אתה רציני?
האישור לעסקת רכישת יתרת מניות יס התבקש בשנת 2014.
משרד התקשורת מסמס אותו חודשים.
במרץ 2015, אחרי שיס פנו לבן חי שגב ולעוד גורמים במשרד כדי שכבר יתנו אישור, בן חי שגב (שנכנסה... המשך קריאה
אתה רציני?
האישור לעסקת רכישת יתרת מניות יס התבקש בשנת 2014.
משרד התקשורת מסמס אותו חודשים.
במרץ 2015, אחרי שיס פנו לבן חי שגב ולעוד גורמים במשרד כדי שכבר יתנו אישור, בן חי שגב (שנכנסה לתפקיד בחודשים האחרונים של 2014) ביקשה שהשר (נתניהו) יגיש בקשה פורמלית למועצה לבחון את האישור (מכתב ההתנעה).
מאותו יום יש לה לפי התקנות 90 ימים לענות לבקשה.
היא אמרה בעדותה הרבה מאד פעמים שהיא רצתה לעמוד בדד-ליין הזה והיא הרגישה שגורמים במשרד התקשורת גוררים רגליים (למרות שהבקשה כבר היתה בפניהם כמעט שנה).
לכן היא התחילה לקדם את תהליך האישור בעצמה.
כמובן שפילבר נכנס לתפקידו רק ביוני 2015, ממש בשלהי תהליך האישור, וכאשר הדד-ליין כבר היה ממש קרוב, והוא בכלל היה בחו"ל בנסיעה מתוכננת בשבוע שבו נפל הדד-ליין.
האישור עבר את כל הגורמים המוסמכים, חתומים עליו עשרות אנשים – כולל כל הסמנכ"לים של משרד התקשורת והיועצים המשפטיים, הוא התקבל במועצת הכבלים פה אחד ואושר על ידי כל שומרי הסף.
דרך אגב, אישור העברת מניות שהתבקש על ידי הוט אושר גם הוא באותו מועד.
אבל העובדה שבקשה שהוגשה בשנת 2014 ונמרחה עד אמצע 2015 אושרה, על ידי כל הגורמים המקצועיים ללא שום התנגדות, ביום האחרון שהתקנות דורשות לתת תשובה לגביה זה שוחד?!
אבא שלי סיים את הגימנסיה הריאלית בלפור בתל-אביב והזדרז להתגייס לבריגדה היהודית של צבא הוד מלכותה. אבא רצה לצאת עם חבריו להילחם בכובש הנאצי, להציל יהודים מציפורני הטורף, וגם כנראה להתחמק ולהתרחק מהסינר של אמא יוכבד. אמא שלו, לעומת זאת, לא רצתה שהבן הבכור, הבן יקיר לה עזריהו, ירחיק אל מעבר לים. היא הייתה צריכה אותו לידה.
אבא שלי סיים את הגימנסיה הריאלית בלפור בת"א והזדרז להתגייס לבריגדה היהודית בצבא הוד מלכותה. הוא רצה לצאת עם חבריו להילחם בכובש הנאצי, להציל יהודים מציפורני הטורף ולהתחמק מהסינר של אמא יוכבד
לכן מיהרה אמא יוכבד אל שמואל, שהיה פקיד בעל השפעה על ממשלת המנדט, והתחננה בפניו שיחזיר לה את הבן. היא חולה, הוא חולה, היא הסבירה. כל זה לא באמת עזר, שמואל לא התרשם מטיעוניה של הגברת הנכבדה, ואבא התייצב במחנה סרפנד, צריפין של היום, בחודש יולי 1942 מיד לאחר סיום הלימודים.
לאחר הכשרה של מספר חודשים במחנה האימונים הבריטי בוואדי סראר בפלשתינה, נחל שורק של היום, הוא נשלח, כפשרה שמצא שמואל, אל המדבר הערבי, למצריים. אבא היה 218 ימים במצריים מתוך שלוש וחצי שנים של שירות בצבא.
הוא סופח למחלקת תובלה, כשהתפקיד הרשמי שניתן לו בעת החיול היה ״פקיד״, הרחק משדות הקרב ההרואיים. בו בזמן, שלושת חבריו הקרובים הפליגו לאיטליה אל שדות המערכה. אני חושב שאבא לא סלח לאמא שלו, עד יום מותה, על שמנעה ממנו את המסע לאירופה. סיפור הגיוס של אבא לצבא הבריטי – כאן.
במחנה האימונים בוואדי סראר הוא עבר את הטירונות הכללית. בימים התאמן עם חבריו לגדוד העברי, ובלילות כתב את רשימותיו במחברת שנשארה מימיו בגימנסיה. את המחברת מצאתי רק לאחרונה בין גזרי עיתונים מצהיבים, בקופסת נעליים של פעם, אצל אמא במחסן.
במחנה האימונים בוואדי סראר הוא עבר טירונות כללית. בימים התאמן עם חבריו לגדוד העברי, ובלילות כתב את רשימותיו במחברת מימי בגימנסיה, שמצאתי רק לאחרונה בקופסת נעליים ישנה אצל אמא במחסן
ערכן של הרשימות הוא דווקא בכל מה שאבא לא כתב במפורש, אלא בסימנים וברמזים ששתל בעלילות שפרש ורקם במחברת, ביד של צעיר שלא מלאו לו עדיין עשרים.
אנחנו מציינים הערב את תחילתו של חג החנוכה תשפ״ג, ונדליק הלילה את הנר הראשון. בחרתי להביא לכם את הרשימה שאבא כתב אז, ערב נר ראשון של חנוכה, כ״ה בכסלו תש״ב 5/12/1942.
וכך הוא פתח את סיפור החנוכה שלו:
״והנה הלילה, בעוד סופת הקרב משתוללת בחוץ, בתוך העמדה החרבה למחצה, כשלנגד עיניי מתגוללות גופות פצועות וחרוכות, הוצאתי אותך פנקסי הקטן אך ורק כדי לכתוב בך את תאריך היום הזה, כ"ה כסלו, ליל ראשון של חנוכה״.
סופת הקרב – לא הייתה סופה שהוא ראה. העמדה החרבה לא הייתה העמדה שלו, כמו שגופות לא היו שם והפצועים היו גם הם רק בדמיונו. אבא כתב ״תסכית״, כמו תסכיתי הרדיו שכתב כשהיה בן 15 ל ״קול-ירושלים״.
סופת הקרב – לא הייתה סופה שהוא ראה. העמדה החרבה לא הייתה העמדה שלו, כמו שגופות לא היו שם והפצועים היו גם הם רק בדמיונו. אבא כתב ״תסכית״, כמו תסכיתי הרדיו שכתב כשהיה בן 15 ל ״קול-ירושלים״
הוא ערבב סיפורי גבורות ישראל שלמד בבית הספר עם המעט ששמע בבית אמא ואבא על הפרעות שפרעו בהם האוקראינים ב״תחום המושב״ בפולין-אוקרינה-רוסיה, בין המלחמה הגדולה למלחמת העולם השנייה. גם הידיעות הראשונות שהגיעו ארצה על הגירוש, הכליאה וההשמדה של בני משפחה באירופה נצרבו בחוויית ההתבגרות שלו.
כל זה הביא אותו לבטא את רגשותיו ומחשבותיו כשהוא יושב ליד העששית באוהל במחנה הבריטי, בוואדי סראר, מול המחברת הריקה.
״מה רבים הזיכרונות הטמונים ביום זה, כמה גאווה וכבוד נוסך בך זיכרון מאורעות היום הזה. וגעגועים, געגועים אל קן הבית. אל נר חנוכה הפעוט ששלהבתו רועדת בחן על עדן החלון.
"וכאן, בשדה הקרב, למי אם לא לנו ניתנה האפשרות להמשיך את שלשלת הגבורה הנפלאה שדפה הראשון נכתב ביום כ"ח בכסלו, לפני מאות בשנים?
"חברי טום, אותו נער אנגלי בן השלושים, פנה אליי הבוקר. מיכאל, הוא אמר לי, במה אתה מהרהר כל הזמן? שמע נא טום, אמרתי לו, אתה נמצא כאן ובבית חג היום. הנה אתה מביט בי כתוהה, חג זיכרון הוא החג הזה. לפני מאות רבות, בזמן שבאנגליה עוד צבעו בני האדם את פניהם בכחול, כבר הייתה ארצי ממלכה בנויה לתלפיות.
"אצלנו כבר כתבו אז את פרקיו האחרונים של ספר הספרים, של 'הבייבל'. כשבא מלך אחד שאז כעכשיו רצה הכל, את כל העולם, קמו אז אבותינו. חגרו את נשקם, אם כי דל היה הנשק, ויצאו להגן על ארצי.
"מעטים היו אבותיי, אולי אחד מול 100, אך מאוחדים היו ואת האויב שנאו עד מוות כי את אדמתם לגזול בא. כי את דתם עמד להכחיד מתחת לשמיים. והמלחמה היתה עזה. אנשים מול פילים לחמו, חיצים במגיני מתכת, מקלות אוג בחניתות, אך הם ניצחו. רבים היו החללים, דם נשפך כמים. אדמה אדמתי מדם, אך הם ניצחו. וביום זה טום ידידי, נכנסו המנצחים אל בירתנו המחוללה, טיהרוה, השליכו אל מעבר לחומות את טומאת אנטיוכיה, ונרות הדליקו.
