תוצאות הבחירות אינן מאפשרות מהלך רציני לפתרון הבעיה הפלסטינית.  אבל הן כן פותחות פתח לתיקונים רציניים בסוגייה החשובה השניה: הטירוף המכונה הסטטוס קוו ביחסי דתיים-חילוניים בישראל.

ישראל מאפשרת לחרדים, מיעוט הצומח בקצב עצום, למנוע מהצעירים שלהם חינוך בסיסי במתמטיקה, במדע ובאנגלית, דבר שהופך חלק גדל מהאוכלוסייה למובטל בכוח בכלכלה מודרנית. היא גם מאפשרת לאוכלוסייה זו להתחמק מהצבא באופן שיוצר אי שוויון בלתי נתפס בנכס שנקרא בטחון אישי.

היא אף מאפשרת לקבוצה זו, יחד עם עמיתיה לכפייה מהמחנה הדתי-לאומי, להתערב בחייהם של כל שאר הישראלים באופן שלעולם לא היו מעיזים לנסות בברוקלין או בבלגיה.

זה מעמת את החברה עם השאלה הקלאסית של כיצד להיות ליברליים עם כוחות לא ליברליים (סוגיה מוכרת היטב באירופה בהקשר של מהגרים מארצות האיסלאם). ישראלים מודרניים מתבקשים לכבד ואף לתמוך כלכלית באורח חיים שלעתים מתאפיין בהדרת הנשים, פטריארכליות ארכאית, גזענות לא מוסתרת, סגידה לכהני דת חשוכים בחלקם, והצמדות קנאית לעבר.

ברור לחלוטין שהמשך המצב ימנע מישראל להתקדם, יגרור אותה לעוני ונחשלות, ויפגע כלכלית, בראש ובראשונה, בחרדים עצמם.

אסור להגיד את זה בקול רם מדי פן ייפגעו רגשותיהם של הדתיים. איש אינו מדבר על הפגיעה המתמשכת ברגשות החילונים; רגשותיהם שווים פחות בגרסה המקומית המעוותת של תקינות פוליטית.

ובכן, אין שום דבר "אנטישמי" ברצון לשים קץ למצב. התעמולה הדתית שעושה שימוש  נלוז בביטוי זה היא ביזיון לזכרם של יהודים רבים שסבלו מאנטישמיות אמיתית. העובדה שחוצפה זו עוברת בשקט היא עוד עדות למידה בה שטויות והבלים השתלטו על השיח הפוליטי בישראל.

רוצים עוד דוגמאות נוספות? רשימה חלקית:

• לא נכון ש"כולם אותו דבר". יכול להיות שאין טובים. אבל יש רשעים. בני גנץ ככל הנראה לא ימכור את נשמתו להיות ראש ממשלה. זו הסיבה שקוראים לו טירון וחובבן. טוב שהוא כזה. בנימין נתניהו הוא ההיפך, כמובן. ולא נכון ש"כל הפוליטיקאים מושחתים" – ודאי שלא ברמה פלילית. ציניות שכזו מנקה את הרעים והמושחתים באמת.
• לא נכון ש"כולם משקרים". אמנם רובנו אומרים אי-אמת פה ושם. יש שקרים חיוניים ואפילו שקרים ממש טובים. אבל רק חלק קטן מהאנשים משקרים כבדרך אגב, כשיטה, כאינסיקט בסיסי. ההבדל הוא קריטי ולכן האמירה שכולם משקרים מטעה. למרבה הצער היא יעילה. היא מנקה את השקרנים האמיתיים.
• לא נכון ש"גם השמאל אחראי להתנחלויות". לא באמת. כן, השמאל אחראי לישובי בקעת הירדן ובחולשתו איפשר התיישבות כלשהי בשומרון ובסמוך לחברון. אולם השמאל תמיד רצה "פשרה טריטוריאלית" ובארבעים השנים האחרונות ניסה לחסום בדרך כלל את עיבוי ההתנחלויות. הימין הוא האשם  בטמטום הדו-לאומי שנוצר על ידי התנחלות ההמונית מאז שהליכוד עלה לשלטון ב-1977.
• לא נכון ש"ישראל נגררה למערכת בחירות מיותרת". בטח, אפשר היה להימנע מהבחירות השבוע. אבל טוב שזה לא קרה ואין שום דבר פסול בבחירות. הן עולות כסף אבל ממשלה נוראה עולה הרבה יותר. מועד ב' של בחירות 2019 היווה הזדמנות נפלאה לתקן טעות קשה והיא הצליחה בחלקה. אם מערכת בחירות שלישית תידרש כדי להגיע להצלחה מלאה, אין שום בעיה.

ולענייננו כעת, הסיפור עם החרדים. לא נכון שהם "יושבים עם כולם" ולא נכון ש"השמאל גם נותן להם הכל".

כן, הם ישבו בקואליציות של שני הצדדים ושני הצדדים קנו את תמיכתם לעת מצוא.

אבל לא, לא באותה מידה ולא באותה צורה. החרדים מעולם לא תמכו בשמאל בלי שלשמאל כבר היה רוב חוסם – כלומר שהם לא תומכים בשמאל אלה אם כן אין להם ברירה. במצב כזה אין להם כוח סחיטה. השמאל מעולם לא אפשר לחרדים את מידת ההשתוללות שהימין מאפשר, מהסיבה הפשוטה שלימין אין שום סיכוי להיות בשלטון בלעדיהם. הימין נמצא בכיסם של החרדים. ולכן החרדים שולחים יד לכיס של כולנו.

זו כנראה המשמעות האמיתית של הבגידה (הנראית לעין) של אביגדור ליברמן בנתניהו. אנשים מדברים הרבה על זה שליברמן פתאום שונא את ביבי. קל להאמין שכך הדבר, מסיבות ברורות. אבל קשה לדעת באמת, ואני לא ממש קונה את זה. אני כן מעריך שליברמן שונא לראות את ארצו מתקרבת להיות גרסה יהודית של איראן. אתה לא צריך להיות תמים כדי להאמין בכך – זה פשוט אמין.

אם הימין, בטיפשותו, בלם כל אפשרות של שלום עם הפלסטינים, אז הנושא הזה כבר לא אקוטי כפי שהיה. ואז נשארנו עם סוגיית הדת והמדינה, וכאן מקומו של ליברמן ומקומם של תומכיו בבירור איננו בימין.

כמובן שיש עדיין בעיה. ליברמן אומר שלא יישב עם הערבים ולכן קואליציה של ליברמן וגנץ זקוקה לתמיכתם של חלק מהחרדים.

צריך כנראה שליברמן יתגמש מעט בווטו שלו על שיתוף פעולה עם הרשימה הערבית המאוחדת – דבר מזיק לכשעצמו. טיפשי לדרוש מהערבים להיות ציונים ואי אפשר על רקע זה לפסול את נציגי חמישית מאזרחי המדינה (אולי בל"ד לא הכי נחמדים אבל ישראל דחפה את המגזר להתאחד לרשימה אחת בהעלאת אחוז החסימה).

אם זה יקרה, וכולם יעמדו כצוק איתן מול המניפולציות של נתניהו, לחרדים לא תהיה ברירה. ואז, כמו שקרה עם רבין ב-1992 ועם ברק ב-1999, הם יגיעו גם יגיעו.

האם עסקה עם החרדים בהכרח תהיה פשרה מבישה? בכלל לא. היא יכולה אפילו להוות התקדמות חשובה. קווים אפשריים לדמותה:

• נישואים אזרחיים יונהגו למי שרוצה בכך ולמי שזקוק לכך.
• תחבורה ציבורית תותר בשבת באזורים חילוניים.
• מסחר יותר בשבת באזורים חילוניים.
• חוק הגיוס יועבר במתכונתו הנוכחית. המחלוקת בעניין זה היתה פיקטיבית; החוק לא מגייס המוני חרדים והדבר האחרון שהצבא צריך זה יותר קנאים דתיים שעושים מהומה כל פעם שהם רואים חיילת.
• תוקם ועדה מקצועית שתלמד את סוגיית השרות הלאומי כתחליף לגיוס לחרדים, וגם לערבים.
• תוקם ועדה מקצועית שתלמד את נושא לימודי הליבה בכל בית ספר במימון המדינה. ייתכן שיש לדרוש יישום חלקי מיד.
• ימשיך המימון המטורף של הישיבות, בינתיים. אין ארוחות חינם, לצערי.

חלק מהעניין כאן הוא שלא כל החרדים זהים. יהדות התורה אכן מייצגת את המוני החרדים האשכנזים. ש"ס היא סיפור אחר. רבים מתומכיה הם מזרחים כועסים ועניים, רובם ימנים וכולם פתוחים לדת. אבל רבים מהם בכלל לא חרדים.

העסקה המתוארת לעיל תהיה זמנית ותאפשר ממשלה טובה למדי. היא תהיה פופולרית מאוד בקהלים רחבים כולל בימין. כולם יראו בה מה שירצו, וכל צד יטען לניצחון לשיטתו.

בעולם מושלם הייתי מוסיף סובסידיות נדיבות לחוזרים בשאלה. אבל אין שלמות בעולם הזה.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה.

בחירות בחודש אלול זה ארוע שדורש התייחסות רצינית, וכשתוצאות הבחירות הן כמו מה שחווינו בשבוע האחרון זה מתחדד שבעתיים. יש איזה חשבון נפש עמוק ויסודי שכולם בלי יוצא מן הכלל נדרשים לעשות.

אמנם בפוליטיקה אין זמן לעצור, אבל במצב הנוכחי היה נכון שכל אחת מהמפלגות וכל אחד ואחת מתומכי המפלגות יעצור לרגע כדי לחשוב מה קרה לנו כאן. חשבון הנפש שנדרש בימים האלו הוא כזה שבו כל אחד מכה על החזה של עצמו ולא על החזה של השני, זה מסוג החשבונות הקשים אבל זה היחיד שבאמת עובד. על "החטאים" שצריך להתוודות עליהם רצוי לקחת  אחריות, כל אחד על של עצמו.

היה נכון שכל המפלגות ותומכיהן יעצרו לרגע כדי לחשוב מה קרה לנו כאן. חשבון הנפש שנדרש בימים האלו הוא כזה שבו כל אחד מכה על החזה של עצמו ולא על החזה של השני

מדהים לראות איך מתוך מערכת בחירות כל כך מפלגת, צומחת לה כמיהה עמוקה לאחדות. אני חושבת שזה אחד הדברים המופלאים בעם שלנו. אנחנו לא מסוגלים להפסיק להתווכח, זה משהו גנטי שאנחנו סוחבים אתנו כבר אלפי שנים, אבל זה ויכוח שחייב להסתיים בחיבוק, והעובדה שיותר מדי אנשים לא מסוגלים לשבת יחד, בטח לא להתחבק, מעידה על כך שהגזמנו.

מדהים לא פחות לראות איך ההצהרות הבוטות והמזלזלות שהטיחו הפוליטיקאים זה בזה במהלך הבחירות, הופכים עכשיו למכתבי אהבה כשכל צד מגשש איך ניתן לכבוש את ליבו של השני. כל כך הרבה צביעות יש שם בפוליטיקה, שקשה לעקוב ולהבין מה אמת ומה נאמר רק כדי למשוך מצביעים.

ואם מדברים כבר על מצביעים אז גם מאתנו, פשוטי העם משלשלי הפתקים נדרש לא מעט חשבון נפש. אם תעמולת הבחירות הייתה בוטה ומשסה זה רק כי זה הוכיח בסקרים שזה מה שימשוך אותנו, ואם זה באמת נכון, אז מה זה אומר עלינו?

מדהים לא פחות לראות איך ההצהרות הבוטות והמזלזלות שהטיחו הפוליטיקאים זה בזה במהלך הבחירות, הופכים עכשיו למכתבי אהבה, כשכל צד מגשש איך ניתן לכבוש את ליבו של השני

הבחירות לא היו רק על מי יוביל את מדינת ישראל, הן על מה יוביל את מדינת ישראל. באיזה עולם ערכים נבחר? מה סדר העדיפויות שלנו בחיים? ועד כמה אנחנו עסוקים במה כן ולא רק במה לא.

המה כן, זה בעיקר מה שחסר לנו היום, לראות את הדברים החיוביים והטובים שיש לנו בארץ, ויש, יש המון. בערב ראש השנה לצד הווידוי וההכאה על חטא יש גם רשימה של דברים טובים שעשינו, זה חלק מחשבון הנפש – איפה היינו טובים ואת זה ניקח ורק נוסיף עוד. זה הצד החשוב של הרשימה, עליו צריך לשים פוקוס כי כשמעצימים את הטוב הרע מתפוגג לו, זה סוג של חוק פיזיקלי כזה "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך".

ערב ראש השנה והמו"מ הקואליציוני בעיצומו, גם המו"מ האישי של כל אחד מאתנו נמצא בימים אלו ברגעי השיא שלו, סוגרים שנה ופותחים שנה. מה ממי שאנחנו יצטרף אלינו לשנה הבאה ומה נעדיף להשאיר מאחור.

איך שלא נסתכל על זה, מו"מ זה ארוע לא פשוט בכלל, נדרשים לוותר בו על לא מעט דברים, אבל זה גם מה שכל כך נפלא בו – לוותר כדי להיות יותר טובים. כדי להצליח במו"מ חייבים לשים בצד את האגו ולחשוב על מה באמת חשוב בחיים ועליו לא מוכנים לוותר, מה הם הקווים האדומים שלנו ומה מכל הדברים מייצג את עולם הערכים שלנו.

ערב ראש השנה והמו"מ הקואליציוני בעיצומו, גם המו"מ האישי של כל אחד מאתנו נמצא בימים אלו ברגעי השיא שלו. מה ממי שאנחנו יצטרף אלינו לשנה הבאה ומה נעדיף להשאיר מאחור

מו"מ זו בעצם הזדמנות לבחון את הבחירות שלנו בחיים. אם אנחנו רוצים אחדות יש מחיר שכל אחד מאתנו יצטרך לשלם, זה אמנם מחיר יקר אבל לא לשבת יחד יעלה הרבה יותר.  מה שיוכרע זה בידיים שלנו וזו בחירה שלנו, זו המשמעות העמוקה של יום הבוחר.

תמר אסרף, רכזת הסברה במועצה אזורית מטה בנימין. גרה ביישוב עלי שבבנימין, נשואה ואמא לחמישה ילדים. כותבת בבלוג של ה\"מתנחלות ברשת\" וטורי דעה בעיתונים.

הנשיא ריבלין אומר שהציבור מתחלחל מעצם המחשבה על סיבוב בחירות שלישי. בני גנץ אומר שאין לו שום בעיה עם הליכוד, רק עם בנימין נתניהו. שתי האמירות מתקבלות איכשהו באדישות, אבל הן מחייבות תשובה נחרצת.

כן, שלושה סיבובי בחירות בשנה זה דבר אבסורדי, וגם שניים זה די מוזר. זה עסק יקר וזה מזיק למשילות. אבל זה הרבה פחות יקר ומזיק מהמשך שלטון הליכוד. הסיבה לכך היא שגנץ טועה: יש בעיה גדולה מאוד עם הליכוד. הבעיה תשאר גם אם המפלגה תיפטר ממנהיגה המאותגר משפטית.

שלושה סיבובי בחירות בשנה זה אבסורד, וגם שניים זה מוזר. זה יקר ומזיק למשילות. אבל הרבה פחות יקר ומזיק מהמשך שלטון הליכוד. גנץ טועה: הבעיה תשאר גם אם המפלגה תיפטר ממנהיגה המאותגר משפטית

המאזן של נתניהו מורכב. הוא עומד בפני חשדות כבדים לשחיתות ונראה שכתבי האישום בדרך. הוא מוכן לשקר, לפלג, לפגוע בדמוקרטיה ולסחור במודיעין כדי לשרת את מטרתו. ההסתה שלו נגד אזרחי ישראל הערבים היא ביזיון גדול ופיגוע חברתי.

אבל יש גם צד חיובי. כשהוא מדבר על במת העולם, הוא מעצבן רבים מהמאזינים, אבל הוא גם מביא לישראל סוג של הערצה כשהוא מקרין אינטליגנציה ממזרית ורהיטות כמעט בלתי אנושית.

הטיפול שלו בכלכלה סביר. ישראל הייתה משגשגת יותר אם היה תהליך שלום, אך בהתחשב בכך שאין הוא הצליח להפיק את המירב: האינפלציה נמוכה, יש צמיחה מסוימת, האבטלה בירידה, כמה רפורמות בוצעו ויש תחושה של יציבות. הוא לא הפריע לצמיחת סקטור ההי טק החשוב, ופה ושם טיפח אותו.

אבל יש גם צד חיובי. בנאומיו על במת העולם הוא מעצבן רבים, אך מביא לישראל הערצה, כשמקרין אינטליגנציה ממזרית ורהיטות כמעט בלתי אנושית. הטיפול שלו בכלכלה סביר. הטיפול המדיני משמר סוג של יציבות

הטיפול המדיני שלו בענייני האזור – שוב, בהתחשב בכך שאין תהליך שלום – משמר סוג של יציבות, חרף הרפתקאותיו בסוריה (לאף אחד אין פתרון לקטסטרופה שם).

לגבי ההסכם הגרעיני עם איראן, הוא צדק בכך שדחף את המעצמות ליותר, אך הימר במהלך חזיתי נגד ממשל אובמה כאשר רוב מומחי הביטחון בישראל בעצם קיבלו את ההסכם שהושג; עם זאת צריך גנרלים ברי מזל, ולביבי היה מזל כשדונלד טראמפ נבחר.

אז כן, הוא צריך ללכת, ללא כל ספק. רוב העולם ינשום לרווחה. אבל האם אז הכל בסדר? ממש, אבל ממש לא. בניגוד לדברי גנץ, הבעיה היא הליכוד, יותר מנתניהו.

למה? הנושא העיקרי הוא לא השחיתות שמוצאת בית חם בימין כולו, לא רק אצל ביבי. הבעיה היא אפילו לא הקרקס המביש שנקרא מרכז הליכוד ותרבות השוק הגסה שקנתה שם אחיזה. הבעיה היא במדיניות: המפלגה גרמה נזק ותמשיך לגרום נזק כל עוד היא בשלטון.

הליכוד עלה לראשונה בהנהגת מנחם בגין ב-1977. בגין עשה שלום עם מצרים והחזיר לה את סיני, וזה משובח. אבל גם המערך היה עושה אותו דבר – ונתקל כמובן בהתנגדות היסטרית של הליכוד.

בעקבות פרץ הרציונליות הזה הליכוד פצח בבולמוס של התנחלות בשטחים וגם, להתנקות מתווית השכל הישר, פנה למלחמה.

בניגוד לדברי גנץ, הבעיה היא הליכוד, יותר מנתניהו. למה? הנושא העיקרי הוא לא השחיתות שמוצאת בית חם בימין כולו, אפילו לא הקרקס המביש שנקרא מרכז הליכוד. הבעיה היא במדיניות

בגין ואריאל שרון סיבכו את ישראל בכיבוש מחצית מלבנון במלחמה שיזמו ב-1982. אש"פ סולק משם עד מהרה ונמלט לטוניס, וזה היה לא רע. אבל ממשלת הליכוד סירבה לסגת מהמדינה השכנה, והדבר אף חיזק את ארגון החזבאללה החדש.

בבחירות 1984 משה ארנס בז ליצחק רבין שהציע נסיגה: "האם הוא מאמין בכך?" שאל בציניות בתשדיר בחירות. "האם מישהו מאיתנו מאמין בכך?" שנה לאחר מכן הובילה ממשלת האחדות בהנהגת שמעון פרס לנסיגה מרוב השטח, ואין אדם סביר שמבכה היום את המהלך. מי התנגד? רוב שרי הליכוד.

הליכוד ניסה לשחרר את הכלכלה מכבלי הסוציאליזם העסקני, וזה היה רעיון מבורך. אבל חוסר יכולת כמעט קומית בביצוע הביאה עד מהרה לשנים ארוכות של היפר-אינפלציה שטיפסה ל-400 אחוז בשנה.

גם את זה ממשלת האחדות פתרה, אבל לא בגלל עבודה משותפת. מי התנגד לתכנית הייצוב האמיצה והחכמה של פרס ויצחק מודעי? רוב שרי הליכוד.

הליכוד ניסה לשחרר את הכלכלה מכבלי הסוציאליזם העסקני, וזה היה רעיון מבורך. אבל חוסר יכולת כמעט קומית בביצוע הביאה עד מהרה לשנים ארוכות של היפר-אינפלציה שטיפסה ל-400 אחוז בשנה

לאחר הרוטציה פרס הגיע להסכם עם המלך חוסיין, שככל הנראה היה מעביר את מרבית הגדה המערבית לירדן, פוטר את ישראל משליטה על מיליוני פלסטינים, מונע את האינתיפאדה הראשונה (ומן הסתם גם השניה), מנטרל את אש"פ, ומביא לשלום עם ירדן ואולי מדינות אחרות באזור. שמיר סיכל את המהלך בתמיכה מלאה של הליכוד.

בשלושת העשורים שחלפו הליכוד בעיקר מנסה לסכל מהלכי שלום ולהתעקש על התיישבות יהודית בגדה המערבית. פרויקט זה נעזר בעקיפין במחבלים פלסטינים שלאורך השנים בצעו פיגועים נוראיים שמטרתם הייתה להזיז בוחרים לימין ולמנוע חלוקה כדי להביא למדינה דו-לאומית שבסוף תהיה ערבית.

הליכוד מוביל בדיוק לדבר הזה, ומהמר על כך שהיהודים לנצח ישלטו בכוח הזרוע והפלסטינים לעולם לא יקבלו את זכות הבחירה. הסדרי האוטונומיה בגדה מקלים על המצב בינתיים, מבלבלים קשות את הבוחר, ומאפשרים לליכוד למסמס את הסכנה. הם ממש מהווים מתנה לימין. ואם זאת מי התנגד להם? כמובן שהליכוד.

בשלושת העשורים שחלפו הליכוד בעיקר מנסה לסכל מהלכי שלום ולהתעקש על התיישבות יהודית בגדה המערבית. פרויקט זה נעזר בעקיפין במחבלים פלסטינים שלאורך השנים בצעו פיגועים נוראיים

היציאה מעזה הייתה מהמהלכים היותר הגיוניים. שטח קטנטן ולא אסטרטגי; אוכלוסייה עויינת וגדולה. היציאה משם ב-2015 איפשרה למאזן הדמוגרפי להראות יותר סביר למרות המשך הכיבוש בגדה, וחסך חיי חיילים.

שוב, ממש מתנה לימין. אמנם שרון הצליח לבצע את הנסיגה אבל הימין עשה לו את המוות ולבסוף שרון נטש את הליכוד והקים את קדימה. היום עזה אכן מהווה בעיה בטחונית, אבל המצב עדיין עדיף על כיבוש הרצועה. אפשר להתנהל מולה יותר טוב; מי מונע זאת? ממשלת הליכוד, כמובן.

לקינוח, הליכוד גם מאפשר את השתוללות ההדתה והכפייה הדתית בישראל. בלי הדתיים אין שלטון ימין בשום תרחיש, וזהו מחיר תמיכתם. בלי שלטון ימין כבר מזמן היו כאן מסחר ותחבורה ציבורית בשבת באזורים הגיוניים, נישואים אזרחיים, גיוס חובה לצבא או לשרות לאומי, ולימודי ליבה. הרוב מעוניין בכל אלה.

לקינוח, הליכוד גם מאפשר את השתוללות ההדתה והכפייה הדתית בישראל. בלי הדתיים אין שלטון ימין בשום תרחיש, וזהו מחיר תמיכתם

המאזן המתואר לעיל הוא מקור החלחלה האמיתית.

הדבר המדהים הוא שהליכוד לא מתבייש. במקום זאת הוא מצליח איכשהו לגרום לשמאל לענווה לא מוסברת. אסור להעליב את הליכוד כדי לא לפגוע בבוחריו, וגנץ המסכן מהלך על בהונות.

זה בא לידי ביטוי במהלך שני הקמפיינים של כחול לבן, ורואים את זה גם היום בעקבות מועד ב' היחסית מוצלח. ייתכן שזה שינה את דעתם של כמה מצביעים, אבל לא רבים, ובוודאי שלא מספיק.

יש קפאון וקבעון הנובע מסוג של מלחמת תרבות שלא ייחודית לישראל, ובישראל מתקשר ליחס לדת. קשה להעביר מצביעים. קשה לשכנע אנשים. מקסימום, אפשר לגרום לצד זה או אחר להשאר בבית במספרים יותר גדולים ביום הבוחר. ובכל זאת, עם כל ההבנה והאמפטיה לכולם, צריך לבחור אם להמשיך לצעוד אלי האבדון, או לא.

אז מה עכשיו?

הצרות המשפטיות של נתניהו מעוותות את הכל ומונעות בעצם הכרעה על העיקר. הן גורמות לתומכיו להתיישר עם הליכוד, משוכנעים שיש קשר של הדיפ סטייט נגד המנהיג הנערץ. הן גם יוצרות היסטריה לא אסטטית נגד נתניהו בשמאל.

כתוצאה מכך הקמפיינים התמקדו (ומתמקדים כבר שנים) בנתניהו ולא ברקורד העגום של הליכוד. היחיד שבאמת הוביל קו אידאולוגי ממש הוא אביגדור ליברמן, שלפתע מתנגד להדתה. באופן ממש משעשע, האיש הציני הזה היום מצטייר בעיני רבים כרציני.

כתוצאה מהצרות המשפטיות של נתניהו, הקמפיינים מתמקדים כבר שנים בו ולא ברקורד העגום של הליכוד. היחיד שבאמת הוביל קו אידאולוגי ממש הוא אביגדור ליברמן, שלפתע מתנגד להדתה

השימוע של נתניהו מתוכננן לבעוד שבוע וככל הנראה בקרוב יוגשו כתבי אישום. לוחות הזמנים של הפוליטיקה והפלונטר שזורים זה בזה. עדיף לא להחליט על דבר לפני שהעניין המשפטי יוכרע.

אם יהיו כתבי אישום, הליכוד בפירוש עשוי להדיח את נתניהו. ואז, למרות טענותי שמשהו פגום במפלגה, יהיה מדובר במצב חדש.

אם כל זה יוביל לבחירות בזק, תנוח דעתו של ריבלין המודאג. מועד ג' לא לחלוטין בלתי סביר בנסיבות הזויות שכאלו. ואם זה מה שיהיה, הבוחר יזכה בבהירות לראשונה.

אם ביבי ירוץ, אז יהיה ברור שהכוונה היא לראש ממשלה העומד למשפט.

ואם זה יהיה הסיבוב הראשון בלי נתניהו, אפשר יהיה סוף-סוף לדון בסוגיות, בלי רעש הקומפרסור, כמו אנשים בוגרים. חזון אחרית הימים!

מועד ב' היווה תיקון טעות חלקי. מועד ג' עשוי להצליח ממש.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה.