לא מזמן התבשרנו שסגן שר הבריאות ליצמן חשוד עכשיו גם בקבלת שוחד תמורת שידול לחוות דעת פסיכיאטרית, שתמנע את הסגרתה של מלכה לייפר, פדופילית, לכאורה, שתלויים נגדה 74 אישומים בגין אונס ותקיפה מינית.

בפרשה אחרת נחקרת התערבות דומה שלו לטובת עבריין מין נוסף המקורב לחסידות גור. גם בשבוע שעבר נודע, כי אוריה עסיס, תושב עמנואל בן 26, נעצר בחשד שביצע עבירות מין כולל אינוס, מעשי סדום ומעשים מגונים בלא פחות מאשר 105 קרבנות.

ידיעות מזעזעות על עבירות מין סדרתיות עם עשרות רבות של קרבנות.

מדוע 74 הקרבנות, לכאורה, של מלכה לייפר ו-105 הקרבנות, לכאורה, של תושב עמנואל היהודי – לא מעוררות שום הד ציבורי בקרב אותם אנשים שקראו לסרס ולתלות את מחמוד קטוסה?

כולנו זוכרים את הפולמוס הציבורי שהתעורר כאשר מחמוד קטוסה הואשם לשווא באונס ילדה בת 7. מדוע 74 הקרבנות, לכאורה, של מלכה לייפר, שליצמן לכאורה מונע מהם צדק, ו-105 הקרבנות לכאורה של תושב עמנואל היהודי – לא מעוררות שום הד ציבורי בקרב אותם אנשים שקראו לסרס ולתלות את מחמוד קטוסה?

בזמנו, אמילי עמרוסי קבעה ברדיו ש"אונס לאומני הוא מחריד הרבה יותר מאונס בידי יהודי ליד בית כנסת". חברתה ללאומנות הדתית השמרנית, שרה ב"ק, קבעה במעריב ש"כשערבי יוצא מהכפר שלו ואונס ילדה יהודייה, הוא פוגע גם בלאום היהודי“.

הגישה המתקדמת רואה קרבנות באופן שיוויוני. קרבנות הם קרבנות ללא הבדל דת, גזע ומין. הגישה השמרנית, כפי שאף הסבירה זאת שרה ב״ק, רואה ביחס השיוויוני לקרבנות ועבריינים ״צביעות״.

לשמרנים לא באמת אכפת מעבירות מין או מאונס. לשמרנים אכפת מלשמר את ההיררכיה השמרנית: אלוהים מעל האדם, גבר מעל אשה, רב מעל תלמידיו, דתי מעל חילוני, יהודי מעל ערבי, סטרייט מעל להט“ב, מבוגר מעל ילד, מתנחל מעל חייל, חייל קרבי מעל אזרח, ימין מעל שמאל, לבן מעל אתיופי, יהודית מעל דמוקרטית.

עבירות מין אינן בעיה מוסרית עמוקה כל עוד הן לא פוגעות בסדר השמרני, ב״לאום היהודי״.

שמרנים, לאומנים ולאומנים דתיים אינם מפלצות. הם לא מייחלים לעבירות מין. בהחלט עדיף לא לבצע אותם. אבל כל עוד העבירות מבוצעות על פי עקרונות ההיררכיה השמרנית, רואים בהם מעידות.  ביטוי של חוסר משמעת.

שמרנים ולאומנים דתיים אינם מפלצות. הם לא מייחלים לעבירות מין. בהחלט עדיף לא לבצע אותם. אבל כל עוד העבירות מבוצעות על פי עקרונות ההיררכיה השמרנית, רואים בהם מעידות

זה לא ממושמע לאנוס ולתקוף ולהטריד אנשים. זו כניעה ליצר. ואיזהו גיבור הכובש את יצרו. הנחת העבודה של תפיסת העולם השמרנית היא שיצר האדם רע מנעוריו, או לפחות מאוד מאוד שובב, ומכיוון שכל המוסר של שמרנים ובטח שמרניסטים יהודים נשען על מישטור עצמי, זה טבעי ומובן מאליו שיש מעידות.

כך למשל חז״ל קבעו שגבר נשוי שגובר עליו יצרו יכול ללכת לעיר אחרת לבוש שחורים ולעשות ״מה שליבו חפץ״ כל עוד האשה עמה שוכב טבלה במקווה וטיהרה את עצמה עבורו. מצד שני, במקרה של ״אשה סוטה״ (נואפת) יכולה להיות מחוייבת להתגרש, לא לקבל מזונות ולאבד מחצית מרכושה, כפי שקרה רק בשנה שעברה במקרה שנידון בבג״צ.

כלומר, לאלו שבראש ההירככיה מותר למעוד, בעוד לאלו ששפוטים לרגליהם, אין את אותה הפריוילגיה. אם עבירות מין קורות מלמעלה למטה, זה לא אידאלי, אבל לא מדובר בבעיה מוסרית חמורה.

כך למשל אופק בוכריס שהיה גם גבר, גם יהודי, גם דתי, גם ימני וגם חייל קרבי הורשע בהסדר טיעון על בעילה אסורה בהסכמה, והורד לדרגת אלוף-משנה בעסקת טיעון. אבל הוא לא נרקב חודשיים בכלא על מעשה שלא עשה כפי שקרה למחמוד קטוסה.

כך למשל אופק בוכריס שהיה גם גבר, גם יהודי, גם דתי, גם ימני וגם חייל קרבי, הורד לדרגת אלוף-משנה בעסקת טיעון. אבל הוא לא נרקב חודשיים בכלא על מעשה שלא עשה, כפי שקרה למחמוד קטוסה

כך למשל מוטי אלון שהיה רב הכותל וראש עמותת "מבראשית" תקף את תלמידיו הקטינים במשך עשורים, לכאורה. במשך שנים התכנסו שוב ושוב ועדות רבנים שאמרו לו לכבוש את יצרו, לא העבירו תלונות למשטרה, ולכאורה גם מנעו מאחרים להתלונן במשטרה.

מעמדו בהיררכיה איפשר לו מעידה אחר מעידה בלי פגע. אחרי שהוגש נגדו כתב אישום, הרב חיים דרוקמן, מנהיג הלאומנות הדתית (חתן פרס ישראל, חבר כנסת וסגן שר הדתות לשעבר ומהנהלת תנועת בני עקיבא) טען ש"שופכים את דמו" של מוטי אלון, והזמין אותו ללמד אצלו בישיבה.

ב-2013 הוא הורשע ונגזרו עליו עבודות שירות ו-15 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי על סך 10,000 ש"ח. רק אחרי ששוב עלו תלונות, חיים דרוקמן פעל להוריד את מוטי אלון בדרגה הרבנית שלו. זה לקח לחיים דרוקמן 13 שנה לעשות את זה, מהוועדה הראשונה שדנה בפגיעות מיניות שביצע.

איך זה משתווה עם הזריזות שבה התגייסו לאומנים ולאומנים דתיים לקדם את ההוצאה להורג של מחמוד קטוסה? האם בימין השמרני מתחלחלים מהקשרים העמוקים והמפרגנים של דרוקמן עם עבריין מין מורשע? שום דבר. חיים דרוקמן צח כמו בתולה.

האם בימין השמרני מתחלחלים מהקשרים העמוקים והמפרגנים של דרוקמן עם עבריין מין מורשע כמוטי אלון? שום דבר. חיים דרוקמן צח כמו בתולה

הכותרות מלאות בעבירות מין נתעבות, אבל התגובה הציבורית לאותן עבירות אינה אחידה. בעוד בעלי תפיסה מתקדמת רואים בכל קרבן קרבן במידה שווה, בעלי תפיסה שמרנית מגיבים בצורה סלקטיבית לעבירות מין כדי לשרת את תפיסת עולמם. ועוד מגדילים ומכנים את אלו שמגינים על קרבנות ללא הבדל דת, גזע, מין ומגדר ״צבועים״.

רק עבירות מין שמבוצעות נגד הסדר השמרני, הלאומני והדתי מצדיקות גינוי ופולמוס ציבורי. מי שלרוע מזלה או מזלו קרבן ל״בני טובים״ בראש ההיררכיה, יכולה למצוא את עצמה קרבן פעמיים.

פעם לפגיעה המינית, ופעם שנייה לדממה השמרנית, לאומנית ודתית שבפועל מתירה את גופו וגופה. היחס הסלקטיבי והמניפולטיבי הזה מסכן את כולנו. אסור לשתף איתו פעולה.

ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם. Nitzan Waisberg is a design thinking specialist, lecturing and advising various organization. She is also a social and political activist in the field of education. She served as a Consulting Professor at the Stanford University d.school before returning to her homeland to find it almost unrecognizable. She lives in Hod-HaSharon with her husband and their four children.

משהו פה התקלקל והוא התקלקל גם בגללנו, אבל לא רק.

הבוקר, תוך כדי טקס הקפה היומי שלי, דפדפתי על הפיד הדי משעמם שלי. כי בואו נודה, אין באמת מה לספוג מהשיטוט המיותר ברשתות החברתיות. מדובר בחוג אירובי של בוקר לאצבע המורה. אני מדפדף רק כדי לקיים את המצווה ולא באמת עוצר לקרוא כמעט שום דבר.

תוך כדי דפדוף מהיר, סרטון אחד תפס לרגע את העין שלי, ומיד חזרתי לאחור כדי לראות במה מדובר. "כ-4,000 איש שבילו בפסטיבל לייב שדרות מצאו עצמם נמלטים למראה יירוטי כיפת ברזל. 'אנשים רמסו אחד את השני, ילדים הלכו לאיבוד, זה היה כאוס של ממש', סיפר עד ראייה. 16 לקו בחרדה, ראש העיר הורה על פתיחת מרכז סיוע".

בסרטון נראים מאות, אם לא אלפי ישראלים שעד לפני רגע בילו בהופעה יחד עם בני משפחותיהם, נסים על נפשם ממתחם ההופעות. כשאני אומר נסים, אני מתכוון למנוסה אדירה של נחילים אנושיים, המורכבים מקשישים, ילדים, נוער ומבוגרים.

פסטיבל לייב שדרות הסתיים מוקדם מהזמן בשל שיגור הרקטות לעיר. אין נפילות בעיר ולא ידוע על נפגעים בגוף. pic.twitter.com/TrM4f1tROK

— matan tzuri מתן צורי (@MatanTzuri) August 25, 2019

כולם משדרים לחץ אדיר בתנועות גופם, חוסר אונים משווע עולה מקולם ובעיניהם מבט של פחד מוות ממש. הכרוז – שנשמע בפאניקה בעצמו – מכריז ומאיץ בכולם לצאת מהשערים ומעביר מסר לשוטרים לפתוח את כל השערים כדי לאפשר יציאה מהירה של כל הנסים.

בהיותי מצוי בעולמה של בריאות הנפש, אני יודע, שרובם הגדול של הנסים לא ישכחו את ההופעה מעוררת האימה הזאת כל חייהם. חלקם יפתחו תסמינים שיקשו על תפקודם היומיומי

כשאני חושב על אותם אנשים שחוו את הסיטואציה המבעיתה הזאת, אני לא יכול להתעלם מעוצמת ההשלכות שלה. בהיותי מצוי בעולמה של בריאות הנפש, אני יודע, שרובם הגדול של הנסים לא ישכחו את ההופעה מעוררת האימה הזאת לכל חייהם. חלקם אף יפתחו תסמינים שיקשו על תפקודם היומיומי בתקופה הקרובה והרחוקה.

האירוע המזעזע (לא פחות) הנ"ל התרחש אך אמש בעיר שדרות. ישראלים, ממש כמונו, באו למופע – בדיוק כמונו – שיעביר להם כמה שעות מהגיהנום של סוף אוגוסט. במקום לקבל כמה שעות של נחת רוח, הם קיבלו פיצוץ לפנים, עם נגיעות של פוסט טראומה.

אנחנו, הישראלים האחרים, הלכנו לישון באותו לילה כרגיל. לרובנו הגדול אפילו המידע על האירוע לא הגיע, למי שכבר הגיע המידע, הוא לא הזיז הרבה, מקסימום צקצוק חרישי שלא יעיר את הילדים.

העובדה שתושבי שדרות ועוטף עזה חיים בגיהנום של טילים ואימה למעלה מעשר שנים, מעניינת את הציבור בישראל פחות מהשריפות המכלות את האמזונס. כאילו אזור הדרום הבוער חדשות לבקרים, שייך לאקס טריטוריה שלא שייכת לשאר חלקי הארץ הזו.

יאמר מי שיאמר, שזו אשמתה של הממשלה שמובילה מדיניות של עמידה על הגדר בכל השנים האחרונות. יש בטענה הזאת מן האמת. אבל מה יותר קל בשבילנו להטיל את האחריות על גורם כזה או אחר ולהמשיך לא לחשוב על הבעיה הזו.

העובדה שתושבי שדרות ועוטף עזה חיים בגיהנום של טילים ואימה למעלה מעשר שנים, מעניינת את הציבור בישראל פחות מהשריפות המכלות את האמזונס

כי אם יש כאן איזושהיא אחוות אחים, כזו שאוהבים להשוויץ בה כל הזמן, אזי מזמן כבר היו שאר האזרחים הופכים פה כל שולחן אפשרי למען אחיהם בדרום. המדינה היתה אמורה להיעצר מזמן על ידי מגה מחאה, שתבהיר היטב למקבלי ההחלטות מה אנחנו חושבים על הפאסיביות הפושעת שלהם בסוגיה הזאת.

האחריות למצב בדרום, מוטלת במידה רבה על כולנו. על כל מי שהתרגל למצב ולא יוצא בקול זעקה למען אחיו הסובלים יום יום שעה שעה.

אשמנו. בגדנו.

צביקי פליישמן - חב"דניק מקרית מלאכי. חי היום בירושלים הקדושה. נשוי ואב ל-2, בוגר תואר שני בפסיכולוגיה קלינית. מייסד 'לא תשתוק' . סמנכ"ל חקירות ב-JCW. אוהב את המקום שאני חי בו, ומשתדל להפוך אותו לטוב יותר.

ללהקות גדולות יש גרופיז. WC היא להקה גדולה ואני גרופי שלה. היום בערב אלך שוב לראות את WC בהופעה, בפעם הרביעית או החמישית. כמו גרופי נאמן, אני משתדל לא להפסיד הופעות של הלהקה שאני אוהב.

WC היא לא סתם להקה גדולה. למיטב שיפוטי, WC היא הלהקה הטובה ביותר שפועלת היום בישראל. האחים אריה ואבשלום הספרי (שהם WC) כל כך טובים, שממש לא ברור לי איך הם נשארים סוד שמור לקהל מצומצם מאוד, שמלווה אותם בהופעות הלא תכופות שלהם.

WC היא לא סתם להקה גדולה. למיטב שיפוטי, היא הלהקה הטובה ביותר שפועלת היום בישראל. האחים אריה ואבשלום הספרי (שהם WC) כל כך טובים, שממש לא ברור לי איך הם נשארים סוד שמור

בעצם זה די ברור. המוזיקה דחוסה. דחופה. חדה. תובענית. הטקסטים לעומתיים. כועסים. לפעמים רדיקליים. זו סחורה שאין לה היום ביקוש גדול בישראל, שמכורה לבידור וללייקים. סחורה שאף פעם אין לה ביקוש גדול, ובדרך כלל מעריכים אותה רק בדיעבד.

WC לא באים ללטף ולעשות נעים. אצלם הרגליים של היהודי האחרון נשטפות בידיים של מגדלנה וממי האפסיים של חוף תל אביב, מהחרטום החרוך של האלטלנה, מיתמר העשן השחור, מגיח הנחש הקדוש מן הבור. למי יש כוח בחום הזה לנחשים קדושים שמגיחים מהבור?

WC יודעים את זה, כמובן. הם לא נולדו אתמול והם יודעים טוב מאוד עם מי יש להם עסק. הם שרים אל מי שמפחדים מאיום הרודנות ובטוחים שהארץ נמצאת כבר תחת המגף, ומתכוונים להילחם על זה עד טיפת השרדונה האחרונה, בהקרנות הבכורה ובמסיבות ההשקה.

הם שרים אל מי שיילחמו בכוח מתעצם ברחבת בית הכנסת הגדול (היוש, היפסטרים תל אביבים חמודים, שעוד מעט יאיישו את משלחת נסיכי המטרופולין למושבת הבת בברלין). או שיילחמו עד הסוף ברשת החברתית.

הם שרים אל מי שמפחדים מאיום הרודנות, ובטוחים שהארץ נמצאת כבר תחת המגף, ומתכוונים להילחם על זה עד טיפת השרדונה האחרונה, בהקרנות הבכורה ובמסיבות ההשקה

ויהיו לילות שהם יבכו. יגללו את הפיד ויבכו וישחו בים השחור. או שאולי יכירו את אורורה, נסיכה בווארית, שהחיישנים שלה זיהו את העברית ואפשר לדעת שהיא לא מכאן, כי היא משתמשת בכוח שלה בצורה פרופורציונלית.

והביט סוחף. הולם בראש וברגליים. אי אפשר לא להיבלע בתוכו. בהופעה הערב יצטרף בפעם הראשונה מתופף, אז זו בטח תהיה הופעה סוחפת מתמיד.

ויש גם את העניין זה של "אם התמזל מזלך להחזיק בעט – אחוז בו כמו בחרב". הם שרים את זה ב"סטיריקנים", והנה סיפור שמוכיח שהם גם מתכוונים לכל מילה. לפני חודשיים התקבלה בתיבת המייל של WC הודעה שכל אמן מקווה לקבל. מועצת מפעל הפיס לתרבות ואמנות כתבה להם: "אנחנו שמחים להודיעך כי המועצה אישרה את בקשתך למענק. סכום המענק 50 אלף שקלים, כולל מע"מ".

שבוע קודם התקפל דירקטוריון מפעל הפיס והודיע שלא יתמוך יותר בקידום הסרט התיעודי הזוכה בפסטיבל דוקאביב – אחרי שהסרט "לאה צמל, עורכת דין" שביימו פיליפ בלאיש ורחל לאה ג'ונס בהפקת ערוץ 8 של "הוט" זכה בפרס הראשון.

הזכייה עוררה תגובת שרשרת ישראלית טיפוסית: קריזה בימין על התמיכה הציבורית בסרט על "פרקליטת השטן", החלטה מבוהלת מהירה של דירקטוריון הפיס, שעוררה כצפוי זעם על "סתימת פיות".

בדיוק אז WC קיבלו מענק של 50 אלף שקל ממפעל הפיס. בתגובה הם שלחו את המייל הבא: "הופתענו כשנודע לנו שגם מפעל הפיס החליט להצטרף למצעד הקרנפים…"

ובדיוק אז WC קיבלו מענק של 50 אלף שקל ממפעל הפיס. בתגובה הם שלחו את המייל הבא: "הופתענו כשנודע לנו שגם מפעל הפיס החליט להצטרף למצעד הקרנפים ולהיכנע לדרישות הימין הקיצוני. בימים אפלים אלה של משטר השתקות ואיומים, מפעל הפיס הינו צינור החמצן האחרון עבור רבים מהאמנים. אבל כידוע, יש הבדל דקיק בין אמנים לבדרנים. והוא שלאמנים יש עמדה. לכן החלטנו לוותר על המענק. חפשו לכם בדרנים".

רציתי לראיין את אריה הספרי על ההחלטה האמיצה הזו. הוא סירב להתראיין – כדי שחלילה לא ייראה שהם ויתרו על המענק, כדי להרוויח יחסי ציבור.

ככה אני אוהב את הלהקות שאני מעריץ.

(WC בהופעה, הערב – שלישי – מתשע וחצי. כולי עלמא, תל אביב)

אמיר בן-דוד אוהב מוזיקה מאז סוף שנות השישים. כותב, מלחין, מנגן ושר ב״אבטיפוס״ מאז שנות השמונים. כותב בכיר וחבר מערכת בזמן ישראל