"משתומם אתה למה הדליקו נרות? בוודאי לא הספיקו לתקן את תחנת הכוח ולכן נרות הדליקו ונס קרה! האירו הנרות באור גדול שבעתיים, בשמחת הניצחון, מעלה את הלב על גדותיו. והנה נמשכת עד היום. מדור לדור גולשת שמחה זו ושנה שנה בבוא היום הזה פועם הלב בעליזות ואפילו כאן בגיהינום זה שסביבנו, תוקפת אותך השמחה. טום, הן לשם כך התגייסתי, לשם כך התגייסנו כולנו. ברוחם של המכבים אנו הולכים לגאול את מה שאבד לנו שוב לפני אלפי שנה. הבה נדליק נר, ואם נר אין לנו, הבה ונדליק פתיל".
"מדור לדור גולשת שמחה זו ושנה שנה בבוא היום הזה פועם הלב בעליזות ואפילו כאן בגיהינום זה שסביבנו, תוקפת אותך השמחה. טום, הן לשם כך התגייסתי, לשם כך התגייסנו כולנו"
את הרשימה שכתב בערב נר ראשון של חנוכה כ״ה בכסלו תש״ב אבא סיים בשורות האלה:
"זחלנו מהחפירה החוצה, התקדמנו תחת מטר האש ובמרחק 10 צעדים לפני חפירת האויב הצתנו שתי פצצות. בקדושה ממש הדלקתי גפרור אחד ואחריו שני. טום ואנוכי הדלקנו את שתי הפתילות והתחלנו לזחול חזרה. בנשימה מקוטעת פנינו לחזית, ונראה בדמדומים, בין ברק הפגזים ואבק המדבר שני אורים נוצצים. שתי פתילות ההולכות ודוהות. עצרנו את הנשימה. הנה הנה, התערפל הכל. וברק התפוצצות סנוור אותנו לרגע. טום התנער, סילק רגב עפר שניתז על פניו, ואמר לי בהתלהבות: 'מיכאל, זה לכבוד כָּנֻכָּה ולוויקטורי״.
וחתם בסופה של הרשימה:
"ע. רפופורט 5/12/1942 חייל מספר 17432"
נר ראשון של חנוכה כ"ה בכסלו תש"ב 1942. עוד פכים מיומנו של אבא בשבוע הבא.
דף מהיומן של עזריה רפופורט
חנני רפופורט היה עד לא מזמן מנכ״ל חברת התקשורת ״JCS אולפני הבירה״, מפיק ברשתות הטלוויזיה האמריקאיות ABC News & NBC News וזוכה פרס EMMY לכתבת חדשות לטלוויזיה. כיום סבא במשרה מלאה ומספר סיפורים מנקודת מבט מאד מאד אישית. תמונות הסטילס צולמו על ידו במהלך עבודתו, אלא אם צוין אחרת.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
במהומת הבחירות בישראל נשמט מעיננו נאומו החשוב של אבו מאזן בעצרת האו"ם בספטמבר 2022. עיקר הנאום – בבואו לבקש שהאו"ם יקבל את פלסטין כמדינה לכל דבר, הוא הרחיב את גבולותיה מקווי 1967, לתוכנית החלוקה של האו"ם משנת 1947.
במהומת הבחירות בישראל נשמט מעיננו נאומו החשוב של אבו מאזן באו"ם בספטמבר 2022. עיקריו – בבקשתו לקבל פלסטין כמדינה, הוא הרחיב את גבולותיה מקווי 1967, לתוכנית החלוקה של האו"ם מ-1947
גם את החלק של ירושלים כבירת המדינה הפלסטינית הוא השמיט, והאוזן שהייתה מורגלת לשמוע את המנטרה של "מדינה בגבולות 1967 וירושלים בירתה", לא שמעה אותה יותר. לא היה שום אזכור לגבולות 1967, ולקח קצת זמן לשים לב לשינוי.
בעניין ירושלים, הוא דיבר על האפוטרופסות ההאשמית על המקומות הקדושים למוסלמים ולנוצרים, כלומר: העיר העתיקה כולה.
ליתר דיוק – במקום לקרוא כהרגלו עד עכשיו להקים מדינה פלסטינית בגבולות 1967, הוא קרא לבצע את החלטת העצרת הכללית מספר 181 של שנת 1947, אשר מהווה בסיס לפתרון שתי המדינות, לצד החלטת 194 הקוראת לזכות השיבה.
הוא הדגיש כי התחייבותה של ישראל לבצע את שתי ההחלטות הייתה תנאי לקבלתה לאו"ם, ומכאן יש להבין שמכיוון שישראל לא ביצעה את ההחלטות האלה, הרי נשמט הבסיס לחברותה של ישראל באו"ם.
מכאן, שסילוקה של ישראל מן האו"ם הוא יעד של הדיפלומטיה הפלסטינית, למרות שעד כה לא ביטאה זאת בגלוי ובמפורש.
הוא הדגיש כי התחייבות ישראל לבצע את שתי ההחלטות הייתה תנאי לקבלתה לאו"ם, ומכאן יש להבין כי מכיוון שישראל לא ביצעה את ההחלטות האלה, הרי נשמט הבסיס לחברותה של ישראל באו"ם
בעניין ירושלים, בישראל הייתה מחשבה שאם ישראל תשביע את רצונו של ערפאת בעניין ירושלים הוא יוותר על זכות השיבה, אבל ערפאת לא וויתר על כלום, ורצה גם וגם.
כאשר מקשיבים לנאום של אבו מאזן, הרי הוא לא מדבר עוד בשם הפלסטינים בגדה, אלא בכלל, הפלסטינים כולם, בעולם כולו, וברמז – גם בישראל. מוטיב ההתנחלויות ופשעי המתנחלים ירד ממרכזיותו כפי שהיתה בעבר, וכעת "פשעי המתנחלים ותג מחיר" הם חלק אינטגרלי והמשך "לפשעי ישראל" המבוצעים על הפלסטינים בתוך ישראל.
ההליכה להאג היא לא רק על "פשעי ישראל" בעזה ובגדה, אלא גם על "פשעי הנכבה", והפשעים נגד ערביי ישראל בכלל. הוא העלה על נס את כפר קאסם וטנטורה, כלומר: גבולות הסכסוך עם ישראל עכשיו הם לא גבולות 1967, אלא 1947, והמדינה הפלסטינית שהוא רוצה שהעולם יכיר בה היא זו שיועדה לפלסטינים (אז הם נקראו ערבים) בהחלטה 181.
זה מסביר התבטאויות פזורות קודמות שלו, לפני שנוסחו כעמדות הפלסטינית בעצרת האו"ם. הוא אמר בעבר כי הסכמי אוסלו היו על פתרון הבעיה שנוצרה במלחמת 1967, ואחרי שהבעיה הזאת תיפתר יש לגשת לפתרון הבעיה שנוצרה ב-1948, וכי בעיית הפליטים תיפתר ביישובם בשטחים שיועדו למדינה הערבית בתוכנית החלוקה, ולא במדינה הפלסטינית בגבולות 1967.
רוב הנאום שלו נסב על בעיית הפליטים, ואש"ף חזר לנקודת ההתחלה של ארגון שהוקם למען הפליטים, למען זכות השיבה, ולאו דווקא כדי להתמודד עם המצוקות של הפלסטינית בשטחי 1967 – וכי זה כולל את ירושלים. במשוואה בין ירושלים לפליטים, ישראל קיוותה שאש"ף יכריע לטובת ירושלים ונגד הפליטים. אבו מאזן מכריע לטובת הפליטים, בלי לוותר על ירושלים, אבל משקל ירושלים ירד מאוד, וגם הדרישה על ירושלים היא כעת יחד עם ירדן.
במשוואה בין ירושלים לפליטים, ישראל קיוותה שאש"ף יכריע לטובת ירושלים ונגד הפליטים. אבו מאזן מכריע לטובת הפליטים, בלי לוותר על ירושלים, אבל הדרישה על ירושלים היא כעת יחד עם ירדן
זה מסביר את ההסכם בין אבו מאזן למלך עבדאללה על הקמת קרן ווקף חדשה משותפת לשמור על ירושלים יחד עם ההאשמים, ואת חידוש הקשר בין המוקאטעה לרשימת המשותפת בישראל, ביחוד איימן עודה.
الرئيس الفلسطيني جلس بجانب “الوصي الهاشمي”.. تأسيس “وقفيّة المصطفى” الجديدة بالمسجد الأقصى وتوقيع وثيقتها في الأردن.. إشارات جديدة في محور عمّان- رام الله واتّجاهٌ لتفعيل خلايا الأزمة الثنائية والتنسيق الأمني في مُواجهة المسار الإسرائيلي الجديد (تنسيق هنا وتنسيق هناك)
ירדן ואש"ף נזקקות זו לזו כדי להירתם מול האתגר של איתמר בן גביר. ובאשר לערביי ישראל, אבו מאזן צריך אותם עכשיו כדי שיתמכו בו בשרטוט החדש של גזרת הסכסוך מ-1967 ל-1947.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם