הסיטואציה שבפני החברה הישראלית כיום, הינה עימות בין ארבע שחקנים, שרק שניים מהם הם אקטיביים ובעלי משמעות, ושניים אחרים פאסיביים וחסרי ערך. זהו משחק שני שחקנים סכום אפס.  כלומר – מה שמפסיד השחקן המפסיד, השחקן היריב מרוויח.  מלא-מלא.

מטרת המאמר להציג את משחק הכוחות בין השחקנים הללו, ולנסות להסיק מה יקרה, אם יקרה, וכן – מה הן האסטרטגיות הקריטיות שעל כל צד לבחור וגם להיזהר מאסטרטגיות יריבו.

חיים אסא מנהל "אימפקט" – מכון לאסטרטגיה ישראלית. היה אסטרטג הקמפיין של יצחק רבין (1992) וציפי לבני ( 2009). הוא כיהן כיועץ לביטחון לאומי בממשלת רבין, וכיו"ר חברת סייקן וראש המעבדה למשחקי מלחמה אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב

המחדל הזה כל כך ברור, עד שכמעט אין צורך לכלול אותו בנושאים שתעסוק בהם וועדת החקירה שתקום אולי בסוף המלחמה. ישראל נתפסה עם המכנסים למטה בכל הקשור לכמות התחמושת שהייתה לצה"ל ב-7 באוקטובר.

פשוט לא להאמין. מישהו באגף הלוגיסטיקה של צה"ל ומישהו במשרד הביטחון כנראה חיו בסרט ששמו "מלחמות קצרות". בשני המוקדים האלה העריכו שמלחמה באחת הזירות או יותר לא תמשך יותר משבוע עד עשרה ימים. אחרת אי אפשר להבין איך ישראל נתפסה כשמחסני הנשק שלה כמעט ריקים.

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.

"אני הדרג המדיני, והדרג המדיני מתיר תפילת יהודים בהר הבית", הודיע השר איתמר בן גביר, הודעה ששרדה מספר שעות עד שראש הממשלה בנימין נתניהו התעורר בניו יורק והודיע כי אין לה תוקף.

אבל הודעתו של בן גביר שרדה מספיק שעות כדי להתחיל ולחולל רעש בעולם הערבי המוסלמי, ולשמש דוגמה נוספת לסכנות הגדולות שבמסירת מפתחות המדינה לקיצוניים משיחיים וגזענים.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.