בשורה התחתונה, הסמכויות שאמורות להינתן לבצלאל סמוטריץ' ולאיתמר בן גביר יסיטו את מרכז הכובד של האסטרטגיה הישראלית מן הבעיה האיראנית לשאלה הפלסטינית. זה עיקר המתיחות בין צה"ל וזרועות הביטחון של ישראל לבין הממשלה המתרקמת.

הסמכויות שאמורות להינתן לסמוטריץ' ולבן גביר יסיטו את מרכז הכובד של האסטרטגיה הישראלית מהבעיה האיראנית לשאלה הפלסטינית. זה עיקר המתיחות בין צה"ל וזרועות הביטחון לבין הממשלה המתהווה

כאשר מקשיבים לשניים, נדמה שיש הבדל ביניהם – בעוד שסמוטריץ' מתמקד במתנחלים – בן גביר מתמקד בביטחון של אזרחי ישראל פנימה. אבל למעשה יש חלוקת עבודה ושניהם מתמקדים בשטחים.

מה רוצה בן גביר? תקציבים מוגדלים למשטרה והעברת יחידות מג"ב מן הגדה לישראל. את הגדלת תקציב המשטרה אפשר להבין, אבל למה להעביר את יחידות מג"ב לישראל? התשובה היא – כדי להקל את הלחץ על נוער הגבעות מצד אחד, וכדי להגביר את הלחץ על ערביי ישראל מצד שני.

אם נוסיף על זה את התעקשותו לעלות להר הבית, הרי הכיוון ברור – בן גביר הולך להמשיך את מה שעשה עד עכשיו, לחולל בלגנים במישור הישראלי-פלסטיני, כדי ליצור מצב אנרכי שישחזר את המתיחות בין יהודים לערבים ערב הנכבה.

בכך בן גביר מתנגש עם מערכת הביטחון, אשר מה שמנחה אותה הוא ייצוב המצב עם הפלסטינים כדי להתמקד באיראן, והיא לא תסכים לתת לנוער הגבעות יד חופשית להשתולל בגדה.

בנוסף לכך, גריעת מג"ב ממצבת כוח האדם בגדה יחייב גיוס מילואים או צמצום אימונים, מה שעלול להציב את צה"ל מול משבר סרבנות שירות בשטחים.

אשר לסמוטריץ', הרי בבחירה בין טיפול בסכנה מאיראן או בהספקת החשמל להיאחזויות הבלתי חוקיות – חשיבות החשמל גוברת מבחינתו. סדר העדיפויות הזה שוב מצוי בעימות מול סדר העדיפויות של צה"ל ומערכת הביטחון בכלל.

אם זה יוביל לאנרכיה – זה לא בהכרח מנוגד לאינטרסים של סמוטריץ', שכן הוא חייב למצוא פתרון דמוגרפי לבעיית סיפוח הגדה, ובעניין הזה הוא בראש אחד עם בן גביר.

מול הסכנה מאיראן או הספקת החשמל להיאחזויות הבלתי חוקיות – חשיבות החשמל גוברת מבחינת סמוטריץ' – סדר עדיפויות שמתנגש עם זה של צה"ל ומערכת הביטחון

על פי הסמכויות שבן גביר רוצה להעביר לעצמו, יש להעריך שהוא מתואם עם בנימין נתניהו, שהרי בשורה התחתונה הוא רוצה לשלוט בסדר העדיפויות. הוא הרי מדבר בבירור על בטחון האזרחים – ואם כל המרץ של המשטרה יעבור לשם, הרי זה יקרה על חשבון המלחמה בשחיתות.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

עליות השכר של השנים האחרונות בכלל והשנה האחרונה בפרט הן הדלק העיקרי של האינפלציה. עד אשר לא יהיה פחד משמעותי מאבטלה, אף אחד לא יפסיק לצרוך – והאינפלציה לא תירגע.

"זה לא נגמר עד שהאישה השמנה שרה". בעולם האופרה שממנו נהוג לשאול ביטוי זה, לא תמיד הקהל יודע את משך ההצגה. בדרך כלל האופרה מסתיימת כאשר הכוכבת (מצטער, לא אני המצאתי את הביטוי שמייחס לה את ממדי הגוף) שרה את קינת הסיום על הטרגדיה שהתחוללה או את השיר המסכם את ההצגה. אני מוצא שדימוי זה מתאים לתיאור תחזית סיום העלאות הריבית. והאישה השמנה כאן היא בעצם האבטלה הגדולה שאמורה להגיע.

"זה לא נגמר עד שהאישה השמנה שרה" – אני מוצא שדימוי זה מתאים לתיאור תחזית סיום העלאות הריבית. האישה השמנה כאן היא בעצם האבטלה הגדולה שאמורה להגיע

נאמר זאת חד וחלק: עד שלא תהיה אבטלה משמעותית תוך כדי מיתון מתמשך, ואנשים ייזרקו מבתיהם – האינפלציה תמשיך לשגשג ותהליך העלאת הריבית לא יסתיים.

מהי ההוצאה הכי גדולה של רוב העסקים – מסעדה, מספרה או חנות בגדים? התשובה היא השכר. אם ניקח מסעדה או בית קפה, לדוגמה, עלות החומרים היא די זניחה. קילו ירק עולה שקלים בודדים, אך עדיין הסלט מתומחר בדרך כלל במעל 50 שקלים. אותו הדין גם לגבי משקאות קלים או בטח בירות ויינות. עלויות השכירות והמיסים העירוניים היא משמעותית – אך גם היא משולמת כסכום גדול אחת לחודש.

העלות המשמעותית לרוב העסקים היא כוח האדם. במסעדה, כפי שהזכרנו קודם, בכל משמרת מועסקים צוות מלצרים, ברמן, צוות מטבח, אחראי משמרת ומארחת. וצוות כזה קיים במשמרות שבהן מבלים רוב הלקוחות, אבל גם במשמרות השקטות והריקות של יום שני בבוקר, נניח.

למרות כל הנאמר על מחוללי האינפלציה – מחירי האנרגיה, החומרים, המשלוח, על מקור האינפלציה המשמעותי ביותר דילגו – שכר כוח העבודה. לראיה, שכר ממוצע במשק ב-2019 (טרום הקורונה) היה כ-10,000 שקל, והיום הוא עומד על כ-12,000 שקל, שזו עלייה משמעותית. שאר מרכיבי העלויות עלו פחות, והם גם הרבה פחות משמעותיים עבור החברה.

העלות המשמעותית לרוב העסקים היא כוח האדם. למרות כל הנאמר על מחוללי האינפלציה – מחירי האנרגיה, החומרים, המשלוח, על מקור האינפלציה המשמעותי ביותר דילגו – שכר כוח העבודה

בפועל אין אבטלה בארץ. צאו לכל מגזר ומגזר ותספרו לי איפה יש עודפי עובדים. להלן רשימה שאני שולף משרוולי ברגע למקצועות שחסרים בהם עובדים – וזוהי רשימה חלקית הכוללת גם עבודות "פשוטות" וגם מתוחכמות – חסרים מורים, נהגי אוטובוס, מלקטים בסופר, רופאים, מלצרים, עובדים בנתב"ג, ועדיין חסרים עובדי הייטק למרות המשבר הגדול שמתפוצץ עליהם.

מעבידים רבים נתקלים בעובדים אשר מגיעים אליהם ותובעים – או שתעלה לי את השכר ב-20 אחוז, או שאני אחצה את הכביש למעביד אחר. ובמידה שלא מקבלים את רצונם הם אכן עוברים, ואכן מקבלים 20 אחוז יותר. המעבידים נמצאים בלחץ מתמיד של העלאות שכר בלתי מסתיימות ותחלופת עובדים מתמדת.

עלייה זו מתורגמת בסופו של דבר לאינפלציה. כאשר עלויות המעביד צומחות בגלל עליית שכר העבודה, המעביד יכול לעשות אחד משלושה דברים: או להעלות את מחיר המוצרים שלו – וזאת התגלמות האינפלציה – העלאת מחירים. או לפשוט רגל, או לספוג. ובעלי עסקים לא נוהגים לספוג, ובפועל לרוב גם לא יכולים.

כלומר כל עוד אין אבטלה בארץ – ועובדים מחליפים עבודות עבור שכר גבוה יותר, ואלו שנשארים תובעים יותר שכר בעבור "הזכות להעסיקם" – הרי שהשכר ימשיך לעלות, והעובדים, שהם גם הקונים של המוצרים, ימשיכו לתדלק ולקנות במחירים הולכים ועולים את מוצרי הצריכה שלהם.

כשעלויות המעביד צומחות בגלל עליית שכר העובדים, הוא יכול להעלות את מחיר מוצריו – שזו התגלמות האינפלציה – העלאת מחירים, או לפשוט רגל, או לספוג. ובעלי עסקים לא נוהגים לספוג ולרוב גם לא יכולים

רואה בנק ישראל את עליית המחירים ונחרד. לבנק ישראל יש מטרה עיקרית אחת – שמירה על יציבות המחירים – כלומר על אינפלציה נמוכה (בנק ישראל הגדיר זאת כבר לפני שנים כטווח של בין אחוז אחד לשלושה אחוזים).

עבור מטרה בודדה זו יש לו לבנק כלי נשק אחד עיקרי – גובה הריבית. כל חודש הנגיד מפרסם את החלטתו בדבר העלאה או הורדה של הריבית. אם יש אינפלציה מעל הטווח הנגיד מעלה הריבית, ואם מתחת לטווח – הוא מוריד את הריבית. נכון לעכשיו האינפלציה היא כ-5%, ולכן חייבים להרים את גובה הריבית.

מתי תהליך זה יפסיק?  מתי המחירים יפסיקו לעלות? רק כאשר המצוקה תגבר. ואנשים לא ירצו לקחת אשראי כי הוא יקר מדי, או שהם כבר יפחדו ממחר, פן לא יהיה להם שכר.

כל עוד האנשים בטוחים ביכולתם לקבל שכר בכל נקודה בטווח הזמן הנראה לעין – הם ימשיכו לצרוך. רק כאשר חלקים בציבור לא יצרכו כי כבר לא יהיה להם שכר, והשאר יפחדו על מקור הכנסתם, רק כאשר הריבית תהיה מספיק גבוהה על מנת לחנוק את רצון האנשים לקנות ואת יכולתן של הפירמות (בתי העסק השונים) לגבות ככול העולה על רוחם עבור מוצריהם – רק אז מחול האינפלציה יפסיק.

מתי תהליך העלאת הריבית ייפסק?  מתי המחירים יפסיקו לעלות? רק כאשר המצוקה תגבר ואנשים לא ירצו לקחת אשראי כי הוא יקר מדי, או שכבר יפחדו ממחר ויחששו שלא יהיה להם שכר

חושבים שאני טועה? שימו לב מה אומרים הנגידים – הם אומרים בדיוק את מה שאני אומר – רק בצורה מעודנת יותר, שלא תכניס לפאניקה את הציבור הרחב, אבל כאשר הנגיד אמיר ירון אומר ששוק העבודה הדוק מדי – זוהי הגדרה יפה ופוליטיקלי קורקטית לכך שאין אבטלה, וכל עוד מצב הדוק זה יימשך בשוק העבודה, הרי שהבנק המרכזי יהיה ניצי בהעלאות הריבית (ניצי = שוב מילה מכובסת לאגרסיבי ואלים) כלומר ימשיך להעלות ריבית.

אחרי העלאת הריבית – נגיד בנק ישראל, פרופסור אמיר ירון, מתעקש בריאיון ל-@lielkyzer: "מבין את הכאב, אך חייבים לשמור על היציבות"#חדשותהערב pic.twitter.com/PsCu9Ue2UZ

— כאן חדשות (@kann_news) November 21, 2022

מה המסקנה – מכל הטור הזה ומניסיון זה לחזות את העתיד? הריביות ימשיכו להעלות, המצב התעסוקתי שבו כולנו יודעים שתהיה לנו עבודה בכל מקרה – יחלוף, ויבוא הרגע שבו נצטרך להדק את החגורה עוד יותר, או עוד הרבה יותר.

שיהיה בהצלחה ושהגל יעבור מעלינו ללא נזקים מיוחדים. כל גל עובר בסופו של דבר.

יהודה אריה מודעי הוא סמנכ"ל כספים בחברה.

האבות המייסדים החלוצים, שעלו בעלייה השנייה והשלישית, המנהיגים הישראליים של תחילת המאה הקודמת והאליטות התרבותיות שעיצבו את זהותה של המדינה – קרעו קרע בינם לבין עברם. הם זרקו את תרבותם היהודית המזרח אירופית, את תרבות השטעטל.

הם רצו לבנות ואכן בנו בארץ משהו חדש – יהדות ישראלית, חופשית, מודרנית, לפיה היהודי הישראלי החדש הוא עצמאי בחשיבתו, ונשמע לצו מצפונו בהתאם להבנתו את היהדות והתורה.

החלוצים קרעו קרע בינם לבין עברם ובנו בארץ משהו חדש – יהדות ישראלית, חופשית, מודרנית, לפיה היהודי הישראלי החדש עצמאי בחשיבתו ונשמע לצו מצפונו בהתאם להבנתו את היהדות והתורה

האבות החלוצים המייסדים, השיבו לעצמם ולנו את הסמכות על חייהם. הם מחקו במכוון ובחוזק יד את כל מה שהיה מסורתי-יהודי, (8:18) זרקו לפח האשפה ההיסטורי את המושג "חדש אסור מהתורה", והכניסו לביתם את הידע והתפיסות של הזמן החדש ושל תקופת הנאורות. תפיסות שהזמינו כל אזרח לקחת את חלקו בממשל.

הם בנו את היסודות ליהדות הישראלית החופשית המודרנית, נתנו לנו רשות ופתחו את הצוהר לקרוא את התורה כמות שהיא בלי מסך-קטרקט של פרשנות, וסמכו עלינו שנדע להסיק ממנה מסקנות על מוסר והתנהגות, על חובה ועל אחריות.

הם לקחו את ההנחיה "עשה לך רב", והפכו אותה להנחיה לפיה כל אדם יכול וצריך להיות הרב של עצמו. הם הביאו את התפיסה שכל אחד ואחד יכול וצריך לקרוא בעצמו בתורה כדי להבין מה המשמעות של להיות יהודי, ואינו צריך לצפות מהרב ומהאוטוריטה הממסדית להנחותו ולדאוג לגאולת נפשו.

הם בנו את היסודות ליהדות הישראלית החופשית המודרנית ופתחו את הצוהר לקריאת התורה בלי מסך-קטרקט של פרשנות. הם סמכו עלינו שנדע להסיק ממנה על מוסר והתנהגות, חובה ואחריות

הם בחרו מכל התרבות היהודית המסורתית פרטים, מנהגים ואירועים שדיברו אל ליבם. כך הם שימרו את השבת כיום מנוחה, שימרו את החגים, והחיו את השפה העברית. אבל הם לא רצו בשפת האידיש, במורשת השטעטל, בבתי הכנסת, בתפילות, במצוות ובטקסים הדתיים על פי ההלכה הנוקשה.

המדינה שבדרך ובהמשך מדינת ישראל – ברצותן לבנות את היהדות, את העם והחברה הישראלית החופשית המודרנית ובנסיונן לברוא את היהודי הישראלי העצמאי מתוך היהודי הגלותי – דחו בצורה טוטלית ועקבית את התרבויות היהודיות הטרום-ציוניות. את תרבות האידיש ממזרח אירופה, את התרבות היהודית־ערבית של יוצאי ארצות האסלאם ואת תרבות הלדינו של היהדות הספרדית.

כך קרה שהיהודים שהגיעו לישראל בתקופת המנדט ואחרי הכרזת העצמאות והקמת המדינה, נתקלו כולם באותה חומה בלתי עבירה של "שלילת הגלות", ובדחייה טוטלית ועקבית של התרבויות, התפיסות והשפות היהודיות הפרה־ציוניות שהביאו אתם לישראל.

האבות המייסדים החלוצים ביטלו את הסמכות של הרבנים-השמאנים שהיו בעלי התפקיד המרכזי בחברה ובתרבות היהודית האורתודוקסית המזרח אירופית.

ברצון לבנות את היהדות, העם והחברה הישראלית החופשית המודרנית ולברוא את היהודי הישראלי העצמאי מתוך היהודי הגלותי – דחו בצורה טוטלית ועקבית את התרבויות היהודיות הטרום-ציוניות

רבנים אלו שמשו כחוליה המקשרת בין האנשים והאלוהים, כאשר הם מתיימרים להיות בעלי גישה לעולם האחר, שבו ניתנים ההסברים לפרעות וההצדקות לשואה, ולכך שצדיק ורע לו ורשע וטוב לו.

הרבנים האלו בגולה הורו להמשיך לחכות להחלטה אלוהית בעניין שיבת ציון (לא "לעלות בחומה", לא "לדחוק את הקץ" ולא "למרוד באומות העולם"). בניגוד להם, האבות המייסדים החלוצים תיקנו וביצעו את התיקון החשוב ביותר, את המהפכה החשובה ביותר ביהדות ובעם היהודי באלפיים השנים האחרונות – להוציא אותו מן הגלות.

אחת המשמעויות של היהדות הישראלית החופשית היא ביטול התיווך הרבני, הממוסד שעליו נשענת היהדות החרדית והחרד"לית. היהדות הישראלית מנסה לבטל את מערכת התיווך הדתית המאורגנת והעסקית.

היהדות הישראלית החופשית מדגישה את התפיסה של בחירה חופשית ואחריות אישית ומציינת שהתנהגותו ומעשיו של האדם הם פרי רצון עצמאי, חופשי, ואינם דטרמיניסטיים קבועים מראש, ולא נקבעים על ידי הגורל או כוחות אלוהיים על-אנושיים, נוסח "הכל בידי שמיים".

הרבנים בגולה הורו להמשיך לחכות להחלטה אלוהית בעניין שיבת ציון. בניגוד להם, האבות המייסדים החלוצים ביצעו את המהפכה החשובה ביותר בעם היהודי באלפיים השנים האחרונות – הוצאת העם מהגלות

לא מדובר רק ביהדות הישראלית החופשית המודרנית, אלא גם ביהדות המסורתית הציונית עם ערכיה הנינוחים, עליהם התחנכו היהודים יוצאי ארצות האסלאם ומערב אירופה.

זו יהדות מסורתית שאין לה דבר וחצי דבר במשותף עם אבי מעוז. יהדות מסורתית של אלה שמתפללים בבתי הכנסת ושומרי שבת, אבל שלא מפרידים בין בנים לבנות בבתי הספר ובהמשך חייהם. יהדות מסורתית של אלו שאין להם בעיה לשמוע אישה שרה ושמעודדים את בנותיהם להגשים את עצמן בכל אופן בו יבחרו, כולל שירות צבאי. יהדות שיש בה עולם ומלואו של סובלנות וחברויות והערכה ואהבה הדדית עם חילונים גמורים ועם בני כל העדות סביבה.

עכשיו באה הממשלה החדשה ונערכת לעצב מחדש את החינוך הממלכתי לפי תוכניתו של סגן השר אבי מעוז, המבוססת על תפיסות פונדמנטליסטיות מבית מדרשם של רבנים קיצוניים.

מעוז מקים רשות ממשלתית, "הרשות לביטחון זהותי", ששואפת לשנות את זהותה החילונית של ישראל, להפוך אותה למדינה דתית קנאית מעין איראן או אפגניסטן בגרסה יהודית קיצונית. נאומים ומאמרים שלו ושל מורו הרב טאו חושפים כיצד תיראה התוכנית לשינוי הסטטוס־קוו בישראל:

"הדגל שלנו הוא מלחמה חד-משמעית בפרוגרס. צריך לשנות את הסטטוס-קוו, ולדאוג שהיהדות תהיה מוכרת בכל פינה מפינות חייה של המדינה. ישראל תהיה מדינה שומרת שבת בפרהסיה, משפחות להט"ביות לא יזכו להכרה, ונשים לא ישרתו בצבא. תרומתן תהיה בכך שיינשאו ויגדלו משפחה. אנחנו לא נהיה כמו מדינות שהן לכלל אזרחיהן. חלילה. ערכי היהדות עומדים מעל זכויות הפרט. תראו, אני מקבל כלים ותקציבים, באתי לעבוד, ואנחנו ננקה את המערכות הציבוריות. תבחנו אותי, יש לנו סבלנות. זוהי רק התחלת ההתחלות".

תזכורת: לקואליציית חורבן הדמוקרטיה של נתניהו היו 63 מנדטים בלי אבי מעוז. הוא בחר במודע להכניס אותו לקואליציה. לפיכך, נתניהו ואבי מעוז אחד הם. הוא יכול לגנות, להוקיע ולהתנער, אבל המציאות לא משקרת. נפיל את ממשלת איראן2. pic.twitter.com/Em3hYXEMRB

— קומי ישראל ????????????️‍???? (@kumiiisrael) January 13, 2023

70 פנים לתורה וליהדות, ואף אחת מהן אינה נוסח אריה דרעי ואבי מעוז ומה שהם מייצגים.

את הפער הזה ביהדות היטיב לבטא ד"ר איתי מרינברג-מיליקובסקי, בוגר ישיבת הקיבוץ הדתי עין-צורים, וחוקר ספרות חז"ל, במאמר ב"סרוגים": "הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת: קריאה למרד דתי-ליברלי"

עכשיו באה הממשלה החדשה ונערכת לעצב מחדש את החינוך הממלכתי לפי תוכניתו של סגן השר אבי מעוז, המבוססת על תפיסות פונדמנטליסטיות מבית מדרשם של רבנים קיצוניים

אסור לתת לאבי מעוז ולתוכניתו לעבור.

מאמר מעניין על מה שהכותב מגדיר "הדתיות הליברלית". "הציבור הזה סולד מגזענות ומאלימות – אך הוא נוהג בגזענים ובאלימים בכפפות של משי. הוא חפץ בפתיחות ובקידמה, וחרד מבערות פונדמנטליסטית – אך מרוב נימוס, או חוסר ביטחון, הוא נמנע בדרך כלל מלומר זאת בגאווה". קראו:https://t.co/P3b3bhYe8f

— נדב איל Nadav Eyal (@Nadav_Eyal) November 27, 2022

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.