אני עבדול, בן 29, פעיל חברתי ופעיל פוליטי. אני אדם שלא מזדהה עם מפלגות, כי קל לי יותר להזדהות עם בני אדם. אכפת לי מהמדינה שלי. אכפת לי לחיות בכבוד.

בתור אזרח ישראלי אני רוצה שינוי. וכן, אכפת לי מהמדינה שלי, כי העתיד שלי פה, ולא במקום אחר. ככה גדלתי, להיות אופטימי.

העתיד בידינו, הוא שלנו. אפשר להחליט לשבת בצד בשוליים, או שאפשר להחליט להיות במרכז העשייה והפעילות. אני, בתור ערבי אזרח המדינה, מאמין שערביי ישראל מאחלים כל טוב לעם הפלסטיני, וזה מובן מאליו.

אבל האמינו לי, אני גם מאמין שערביי ישראל מאחלים כל טוב גם ליהודים השותפים באותם חיים ולמדינה בכלל, כי זה תנאי שגם לנו יהיה טוב.

אם בזמן מלחמה צד הרוויח וצד הפסיד, ולא משנה איזה צד, וערביי ישראל היו קרועי לב ושרויים במצב בלתי אפשרי, הרי רק במצב של שלום מרוויחים שני הצדדים.

ישראל ופלסטין וערביי ישראל יכולים להזדהות עם כל הלב, ללא שום הסתייגות.

סבלנו סבל כפול בכל מלחמה ואנו מרוויחים רווח כפול מכל צעד בכיוון השלום.

לכן, אין זה פלא שהערבים בישראל תמכו תמיכה גורפת בשלום וימשיכו לתמוך.

השלום בין שני העמים, בין שתי התנועות הלאומיות, הגלדת הפצעים של שני העמים בעקבות כל המלחמות, הם משאת נפשם של הערבים בישראל: הרמוניה בין הלאומי והאזרחי, מציאת מוצא מן הסבך הטרגי הממושך של מלחמה בין העם הפלסטיני לבין המדינה שבה אנחנו חיים ונמשיך לחיות.

החלטתי להיות מעורב בכל מה שקורה במדינה שלי, ולא להיות לא אכפתי.
אני לא רוצה לעמוד בשולים, אני רוצה להיות במרכז השינוי והמהפך ולצאת מהקופסה הלאומנית.

בשבועות האחרונים מרבה ניר ברקת להתראיין בסוגיית פיטורי היועצת המשפטית לממשלה. אולי זה מס השפתיים שהוא מנסה לשלם באמצעותו לאדונו בנימין נתניהו.

ברקת מבקש להצדיק את הניסיון לפטרה ואומר, שכשהוא היה ראש עיריית ירושלים הוא סבל מהיועץ המשפטי לעירייה שלא אפשר לו לעשות כרצונו, וכי לאחר שהחליף את היועץ המשפטי לעירייה נפתרו כל בעיותיו.

עו"ד יוסי חביליו הוא סגן ראש העיר ירושלים ויו"ר סיעת "האיחוד הירושלמי". בעבר שימש חביליו כעשור כיועץ המשפטי של עיריית ירושלים. ב-2010 הוענק לעו"ד חביליו אות "אביר התנועה לאיכות השלטון" בקטגוריית השלטון המקומי - "על מאבקו במעשי שחיתות, אי סדרים, ניגודי עניינים ועבירות על חוקי הבחירות, לא פעם בניגוד לעמדת ראשי העירייה וניסיונות חוזרים ונשנים להדיחו", נכתב בנימוקי ההענקת האות.

"אנחנו מדינה מדהימה שיש בה דמוקרטיה תוססת", אמר נשיא המדינה יצחק בוז'י הרצוג במפגש עם חברי סנאט האוניברסיטה העברית שהתקיים לאחרונה.

ממש בסמוך לאמירה המופרכת של הרצוג (לפחות בחציה השני) הודיע שר התקשורת שלמה קרעי כי לא יציית לצו של בג"ץ, המותיר על כנם את מינויים של שניים מחברי מועצת התאגיד. באותו היום הודיעה חברתו לליכוד, חברת הכנסת טלי גוטליב, כי היא לא תיענה לזימון ולא תתייצב לחקירה במשטרה בגין חשיפת זהות איש שב"כ שהוא גם – ממש "במקרה" – בן הזוג של מנהיגת המחאה שקמה ברסלר.

תומר פלג, עוסק בייעוץ תקשורת ויחסי ציבור. שירת בדובר צה"ל. בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. עבד 7 שנים ב"ידיעות תל אביב". שימש כדובר של ח"כ לשעבר איל בן ראובן (המחנה הציוני) ושל חברת הכנסת אמילי מואטי (עבודה).

אינסוף מילים נכתבו על גיוס החרדים – כן יתגייסו, לא יתגייסו, כן יישאו בנטל או שלא – כאשר גם ועדת נגל, הוועדה לבחינת תקציב הביטחון ובניין הכוח, מתייחסת להכרח שכל חלקי החברה הישראלית יישאו בנטל.

הוועדה ממליצה על גידול משמעותי של תקציב הביטחון והגדלה של תקני הקבע של רבי סרן בכירים, לדוגמה. בתוך כל המילים, דומה כי נשכחו דרגי הבינים של הצבא. אלו שלמעשה "עושים את העבודה" ונושאים בנטל.

ד״ר גילה אורן היא ראש ההתמחות בשיווק ואסטרטגיה, הפקולטה למינהל עסקים במכללה למינהל. גילה היא מדריכת מסעות לפולין, מדריכה ביד ושם ועורכת מחקרים על תחום השואה.