אני זוכר היטב את פרסום התוצאות הבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2016. כששמעתי על התוצאות מייד זעקתי – איך דונלד טראמפ ניצח את הילרי קלינטון? גם היום אני עדיין מתקשה להאמין. כך גם רבים מחברי למחנה השמאל-מרכז. אך הרבה מים עברו מאז בנהר. ובימים אלה הגעתי למסקנה שתזעזע רבים מחברי למחנה – חייבים לחבק את הנשיא טראמפ.
נכון, רבים מחבריי למחנה שואלים אותי – מדוע לנרמל אותו? אתה לא יודע מי האיש? אז זהו שכן. כל העולם מכיר את הפרסונה הלא צפויה. אנחנו יודעים טוב מאוד מה התרחש בארה"ב בנשיאותו. חלק גדול מהדברים שנעשו על ידיו מזעזעים אותי. אאבק שדברים אלה לא יתרחשו בישראל.
טל פאנץ- אקטיביסט חברתי ופוליטי בן 26 . כיום סטודנט באוניברסיטה העברית וממובילי הדמוקרטים בנס ציונה.
הפקרת אוקראינה לגורלה על ידי דונלד טראמפ תיזכר לדיראון עולם בתולדות העמים. הבגידה באוקראינה, שהפכה לחומת מגן מול תוקפנות רוסיה של ולדימיר פוטין, היא תמרור אזהרה חמור לאירופה ולעולם החופשי. זה מזכיר את ימיה האפלים של אירופה שנכנעה לאדולף היטלר ואפשרה לו להקים את מכונת המוות שהחריבה את אירופה. ועכשיו טראמפ נכנע לפוטין ומכניע את מנהיג אוקראינה ולודימיר זלנסקי.
הפגישה בחדר הסגלגל בין שני האישים נראית כפגישת נזיפה משפילה שמצטיירת בעיני האוקראינים כסחיטה. הציוצים של טראמפ נגד זלנסקי הם שקר מוחלט. רוסיה היא שתקפה את אוקראינה באופן בלתי חוקי.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.
מה הקשר בין האמירה הנוראה של השר ניר ברקת, כשנשאל אם ראה את הריאיון עם אלי שרעבי והשיב: "היו לי דברים חשובים יותר לעשות", לבין תחקירי צה"ל. לכאורה אין קשר, אבל בפועל יש כזה, וזה מפחיד.
תחקירי צה"ל התפרסמו בשבוע שעבר. הם לא חידשו דבר, רק עשו סדר כרונולוגי בדברים – בעיקר במחדלים. וכמו שאמרתי, אפילו אם תוקם ועדת חקירה ממלכתית או עשר ועדות כאלה – לא נקבל תשובה ברורה, חדה ומדויקת לגבי מה שקרה בשבעה באוקטובר.
אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
1. הצורך בשינויי כוח אדם כבר מוביל לשינויים.
אבל, במדינה קטנה אין מאות אנשים מקצועיים, איכותיים, חכמים, מסוגלים,
שרוצים לשרת בעת מלחמה,
תחת דרג מדיני דורסני בחברה מפולגת.
איוש באנשים יותר טובים לא בהכרח אפשרי.
2. הצעות לגבי מכשול כזה או אחר לא משנות כמעט כלום לגבי אתגרים אסטרטגיים. לדוגמה, היציבות והיכולות של המשטר בירדן חשובים הרבה יותר ממכשול בבקעה. כך גם במדינות סמוכות אחרות.
3. ובעיקר, 7 מיליון יהודים לא יכולים לשלוט ב7 מיליון ערבים בין הנהר לים-
צבא האבטחה ליהודה עם עשרות גדודים שם לא יכול למקד במאמצים בגזרות אחרות.
כמו כן, הגדרת תכלית של מצב תוצאתי שכולל הסדרה וגם שחרור המילואים ממאות ימי שירות, הצבא המותש והמדינה המבודדת יסתבכו יותר ויותר במלכודת אסטרטגית ללא תוחלת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
בזמן שמתמקדים בסימפטום
עוד מיליארדים עוברים למשתמטים ולמשיחיים
וההשחתה והרמיסה מתקדמות
והפירומניה וההכנות למלחמת גוג ומגוג נמשכות.
בלי התמקדות בחשיפת עובדות בתחקירי עומק
שיביאו לפירוק מתוך אכיפה נחושה
לא עוצרים את המנהיג העליון שריו ועוזריהם.
"הוא ייזכר כאוהד יהלומי האחד והיחיד, אובדן ענק שלא יישכח"
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם








































































































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם