נתניהו חיכה לרגע שבו מנדלבליט יעביר את כתב האישום נגדו ליו"ר הכנסת כדי להעביר הילוך במתווה החסינות שהוא מתכנן לעצמו מזה חודשים רבים ● הוא פספס כמה הזדמנויות פז בדרך, אבל תמיד אפשר ללכת לבחירות שלישיות כדי לתקן את המצב ● וככה, בשבועות ובחודשים הקרובים, החסינות הזו תלווה אותנו יום אחר יום, כמו גזירת גורל שנחתה על מדינה שלמה ● פרשנות
לאחרונה מדובר בתחביב של ממש, לחבוט בקורקינטים ורוכביהם. רבים נוטים לייחס איבה כלפי כלל הקורקינטים כמהות הוליסטית. אבל לא כך היא, שכן יש הבדל בין כזה שיתופי לכזה הנמצא בבעלות פרטית, ובכל מקרה זה בכלל לא העניין.
העניין הוא נוכחותו המאסיבית של הכלי החדש במרחב, הקושי להסתגל, וחולשתו של הכלי. קל להתנשא עליו, הוא עלה נידף, חשוף לכל פגע וכמעט הכי איטי בכביש.
לאחרונה מדובר בתחביב, לחבוט בקורקינטים וברוכביהם. העניין הוא נוכחותו המאסיבית של הכלי החדש במרחב, הקושי להסתגל, וחולשתו של הכלי. קל להתנשא עליו, הוא עלה נידף, חשוף לכל פגע וכמעט הכי איטי בכביש
למה התקשורת מקדשת את העניין כבון-טון למרות סטטיסטיקת ההרוגים הדומה בכלי הרכב ובאפניים, ולמה אנשים כל כך נהנים נהנים להצהיר בפומבי שהם שונאים קורקינטים?
כי מעבר להצקה במרחב ושזה מפריע לכם במדרכה, הרבה יותר קל להיות הייטר מאשר לדבר על סלילת שבילי רכיבה.
או על כך שפשוט לא יאומן כמה כלי רכב יש בישראל, כמה הם מזהמים וכמה מקום הם תופסים? לכו תכנסו לזה בכלל. כבר היום משכירים חניות כנדל"ן מניב, לא ירחק היום שאנשים יגורו בחניות.
או נגיד שציי רכב של 1500 כלים לחברה אחת זה ממש אחלה, למרות שחצי מהנהגים נוסעים לבד באוטו חצי שעה לכל כיוון, אגב – מהחנייה שמתחת לבניין עד לחנייה שמתחת לבניין. בין לבין הם עומדים במעליות, או יושבים במשרד.
למה התקשורת מקדשת את השינאה לקורקינטים למרות סטטיסטיקת ההרוגים הדומה בכלי הרכב ובאפניים? כי מעבר להצקה במרחב ולהפרעה במדרכה, הרבה יותר קל להיות הייטר מאשר לדבר על סלילת שבילי רכיבה
מסיבות אלו ועוד הפך הקורקינט לכבשה השחורה של שדה הקטל הקרוי כבישי ישראל, למרות שברור שהאצבע המאשימה אמורה להיות מופנית כלפי הדור הזה של ציי החברה.
אותו דור שהמציא את החד"פ, שפוצץ את תרבות הצריכה כמו הר געש, ששיווק הכל בהגזמה ובקדחתנות ודיבר בשבחי הנוחות לשם העצמת רווחים.
למעשה משבר האקלים והאיבה לקורקינטים נובעים מאותו קפיטליזם נטול מודעות עצמית. יתכבדו בעלי רכבי החברה, ירדו לעם ויסעו קצת בתחבורה ציבורית. נראה אתכם בכלל מדברים.
הקורקינט הפך לכבשה השחורה של שדה הקטל הקרוי כבישי ישראל, למרות שהאצבע המאשימה אמורה להיות מופנית כלפי דור ציי החברה, שהמציא את החד"פ, פוצץ את תרבות הצריכה ושיווק הכל בהגזמה
במקום לדרוש מכל ראש רשות ועיר ליישם שבילי רכיבה במיידי בכל ציר מרכזי על מנת להימנע מתאונות ותלות בתחב"צ כושלת – מעדיפים להיטפל לרוכבי הקורקינט בקריאות גוועלד. זו אותה הקטנת ראש שהולידה את גרטה טונברג, תזהרו במה שאתם מבקשים.
נכון שעל הרוכבים לנהוג בזהירות משנה, עם קסדה, ולא למהר בנסיעה. נכון שאחריות אישית וחינוך לרכיבה זהירה ונכונה מוטלים גם בבית וגם על בתי הספר. אבל בואו, רכבים וחניות זה לא פחות מסוכן.
זה סטטוס ואולי נוחות אם כי גם זה בספק, כי אין שום דבר נוח להיכנס לאוטו ב-5 אחה"צ בגוש דן. אם כבר, הרבה יותר נוח על הקורקינט, שתוך רבע שעה חותך את כל העיר.
נכון שעל הרוכבים לנהוג בזהירות משנה, עם קסדה, ולא למהר בנסיעה. אבל בואו, רכבים וחניות זה לא פחות מסוכן. גם הנוחות בספק כי אין שום דבר נוח באוטו ב-5 אחה"צ בגוש דן. אם כבר, הרבה יותר נוח על הקורקינט שתוך רבע שעה חותך את כל העיר
באותו עניין, כדאי להעלות גם את הבעיות האמיתיות שיש לרוכבי הקורקינט:
הבעיה המרכזית היא האלימות בכבישים. חולשתם של רוכבי הקורקינט הופכים אותם לטרף קל מול נהגים בג'יפ שטח או אוטובוס אימתני, על אחת כמה וכמה כשהנהג/ת ממהר או עצבני. או אז הוא מתקרב לאיים עליך, צופר בגסות ומתקרב עם הרכב באקט דורסני, ואתה כולך יתוש פצפון ומעיך. זה נורא.
