחומרי החקירה שהועברו כדי להתכונן לשימוע"
ח"כ איציק שמולי מהעבודה, הודיע היום באופן רשמי כי יתמודד לראשות המפלגה ● בחשבון הפייסבוק שלו כתב: "הגיע הזמן לקחת את המושכות לידיים. אני מודע לגודל האתגר ויודע שאני האדם המתאים ביותר למשימה"
שני פועלים כבני 30 נפצעו קשה בתאונת עבודה במפעל בדרום לאחר שככל הנראה נפגעו כשירדו לבור בעקבות חפץ שנפל ● פועל נוסף נפצע קל ● צוותים של מד"א פינו אותם לבית החולים סורוקה בבאר שבע כשהם מורדמים ומונשמים
לפני כשבועיים פרסם הפרשן הצבאי הוותיק רון בן ישי ב-ynet, מאמר שבו הוא מסביר מדוע לתפיסתו "ישראל לא תובס במלחמה הבאה, אבל גם לא תנצח". לשיטתו, לחברה הישראלית קיימת רגישות מוגזמת לנפגעים בדגש על חיילים בלחימה ולהשבת גופות חללים ושבויים שברשות האויב, שמעבירה אותה על דעתה. יתרה מכך, ציין, יש משפחות שכולות המנהלות מרדף נקמני אחר מי שפיקדו על בניהם בקרב (תא"ל גל הירש וטענות ההורים השכולים כנגדו כשמונה למפכ"ל היא דוגמה בולטת, אך לא יחידה).
המפקדים הללו, לטענתו, לא מקודמים בצבא, וחלק מפקודיהם שרואים את האווירה שנוצרת בוחרים לעזוב. זו, כתב, "עוד דוגמה לאופן שבו החברה האזרחית בישראל מסרסת, לאט אבל בטוח, את כושר הפעולה, היוזמה והיצירתיות של מפקדי השדה". מפקדים, למעשה, מפחדים לטעות, וכפי שאמר אמר לי המ"מ שלי בצנחנים ביום הראשון של הטירונות, "מי שלא טועה, לא עושה".
בעיה נוספת, שעליה הצביע, היא מעורבות הורים מוגברת בנעשה בצבא. "היום יכולים הורי חייל להתקשר ישירות לטלפון הנייד של המ"פ ולדרוש ממנו לבטל עונש משמעתי שהטיל על בנם או להקל עליו באימונים", כתב, כאילו היה הבייביסיטר שלו ולא מפקדו שמכשיר אותו ללחימה או מפקד עליו במהלכה.
אף שיש במשהו בדברים, הרי שכשקוראים על התרשלות המפקדים בתרגיל ניווט בנחל חילזון, שכתוצאה ממנה נהרג חייל, קשה לצפות מההורים להישאר בחזקת צופים שאינם מעורבים. מנגד, מעורבות מוגזמת של הורים בנעשה בצבא מתרחשת כמעט תמיד כשהמפקדים לא מסמנים גבול ברור..
ב-2009 סיפר מח"ט הצנחנים הרצי הלוי, כיום אלוף פיקוד הדרום, בראיון ל"מעריב" כי בשיחותיו עם הורים לחיילים בחטיבה הפונים אליו (והוא קיבל פניות רבות) נהג לשאול אותם אם לאחר הצבא, באוניברסיטה, גם יבואו לאסיפות הורים? "לא. אז בוא נשים את הקו לא בין הצבא לאוניברסיטה אלא בין התיכון לצבא".
גם בנוגע לרגישות לנפגעים הייתה לו תשובה ברורה – היא תלוית הקשר. "הקזת דם אינסופית של מטענים מעוררת מחאה, כמו שקרה עם 'ארבע אמהות'. אבל גם במלחמת לבנון השנייה וגם ב'עופרת יצוקה', אנשים קיבלו את העובדה שבלחימה יש נפגעים בהבנה", אמר.
יש בכך הגיון. כשצה"ל יצא ל"צוק איתן" והסביר שהמערכה חיונית בכדי להשמיד את תשתית המנהרות שמאיימת על כלל יישובי עוטף עזה, הציבור קיבל בהבנה יחסית את הלחימה ואת האבדות. אין סיבה להניח שזה ישתנה, ובתנאי שהממשלה והצבא יציבו יעדים ברורים וראויים שבגינם יש לשלם מחיר זה.
כאן מגיע בן ישי לסיבה העיקרית לקושי של צה"ל לנצח את המערכה הבאה, "הפוליטיזציה של הביטחון". הדלפות מידע קריטי מישיבות הקבינט הביטחוני-מדיני, משיקולים פוליטיים, חושפות בפני האויב את המודיעין, מתווה התכנית המבצעית של צה"ל (על יתרונותיה וחסרונותיה) ואת עצם הנכונות של הממשלה לאשרה. דוגמה בוטה היא פרשת המצגת שדלפה מהקבינט ב"צוק איתן", אך היו גם דוגמאות נוספות.
קל לפטור את בן ישי בטענה שהוא מתרפק על העבר, כשצה"ל וישראל היו צודקים, חזקים ונכונים, ובמאמר תגובה בבלוג שלו, "עמר אסטרטגיה", סא"ל (מיל') עמר דנק אף עשה כן. אבל מוטב להקשיב לו, שכן גם אם אף אחת מהטענות אינה מדויקת כשלעצמה, הרי שצירופן הכללי מדאיג ואמור להדיר שינה מעיני הציבור.
את הכוח יש להפעיל בשכל, ובנחישות
בשבוע שעבר פרסם מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS) את מסמך "עוצמה בשעת מבחן", מתווה מדיניות לממשלת ישראל שכתבו עמיתי המכון ובהם פרופסור אפרים ענבר, מיקי אהרונסון והאלופים (מיל') יעקב עמידרור ויאיר גולן. הפרק השני של המסמך "השימוש המושכל בכוח", גורס כי לא ניתן להכריע את החמאס באופן מלא, לשיטתם, ללא כיבוש מחדש של הרצועה, ומאחר וזוהי חלופה לא רצויה, הרי שהיכולת הישראלית לבחור לנהל מלחמת התשה בעזה ולשמור על אפשרויות פעולה רבות, מלמדת דווקא על עוצמתה.
"ישראל פועלת בכוח להשמדת יכולותיהם של אויבים מסוג זה רק אחרי שהיא סופגת סדרת מתקפות ומפגינה מידה רבה של איפוק בפעולותיה ההתקפיות כדי לאגור לגיטימציה. זאת בתקווה שמבצעים גדולים ספורים, שיתקיימו מדי זמן, יחוללו הרתעה זמנית שתאפשר תקופת הפוגה ארוכה".
יש בכך הגיון, ובתנאי שממשלת ישראל תדע להחליט גם "לשבור את הכלים" כאשר החמאס מגדיש את הסאה ולצאת למבצע גדול, ובנוסף, שתסביר (כפי שציינו המחברים) לציבור את אופי העימות עם החמאס, ואת שיקוליה.
השיח עם הציבור בנושאים הללו, ממש כפי שטען בשעתו ח"כ עפר שלח בספרו "האומץ לנצח", חיוני בכדי להבטיח את תמיכתו במהלכים ואת נכונותו לגלות הבנה לעלות הגבוהה, שכן כמאמר גולן, "לשימוש בכוח יש מחירים, והמחירים האלה, אחרי זה, מתבטאים בבתי הקברות".
מנגד, המסמך (שדברים שגולן אמר בעבר מהדהדים בו) קובע שאף שהתמרון הקרקעי אינו תמיד הפתרון המתאים וניתן לעתים לבחור בתגובה מבוססת אש ומודיעין, הרי שב"התרגש תרחיש צפוני הכולל איום חסר תקדים על העורף, על ישראל לגייס את כל צבאה, ולהכריע את חיזבאללה בלבנון על ידי שילוב של מתקפת מחץ יבשתית ואווירית".
במאמרו, אמר בן ישי דברים דומים. בפרק מתחו חוקרי המכון ביקורת על כך שבשלושים השנים האחרונות זנח הצבא את התמרון היבשתי. במקום זאת צה"ל הצטיין במבצעים מיוחדים ותקיפות אוויריות והסתמך על "השגת מודיעין מדויק, הפעלת אש מדויקת ומסיבית (ברובה מהאוויר), וציפייה כי השילוב המוצלח של השניים יביא להשמדת האויב ולהכנעתו".
השיטה, קבעו, לא עובדת. ההישגים אינם חד-משמעיים, המערכה ממושכת והאויב מסיים אותה בתחושת הישג ברורה.
מאמץ ה"מודיעין-אש" חשוב, אך הוא יכול רק לתמוך במאמץ העיקרי, הקרקעי, ולא להחליפו. "רק מאמץ קרקעי נחוש יכול לשבור את רוח האויב. יש חששות שווא כי גישה צבאית זו היא עתירת נפגעים.
אומנם לחיכוך הגבוה יש מחירים, אך משך הלחימה הקצר יחסית, תוך הכרעת כוחו הצבאי של האויב, עשוי להביא דווקא למספר נפגעים נמוך יותר בחזית, ובוודאי בעורף. לא בכל מצב יהיה צורך או רצון להפעיל את יכולת התמרון, אבל על הצבא להיות מוכן לבצע תמרון רחב ומהיר".
התמרון חיוני, כתבו, משום שהשטח מהווה את בסיס הפעולה של האויב וה"שליטה בו שוללת את חופש הפעולה שלהם"; צמצום ירי הרקטות על העורף ניתן להשגה רק באמצעות כוחות קרקעיים; "האויב עשוי לספוג נזק כבד מהאוויר, אולם עצם קיומו כישות שלטונית או שליטתו בשטח אינם נתונים בסכנה. לעומת זאת, כיבוש שטח נרחב ושליטה בו מהווים לרוב איום גדול יותר על שליטים וארגונים".
היעדר נכונות לתמרן אכן מביאה את אויביה של ישראל להעריך כי יכולתה לפגוע בהם מוגבלת וכי החברה הישראלית חלשה ואינה מוכנה להסתכן ולספוג מחירים. בשל כך, כתבו, יש להדגים "יכולת התמרון וההכרעה היבשתית בצורה משכנעת, בעת הצורך, כדי לבסס את אמינות ההרתעה".
הפעלת כוח שכזו, אינה מבטיחה כמובן ניצחון, אבל היא עשויה לתת בידי ישראל הישגים מוחשיים יותר בתום העימות הבא. השבוע פורסם שגם הרמטכ"ל אביב כוכבי משוכנע שניתן להכריע צבאית ארגונים כמו חמאס וחזבאללה ובתכנית הרב-שנתית שהוא מגבש לבניין הכוח מושם דגש על תמרון קטלני בחזית.
מנגד, תפיסת הביטחון לעשור הקרוב שגיבש ראש הממשלה נתניהו ממשיכה לדבוק בקו המסורתי של הפעלת אש ועוד אש, שעליו מתחו חוקרי המכון ביקורת. סביר שצה"ל יבחר, כדרכו, בפתרון של "גם וגם" לפיו יוקצו משאבים חלקיים לתמרון הקרקעי ואת העיקר ישקיעו במרכיבי המודיעין והאש. "עוד מאותו דבר" זה פתרון רע, אבל לך תלמד כלב זקן תרגילים שכבר שכח.
רהב מיותר
השבוע נאם אלוף פיקוד הצפון, אמיר ברעם, בטקס זיכרון לחללי מלחמת לבנון השנייה. משום מה בחר ברעם, קצין חריף מחשבה שעשה את עיקר שירותו בצנחנים ובלחימה בלבנון וביהודה ושומרון, לשגר מסר כמעט זחוח לחזבאללה שמעבר לגבול. "אל מול האיומים המונחים לפתחנו מצפון, חזינו בהתלהמות ובצווחות של נסראללה בנאומו לפני שבועיים. הכל, אני אומר לכם, כתוצאה מלחץ רב".
ברעם אינו יוצא דופן, וקדמו לו בשנה האחרונה האלוף יואל סטריק (אותו החליף ברעם בתפקיד) וכן ראש אמ"ן, אלוף תמיר היימן, בנאום שנשא לפני כשבוע בכנס."אנחנו לא צריכים את נסראללה כדי שיגיד לנו מה מצב פרויקט דיוק הטילים. אנחנו יודעים יותר טוב ממנו", אמר היימן. רק היה חסר שיגידו ש"נשבור להם את העצמות", כמאמר הרמטכ"ל דוד אלעזר בראשית מלחמת יום הכיפורים, ודי.
מבצע "מגן צפוני" פגע בהיערכות חזבאללה למערכה הבאה, הסנקציות על איראן והאבדות שספג הארגון בסוריה, גובים גם הם מחיר כבד מן הארגון, שבא לידי ביטוי גם במצוקה תקציבית. סביר גם שהמודיעין שבידי ישראל אודות פרויקט דיוק הטילים, מדויק ועדכני מאוד.
השאלה הנשאלת היא מדוע לזלזל באופן כה בוטה באויב. מה גם שמדובר באויב, שלמרות היותו חלש, קטן בהיקפו ופחות מקצועי מצה"ל בכשירותו, הצליח להפתיע את ישראל לא פעם ולנצל את נקודות התורפה שלה בכדי לייצר הצלחה.
מול האיומים, אמר ברעם בטקס, "יכול צה"ל להתגאות ביתרונו המשמעותי ביותר – איכות אנשיו, המפקדים, הלוחמים". אם אכן תיפתח מערכה בצפון, ביתרון זה טמונה יכולתה של ישראל להשיג הישגים של ממש ואף להכריע את אויביה, ובמקרה של מערכה בלבנון יידרש ברעם לפקד על תמרון קרקעי רחב היקף ולהכריע.
אבל המשאב הזה, היתרון הזה, ממש כפי שכתבו בן ישי ועמיתי מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, מחייב החלטה נחושה. בלעדיה, נחזור שוב על אותה הצגה, על אותה במה, במועד חדש.
כתב האישום נגד אשת רה"מ שהוגש במסגרת הסדר הטיעון עמה מייחס לה "ניצול מכוון של טעות הזולת ללא מרמה" ● "גרמה לכך שהארוחות סופקו על חשבון המדינה שלא כדין", נכתב בכתב האישום המתוקן ● הסדר הטיעון קובע שנתניהו תשלם למדינה החזר של 45 אלף שקלים על הכסף ש"לקחה" וקנס של 10,000 שקלים
האם הליכודניקים יענישו את נתניהו על הקדמת הבחירות בכך שיישארו בבית ולא יגיעו לקלפי? ● פרופ' גדעון רהט, מומחה למדעי המדינה: "אחוזי ההצבעה במעוזי הליכוד הם האתגר הכי גדול של נתניהו בבחירות האלה"
האם הליכודניקים יענישו את נתניהו על הקדמת הבחירות בכך שיישארו בבית ולא יגיעו לקלפי? ● פרופ' גדעון רהט, מומחה למדעי המדינה: "אחוזי ההצבעה במעוזי הליכוד הם האתגר הכי גדול של נתניהו בבחירות האלה"
שיעורי ההצבעה בבחירות הם גורם מרכזי ומכריע בתוצאות הבחירות, ולמרות זאת, השיח הפוליטי והתקשורתי אודותיהם דל. אמנם בשנים האחרונות דובר על שיעורי ההצבעה הנמוכים של האזרחים הערבים, אבל על שיעורי ההצבעה של היהודים מדברים רק מעט – אף שהשפעתם גדולה בהרבה.
דפוסי ההצבעה בארץ מקובעים ושבטיים. לרוב מספיק לדעת באיזה יישוב או שכונה אדם גר, לאיזה מעמד כלכלי הוא שייך, האם נולד בישראל ומהיכן הגיעה משפחתו, ומה השיוך הדתי שלו – כדי לנחש לאיזה גוש הוא מצביע. הרבה יותר קשה להשיב לשאלה אם אותו אדם בכלל הצביע בבחירות האחרונות ואם יצביע בבחירות הקרובות. לכן, השפעת שיעור ההצבעה על הבחירות כה מכרעת.
אחד המיתוסים הנפוצים הוא שמצביעי השמאל והמרכז "אדישים", "פסיביים" ו"נשארים בבית", לעומת מצביעי הימין, שהם "נחושים" ו"מצביעים בהמוניהם". בפועל, המצב כמעט הפוך.
ביישובים מבוססים, שבהם רוב התושבים הצביעו ל"כחול-לבן" ו"יש עתיד", מפלגת העבודה ומרצ, שיעור ההצבעה היה גבוה בהרבה מאשר בערי הפריפריה, עיירות הפיתוח והשכונות שבהן המפלגה הגדולה ביותר היא הליכוד.
שיעורי ההצבעה הגבוהים ביותר אמנם קיימים במגזר הדתי-חרדי והדתי-לאומי, והנמוכים ביותר – במגזר הערבי. אבל בתווך נמצאים היהודים החילונים והמסורתיים, שמהווים קרוב לשני שלישים מהאוכלוסייה. ובקרב אלה, ככל שאנשים מצביעים למפלגות ימניות יותר שיעור ההצבעה שלהם נמוך יותר – ולהפך.
כך שאם כל בעלי זכות הבחירה היו מצביעים בבחירות האחונות, למשל, סביר להניח שמפלגות השמאל-מרכז היו קטנות יותר – ואילו הליכוד היה גדול יותר.
כך הם פני הדברים גם במפלגות ימין חילוניות אחרות, כמו "כולנו" ו"ישראל ביתנו" – גם הן היו גדולות יותר אם כל בעלי זכות ההצבעה היו מממשים אותה.
לליכוד ולימין החילוני יש, אפוא, מאגר גדול יותר של "מצביעים רדומים", כך שעלייה בשיעורי ההצבעה יכולה לעזור לנתניהו ולליכוד, וגם לליברמן – ולהכשיל את "כחול לבן" ומפלגת העבודה.
בטבלה מתחת ניתן לראות כיצד ביישובים יהודיים שבהם "כחול-לבן" זכתה באפריל בקולות רבים יותר (רמת השרון, גבעתיים, מעגן מיכאל), נרשם שיעור הצבעה גבוה יותר משמעותית מאשר ביישובים שבהם נרשמה תמיכה גבוהה יותר בליכוד (קרית שמונה, דימונה).
שיעור הצבעה גבוה במיוחד נרשם ביישובים חרדיים ובהתנחלויות (כמו בני ברק, אלעד וקרני שומרון), ושיעור הצבעה נמוך במיוחד נרשם ביישובים ערביים (עראבה, חורפיש). ומה משותף כמעט לכל היישובים בטבלה? ירידה בשיעור ההצבעה לעומת בחירות 2015.
