לעתים, ציור אחד מצליח בוויזואליות כמו-דוממת, להרעיש עולמות: כזה הוא הציור "מחזיקות ידיים בחזית" של ענבל מנדס פלור שבעמוד 137 בכתב העת המצוין "הכיוון מזרח", בגיליון 44 שלו, "כיכר הדמוקרטיה": בצבעים עזים ובחיוניות פלאית, מצליחה מנדס פלור להדהד למעשה את הגיליון הזה כולו: על חשיבותו, יופיו ומהותו, ובדרכו הוא משתלב עם הנוכחות הטקסטואלית העזה והאמיצה של רבים מהכותבים המחוננים בכתב העת (אשר ביניהם בולטים, לדידי, חניתה כהן קמחי – בעמוד 77, תמרה חלוצי – בעמוד 101, והני זובידה – ברגישות מעוררת השראה – בעמודים 140-141).

הפוריות היצירתית של רון גרא משמחת אותי עד מאוד.

מדובר במשורר יצירתי, נחוש ומצוין אשר מוציא את ספריו באהבה לדבר ובמעין כוח מעורר השראה ליצור.

בספרו החדש, "לוליין הגורלות", מרכיב גרא עולם – ריתמי, ספונטני וחף מקלישאות.

שירו "רקויאם לנופל" (עמוד 18) נגע בי מאוד ואף חיזק, בדרכו, את רוחי, בעיקר בעת הזו של פוסט-השביעי באוקטובר.

מיכאל יחנין הפעים אותי באיכויות כתיבתו – ודמיונו – כפי שאלה באים לידי ביטוי בספרו "ורסריה", רומן פנטזיה מופלא שראה אור השנה.

זהו רומן מורכב, אינטנסיבי מאוד, בעל איכויות קאנוניות, המחבר בין מושאים ונושאים מציאותיים לדמיוניים – אם תרצו, פנטזיים – בצורה יוצאת דופן.

לדידי, מדובר באחד מספרי הפנטזיה הטובים ביותר שראו אור בשפה העברית, וכולי תקווה שרבים יקראו אותו.

אני עצמי ממתין בקוצר רוח לספרו הבא של יחנין, בידיעה ברורה וחד-משמעית שהשפע היצירתי של כותב מוכשר זה רק החל.