נניח שאני רוצה להגיש מחר תביעת נזיקין על תאונה שעברתי, ומולי בצד השני עומד עורך דין מהמשרד של אפי נווה, ואני נשפט אצל שופט X. איך אדע אם X היה מעורב בקומבינה של אפי נווה ואם הוא חייב לאפי 'טובה'?

איתי בן דן הוא חוקר.

בביקורי האחרון בארץ נפגשתי לארוחת צהרים עם אשה שאני מעריך מאד, פמיניסטית מהסוג המקשיב. על הרבה דברים הסכמנו, על הרבה דברים הסכמנו פחות, אבל בנושא אחד לא הצלחנו אפילו לקרב עמדות, נושא פער השכר.

נראה שהנתון המופרך שנשים מרוויחות 25%-30% פחות מגברים על עבודה זהה בתנאים זהים השתרש כל כך עמוק בדעת הקהל, ששום מחקר (ומאלה אביא בהמשך) לא מצליח לערער את אותו דו״ח ארור של האו״ם אשר נערך ברשלנות, תוך השמטת פרטים מהותיים כמו מספר שעות עבודה, וותק וסוג העיסוק.

כולנו יודעים מי היה זה שאמר (אבל אסור להשוות) ששקר, אם חוזרים עליו מספיק פעמים, הופך לאמת, וזה מה שקרה עם שקר פער השכר. אבל את בת שיחי אני כאמור מעריך מאד, והיא טענה בפני בתוקף ומידע אישי שבשוק ההייטק הפער שריר וקיים. והיא מבינה בהייטק הידידה שלי, לא פחות ממני, אולי קצת יותר. בעצם הרבה יותר.

אז החלטתי להתעלם מהדיווחים על הבדיקה שביצעה גוגל בקרב עובדיה על מנת לגלות הפרשי שכר, בדיקה שבסיומה נאלצה להעלות שכר לכמה אלפי עובדים ממין זכר שהרוויחו פחות מעמיתותיהן הנשים, כי יותר משאני גבר לבן פריבילגי ושוביניסט, קודם כל אני קפיטליסט חזירי.

ככה שעם חזרתי לארגנטינה בה אני חי וזימנתי למשרדי את מנהלת כוח האדם בחברה שלי.

כשנכנסה למשרד מיהרתי לידע אותה ששש עשרה המצלמות פועלות, מכיוון שאמנם רק 2% מן התלונות על הטרדה מינית הן תלונות שווא, אבל בימינו אי אפשר להיות זהיר מידי. הצעתי לה קפה, והבטחתי לה שהישיבה לא תתארך מעבר לשעה שלוש אחר הצהריים, שעה בה היא מסיימת את עבודתה כדי לקבל את פני הילדים החוזרים מבית הספר.

בחברה שלי יש כמה עשרות עובדים, רובם מתכנתים ואנשי פיתוח, ורובם בעוונותי גברים. אתם יודעים איך זה, חבר מביא חבר, הפטריארכיה דואגת למקורבים.

בחברה שלי יש כמה עשרות עובדים, רובם מתכנתים ואנשי פיתוח, ורובם בעוונותי גברים. אתם יודעים איך זה, חבר מביא חבר, הפטריארכיה דואגת למקורבים. הרגשתי זעם גדול על טפשותי ועל הבזבזנות הבלתי נסלחת שלי כמנהל עסק. איך זה יכול להיות שאני משלם משכורת יתר לעובדים רק בשל היותם גברים, כשעומד לרשותי כח אדם איכותי שמוכן לעבוד עבור 25%-30% פחות?

כשעברנו יחד על בסיס הנתונים של כח האדם, זעמי רק התגבר. הסתבר לי שאני עוד יותר אידיוט ממה שחשבתי. מסתבר שאני משלם משכורת זהה למתכנתים ולמתכנתות, בחלק מהמקרים יש מתכנתות שמרוויחות אפילו קצת יותר, ולא בגלל איזשהו מדד שוביניסטי של מראה חיצוני, אלא כנראה שהן פשוט מתכנתות טובות.

בכל אופן לא נפלה רוחי, רצה הגורל ויש ארבע עמדות חדשות שדורשות איוש בחברה, החלטתי שאת העמדות האלה אאייש בנשים ואציע להן 85% מהשכר אותו מקבלים גברים על אותה עבודה. מה שנקרא בעגת העסקים win win. הן הרי מועסקות מן הסתם בחברות פחות פמיניסטיות משלי בעבור 70%-75% מן השכר אותו מקבלים גברים, כפי שהבטיחה לי ידידתי, אני אציע להן שיפור של 10-15% במשכורת, כך אחסוך עלויות לחברה, ובמקביל אתרום לצמצום פער השכר המגדרי. הרגשתי נפלא עם עצמי באותו יום.

במודעת הגיוס הבטחתי באותיות קידוש לבנה ״תנאים משופרים לנשים״ ושלחתי את מנהלת כח האדם לעשות את הסינון הראשוני.

במודעת הגיוס הבטחתי באותיות קידוש לבנה ״תנאים משופרים לנשים״ ושלחתי את מנהלת כח האדם לעשות את הסינון הראשוני.

אחרי שלושת ימי הראיונות הראשונים, לא רק שלא מצאתי מתכנתות, כמעט ואיבדתי את מנהלת כח האדם שלי. היא הודיעה לי חד משמעית שהיא לא מוכנה להמשיך בהשפלה הזו, מבטי הבוז שהיא קיבלה כאשר הציעה למתכנתות את השכר שאמור היה להוות שיפור עבורן היו יותר מידי בשבילה.

לא אסתיר מכם את האמת, היו כמה מועמדות שהיו מוכנות לעבוד במשכורת מופחתת. בדרך כלל מדובר היה בעבודה מהבית (בגלל הילדים…) או שעות מופחתות (בגלל הילדים…). אז או קיי או קיי, אני יודע. אני שומע את קריאות ההסללה מהשורות האחרונות, הפטריארכיה מסלילה את הנשים לטפל בילדים ולעסוק במטלות הבית בנוסף לקרירה המקצועית. אבל זה לא הנושא שלנו היום, אני מבטיח פוסט בנושא ההסללה בפעם אחרת.

היום אנחנו מדברים על פער השכר, ולא – זה לא אותו הדבר. הטענה בדבר פער השכר היא שנשים מרוויחות פחות כסף על אותה עבודה, באותם תנאים. אם יש הסללה שגורמת לנשים לעבוד פחות שעות ולהקדיש זמן לעבודות הבית, זה נושא חשוב שדורש דיון, אבל זה לא הנושא שלנו כרגע.

הידידה שלי, חוץ מהייטק מבינה גם בעתונות ובכתיבה בכלל, ובדרך כלל הביקורת שלה על הפוסטים שלי היא שהם שטחיים, והיא צודקת. אני לא כותב עבודות מחקר אקדמיות, אני זורק רעיון פרובוקטיבי מתוך מטרה לעורר מחשבה ודיון.

הרעיון הכללי שלי בפוסט הזה הוא שאין ולא יכול להיות פער שכר בשוק קפיטליסטי. אני לא החזיר הקפיטליסטי היחיד, כל בעל חברה מעוניין להפחית את עלויות השכר שלו, אם באמת היה מאגר של עובדות מוכשרות שמוכנות לעבוד במשכורת נמוכה, כל השוק היה רץ אחריהן ומציע להן עבודה, בלי קשר לג׳ניטליה שלהן. וכשכל השוק רץ אחריך, הערך שלך עולה, ככה זה בקפיטליזם.

חברות מרחיקות אל מעבר לים ומעסיקות אנשים שאינם דוברים את השפה, עם הפרשי שעות והפרשי מנטליות, רק כדי לחסוך בעלויות, כל זה כאשר יש לנו אוצר בלום של כח עבודה זול ממש מתחת ליד? זה לא עובד ככה. בשוק הציבורי בכלל אין על מה לדבר משום שהוא מפוקח ועובד על פי נורמות קשיחות. אין פער שכר, כי לא יכול להיות.

כל הטיעונים שנשים עובדות בעבודות שמשלמים עליהן פחות כי פטריארכיה, הן טענות מענינות ששוות בדיקה, אבל גם הן לא קשורות ישירות לנושא הפוסט שהוא השאלה האם נשים מרוויחות פחות על אותה עבודה באותם תנאים.

ועכשיו, אחרי שפרשתי את טיעוני השטחיים, אביא כמה מחקרים שמאששים אותם באופן אמפירי, סתם כדי שהידידה שלי תפסיק להגיד שאני שטחי.

פער השכר האמיתי

מקורות:
למי שאין כח להתעמק במחקרים ומאמרים בשפות זרות, כאן יש וידאו קצר וקליט  בעברית שנותן סקירה לא רעה, אם כי שטחית כמעט כמו הפוסטים שלי.

פער השכר (ההפרש המפורסם שאומר שנשים מרוויחות 77 סנט על כל דולר שמרוויח גבר) מבוסס על חישוב של ההכנסה החציונית של הנשים לעומת ההכנסה החציונית של הגברים. החישוב לא לוקח בחשבון שעות עבודה, וותק, הכשרה ותחומי העסקה ואת כל הנתונים שאביא בהמשך שמראים שפער השכר, גם אם הוא קיים אינו עולה על שני אחוז, וגם פער זה אין שום סיבה אמיתית להניח שהוא נובע מאפליה:

נשים עובדות פחות שעות מגברים. הרבה יותר נשים עובדות במשרה חלקית, אבל גם אלה שעובדות במשרה מלאה עובדות בממוצע 35 דקות פחות ביום, ומעטות עובדות בעבודות שדורשות יותר מחמישים שעות בשבוע.

נשים עוסקות במקצועות בהם מרוויחים פחות. אל תקפצו לי עם הסללה, זה לא הנושא של הפוסט, אבל על קצה המזלג, לנשים יש נטיה לבחור במקצועות שקשורים בטיפול באנשים ופחות במקצועות שעוסקים ״בדברים״. זו נטיה מולדת בעיקרה ולא נובעת מהסללה. אפילו ברפואה, מקצוע בו יש נוכחות נשית גבוהה, נשים בוחרות לעסוק ברפואת ילדים שהוא ענף שמרוויחים בו פחות.

גם בעריכת דין, נשים נוטות לבחור לעסוק בדיני משפחה שהוא תחום משתלם פחות מהמשפט הפלילי בו יש רוב גברי ברור. נתונים ממחקר שערכה רוקסנה קריימר על ״תקרת הזכוכית״ בארגנטינה

בעשרת המקצועות הרווחיים בארה״ב ביותר יש רק אחד בו יש רוב נשי (רוקחות) ובעשרת המקצועות הפחות רווחיים יש רק אחד עם רוב גברי (תאולוגיה)

כאשר נשים מתמידות בקרירה קורפורטיבית ועושות מסלול דומה לזה שעושים הגברים, הן זוכות לקידום מהיר יותר ומרוויחות יותר מאשר הגברים.

גברים עובדים בעבודות המסוכנות ביותר. על סיכון משלמים, לא משלמים הרבה, אבל בין המקצועות שאינם דורשים השכלה רחבה או כישורים יוצאי דופן, לעבודה מסוכנת יש תגמול כספי נוסף. בטבלת עשרת המקצועות המסוכנים בארה״ב, בתשעה מהם יש רוב של מעל ל 90% גברים, רק באחד מהם יש רוב זעום של 76% גברים.

זה הילדים, טמבל!

נשים בגילאי העשרים מרוויחות יותר מגברים (אין להן ילדים בדרך כלל)
טיים גם הוא גילה כבר ב 2010 שבעצם נשים מרוויחות יותר מגברים, ובאחוזים משמעותיים. הם לא יכלו להתאפק שם מלחזור על השטות של פער השכר המפוברק של 20% (שמחושב כרגיל בלי לקחת בחשבון שעות עבודה ובחירת מקצוע) אבל כשהם ירדו לפרטים והשוו בין נשים צעירות ללא ילדים לבין גברים בגיל דומה בערים הגדולות – הפתעה- הפער התהפך! אז זהו, שהפער לא ״התהפך״, פשוט עשיתם השוואה הגיונית.

למעשה פער השכר בין נשים ללא ילדים לבין נשים עם ילדים, הוא גדול יותר מאשר פער השכר בין גברים ללא ילדים לנשים עם ילדים, את זה אומרת וויקיפדיה, ואם וויקיפדיה אומרת, אז בטוח שזה נכון.

ולסיום הנושא של הילדים, הנה מחקר שאומר שאין הבדל בשכר בין גברים ונשים עם אותן התחיבויות משפחתיות.

פער מרחק הנסיעה – נשים נוטות לבחור מקומות עבודה קרובים יותר לביתן והנטיה הזו מתחזקת כמובן כאשר הן אמהות. נטיה זו משפיעה ישירות על האפשרות לבחור עבודה משתלמת.

נשים נוטות לדרוש פחות שכר. שוב, אפשר להאשים את הפטריארכיה או את טבען הפחות אגרסיבי של הנשים, אבל העובדה היא שנשים נותנות יותר משקל בבחירת מקום עבודה לתנאים ולזמן החופשי ופחות למשכורת. מספר כפול של נשים מגברים מדווחות על הרגשת מועקה כשהן צריכות להתמקח על שכר (הן משוות את ההרגשה לטיפול אצל רופא שיניים). גברים מבקשים העלאה בממוצע ארבע פעמים יותר מנשים. עשרים אחוז מהנשים הבוגרות לא מנהל משא ומתן בכלל (גם לא בקניה של רכב למשל) ובעוד 83% מהנשים אומרות שזה חשוב לנהל מו״מ על השכר, רק 41% מהן עושות זאת בפועל.

כשלוקחים בחשבון את כל הנתונים, משקללים את מספר שעות העבודה, את העיסוקים השונים של גברים ושל נשים, את ההבדל ביכולת (או ברצון) המיקוח ואת שאר הבחירות שעושים גברים ונשים, בין אם הן בחירות חופשיות ובין אם מוסללות על ידי הפטריארכיה האימתנית ששולחת את הנשים לגדל ילדים ואת הגברים להתחשמל על עמודי מתח גבוה, אנחנו מגלים שפער השכר קרוב יותר לשני אחוז מאשר לשלושים, וגם שני אחוז אלה (שהם לגמרי בתוך התכנות שגיאה סטטיסטית) לא בהכרח נובעים מאפליה.

גיא נבו הוא יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.