השינוי בשיעור ההצבעה ביישובים נבחרים:
| יישוב | המפלגה הגדולה ביותר בבחירות 2019 | אחוז הצבעה בבחירות 2015 | אחוז הצבעה בבחירות ב2019 |
|---|---|---|---|
| רמת השרון | כחול לבן (56%) | 75% | 73% |
| גבעתיים | כחול לבן (51%) | 73% | 71.5% |
| מעגן מיכאל | כחול לבן (52%) | 71% | 69% |
| ראשון לציון | כחול לבן והליכוד (34% כל אחת) | 71% | 68% |
| אשדוד | הליכוד (34%) | 67% | 65% |
| מגדל העמק | הליכוד (34%) | 65% | 63% |
| קרית שמונה | הליכוד (49%) | 61% | 60% |
| דימונה | הליכוד (56%) | 61% | 60% |
| אלעד | ש"ס (46%) | 89% | 85% |
| בני ברק | יהדות התורה (62%) | 80% | 77% |
| קרני שומרון | איחוד מפלגות הימין (31%) | 77% | 77% |
| נצרת | חד"ש-תע"ל (54%) | 61% | 40% |
| עראבה | חד"ש-תע"ל (70%) | 72% | 59% |
| חורפיש | כחול-לבן (35%) | 53% | 53% |
פרופ׳ גדעון רהט מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטה העברית, עמית במכון הישראלי לדמוקרטיה, סבור שההבדל בין אחוזי ההצבעה בין מגזרים בישראל נובע דווקא מסיבות חברתיות אוניברסליות.
"אנשים עם השכלה והכנסה גבוהים יותר מעורבים יותר פוליטית, חברים יותר במפלגות ומשתתפים יותר בבחירות. ככה זה בהרבה מדינות בעולם, בכל המדינות שבדקתי לגביהן את הנושא", הוא אומר.
"ככל שאנשים משכילים ועשירים יותר, וקרובים יותר למרכז הכלכלי-תרבותי של המדינה, הם מרגישים יותר כ'בעלי מניות', חשים שהמדינה 'שלהם' ורוצים לתת לשיטה לגיטימציה", מוסיף רהט.
"ככל שאנשים משכילים ועשירים יותר, וקרובים יותר למרכז הכלכלי-תרבותי של המדינה, הם מרגישים יותר כ'בעלי מניות', חשים שהמדינה 'שלהם' ורוצים לתת לשיטה לגיטימציה"
"לכן, המצביעים הפוטנציאליים של השמאל-מרכז מצביעים יותר מהמצביעים הפוטנציאליים של הימין. אצל הדתיים והערבים זה עובד הפוך, אבל במיינסטרים של החברה הישראלית, אחוזי ההצבעה הם בעיקר אתגר של הימין".
"כדי לגרום לאנשים משכבות חלשות להצביע, צריך ליצור אווירת תחרות ואיום, תחושה שהמדינה נמצאת בסכנה ובהתמודדות קיומית, של 'אנחנו' ו'הם' ושכל קול יכול להציל אותנו מ'הם'. תחושה כזו נותנת לאנשים הרגשה שהם משפיעים.
רהט מתייחס לאמירה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בבחירות ב-2015 על כך ש"המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי", כאל ההצלחה גדולה.
"שיעורי ההצבעה קפצו ב-15%, במיוחד ביישובים שבהם נמצא האלקטורט של נתניהו, ואין ספק שלתרגיל של נתניהו היה חלק גדול בזה. הוא יצר אווירת מתח ואיום שהעלתה את אחוזי ההצבעה בשני הצדדים – גם אצל הערבים. ועדיין, הזינוק בשיעורי ההצבעה לליכוד והרשימה המשותפת הגדיל יותר את הליכוד".
יש טענה לפיה כדי להעלות את שיעורי ההצבעה של החלשים, על הפוליטיקאים לעסוק יותר בקשיי היום-יום: שכר, דיור, קצבאות, בריאות. אתה מסכים?
"אני חושש שזו משאלת לב. במערכת הבחירות ב-2006, עמיר פרץ, מנהיג פועלים מזרחי מהדרום, עשה קמפיין שכולו חברתי.
"מצד אחד, פרץ שבר את מפת הגושים והצליח יותר מכל מנהיג אחר במפלגת העבודה לקחת קולות ממעוזי הליכוד, קולות שחזרו לליכוד בבחירות הבאות.
"מצד שני, אחוזי ההצבעה באותה מערכת בחירות היו הנמוכים בתולדות המדינה, והירידה בהצבעה הייתה חדה במיוחד בפריפריה. כך שהאג'נדה החברתית יכולה להשפיע על מי שכבר מצביע, אבל לא להעלות את שיעורי ההצבעה".
בקרב מצביעי השמאל-מרכז, אחרי הרבה שנות שלטון ימין, יש שיח שמדבר על פסיביות וייאוש, שאומר "אנחנו כבר לא מרגישים שייכים". השיח הזה לא סותר את מה שאתה אומר על תחושת שייכות גדולה יותר אצל אותם מצביעים?
"הוא סותר, אבל זה שיח שלא מתבטא בנתונים ואני לא מכיר מחקר שמאושש אותו. ייתכן שזאת פשוט 'פריקת קיטור', ייתכן שיש ירידה בתחושת השייכות בשמאל-מרכז, אבל היא עדיין גבוהה יותר מאשר אצל מצביעי ימין, וייתכן שזה יבוא לידי ביטוי בירידה עתידית באחוזי ההצבעה בשמאל-מרכז".
שיעורי ההצבעה בישראל ירדו במשך השנים בתלילות. משנות ה-50 עד שנות ה-90 עמדו שיעורי ההצבעה לכנסת באופן קבוע בין 77% ל-83% מבעלי זכות הבחירה. בבחירות לכנסת ה-16 בשנת 2003 צנח שיעור ההצבעה ל-68.9%, וב-2006 הצביעו רק 63.5%. מאז שיעורי ההצבעה עלו מעט וב-2015 הם הגיעו ל72.3%. בבחירות לכנסת ה-21 באפריל השנה שוב ירד שיעור ההצבעה ל-67.9%.
הירידה בשיעורי ההצבעה הייתה משותפת לכל מגזרי החברה הישראלית, אבל קצב הירידה ושיעורי ההצבעה שונים באופן חד ממגזר למגזר.
"הירידה בשיעורי ההצבעה היא תופעה שהתרחשה בהרבה מדינות וקשורה לאינדיבידואליזציה של החברה", אומר רהט, "היא לא קרתה במדינות שבהן תמיד היו אחוזי הצבעה נמוכים, כמו ארצות הברית, אבל קרתה ברוב המדינות המערביות שבהן היו בעבר אחוזי הצבעה גבוהים.
"פעם המפלגות היו חזקות יותר, והיה להן כושר מוביליזציה גבוה. אנשים רבים היו חברי מפלגה וכל חבר מפלגה גרר איתו אנשים לקלפי. מאחורי המפלגות עמדו גופים קהילתיים חזקים. באירופה בשנות ה-60, הכנסייה עמדה מאחורי הימין והאיגודים המקצועיים מאחורי השמאל.
"הגופים הללו נתנו לאנשים תחושת שייכות וקהילה שבה הם נפגשו ודחפו אלה את אלה להצביע. האיגוד המקצועי היה גם קבוצת כדורגל ובארץ גם קופת חולים ואפילו בנק. ההצבעה הייתה פועל יוצא. מאז הפכנו לאוסף אינדיבידואלים. אפילו בקיבוצים כבר אין חדר אוכל שבו נפגשים".
"בישראל קרו שני דברים ייחודיים: ראשית, התהליך הזה פסח על הדתיים. באירופה האיגודים המקצועיים והכנסיות התרוקנו – בארץ בתי הכנסת נשארו מלאים והדתיים עדיין פועלים כקהילה, וזה מתבטא באחוזי ההצבעה שלהם".
"שנית, התהליך בארץ התרחש מאוחר, בבחירות 2001 ו-2003, ואני חושב שזה קשור למהפך של 1977 שיצר כמעט שוויון קבוע בין הגושים, ותיקו יוצר את האווירה התחרותית שמביאה אנשים לקלפי. אריק שרון שבר את התיקו. מאז התוצאות נתפסות כצפויות מראש, והירידה באחוזי ההצבעה הגיעה גם אלינו".
הציבוריות הישראלית בשנות ה-80 וה-90 הייתה עסוקה בשאלת עתיד השטחים, וזה גם היה הנושא המרכזי במערכות הבחירות. מאז האינתיפאדה השנייה, הבעיה הזאת כמעט הודחקה מהשיח. זה קשור לירידה בהצבעה?
"כן, בעקיפין: עד האינתיפאדה הוויכוח על השטחים היה חלק מרכזי בתחרות בין הגושים, שמשכה אנשים לקלפי. האינתיפאדה יצרה קונצנזוס – בהתחלה בעד נסיגה ואחר כך לגישה שאין פרטנר. קונצנזוס מוריד מוטיבציה להצביע".
כאשר אני שואל פרופ' רהט איך, להערכתו, תשפיע הקדמת הבחירות הקרובות על אחוזי ההצבעה, הוא משיב כי "בחירות חוזרות, במדינה שבה גם ככה לרוב מקדימים אותן, עשויות ליצור תופעה שנקראת 'עייפות המצביעים' (voter's fatigue). בשווייץ, למשל, יש אחוזי הצבעה נמוכים, כי שם מצביעים כמה פעמים בשנה על חוקים במשאלי עם.
"בעולם יש יחס הפוך בין מספר מערכות הבחירות לשיעור הצבעה: ה'התעייפות' היא לא מהליכה פיזית לקלפי, אלא מתחושה שהקול שלך חסר משמעות ומיותר".
ה'התעייפות' הזאת תהיה לדעתך כללית וחוצת-מגזרים או שיש מגזרים ש'יתעייפו' יותר ויצביעו פחות – מה שישפיע על תוצאת הבחירות?
"ההשפעה לא תהיה אחידה. בשני הציבורים עם שיעורי ההצבעה הכי נמוכים – הערבים והעולים – יכולה להיות דווקא עלייה באחוזי ההצבעה, בגלל אווירה תחרותית יותר. אם הרשימות הערביות יתאחדו שוב, סביר שיותר ערבים יצביעו כמו שההליכה הנפרדת הפחיתה בצורה חדה את אחוזי ההצבעה שלהם.
"ההתעייפות תורגש במיוחד בפריפריה, במעוזים של הליכוד. העייפות הכללית עשויה להשתלב אצל מצביעי נתניהו בכעס על הקדמת הבחירות. זה לא אומר שהם יצביעו לגנץ"
"בציבור העולים, ליברמן הצליח ליצור תחושה של רלוונטיות ואתגר שתמריץ בוחרים לקלפי. לא ברור אם העולים יצביעו דווקא לליברמן עצמו או למפלגות אחרות, 'כחול לבן' למשל. די ברור שתהיה הסתערות על הקול הרוסי והליכה חזקה של הליכוד על הראש האישי של ליברמן, ואלה גורמים שממריצים הצבעה.
"הציבורים שבהם יש שיעורי הצבעה גבוהים – קודם כל הציבור הדתי ואחריו הציבור החילוני המבוסס – ימשיכו להצביע בגלל תחושת השייכות והתחושה שגנץ קיבל מועד ב' לניסיון להפיל את נתניהו".
"לכן אני חושב שההתעייפות תורגש במיוחד בפריפריה, במקומות שבהם מצביעים לליכוד. העייפות הכללית עשויה להשתלב אצל מצביעי נתניהו בכעס על הקדמת הבחירות. זה לא אומר שהם יצביעו לגנץ, וסביר יותר שהם יגיבו כפי שהגיבו במערכות בחירות קודמות ורק במספרים גבוהים יותר: 'לא נצביע לשמאל, אבל גם לא לביבי, אלא פשוט לא נצביע בכלל'. אחוזי ההצבעה במעוזי הליכוד במערכת הבחירות הזאת הם האתגר הכי גדול של נתניהו".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם