הסיפור הזה קרה לפני כשלושה שבועות. דרמטי הוא לא, אבל שווה לדבר עליו. הוא מלמד על רמת ההקפדה על בריאות הציבור – מטופלים ואנשי צוות – במוסד רפואי ממשלתי.

ביום ראשון, שמונה בספטמבר, הגיעו עובדי שתי מחלקות בבית-החולים לפגועי נפש, אברבנאל, בבת-ים, לעוד יום עבודה, ומצאו נייר מודבק במסדרונות המחלקות ועל דלתות כמה מהמשרדים, ובו ההודעה הבאה: "רמת קרינה לא-מייננת גבוהה. לפרטים נא פנו לממונה הבטיחות".

מדובר במחלקה לאשפוז ממושך גברים, המוגדרת כמחלקה סגורה, ובמחלקה לאוטיסטים-נוער. ערכים גבוהים מהתקן נמצאו על אחת ממיטות המאושפזים ועל אחד משולחנות העבודה של אנשי הצוות. מדובר בחדר בו מבקרים גם מטופלים במחלקה.

החריגות היו פי שלושים ופי 12 וחצי מהתקן. באחד החדרים שנבדקו נמצא, כי "ערך הקרינה הלא-מייננת על אחד משולחנות העבודה הוא 60 מיליגאוס" – כך על-פי מסמך פנימי של אברבנאל. על אחת המיטות ב"חדר הבנות" נמצא ערך קרינה בגובה "25 מיליגאוס". זאת, כאשר תקן המשרד להגנת הסביבה לשהייה ממושכת לקרינה לא-מייננת הוא שני מיליגאוס.

במחלקה הסגורה לאשפוז ממושך גברים, ובמחלקה לאוטיסטים-נוער נמצאו ערכי קרינה גבוהים פי 30 ופי 12 וחצי מהתקן על אחת המיטות ועל אחד משולחנות העבודה של אנשי הצוות, בחדר בו מבקרים גם מטופלים במחלקה

החריגות היו פי שלושים ופי 12 וחצי מהתקן. באחד החדרים שנבדקו נמצא, כי "ערך הקרינה הלא-מייננת על אחד משולחנות העבודה הוא 60 מיליגאוס" – כך על-פי מסמך פנימי של אברבנאל. על אחת המיטות ב"חדר הבנות" נמצא ערך קרינה בגובה "25 מיליגאוס". זאת, כאשר תקן המשרד להגנת הסביבה לשהייה ממושכת לקרינה לא-מייננת הוא שני מיליגאוס.

הודעת האזהרה התייחסה לארון חשמל בבניין ולמוקדים נוספים. מתברר, כי שלושה ימים קודם, ביום חמישי, התקיימו בבית-החולים בדיקות לרמת קרינה לא-מייננת בידי המהנדס ויועץ הקרינה ליאור ברסלר.

את תקני הסף לחשיפה לקרינה לא-מייננת קובע המשרד להגנת הסביבה בהתאם לתקני ארגון הבריאות העולמי והארגון הבינלאומי לחקר הסרטן. כך למשל, תקן חשיפה בת עשר שעות לקרינה לא-מייננת עומד על שמונה מיליגאוס, ובמקרה של חשיפה בת שמונה שעות – עשרה מיליגאוס.

לשם השוואה, מחקרים אפידמיולוגים בעולם, בהם נוטרו ברציפות אלפי אנשים למשך 24 שעות, מצאו כי החשיפה המצטברת שלהם עמדה על אחד מיליגאוס ליממה.

"עקב הערכים הגבוהים שנמצאו, נשלח מכתב לגורמים הרלוונטיים והתרענו על הממצאים", נאמר במסמך פנימי של אברבנאל, "בהתאם להנחיות הביקורת, תתקיים "חקירה לגורמים… ולאחר יישום המלצות מומחה לתחום להחליף את הרכיבים הקורנים ובמידת הצורך להוסיף שכבת מיגון מעופרת".

הפעם האחרונה בה נערכה בדיקה דומה באברבנאל היתה בשנת 2014. במילים אחרות, לא ניתן לדעת בוודאות כמה זמן התקיימה חשיפה בערכים גבוהים מהתקן – שנתיים כשבוע.

הפעם האחרונה בה נערכה בדיקה דומה באברבנאל היתה בשנת 2014. במילים אחרות, לא ניתן לדעת בוודאות כמה זמן התקיימה חשיפה בערכים הגבוהים מהתקן – שנתיים כשבוע

קרינה אלקטרו-מגנטית לא-מייננת מיוצרת בידי אדם בתקשורת אלחוטית וכן כתופעת לוואי של מכשירי חשמל: מכשירים אלה פולטים קרינה שאין לה מספיק אנרגיה כדי לפגום בתכונות האטומים והמולקולות שבגוף האדם ובמבנה שלהם.

במאי 2010 פורסמו תוצאות המחקר האפדימיולוגי הבינלאומי המקיף ביותר בנושא הקשר בין שימוש בטלפונים סלולאריים לנזקים רפואיים. על-פי מכון דודסון לחינוך מדעי מטעם מכון וייצמן, "על-פי ממצאי המחקר לא נמצא קשר מובהק בין חשיפה לקרינה סלולרית לבין התפתחות גידולים במוח אצל מבוגרים. עם זאת, גם המחקר הזה אינו שולל השפעות ארוכות טווח או השפעות מצטברות של שיחות שנמשכות חצי שעה ויותר".

מחקר אחר שנערך בדנמרק ובו עקבו אחר בעלי טלפון סלולרי שנחשפו לקרינה-לא-מייננת למשך עשר שנים ויותר, לא מצא "קשר בין גידולים במוח לבין שימוש ארוך טווח בטלפונים סלולריים".

בשיחה איתו, מבהיר יועץ-הקרינה ברסלר, כי "המדדים בארץ מחמירים יותר מאלה באירופה. הסיבה לקביעת התקנים וביצוע הבדיקות היא זהירות מונעת. כשיש ספק – אין ספק. בקרב המומחים בעולם עדיין קיימת אי-בהירות לגבי השפעות שליליות אפשריות כתוצאה מחשיפה לקרינה לא-מייננת וטרם נמצאו ראיות ממשיות לנזקים חד-משמעיים".

דובר משרד הבריאות, אייל בסון, מסר בתגובה: "משרד הבריאות דווח מיידית על ידי בית-החולים שהחל בבדיקה וטיפול. הבדיקה שנערכה הינה בדיקת מניעה שגרתית שנעשית מדי תקופה בבתי-החולים על מנת לאתר ליקויים. הבדיקה נערכה ללא שהיו תלונות מכל סוג. במכלול מאות החדרים שיש בבית החולים נמצאו שני חדרים שקרובים ללוחות חשמל בהם הקרינה היתה גבוהה מהצפוי. חדר המטופלים שהוחלף היה של מטופלים ששהו זמן קצר. והחדר השני היה לשימוש מטפלים. אנו פועלים על פי הנחיות אנשי המקצוע כדי לטפל בליקויים".

מדוברות המשרד להגנת הסביבה, נמסר: "מתקני חשמל שהם בגדר חלוקה פנימית, אינם טעוני היתר, ולכן אינם תחת פיקוח המשרד. באחריות בית-החולים לטפל בליקויים שנמצאו. יחד עם זאת, משהובאו התוצאות לידיעתנו באמצעותך, וכפי שביצענו בעבר במקרים כאלה, המשרד להגנת הסביבה יפעל מול בית-החולים ומשרד הבריאות עד להשלמת הטיפול, וכבר העביר פנייה בנושא למנהל בית החולים".

חיים שדמי עושה סרטים, כותב ספרים והרבה שנים שהוא עיתונאי (לרוב בפרינט או בכתובה, אבל גם בטלוויזיה). הוא פיראט מחבורת הקריים-מיניסטר גאנג ובסוף יפליג בנחת אל האופק, אבל עד אז – יש לו כמה עניינים לסדר

לעניות דעתי אחת הבעיות המרכזיות של החברה היהודית בישראל היא תפישה שטחית של היהדות, במקום תפישה עגולה. תפישה שטחית פירושה לחשוב, שמקורות מסוימים שלומדים וחוזרים עליהם שוב ושוב הם הכל, כאשר במציאות קיימים מקורות רבים יותר שלא כל כך שמים לב אליהם.

אבל התמונה המלאה, העגולה, מלמדת על מהויות נוספות, על הזדמנויות נוספות, ועל ערכים נוספים שמוסיפים לעושר ולמהות של היהדות כתורת חיים.

נקח כדוגמא את הדבר שידוע לכל ילד/ה בגן: בסוכות צריכים ליטול 4 מינים. לא רק זה אלא כולם יודעים מגיל הגן מה הם: לולב, אתרוג, הדס וערבה. אבל מקור אחד מצביע על 5 מינים, ומינים אחרים במקצת מאלו הידועים היום. והמקור הזה איננו דבר זניח, אלא מקור במקרא, בספרות הקדושה של עם ישראל!

נקח כדוגמא את הידוע לכל ילד/ה בגן: בסוכות צריכים ליטול 4 מינים. לא רק זה אלא שכולם יודעים מה הם: לולב, אתרוג, הדס וערבה. אבל מקור אחד מצביע על 5 מינים, ומינים אחרים במקצת מאלו הידועים היום

הנה המקור על 4 מינים בתורה:

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים: [ויקרא פרק כג, מ]

גם הזיהוי הברור והמוחלט לא ברור פה. היחיד שאפשר לטעון לגביו שהוא ברור זה ערבי נחל. תמר זה ברור, אבל כפות תמרים לא כל כך, אף על פי שתמר ידוע. לגבי פרי עץ הדר עץ עבת, אין לנו ידע בכלל.

הנה המקור על 5 מינים בספר נחמיה:

וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב: [נחמיה פרק ח, טו]

כאן יש שלושה מינים די ברורים: זית, הדס, ותמרים – אבל עדיין לא ברור עץ עבת ועץ שמן. כמו כן ברור שיש להביא את העלים בכל המינים.

והנה מדרש חז"ל שמתמודד עם האי התאמה בין שני המקראות:

… כל אותה חכמה שכתובה בשלמה "החכמה והמדע נתון לך" (דברי הימים ב' א, יב), "ותרב חכמת שלמה ויחכם מכל האדם" (מלכים א' ה, י – יא), ישב לו תמיה על ארבע מינין הללו, שנ' "שלשה המה נפלאו ממני" (משלי ל, יח), פסח ומצה ומרור, "וארבעה לא ידעתים", אילו ארבעת מינין שביקש לעמוד עליהן. פרי עץ הדר, מי יאמר שהוא אתרוג?! כל האילנות עושין פירות הדר. כפות תמרים, התורה אמרה טול שתי כפות תמרים להלל בהן והוא אינו נוטל אלא לולב ליבה שלתמרה?! וענף עץ עבות, מי יאמר שהוא הדס?! הרי הוא אומר במקום אחר "צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס" (נחמיה ח, טו). וערבי נחל, כל האילנות גדילין במים?! … ומי פירש להן לישראל ארבעת מינין הללו שהן אתרוג לולב הדס וערבה? חכמים, שנאמר "והמה חכמים מחוכמים" (משלי ל, כד). ]ויקרא רבה (מרגליות) פרשה ל, טו]

הנה העדות ברורה כשמש. החכמים מודים שקיימות אפשרויות רבות של הבנה על איזה מינים מדברים. לא זו בלבד, אלא שהם מודים כי התנ"ך עצמו מציג לנו שתי אפשרויות שונות לזהות את המינים.

החכמים מודים שקיימות אפשרויות רבות של הבנה על איזה מינים מדברים. לא זו בלבד, אלא שהם מודים כי התנ"ך עצמו מציג לנו שתי אפשרויות שונות לזהות את המינים

נכון, שבסופו של דבר המעשה מוגדר על ידי החכמים לפי הבנתם באותו דור. אמנם, קיימת פה החלטה על הגמוניה שקובעת את הנוהג, אבל אין הם מסתירים את העובדה הזאת. אנו אמורים להבין שרוב הזמן הכתובים אינם חותכים וחד משמעיים. ושמרו לנו את הדיון הזה כדי שלא נתדרדר לחד גווניות של רודנות בחיים הדתיים של העם.

ועוד פירשו את המינים כמטפורה לסוגים שונים של יהודים. מאלו ששומרים את כל המצוות ולומדים תורה, עד לאלו שלא שומרים מצוות ולא לומדים תורה.

"ומה הקב"ה עושה להן, לאבדן אי איפשר, אלא אמר הקב"ה יוקשרו כולן אגודה אחת והן מכפרים אילו על אילו". [ויקרא רבה (מרגליות) פרשה ל, יב]

בכל פעם שאני נוטל את ארבעת המינים בסוכות אני ער לגישה של יושר אינטלקטואלי ופתיחות לשינויים במשך ההיסטוריה, ורצון להכיל כל ישראל באגודה אחת.

ואני גם מתפלל שההנהגה הדתית בימינו תנהג כך כברירת מחדל. אז באמת יכולנו להיות חלק מן אגודה, טיפוסים שונים אבל עם לכידות חברתית, מתוך הכרה שלמה במקום של כל אחד.

הרב מיכאל גרץ שימש כעוזר לעורך הראשי של אנציקלופדיה יודאיקה, וכתב מאמרים לאנציקלופדיה על מחשבת ישראל בעת המודרנית. הוא היה בין המקימים של התנועה המסורתית בישראל ושימש כמנכ"ל הראשון של התנועה בזמן הקמתה. הוא היה הרב של קהילת מגן אברהם בעומר 32 שנים. היה בין המקימים של בית המדרש לרבנים במכון שכטר בירושלים, ושימש כמרצה שם בתחילתה. היה במשך כ-20 שנה מרצה בכיר למחשבת ישראל ומקרא במכללת קיי בבאר שבע, ופרסם מאמרים רבים. הוא גם היה רץ מרתונים וגמר כ-16 מהם בארץ ובחו"ל. רוב העבודה הציבורית שלו מוקדשת לקשר בין ערכים במסורת היהודית ובין הציבור בישראל.

בואו נדבר רגע על הפוסט של הרב אבינר. ועל רצח נשים. ואיך הם קשורים זה לזה.

הפוסט של הרב אבינר, בו הוא מדמה את עצמו לילדה בת 12 שהחליטה לשמור צניעות בקלה כבחמורה, כשהוא מתאר, ברזולוציה שניתן לייחס לה ניחוח פדופילי ופורנוגרפי, את כל איזורי הגוף והלבוש אותם היא מכסה. ארוטיקה של שוביניסטים, מיזוגנים, סקסיסטים ובעלי נשמה אפלה. או מה שנקרא בז'אנר – קינקים.

אבינר מתאר, ברזולוציה שניתן לייחס לה ניחוח פדופילי ופורנוגרפי, את כל איזורי הגוף והלבוש אותם היא מכסה. ארוטיקה של שוביניסטים, מיזוגנים, סקסיסטים ובעלי נשמה אפלה

הרב אבינר הגדיל לעשות והגיב באתר כיפה לסערה שעורר הפוסט שלו: "אז מה אם חטפתי ביקורת? אי אפשר על פי ביקורת לשנות את התורה". ככה, הוא גם יצא שקרן, כי גם אם תחרשו את התורה לאורכה ולרוחבה ובתלת ממד, לא תמצאו בה את הלכות הצניעות המפורטות של כבוד הרב, שהן כולן נגזרות של מה שמסתובב לו בין האזניים.

הרב אבינר עקבי, יש לומר. מבין עשרות הספרים שהוציא בענייני הלכה, יש לפחות 7-8 העוסקים בצניעות, דיני משפחה, הלכות נידה וכיו"ב. את הספרים, שנתקלתי בהם פה ושם באינטראקציות עם נשים דתיות, הציגה לי לפני שנים פמיניסטית דתיה, מונחים אחר כבוד ליד פחי הזבל, בתוך ארגז שהשליכה מהבית.

הסצנה הזו נחרטה לי בזיכרון כסמל לערכו הנשחק של הרב אבינר בתוך הציונות הדתית, שכבר התקדמה ברובה מזמן מטיפוסים כאלו – גם אם הם מתעקשים לשוב ולהנכיח את עצמם באופן גרוטסקי ומקומם.

מעת לעת הוא זוכה בכמה דקות של תהילה, באמירות פרובוקטיביות ריקות מתוכן בנושא גיוס נשים, שירת נשים, להט"ב, אינטימיות בין בני זוג, ושוב נשים וגופן. ההתבטאויות שלו מקרינות היסטריה, כי כנראה ברור לו שאולי הוא מחזיק במושכות אבל לא מחובר אליהן סוס. הסוס, ברח מזמן מהאורווה. נשים דתיות עושות מה שבא להן.

הרב אבינר עקבי. מבין עשרות הספרים שהוציא בענייני הלכה, יש לפחות 7-8 העוסקים בצניעות, הלכות נידה וכיו"ב. את הספרים הציגה לי לפני שנים פמיניסטית דתיה, מונחים אחר כבוד ליד פחי הזבל, בתוך ארגז שהשליכה מהבית

בשנת 2002 פרסם קלמן ליבסקינד עדויות של שתי נשים על הטרדות לכאורה בעת שבאו לבקש עצת רב. הנושא נדון בפני בית הדין הרבני הגדול, שהכריע כי מדובר ב"דמיונות של המתלוננות" וכולה אי הבנה וקצרים בתקשורת, שנבעו מהיעדר ליווי מקצועי פסיכולוגי לרב בעת מתן עצתו (על פי חוות דעת של פסיכיאטר, כנראה ממקורבי הרב).

כיאה למדינת הלכה מחתרתית השואפת לכבוש מתישהו בעתיד את כולנו – לבית משפט אזרחי, זה לא הגיע. מספר שנים מאוחר יותר יצא לי לדבר עם אישה שטענה כי "הוגלתה" עם משפחתה מאותו יישוב על ידי הקהילה, לאחר שהתלוננה נגד רב, שבית הדין הרבני הגדול מצא אותו זכאי מחוסר אשמה. את האריתמטיקה תעשו לבד.

בזאת לא תמה סאת השערוריות שעורר הרב, שכולן מתנקזות לנושא שהוא מטיף לכולנו להסתיר תחת שמלה רחבה וכפתורים קרובים: מין.

למשל, בשנת 2005 פסקה ועדה של רבנים (אליהו, גולדברג, ליאור ויוסף) שעל הרב אבינר להפסיק לפסוק בענייני נידה, לאחר שהתבררה בפניהם סוגיית הטעיית זוגות לכאורה. אז פסקו. הוא המשיך כרגיל.

בזאת לא תמה סאת השערוריות, שכולן מתנקזות לנושא שהרב מטיף לכולנו להסתיר תחת שמלה רחבה וכפתורים קרובים: מין. למשל, בשנת 2005 פסקה ועדת רבנים שעל הרב אבינר להפסיק לפסוק בענייני נידה

שאלתי פעם מכר מבית אל, עירו של הרב, האם רעייתו הולכת אל הרב אבינר לקבל עצת רב. הוא ענה: בחיים לא. ככל שבית אל קטנה יחסית, יש בה מאבק מחנות קשה בין שני סמנים קיצוניים ומחרחרי ריב ומדון של האבסורד המתנחלי: הרב מלמד והרב אבינר. ה"חיילים" במחנות הללו, לא ידרכו לעולם זה על מפתנו של זה. לי זה מזכיר את הסנדק יותר מאשר ייצוג של כלשהו של יהדות.

אחת הפעמים היחידות בהן שרתה הסכמה בין שני הרבנים, הייתה בעניין גבעת האולפנה (גזל אדמות ברמייה לטובת בנייה יהודית – כשבית המשפט הכריע על פינוין והעברת הבתים שנבנו).

בחייו הפרטיים, מסתבר שחלק ניכר מילדי הרב לא קונים את הבולשיט הפסאודו-הלכתי שהוא מטיף לו. לפני כשנה פרסמה יאנה פבזנר כתבה מאלפת במאקו, על ילדי הרב, תחת הכותרת: "החיים הפרועים של ילדי הרב השמרן": "רובם יצאו בשאלה, אחד מחלל על צמרות עצים בתל אביב ולאחרונה חשף את עצמו במופע פורים פרובוקטיבי, אחת הביאה לעולם את בתה באוהל באפריקה וקראה לה "לאט לאט", אחר הוא אושיית פייסבוק בעל עמדות ליברליות".

הרב, נאמר בכתבה, מחבק את כולם. האידיאולוגיה המטורללת שתקועה (מטאפורית) עמוק במפשעתה של אשת חיל, לא עוברת את מפתן ביתו. היא רק משמשת כלי שליטה באחרות ואחרים. אין כאן "נאה דורש נאה מקיים".

האידיאולוגיה המטורללת שתקועה (מטאפורית) עמוק במפשעתה של אשת חיל, לא עוברת את מפתן ביתו. היא רק משמשת כלי שליטה באחרות ואחרים. אין כאן "נאה דורש נאה מקיים"

תפס את תשומת לבי במיוחד הבן, שחשף את עצמו: "בין התמונות הרבות שהועלו לפייסבוק מהאירוע בולטת תמונה של בחור שעומד על הבמה כשאיבר מין מבצבץ החוצה ממכנסיו. לפניו וגם אחריו היו גברים שעלו לבמה וממש עינגו את עצמם בפומבי, אבל הוא יספר אחר כך שיש גבול לתעוזה שלו". טוב, גבולות ותעוזה מבוקרת זה עניין חזק שנשאר לו אולי מבית אבא. הפסאודו-הלכה שהרב אבינר נוהג ללרלר לגביה חדשות לבקרים, מתאפיינת באידיאולוגיה דו קוטבית (מה שמותר לי אסוך לך), הליכה קרוב לקצה בלי להתקרב אליו ובחציית גבולות מבוקרת.

ואיך זה קשור לרצח נשים, שתופס כותרות מאז הרצח המזעזע והאכזרי של מיכל סלה ז"ל? כי זו מהות ההחפצה. הרב מרשה לעצמו, כמו לצערי עוד רבנים מהסוגה (הירודה בעיני) הזו, למשטר נשים וילדות, ולהטיף לגרסה קיצונית של מילוי תפקידן המסורתי (המתרכז באיזורי הרבייה ושימושי הבית שלהן), ולבעלות גברית עליהן.

הוא מייצר בכך מדרג נוצרי-קתולי למהדרין של "המדונה והזונה". מי שאינה מתיישרת בשורת הצניעות והנידה שהוא מכתיב, הופכת להיות ה"אחרת". זוהי פרקטיקה של דה-הומניזציה לנשים, שמאפשרת, בסופו של גלגול תרבותי וחברתי, את רציחתן.

חנה בית הלחמי היא יועצת שיווק ממוקד ואסטרטגיה תקשורתית, מאמנת ארגונית-מגדרית, מרצה ומאמנת. בזירה הציבורית: אקטיביסטית ברשת בנושאי זכויות נשים ואדם, פובליציסטית