בשבועות האחרונים מרבה ניר ברקת להתראיין בסוגיית פיטורי היועצת המשפטית לממשלה. אולי זה מס השפתיים שהוא מנסה לשלם באמצעותו לאדונו בנימין נתניהו.

ברקת מבקש להצדיק את הניסיון לפטרה ואומר, שכשהוא היה ראש עיריית ירושלים הוא סבל מהיועץ המשפטי לעירייה שלא אפשר לו לעשות כרצונו, וכי לאחר שהחליף את היועץ המשפטי לעירייה נפתרו כל בעיותיו.

עו"ד יוסי חביליו הוא סגן ראש העיר ירושלים ויו"ר סיעת "האיחוד הירושלמי". בעבר שימש חביליו כעשור כיועץ המשפטי של עיריית ירושלים. ב-2010 הוענק לעו"ד חביליו אות "אביר התנועה לאיכות השלטון" בקטגוריית השלטון המקומי - "על מאבקו במעשי שחיתות, אי סדרים, ניגודי עניינים ועבירות על חוקי הבחירות, לא פעם בניגוד לעמדת ראשי העירייה וניסיונות חוזרים ונשנים להדיחו", נכתב בנימוקי ההענקת האות.

באחד מערבי האתמול ישבתי בבית, עצמתי את עיניי וניסיתי להחליט האם להוציא קודם את הכלים מהמדיח או את הכלבה לטיול. בעודי פוסח על הסעיפים, צלצל הטלפון. שיחה לא מזוהה. עוד סקר בחירות או הלוואה בתנאים נוחים.  נאנחתי עמוקות ועניתי.

"הלו, הלו, אפשר לדבר עם פרופסור קורנגרין?" אמר קול במבטא ערבי כבד. זה שלל מייד את סקר הבחירות. הזדקפתי במקומי ועניתי בנימוס המתבקש:
"פרופסור קורנגרין מדבר, עם מי יש לי הכבוד לשוחח?"

פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.

הופעת הספר "וכיתתו" מאת אלון ליאל ויהודה ליטני ז"ל (הוצאת קו אדום, הקיבוץ המאוחד), היא מאורע של חג. הספר עוסק בפתרון לכאורה אפשרי, ואף יעיל, של סכסוכים עקובים מדם ברחבי העולם תוך התייחסות לאזורנו.

מאז הופעת הספר התבהר קצת עולמם של אנשי שמאל רבים; אלה שחשים בטעות כי הם עומדים אחרונים על איזו חומה שנפרצה מזמן. והם מתחילים לפקפק אם לא אבדה להם צלילות-השיקול. אך הספר נתקל גם בביקורת, כמי שמבטא "משאלת לב קיטשית" וניחן ב"תמימות חולמים רומנטית".

לאה ענבל דור היא סופרת ("טיפות שהן ים", "שוליה נודד") ועיתונאית. כותבת מאמרי דעה לצד ביקורות ספרים "בתרבות וספרות" ב"הארץ" ב"ידיעות אחרונות" ו"בעיתון 77". בין מייסדי השבועון "כותרת ראשית" לצד נחום ברנע ותום שגב ובהמשך במוסף "הארץ" ובמוסף השבת של "ידיעות אחרונות". כיהנה בעבר כחברה ב"מועצה לתרבות ואמנות" של משרד התרבות, והיום חברה בהנהלת התזמורת הקאמרית. נולדה באלוני אבא, ומתגוררת כעת ברמת גן. משפטנית בהשכלתה.

ממש אחרי 7 באוקטובר הוזמנתי לפאנל של תוכנית טלוויזיה חשובה, ואמרתי כי לדעתי יש לעשות מייד עסקה של כולם תמורת כולם. נדמה לי שהייתי הראשון שאמר זאת.

כאשר המגישה הדעתנית הביטה בי בעיניים משתוממות, אמרתי כי אנו לא מחויבים לכבד הבטחות לארגון חמאס. קודם נקבל את חטופינו כדי לרפא את פצעינו, נרוקן את בתי הכלא לתוך שטח הריגה עתידי, והמלחמה עם חמאס לא תברח לשום מקום. זאת מלחמה לזמן רב. מתוך מבט עיניה של המגישה הבנתי שאני גמרתי את הקריירה עם הפאנל שלה, מה שפינה לי זמן איכות לעבודה יוצרת.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.