בעוד פחות משבוע ימים יכנס האלוף אייל זמיר לתפקידו כרמטכ"ל ה-24 של צה"ל. הוא יחליף את רא"ל הרצי הלוי. שיפרוש אחרי תקופת כהונה קצרת ימים אך אינטנסיבית מאוד, כזו שכוללת בתוכה מחדל נורא, ובעקבותיו מלחמה שכבר נמשכת שישה עשר חודשים ולגמרי לא ברור שבזה היא מסתיימת.
הרמטכ"ל זמיר יקבל לידיו צבא שמתח את עצמו עד קצה גבול היכולת. צבא שמאז פרצה המלחמה, לוחמי המילואים שלו שירתו תקופות ארוכות, רבים מהם מאתיים ומאתיים וחמישים ימי מילואים ואף יותר.
ד"ר חיים וייצמן הוא מנהל התחום הפוליטי ועמית מחקר במכון לחירות ואחריות, ומרצה לממשל, מנהל ומדיניות ציבורית בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן. הוא בעל ניסיון ארוך שנים במגזר הציבורי; בין שאר התפקידים אותם מילא: עוזר לח"כ שמעון פרס, יועץ מדיני לשר וח"כ לשעבר ד"ר יוסי ביילין ויועץ בכיר לשר הדתות.
רוב העובדים מגיעים לעבודה מדי יום, שותים קפה, ממלאים את תפקידם, מדווחים למנהל הישיר והולכים הביתה בסוף עוד יום עבודה. ההיררכיה הארגונית ברורה לכאורה: מנהל, סמנכ"ל, מנכ"ל. אך מי באמת עומד בראש הפירמידה? מי מושך בחוטים? ובעיקר – בשביל מי אתם באמת עובדים?
בעלי השליטה האמיתיים: לא רק ההנהלה
בחברות ציבוריות ופרטיות כאחד, מעל ההנהלה הבכירה פועלת מועצת המנהלים – הדירקטוריון – אשר מפקחת על פעילות המנכ"ל ומכתיבה את הכיוון האסטרטגי של החברה. ככל שהחברה גדולה יותר, כך הגבולות בין המנכ"ל לדירקטוריון ברורים יותר. אך גם הדירקטוריון אינו פועל בחלל ריק – הוא מייצג את האינטרסים של בעלי המניות, שהם בפועל הגורם השולט בחברה.
רו"ח ערן גורודצקי הוא סמנכ"ל כספים במיקור חוץ בחברות קטנות ובינוניות ויועץ פיננסי.
נראה שלאף אחד לא אכפת מדמותה היהודית של המדינה כשמדובר במצוות שבין אדם לחברו. תפילין, מלשון "תפילה", אמורות לשמש כוונה אישית שבין אדם לאלוהיו.
* * *
יותר מדי דתיים ויותר מדי חילונים רואים בתפילין דגל של זהות שראוי לריב עליו. הדיון הזה מחלל את התפילין ופוגע בחירות הפרט – חופש דת וחופש מדת. ויותר מכך, דווקא המצוות החברתיות שכולנו מסכימים עליהן, מצוות שיש להן משמעות ציבורית-חברתית, עליהן מותר לעבור בפרהסיה.
נפתלי אופנהיימר הוא סופר ופעיל חברתי, מחבר הספר "פרויקט גן עדן" העוסק בשאלות של אמונה וטכנולוגיה
ידיעה קצרה יחסית מיום 26.3.2025 השבוע מתארת אירוע שהתרחש במסגרת טקס לסיום כהונתה של נשיאת בית הדין הארצי לעבודה השופטת ורדה וירט ליבנה לאחר יותר 36 שנות שיפוט. במהלך הטקס הודה עו"ד עמית בכר, ראש לשכת עורכי הדין, לשופטת על תרומתה הרבה למערכת, והתייחס, לקראת סופם של דבריו, לאירועי הזמן.
לדברי בכר, הוא יעשה שקר בנפשו אם לא יתייחס לאירועים האקטואליים ובהם הפגיעה בדמוקרטיה, האיומים של פוליטיקאים בכירים שלא לציית לפסקי דין וההצבעה הצפויה בנוגע לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים.
ד"ר מורן סבוראי, עו"ד, היא עורכת דין לדיני עבודה ומשפט ציבורי - בג"ץ - הגישה שלוש עתירות בעניין זכויותיהם של החטופים ומשפחות החטופים, אזרחית מודאגת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מאמר חשוב מאוד, אבל: בפעם הבאה שתפרוץ שביתת מחאה כללית במשק, גם במגזר הציבורי, ידאג מי שידאג לנתב את התיק לשופט או שופטת מתאימים (יש כמה כאלה במערכת בתי הדין לעבודה שמונו בכוונת מכוון ב-15 שנות כהונתו האחרונות של הדיקטטור הצורר ורוצח החטופים ביבים שקרניהו) ושם ייקבע שהשביתה היא פוליטית, ויש לסיים אותה מיד, וזה כבר קרה, ויקרה שוב. בדיוק כפי ששקרניהו השתלט על המשטרה (מהמפכ"ל דרך ראש אגף החקירות, וראו תחקיר כלכליסט מהבוקר, ועד מפקדי המחוזות) הוא השתלט באדיבות רעלת שקד, ראש פלוגות הסער, ואוייב לוין גם על מערכת המשפט – מהשלום עד לעליון, וגם על בתי הדין לעבודה. והפסיקות בשורת נושאים בשנים האחרונות, מוכיחות זאת.
בגדי הסטייט החדשים
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ושוב המקום להריע לטל גלבוע, לוחמת לזכויות משפחת נתניהו הרוכבת על גב זכויות החיות, מצויידת בבלונד וליפסטיק אדום ובעיקר באגרסיות מול כל ביקורת מוצדקת. מצבן של החיות בישראל ממשיך להיות מזעזע ורק מחמיר.
"האם אפשר להמשיך כרגיל כשיש פה אסון שלא היה כדוגמתו?"
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם










































































































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כסטטיסטיקאי
שמקבל בחילה מהניתוחים הסטטיסטיים שמאכילים אותנו אנשים ללא מבינים הקשרים ושואלים שאלות תם שלא מגרדות אפילו את המציאות
אין ישראלי שהלב שלו לא קופץ כשהוא רואה חייל במדים עם נשק
אהבה שאינה ניתנת להסתיר. רק לחבק. תראו לי שמישהו שיכחיש את זה (חוץ מה 68 אפסים)
אי האמון בצה'ל נפסק בדרגים הגבוהים. במקרים בודדים יורד לרמת המח'ט (שכולנו יודעים מי הם)
החלפת צמרת הצבא פותרת את זה מיידית. כי האהבה לחיילנו/סדיר/קבע/מילואים הגיבורים היא מוחלטת.
מצד שני יש את השלטון הרקוב שכל מהות קיומו היא להכפיש את הצבא כדי לברוח מהאחריות שלו. מצביעיו הנאמנים, הנאמנים לעוכר ישראל ומפרק החלום הציוני יצביעו בסקרים על חוסר אמון בצה'ל כדי לשרת את שרידות השלטון הרקוב.
לצבא אין שום בעיית אמון
הבעיה היא מדינה שנשלטת על ידי כת של פסיכופת. ברגע שהזה יעלם מעולמנו, האמון בצבא ישבור שיאים חיוביים. כי מגיע לו.