הרפורמה המשפטית תאפשר לכל ממשלה לחוקק בפועל כל חוק ללא מגבלה אמיתית. כל ממשלה עתידית שתשתמש בה, מימין ומשמאל, תוכל לנכס לעצמה בפועל כוח בלתי מוגבל ולהוביל כל מהלך.

הרפורמה המשפטית תאפשר לכל ממשלה לחוקק בפועל כל חוק ללא מגבלה אמיתית. כל ממשלה עתידית שתשתמש בה, מימין ומשמאל, תוכל לנכס לעצמה בפועל כוח בלתי מוגבל ולהוביל כל מהלך

מי שבעדה טוען שהיא מתקנת את הדמוקרטיה מכיוון שהיא מעניקה את כל הכוח לנציגי ריבון הנבחר על פי רוב. מי שנגדה טוען שהיא פוגעת בדמוקרטיה מכיוון שלא ניתן יהיה לבלום את השלטון בשום דרך, גם אם יחליט לחוקק חוקים שיוכלו לפגוע בזכויות אדם בסיסיות או בעקרונות הדמוקרטיה.

למה הממשלה רוצה רפורמה

בדמוקרטיה ישנו עקרון של הפרדת רשויות. הרשות המחוקקת שהיא הכנסת מחוקקת חוקים, אבל היא לא יכולה לחוקק כל חוק. לדוגמה, היא לא יכולה לחוקק חוק הארכת קדנציה, איסור חופש הדיבור, איסור הפגנות, איסור תפילה, וכו', אפילו אם רוב העם תומך בהם, מכיוון שאלו יפגעו בעקרונות היסוד של הדמוקרטיה.

כדי לוודא שזה לא יקרה ישנו פיקוח של הרשות השופטת, שאמורה לבקר את פעילות הכנסת ובמקרים חריגים אפילו לפסול חוקים אם הם פוגעים בעקרונות הדמוקרטיה או בחוקי היסוד.

עד היום פסל בג"ץ 22 חוקים מתוך מספר אלפים. אחת הדוגמאות המוכרות יותר היא פסיקת בג"ץ לשחרור מבקשי המקלט שנכלאו מעל שנה במתקן חולות, מכיוון שלטענתו כליאה ממושכת ללא משפט אסורה. מנגד הממשלה טענה שבג"ץ פוגע במאבק להוצאת המסתננים מישראל בכך שהוא מאפשר את שחרורם ומעודד אחרים להסתנן לישראל.

כדי לוודא שהרשות המחוקקת לא תחוקק חוקים שפוגעים בעקרונות היסוד של הדמוקרטיה, גם אם רוב העם תומך בהם, הרשות השופטת אמורה לפקח על פעילות הכנסת ובמקרים חריגים אפילו לפסול חוקים

בעולם קיימים מנגנונים נוספים "לבלימת" חוקים של הרשות המחוקקת, כמו חוקה או שני בתי פרלמנט. בארץ אין, יש רק את בתי המשפט שיכולים לעשות זאת מאז המהפכה של אהרון ברק. ובעצם בישראל הרשות השופטת משמשת כבלם יחיד לרשות המחוקקת.

מבלי להיכנס לעניין המשפטים האישיים של ראש הממשלה, הטענה של הממשלה הנוכחית היא שנדרשת רפורמה מכיוון שבתי המשפט חוטאים לתפקידם ומנכסים לעצמם כח מופרז, מתערבים בעניינים בהם אין להם מנדט, ושההחלטות שלהם "שמאלניות", ולכן צריך רפורמה. או במילים אחרות – לטענתם הבלמים של הכנסת לא עובדים טוב ולכן נדרש שינוי.

יש לא מעט שתומכים ברעיון הכללי של רפורמה בבתי המשפט (אני ביניהם) אבל השאלה היותר חשובה היא באיזה רפורמה מדובר, טובה יותר או רעה יותר לדמוקרטיה הישראלית.

הרפורמה המוצעת

הרפורמה המוצעת מורכבת מכמה סעיפים. בפועל היא תנטרל את היכולת של בתי המשפט לבלום מהלכים של הכנסת, גם במקרים בהם המהלכים יוכלו לפגוע באזרחים או בעקרונות הדמוקרטיה.

הרפורמה המוצעת מורכבת מכמה סעיפים. בפועל היא תנטרל את היכולת של בתי המשפט לבלום מהלכים של הכנסת, גם במקרים בהם המהלכים יוכלו לפגוע באזרחים או בעקרונות הדמוקרטיה

היא עושה את זה באמצעות מספר עקרונות: שינוי תהליך מינוי שופטים כך שהם יאלצו למצוא חן בעיני הפוליטיקאים, הפיכת היועצים המשפטיים לכאלו שלא בהכרח ייצגו את האינטרס הציבורי אלא את האינטרס של השרים, ביטול עילת הסבירות, וכמובן פסקת ההתגברות ברוב של 61, שתאפשר לכנסת להתגבר על פסילת חוקים אם בג"ץ עוד הצליח לפסול אותם. כל אלו ועוד בפועל יעניקו לכנסת כוח בלתי מוגבל.

מה הבעיה עם הרפורמה המוצעת

הרפורמה יוצרת כוח בלתי מרוסן בידי נציגיו הנבחרים של הריבון וזה לא דבר שקורה בדמוקרטיות, לא בימין ולא בשמאל. בפועל כל כנסת תוכל לחוקק חוקים שסותרים את העקרונות הבסיסיים של הדמוקרטיה ופוגעים בזכויות האזרח.

אם, לדוגמה, כנסת כלשהי תרצה לחוקק חוק המגביל את חופש הדיבור עקב "דברי שנאה המפלגים את העם" היא תוכל לעשות זאת, או חוק מעקב שיחות טלפון על אזרחים עקב "מלחמה בטרור", קנסות למי שפותח (או סוגר) עסקים בשבת עקב "פגיעה בצביון הדתי (או החילוני)", או אפילו להוביל תהליך להישארות בשלטון לפרק זמן ממושך. באף אחד מהמקרים לא יהיה ניתן לבלום את הכנסת באמת.

רפורמה כזו לא מתקנת את הבלמים של הרשות המחוקקת, היא מסירה אותם, והכל בתואנה שהם לא עובדים טוב. היגיון קצת מוזר, כשהבלמים של הרכב לא עובדים טוב רצוי לתקן, בהחלט לא להסיר. כשבית המשפט לא יוכל לבלום את הכנסת אז הוא יפסיק לתפקד כבלם, וזו לא ממש ההגדרה של דמוקרטיה.

רפורמה כזו לא מתקנת את הבלמים של הרשות המחוקקת, היא מסירה אותם בתואנה שהם לא עובדים טוב. היגיון מוזר, כשהבלמים של הרכב לא עובדים טוב רצוי לתקנם, בהחלט לא להסירם

יש מי שיטען שאין צורך בפניקה, שאין לכנסת כוונה לבצע צעדים קיצוניים מידי ולהפוך את ישראל לפולין, הונגריה או טורקיה. סביר שזה נכון כרגע, אבל זה ממש רעיון לא נבון לאפשר את זה לאיזושהי כנסת, בהווה או בעתיד. להפקיד את עתידנו באופן מוחלט בידי פוליטיקאים מתחלפים.

הרפורמה הדרושה, לדעתי

אם באמת רוצים לעשות רפורמה ברשות השופטת יש דרכים הרבה יותר אחראיות ודמוקרטיות. כמה דוגמאות יותר הגיוניות שהועלו לאחרונה על ידי פוליטיקאים ואנשי אקדמיה:

1

"בעיית" שופטים שממנים שופטים בדלתיים סגורות – לא סומכים על שופטים שימנו שופטים? יש בזה היגיון. סומכים על פוליטיקאים? אין לכם היגיון. ולא רק בגלל שבסקרי דעת קהל האמון בפוליטיקאים נמוך בהרבה מהאמון בשופטים. לסמוך על פוליטיקאים למנות את מי שאמור לבלום אותם כשהם מבצעים מהלכים שפוגעים בזכויות האזרח זה קצת רפובליקת בננות.

לא הרבה יותר הגיוני למצוא פשרה? לדוגמה, הצעה מאוזנת יותר שעלתה היא שהוועדה לבחירת שופטים תורכב מחצי משפטנים וחצי פוליטיקאים. ככה שניהם יהיו חייבים לשתף פעולה ולמצוא מכנה משותף, למצוא שופטים לא מכורים מראש לאף צד אלא כאלו ששני הצדדים מסכימים עליהם ביחד, למצוא בכוח פשרה. שוויון. קטע כזה בדמוקרטיה.

2

"בעיית" שופטים "שמאלנים" – גם אם זה נכון, ועדה למינוי שופטים חדשה תפתור גם את זה.

3

"בעיית" שופטים שפוסלים בקלות מידי חוקי ממשלה – גם בזה יש היגיון, הממשלה היא נציגת הרוב הנבחר ולא אמורים לפסול את חוקיה בקלות. אז אפשר להקשות. ישנה הצעה של משפטנים להעלות את הרוב הנדרש לפסילת חוקי ממשלה לרוב גדול של שני שליש או יותר, שיתקבל בהרכב גדול, ובפרק זמן סביר.

ככה רק רוב גדול של הרבה שופטים (שמעתה ממנים גם הפוליטיקאים בעצמם) יוכל להגיד לכנסת במקרים חריגים: חבר'ה, אתם מנסים להעביר פה חוק לא חוקי שפוגע בחוקי היסוד של הדמוקרטיה והוא דורש שינוי. אם מישהו באמת מעוניין באיזון ובלמים זה פשוט פתרון יותר נכון, יותר אפקטיבי לדמוקרטיה, והרבה יותר מאחד עבור העם.

אם באמת רוצים לעשות רפורמה ברשות השופטת יש דרכים הרבה יותר אחראיות ודמוקרטיות. ויש דוגמאות יותר הגיוניות לרפורמה שהועלו לאחרונה על ידי פוליטיקאים ואנשי אקדמיה

אלו רק דוגמאות בודדות שנאספו ביומיים. יש לא מעט פתרונות נוספים לסוגייה שיהיו מקובלים על הרבה יותר אנשים שבאמת רוצים לתקן את המערכת, ולקבל שתי רשויות מאוזנות שיצטרכו ללמוד לשחק ביחד.

זוהי מהות הדמוקרטיה, פשרות ואיזונים. שופטים לא יוכלו יותר למנות את מי שהם רוצים בלי פיקוח, אבל גם פוליטיקאים לא. שופטים לא יוכלו לפסול בקלות חוקי כנסת, אבל הכנסת לא תוכל לחוקק כל חוק שהיא רוצה אם הוא פוגע בחוקי היסוד של הדמוקרטיה. היגיון כל כך בסיסי עבור מדינה דמוקרטית.

אם רוצים לחיות פה ביחד ולהפסיק קצת את כל השנאת חינם שנוזלת מכל מקום צריך פתרון מאוזן שלא מתעדף צד אחד על אחר אלא מתעדף את כלל המדינה, כי הוא חייב לעשות את זה, הוא נולד מפשרה של כולם.

ומילה על הפוליטיקאים

מי שתמיד הבין את חשיבות בתי המשפט יותר טוב מרוב הפוליטיקאים היה בנימין נתניהו. במשך שנים הוא דאג להגן בקול רם על בתי המשפט ולדאוג לעצמאותם. לא בגלל שהוא תמיד אהב אותם או תמיד הסכים איתם, אלא מתוך הבנה אמיתית שהם הכרחיים לקיומה של דמוקרטיה מתפקדת, מעצבנים ככל שיהיו לפעמים.

נשיא בית המשפט העליון בדימוס וחברו (לשעבר?) המושמץ עתה אהרון ברק אף קרא לו "מגדולי המגינים על מערכת המשפט" בזמנו. רק שלצערה של מדינת ישראל נתניהו שינה את דעתו לפני כמה שנים מסיבותיו שלו. וזה יצר מצב בו ישנו ראש ממשלה מכהן שמעוניין לעקר את כוחם של בתי המשפט.

הרפורמה אמנם יכולה בתיאוריה להבטיח את הישארותו מחוץ לבתי הסוהר שזו סיבה אישית לא רעה בכלל (לא שיש קשר כמובן), אבל ההשלכות האמיתיות שלה חמורות בהרבה.

הרפורמה אמנם יכולה בתיאוריה להבטיח את הישארותו של נתניהו מחוץ לבתי הסוהר, שזו סיבה אישית לא רעה בכלל (לא שיש קשר כמובן), אבל ההשלכות האמיתיות שלה חמורות בהרבה

ואיפה שאר הפוליטיקאים? למה אף אחד מחברי הקואליציה לא מבקש לבחון רגע רפורמה יותר דמוקרטית שגם תאחד יותר, או לפחות לדון לעומק על הקיימת שמשנה סדרי עולם במהירות? נראה שחלקם מונעים מתוך אמוציות אחרי שנים של יחס "לא הוגן" של בתי המשפט, לטענתם. גם אם זה נכון, התגובה שלהם עם רפורמה כזו פשוט לא אחראית, אלא יותר נקמנית.

רק צריך להקשיב להם כשהם אומרים את זה בקולם. הם באו "להחזיר" לבתי המשפט, אבל במי הם פוגעים? בשופטים? הם פוגעים בעיקר בנו האזרחים. אנחנו גם שונאים אחד את השני אפילו קצת יותר, וגם מאבדים את אחד העקרונות הבסיסיים שמגנים עלינו בדמוקרטיה – עקרון הפרדת הרשויות.

ומה עם שאר הפוליטיקאים שלא חושבים שבתי המשפט דורשים עקיפה מלאה? הם צריכים ליישר קו בהצבעה, כי ככה זה בישראל, להיות נאמן למשמעת הקואליציונית זה ערך עליון. ולא זוטות כמו איחוד בעם.

אם הרפורמה תעבור, התקווה של תומכי הדמוקרטיה הקלאסית היא שבעתיד תקום ממשלה, אשר במקום להשתמש ברפורמה תמצא לנכון לתקן אותה ואת המצב בישראל מהשורש. ממשלה שתעשה רפורמה שוויונית שתאזן בין הרשויות באמת, תכריח אותן לשתף פעולה, ולא תעדיף רשות אחת על השנייה.

ואולי על הדרך זו תהייה ממשלה שתסיים אפילו לחוקק חוקה דמוקרטית ראויה שתגן על זכויות האזרחים ותעמוד מעל הכל, מעל כל הרשויות וכל המפלגות. כזו שתגן על כלל האזרחים.

רק צריך להקשיב להם כשהם אומרים זאת בקולם. הם באו "להחזיר" לבתיהמ"ש. אבל במי הם פוגעים? בשופטים? הם פוגעים בעיקר בנו האזרחים. אנחנו גם שונאים זה את זה יותר וגם מאבדים את עקרון הפרדת הרשויות

אם זה לא יקרה אז יש סיכוי שבהמשך הדרך נסיים כמו הונגריה. תמיד רצינו להיות קצת אירופאים.

עידן ברזילי הוא אזרח המודאג מהאפשרות למשבר חוקתי והעמקת הפילוג בעם. חדרתי במקור, יזם, מהנדס, בוגר MBA, עוסק בתחום האי-קומרס. טייס חובב. תומך במחשבה ביקורתית.

ימים קשים עוברים על מי שמאמין בדמוקרטיה ליברלית במדינת ישראל, בשל ההתקפה של הממשלה החדשה על המנגנונים שאמורים להגן על מיעוטים. אלו ימים בהם אנחנו חייבים.ות להתאחד נגד האיום המרכזי על זכויות חילונים, ערבים, נשים, להטבק"ים, שמאלנים וכל אוכלוסייה אחרת, שאינה מיוצגת כראוי בממשלה החדשה ובאינטרסים של הימין המתנחלי משיחי והחרדי ששולט בה.

על המאמינים בדמוקרטיה ליברלית להתאחד נגד האיום על זכויות חילונים, ערבים, נשים, להטבק"ים, שמאלנים וכל מי שאינו מיוצג כראוי בממשלה החדשה ובאינטרסים של הימין המתנחלי משיחי והחרדי ששולט בה

מעטים מאתנו פנו לעסוק בפוליטיקה המפלגתית, שהיא כה קריטית למאבק הזה. אנחנו במגזר הפרטי או השלישי לא הקדשנו את עצמנו לעבודה הפוליטית בכנסת מסיבות שונות ויתכן שגם מוצדקות, אבל אנחנו חייבים לתמוך באלו מביננו שמנהלים את המאבק הפרלמנטרי בתוך הרשות המחוקקת שלנו.

קשה לי לשמוע את הביקורת הרעילה מהמחנה שלנו כלפי המנהיגות של שתי מפלגות השמאל הליברלי שנשארו לנו בכנסת אחרי שמרצ לא עברה את אחוז החסימה, שהן חד"ש-תע"ל והעבודה.

ברור לגמרי שמרב מיכאלי ואיימן עודה עשו טעויות פוליטיות, אבל מי במחנה שלנו לא עשו טעויות? ואיך אפשר שלא לעשות טעויות כשעוסק.ת בעשייה הפוליטית, שכידוע אינה מדע מדוייק.

איך אפשר לתקוף ללא הרף את המנהיגה של המפלגה היחידה של השמאל הציוני בכנסת? איך אנחנו מצפים להתמודד עם הימין שכל כך מאוחד, כשאנחנו פוגעים בלגיטימציה של מנהיגת המפלגה היחידה שיש בה רוב לנשים שמקדמות צדק חברתי ומשפטי? מפלגה שיש בה פרלמנטר מצטיין שהוא גם רב רפורמי שנלחם למען יהדות ליברלית ומדינה פלורליסטית?

ההתקפות על מרב מיכאלי החלו עוד לפני שקיבלה את ההחלטה שלא להתאחד עם מרצ, ויש בהן הרבה מאד מיזוגיניות. לרבים מוותיקי מפלגת העבודה היה קשה מאד עם המנהיגות הפמיניסטית שלה מאז שהחליטה להתמודד על ראשות המפלגה. לרבים קשה ההתעקשות שלה על שפה עברית שוויונית בניגוד להרגלים שלנו. כולנו חטאנו בכך שלא חשבנו על ההשלכות של שפה כל כך פטריאכלית. גם אם זה לא קל לשנות ההרגלים, המאמץ בהחלט שווה.

קשה לי לשמוע את הביקורת הרעילה מהמחנה שלנו כלפי הנהגת השמאל הליברלי שנשארה בכנסת. ברור שמיכאלי ועודה עשו טעויות פוליטיות, אבל איך אפשר לטעות בעשייה הפוליטית שאינה מדע מדוייק?

כאשר צעירות שומעות כל חייהן את השימוש בשפה שלא רואה אותן, איך הן תוכלנה לשאוף לשוויון? כאשר אומרים מנהיגים, כאילו רק גברים יכולים להיות מנהיגים ואומרים מזכירה כאילו רק נשים יכולות להיות מזכירות, זה משפיע על התודעה של כולנו ומייצר חברה לא שוויונית ומצ'ואיסטית. המאבק ההרואי של מרב מיכאלי להרגיל אותנו לדבר באופן שוויוני מצדיק שתקבל את פרס ישראל ולא את כל קיתונות הזלזול שהיא סופגת.

גם לי יש ביקורת, אבל הרבה סיבות גרמו להיעלמותה של מרצ, המפלגה היחידה בשמאל הציוני שהייתה בית לערבים ויהודים רבים – ולא רק ההחלטה של מיכאלי לא להתאחד.

הייתי מעדיף גם שמפלגת העבודה ומיכאלי עצמה יעסקו יותר בנחרצות בסיכון הכי גדול לעתידנו, שהוא הכיבוש המתמשך שמוביל אותנו לסוף החלום הציוני ובדרך שוחק בכל יום את המוסר שלנו. אבל האם אני יכול לבטל את המפלגה האחרונה של שמאל ציוני בכנסת משום שהדגשים שלה אחרים משלי?

גם כלפי איימן עודה נשמעות ביקורות מלאות ארס על תפקידו כביכול בנפילתה של ממשלת השינוי. גם לי יש ביקורת על המלחמה של עודה ברע"ם ובמנסור עבאס ובבחירה שלהם להצטרף לממשלת השינוי. גם אני מאוכזב שהמפלגות הערביות לא הצליחו להתאחד ועל כן התבזבזו כל כך הרבה קולות של ערבים שהצביעו לבל"ד.

אבל חייבים לזכור שגם עודה וגם עבאס מייצגים ציבור ערבי אחר, שחשוב במאבק שלנו, ולשניהם יש מקום מרכזי במחנה שלנו. העובדה שעודה לא הוזמן לישיבת ראשי מפלגות האופוזיציה היא טעות קשה, המעידה שהמחנה שלנו טרם הבין שהפלסטינים אזרחי ישראל חייבים להיות שותפים שלנו במאבק על הדמוקרטיה.

כשאומרים מנהיגים ומזכירות זה משפיע על התודעה של כולנו ומייצר חברה מצ'ואיסטית. המאבק ההרואי של מיכאלי להרגיל אותנו לדבר באופן שוויוני מצדיק פרס ישראל ולא את קיתונות הזלזול שהיא סופגת

אנחנו צריכים גם את נציגי המוסלמים הדתיים ההומניים שעבאס מייצג (הלוואי שהמפלגות הדתיות שלנו היו ליברליות כמוהו) וגם את הציבור הערבי החילוני, שמחזיק את הדגל של השלום והשוויון. למרות שאני ציוני והם לא, אני חושב שההצלחה שלהם בייצוג הפלסטינים אזרחי ישראל קריטית לציונות הפרוגרסיבית בה אני מאמין ולרוח הכרזת העצמאות שלנו.

הכרחי שנלמד לשלב ידיים גם בשגרה ובטח כאשר אנחנו במאבק קיומי על הדמוקרטיה שלנו. אין לנו את הפריווילגיה להדיר מהמאבק שלנו פמיניסטיות וערבים תומכי שוויון גם אם עשו טעויות. אנחנו חייבים לחזק את הנציגים המעטים שנותרו לשמאל בכנסת ולהפסיק עם הביקורת הרעילה כלפיהן.ם.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.