בימים אלו (יוני 2023) כחלק מהתערוכה הקבוצתית "קוויר בעיר" המוצגת בגלריה החדשנית ברוחה ובתעוזתה "גלריה קווירית" (לוינסקי 71, תל אביב), מציגה נופר שדה את איוריה החתרניים, הדאדאיסטיים משהו, אשר דרכם היא מביעה באופן מדויק ולדידי אירוני, סצנות אנושיות, כמו-מיניות, המעוררות מניפה של הרגשות ומחשבות אודותיהן.
לאחרונה זכיתי לראיין את שדה (ילידת 1988), והתוצאות לפניכם.
דורון בראונשטיין: ספרי לי על הנרטיב לעבודות שאת מציגה בימים אלו בתערוכה הקבוצתית בגלריה ק'.
נופר שדה: מאז ומתמיד אהבתי ויצרתי אמנות, עוד מילדות – בעיקר בתחום הכתיבה, הוידיאו והקולנוע. השתתפתי ופירסמתי במספר פרויקטים, תערוכות וספרים.
כמעט בכל מה שאני עושה יש עיסוק בדימויים של מין ומיניות – הם משמשים לתיאור קשת רחבה של רגשות ותשוקות, לרוב לא על מין בכלל – ולעיתים זו הדרך עבורי ומעולמי להעביר חוויות של אכזבה, בדידות וזרות כמו גם שיוך, קרבה ואפילו ילדותיות.
העבודות שאני מציגה בגלריה ק' המרגשת עוסקות בנראות ובמין קווירי, ייצוג ודימוי של גופים קווירים מגוונים מגדרית אך גם בגודל, בצורה ובמנח – שגם אלו יכולים להיתפש כחלק ממגדר – בסיטואציות מיניות גרפיות, אך לא רק.
הדימויים מוחשיים ולא מרומזים או מופשטים והעבודות בגלריה מוצגות כמו שהן, ממחברת האיורים הפרטית שלי, עם סימני קריעת הדף מסלילי המתכת והכל.
אני סקרנית מאוד לראות מה עוד תביא איתה גלריה ק' בעתיד הקרוב והרחוק, ושמחה על כל אמנות קווירית שנוגעת בי.
בראונשטיין: מה פירוש המילה 'אמנות' עבורך?
שדה: אני מנסה לחשוב על משהו ייחודי לומר, אבל כבר אמרו הכל לפני אז אין איך לצאת מזה. אגיד בלי לחשוש -עבורי, אמנות היא משהו שמזיז בי משהו או שמאיר עליו זרקור, משהו קטן, ניואנס שהיה אפשר לפספס אחרת, ומרחיבה אותו. אמנות עזרה ועוזרת לי להבין יותר טוב את עצמי ואת העולם, גורמת לי להרגיש טיפה פחות לבד, היא נותנת לי שקט מעצמי ויכולת התבוננות מיוחדת בשל כיוונון מחדש ושליטה על הווליומים שבתוכי.
בראונשטיין: מה דעתך על שילוב של פוליטיקה באמנות?
שדה: פוליטיקה יכולה להיות ממש כל דבר, יש שיגידו שהאיורים שלי, הפורנוגרפיים, גם הם פוליטיים. יש לי קונוטציה של קרירות וריחוק עם המילה פוליטיקה – אבל הרבה פעמים היא הולכת עם תרבות יד ביד – ולכן קשה להפריד. אמנות יכולה להציג רגע או תקופה בזמן, זה גם פוליטי. עבורי, כל עוד האמנות היא אותנטית ורגשית, ועושה עבורי את מה שאני מחפשת או מפתיעה אותי – זה לא משנה לאיזה ז'אנר היא משתייכת או מה היא משלבת בתוכה.
בראונשטיין: מהן ההשראות שלך?
שדה: חברים וחברות, א.נשים מהקהילה שלי, פורנו, דראג, ספרות והיסטוריה קווירית ובוצ' פמית.
בראונשטיין: למה את יוצרת אמנות?
שדה: קודם כל, כי יש לי המון רעיונות. אני מייצרת כל מה שאני רוצה לראות בעצמי, כל מה שחסר לי בעולם, כל מה שמדליק אותי ויפה בעיניי – זה משחרר המון בושה – אפילו אם רק לרגע. זה גורם לי להתחבר לאיזו ילדה פנימית או בכלל, לאיזו שכבה מאד פנימית ועמוקה שלי, לפעמים אפילו ראשונית – ונראה שזה מרגש גם אנשים אחרים.
בתחילת משבר הקורונה הקדשתי הרבה מזמני ליצירה וניסיתי לעשות זאת גם ללא מסכים וללא מילים שיכולות גם הן, בדרכן, להגביל. התנסיתי במגוון כלים אך נשארתי עם העפרונות והטושים שהרגישו מינימליים ומאפשרים. וכל התהליך, החל מבחירת הדמויות ומה שהן עושות, ועד הפעולה של האיור וסיומו – פותח לי את הלב, נותן לי מרחב להרגיש הכל בלי פילטרים, וגם, בכנות, להתחרמן, להרגיש תשוקה ואש לחיים ולגוף. זה גם עושה טוב.
בראונשטיין: לפי הבנתי, את מגדירה את עצמך כקווירית. האם עובדה זו מגלמת איזה "תפקיד" ביצירתך ומהווה עוגן כלשהו לאמנות שלך?
שדה: העובדה שאני קווירית היא חלק בלתי נפרד ממני ולכן כך גם מהאמנות שלי. מהאיורים כמובן – כי מיניות זה חלק מרכזי בהם וכל הדימויים שם קווירים ולהט"ביים, אבל גם בתפישת עולמי – באיך שאני חווה קשרים וקירבה בין בני אדם ואיך שאני בורחרת לחיות את חיי. יש חייזרות כזאת שאני מרגישה, מאז ומתמיד – ואני מאמינה שהרבה פעמים היא נובעת גם משם וכמעט בלי שליטה, היא מאד נוכחת ויוצאת החוצה בדברים שאני יוצרת ובמה שאני בוחרת להתמקד.
בראונשטיין: ולסיום, איך היית רוצה שאנשים יזכרו אותך בעוד 100 שנים מהיום?
שדה: קודם כל צריכה להאמין רגע שיזכרו כדי להיות מסוגלת לענות על זה.
הייתי רוצה, אולי כמו כולם, להיזכר כבן אדם ייחודי ומיוחד. כמי שהצליחה להביא משהו שונה, אותנטי ויפה לעולם – באמנות שלי ובעצמי. כמי שהלכה אחרי הרצונות והתשוקות שלה ולא נכנעה. במרחב הזמן הארוך של 100 שנים, הייתי רוצה להיזכר כחלק מקול של תקופה או דור של נקודת זמן בהיסטוריה הקווירית, כי מה היא אם לא חוויות אינדיבידואליות של א.נשים שונים. כמי שעושה דברים שנגעו בלבבות של אנשים וגרמו גם להם, כמו שאמנות עושה עבורי – להבין קצת יותר, להרגיש פחות לבד ולחוות קצת שקט ושלווה בתוכן.
חי תרבות 