הורים, תפסיקו לכעוס על ילדיכם שמבזבזים את חייהם מול המסך.

לא, אינני פסיכולוג וגם אינני הורה. לא מדובר בעצה או שאלה הנובעת מגישה פסיכולוגית לגבי התייחסותכם כהורים לכך שילדכם מנותקים לחלוטין מהמציאות בגלל משחקי מחשב בפרט ומסכים בכלל.

אני כותב מילים אלו מתוך קריאה לכם, ההורים, להיות אתיים וישרים עם בקשתכם מילדיכם לדאוג לעתידם. כי כמו שזה נראה כרגע, דווקא ההורים הם אלה שלא עושים את זה מספיק.

הבעיה הגדולה ביותר בדרישה מבני נוער לחיות במציאות ולא בעולם משחקי המחשב, היא שההורים שלהם לרוב אינם חיים במציאות בעצמם

אכן, צריך לשים לב לכך שבני נוער שמשחקים במשחקי מחשב מעדיפים להתעלם מהדרישות העולות מהסביבה הלוקאלית שלהם ולשחק מול חברים מכל העולם, אותם הם מכירים דרך הרשת.

אבל הבעיה הגדולה ביותר בדרישה הזו מבני נוער לחיות במציאות ולא בעולם משחקי המחשב, היא שההורים שלהם לרוב אינם חיים במציאות בעצמם, ולפעמים אפילו נראה שהם עושים ככל שיוכלו על מנת שאותה מציאות תפסיק להתקיים עבור כולם.

אנחנו אוהבים את האמירה המוזרה הזו – "העולם שייך לצעירים", אבל האמת היא שאותם צעירים יושבים, כמו בני ערובה, וצופים בנו המבוגרים הורסים כמה שניתן מאותו עולם, בטרם נעביר אותו הלאה לידיהם ונתפלא מדוע כל כך קשה להם להצליח בו, שלא לומר לשרוד.

כן – המשבר האקולוגי, כן – ההתחממות הגלובלית, הם אלה שאינם מאפשרים למשפט תמים כמו "מזג האויר יפה היום!" למלא את תפקידו המסורתי כאמירה קלילה, שנועדה למנוע שתיקה לא נעימה במפגשים מביכים.

אנחנו אוהבים את האמירה המוזרה הזו – "העולם שייך לצעירים", אבל האמת היא שאותם צעירים יושבים, כמו בני ערובה, וצופים בנו המבוגרים הורסים כמה שניתן מאותו עולם

כאשר אנו חשים בצורך הזה לדבר עם אדם אחר ואין לנו על מה, רובנו פונים לבסיס הנמוך ביותר של הסמול-טוק: אמירות קלילות כאלה, שאין סיכוי שיעוררו התנגדות אצל הצד השני.

אבל הימים האלו עברו. בתוך ההתייחסות למזג האוויר צמח לו חשש כבד. מזג האוויר הנוח נתפס כבר כתופעה שעתידה להסתיים. בעידן ההתחממות הגלובלית והאסון האקולוגי, הדיבור על מזג האויר מאיים להפוך לפוליטי.

בפתח ספרו "אקולוגיה ללא טבע", הפילוסוף טימותי מורטון כותב שאנחנו לא מסוגלים לסבול את המחשבה על התעסקות עם ה"טבע", כי ה"טבע" בעינינו הוא מה שנמצא מאחור, ברקע, ולא בחזית ההתייחסות שלנו למה שחשוב בעולם.

אבל הנה הרקע המרוחק הזה צועד בצעדי ענק מפחידים לקדמת הבמה ומזכיר לנו את מה שאיננו רוצים לזכור – שהוא, הטבע, בעל חשיבות זהה לזו שלנו. יותר נכון, הוא חשוב מאיתנו, כי בלעדיו אין לנו קיום.

הפילוסוף טימותי מורטון כתב שאנחנו לא מסוגלים לסבול את המחשבה על התעסקות עם ה"טבע", כי ה"טבע" בעינינו הוא מה שנמצא מאחור, ברקע. אבל הנה הרקע הזה צועד בצעדי ענק מפחידים לקדמת הבמה

כמורה, הסברתי מספר פעמים לתלמידים שלי שאני יכול לדבר איתם במשך שנה שלמה, יום אחר יום, על החשיבות הרבה שבכיבוד אנשים מבוגרים, למשל, אבל מספיקה פעם אחת בלבד שאותם תלמידים יראו אותי מתעלם מאדם מבוגר שמבקש לשבת באוטובוס, וזה מה שהם ילמדו ממני.

דבר ראשון בחינוך הוא לא ההוראה אלא הדוגמא האישית, שמוכיחה שאינני מפריח סתם סיסמאות לכיתה. רוצים שילדיכם המתבגרים יהיו מחוברים למציאות ולא יחפשו דרכים להתעלם ממנה? תתנהגו ככה גם אתם.

אל תתעלמו מהמשבר האקולוגי ומהאסון המתגבר, אל תתעלמו מכך שהדרך הטובה ביותר להילחם בו היא לעצור את תעשיית המוצרים מן החי ואל תתעלמו מכך שלכל אחד בעולם הזה יש השפעה ישירה עליו.

האמת היא שלו אני הייתי נער בן 15 שרואה את העולם עולה באש ואת ההורים שלי מתעלמים מכך בצורה כה מובהקת, אולי גם אני הייתי מבזבז את זמני בלשחק בפורטנייט או בכל משחק מחשב אחר.

לפחות בצורה זו של אסקפיזם אוכל לפתח את קשר העין והיד שלי בזמן שאני צופה בהורי מתעלמים מהמשבר החריף של שינוי האקלים.

בימים אלו מתקיימות הפגנות עולמיות כדי לעורר שינוי אמיתי ולהתמודד עם המשבר האקולוגי. מי שמפגינים הם ילדים ובני נוער, ומי שעוצמים עין, מפהקים, או מצקצקים בביקורת ריקה מתוכן – הם המבוגרים

בספר "בשר" של אוריה שביט מסופר על עתיד בו נאסר עלינו לאכול את בשרם של בעלי חיים. גיבורת הסיפור לוקחת את נכדתה להפתעה – מקום סודי בו יוגש להן בשר אמיתי, בשרם של בעלי חיים שרצו לחיות ונרצחו בדיוק למטרה זו.

ברגע השיא של הסיפור מטיחה בה נכדתה: "הסיבה שהחלטת שנבוא לכאן, זה לא בגללי", אומרת הנכדה. "רצית שנבוא לכאן בגללך. את בכלל לא אוהבת אותי".

*  *  *

בימים אלו מתקיימות הפגנות עולמיות במטרה לעורר שינוי אמיתי ולהתמודד באמת עם המשבר האקולוגי. מי שמפגינים הם ילדים ובני נוער, ומי שעוצמים עין, מפהקים או מצקצקים בביקורת ריקה מתוכן הם המבוגרים. תראו, היא צדקה – הנכדה בסיפור.

פעיל למען בעלי חיים, ספרו הראשון - "ראו את החיה" יצא בהוצאת דרור. מורה לאמנות שחי עם זוגתו אורי שביט ושני הכלבים בלה ולארי

יסלחו לי אביחי מנדלבליט ובנימין נתניהו, אבל הפעם האצבע מופנית אל הנשיא. לא אשמה, אבל תמיהה, דרישה, ותחושת החמצה חמוצה.

כבוד הנשיא מיהר בשבוע החולף להטיל את הרכבת ממשלה חדשה שוב על נתניהו. "ראש הממשלה היוצא", בשפתו של ראובן ריבלין. ובכן, היוצא כבר נכנס מחדש.

ומדוע מיהר? הרי היה יכול להמתין עד יום רביעי שלאחר ראש השנה. עד חצות של אותו יום.

ובינתיים היו לו עוד מספר ימים לנסות לחלץ את ישראל מהקשר הבלתי אפשרי למצבו המשפטי של החשוד בשוחד המכהן גם כראש ממשלה.

מה היה הנשיא יכול לעשות? ובכן, אין ודאות בשום הצעה, אבל עיתים יש מסר במעשה לא רק בתוצאה.

ריבלין שמע את ההמלצות של כל המפלגות בשידור חי. אבל בימים הנוספים היה יכול לזמן את חברי הכנסת כולם, מכל המפלגות, למרתון שמטרתו אחת: להבהיר איתם את האינטרסים המשותפים לכולם למען מדינת ישראל. את הבסיס לחיינו המשותפים ואת הבסיס לקיום מדינה "דמוקרטית ויהודית, יהודית ודמוקרטית" – ביטוי שריבלין עצמו טבע, בבחינת – דמוקרטית חשובה כמו יהודית ולהיפך. אם אין מדינה דמוקרטית – אין יהודית, ולמעשה אין מדינה.

הנשיא, שהוא בעל מעמד קונסנזואלי ממלכתי ומייצג את הציבור, היה יכול לזמן את כל חברי הכנסת למרתון, בו היו צריכים להסביר לנשיא מהו האינטרס שלהם המונע הקמת ממשלה. היה עליהם לקחת אחריות מול הציבור

חברי הכנסת היו צריכים להסביר לנשיא מהו האינטרס שלהם המונע הקמת ממשלה. היה עליהם לקחת אחריות מול הציבור. הנשיא בעל מעמד קונסנזואלי ממלכתי ומייצג את הציבור.

הוא יכול היה לבדוק עם חברי הכנסת החרדים מדוע ימנעו ממשלה עם כחולבן? אילו ערכים מביא נתניהו שקרובים לעולמם ההלכתי? לא תגנוב? לא תענה רעך עד שקר? מה? היה יכול להזמין אליו את מועצת גדולי התורה עד שייצא מהם עשן לבן.

הוא היה יכול לבדוק עם מפלגות הקצה את עמדותיהן ביחס למצב הדמוקרטיה. איילת ובנט – אתם באמת רוצים לספח 2 מיליון פלשתינים עם נתניהו? ומה לגבי "הדמוקרטית"? האם למען אחדות אתם מוכנים לוותר על החלום הזה ולהסביר את זה לציבור שלכם? מר ליברמן, מה פירוש ישיבתך על הגדר בלי המלצה על איש?

וחברי הכנסת הערבים שהיו באים אליו, כמי שתמיד מכבד אותם ואת ערך השוויון, ומסבירים לנשיא מה עומד בינם לבין תמיכה פוליטית בממשלה אחרת, בלי ויתור על דרישות לאומיות סקטוריאליות חברתיות אזרחיות מקדימות?

בסופם של יומיים קשים היה הנשיא צריך לכנס את שתי המפלגות הגדולות לדיון דומה ולצאת ממנו אל הציבור עם אבחנה נשיאותית. אמירה מנהיגותית. בלי חשש ובאומץ לב היה עליו להצביע על הגורמים ועל הגורם לאי הקמת ממשלה. לשם כך מקבל הנשיא כבוד מכל האזרחים. יומיום. כדי להשתמש בו ברגע מכונן בחיי אומה. אחרת הנשיאות היא רק טקסים וממחטות אף.

הנשיא היה צריך לצאת אל הציבור עם אמירה מנהיגותית, ולהצביע על הגורמים לאי הקמת ממשלה. לשם כך הוא מקבל כבוד מכל האזרחים, כדי להשתמש בו ברגע מכונן בחיי אומה. אחרת הנשיאות היא רק טקסים וממחטות אף

הנשיא קציר צרב בתודעה את "כולנו אשמים" אחרי מלחמת יום הכיפורים. אפשר להתנגד אפשר לקבל.

הנשיא נבון דרש ועדת חקירה ממלכתית אחרי הטבח בסברא ושתילא וקודם לכן נסע לנאום בערבית בפרלמנט המצרי כדי לבסס את השלום הטרי ואת האמון בחברה ובתרבות המצרית.

היו גם נשיאים שהסתגרו שם בבית היפה בירושלים. פרס היה פעיל מאוד אבל לא נאלץ לעמוד מול משבר לאומי.

ריבלין פספס השבוע את שעתו להתייצב עם האמת מול האומה ולומר בקולו למצביעי נתניהו ולמצביעי מפלגות אחרות התומכים בנתניהו כי האיש החשוד בשוחד מרמה והפרת אמונים לא יכול להיות מרכיב ממשלה בישראל הדמוקרטית והיהודית. זה לא תואם את ערכי העם הזה.

נכון שמליון ויותר מצביעים הצביעו למפלגתו של נתניהו למרות כתב החשדות, אבל תפקידו של מנהיג להתייצב מול הציבור ולהעמידו על טעותו.  זה לא רק עניין משפטי.

הנשיא היה צריך להיות פעיל הרבה יותר במעט הימים בין קבלת תוצאות הבחירות לבין מסירת המנדט לאחד המועמדים. שלומה ויציבותה של החברה הישראלית היה בידיו וברגע הזה גם יציבות המערכת הפוליטית.

נכון שמליון ויותר מצביעים הצביעו למפלגתו של נתניהו למרות כתב החשדות, אבל תפקידו של מנהיג להתייצב מול הציבור ולהעמידו על טעותו.  זה לא רק עניין משפטי

אבל הדברים המתבקשים האמיצים המכוננים לא נאמרו. ודקה אחרי שמסר את המנדט לנתניהו חזר זה לסורו ושוב איים במלחמה עם איראן וקרא ל"פיוס לאומי" תחת כנפיו שלו, של המסית הלאומי שכל מהותו סכסוך בין חלקי החברה ושמירת תודעה של איום מתמיד בהשמדה כדי לבסס את שלטונו לנצח.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון מנוחתו עדן (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.