אם זה לא היה מפחיד, זה היה מצחיק. בשנת 2004 יצא הסרט "היום שאחרי מחר", שמתאר את העולם בכלל, ואת ארצות הברית בפרט, עם קריסת האקלים כפי שאנו מכירים אותו, ותחילתו של עידן קרח קטן אך הרסני שמשתק את כל החצי הצפוני של כדור הארץ.

ארצות הברית בסרט סופגת נזק רב, ובסופו של דבר מפסיקה להתקיים כפי שאנו מכירים אותה היום. לשמחת הניצולים ממה שהיה עד לא מזמן ארצות הברית, מקסיקו מסכימה, בגדלות נפש ובמסירות הנדרשת מכל עם אחר, על מנת להציל בני העם האמריקאי, לארח אותם בשטחה. כמה מזל יש להם, לניצולים שברחו מהתופת, שנחסך מהם הצורך להפוך לפליטים לא חוקיים.

שנה לפני צאת הסרט, מנגד, פורסם דו"ח של משרד ההגנה של ארצות הברית, בו תוארו סיטואציות אפשריות עם התדרדרותה של המערכת האקולוגית המוכרת. בסיטואציה זו ארצות הברית תוארה כאחת המדינות החזקות, שתאלץ להגן על עצמה מפני פליטים ממקסיקו ולא לאפשר להם להיכנס לשטחה. סיימתם לחיות בסרט? ברוכים הבאים למדבר של הממשי.

בסיטואציה זו ארה"ב תוארה כאחת המדינות החזקות, שתאלץ להגן על עצמה מפני פליטים ממקסיקו ולא תאפשר להם להיכנס לשטחה. סיימתם לחיות בסרט? ברוכים הבאים למדבר של הממשי

אנחנו צריכים להפסיק להתייחס לגרטה תונברג כאל סמל, ולהתחיל לראות את המתנגדים לה כסמלים. בטקסט אחר שכתבתי כאן, ציינתי שלחשיבה הימנית הכללית (ושוב אדגיש – לאו דווקא לאנשים ימנים ספציפיים, אלא למחשבה הכללית שמאותגרת על ידי דרישה לחשוב מחדש על דת, לאום וכלכלה), יש בעיה אמיתית להתמודד עם איום אוניברסלי. או לכל הפחות עם שינוי גלובלי.

בימים שמאז נאומה באו"ם כבר קראתי הכול – מקריאות למותה, דרך לעג למי שהיא (מידיד ישראל – דונלד טראמפ), דרך תיאוריות קשר הטוענות שמדובר בסוכנת שתגרום לעולם להפוך לדיסטופיה קומוניסטית ועד הצעות יותר קונקרטיות לפתרון מהימין הליברלי.

אותו ימין ליברלי, שחוץ מלהוכיח שאינו מסוגל לחשוב על איסור סחר במוצרים מסוימים, גם כשברור לכולם שהם לא נחוצים ומזיקים, הוא גם בקושי מסוגל להתמודד עם בעיות של זיהום או בעיית ההתחממות הגלובלית – אלא דרך מחשבה של עלות ותועלת כלכלית.

מאז נאומה באו"ם כבר קראתי הכול – מקריאות למותה, דרך לעג למי שהיא (מטראמפ ידיד ישראל), דרך תיאוריות קשר על היותה סוכנת החותרת לדיסטופיה קומוניסטית, ועד הצעות קונקרטיות לפתרון מהימין הליברלי

כאשר אנשים מתחילים לדבר על הרווחים הכלכליים האפשריים על ידי ניצול ההתחממות הגלובלית, נעשה לי רע – לא רק בגלל שתהליך זה של שינוי אקלימי כבר גובה מחיר בחיי אדם בימים אלו, אלא גם בגלל ששיח כלכלי מסוג זה שוב פעם מפספס את הנקודה.

הוא אינו מצליח להפסיק להתייחס לטבע כאל משהו שנמצא "שם, מאחורה" ואינו מצליח להתייחס לבעלי החיים המתים בהמוניהם כיצורים אינדיבידואלים שרוצים בחייהם אבל מושמדים על ידינו.

זאת בזמן שעשירים מוצאים דרכים להציל עצמם מהסכנות העתידיות, ואילו העניים, שתרמו הכי פחות לאסון האפשרי, ננטשים מאחור בתהליך שזכה לשם "אפרטהייד סביבתי".

בני האדם באופן כללי עושים את אותו מעשה אנוכי, ונוטשים את בעלי החיים למות בזמן שהם חולמים על הגנה מפני תנאי מזג האוויר הקשים שהעתיד מזמן.

העשירים מוצאים דרכים להציל עצמם מהסכנות העתידיות, ואילו העניים, שתרמו הכי פחות לאסון האפשרי, ננטשים מאחור ב"אפרטהייד סביבתי". וכולם נוטשים את החיות למות, כשחולמים על הגנה מתנאי מזג האוויר הקשים שהעתיד מזמן

אז אולי זה הזמן לבדוק מחדש סימנים וסמלים של בעלות, ולהטיל בספק את ממשותם. בבוקר ה-28.9.19, פעילות ופעילים למען בעלי החיים, מתנועה בשם "Meat the Victims" נכנסו לרפת והסתגרו בה בדרישה לקבל לידיהם שלושה עגלים, אותם הם יוכלו להציל מחיי אומללות וממוות.

מול אותו הרגע עלתה השאלה האם מדובר ביצורים חושבים ומרגישים, שיש לשחררם מעבדות, או שמא מדובר ברכוש ולא יותר מכך. האם פעילים ופעילות אלו הם מצילי חיים או שודדים?

האם עגל שזה עתה נולד, ומיד נלקח מאימו, ועכשיו הוא עומד המום מול עולם עוין הוא תינוק או מכשיר לייצור כסף? אני חושב שבצל האיום הסביבתי (וחבל שלא שנים מוקדם יותר!), כולנו צריכים להבין שכבר לא ניתן להתייחס ליצורים חיים כאל רכוש, וכנראה שגם לא לסביבה, ולהתעלם מההשלכות.

בבוקר ה-28.9.19, פעילות ופעילים למען בעלי החיים, מתנועה בשם "Meat the Victims" נכנסו לרפת והסתגרו בה בדרישה לקבל לידיהם שלושה עגלים, אותם הם יוכלו להציל מחיי אומללות וממוות

בכתבה מיולי שעבר, נכתב שהדבורים הוכרזו כמין החשוב ביותר על פני כדור הארץ. יש כאן רגע פואטי שבו המין האנושי מפסיד בתחרות המדומיינת שלו לגבי חשיבות על פני האדמה. זאת לאחר אלפי שנים שבהן הוא בנה בזהירות את ההיררכיה, שתאשר את עליונותו על פני כל שאר היצורים החיים.

עכשיו, עם בואו של השינוי הגלובלי, לפתע צצות אמות מידה אחרות שעל פיהן כדאי למדוד, אם כבר מודדים, מי חשוב יותר ומי לא. בתחרות על החשיבות בקיום, תחרות אותה המציא המין האנושי רק כדי לפאר את עצמו, פתאום הפסדנו.

פעיל למען בעלי חיים, ספרו הראשון - "ראו את החיה" יצא בהוצאת דרור. מורה לאמנות שחי עם זוגתו אורי שביט ושני הכלבים בלה ולארי

לעניות דעתי אחת הבעיות המרכזיות של החברה היהודית בישראל היא תפישה שטחית של היהדות, במקום תפישה עגולה. תפישה שטחית פירושה לחשוב, שמקורות מסוימים שלומדים וחוזרים עליהם שוב ושוב הם הכל, כאשר במציאות קיימים מקורות רבים יותר שלא כל כך שמים לב אליהם.

אבל התמונה המלאה, העגולה, מלמדת על מהויות נוספות, על הזדמנויות נוספות, ועל ערכים נוספים שמוסיפים לעושר ולמהות של היהדות כתורת חיים.

נקח כדוגמא את הדבר שידוע לכל ילד/ה בגן: בסוכות צריכים ליטול 4 מינים. לא רק זה אלא כולם יודעים מגיל הגן מה הם: לולב, אתרוג, הדס וערבה. אבל מקור אחד מצביע על 5 מינים, ומינים אחרים במקצת מאלו הידועים היום. והמקור הזה איננו דבר זניח, אלא מקור במקרא, בספרות הקדושה של עם ישראל!

נקח כדוגמא את הידוע לכל ילד/ה בגן: בסוכות צריכים ליטול 4 מינים. לא רק זה אלא שכולם יודעים מה הם: לולב, אתרוג, הדס וערבה. אבל מקור אחד מצביע על 5 מינים, ומינים אחרים במקצת מאלו הידועים היום

הנה המקור על 4 מינים בתורה:

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים: [ויקרא פרק כג, מ]

גם הזיהוי הברור והמוחלט לא ברור פה. היחיד שאפשר לטעון לגביו שהוא ברור זה ערבי נחל. תמר זה ברור, אבל כפות תמרים לא כל כך, אף על פי שתמר ידוע. לגבי פרי עץ הדר עץ עבת, אין לנו ידע בכלל.

הנה המקור על 5 מינים בספר נחמיה:

וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב: [נחמיה פרק ח, טו]

כאן יש שלושה מינים די ברורים: זית, הדס, ותמרים – אבל עדיין לא ברור עץ עבת ועץ שמן. כמו כן ברור שיש להביא את העלים בכל המינים.

והנה מדרש חז"ל שמתמודד עם האי התאמה בין שני המקראות:

… כל אותה חכמה שכתובה בשלמה "החכמה והמדע נתון לך" (דברי הימים ב' א, יב), "ותרב חכמת שלמה ויחכם מכל האדם" (מלכים א' ה, י – יא), ישב לו תמיה על ארבע מינין הללו, שנ' "שלשה המה נפלאו ממני" (משלי ל, יח), פסח ומצה ומרור, "וארבעה לא ידעתים", אילו ארבעת מינין שביקש לעמוד עליהן. פרי עץ הדר, מי יאמר שהוא אתרוג?! כל האילנות עושין פירות הדר. כפות תמרים, התורה אמרה טול שתי כפות תמרים להלל בהן והוא אינו נוטל אלא לולב ליבה שלתמרה?! וענף עץ עבות, מי יאמר שהוא הדס?! הרי הוא אומר במקום אחר "צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס" (נחמיה ח, טו). וערבי נחל, כל האילנות גדילין במים?! … ומי פירש להן לישראל ארבעת מינין הללו שהן אתרוג לולב הדס וערבה? חכמים, שנאמר "והמה חכמים מחוכמים" (משלי ל, כד). ]ויקרא רבה (מרגליות) פרשה ל, טו]

הנה העדות ברורה כשמש. החכמים מודים שקיימות אפשרויות רבות של הבנה על איזה מינים מדברים. לא זו בלבד, אלא שהם מודים כי התנ"ך עצמו מציג לנו שתי אפשרויות שונות לזהות את המינים.

החכמים מודים שקיימות אפשרויות רבות של הבנה על איזה מינים מדברים. לא זו בלבד, אלא שהם מודים כי התנ"ך עצמו מציג לנו שתי אפשרויות שונות לזהות את המינים

נכון, שבסופו של דבר המעשה מוגדר על ידי החכמים לפי הבנתם באותו דור. אמנם, קיימת פה החלטה על הגמוניה שקובעת את הנוהג, אבל אין הם מסתירים את העובדה הזאת. אנו אמורים להבין שרוב הזמן הכתובים אינם חותכים וחד משמעיים. ושמרו לנו את הדיון הזה כדי שלא נתדרדר לחד גווניות של רודנות בחיים הדתיים של העם.

ועוד פירשו את המינים כמטפורה לסוגים שונים של יהודים. מאלו ששומרים את כל המצוות ולומדים תורה, עד לאלו שלא שומרים מצוות ולא לומדים תורה.

"ומה הקב"ה עושה להן, לאבדן אי איפשר, אלא אמר הקב"ה יוקשרו כולן אגודה אחת והן מכפרים אילו על אילו". [ויקרא רבה (מרגליות) פרשה ל, יב]

בכל פעם שאני נוטל את ארבעת המינים בסוכות אני ער לגישה של יושר אינטלקטואלי ופתיחות לשינויים במשך ההיסטוריה, ורצון להכיל כל ישראל באגודה אחת.

ואני גם מתפלל שההנהגה הדתית בימינו תנהג כך כברירת מחדל. אז באמת יכולנו להיות חלק מן אגודה, טיפוסים שונים אבל עם לכידות חברתית, מתוך הכרה שלמה במקום של כל אחד.

הרב מיכאל גרץ שימש כעוזר לעורך הראשי של אנציקלופדיה יודאיקה, וכתב מאמרים לאנציקלופדיה על מחשבת ישראל בעת המודרנית. הוא היה בין המקימים של התנועה המסורתית בישראל ושימש כמנכ"ל הראשון של התנועה בזמן הקמתה. הוא היה הרב של קהילת מגן אברהם בעומר 32 שנים. היה בין המקימים של בית המדרש לרבנים במכון שכטר בירושלים, ושימש כמרצה שם בתחילתה. היה במשך כ-20 שנה מרצה בכיר למחשבת ישראל ומקרא במכללת קיי בבאר שבע, ופרסם מאמרים רבים. הוא גם היה רץ מרתונים וגמר כ-16 מהם בארץ ובחו"ל. רוב העבודה הציבורית שלו מוקדשת לקשר בין ערכים במסורת היהודית ובין הציבור בישראל.

בואו נדבר רגע על הפוסט של הרב אבינר. ועל רצח נשים. ואיך הם קשורים זה לזה.

הפוסט של הרב אבינר, בו הוא מדמה את עצמו לילדה בת 12 שהחליטה לשמור צניעות בקלה כבחמורה, כשהוא מתאר, ברזולוציה שניתן לייחס לה ניחוח פדופילי ופורנוגרפי, את כל איזורי הגוף והלבוש אותם היא מכסה. ארוטיקה של שוביניסטים, מיזוגנים, סקסיסטים ובעלי נשמה אפלה. או מה שנקרא בז'אנר – קינקים.

אבינר מתאר, ברזולוציה שניתן לייחס לה ניחוח פדופילי ופורנוגרפי, את כל איזורי הגוף והלבוש אותם היא מכסה. ארוטיקה של שוביניסטים, מיזוגנים, סקסיסטים ובעלי נשמה אפלה

הרב אבינר הגדיל לעשות והגיב באתר כיפה לסערה שעורר הפוסט שלו: "אז מה אם חטפתי ביקורת? אי אפשר על פי ביקורת לשנות את התורה". ככה, הוא גם יצא שקרן, כי גם אם תחרשו את התורה לאורכה ולרוחבה ובתלת ממד, לא תמצאו בה את הלכות הצניעות המפורטות של כבוד הרב, שהן כולן נגזרות של מה שמסתובב לו בין האזניים.

הרב אבינר עקבי, יש לומר. מבין עשרות הספרים שהוציא בענייני הלכה, יש לפחות 7-8 העוסקים בצניעות, דיני משפחה, הלכות נידה וכיו"ב. את הספרים, שנתקלתי בהם פה ושם באינטראקציות עם נשים דתיות, הציגה לי לפני שנים פמיניסטית דתיה, מונחים אחר כבוד ליד פחי הזבל, בתוך ארגז שהשליכה מהבית.

הסצנה הזו נחרטה לי בזיכרון כסמל לערכו הנשחק של הרב אבינר בתוך הציונות הדתית, שכבר התקדמה ברובה מזמן מטיפוסים כאלו – גם אם הם מתעקשים לשוב ולהנכיח את עצמם באופן גרוטסקי ומקומם.

מעת לעת הוא זוכה בכמה דקות של תהילה, באמירות פרובוקטיביות ריקות מתוכן בנושא גיוס נשים, שירת נשים, להט"ב, אינטימיות בין בני זוג, ושוב נשים וגופן. ההתבטאויות שלו מקרינות היסטריה, כי כנראה ברור לו שאולי הוא מחזיק במושכות אבל לא מחובר אליהן סוס. הסוס, ברח מזמן מהאורווה. נשים דתיות עושות מה שבא להן.

הרב אבינר עקבי. מבין עשרות הספרים שהוציא בענייני הלכה, יש לפחות 7-8 העוסקים בצניעות, הלכות נידה וכיו"ב. את הספרים הציגה לי לפני שנים פמיניסטית דתיה, מונחים אחר כבוד ליד פחי הזבל, בתוך ארגז שהשליכה מהבית

בשנת 2002 פרסם קלמן ליבסקינד עדויות של שתי נשים על הטרדות לכאורה בעת שבאו לבקש עצת רב. הנושא נדון בפני בית הדין הרבני הגדול, שהכריע כי מדובר ב"דמיונות של המתלוננות" וכולה אי הבנה וקצרים בתקשורת, שנבעו מהיעדר ליווי מקצועי פסיכולוגי לרב בעת מתן עצתו (על פי חוות דעת של פסיכיאטר, כנראה ממקורבי הרב).

כיאה למדינת הלכה מחתרתית השואפת לכבוש מתישהו בעתיד את כולנו – לבית משפט אזרחי, זה לא הגיע. מספר שנים מאוחר יותר יצא לי לדבר עם אישה שטענה כי "הוגלתה" עם משפחתה מאותו יישוב על ידי הקהילה, לאחר שהתלוננה נגד רב, שבית הדין הרבני הגדול מצא אותו זכאי מחוסר אשמה. את האריתמטיקה תעשו לבד.

בזאת לא תמה סאת השערוריות שעורר הרב, שכולן מתנקזות לנושא שהוא מטיף לכולנו להסתיר תחת שמלה רחבה וכפתורים קרובים: מין.

למשל, בשנת 2005 פסקה ועדה של רבנים (אליהו, גולדברג, ליאור ויוסף) שעל הרב אבינר להפסיק לפסוק בענייני נידה, לאחר שהתבררה בפניהם סוגיית הטעיית זוגות לכאורה. אז פסקו. הוא המשיך כרגיל.

בזאת לא תמה סאת השערוריות, שכולן מתנקזות לנושא שהרב מטיף לכולנו להסתיר תחת שמלה רחבה וכפתורים קרובים: מין. למשל, בשנת 2005 פסקה ועדת רבנים שעל הרב אבינר להפסיק לפסוק בענייני נידה

שאלתי פעם מכר מבית אל, עירו של הרב, האם רעייתו הולכת אל הרב אבינר לקבל עצת רב. הוא ענה: בחיים לא. ככל שבית אל קטנה יחסית, יש בה מאבק מחנות קשה בין שני סמנים קיצוניים ומחרחרי ריב ומדון של האבסורד המתנחלי: הרב מלמד והרב אבינר. ה"חיילים" במחנות הללו, לא ידרכו לעולם זה על מפתנו של זה. לי זה מזכיר את הסנדק יותר מאשר ייצוג של כלשהו של יהדות.

אחת הפעמים היחידות בהן שרתה הסכמה בין שני הרבנים, הייתה בעניין גבעת האולפנה (גזל אדמות ברמייה לטובת בנייה יהודית – כשבית המשפט הכריע על פינוין והעברת הבתים שנבנו).

בחייו הפרטיים, מסתבר שחלק ניכר מילדי הרב לא קונים את הבולשיט הפסאודו-הלכתי שהוא מטיף לו. לפני כשנה פרסמה יאנה פבזנר כתבה מאלפת במאקו, על ילדי הרב, תחת הכותרת: "החיים הפרועים של ילדי הרב השמרן": "רובם יצאו בשאלה, אחד מחלל על צמרות עצים בתל אביב ולאחרונה חשף את עצמו במופע פורים פרובוקטיבי, אחת הביאה לעולם את בתה באוהל באפריקה וקראה לה "לאט לאט", אחר הוא אושיית פייסבוק בעל עמדות ליברליות".

הרב, נאמר בכתבה, מחבק את כולם. האידיאולוגיה המטורללת שתקועה (מטאפורית) עמוק במפשעתה של אשת חיל, לא עוברת את מפתן ביתו. היא רק משמשת כלי שליטה באחרות ואחרים. אין כאן "נאה דורש נאה מקיים".

האידיאולוגיה המטורללת שתקועה (מטאפורית) עמוק במפשעתה של אשת חיל, לא עוברת את מפתן ביתו. היא רק משמשת כלי שליטה באחרות ואחרים. אין כאן "נאה דורש נאה מקיים"

תפס את תשומת לבי במיוחד הבן, שחשף את עצמו: "בין התמונות הרבות שהועלו לפייסבוק מהאירוע בולטת תמונה של בחור שעומד על הבמה כשאיבר מין מבצבץ החוצה ממכנסיו. לפניו וגם אחריו היו גברים שעלו לבמה וממש עינגו את עצמם בפומבי, אבל הוא יספר אחר כך שיש גבול לתעוזה שלו". טוב, גבולות ותעוזה מבוקרת זה עניין חזק שנשאר לו אולי מבית אבא. הפסאודו-הלכה שהרב אבינר נוהג ללרלר לגביה חדשות לבקרים, מתאפיינת באידיאולוגיה דו קוטבית (מה שמותר לי אסוך לך), הליכה קרוב לקצה בלי להתקרב אליו ובחציית גבולות מבוקרת.

ואיך זה קשור לרצח נשים, שתופס כותרות מאז הרצח המזעזע והאכזרי של מיכל סלה ז"ל? כי זו מהות ההחפצה. הרב מרשה לעצמו, כמו לצערי עוד רבנים מהסוגה (הירודה בעיני) הזו, למשטר נשים וילדות, ולהטיף לגרסה קיצונית של מילוי תפקידן המסורתי (המתרכז באיזורי הרבייה ושימושי הבית שלהן), ולבעלות גברית עליהן.

הוא מייצר בכך מדרג נוצרי-קתולי למהדרין של "המדונה והזונה". מי שאינה מתיישרת בשורת הצניעות והנידה שהוא מכתיב, הופכת להיות ה"אחרת". זוהי פרקטיקה של דה-הומניזציה לנשים, שמאפשרת, בסופו של גלגול תרבותי וחברתי, את רציחתן.

חנה בית הלחמי היא יועצת שיווק ממוקד ואסטרטגיה תקשורתית, מאמנת ארגונית-מגדרית, מרצה ומאמנת. בזירה הציבורית: אקטיביסטית ברשת בנושאי זכויות נשים ואדם, פובליציסטית