יום השואה הבינלאומי שחל השבוע מזמין אותנו לחשוב מחדש על המורשת של ניצולי השואה ועל האופן שבו סיפורם מתהווה כחלק מהמציאות הישראלית של היום. זהו יום שמחבר בין עבר כואב להווה מלא אתגרים, ומזכיר לנו את החוסן האנושי והיכולת ללמוד מהעבר כדי להתמודד עם ההווה והעתיד.

מאז ה-7 באוקטובר, מדינת ישראל מתמודדת עם אתגרי טראומה קולקטיבית חדשים. במציאות זו,  המסורת של הטיפול הנפשי בניצולי השואה נושאת משקל רב של משמעות, הן במובן של החזקת העבר והלמידה ממנו, והן כגורם בעל השפעה ניכרת על ההווה והעתיד.

ד"ר דרור גולן הוא המנהל הקליני הארצי של עמותת "עמך" המטפלת בניצולי ובני הדור השני ומאז פרוץ המלחמה פתחה את שעריה בפני נפגעי טראומה מכלל האוכלוסייה.

מה שראינו בבית הלבן השבוע היה מופע של איש אחד ולידו ניצב שישב המום על קצה הכיסא והקשיב באי אמון למונולוג שהשאיר אותו בלי מכנסיים לנוכח פני האומה הנרדמת בסלון.

דונלד טראמפ היה הבורר בשיטת המקל והגזר. הוא חיזק את יסודות העסקה ומחק את חלומם של המתנחלים להתיישב בעזה. לא יהיו אלוני עזה וסביוני חאן יונס, ומי שישוב לשם יהיו אלו שחיים בה. כדי להרדים את מחאת הסמוטריצ'ים דיבר טראמפ על טרנספר, חלומם של הכהניסטים. זה היה הגזר. והרשת אכן נשטפה בשירי הלל.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

"אם לא אכפת לך, את שוחררת מהשבי כי אני הרמתי את היד שלי בעד השחרור שלך", אמרה בשבוע שעבר שרת ההתיישבות אורית סטרוק ("הציונות הדתית") לחטופה ששוחררה מהשבי בעסקת החטופים הראשונה, לאחר שזו הטיחה בשרה שלא אכפת לה מאזרחי ישראל.

האמירה מעוררת הקבס של השרה סטרוק מבטאת בצורה המושלמת את האופן שבו הממשלה הזו רואה את אזרחיה –  אנחנו מורמים מעם ותגידו תודה שמישהו בכלל מתייחס אליכם.

תומר פלג, עוסק בייעוץ תקשורת ויחסי ציבור. שירת בדובר צה"ל. בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. עבד 7 שנים ב"ידיעות תל אביב". שימש כדובר של ח"כ לשעבר איל בן ראובן (המחנה הציוני) ושל חברת הכנסת אמילי מואטי (עבודה).