או הולכי רגל שלא מרימים את הראש מהנייד. יש מקומות שאי אפשר להימנע מלעלות על מדרכה והולכים מולך אנשים שלא מסתכלים לאן הם הולכים, ואז עוד מאשימים אותי. במה?
ברמה האורטופדית רכיבה באלכסון /לא מאוזנת יכולה לגרום לכאבים באגן, בגב התחתון ובשרירי הירך. לכן עדיף לעמוד על משטח רחב יותר ועם כפות רגליים מקבילות. ישנם גלגלי אויר ויש סיליקון. גלגלי הסיליקון קשיחים יותר ופחות בולמים זעזועים. בגלגלי האויר, חשוב למלא אויר מדי פעם. שמרו על הגב.
חולשת הקורקינטאים הופכת אותם לטרף קל מול נהגים בג'יפ שטח או אוטובוס אימתני, אם הנהג/ת ממהר או עצבני הוא מתקרב לאיים עליך, צופר בגסות ומתקרב עם הרכב באקט דורסני, ואתה כולך יתוש פצפון ומעיך
במבט לעתיד – היה יכול להיות מאד מגניב אם חלק מהקורקינטים השיתופיים היו עשויים מחומרים מתכלים ונטענים בשמש, ככה גם היו חוסכים חשמל ואת הסיכון (והפדיחה) לחבר עם חמשת הקורקינטים שנוסעים יחד על קורקינט יחיד בסלמה בדרך להטעין.
צפי ותקווה להתפתחות בערים לרוב שטוחות כמו אילת, נהריה – עכו, הקריות.
סעו בזהירות.
דפנה גלפז, אשת תכן, חוקרת תרבות ומנהלת קהילת צרכניות הקנאביס "נשים בירוק"
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
יושבת מלכי רוטנר, מול המצלמה בסדרה של אורי רוזנווקס ב"כאן 11", מלכויות של מטה", ומדברת בנועם.
מלכי היא אישה חרדית, חסידית, מאוד רהוטה, גם נאה וגם משכילה – היא אחת משלוש הנשים שמספרות בפרק השלישי של הסדרה "מלכויות של מטה" על נפלאות עולם הנישואין החרדי-חסידי.
בעולם החרדי, כך אנחנו למדים, מתחתנים, בדרך כלל, בגיל תשע עשרה. קודמת לכך תקופת אירוסין ארוכה (כנראה בגלל שבזמן האירוסין הנערות עדיין קטינות). מלכי, למשל, התארסה כשהיתה רק בת שבע עשרה.
בעולם החרדי, כך אנחנו למדים, מתחתנים, בדרך כלל, בגיל תשע עשרה. קודמת לכך תקופת אירוסין ארוכה (כנראה בגלל שבזמן האירוסין הנערות עדיין קטינות). מלכי, למשל, התארסה כשהיתה רק בת שבע עשרה
אני דוחקת את המחשבות על הילדה בת השבע עשרה שהייתי, ועל כמה לא הייתי בשלה למערכות יחסים ארוכות, שלא לומר נישואין, ומקשיבה.
"הייתי ילדה בת שבע עשרה"' מספרת מלכי. "איזו פריבילגיה זו שבגיל שבע עשרה אומרים לך, אנחנו עשינו את כל הבירורים, אנחנו עשינו את הבחירה הרציונאלית בשבילך" (מי שאומרים ועושים במקרים האלה, אלה כמובן ההורים).
ובאמת, מלכי התחתנה אחרי שההורים שלה בחרו בשבילה חתן.
״הייתי רק ילדה,״ היא מספרת עוד, ״ילדה שהתפללה לבעל צדיק ותלמיד חכם״.
אני מקשיבה למלכי ולאיך שהיא מגינה, בבטחון רב, על הדרך שבה מקובל בחסידות שלה להתארס ולהתחתן. ״למה כשאנחנו עושים פעולות חשובות אחרות, כמו קניית בית״, היא טוענת, ״אנחנו פועלים ממניעים רציונאליים ואיש לא יתמה על כך, ובעצם באהבה אנחנו מתנהגים אחרת? הרי נישואין זה דבר הרבה יותר משמעותי מקניית בית…". מה גם, ״היא מוסיפה, ״שבבחירה הזו מעורב גם האדמו"ר. ההורים מתייעצים איתו והוא מאשר את הבחירה הזו, זאת אומרת שיש כאן גם תוקף של סמכות רוחנית״.
"זה לא מודל שיכול להיות מוסבר בעולם ליברלי", מסכמת מלכי, "אבל חייבים להודות שהוא מודל מנצח".
באמת? אני כבר לא יכולה להתאפק מלכעוס, באמת מלכי, לכולן זה מודל מנצח? לכל הנשים שאת מכירה? לכל החברות שלך?
אני שואלת את עצמי אם את מדברת מתמימות.
"אבל חייבים להודות שהוא מודל מנצח", מסכמת מלכי. באמת? אני לא יכולה להתאפק מלכעוס, באמת מלכי, לכולן זה מודל מנצח? לכל הנשים שאת מכירה? לכל החברות שלך?
בפרק השלישי בסדרה "מלכויות של מטה" אנחנו שומעים ורואים שלוש נשים שמאוד מאושרות בנישואין שלהן. גם גיטי ויספלד, נשואה באושר כמובן, מספרת כמה זה טוב שאנחנו מתארסות בגיל כל כך צעיר, כי בגיל כזה אפשר להתאהב מיד, בחסות התום: "זוג חסידים מתארס מגיל מאוד מאוד צעיר, והגיל הזה מאפשר לו להתאהב מכלום, רק מלראות את התמונה עוד לפני הפגישות".
זוג אחר שיושב מול המצלמה ונשאל על האהבה ביניהם עונה:
"פשוט יש".
"אני מאחלת לכל הזוגות בעולם שתהיה להם אהבה כמו לי ולבעלי", אומרת האישה.
שלא תבינו, אני מאוד שמחה בשבילן, בשביל כל השלוש, ובשביל כל הנשים האחרות שחיות באושר ובשלווה, אני אפילו מקנאה קצת. אשריכן, צדיקות, זכיתן, אבל…
אתן באמת חושבות שאצל כולן הסיפור הוא כזה מושלם? שבחסות בת הקול, השדכנית, ההורים והאדמו"ר, אנחנו תמיד מקבלות את הזיווג הנכון שלנו, את הנשמה התאומה שלנו, ואנחנו חיות באהבה ובשלום
באמת?
מתי בפעם האחרונה דיברתן עם האחיות שלכן, החברות, או השכנות שלכן?
אני פונה אליך, מלכי.
קשה לי להאמין שאת באמת לא יודעת.
אתן באמת חושבות שאצל כולן הסיפור הוא כזה מושלם? שבחסות בת הקול, השדכנית, ההורים והאדמו"ר, אנחנו תמיד מקבלות את הזיווג הנכון שלנו, את הנשמה התאומה שלנו, ואנחנו חיות באהבה ובשלום. באמת?
כבר כמה שנים שאני מטפלת בגברים ובנשים בעולם החרדי, ליטאים מזרחים וחסידים, חלקם נטועים חזק בעולם הזה, חלקם עושים את דרכם באומץ החוצה וחלקם כבר בחוץ. כבר כמה שנים שאני מקשיבה לסיפורים שלהם וכשאני שומעת את מלכי וחברותיה, בסדרה, מהללות את מוסד הנישואין החרדי, אני לא יכולה שלא להיזכר.
אני נזכרת בציפורי, ליטאית שהתחתנה גם היא עם תלמיד חכם ובעל ייחוס, כיאות למעמדה הרם של משפחתה בקהילה.
"הוא היה ממש עילוי, היא מספרת לי, ממש שפיץ…". למעשה הוא היה כזה עילוי שהיה מבלה בבית המדרש רוב שעות היממה, וכשהיה כבר מופיע בבית זה היה בשעות לא קבועות, ובדרך כלל מאוד מאוחר. ציפורי היתה מחכה לו בסבלנות. אישה צעירה, שמצאה את עצמה פתאום נשואה ובודדה, צמאה מאוד לקשר ולאינטימיות, לכל הדברים שחיי הנישואין היו אמורים להעניק לה. רק שבפועל היה לגמרי אחרת – כשבעלה הטרי היה מופיע, תמיד היה מסוגר וקר, כשכבר היה מדבר עם ציפורי עשה את זה בחוסר סבלנות וחשק. ציפורי חשקה את שפתיה.
אחרי כמה חודשים היחס הקר התחלף בהשפלות ובדיבור גס, וגם במיטה, נו, איך לומר, זה לא היה זה.
כשבעלה הטרי היה מופיע, תמיד היה מסוגר וקר. כשכבר דיבר איתה, עשה זאת בחוסר סבלנות וחשק. היא חשקה שפתים. אחרי כמה חודשים היחס הקר התחלף בהשפלות ובדיבור גס, וגם במיטה, נו, איך לומר, זה לא היה זה
בפרק המדובר, מסבירה לנו מדריכת הכלות, חני יעקובוביץ', על בת קול שיוצאת מהשמיים ארבעים יום לפני שאנחנו נולדים (או נוצרים) ועל ההצהרה של אותה בת קול גורלית – בן פלוני לבת פלוני.
הרי הקדוש ברוך הוא הפריד בינינו לפני שנולדנו, כך למדתי מחני, ובמעשה הנישואין אנחנו בעצם מתאחדות עם הנשמה התאומה שלנו.
בטח גם ציפורי שמעה את זה. אולי לכן לא סיפרה לאף אחד חודשים ארוכים על הסבל שלה, היא ניסתה להיות טובה יותר, להתפלל חזק יותר, לבשל מאכלים טעימים יותר, להיות מכילה וסבלנית, ומה לא. הרי הבחור תלמיד חכם הוא, וההורים שלה צידדו כל כך בנישואין האלה. רק שכלום לא עזר.
אחרי כמה חודשים לא יכלה ציפורי להכיל יותר את הסבל, היא אזרה אומץ ודיברה עם משפחתה. אחרי שנכשלו מלהניא אותה לעשות את 'המעשה הנמהר', ולמרות שלא תמכו בה כלל, הצליחה ציפורי לעשות את זה – ולהתגרש.
בטח גם ציפורי שמעה את זה. אולי לכן לא סיפרה לאף אחד חודשים ארוכים על הסבל שלה, היא ניסתה להיות טובה יותר, להתפלל חזק יותר, לבשל מאכלים טעימים יותר, להיות מכילה וסבלנית, ומה לא. רק שכלום לא עזר
כיום היא "שומעת שידוכים", הולכת לפגישות ומקווה להקים בית חדש, בקרוב.
במונחים של הקהילה שלה ציפורי כבר לא צעירה, היא בת עשרים ושש, עליה למהר. במונחים של הקהילה שלה היא גם נחשבת כבר כסחורה פגומה, וכמובן שהיא יוצאת למפגשים רק עם פגומים כמוה, גרושים או אלמנים.
"לפעמים", כך אמרה לי באחד המפגשים, "אני שואלת את עצמי איך זה יכול להיות שהאדמו"ר עצמו אישר את השידוך שלי שהיה כזה גיהנום? הרי האדמו"ר שלנו אף פעם לא טועה. זה בוודאי שיעור שעלי ללמוד, רק שאיני יודעת, עדיין מהו".
אנחנו שותקות קצת.
אני לא יודעת לגבי האדמו"ר, אני אומרת לה לבסוף, אבל אני יודעת שאת אישה צעירה ואמיצה, אני יודעת כמה קשה היה לך לעשות לבד, וללא תמיכה, את מה שעשית. אני שמחה שהצלת את נפשך, ואני מקווה שבקרוב תמצאי בן זוג ממש ממש טוב, כי מגיע לך.
ממש מגיע לך.
"אני לא רוצה להישאר גרושה", לוחשת ציפורי ולמרות שהיא משפילה את עיניה אני רואה שממש, אבל ממש, מתחשק לה לבכות.
"לפעמים", כך אמרה לי באחד המפגשים, "אני שואלת את עצמי איך זה יכול להיות שהאדמו"ר עצמו אישר את השידוך שלי שהיה כזה גיהנום? הרי האדמו"ר שלנו אף פעם לא טועה. זה בוודאי שיעור שעלי ללמוד
האם מלכי וחברותיה שבסדרה לא מכירות נשים כמו ציפורי? האם הן לא יודעות מה מעמדה של גרושה בקהילה שלהן, באיזה קשיים היא נתקלת, או שאולי זה קורה רק בקהילות אחרות, ואצלן לא?
אני תמהה.
אני נזכרת גם בלאה.
כמו ציפורי גם לאה התחתנה עם תלמיד חכם, שנתגלה כאדם מנוכר ואלים, וגם היא גרושה. ההבדל הוא שללאה יש ילד קטן ("הוא הציל אותי", אומרת לאה, "לא יכולתי לחשוב שיגדל באווירה כזו") וללאה יש גם משפחה תומכת.
למרות שאביה אדם מאוד מכובד בקהילה הוא גם אדם יוצא דופן ויחסית פתוח, ולכן כשסיפרה לו לאה על הסבל שהיא סובלת מבעלה תמך בה מיד ועזר לה להתגרש מהר ככל האפשר.
"הוא לא היה מכה אותי ממש", סיפרה לי פעם על הגרוש שלה, "אולי פעם או פעמיים ולא חזק. הוא בעיקר פגע בי נפשית. היחס המקטין שלו, המזלזל, והשפה שבה דיבר אלי, אני לא רגילה לזה. ניסיתי להתרגל, אבל לא הצלחתי…".
מזלך, אני אומרת לה, מזלך שלא התרגלת.
"הוא לא הכה אותי ממש", סיפרה לי פעם על הגרוש שלה, "אולי פעם או פעמיים ולא חזק. בעיקר פגע בי נפשית. היחס המקטין, המזלזל, והשפה שבה דיבר אלי, אני לא רגילה לזה. ניסיתי להתרגל, אבל לא הצלחתי". מזלך, אני אומרת לה, מזלך שלא התרגלת
גם לאה יודעת, טוב מאוד, מה מעמדה של גרושה בעולם החרדי ולכן היא לא מבזבזת זמן ויוצאת לפגישות במטרה לפגוש את בעלה השני. בגלל שהיא גרושה היא יכולה לצאת ליותר ממספר פגישות עם כל מועמד עד שתחליט, ולאור נסיונה בעבר, היא בהחלט מהססת.
"אני רוצה לספר לך על בחור אחד שפגשתי כבר פעמיים", היא אומרת לי באחת הפגישות, "הוא ממש מקסים. הוא עדין ומנומס, נעים לי איתו והוא מצחיק אותי רק ש…הוא לא שפיץ כמו החתנים של האחיות שלי והוא…"
הוא מה? אני שואלת
"הוא… מזרחי".
(הגזענות בעולם החרדי ראויה להתייחסות נרחבת, אבל לעת עתה אציין שזה עולם מאוד גזעני).
אני מבינה את ההתלבטות שלך, אני אומרת לה, אבל את כבר בעלת ניסיון. כבר התחתנת עם עילוי בתורה שהיה בעל נורא ואדם בלתי נסבל, מה זה מלמד אותך?
היא מסתכלת עלי ושותקת.
אמרת שצחקת עם הבחור שיצאת איתו לפגישה
"כן, צחקתי הרבה, בעצמי התפלאתי, כי אני לא צוחקת כל כך הרבה בזמן האחרון".
בעלך לשעבר הצחיק אותך פעם?
"את יודעת שלא".
ולגבי זה שהוא אינו עילוי שלומד כל היום בבית המדרש, סליחה על התמיהה החילונית, אבל לא עדיף בעל שלפעמים בא הביתה לפני שתיים עשרה בלילה? את לא רוצה לראות את בן זוגך לפעמים גם אחר הצהריים? את לא רוצה שיהיה חלק פעיל בחייך?
"תלוי מי הוא", היא אומרת
את צודקת, בהחלט תלוי מי הוא.
את לא רוצה לראות את בן זוגך לפעמים גם אחר הצהריים? את לא רוצה שיהיה חלק פעיל בחייך? "תלוי מי הוא", היא אומרת. את צודקת, בהחלט תלוי מי הוא
תראי, אני אומרת לה עוד, אני מבינה שההורים שלך עשו ככל יכולתם למצוא לך חתן ראוי, והם באמת מצאו לך חתן משובח, לפי הבנתם. משפחה טובה, עילוי בתורה, הכל. אבל תחשבי רגע, האם הקריטריונים האלה מבטיחים באמת בן זוג טוב? את כבר יודעת שכל רשימת המעלות הזו לא מבטיחה כלום בעצם. האם ההורים שלך בדקו אם אותו אדם מסוגל לתקשורת נעימה וטובה, האם הוא יודע להקשיב, האם הוא נדיב, האם הוא עדין?
"הם עשו כמיטב יכולתם", היא משפילה את עיניה.
אני יודעת, אני אומרת לה, אני יודעת שהם כיוונו לטוב ואני גם יודעת שאביך אדם מאוד מיוחד, אבל את, את כבר אחרת, את יודעת מה זו שפה רגשית, את שילמת את המחיר על העדרה, ועכשיו, כשאת בוחרת שוב, תחשבי את מה חשוב בשבילך בבן זוג, לא לאחיות שלך, לא להורים שלך, לך.
"הייתי רוצה אדם שאוכל לשאת אליו את עיני", היא אומרת אחרי שתיקה קצרה.
מלמטה למעלה? אני שואלת אותה
"כן", היא מחייכת
אבל למה, אני ממשיכה, את אישה כל כך מיוחדת ואמיצה, לא היית רוצה אדם שתוכלו להסתכל אחד על השני באותו גובה, לתוך העיניים? לא היית רוצה אדם שילמד ממך כפי שאת לומדת ממנו? למה לא בעצם?
אנחנו שותקות עוד קצת.
"את באמת חושבת שאני מיוחדת?", היא שואלת פתאום, מאוד בשקט.
אני בטוחה, אני אומרת לה, ואל תשכחי אמיצה, את גם אמיצה.
את כבר יודעת שרשימת המעלות הזו לא מבטיחה כלום בעצם. האם הוריך בדקו אם הוא מסוגל לתקשורת נעימה וטובה, האם הוא יודע להקשיב, האם הוא נדיב, האם הוא עדין? "הם עשו כמיטב יכולתם", היא משפילה את עיניה
בסופו של סיפור, ואחרי עוד כמה פגישות, התחתנה לאה עם הבחור שהצחיק אותה. לא מזמן היא כתבה לי שילדה, וכתבה עוד שהיא מאושרת בנישואיה, ממש מאושרת.
אני שמחה בשבילה כל כך, באמת מגיע לה, ואני גם יודעת שיש עוד הרבה נשים ששידוכן הטוב, שזכה לברכה אדמורית או הורית, מביא להן רק סבל.
גם מלכי וחברותיה יודעות את זה.
לא פעם ולא פעמיים שמעתי ממטופלות איך חוו את הפעם הראשונה שבה איבדו את בתוליהן כאונס, לא פעם שמעתי שגם ההמשך לא היה כל כך שונה. אז מכיוון שאיני אדם חרדי איני יכולה להסתפק בטענה שיש דברים שאיני מבינה ובכל זאת טמונה בהם חוכמה רבה, אמת ומשמעות.
לא פעם שמעתי ממטופלות איך חוו את הפעם הראשונה שבה איבדו את בתוליהן כאונס, לא פעם שמעתי שגם ההמשך לא היה כל כך שונה. אז מכיוון שאיני אדם חרדי איני יכולה להסתפק בטענה שיש דברים שאיני מבינה
אני יכולה להבין שלמלכי וחברותיה יש אינטרס כלשהו להציג את מודל הנישואין כמוצלח כל כך בעולמן, אולם אני תמהה על יוצר הסדרה, אורי רוזנווקס, שלא טרח לשמוע גם קולות אחרים בעולם החרדי-חסידי שאותו חקר
יש לי הרגשה שהיה מוצא קולות שכאלה
למה לא שמענו גם אותם בסדרה?
הקולות המושתקים האלה, כך הייתי אומרת לאותו יוצר לו היינו נפגשים ומדברים, צעקו לי באוזניים כל כך חזק, במהלך הצפייה בסדרה שלך, עד אשר הייתי מוכרחה לכתוב את אשר כתבתי
למען לא יהיו אותם קולות מושתקים שוב
ושוב ושוב.
*סיפורי הקליניקה אינם חושפים מטופלים אמיתים, אלה קטעים שחיברתי כאילוסטרציה למקרים ושיחות טיפוליות
נטלי פיק היא בוגרת לימודי משחק בסמינר הקיבוצים, בוגרת תיאטרון תנועה בפריז, ולימודי פילוסופיה והיסטוריה של ימי הבינים. את הרומן הראשון שלה "מלכת הממטרות" פירסמה בהוצאת "הקיבוץ המאוחד". עבדה כמספרת סיפורים ומטפלת בתנועה בילדים אוטיסטים. ב2018 הוסמכה כמורה להאתה יוגה קלאסית. למדה באקדמיה להיפנוזה קלינית באוסטרליה. בעלת קליניקה לטיפול רגשי בעזרת דמיון מודרך ויוגה
פלונטר כזה לא היה הרבה זמן בשמאל. ועידת מרצ החליטה אמנם שלא יהיו פריימריז, וכי הרשימה תצולם בסדר הבא – ניצן הורביץ, תמר זנדברג, אילן גילאון, עיסאווי פריג' – אבל כאן רק מתחילות הבעיות. איפה המחנה הדמוקרטי בסיפור הזה? היכן ישובצו סתיו שפיר ויאיר גולן? מי מוכן לקחת על עצמו פיצול של המחנה הזה, שהתאחד רק לפני חמישה חודשים?
דמות המפתח היא תמר זנדברג, האישה החזקה היום במרצ. זנדברג הפסידה להורוביץ בהתמודדות על יו״ר התנועה לפני חצי שנה, אבל בפועל היא עדיין יושבת הראש מבחינת השטח.
זנדברג, יחד עם פריג' ומוסי רז, החליטו שהרביעייה הפותחת תכלול רק את אנשי מרצ. פירוש הדבר שסתיו שפיר (מקום 2 במחנה הדמוקרטי) ויאיר גולן (מקום 3) יידחקו לאחור. יו"ר המפלגה הורוביץ יודע כי פירוש הדבר הוא פירוק המחנה הדמוקרטי. זנדברג איימה על הורוביץ שאם הוא לא ייענה, היא תתמודד מולו על ראשות מרצ.
"זנדברג הצמידה לו אקדח לרקה", אומר בכיר במרצ. "היא לא מדברת על פירוק, אלא על 'סידור מחדש', אבל זה בעצם אותו דבר, ובינתיים אין פתרון".
זנדברג טוענת כי מרצ צריכה ללכת על קמפיין שמאל, בניגוד לבחירות בספטמבר, אז האיחוד עם אהוד ברק כפה כיוונים אחרים. "בבחירות הלכנו על 'רק לא ביבי', הדתה ושחיתות. לא היה הבדל בינינו ובין כחול-לבן", היא אומרת לזמן ישראל.
"הלכנו לכיוון מרכז המפה עם החיבור הזה. עכשיו צריך לחזור לדגלים המקוריים: כיבוש, שלום, סיפוח התנחלויות, סכנת הריבונות. יש הרבה מרחב פנוי בשמאל, כי מפלגת העבודה היא חברתית, לא מדינית".
"בבחירות הלכנו על 'רק לא ביבי', הדתה ושחיתות. לא היה הבדל בינינו ובין כחול-לבן. הלכנו לכיוון מרכז המפה עם החיבור הזה. עכשיו צריך לחזור לדגלים המקוריים: כיבוש, שלום, סיפוח התנחלויות, סכנת הריבונות"
זנדברג בעיקר לא רוצה לראות את סתיו שפיר משובצת ברשימה לפניה. על זה היא תפיל את הכול. שפיר היא הדמות הטראגית בשמאל ברגע זה. כוכבת המחאה החברתית, מי שהוציאה לרחובות, יחד עם דפני ליף ואיציק שמולי, מאות אלפי אנשים בקיץ 2011, נותרה חסרת בית. רק עם אוהל.
שפיר עזבה את מפלגת העבודה, עמדה בראש התנועה הירוקה, וקיבלה את המקום השני במחנה הדמוקרטי. מאז היא נשרפה. בטלפון הנייד של יו"ר המפלגה עמיר פרץ – שפיר חסומה. במרצ טוענים ששפיר המסוכסכת מונעת חיבור עם העבודה, למרות שאורלי לוי-אבוקסיס היא זו שמטילה וטו על מרצ.
הטענה נגד שפיר היא שלא סיפקה את המנדטים. המחנה הדמוקרטי העלה את מרצ מארבעה מנדטים בבחירות אפריל לחמישה מנדטים בבחירות ספטמבר, אבל במרצ טוענים שאין כאן שום הישג, יחסית למחיר ששילמה מרצ לשפיר וליאיר גולן, נציגו של אהוד ברק, מי שיזם את האיחוד ועכשיו יצא לגמרי מהתמונה. אומרים שם גם שהמפלגה נסוגה במגזר הערבי, מה שלא היה שווה את האיחוד. עיסאווי פריג', כידוע, נשאר מחוץ לכנסת.
שפיר עזבה את העבודה, עמדה בראש התנועה הירוקה, וקיבלה את המקום השני במחנה הדמוקרטי. מאז היא נשרפה. בטלפון הנייד של יו"ר המפלגה עמיר פרץ – שפיר חסומה
שפיר בטוחה שנעשה לה עוול גדול. היא טוענת שהיא זו שהצילה את השמאל, שהיא הייתה הדבק שחיבר את מפלגתו של ברק עם מרצ. אם היא לא הייתה עושה את החיבור, שתי המפלגות היו רצות בנפרד ואף אחת לא הייתה עוברת את אחוז החסימה.
שפיר מציעה עכשיו פריימריז פתוחים בשמאל, אבל אף אחד לא שומע. היא פוקדת אנשים לתנועה הירוקה ורומזת שתרוץ לבד. גם זה לא נראה טוב. ההערכה היא שמרצ תציע לה את המקום החמישי ברשימה, במקרה הטוב, ולא תהיה לה ברירה אלא להסכים.
ומה עם יאיר גולן? בניגוד לשפיר, במרצ אוהבים את גולן. לא תשמעו עליו מילה רעה בצמרת, למרות שהוא בא מבחוץ. במרצ שמחים לראות במחיצתם סוף סוף אלוף במיל, מי שהיה מועמד רציני לתפקיד הרמטכ"ל, איש שמאל בדעותיו, טיפוס צנוע שמדבר את השפה של המפלגה ומתאים לה.
האם התכונות הללו יהפכו את גולן למועמד במקום ריאלי? במרצ לא מוכנים להתחייב. "אנחנו רוצים אותו. הוא יהיה חצי ריאלי, גבולי", כפי שהגדיר אחד הבכירים. עכשיו רק נשאר יהיה לראות אם מרצ עצמה תהיה ריאלית במרץ הקרוב.
שני בתי משפט יתכנסו בהפרש של שבוע כדי לקבל שתי החלטות ידועות מראש.
היום (שני) יתכנס בית הדין של הליכוד בהרכב מורחב כדי לקבוע אם יהיו פריימריז לרשימת הליכוד. בית הדין בהרכב רגיל כבר קבע כי פריימריז צריכים להתקיים – והיום מדובר בעתירה שהוגשה נגד ההחלטה.
בתי הדין המפלגתיים האלה, על כל הערכאות שלהן, הן סוג של בדיחה. להחלטות שלהן אין שום משמעות, ואם כבר מתקבלת החלטה בניגוד לדעת יושב ראש התנועה, ברור שהיא תבוטל מיד.
בתי הדין המפלגתיים, על כל הערכאות שלהן, הן סוג של בדיחה. להחלטות שלהן אין שום משמעות, ואם כבר מתקבלת החלטה בניגוד לדעת יו"ר התנועה, ברור שהיא תבוטל מיד
וכך, לא צריך להיות פרשן משפטי דגול כדי להבין שבית הדין הנשגב בהרכב המורחב שלו יבטל היום את הפריימריז לרשימת הליכוד לכנסת, למרות שחוקת הליכוד קובעת את ההיפך הגמור.
היועץ המשפטי של הליכוד עתר נגד ההחלטה הראשונה, וברגע שראש הממשלה בנימין נתניהו הצטרף לעתירה – אין שום סיכוי שהיא לא תתקבל, אלא אם הליכוד יחליט לפתע שהוא מפלגה אמיתית, עם מוסדות משפטיים חזקים ועצמאיים.
בשבוע הבא ידון בג”ץ בהרכב של שלושה שופטים – בראשות הנשיאה אסתר חיות, ולצידה המשנה לנשיאה חנן מלצר והשופט עוזי פוגלמן – בשאלה הרת גורל: האם אפשר להטיל את הרכבת הממשלה על חבר כנסת שהוגש נגדו כתב אישום חמור, הכולל עבירות שיש עמן קלון.
בית המשפט העליון, בניגוד להלצה הליכודית, הוא מוסד רציני, אבל גם כאן אפשר להניח שהוא לא יקבל החלטה דרמטית, שתביא לזעזוע דמוקרטי חסר תקדים.
העתירה, אשר הוגשה לפני שבועיים על ידי עו"ד דפנה הולץ-לכנר בשם 67 אנשי הייטק, תרבות, אקדמיה וביטחון, מעמידה את בג”ץ במצב בלתי אפשרי. אם יקבל את הטענות וימנע מנתניהו את הרכבת הממשלה עוד לפני שייוודעו תוצאות הבחירות, הוא ישחק לידיהם של נתניהו ואנשיו, שמדברים על הפיכה שלטונית שמבצעת הרשות המשפטית.
אם בג"ץ יקבל את הטענות וימנע מנתניהו את הרכבת הממשלה עוד לפני שייוודעו תוצאות הבחירות, הוא ישחק לידיהם של נתניהו ואנשיו, שמדברים על הפיכה שלטונית שמבצעת הרשות המשפטית
אפשר לשער בזהירות שהכרעה כזו, שמדיחה בעצם את ראש הממשלה, לא תתקבל. זה גדול גם על בית משפט העליון בימים כל כך טעונים.
מצד שני, אם בג”ץ יקבל את העתירה ויכריע בעד נתניהו, תישאל השאלה כיצד השופטים מאשרים לחבר כנסת שתלוי ועומד נגדו כתב אישום על שוחד, מרמה והפרת אמונים להיבחר לראשות הממשלה? מה המסר של שופטי העליון הבכירים ביותר בנושאי המלחמה בשחיתות וטוהר המידות בשירות הציבורי?
אין פוליטיקאי או איש ציבור בכיר שחושב שבג”ץ יקבל החלטה מהותית, ושוחחתי אתמול עם רבים מהם. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט התחמק עד לרגע זה מכל עיסוק בשאלה הזו וטען שמדובר בנושא תיאורטי.
מנדלבליט קבע בכל זאת שאין מניעה שראש ממשלה מואשם יעמוד בראש ממשלת מעבר. בג”ץ העביר לו בחזרה את הכדור הלוהט הזה ותבע חוות דעת. סביר להניח שמנדלבליט יעזור לשופטים, בחוות הדעת שיגיש, לגלגל את ההחלטה עד לאחר הבחירות.
בצמרת הפוליטית קיימת תחושה כי בית המשפט רוצה היום לסגת מהחלטות פוליטיות. לעמוד בצד. ועדיין, כדי להבטיח שהשופטים בירושלים יבינו שמוטב להם לא להתערב עכשיו, המסרים ממפלגת השלטון חדים וברורים.
בצמרת הפוליטית קיימת תחושה כי בית המשפט רוצה היום לסגת מהחלטות פוליטיות. לעמוד בצד. ועדיין, כדי להבטיח שהשופטים בירושלים יבינו שמוטב להם לא להתערב, המסרים ממפלגת השלטון חדים וברורים
ח״כ מיקי זוהר, מקורבו של ראש הממשלה, איים אתמול כי במקרה של החלטת בג״ץ הפוסלת את נתניהו מלהרכיב ממשלה, הליכוד יחוקק פסקת ההתגברות מיד אחרי הבחירות במרץ 2020 ויבטל בחקיקה את פסיקת בג"ץ.
לא צריך לזלזל באיום הזה. לפסקת ההתגברות יש תמיכה רחבה בכנסת, כולל בקרב יריביו הפוליטיים של נתניהו מבית (גדעון סער) ומבחוץ (אביגדור ליברמן). אם גוש הימין יקבל בבחירות הקרובות 61 מנדטים – כלומר, נתניהו יהיה בעל אפשרות להרכיב ממשלה – הרי שיהיה לו את הרוב הדרוש להעביר את החקיקה הזו עוד בטרם קבע הנשיא למי הוא נותן את המנדט. ואם לא יהיה לגוש הימין 61 מנדטים, אז ממילא חזרנו לנקודת ההתחלה ונתניהו לא יוכל להרכיב ממשלה.
נתניהו מצידו כבר יצא למלחמת מנע והפיץ אתמול סרטון אזהרה לבג”ץ. "בדמוקרטיה העם מחליט מי ינהיג את העם, ולא אף אחד אחר", קבע נתניהו. מאות אלפי אנשים, שרבים מהם הוא מטריף בימים אלה בכל מקום בארץ, רואים את הסרטון. האם בג”ץ יפסול את נתניהו ויוציא אותם לרחובות? זה לא נראה כך.
השלט שמתנוסס לפני העלייה החסומה לגשר יהודית – הגשר שעתיד לחבר בין שתי גדות האיילון ובין החלק המערבי והמזרחי של תל אביב – מבשר בחגיגיות על מועד הפתיחה: "דצמבר 2019". מביקור במקום לפני כמה ימים עולה הרושם שיש עוד הרבה עבודה, ושהיא לא תסתיים בתוך עשרת הימים הבאים.
בחברת נתיבי איילון אומרים שהעבודה תסתיים "בשבועות הקרובים", אבל צריך לומר: גם אם פתיחת הגשר לציבור תתעכב בחודש-חודשיים לעומת הלו"ז המובטח (במונחים של פרויקטי תשתיות בארץ מדובר בדיוק מופתי), זה זניח לעומת התרומה האדירה שצפויה להיות לגשר למצבם של הולכי הרגל ורוכבי האופניים בתל אביב.
הגשר עצמו – כ-1,100 טונות של פלדה צבועה בלבן – כבר מוכן. מי זוכר שבגלל זרועות הפלדה הללו כמעט נפלה כאן ממשלה.
צומת עזריאלי ואזור המסגר/יצחק שדה מהווים דוגמה מדכדכת למרחב עירוני עוין לכל מי שאינו מתנייד ברכב פרטי: צפופים, מעושנים, נטולי צל, נטולי שבילי אופניים ועם משטר רמזורים מייאש להולכי הרגל
הנפת הזרועות תוכננה לסופי שבוע, כדי לא לתקוע מדינה שלמה בפקק בנתיבי איילון, המפלגות החרדיות נעמדו על הרגליים האחוריות ושר התחבורה הקודם, ישראל כ״ץ, מיהר להתנער ולהאשים את רון חולדאי בפרובוקציה חילונית (על אף שנתיבי איילון היא חברה ממשלתית שכפופה למשרד התחבורה).
התוצאה – העבודות התעכבו קצת, כולם ירדו מהעצים ושכחו מהעניין, ואז קרה בדיוק מה שהיה צריך לקרות: הזרועות הונפו במשך שישה סופי שבוע, השמים לא נפלו וגם לא הקואליציה. ללמדכם שגם שמירת השבת והאמונה היוקדת של משה גפני, יעקב ליצמן ושות' הן עניין נזיל, שמשתנה בהתאם לצרכים הפוליטיים.
החשיבות הגדולה של גשר יהודית נובעת מהעובדה שחציית האיילון כיום היא סיוט להולכי רגל וסכנת חיים לרוכבי אופניים ודו-גלגליים אחרים.
צומת עזריאלי והאזור של המסגר/יצחק שדה – שמובילים לשני הגשרים הסמוכים – מהווים דוגמה מדכדכת למרחב עירוני עוין לכל מי שאינו מתנייד ברכב פרטי: צפופים, מעושנים, נטולי צל, נטולי שבילי אופניים, משטר רמזורים שגורם להמתנה מייאשת של דקות ארוכות במעברי החצייה. בקיצור – במקום לחבר את שני צידיו של הנחל ושני חלקי העיר, הגשרים הוותיקים תורמים לניתוק ביניהם.
גשר יהודית אמור להיות מרכיב משמעותי בפתרון: מדובר בגשר להולכי רגל ורוכבים בלבד. רוחבו, 11 מטר, מאפשר להקצות בנדיבות נתיב אחד לצועדים ואחד לרוכבים (כולל קורקינטים ושות'). הגשר, שאורכו מגדה לגדה 110 מטר, מחבר בין הקצה של שדרות יהודית, שבסמוך אליה נחפרת בימים אלה תחנה של הרכבת הקלה, לרחוב יגאל אלון, שם מתרומם מקבץ צפוף של מגדלי משרדים (אלון 1 ו-2, אלקטרה, אסותא ועוד).
מאחורי המגדלים משתרעת שכונת ביצרון, שהחיבור הישיר למרכז העיר עשוי להיטיב מאוד עם ערך הדירות בה שגם ככה המריא בשנים האחרונות.
איתמר גולדברגר, ראש אגף הנדסה בנתיבי איילון, שגשר יהודית הוא הבייבי שלו, רואה בחזונו איך אלפי עובדים יירדו מדי בבוקר ברכבת ומשם יחצו את הגשר ישר אל המשרד. למרות אורכו של הגשר הוא לא נשען על עמוד תמיכה, אבל גולדברגר אומר שגם בשעות העמוסות ביותר, כשאלפי צועדים ורוכבים יעלו עליו ביחד, "הגשר יחייך: ברגע שאין מכוניות המשקל של הולכי הרגל ורוכבי האופניים בקושי ידגדג אותו. האתגר ההנדסי העיקרי זה נשיאת המשקל של הפלדה עצמה".
גולדברגר מלא גאווה בפרויקט שהוא עומד בראשו: בגלל אילוצים לוגיסטיים יש סטייה של כ-20 מ' בנקודת הנחיתה ביגאל אלון, מה שאילץ את המהנדסים להגות פתרון יצירתי של פיתול באמצע הגשר, או כמו שגולדברגר מכנה את זה 'טוויסט בעלילה'.
מי שעקבו אחרי העלילה הזו בעניין במהלך השנה האחרונה הם עובדי המגדלים שמתנשאים מעל הגשר, שאפילו פתחו דף אינסטגרם שבו העלו תמונות מתהליך ההקמה. בקרוב הם יוכלו לחתום את האלבום עם תמונת ההשקה, לרדת מהמשרד ולהגיע למרכז תל אביב בהליכה או רכיבה של כמה דקות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם