ז'וזף ז'ואנוביסי שיתף פעולה עם הגרמנים ועם המחתרת הצרפתית כדי לשרוד את מלחמת העולם השנייה ● בדרך, הוא עשה לא מעט מיליונים ● אחרי המלחמה ניסה להכשיר את עלייתו לארץ באמצעות תרומות מפוקפקות - והוסגר בחזרה לצרפת ● ספר קומיקס יוצא דופן חוזר לסיפורו
תאונות הדרכים הן סרטן שתוקף את החברה הישראלית. הן הופכות בני אדם לפגועים בגוף ובנפש ואף הורגות אותם. מספר ההרוגים בדרכים הוא יותר גדול ממספר החללים בכל מערכות ישראל.
גרוע מזה, המספר הזה נשאר עקבי ואף גדל קצת משנה לשנה בעקביות, ואנו בטוחים שלא נוכל לעשות משהו כדי לשנות את ההרס, האובדן, והכאב שמתלווה לחיי אלפי ישראלים בכל שנה בגין תאונות הדרכים.
בנוסף לאכיפת החוק והחמרת הפיקוח על הכבישים, עלינו להבין שרוב התאונות נגרמות על ידי "טעות אנוש". יש זלזול ב"ערך החיים" בארצנו, ודבר זה נוגד את הערכים של המסורת היהודית.
במסורת יש את "תפילת הדרך", שרבים שמים במכונית, תפילה לה' למנוע תקלות בדרך. אבל תפילה זו חוברה בזמן שרוב האנשים לא נסעו בכלל רחוק מביתם, ולא נהגו בעצמם, אלא נסעו בתוך רכב או ספינה שאחרים נהגו בהם
במסורת יש את "תפילת הדרך", שהרבה אנשים שמים במכונית, והיא תפילה לה' למנוע תקלות בדרך. אבל תפילה זו חוברה בזמן שרוב האנשים לא נסעו בכלל רחוק מביתם, ולא נהגו בעצמם, אלא נסעו בתוך רכב או ספינה שאחרים הנהיגו.
נסיעות ארוכות היו מסוכנות ורוב הסכנות בדרך לא היו בשליטה אנושית בכלל. ולכן, השפה והמוקד של התפילה הם בבחינת תחינות לה' להגן על הנוסע ממזיקים בדרך.
היום רוב הנסיעות שלנו הן ברכבים פרטיים, ואנו הנהגים. לכן חיברתי "תפילה לנהג". מטרת התפילה היא להגביר את המודעות שלנו לאחריות של הנהיגה ולערך החיים. אסור לנו להתנער מן האחריות האישית של הנהיגה. מי שמאמין/ה יכול/ה להמשיך ולהגיד תפילת הדרך, אבל כולנו, כולל חילוני, גם יכול להשתמש ב"תפילת הנהג".
נסיעות ארוכות היו מסוכנות ורוב הסכנות בדרך לא היו בשליטה אנושית בכלל. ולכן, השפה והמוקד של התפילה הם בבחינת תחינות לה' להגן על הנוסע ממזיקים בדרך
אנו זקוקים לעזרת ה', אבל בעיקר זקוקים לעזרה של עצמנו, כדי למנוע הקטל בדרכים. אנו בעצמנו אלו שצריכים "להיענות" לתפילה זו, ועל ידי היענות זו נגשים את בקשתנו. איך נוכל להתלונן שה' לא עונה לתפילות שלנו, כאשר אנו בעצמנו לא נענים להן?
התפילה מכוונת לשני כוונים, בכוון החוץ כלפי ה' ובכוון הפנים כלפי עצמנו. חילוני/ת יכול/ה להגיד את הקטע המודגש ולדלג על הקטע הלא מודגש, כ"כוונה" לפני הנהיגה.
אנו זקוקים לעזרת ה' במניעת ההרג בכבישים. ובנוסף לעזרתו, כל דבר שמגדיל את הערנות ומגדיל את תחושת האחריות האישית של הנהג רצוי. ואני מקווה שתפילתי, כוונתי, זו תורמת למשימה זו.
תְּפִלָּה לַנֶּהָג
אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי וְאִמּוֹתַי,
אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וְשָׂרָה,
אֱלֹהֵי יִצְחָק וְרִבְקָה,
וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב וְרָחֵל וְלֵאָה,
הַגִּיעֵנִי לְשָׁלוֹם לִמְחוֹז חֶפְצִי,
וְהַחֲזִירֵנִי לְשָׁלוֹם לְבֵיתִי.
תֵּן בְּלִבִּי לְהַשְׂכִּיל שֶׁכָּל אָדָם נִבְרָא בְּצַלְמְךָ,
וְשֶׁהַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא.
חָנֵּנִי בִינָה לְהָבִין שֶׁאֵין דָּבָר יָקָר מֵחַיֵּי אָדָם –
לֹא זְמַן וְלֹא כֶּסֶף, לֹא כָּבוֹד וְלֹא נְקָמָה.
עֲזֹר נָא לִי לִנְהֹג
בִּזְהִירוּת, לִשְׁמֹר מֶרְחָק;
בַּאֲדִיבוּת, לָתֵת זְכוּת קְדִימָה;
בְּעֵרָנוּת, לַעֲצֹר בַּזְּמַן.
תֵּן בִּי אֶת הַגְּבוּרָה לִשְׁלֹט בְּיִצְרִי,
בַּיֵּצֶר שֶׁל קִנְאָה וְתַחֲרוּת, שֶׁל שִׂנְאָה וְשֶׁל חַמְדָּנוּת.
אַל נָא תְהִי תַקָּלָה בִּגְלָלִי, וְלֹא אֶתָּקֵל בְּפֶגַע רָע.
לְמַעַן נַעֲבֹד אוֹתְךָ בֶּאֱמֶת,
וּלְמַעַן נַרְבֶּה אֶת קְדֻּשַּׁת הַחַיִּים בָּעוֹלָם.
וְכֵן יְהִי רָצוֹן, אָמֵן.
הרב מיכאל גרץ שימש כעוזר לעורך הראשי של אנציקלופדיה יודאיקה, וכתב מאמרים לאנציקלופדיה על מחשבת ישראל בעת המודרנית. הוא היה בין המקימים של התנועה המסורתית בישראל ושימש כמנכ"ל הראשון של התנועה בזמן הקמתה. הוא היה הרב של קהילת מגן אברהם בעומר 32 שנים. היה בין המקימים של בית המדרש לרבנים במכון שכטר בירושלים, ושימש כמרצה שם בתחילתה. היה במשך כ-20 שנה מרצה בכיר למחשבת ישראל ומקרא במכללת קיי בבאר שבע, ופרסם מאמרים רבים. הוא גם היה רץ מרתונים וגמר כ-16 מהם בארץ ובחו"ל. רוב העבודה הציבורית שלו מוקדשת לקשר בין ערכים במסורת היהודית ובין הציבור בישראל.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
הפוסט הזה הוא תיאור השתלשלות האירועים ברצף דייטים עם נושא נשק, ותובנה מתבקשת, לפיה מאזן הכוחות המגדרי הוא בכלל הפוך ממה שחשבנו
לפני תקופה יצאתי עם הפוסטר הכי אמיתי שפגשתם. יציר דמיונם של הפרסומאים של קולגייט: אציל, ג'נטלמן, יפהפה, חכם. אחד המושלמים – חוץ מדבר אחד. הוא היה נושא נשק.
לפני תקופה יצאתי עם הפוסטר הכי אמיתי שפגשתם. אחד המושלמים – חוץ מדבר אחד, שלקח לי שבועות להבין. חיבקתי אותו מאחור והרגשתי ברזל. הרמתי את החולצה וראיתי אקדח מחובר לחגורה שלו
לקח לי כמה שבועות להבין את זה, ברגע פסטורלי על הים בתל אביב, חיבקתי אותו מאחור והרגשתי ברזל. הרמתי את החולצה וראיתי אקדח מחובר לחגורה שלו שם. "תראה לי רישיון" אמרתי ביובש. הראה לי מיד.
זה עשה היגיון אבל לא באמת שיקף כלום. אדם, גבר, שנושק ל-1.90 מ' – לא אמור לחוש מאוים מכלום במרכז תל אביב. אם אני הצלחתי לשרוד בלי נשק חם, הוא בטח יסתדר.
"אנחנו חיים במקום מסוכן", ענה בתשובה לשאלתי למה הוא צריך את זה עליו, והזכיר את פיגוע הירי בדיזינגוף ב-2016. גיחכתי לעצמי. באמת מר מושלם, אנחנו חיים במקום מסוכן? תרגיש פעם מה זה להסתובב בלי נשק ושגברים מכל המינים וכל הסוגים מתקרבים, נוגעים, פונים אליך כאילו אתה חפץ בשוק.
גיחכתי לעצמי. באמת מר מושלם, אנחנו חיים במקום מסוכן? תרגיש פעם מה זה להסתובב בלי נשק, ושגברים מכל הסוגים מתקרבים, נוגעים, פונים אליך כאילו אתה חפץ בשוק
ומה עם תודעת החפץ שקם לתחיה הזו, שפורצת כל מחסום מגדרי בדרך, ועונה לכל אחד כזה באותה המטבע ממש? בלי אקדח על החגורה, בידיים חשופות. מול עבריינים, נרקומנים, שיכורים וסתם חלאות. בחורה, לבד. על מי אתה בא?
אבל תודעת הנשק הישראלית מסועפת. היא מתחילה בתנ"ך, בייצוג סמנטי של כלי זין, והיום מנוהלת בעיקר על רקע יחסי סחר בנשק גלובאליים, בהם ישראל מובילה.
בדרך היא עברה בכיבוש הארץ ומקור לגאווה לאומית בכל הנוגע לפיתוחים טכנולוגיים, ויכולותיה של סטארט אפ ניישן להציב עצמה בחוד החנית של תעשיית אמצעי המלחמה.
רק השבוע פורסמה כתבה אודות יוצאי יחידת 8200, המנווטים את הידע שרכשו בצבא לפעילות סייבר, שעשויה ביום מן הימים גם לפגוע בישראל ישירות. זאת תמורת תנאים ושכר של שייח סעודי. בכל מה שקשור לנשק אנחנו מעצמה
רק השבוע פורסמה כתבה אודות יוצאי יחידת 8200, המנווטים את הידע שרכשו בצבא לפעילות סייבר, שעשויה ביום מן הימים גם לפגוע בישראל ישירות, וזאת תמורת תנאים ושכר של שייח סעודי. בכל מה שקשור לנשק אנחנו מעצמה.
אבל לי לא היה אכפת לי אם הוא היה שבכני"ק ולא יכול להגיד לי, גם אם ניסה רק לרמוז ואני כמובן העדפתי להתעלם. גבר נושא אקדח זה מפחיד, ופחד משתק מערכות יחסים. הסיפור בינינו נגמר בגלל האקדח. לא יכולתי לשאת מחשבה שיש בחדר כספת ובתוכה יש אקדח. זה הפחיד אותי.
וזה לא שאקדח הוא כלי הרצח היחיד. אמנם שליש מהנרצחות נרצחות בידי נושאי נשק ברישיון, אך ראינו כבר שעם מעט יצירתיות אפשר לרצוח גם בלי אקדח (אבל אם כבר נרצחת תשתדלי שזה יהיה באקדח. יותר מהיר).
לא שאקדח הוא כלי הרצח היחיד. אמנם שליש מהנרצחות נרצחות בידי נושאי נשק ברישיון, אך ראינו כבר שעם מעט יצירתיות אפשר לרצוח גם בלי אקדח (אבל אם כבר נרצחת תשתדלי שזה יהיה באקדח. יותר מהיר)
אני מנסה לחשוב על החיים של אסתי אהרונוביץ' ז"ל, הנרצחת האחרונה במצעד הדמים המגדרי. היא בטח היתה מאושרת, לא? בית במושב, ילדים, נכדים, טיולים בחו"ל. מבחוץ הכל נראה צלופן וחלומי. מבפנים כנראה שפחות, שכן היא רצתה להיפרד.
כמוה גם מיכל סלה ומריה טל זכרונן לברכה, לא רצו להיות יותר עם האיש. הן סיימו את חייהן בגלל הרצון האישי. הן למעשה נרצחו כי ראו אחרת מבני זוגן את מערכת היחסים בה הן נמצאות.
התקציבים לתכנית לטיפול באלימות במשפחה על המדף, לצד יתר העניינים הדורשים טיפול. ממשלת ישראל עסוקה בעצמה, ולמעשה השר ארדן פועל לקדם תכניות לחלוקת נשק רבה יותר. בואו פשוט נודה בזה, הממשלה רוצה שנמות. גם ככה יש פה יותר מדי אנשים, וככל שיש יותר אנשים ככה יש יותר בעיות אז עדיף כבר לחלק נשק, זה חוסך בהוצאות אחרות.
התקציבים לתכנית לטיפול באלימות במשפחה על המדף, לצד יתר העניינים הדורשים טיפול. ממשלת ישראל עסוקה בעצמה, ולמעשה השר ארדן פועל לקדם תכניות לחלוקת נשק רבה יותר. בואו פשוט נודה בזה, הממשלה רוצה שנמות
(המלצה אישית: אם תקף אותך אדם תחזירי לו הכי חזק שאת יכולה ובכל אמצעי אפשרי. אל תפחדי ואל תוותרי, תלחמי חזרה כי את יכולה וחזקה ברוב המקרים יותר ממנו. בגלל זה הוא מסתובב עם אקדח).
דפנה גלפז, אשת תכן, חוקרת תרבות ומנהלת קהילת צרכניות הקנאביס "נשים בירוק"
רוב הישראלים (58%) תומכים בחוק שיאסור על מכירה של כלי פלסטיק חד פעמיים בארץ. כך עולה מ"מדד הקול הישראלי" של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שבודק מדי חודש את עמדות הציבור ביחס לנושאים הפוליטיים שבמרכז השיח התקשורתי והציבורי. בסקר שנערך בשבוע האחרון של אוקטובר, המדד בדק לראשונה גם את עמדות הציבור בנושאי איכות הסביבה.
מהתשובות עולה שיש פער גדול מאוד ביחס לסוגיית כלי הפלסטיק בין הקבוצות השונות באוכלוסייה: בעוד בקרב חילוניים 70% תומכים בחוק שיאסור שימוש בחד"פים ורק 22% מתנגדים, אצל החרדים המצב הפוך – 69% מתנגדים ו-27.5% תומכים. מותר לשער שהפער נובע מהרגלי הצריכה ומגודל המשפחה החרדית הממוצעת, שמקשה מאוד על שטיפת כלים.
את הנתון המפתיע מספקים הנשאלים הערביים: למרות הריבוי היחסי של ילדים במגזר הערבי, לא פחות מ-64% תומכים בחוק שיאסור על שימוש בכלי פלסטיק חד פעמיים. לאור הממצאים, נראה שלהרכב הממשלה הבאה – עם חרדים או בלי – תהיה השפעה רבה על החקיקה ודרכי הטיפול של המדינה במגיפת הפלסטיק.
שאלה נוספת, בהשראת מחאת האקלים, עסקה בסדר העדיפויות של הממשלות. גם כאן הנשאלים הערבים הפגינו עמדות ירוקות מוצקות יותר מאשר היהודים: כמעט מחצית מהערבים (49.6%) השיבו שהטיפול בשינוי האקלים חייב לעמוד בראש סדר העדיפויות של הממשלות בעולם, לעומת 31.9% בלבד מהיהודים. רוב היהודים חשבו שהטיפול בבעיות הביטחון והיציבות הכלכלית דחוף יותר.
בשאלה הזו ניכר פער גדול בין קבוצות גיל שונות: ככל שהנשאלים צעירים יותר, כך הם מייחסים למשבר האקלים חשיבות גדולה. בין גילאי 18-24 סברו 45% ששינוי האקלים צריך לעמוד בראש סדר העדיפויות, לעומת 18% מבני 55-64.
המסקנה: גם בישראל המחאה של גרטה תונברג כובשת בעיקר את לבבות הצעירים. פרופ' תמר הרמן וד"ר אור ענבי, מחברי המדד, אומרים שבגילאים הצעירים אין הבדל משמעותי בין היהודים לערבים, מה שאומר ששינוי האקלים הוא בבחינת 'דאגה דורית' חוצת מגזרים.
מני נפתלי, אב הבית לשעבר במעון ראש הממשלה, החליף את עורך הדין שמייצג אותו בתביעת הדיבה שהגיש נגד מקורבי ראש הממשלה, בגין ההאשמות שהפיצו נגדו בתקשורת בפרשת המעונות. כך נודע לזמן ישראל.
עד סוכות ייצג את נפתלי עורך הדין דן חי, אך השבוע שכר נפתלי במקומו את עורך הדין גונן בן יצחק, הפעיל יחד עם נפתלי ועם אלדד יניב ב"מחאת פתח תקווה". בן יצחק אמור לייצג את נפתלי כבר בדיון שיתקיים מחר (שלישי). הנימוק להפסקת העבודה של חי עם נפתלי היה "חילוקי דעות מקצועיים".
על פי נפתלי, הפרידה בינו לבין חי באה לאחר הצעת הפשרה בתיק. ״השופטים בתיק הציעו לנו שנגיע לפשרה עם רוב הנתבעים בתיק, ואני לא רציתי את הפשרה הזאת בשום אופן. במיוחד לא הסכמתי לרעיון להוציא את ניר חפץ מהתיק. ניר חפץ היה בן אדם מרכזי בכל החבורה שלכלכה עליי, אין מצב שאני אסכים להוציא אותו.
"התחלתי לחפש עורך דין חדש, וגיליתי שזה קשה מאוד. אחד חבר של זה, אחד חבר של ההוא, וכולם רצו מקדמה של 40 אלף שקל שאין לי. אני חי משיפוצים, אין לי כסף, ואני עדיין לא יודע איך לשלם את דמי הטרחה".
כדי לגייס את הכסף להמשך מימון הוצאות המשפט, מגייס נפתלי תרומות באמצעות שליחת מיילים והודעות וואטספ למכרים ולאנשים שתרמו לו כסף בעבר. "אין לי כסף אפילו לכל ההוצאות של הדסאטרט", הוא מסביר.
באימייל שנשלח הבוקר כותב נפתלי: "כפי שאתם יודעים, מאבק משפטי מול כוחות חזקים כאלה ובמשך שנים רבות, עולה כסף, זמן, ובריאות… אני נלחם עבורי, עבור שמי וגם עבור מדינת ישראל שתהיה נקייה ממושחתים. אשמח לכל עזרה כספית".
עורך הדין בן יצחק אישר את הדברים לזמן ישראל, ואמר: "אני מברך את נפתלי על תחילת העבודה המשותפת ומאחל לנו בהצלחה. אני עדיין לומד את התיק, ולכן מעדיף כרגע לא להיכנס לפרטים".
נפתלי, אב הבית לשעבר של משפחת נתניהו, הגיש תביעה מתוקשרת נגד התעללויות שעבר בבית נתניהו וזכה בה. הוא הפך לעד מדינה נגד המשפחה בפרשת המעונות ולפעיל פוליטי נגד ראש הממשלה. ב-2015 הגיש בבית משפט השלום בהרצליה תביעת דיבה של חצי מיליון שקל נגד קבוצת מקורבים למשפחת נתניהו, שהאשימו אותו בהתנהלות לא תקינה בעבודתו כאב בית.
עם הנתבעים נמנים מפלגת הליכוד; יועץ התקשורת לשעבר של נתניהו ניר חפץ, שכיום משמש כעד מדינה בתיק 1000 ו-4000; עורכי הדין דוד שמרון, שולמית אשבול ויוסי כהן שייצגו את נתניהו בתביעות מול נפתלי; אמנון זכאי ששימש כקניין במשרד ראש הממשלה; ועפרה שמשון, עובדת ניקיון ומבשלת במעון רה"מ.
עד כה לא התקבלה תגובת עורך הדין דן חי.
מסתמן פתרון למחלוקת סביב מכתבה של הילדה רחל מינץ: מחזיק המכתב דודי זילברשלג הודיע כי הוא ימסור אותו למוזיאון יד ושם ללא תמורה כספית, ובתנאי שבני משפחתה של מינץ יודיעו בפומבי כי הם לא דורשים שהמוזיאון יעביר את המכתב לרשותם. בנוסף, זילברשלג דורש כי המשפחה תתנצל בפני יד ושם לאחר שלטענתו, המשפחה האשימה את המוזיאון בסחר בשואה.
אתמול (ראשון) בבוקר חזרו בני משפחתה של מינץ לבית המשפט, וביקשו מהשופט הארכה, מאחר שלטענתם לא הצליחו ליצור קשר עם זילברשלג. באותו זמן, התייעץ זילברשלג עם ידידו הקרוב, רב מגדל העמק וחתן פרס ישראל הרב יצחק דוד גרוסמן, וגיבש יחד איתו את עמדתו המעודכנת בסיפור.
![מכתבה של רחל מינץ ז"ל (צילום: באדיבות אדווה לוטן)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2019/10/letter.jpg "מכתבה של רחל מינץ ז"ל (צילום: באדיבות אדווה לוטן)")
"הצעתי את הפרטים כתרומה", אומר זילברשלג, "בתנאי שעל המכתב המסויים הזה תהיה הגנה מפני מסירה למשפחה, כי בתחילת התהליך הם דרשו זאת לעצמם. רק אחרי המעורבות של עורכי הדין הגיעה הדרישה המתוקנת למסור ליד ושם.
"אחרי התייעצות עם מנהל הארכיון ביד ושם נעניתי, שאין להם דרך להתחייב על כך, אלא רק בתיאום עם המשפחה. ולעת עתה אין שום קשר איתם. לטעמי, לא בכדי מנעה עורכת הדין כל שיחה שלי עם המשפחה, ייתכן שהיא מעדיפה את המשך המאבק המשפטי".
כלומר, אם המשפחה תודיע שהיא מוכנה שהמכתב יישאר לתמיד ביד ושם, אתה מוכן לתרום את המכתב?
"חיובי".
עם זאת, זילברשלג הוסיף עוד: "בדעתי לדרוש מהמשפחה לפרסם התנצלות בפני יד ושם, כי בראיונות הם קשרו את המוסד למסחר בפרטי שואה וכנראה הסבו נזק לא קטן. אני על כבודי מחלתי".
בעקבות דבריו של זילברשלג, פנה זמן ישראל אל אדוה לוטן, נציגת משפחת מינץ, בשאלה האם המשפחה מוכנה להתחייב שלא תדרוש את המכתב לחזקתה. לוטן מסרה בתגובה, בשם המשפחה:
"אנחנו שמחים שדוד זילברשלג החליט למסור את מכתבה של רחל מינץ למוזיאון יד ושם, כפי שביקשנו לכל אורך הדרך. זהו המקום הנאות לשימור המכתב, לקיום מחקר של התקופה ולהנצחתה של בת משפחתנו היקרה שנספתה בשואה. אנחנו מקווים שהפרשה תביא את רשויות המדינה להסדרת אופן שימורם של מסמכים וחפצים בעלי חשיבות רגשית והיסטורית כמו מכתבה של רחל".
לוטן הדגישה עוד בפני זמן ישראל כי "מעולם לא ביקשנו שהמכתב יהיה בידינו. אנחנו רק רוצים שהמכתב יהיה פיזית ביד ושם, או בכל מוזיאון אחר".
יש לציין כי בדיקת זמן ישראל לא העלתה אמירות של המשפחה נגד יד ושם, וכי הביקורת שהושמעה הופנתה נגד זילברשלג עצמו, על רקע העובדה כי הינו גם אספן וסוחר עתיקות – וגם חבר מועצת יד ושם.
המתקפה המדוברת של אמיר אוחנה על הפרקליטות זכתה במטחים של ביקורת מכל הכיוונים, אבל בשתי גזרות החשובות לו, שר המשפטים רושם לעצמו שני סימני וי.
ראשית, אוחנה חיזק את המעמד שלו בקרב ראש הממשלה בנימין נתניהו ומקורביו, אלה שמכונים בליכוד "לה פמיליה". אוחנה נחשב כמי שחירף את נפשו למען נתניהו וסייע לו להרוס את הלגיטימציה של היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות לקראת מועד החלטתו של אביחי מנדלבליט אם להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה.
שנית – וזה האירוע הפוליטי שצריכים לשים אליו לב – אוחנה מכוון לפריימריז הבאים לרשימת הליכוד בכנסת.
אם אכן יתקיימו בחירות שלישיות, במרץ 2020, הרשימה הנוכחית של הליכוד לא תישאר על כנה. 130 אלף חברי הליכוד יבחרו שוב את יו"ר הליכוד ואת הרשימה לכנסת. כך קובעת חוקת הליכוד. המתקפה הבוטה על הפרקליטות אולי הורסת את המסד הדמוקרטי במדינה, אבל היא בונה את אוחנה בחמישייה הפותחת של הליכוד. ברגע זה מתפקדי הליכוד הם קבוצת ההתייחסות המיידית של אוחנה, ולא רק שלו.
המתקפה הבוטה על הפרקליטות אולי הורסת את המסד הדמוקרטי במדינה, אבל היא בונה את אוחנה בחמישייה הפותחת של הליכוד. ברגע זה מתפקדי הליכוד הם קבוצת ההתייחסות המיידית של אוחנה
גדעון סער צייץ שלשום כי המתקפה על עזה הייתה צריכה להיות הרבה יותר משמעותית. גם מירי רגב אמרה דברים דומים. זה הקו הפופולרי היום בליכוד.
גדעון סער עומד בפני שתי מערכות פריימריז – על ראשות הליכוד מול נתניהו, ועל המקום ברשימה לכנסת. הוא חייב להיות מיליטנטי, גם אם אין לו מושג מהי מערכת השיקולים של המערכות הביטחוניות או תמונת מצב אמינה על האיומים מסביב. שני מקורבים של ראש הממשלה, השרים יואב גלנט ודוד אמסלם, לגלגו על סער. אמסלם טען כי הציוץ שסער העלה על עזה הוא "מגוחך".
התגובה על הירי על שדרות ותושביה צריכה להיות חריפה בהרבה מזו שננקטה. היעד של ישראל צריך להיות פירוק התשתיות הצבאיות של החמאס והג׳יהאד האיסלמי בעזה. אחת הסיבות המשמעותיות מדוע נדרש לסיים בהקדם את המשבר הפוליטי ולהקים ממשלת אחדות לאומית רחבה.
— גדעון סער (@gidonsaar) November 2, 2019
לקראת הפריימריז האפשריים, כולם צריכים להתיישר עם הקו של נתניהו ואוחנה, שנועד גם לטרפד את ממשלת האחדות. גלעד ארדן, השר לביטחון פנים שלא תוקף בדרך כלל את מערכות החוק, שינה לפתע קו.
ארדן הרי העיד נגד נתניהו בתיק 4000 ויו"ר בזק שאול אלוביץ׳ תבע לסלק אותו ממשרד התקשורת. נתניהו ורעייתו זעמו עליו בימי פרשת מני נפתלי, ועדיין כועסים עליו. יש לארדן כל הסיבות שבעולם לבוא חשבון עם נתניהו, אבל הוא מתייצב לצדו ותוקף את השיטה. כך, אולי, שומרים על המקום הרביעי ברשימה ואף מזנקים קדימה.
זוהי תופעה מדהימה. אפילו השר יובל שטייניץ, שתמיד תפס מרחק מכל התבטאות נגד המערכת המשפטית בתואנה שאשתו מכהנת בדין (השופטת גילה כנפי-שטייניץ, סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים), החליף את עורו. היום הוא מגן על אוחנה ומדבר בבוטות לא אופיינית על "אכיפה בררנית".
כמו שטייניץ, גם אמסלם טוען כי כל התיקים נתפרו על פי מידותיו של נתניהו, וכך גם השר אופיר אקוניס מצטרף לחגיגה. הבכיר היחיד שמחריש לפי שעה הוא יו״ר הכנסת יולי אדלשטיין, שמבקש לשמור על ארשת ממלכתית לקראת ההתמודדות הצפויה על נשיאות המדינה בקיץ הבא.
השרים הללו לא יפסיקו לתקוף את המערכות גם אם יוגש כתב אישום – וכך הם מרחיקים מהשטח את כחול-לבן, אולי בכוונה, והורסים כל סיכוי לממשלת אחדות משותפת.
לבכירים בליכוד אסור לעשות טעויות. נוסחת ההצלחה בליכוד מורכבת מנאמנות לנתניהו, התנגדות למערכת המשפטית ועמדה ימנית מובהקת. מי שפעם העז לומר משהו על מדינה פלסטינית, מתכחש עכשיו לדברים ותומך בריבונות על השטחים.
שרים וחברי כנסת לא עולים לשידור בלי תיאום עם לשכת ראש הממשלה. נתניהו משגיח על כל מילה. יש לו עדיין את היכולת והכישרון להציג את עצמו כנרדף, וכך הוא שומר על גוש הימין ומונע כל התפרצות של מרד בליכוד.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם