ביום שישי האחרון השביתו אלפי בני נוער מכל העולם וגם כאן בישראל את שגרת חייהם, ויצאו להפגין במטרה להגביר את המודעות למשבר האקלים ולקרוא לממשלות לנקוט פעולה דחופה.

באותו זמן ממש, השביתו מאות אלפי קונים נלהבים מכל העולם וגם כאן בישראל, את שגרת חייהם ונכנסו לאינטרנט, לא כדי ללמוד על משבר האקלים, אלא לנקוט פעולה דחופה ולקנות מוצרי צריכה. מאות אלפי מוצרי צריכה.

בשעה שאלפי בני נוער שבתו להגברת המודעות למשבר האקלים, השביתו המוני  קונים נלהבים בישראל ובעולם את שגרתם, ונכנסו לאינטרנט – לא כדי ללמוד על משבר האקלים – כדי לנקוט פעולה דחופה ולקנות מאות אלפי מוצרי צריכה

סכום דמיוני של 7.4 מליארד דולר בארה"ב בלבד ומעל ל-3 מיליון עסקאות בכרטיס אשראי בישראל נרשמו במהלך אחד "החגים" הבזויים ביותר שהצליחה האנושות לייצר – הבלאק פריידי.

7.4 מילארד דולר קניות ביום אחד! צריך להגיד את זה כמה פעמים כדי ממש לא להבין.

קל לזהות את האנשים שגיהצו מעל 3 מיליון עסקאות בקצב רצחני של 12,500 אלף עסקאות בדקה בשעת השיא (כמה אירוני, ממש בדיוק באותה שעה שבה נערכו ההפגנות).

הם נראים כמונו, מתלבשים כמונו, הולכים לעבודה כמונו, מרווחים פחות מדי כמונו, תקועים בנתיב המהיר, כמונו. זה יכול להיות השכן שלך, או האבא של החבר הכי טוב של הבן שלך, אולי לא תזהה אותו מיד, אבל לזה הוא כבר ידאג.

סכום דמיוני של 7.4 מליארד דולר בארה"ב בלבד ומעל ל-3 מיליון עסקאות בכרטיס אשראי בישראל נרשמו במהלך אחד "החגים" הבזויים ביותר שהצליחה האנושות לייצר – הבלאק פריידי

בעיניים נוצצות והתרגשות גדולה הוא יציג לך אותו, יהלל אותו, יראה לך את כוווול הפונקציות שבו, גם את החדשות שלו. במיוחד את החדשות שלו. הוא לא יעזוב אותך עד שתבין איזו עסקה הוא דפק פה. והוא דפק פה!

אם יש לכם חבר כזה, אל תטיפו לו, פשוט ספרו לו את סיפורו של מסע:
ספרו לו איך קליק אחד על העכבר מתחיל מסע חוצה גבולות עם שרשרת ארוכה של התרחשויות.

תחילתו בסווטשופ סיני מעופש עם ילדה סינית מזת רעב המרכיבה מתכת נדירה שנחצבה במכרה אפריקאי שכוח אל, על ידי ילד ניגרי, רעב גם הוא

תחילתו בסווטשופ סיני מעופש עם ילדה סינית מזת רעב המרכיבה מתכת נדירה שנחצבה במכרה אפריקאי שכוח אל, על ידי ילד ניגרי, רעב גם הוא.
מהסווטשופ העלוב יגיח המוצר, יחודי מסוגו נוצץ ומבריק כפי שאף אחד מהם לא יהיה בחייו, עטוף לבטח תחת ספר הוראות עב כרס בשלל שפות שאיש לא יקרא, מוגן בלוחית קלקר מצופה פלסטיק, שעטופה בקרטון למינציה עם לק מבריק שמשאיר אבק למתחרים, שסגור בשקית נילון שמאובטחת בגומיה, יחד עם עוד אלפי נוצצים כמוהו בדיוק.
הם יובלו במשאית דיזל מעשנת הישר לבטנה של אוניית משא דולפת, אשר תישא אותו אל נמל הודי עצום, עטוף לבטח בשלולית נפט ושפכי מפעלים, בו יוריד אותו ילד ההודי – נכון, גם הוא רעב – ויעמיס אותו מחדש על מטוס נישא שימהל את אויר הפסגות בדלק סילוני מזוקק.
ושוב במשאית דיזל מעשנת הישר לידיו המצפות של ידידנו הנרגש, אשר ימהר להשוויץ בו מול חבריו, פסגת הצלחותיו, אהבת חייו, ה-FU1 האגדי עם אפליקציית ה-Zu-B me המבטיחה חוויית שימוש מלטפת ורכה. תנו כבוד!

"פחחח…" ילעג לו חברו אל מול כל החבריה', יכניס את ידו למכנסיו וישלוף את ה- FU2 Note העצום שלו וינפנף בו בגאווה גלויה, "חצי מחיר ב- Z-bay! יצאת פראייר, זה מה שקרה!"

הנה שוב הוא מתחיל, מסע חוצה גבולות עם שרשרת מדהימה של התרחשויות.
תחילתו בפח אשפה אומלל, אליו נדחסים יחדיו גומיה שכבר לא מאבטחת את שקית הניילון הפתוחה, שכבר אינה עוטפת קרטון למינציה עם לק מבריק שישאר לנצח נצחים, שמעוך סביב פלסטיק עליו פזורים פתיתי קלקר דקים.
עליהם מונח בשלמותו ספר הוראות בשלל שפות שאיש לא קרא וביניהם, כבר פחות נוצץ ומבריק, אך עדיין יותר מהילדה הסינית, הילד הניגרי וחברם ההודי, ה- FU1 עם אפליקציית ה-Zu-B me המבטיחה חוויית שימוש מלטפת ורכה. משם במשאית דיזל ישנה למערום זבל אימתני, בו יופרד מחבריו הפלסטיקים אשר ישרפו בתמרות עשן רעיל או יזרקו לים לשחות עם, על, מסביב ובתוך הדגים. ושוב אויר מעובה בדלק מטוסים, אשר ישא אותו לבטנה של אוניה דולפת, והישר במשאית דיזל מעשנת לרוויה לסווטשופ סיני מעופש, בו תפרק את מרכיביו ילדה סינית רעבה.
היא תשלוף את המתכות בעלות הערך לבעלי המניות ואת היתר תוציא החוצה לחצר, בה תשרוף את שארית הפליטה על שלל מתכותיה, פלסטיקיה ורעליה, ובתאבון רב תנשום לראותיה את אדיו האחרונים של ה-FU1 החדש עם אפליקציית ה Zu-B me שכבר לא מבטיחה חוויית שימוש מלטפת או רכה, אך באופן מוזר, עדיין נראית מבריקה ונוצצת יותר מהעתיד של הדור הבא.

ושוב אויר מעובה בדלק מטוסים, אשר ישא אותו לבטנה של אוניה דולפת, והישר במשאית דיזל מעשנת לרוויה לסווטשופ סיני מעופש, בו תפרק את מרכיביו ילדה סינית רעבה, תשלוף את המתכות בעלות הערך לבעלי המניות

וחברנו האומלל? הוא כבר מוכן למבצע הבא. כי עוד יומיים זה בא, יום האם, יום האב, יום הרווק, יום החרק, הביג-סאנדי, הרד-שמנדיי, האיכנו-צלת. מבצעים חמים, מחירים לוהטים, עד 0% הנחה, 24 שעות בלבד, 754 תשלומים, מיליון ילדים רעבים והמון המון פראיירים להוטים. הנה הוא בא! ה-FU3 הנוצץ מאין כמותו, עם אפליקצית ה-ZuB-uB המבטיחה חווית שימוש ממש ממש מלטפת והרבה יותר רכה+.

הי, חבר של חבר,
אם אתה לא רוצה לצאת פראייר פעם שניה ושלישית ועשירית, עזוב אותך מהקניה הבאה. זה אף פעם לא יגמר לטובתך. אל דאגה, אין לנו שום כוונה להטיף לך להפסיק לרכוש (אתה יכול כמובן אם בא לך) פשוט – תפחית!
קצת תפחית, זה הכל.

קצת תפחית בקניות, זה לא יפחית מרמת החיים שלך, אבל כן יפחית את הריבית על החובה.

הי, חבר של חבר, עזוב אותך מהקניה הבאה. אל דאגה, אין לנו שום כוונה להטיף לך להפסיק לרכוש (אתה יכול כמובן אם בא לך) פשוט – תפחית! קצת תפחית, זה הכל

תפחית קצת בארוחות וקצת בכמויות – זה יפחית את מספר התרופות.
תפחית מעט בחדשות ובמבזקים – זה יעזור לך להפחית את לחץ הדם והעצבים.
תפחית בגלילה של הפידים, הסטורי, הפוסטים (אבל את שלי תמשיך לצרוך:))
תפחית בצריכת מוצרים, תפחית בכמויות, במשקלים, באריזות, בשקיות.
תפחית בהכל, תפחית במה שאתה יכול – ויש מכל וכל.
כי כל דבר שתפחית היום, יתן לך יום נוסף לנשום.

אם תחשוב על זה רגע, לפני הקליק הבא, גם אתה תבין:

זה המבצע הכי משתלם שתקבל בחיים.

לירז רימון הוא אדם מן הישוב. פועל חברתי, ידידותי לסביבה ומיודד עם החברה. יועץ פוליטי של ח"כ (לשעבר) יעל כהן פארן. כותב, עורך ומייצר תוכן לפרנסתו. שואף ליותר ונהנה ממה שיש.

שמחנו להתבשר שבמלאת ארבע שנים לתחקיר הצוללות של רביב דרוקר אוטוטו יוולדו לנו במזל טוב כמה כתבי אישום.

תודו שזה מרגש, שהפרשה הבטחונית החמורה והמסוכנת ביותר שידעה ישראל הולידה כמה שין גימלים שייקבלו כתבי אישום (בכפוף לשימוע, כן?) – והתקשורת (כמעט) כולה גועה בקול אחד, ״לא נמצאו ראיות שקושרות את נתניהו לפרשה״, ומפמפת שגם בן דודו ואיש סודו, עו״ד דוד שמרון, הולך לצאת מהעניין הזה עם איזה סעיף שולי.

ובכן, בואו נזכר: ״לא נמצאו ראיות שקושרות את נתניהו״ – כיוון שמייד לאחר החשיפה של רביב דרוקר, יצא היועמ״ש אביחי מנדלבליט בהצהרה שנתניהו לא קשור לפרשה. וכיוון שהוא לא קשור, אז גם לא נחקר וגם לא נחקרו הקשרים שלו לפרשה.

המייל של אחז בן ארי, יועמ״ש משרד הבטחון מ-22.7.2014 (שנחשף גם הוא ע״י רביב דרוקר) שמדווח על דוד שמרון (מייצג טיסנקרופ) שדורש לדעת האם נעצר המכרז לרכישת הצוללות כפי שדרש נתניהו, כמובן שלא עושה רושם על היועמ״ש, התקשורת וכל השאר. כי נתניהו כאמור – לא מעורב.

אז אם נתניהו לא מעורב, והוא צח ונקי כפתית שלג לפני ההתחממות הגלובלית, למה יש לו כל כך הרבה גרסאות סותרות למאורעות שכדבריו וכדברי שופריו אינו מעורב בהם?

אז כמו שראינו כאן, כל גרסאות נתניהו נתגלו כלא אמת, ובכל זאת עפ״י מנדלבליט הוא אינו מעורב ולא קשור לפרשת הצוללות וכלי השיט למרות שדחף במלוא המרץ לרכישת צוללות נוספות בניגוד לדעת מערכת הבטחון כולה, והטיל את כל כובד משקלו שהן תרכשנה מטיסנקרופ וללא מכרז. אותה טיסנקרופ שבן דודו האחד היה ספק הפלדה שלה ובן דודו השני נתן לה יצוג משפטי.

כל זה כמובן מחזיר אותנו לפרשת המניות, שבניתוח הנתונים המצויים בידינו, יש מצב שהיא המפתח, הסיבה והמסובב לפרשת הצוללות וכלי השיט. המניות שנתניהו החזיק בחברת גרפטק או אולי סידריפט (קצת קשה לעקוב אחרי שרשור החברות האלו) של בן דודו מיליקובסקי, ושהניבו לו 16 מיליון ש״ח, מניות שהסתיר והתגלו במקרה ע״י ועדת ההיתרים, ואם מנדלבליט לא יחליט על חקירה בהקדם תחול על הפרשה התיישנות ממש ממש בקרוב.

ונזכיר שוב למה זה כל כך דחוף:

• • ב-2007 נתניהו מקבל להחזקתו את המניות
  • ב-2011 נתניהו מכחיש כל קשר לחברה
  • ב-2018 כל הפרשה מתגלה במקרה
  • ואנחנו כבר בסוף 2019, לא נפתחה כל חקירה עד עכשיו ותיכף תחול על הסיפור שהתחיל ב2007 – התיישנות!

אסתי סגל מכורה לנתונים ולביג דאטה ומנגישה אותם באינפוגרפיקה והדמיית נתונים (data story telling), אקטיביסטית שלא מפסיקה לנסות לשנות את העולם. חיה בתל אביב אצל פצפונת וסוזנה החתולות.

הכותרת ב-TheMarker דרמטית: "הכישלון הגדול של משרד החינוך: תלמידי ישראל הידרדרו בכל המבחנים הבינלאומיים." כישלון כל כך מהדהד של משרד ממשלתי המתוקצב בתקציב עתק, של למעלה מ- 60 מיליארד ש"ח בשנה, מחזק את ההבנה שהמוצר החינוכי לו זוכות/ים תלמידות/י ישראל חייב להתעדכן, להשתנות ולהשתפר – ויפה שעה אחת קודם.

המציאות הנוכחית משפיעה לרעה על רמת ואיכות החיים העתידית של הילדות/ים שלנו עת יבגרו, כמו גם על המציאות בה נחיה עת זקנתנו. "מערכת החינוך בישראל חולה. אין דרך אחרת לתאר מצב שבו הפערים הפנימיים בהישגי התלמידים בישראל הגיעו למקום הראשון בעולם" – כך סיכם אור קשתי, כתב החינוך של עיתון ״הארץ״.

מחקר פיז"ה (באנגלית: Programme for International Student Assessment – בראשי תיבות: PISA) הוא מחקר שנערך כחלק ממחקר בינלאומי בתחום החינוך. המחקר בודק את רמת האוריינות של התלמידים בשלושה נושאים: אוריינות קריאה, אוריינות מתמטיקה ואוריינות מדעים.

מאז פרסום נתוני מחקר הפיז"ה בתחילת השבוע שעבר, התקשורת והרשתות החברתיות גועשות. "כישלון ענק למשרד החינוך במבחנים הבינלאומיים: שיעור התלמידים הנכשלים עלה, הציונים ירדו, והפערים בהישגי התלמידים התרחבו והפכו לגדולים ביותר בעולם – כך עולה מתוצאות מבחני פיזה שנערכו בישראל ב-2018", כותב ליאור דטל ב-TheMarker.

מקריאת נתוני המחקר מתברר כי מדיניות צמצום הפערים של משרד החינוך רחוקה מלממש את משימתה ולהוביל ליצירת שוויון הזדמנויות עבור כלל החתכים באוכלוסייה הישראלית. כמי שמצוי שנים רבות בעשייה חינוכית, נראה בעיני כי רבות ורבים ממנהלות.ים בתי הספר לא הופתעו מהנתונים.

להזכירכם, ערב פתיחת שנת הלימודים תשע"ו פרסמה התאגדות המנהלים העל-יסודיים סקר שבו הראתה כי 80% (טירוף!) ממנהלי/ות בית הספר העל-יסודיים בישראל אינם מאמינים במובילי משרד החינוך.

משה (קינלי) טור פז, מי שהוביל במשך 5 שנים את מערכת החינוך של ירושלים (אולי התפקיד המורכב ביותר בשוק החינוך הישראלי), פרסם מיד לאחר פרסום נתוני הפיז"ה פוסט בפייסבוק בו הוא מסכם כך: "ההחמצה של בנט – היו לישראל שרי חינוך מוכשרים אך ללא כוח פוליטי. היו בעלי כוח פוליטי אך ללא כישרון והבנה. והיו בעלי כישרון וכוח אך ללא כסף בקופה על מנת לממש. לבנט היה הכל".

"היו לישראל שרי חינוך מוכשרים אך ללא כוח פוליטי. היו בעלי כוח פוליטי אך ללא כישרון והבנה. והיו בעלי כישרון וכוח אך ללא כסף בקופה על מנת לממש. לנפתלי בנט היה הכל"

תקציב החינוך של השנים 2017–2018 עקף לראשונה את תקציב הביטחון. במילים אחרות, המון המון כסף של כולנו מושקע במערכת החינוך. ולמרות השקעה, בפועל (לפחות בהתחשב בנתונים שמחקר פיז"ה בודק) ההישגים הנדרשים, הכנת התלמידים להתמודדות עם שוק העבודה העתידי, רמות האוריינות השונות בנסיגה של ממש.

הנתונים העולים מהמחקר מדגימים כי השקעה כספית גדולה ככל שתהיה, הדרך בה המערכת מתנהלת כרגע אינה מביאה לשיפור הישגים ולצמצום פערים.

מאז המהפך של שנת 1977 (למעט תקופה קצרה), ממשלות ישראל היו מחויבות פוליטית לתפיסה חברתית כלכלית ליברלית. למרות זאת, נראה כי במובנים רבים הגישה של מקבלי ההחלטות במשרד החינוך אינה תואמת את החזון הערכי בנוגע לתקצוב החינוך, תשלומי הורים ולשאלות הנוגעות בצמצום פערים ובחירת הורים בחינוך. עמדתם של מקבלי ההחלטות במשרד החינוך כאילו נותרה עמוק בימיה העליזים של מפא"י.

נראה כי בשנים האחרונות תקציבי החינוך מחולקים ומנוצלים בצורה שגויה. בכל מדינה מתוקנת מקבלי ההחלטות ומנהלי המשרד "ששפכו" מיליארדי שקלים לטמיון, היו מפנים את מקומם כלאחר כבוד לטובת משתתפים חדשים בעלי חזון ומסוגלות ביצועית גבוהים יותר.

החינוך בישראל נמצא במצב משברי. מוקדו, להבנתי, בפער שבין ציפיות ההורים לבין תוצרי המערכת. רבים מההורים הצעירים, אשר נאבקים על איכות חייהם וגידול ילדיהם, מתקשים לקבל את הדשדוש של תוצרי מערכת החינוך הישראלית ואת חוסר התאמתה של המערכת לאתגרי דור המילניום, שוק העבודה העתידי צרכיו ומאפייניו.

כמו בתחומים אחרים, גם בחינוך המציאות הישראלית הזויה. הורה בישראל לא יכול לרכוש או לממן שירותי חינוך והשכלה משלימים לילדיו בתוך ו/או במשותף עם מערכת החינוך הציבורית האזורית בה ילדיו לומדים – גם כאשר ישנה הסכמה ורצון משותפים להורים, לישוב/רשות ולהנהלת המוסד החינוכי לתמוך בעשיה זו.

במציאות הנוכחית, תשלומי הורים (כלומר, תוספות תקצוב הבאות מן הבית) נאסרו על פי חוזר מנכ"ל מגביל, מבטל ומצמצם. תשלומי ההורים נמצאים כבר שנים תחת מתקפה מתמדת ונעשים ניסיונות מתמשכים לקצצם, להגבילם ואף להכחידם. הדין (עפ"י חוזר מנכ"ל) מונע מההורים את האפשרות להוסיף/להשלים או לרכוש מוצרי חינוך נוספים בתוך או במשותף עם נותני השירותים של מערכת החינוך הציבורית. הטענה העיקרית התומכת בהגבלה המונעת מההורים להשקיע מכספם במשותף עם המדינה בחינוך ילדינו נחה בניסיון למנוע "פגיעה בשוויון".

מניעת האפשרות מהורים להעניק לילדיהם חינוך באמצעות השקעה כספית ומעורבות הורית, היא כפייה חודרנית ומקוממת. התערבות שלטונית שכזו מתאימה לחברות שבהן הילדים נתפסים כמשאב לאומי או כרכוש ציבורי ולא כחלק מהיחידה המשפחתית האוטונומית.

מנגד, למרות השקעה גבוהה ב-37% לטובת האוכלוסייה המוחלשת מצד המדינה,  בפועל זה לא עובד ורמת ההישגים נשארת נמוכה. מכאן אנו למדים כי מדיניות זו אינה מובילה לשיפור בשוויון ההזדמנות וליצירת תנאים שווים לכל ילד וילדה.

תוצאות מחקר הפיז"ה מראות כי הפערים בין תלמידי ישראל הם הגבוהים ביותר מכל מדינות ה-OECD. כלומר, מדיניות צמצום הפערים של משרד החינוך נכשלה. השיטה הנוכחית לא משפרת את הישגיהם של האוכלוסיות המוחלשות ומנמיכה את הישגיהם של האוכלוסיות החזקות יותר – כלומר השוויון נשמר בכך שכולם מפסידים באופן שווה.

השיטה הנוכחית לא משפרת את הישגיהם של האוכלוסיות המוחלשות ומנמיכה את הישגיהם של האוכלוסיות החזקות יותר – כלומר השוויון נשמר בכך שכולם מפסידים באופן שווה

אדם המשתייך למעמד הביניים משלם בפועל מיסוי עירוני גבוה יותר (מכיוון שבדרך כלל הוא מתגורר ביישוב מבוסס יותר) – ממנו נגזרת אגרת החינוך אותה הוא משלם לישוב/רשות בה הוא מתגורר – ומס הכנסה גבוה יותר. המדינה, מצידה, משקיעה בתקצוב חינוך ילדיו השקעה נמוכה יותר.

בכדי להבין את עומק האבסורד צריך לבחון את האופן בו מתארגנת חלוקת התלמידים במערכת החינוך הישראלית. נכון להיום, החלוקה מבוססת על חלוקה לאזורי רישום – וכאן, להבנתי, שורש האבסורד.

הורים רבים רואים בחינוך ילדיהם את הדבר החשוב ביותר עבורם ומוכנים להשקיע בו משאבים רבים, מזמנם ומכספם. אבל ברגע שהילדים מגיעים לגיל החינוך הציבורי ההורים מגלים כי ההעדפות והאמונות שלהם בנוגע לחינוך ילדיהם אינן נחשבות בעיני משרד החינוך.

מערכת החינוך הישראלית מחלקת את התלמידים ובונה את בתי הספר על בסיס חלוקה אזורית. כלומר, בהתבסס על השכונה בה את/ה, משפחתך וילדיך מתגוררים.

בפועל, חלוקה אזורית היא חלוקת התלמידים על פי מדרג סוציו-אקונומי מובהק. הלכה למעשה, הורים שיכולים לשכור או לרכוש מגורים למשפחותיהם בשכונות/ישובים מסוימים, רוכשים בפועל גם את רמת בתי הספר ורמת ההשקעה בחינוך לה ילדיהם יזכו.

באופן פרדוקסלי, דווקא שיטת אזורי הרישום שנועדה מלכתחילה לייצר אינטגרציה בין קבוצות אוכלוסייה שונות ולצמצם פערים בחברה, היא אחת המכשלות הנוכחיות להתפתחות המערכת. דווקא שבירת שיטת אזורי הרישום וחיזוק בחירת ההורים עשויה לשפר את הנגישות של השכבות החלשות לחינוך איכותי.

כיוון שלבחירת מקום המגורים יש קשר ישיר גם למצב הכלכלי של המשפחה, העשירים, הגרים בשכונות עשירות, ילמדו בבתי ספר איכותיים הממוקמים בשכונות הללו, ואילו העניים ילמדו בבתי הספר הפחות איכותיים בשכונות העניות. מנגנון בחירת הורים, השובר את הרישום האזורי, יכול לאפשר לתלמידים ללמוד מחוץ לשכונה וליצור מפגש בין תלמידים משכונות עשירות ועניות.

מדיניות בחירת הורים מעמידה במרכזה, מצד אחד, ערכים ליברלים המעלים על נס את האידאלים של אוטונומיה, מימוש עצמי, ופלורליזם; ומצד שני, ערכים תועלתניים – שיפור תפקודה של מערכת החינוך ועלייה בהישגי כלל התלמידים.

מחקרים בינלאומיים הוכיחו כי במקומות שהתירו בתי ספר ברישיון (צ'רטר סקול) או יישמו שיטת שוברים מסוימת, נמצא כי לתחרות בין בתי ספר יש השפעה חיובית על הישגי התלמידים (גם עבור התלמידים שנשארו במערכת הציבורית). בניגוד לטענות הנשמעות חדשות לבקרים, לא נמצא אישוש לטענה של המתנגדים לבחירת הורים, והדבר לא גורם להידרדרות בהישגים של בתי הספר החלשים.

החברה הישראלית עוברת בעשורים האחרונים שינויים אידאולוגיים עמוקים. אנו מתרחקים בהדרגה מן האתוס הציוני-לאומני-סוציאליסטי ומתחילים לחבוק במקום אידאליים דמוקרטיים-ליברליים-הומניסטים. הבחירה בחינוך עולה בקנה אחד עם שינוי ערכי ואידאולוגי זה.

הבחירה בחינוך מבססת את מרכזיותה של הקהילה/הרשות בעיצוב פני החינוך של צעיריה ומייצרת כלים למימושם; הבחירה בחינוך מגדירה ייעוד ייחודי חינוכי לכל ביה"ס על פי השקפת עולמם של ההורים וחברי הקהילה; הבחירה בחינוך מייצרת מגוון מסגרות חינוכיות באזור נתון, התואם את צרכי האוכלוסייה במקום ומממשת הלכה למעשה את זכות ההורים לבחור מוצר חינוכי ההולם את ילדיהם בהתאם להגדרתם צורכיהם, שאיפותיהם ואמונותם.

שיפור הישגיהם של כלל תלמידי/ות מערכת החינוך הישראלית תתאפשר רק לאחר שמקבלי ההחלטות במשרד החינוך יאמצו את ערכי החירות ובחירת ההורים כחלק אינטגרלי מעיצוב, ארגון וביסוס מערכת החינוך כולה.

אסיים בציטוט מדבריו של פר קארל גוסטב אונקל, ששימש כשר החינוך של שוודיה והוביל את רפורמת החינוך הגדולה של המדינה:

"Education is so important that you can’t just leave it to one producer, because we know from monopoly systems that they do not fulfill all wishes."

– Per Carl Gustav Unckel (1948 – 2011), Sweden's Minister of Education

נשוי ואב לחמישה. איש חינוך – מורה להיסטוריה ואזרחות. מנהל קמפוס ברשת החינוך אנקורי.