הנשיא ריבלין אומר שהציבור מתחלחל מעצם המחשבה על סיבוב בחירות שלישי. בני גנץ אומר שאין לו שום בעיה עם הליכוד, רק עם בנימין נתניהו. שתי האמירות מתקבלות איכשהו באדישות, אבל הן מחייבות תשובה נחרצת.

כן, שלושה סיבובי בחירות בשנה זה דבר אבסורדי, וגם שניים זה די מוזר. זה עסק יקר וזה מזיק למשילות. אבל זה הרבה פחות יקר ומזיק מהמשך שלטון הליכוד. הסיבה לכך היא שגנץ טועה: יש בעיה גדולה מאוד עם הליכוד. הבעיה תשאר גם אם המפלגה תיפטר ממנהיגה המאותגר משפטית.

שלושה סיבובי בחירות בשנה זה אבסורד, וגם שניים זה מוזר. זה יקר ומזיק למשילות. אבל הרבה פחות יקר ומזיק מהמשך שלטון הליכוד. גנץ טועה: הבעיה תשאר גם אם המפלגה תיפטר ממנהיגה המאותגר משפטית

המאזן של נתניהו מורכב. הוא עומד בפני חשדות כבדים לשחיתות ונראה שכתבי האישום בדרך. הוא מוכן לשקר, לפלג, לפגוע בדמוקרטיה ולסחור במודיעין כדי לשרת את מטרתו. ההסתה שלו נגד אזרחי ישראל הערבים היא ביזיון גדול ופיגוע חברתי.

אבל יש גם צד חיובי. כשהוא מדבר על במת העולם, הוא מעצבן רבים מהמאזינים, אבל הוא גם מביא לישראל סוג של הערצה כשהוא מקרין אינטליגנציה ממזרית ורהיטות כמעט בלתי אנושית.

הטיפול שלו בכלכלה סביר. ישראל הייתה משגשגת יותר אם היה תהליך שלום, אך בהתחשב בכך שאין הוא הצליח להפיק את המירב: האינפלציה נמוכה, יש צמיחה מסוימת, האבטלה בירידה, כמה רפורמות בוצעו ויש תחושה של יציבות. הוא לא הפריע לצמיחת סקטור ההי טק החשוב, ופה ושם טיפח אותו.

אבל יש גם צד חיובי. בנאומיו על במת העולם הוא מעצבן רבים, אך מביא לישראל הערצה, כשמקרין אינטליגנציה ממזרית ורהיטות כמעט בלתי אנושית. הטיפול שלו בכלכלה סביר. הטיפול המדיני משמר סוג של יציבות

הטיפול המדיני שלו בענייני האזור – שוב, בהתחשב בכך שאין תהליך שלום – משמר סוג של יציבות, חרף הרפתקאותיו בסוריה (לאף אחד אין פתרון לקטסטרופה שם).

לגבי ההסכם הגרעיני עם איראן, הוא צדק בכך שדחף את המעצמות ליותר, אך הימר במהלך חזיתי נגד ממשל אובמה כאשר רוב מומחי הביטחון בישראל בעצם קיבלו את ההסכם שהושג; עם זאת צריך גנרלים ברי מזל, ולביבי היה מזל כשדונלד טראמפ נבחר.

אז כן, הוא צריך ללכת, ללא כל ספק. רוב העולם ינשום לרווחה. אבל האם אז הכל בסדר? ממש, אבל ממש לא. בניגוד לדברי גנץ, הבעיה היא הליכוד, יותר מנתניהו.

למה? הנושא העיקרי הוא לא השחיתות שמוצאת בית חם בימין כולו, לא רק אצל ביבי. הבעיה היא אפילו לא הקרקס המביש שנקרא מרכז הליכוד ותרבות השוק הגסה שקנתה שם אחיזה. הבעיה היא במדיניות: המפלגה גרמה נזק ותמשיך לגרום נזק כל עוד היא בשלטון.

הליכוד עלה לראשונה בהנהגת מנחם בגין ב-1977. בגין עשה שלום עם מצרים והחזיר לה את סיני, וזה משובח. אבל גם המערך היה עושה אותו דבר – ונתקל כמובן בהתנגדות היסטרית של הליכוד.

בעקבות פרץ הרציונליות הזה הליכוד פצח בבולמוס של התנחלות בשטחים וגם, להתנקות מתווית השכל הישר, פנה למלחמה.

בניגוד לדברי גנץ, הבעיה היא הליכוד, יותר מנתניהו. למה? הנושא העיקרי הוא לא השחיתות שמוצאת בית חם בימין כולו, אפילו לא הקרקס המביש שנקרא מרכז הליכוד. הבעיה היא במדיניות

בגין ואריאל שרון סיבכו את ישראל בכיבוש מחצית מלבנון במלחמה שיזמו ב-1982. אש"פ סולק משם עד מהרה ונמלט לטוניס, וזה היה לא רע. אבל ממשלת הליכוד סירבה לסגת מהמדינה השכנה, והדבר אף חיזק את ארגון החזבאללה החדש.

בבחירות 1984 משה ארנס בז ליצחק רבין שהציע נסיגה: "האם הוא מאמין בכך?" שאל בציניות בתשדיר בחירות. "האם מישהו מאיתנו מאמין בכך?" שנה לאחר מכן הובילה ממשלת האחדות בהנהגת שמעון פרס לנסיגה מרוב השטח, ואין אדם סביר שמבכה היום את המהלך. מי התנגד? רוב שרי הליכוד.

הליכוד ניסה לשחרר את הכלכלה מכבלי הסוציאליזם העסקני, וזה היה רעיון מבורך. אבל חוסר יכולת כמעט קומית בביצוע הביאה עד מהרה לשנים ארוכות של היפר-אינפלציה שטיפסה ל-400 אחוז בשנה.

גם את זה ממשלת האחדות פתרה, אבל לא בגלל עבודה משותפת. מי התנגד לתכנית הייצוב האמיצה והחכמה של פרס ויצחק מודעי? רוב שרי הליכוד.

הליכוד ניסה לשחרר את הכלכלה מכבלי הסוציאליזם העסקני, וזה היה רעיון מבורך. אבל חוסר יכולת כמעט קומית בביצוע הביאה עד מהרה לשנים ארוכות של היפר-אינפלציה שטיפסה ל-400 אחוז בשנה

לאחר הרוטציה פרס הגיע להסכם עם המלך חוסיין, שככל הנראה היה מעביר את מרבית הגדה המערבית לירדן, פוטר את ישראל משליטה על מיליוני פלסטינים, מונע את האינתיפאדה הראשונה (ומן הסתם גם השניה), מנטרל את אש"פ, ומביא לשלום עם ירדן ואולי מדינות אחרות באזור. שמיר סיכל את המהלך בתמיכה מלאה של הליכוד.

בשלושת העשורים שחלפו הליכוד בעיקר מנסה לסכל מהלכי שלום ולהתעקש על התיישבות יהודית בגדה המערבית. פרויקט זה נעזר בעקיפין במחבלים פלסטינים שלאורך השנים בצעו פיגועים נוראיים שמטרתם הייתה להזיז בוחרים לימין ולמנוע חלוקה כדי להביא למדינה דו-לאומית שבסוף תהיה ערבית.

הליכוד מוביל בדיוק לדבר הזה, ומהמר על כך שהיהודים לנצח ישלטו בכוח הזרוע והפלסטינים לעולם לא יקבלו את זכות הבחירה. הסדרי האוטונומיה בגדה מקלים על המצב בינתיים, מבלבלים קשות את הבוחר, ומאפשרים לליכוד למסמס את הסכנה. הם ממש מהווים מתנה לימין. ואם זאת מי התנגד להם? כמובן שהליכוד.

בשלושת העשורים שחלפו הליכוד בעיקר מנסה לסכל מהלכי שלום ולהתעקש על התיישבות יהודית בגדה המערבית. פרויקט זה נעזר בעקיפין במחבלים פלסטינים שלאורך השנים בצעו פיגועים נוראיים

היציאה מעזה הייתה מהמהלכים היותר הגיוניים. שטח קטנטן ולא אסטרטגי; אוכלוסייה עויינת וגדולה. היציאה משם ב-2015 איפשרה למאזן הדמוגרפי להראות יותר סביר למרות המשך הכיבוש בגדה, וחסך חיי חיילים.

שוב, ממש מתנה לימין. אמנם שרון הצליח לבצע את הנסיגה אבל הימין עשה לו את המוות ולבסוף שרון נטש את הליכוד והקים את קדימה. היום עזה אכן מהווה בעיה בטחונית, אבל המצב עדיין עדיף על כיבוש הרצועה. אפשר להתנהל מולה יותר טוב; מי מונע זאת? ממשלת הליכוד, כמובן.

לקינוח, הליכוד גם מאפשר את השתוללות ההדתה והכפייה הדתית בישראל. בלי הדתיים אין שלטון ימין בשום תרחיש, וזהו מחיר תמיכתם. בלי שלטון ימין כבר מזמן היו כאן מסחר ותחבורה ציבורית בשבת באזורים הגיוניים, נישואים אזרחיים, גיוס חובה לצבא או לשרות לאומי, ולימודי ליבה. הרוב מעוניין בכל אלה.

לקינוח, הליכוד גם מאפשר את השתוללות ההדתה והכפייה הדתית בישראל. בלי הדתיים אין שלטון ימין בשום תרחיש, וזהו מחיר תמיכתם

המאזן המתואר לעיל הוא מקור החלחלה האמיתית.

הדבר המדהים הוא שהליכוד לא מתבייש. במקום זאת הוא מצליח איכשהו לגרום לשמאל לענווה לא מוסברת. אסור להעליב את הליכוד כדי לא לפגוע בבוחריו, וגנץ המסכן מהלך על בהונות.

זה בא לידי ביטוי במהלך שני הקמפיינים של כחול לבן, ורואים את זה גם היום בעקבות מועד ב' היחסית מוצלח. ייתכן שזה שינה את דעתם של כמה מצביעים, אבל לא רבים, ובוודאי שלא מספיק.

יש קפאון וקבעון הנובע מסוג של מלחמת תרבות שלא ייחודית לישראל, ובישראל מתקשר ליחס לדת. קשה להעביר מצביעים. קשה לשכנע אנשים. מקסימום, אפשר לגרום לצד זה או אחר להשאר בבית במספרים יותר גדולים ביום הבוחר. ובכל זאת, עם כל ההבנה והאמפטיה לכולם, צריך לבחור אם להמשיך לצעוד אלי האבדון, או לא.

אז מה עכשיו?

הצרות המשפטיות של נתניהו מעוותות את הכל ומונעות בעצם הכרעה על העיקר. הן גורמות לתומכיו להתיישר עם הליכוד, משוכנעים שיש קשר של הדיפ סטייט נגד המנהיג הנערץ. הן גם יוצרות היסטריה לא אסטטית נגד נתניהו בשמאל.

כתוצאה מכך הקמפיינים התמקדו (ומתמקדים כבר שנים) בנתניהו ולא ברקורד העגום של הליכוד. היחיד שבאמת הוביל קו אידאולוגי ממש הוא אביגדור ליברמן, שלפתע מתנגד להדתה. באופן ממש משעשע, האיש הציני הזה היום מצטייר בעיני רבים כרציני.

כתוצאה מהצרות המשפטיות של נתניהו, הקמפיינים מתמקדים כבר שנים בו ולא ברקורד העגום של הליכוד. היחיד שבאמת הוביל קו אידאולוגי ממש הוא אביגדור ליברמן, שלפתע מתנגד להדתה

השימוע של נתניהו מתוכננן לבעוד שבוע וככל הנראה בקרוב יוגשו כתבי אישום. לוחות הזמנים של הפוליטיקה והפלונטר שזורים זה בזה. עדיף לא להחליט על דבר לפני שהעניין המשפטי יוכרע.

אם יהיו כתבי אישום, הליכוד בפירוש עשוי להדיח את נתניהו. ואז, למרות טענותי שמשהו פגום במפלגה, יהיה מדובר במצב חדש.

אם כל זה יוביל לבחירות בזק, תנוח דעתו של ריבלין המודאג. מועד ג' לא לחלוטין בלתי סביר בנסיבות הזויות שכאלו. ואם זה מה שיהיה, הבוחר יזכה בבהירות לראשונה.

אם ביבי ירוץ, אז יהיה ברור שהכוונה היא לראש ממשלה העומד למשפט.

ואם זה יהיה הסיבוב הראשון בלי נתניהו, אפשר יהיה סוף-סוף לדון בסוגיות, בלי רעש הקומפרסור, כמו אנשים בוגרים. חזון אחרית הימים!

מועד ב' היווה תיקון טעות חלקי. מועד ג' עשוי להצליח ממש.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה.

רבים בשמאל, עוד יותר רבים בתקשורת מנסים לתעתע בכם ולטעון כי לגנץ יש 'גוש' גדול יותר מלנתניהו. אל תתבלבלו, לגנץ יש 'גוש' קטן בהרבה, הרשימה הערבית המשותפת לא באה בחשבון מבחינתו אפילו לא כעמוד תמך.

גנץ יודע זאת, אך מסרב להשלים עם העובדה כי לא יהיה ראש ממשלת ישראל – לפחות לא בסבב הנוכחי, אפילו אם המנדט הזה יסתיים בעוד סבב בחירות או שניים.

גנץ יודע שהגוש שלו קטן יותר, אך מסרב להשלים עם העובדה כי לא יהיה ראש ממשלת ישראל – לפחות לא בסבב הנוכחי, אפילו אם המנדט הזה יסתיים בעוד סבב בחירות או שניים

זו הסיבה היחידה שהוא מדבר גבוהה ומפליג בדמיונות, כאילו יש באמתחתו תוכנית מגירה ליצור קונסטלציה כלשהי שתוביל לממשלת אחדות ללא נתניהו, או ממשלה צרה עם החרדים וליברמן.

גנץ לא שמע את הקולות שקראו לביטול הרוטציה בינו ללפיד, גם כשהיה ברור כי צעד כזה יקדם אותו בצעדי ענק אל עבר השלטון. כך שהוא מבין היטב מדוע מפלגת הליכוד לא תשמע את זמזומיו על 'תבואו בלי נתניהו'.

בהתעקשותו של גנץ, הוא מוביל את מדינת ישראל בדרכה למערכת בחירות שלישית. בפעם הקודמות זה היה נראה הזוי שתהיה מערכת בחירות שניה – הפעם זה כבר נראה כורח המציאות.

גנץ לא שמע את הקולות שקראו לביטול הרוטציה בינו ללפיד, גם כשהיה ברור כי צעד כזה יקדם אותו בצעדי ענק אל עבר השלטון. כך שהוא מבין היטב מדוע מפלגת הליכוד לא תשמע את זמזומיו על 'תבואו בלי נתניהו'

ב'כחול לבן' לא מכחישים את הטענה כי הם חפצים בסבב נוסף של בחירות. הם מציגים זאת כדרך להגיע לזמן בו נתניהו יהיה אחרי תהליך השימוע ובדרך לכתב אישום (לפחות כך הם מקווים).

מי שמוביל אותנו לסבב ג', איננו ראש הממשלה נתניהו, הוא באמת חפץ להקים ממשלה ואף מוכן להתגמש מאד עבור כך.

ליברמן לא יכול להיות זה שמוביל, את ה'רווח' שלו הוא כבר עשה בסבב הנוכחי. אין לו סיכוי ממשי להגדיל את 'ישראל ביתנו' עוד יותר.

גנץ לכשעצמו כבר מזמן רוצה להתחיל לעבוד, הוא עוד בשלב בו הוא מאמין כי יוכל לעשות משהו ממשי למען אזרחי ישראל.

נותר לנו יאיר לפיד שדעותיו ימניות משל עמיר פרץ, אבל כדי למנוע הכרעה בבחירות ולגרור את ישראל לסבב ג', הביא ל'הישג' של 13 מושבים למפלגה 'המשותפת'.

זה בסדר, הרשימה המשותפת עמדה במבחן בג"צ. אבל אף גורם במחנה הימין לא ישתמש בה כדי לקדם אג'נדות. אפילו לא ליברמן, שהבין לפתע כי הוא במילכוד.
אבל כבר אמרו חז"ל: 'לא עכברא גנב אלא חורא גנב' -קרי: לא העכבר אחראי לגניבת חריץ הגבינה כי אם החור שאיפשר לעכבר להכנס אל המטבח.

לא יאיר לפיד יכול לשאת באחריות לטלטלות העוברות על מדינת ישראל בנסיונו לקדם את גחמתו לשמש כראש ממשלה בישראל – כי אם אלו שמאפשרים לו להתל כך בציבור ובהונו

לא יאיר לפיד יכול לשאת באחריות לטלטלות העוברות על מדינת ישראל בנסיונו לקדם את גחמתו לשמש כראש ממשלה בישראל – כי אם אלו שמאפשרים לו להתל כך בציבור ובהונו.

האם מערכת בחירות שלישית תספיק לאזרחי ישראל כדי שיותירו את לפיד הרחק מאחור, או שיצטרכו לסבב רביעי כדי לוותר על לפיד אפילו במחיר הפסד גנץ?

חוקית, אין כאן שאלה ולא אתגר. החוק מגדיר מי יכול ומי לא יכול לשמש כראש ממשלה בכל הקשור לחשדות וכתבי אישום.

אני אישית לא מאמין לאף פוליטיקאי. עם הכנסו למגפי ה'פוליטיקאי', הרי שקיבל על עצמו את תנאי וכללי המקום והשיטה: כמה שיותר תארים לפני השם וכמה שיותר אפסים בחשבון הבנק

ציבורית, הנשיא ריבלין, שלא נחשד כאוהד או אהוד בגוש הימין, או באהבה יתירה לעומד בראש הגוש – הציע את אופציית ה'נבצרות'. גם זה לא נח לגנץ.

כל פוליטיקאי באשר הוא מציג את משנתו כ'אידאולוגיה', ליצמן וגפני מספרים שהם 'בשם השם' ויאיר לפיד טוען כי הוא נלחם למען 'שיוויון'.

אני אישית לא מאמין לאף פוליטיקאי, אני מאמין שעם הכנסו למגפי ה'פוליטיקאי' הרי שהוא קיבל על עצמו את תנאי וכללי המקום והשיטה: כמה שיותר תארים לפני השם וכמה שיותר אפסים בחשבון הבנק.

אב לארבע בנות וסב לנכדה. כותב את אשר על ליבו מנקודת מבטו, בעיתונות החרדית מאז 1999. אוהב ללמוד מתגובות הגולשים וטוען כי הוא פתוח תמיד לשמוע דעה אחרת.