הנשיא פוטין חותר למצב את רוסיה כשחקנית מובילה בעולם בתחום הספורט. הספורט הוא נדבך בסל כלי ה"השפעה הרכה" הרוסי, להפגנת דימוי מעצמתי מחוץ לגבולותיה ורכיב בזהות הלאומית שממשל פוטין מבקש להנחיל ברוסיה המודרנית.

רוסיה פעלתנית ב"פוליטיקה של הספורט", ופרסה רשת סוכני השפעה באגודות ספורט בינ"ל המנהלות את ענפי הספורט. שערוריות הסמים בספורט, שבהן הואשמו הרוסים, בייחוד לאחר אולימפיאדת Soci (סוצ'י) הפכו את תחום הספורט לזירת התגוששות רב ממדית (תודעה, דיפלומטיה ואף תקיפות סייבר) נוספת בין רוסיה לבין המערב.

רוסיה פעלתנית ב"פוליטיקה של הספורט", ופרסה רשת סוכני השפעה באגודות ספורט בינ"ל. שערוריות הסמים בספורט שבהן הואשמו הרוסים, הפכו את התחום לזירת התגוששות נוספת בין רוסיה לבין המערב

הניסיון של מוסקבה לשקם מעמדה בתחום זה, גם לקראת אולימפיאדת הקיץ בטוקיו (2020) מציב אותה בפני אתגרים משמעותיים בשנה הקרובה. ישראל יכולה לשקול להרחיב את קשריה עם רוסיה גם בממד הספורטיבי, היקר לליבו של פוטין, ולשקול מחוות בתחום במהלך ביקורו הצפוי בישראל בראשית 2020.

*  *  *

 בעשירי באוקטובר התקיים ב-Nizhniy Novgorod (ניז'ניי נובגורוד), עיר בת יותר ממיליון תושבים שלגדות נהר הוולגה, הפורום העשירי הבינלאומי בשם "רוסיה – מעצמת הספורט". הנשיא פוטין נאם, כמובן, בפני באי הכנס, פגש בבכירי ארגוני הספורט בעולם, הצטלם עם הספורטאים המצטיינים הרוסיים, לא פסח גם על הספורטאים הצעירים, וישב בראש "הועד הנשיאותי לחינוך גופני והספורט", שאורגן בשולי הכנס הגדול.

בדבריו בפורומים השונים באותו היום פוטין הדגיש את שותפותה של רוסיה במשימה  האוניברסלית הגדולה של קידום ערכי הספורט בעולם. הוא דיבר על הצורך לאמץ אסטרטגיה לאומית לקידום הספורט עד 2030; הזכיר, כי בהנחיותיו הקודמות דרש לחתור לכך, כי עד 2024 (סיום כהונתו) לא פחות מ-55% מהאוכלוסייה יעסקו בספורט בקביעות; והנחה את רשויות הממשל והשלטון המקומי לפעול בסנכרון להנחלת ערכי הספורט ומימוש היעדים שנקבעו.

פוטין הדגיש את שותפות רוסיה במשימה האוניברסלית של קידום ערכי הספורט בעולם, את הצורך לאמץ אסטרטגיה לאומית לקידום הספורט, ואת חתירתו לכך ש-55% מהאוכלוסייה יעסקו בספורט בקביעות

הוא הדגיש את נכונותה של רוסיה לארח תחרויות ספורט בינלאומיות משמעותיות, והזמין לחשוב על פורמטים חדשים לתחרויות, למשל, במסגרת ה-BRICS" (התארגנות רופפת של ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה), "ארגון שנגחאי" (לביטחון ושת"פ במרכז היבשת האסיאתית) והאיחוד האירו-אסיאתי (אזור סחר חופשי המאחד חלק ממדינות בריה"מ לשעבר). כל אלה – התארגנויות אזוריות ועל-אזוריות, המציגות אלטרנטיבה למוסדות הבינלאומיים הנשלטים על ידי המערב.

הנשיא פוטין חייב לספורט רבות. בזכות אימוני הג'ודו הוא נחלץ מחבורת החוליגנים של ילדותו, פיתח משמעת עצמית, התקבל לאוניברסיטת סנקט-פטרבורג היוקרתית ולקג"ב.

הנשיא פוטין חייב לספורט רבות. בזכות אימוני הג'ודו הוא נחלץ מחבורת החוליגנים של ילדותו, פיתח משמעת עצמית, התקבל לאוניברסיטת סנקט-פטרבורג היוקרתית ולקג"ב

 כשהיה לנשיא הפגין את חיבתו לג'ודו על ידי אימונים מתוקשרים, שהציגו לציבור מודל מעודכן של מנהיגות – נמרצת ואסרטיבית. דימוי זה טופח דרך מפגניו בענפי ספורט ופעילויות Outdoors אחרים – רכיבה על סוסים, אופנועים, צלילה, ריחוף ובשנים האחרונות – ההשתתפות ב"משחקי-גאלה" של "ליגת הלילה בהוקי-קרח".

פוטין בפגישה עם המדליסטים הרוסיים, בפורום "רוסיה – מעצמת הספורט". (צילום: ארכיון אתר הקרמלין, www.kremlin.ru)

הספורט כרכיב ב"עוצמה הרכה" הרוסית

הספורט הוא אחד המרכיבים בנוסחת "הדבק המלכד" של רוסיה תחת פוטין ובקידום דימויה כמעצמת-העל. במערכת הממשל האוטוריטרית למחצה כמו ברוסיה, לעידוד הספורט יתרונות רבים. זהו נושא קרוב לליבם של ציבורים רחבים, ובאופן בסיסי הינו ניטרלי מהבחינה הפוליטית. הספורט מפתח תחרותיות, מביא כבוד לאומה, מצופף שורות מול יריב חיצוני, ומתגבר על חומות של בידוד פוליטי ע"י הבאת דימויים חיוביים של רוסיה הישר לאזרחי מדינות זרות.

במערכת ממשל אוטוריטרית למחצה כמו ברוסיה, לעידוד הספורט יתרונות רבים. הוא קרוב ללב ציבורים רבים, ניטרלי מבחינה פוליטית, מביא כבוד לאומה, מצופף שורות מול יריב חיצוני, ומתגבר על חומות בידוד פוליטי

רוסיה איננה מעצמה כלכלית. במוסקבה מבינים זאת, ומנסים לחזק את יציבתה האסטרטגית (Strategic posture) הגלובלית בכלים א-סימטריים. כאלה, שבמעט השקעה יביאו לה הישגים משמעותיים. רוסיה מוצאת אפיקי השפעה כאלה בתחומים מוגדרים, שבהם יש לה יתרונות יחסיים טבעיים או נרכשים.

במישור המדיני-צבאי, רוסיה נעזרת בצבאה הגדול והמנוסה במלחמות באוקראינה ובסוריה וביכולתה הגרעינית להרתעת יריביה. שטחה העצום – הופך אותה לצד במרבית הסכסוכים הבוערים של העולם.

מושב הקבע במועצת הביטחון של האו"ם, זכות וטו על החלטותיה ורשת כמעט הרמטית של נציגויות מאפשרות לרוסיה תפקיד בולט בדיפלומטיה רב צדדית בארגונים הבינ"ל. רוסיה מצליחה לעתים לבנות קואליציות יחד עם מדינות העולם השלישי המותירות את ארה"ב והמערב במיעוט.

במישור המדיני-צבאי, רוסיה נעזרת בצבאה הגדול והמנוסה במלחמות באוקראינה ובסוריה וביכולתה הגרעינית להרתעת יריביה. שטחה העצום – הופך אותה לצד במרבית הסכסוכים הבוערים של העולם

במישור הכלכלי-אסטרטגי, לחברות רוסיות נוכחות בולטות בתחומי הפקה ושינוע של נפט, גז ומוצריהם (בשנים האחרונות מעמד זה חוזק ע"י שותפות עם ערב הסעודית – קרטל + "OPEC"); במתכות מסוימות (ניקל, אלומיניום) וחומרי גלם נוספים.

רוסיה מחזיקה שנים רבות במקום השני בעולם ביצוא נשק. בשנים האחרונות היא הפכה יצואנית חיטה מספר אחת בעולם ושואפת להגיע למקום דומה במוצרים חקלאיים נוספים. חברת Rosatom (רוסאטום) הרוסית הינה מובילה ביצוא כורי כוח גרעיניים.

הכלים המדיניים, הצבאיים והכלכליים האלה מועצמים בכלי "השפעה רכה". רוסיה עושה שימוש פרו-אקטיבי בכלי תודעה (תקשורת, סייבר, מודיעין ועוד); נעזרת בכנסייה הפרבוסלבית; מטפחת קהילות דוברות רוסית מחוץ לגבולות רוסיה; ומקדמת חשיפה לתרבות הרוסית.

הכלים המדיניים, הצבאיים והכלכליים מועצמים בכלי "השפעה רכה". רוסיה עושה שימוש פרו-אקטיבי בכלי תודעה (תקשורת, סייבר, מודיעין ועוד), והספורט הוא אחד מאותם כלים רכים

הספורט הוא אחד מאותם הכלים הרכים, ורוסיה מבקשת להוכיח גם דרך הספורט, כי הינה מעצמה. ענפי הספורט מספקים גיבורי תרבות רוסיים לחובבים ולמקצוענים ברחבי העולם, העומדים בניגוד, לדיווחים (השליליים לרוב) שהתקשורת הבינ"ל מספרת על רוסיה. הדבר עשוי לסייע לדלל את הסנטימנט השלילי ביחס לרוסיה במדינות המערב; אף כי תרגומו לכדי השפעה פוליטית פרו-רוסית הינו אתגר מסוג אחר.

עידוד הספורט ברוסיה מתבצע לרוב מלמעלה, ופחות כיוזמות פרטיות ספונטניות. זרוע הביצוע המרכזית היא מיניסטריון הספורט, מוסד שרובו מוקדש לניהול ולרגולציה, והוא נעזר בכל זרועות הממשל, לרבות משרד החוץ ושירותי הביטחון, ככל שהדבר נחוץ לקידום יעדיו.

מיניסטריון הספורט מציב בפני עצמו שלושה יעדים לחומש הקרוב: ליצור תנאים שיאפשרו לאזרח לעסוק בספורט באופן שיטתי; להגביר את תחרותיות הספורט הרוסי בזירה הבינלאומית (ולסייע לספורטאים הרוסיים למקסם הישגיהם); להבטיח את קיומן המוצלח של תחרויות הספורט הבינלאומיות הגדולות ביותר בשטחה של רוסיה.

אליפות העולם בכדורגל ב-2018, שנערכה ב-11 ערים ברוסיה נתפסה בעולם כמרשימה (היקרה בהיסטוריה של האליפויות), ומיליוני אוהדים שביקרו ברוסיה התרשמו לטובה מהפער, שבין דימויה התקשורתי השלילי-טוטליטרי לבין הנינוחות ברחובות, המודרניות של הערים הגדולות, היופי של הטבע והכנסת האורחים הרוסית הלבבית.

מיליוני אוהדים, שביקרו באליפות העולם ברוסיה, התרשמו לטובה מהפער, שבין דימויה השלילי-טוטליטרי לבין הנינוחות ברחובות, המודרניות של הערים הגדולות, היופי של הטבע והכנסת האורחים הלבבית

עשרות מנהיגי מדינות ביקרו את רוסיה במהלך התחרות, וניצלו אותה לפיתוח קשרים עם מוסקבה. במישור הפנימי – היה זה פסטיבל לאומי בלתי פוסק במשך חודש והתגייסות ציבורית רחבה לעודד את הנבחרת מקומית שהפתיעה מעבר לציפיות.

הנשיא פוטין פוגש את המתאבק HABIB NURMAGOMEDOV, ספטמבר 2019 (צילום: ארכיון אתר הקרמלין, www.kremlin.ru)

פוטין מאמין בתרומת תחרויות גדולות בקידום מעמדה של רוסיה. הוא משקיע מזמנו בלפגוש בכירים בארגוני הספורט בעולם, בפתיחת תחרויות בעולם ובקבלות פנים לאלופים הרוסיים. בספטמבר האחרון פוטין איחר בארבע שעות לפגישה עם ראש ממשלת ישראל נתניהו בסוצ'י, כי היה חשוב לו להיפגש עם מתאבק מצטיין בMahachkala (מח'צ'קלה), בירת מחוז דגסטאן בדרום רוסיה.

הנשיא פוטין וראש ממשלת יפן ABE צופים בתחרות ג'ודו (צילום: ארכיון אתר הקרמלין, www.kremlin.ru)

אירוח התחרויות הגדולות מסייע למוסקבה לכונן אפיקי שיתוף פעולה משלימים מול ממשלות, לחלוק ידע ארגוני עם מדינות קטנות, להכיר לתיירים הזרים באופן בלתי אמצעי את רוסיה, וגם את הספר הרוסי ובכך לעודד תיירות זרה. צפייה משותפת בתחרויות ספורט מסייעת לרקום קשרים אישיים ו"לשבור קרח" בין המנהיגים הרוסים והזרים.

הספורט הוא כר נוח לשת"פ בין המדינות. למשל, ההתקרבות הרוסית-קטרית בשנים האחרונות נשענת גם על שיתוף קטר בניסיון הרוסי בארגון אליפות העולם בכדורל, לקראת האליפות הבאה שתתקיים בנסיכות ב-2022.

צפייה משותפת בתחרויות ספורט מסייעת לרקום קשרים אישיים ו"לשבור קרח" בין המנהיגים הרוסים והזרים. הספורט הוא כר נוח לשת"פ בין המדינות. למשל, ההתקרבות הרוסית-קטרית

רוסיה הרשמית מעורבת באופן עמוק בפוליטיקה של הספורט העולמי. היא חותרת למקסם את השפעתה בארגונים הבינ"ל השונים המארגנים את התחרויות הגדולות או המנהלים את ענפי הספורט. הדבר נועד לשפר את מועמדותה של רוסיה לארח תחרויות ולהתמודד עם שערוריות.

פוטין נוהג להיפגש עם הבכירים בארגונים אלה, ובפרט עם נשיא איגוד הכדורגל הבינ"ל (פיפ"א), Infantino (אינפנטינו) או עם נשיא הועד האולימפי הבינ"ל תומאס באך. הוא אישית ביצע סדרת פגישות מרתוניות עם חברי הועד האולימפי הבינ"ל לקראת החלטתם לבחור בסוצ'י לאירוח אולימפיאדת החורף של 2014.

מוסקבה מסייעת לקדם מועמדותם של פוליטיקאים ואנשי עסקים רוסיים מובילים לתפקידים בכירים באגודות הספורט הבינ"ל, ומנהלת מסעות שתדלנות דיפלומטיים לשם כך.

מוסקבה מסייעת לקדם מועמדותם של פוליטיקאים ואנשי עסקים רוסים מובילים לתפקידים בכירים באגודות הספורט הבינ"ל, ומנהלת מסעות שתדלנות דיפלומטיים לשם השגת מטרה זו

הנשיא פוטין בעצמו הינו נשיא כבוד של איגוד הג'ודו העולמי (IJF). סגן ראה"מ לשעבר Dvorkovich (ארקדיי דבורקוביץ) נבחר אשתקד לנשיא איגוד השחמט העולמי (FIDE), שנשלט על ידי הרוסים מ-1995. המיליארדר Alisher Usmanov (אלישר אוסמנוב), מנהל מעל עשור את איגוד הסיף העולמי (FIE). מיליארדר אחר, Vladimir Lisin (ולדימיר ליסין) עומד בראש ארגון הצליפה עולמי (ISSF). ספורטאים ופוליטיקאים רוסיים בכירים לשעבר יושבים במועצות המנהלים כמעט של כל איגוד ספורט בינ"ל שמעניין את הרוסים.

USMANOV, מקבל תעודת הערכה מפוטין, אפריל 2019 (צילום: ארכיון אתר הקרמלין, www.kremlin.ru)

מספר אנשי עסקים רוסים החזיקו בעשור האחרון בבעלות על מועדוני כדורגל באירופה (בעיקר בבריטניה, אך גם במונקו, שוויץ ויוון). זאת, הן כהשקעה, הן כאמצעי להפעיל לחץ על ממשלות מקומיות למען אינטרסיהם האישיים, והן כחלק מההשפעה הספורטיבית הרכה של רוסיה.

אנשי עסקים רוסים החזיקו בעשור האחרון מועדוני כדורגל באירופה (בבריטניה, מונקו, שוויץ ויוון). כהשקעה, כאמצעי לחץ על ממשלות למען אינטרסים אישיים, וגם כחלק מההשפעה הספורטיבית הרכה של רוסיה

הבעלות של המיליארדר הרוסי, ממוצא יהודי, אברמוביץ' על המועדון הבריטי צ'לסי, עטור התארים, הוא הדוגמה הבולטת ביותר לכך. בשנה החולפת, אגב, עלה אברמוביץ' לישראל.

הספורט כמכשיר גיוס משאבים פוליטיים ומוביליות חברתית

האליטה הרוסית מזהה את קריאת הקרמלין לפעול להנחלת הספורט בבית ובחו"ל, ומציגה מעורבות מופגנת בענפים השונים. זאת, כאפיק לגיוס השפעה פוליטית מבית. בכירי ממשל ועסקים גם מציגים דוגמה אישית במעורבות בפעילות ספורטיבית. שר החוץ לברוב משתתף במשחקי ראווה בכדורגל. שר ההגנה Shoygu (שויגו) מעודד פעילות ספורטיבית בצבא.

חברות רוסיות פרטיות וכן תאגידים ממלכתיים, כגון Gazprom (גזפרום) או Rosneft (רוסנפט) מעניקים תמיכה כספית למועדוני הספורט הרוסיים ולאגודות ספורט ענפיות. הדבר נתפס כסוג של "אחריות חברתית קורפורטיבית", וגם החברות, המפסידות כסף, אינן ממהרות לעצור את תקציב המועדונים מחשש להשלכות תדמית.

האליטה הרוסית מזהה את קריאת הקרמלין לפעול להנחלת הספורט בבית ובחו"ל, ומציגה מעורבות מופגנת בענפים השונים. זאת, כאפיק לגיוס השפעה פוליטית מבית. בכירי ממשל ועסקים גם מציגים דוגמה אישית

כשהמיליארדר Deripaska (דריפסקה), עליו מוטלות סנקציות אמריקניות, ניסה להפסיק בחודשים האחרונים את תמיכתו במועדון מוביל בענף הרוגבי, הלא מאד מפותח ברוסיה – הוא ניצב בפני ביקורת פומבית, ונאלץ לחזור ולתמוך במועדון.

מתמצתת את התופעה הזאת "ליגת הלילה בהוקי", שהנשיא פוטין הוא ממייסדיה. פעמיים בשנה לערך, מתקיימים במסגרתה "משחקי-גאלה", שבהם משחקים זה כנגד זה צוותים מעורבים של "סלבריטאים", שחקני עבר מעוטרים ושחקנים מקצועיים פעילים.

המשחקים מציגים את הנשיא, בן ה-67, שמשמש כאבן הראשה של המערכת הפוליטית כולה ברוסיה, כמצוי בכושר טוב, ובכך, הם בעצם מעבירים איתות של יציבות פוליטית לציבור הרוסי ולמערכת הבינ"ל. לא מפתיע, שהנשיא זוכה להבקיע כמעט את כל השערים של קבוצתו.

המשחקים מציגים את הנשיא, בן ה-67 כמצוי בכושר טוב, ובכך הם בעצם מעבירים איתות של יציבות פוליטית לציבור הרוסי ולמערכת הבינ"ל. לא מפתיע, שהנשיא זוכה להבקיע כמעט את כל השערים של קבוצתו

בקבוצתו משחקים בקביעות שר ההגנה שויגו, ומושל מחוז טולה (Tula) אלכסיי דיומין (Dyumin, בעברו המאבטח האישי של פוטין) – בתפקיד מגן. בקבוצה היריבה משחקים בקביעות 3 מיליארדרים המקורבים לנשיא: פוטנין (Potanin), טימצ'נקו (Timchenko) ובוריס רוטנברג (Rottenberg).

מושל TULA, DYUMIN (מימין) יחד עם פוטין במהלך משחק ליגת הלילה. (צילום: ארכיון אתר הקרמלין, www.kremlin.ru)

כולם מתערבבים בחדר ההלבשה. וכך ההשתתפות במשחק היא סמל סטטוס, ונתפסת כסימן לעוצמה פוליטית.

ניהול ענפי הספורט בתחומי רוסיה מחייב פעילות שתדלנות, ומקצועות שכושלים להעמיד לוביסט בכיר, אינם מצליחים מבחינה כלכלית. מזכיר המועצה לביטחון לאומי Patrushev (פטרושב) עומד בראש איגוד הכדורעף הרוסי. שר ההגנה לשעבר Sergey Ivanov (סרגיי איבנוב) נחשב ללוביסט ענף הכדורסל.  חלק מהענפים נשלטים על ידי דמויות המזוהות עם העולם התחתון, שמבקשות להגביר את הלגיטימיות שלהן. כך מתואר בתקשורת ראש ארגון האגרוף הרוסי Krremlyov (קרמליוב).

ניהול ענפי הספורט בתחומי רוסיה מחייב פעילות שתדלנות, ומקצועות שכושלים להעמיד לוביסט בכיר, אינם מצליחים מבחינה כלכלית. חלק מהענפים נשלטים על ידי דמויות המזוהות עם העולם התחתון, שמבקשות לגיטימציה

מועדוני אופנוענים ("בייקרים"), אומנם אינם קשורים לספורט תחרותי – אך מהווים אף הם מכשיר "להתחבר לאנשים הנכונים". מועדון "זאבי הלילה" זוכה לביקורים עיתיים של הנשיא. מועדון "ציפורי הברזל", שאחד מראשיו הוא הבן של הפרקליט הראשי של רוסיה, Chayka (צ'ייקה), כולל בין חבריו גם את בנו של נשיא בלרוס Lukashenko (לוקשנקו).

נטען, כי החברות במועדון מסייעת לחבריו לקדם את מעמדם בתחומי המשפט או העסקים. שני המועדונים מקיימים מסעות רכיבה "פטריוטיים" ברוסיה ומחוצה לה, כתמיכה ביעדי מדיניות בולטים של הקרמלין.

ברמה הפרסונלית, ההצטיינות בספורט הינה אפיק חשוב למוביליות חברתית ברוסיה. הספורטאים זוכים למענקים, קמפיינים פרסומיים, ויכולים להתמנות תפקידים ציבוריים. החסות של אנשי העסקים הגדולים על מועדוני הספורט מעניקה לספורטאים הזדמנויות עסקיות, כאשר פורשים הם מספורט תחרותי.

המתעמלת האלופה האולימפית Alina Kabayeva (אלינה קבאייבה), שילבה קריירה ספורטיבית עם חברות במוסדות ההנהגה של מפלגת השלטון "רוסיה המאוחדת" ודוגמנות. ב-2007 נבחרה לפרלמנט הפדרלי

כך, המתעמלת האלופה האולימפית Alina Kabayeva שילבה קריירה ספורטיבית עם חברות במוסדות ההנהגה של מפלגת השלטון "רוסיה המאוחדת" ודוגמנות. ב-2007 נבחרה לפרלמנט הפדרלי. הקריירה שלה לא נפגעה מהשמועות שהחלו להתפרסם בעקשנות מ-2008, כי היא מנהלת רומן עם הנשיא פוטין, ואף כי ילדה לו שני ילדים מחוץ לנישואין.

KABAYEVA מקבלת את העיטור "עבור הישגים למען המולדת", 2005 (צילום: ארכיון אתר הקרמלין, www.kremlin.ru)

לא הכל שקט ב"אימפריית הספורט" הרוסית

אבל לצד ההישגים הספורטיביים והתודעתיים, העיסוק בספורט הבין-לאומי גרר את רוסיה, ואת הספורט העולמי למוקד של מחלוקות קשות. כשהקרמלין חותר להגיע לפריצות דרך מהירות, ומטיל לטובת העניין משאבים ממלכתיים עודפים – לרוב הדברים מסתבכים.

דרישת הקרמלין להגיע להישגים "מעצמתיים" בספורט גררה לאורך השנים "השתדלות יתר", שבמסגרתה כל האמצעים כשרים כדי להגיע לניצחון. ענפי הספורט ובניית מתקני הספורט התנהלו בצל פרשיות שחיתות חמורות

הדרישה של הקרמלין להגיע להישגים "מעצמתיים" בספורט גררה לאורך השנים "השתדלות יתר", שבמסגרתה כל האמצעים כשרים כדי להגיע לניצחון. ענפי הספורט ובניית מתקני הספורט התנהלו בצל פרשיות שחיתות חמורות, וניסיונות של התארגנויות פליליות להרחיב את השפעתן – על העסקים והפוליטיקה הסובבים את עניני הספורט. בנוסף, ההידרדרות ביחסי רוסיה-המערב לאורך העשור האחרון, העניק לתחרויות הספורט גוון בלתי ספורטיבי בעליל.

חלום האולימפיאדה הרוסית של פוטין התחיל כבר בראשית שנות התשעים, עת כיהן סגן ראש עריית סנקט-פטרבורג. הוא סייע לארגן בעיר את "משחקי הרצון הטוב" ב-1994 – תחרות בינלאומית גדולה שנועדה לחזק את מועמדותה לאירוח אולימפיאדת 2004. רוסיה הייתה בקשיים כלכליים, הארגון היה לקוי, וחלום האולימפיאדה נגנז ל-20 שנה, עד לאולימפיאדת 2014 (סוצ'י).

אולימפיאדת סוצ'י ואחריתה היוו המחשה טובה לכל האתגרים שעמם רוסיה נדרשת להתמודד באירוח התחרויות הספורטיביות הגדולות. רוסיה ביקשה למנף את האולימפיאדה כדי להציג את עצמה לעולם באופן החיובי ביותר האפשרי, ולפתח באמצעותה אתר נופש בינ"ל בדרום המדינה.

התכנון של המשחקים היה גרנדיוזי, אך לא מדוקדק. וכך, עלותה הסופית הייתה יותר מ-50 מיליארד דולר – פי 4 מהתכנון, שיא לכל אולימפיאדה שהיא, בשל כשלים תכנוניים חמורים וגניבות מרובות ע"י הקבלנים המקורבים לשלטון

התכנון של המשחקים היה גרנדיוזי, אך לא מדוקדק. וכך, עלותה הסופית הייתה יותר מ-50 מיליארד דולר – פי ארבע מהתכנון, שיא לכל אולימפיאדה שהיא (תחרויות החורף נחשבות לזולות יותר). זאת, בשל כשלים תכנוניים חמורים וגניבות מרובות ע"י הקבלנים המקורבים לשלטון.

האירוע עצמו היה בהחלט מרשים ונוצץ, והספורטאים הרוסיים עמדו במשימה שציפו מהם – רוסיה זכתה במספר הגבוה ביותר של מדליות בתחרות.

טקס הסיום של אולימפיאדת סוצ'י, 23 בפברואר 2014 (צילום: ארכיון אתר הקרמלין, www.kremlin.ru)

עם זאת, ההישגים הללו הואפלו במהרה ע"י כותרות אחרות. במקביל לטקס הסיום של המשחקים הכוחות הרוסיים השתלטו על חצי-האי קרים (בתגובה להפיכה אנטי-רוסית באוקראינה) – אירוע שהוביל להסלמת העימות בין רוסיה למערב.

ההישגים הואפלו במהרה ע"י כותרות אחרות. במקביל לטקס הסיום של המשחקים – הכוחות הרוסים השתלטו על חצי-האי קרים – אירוע שהוביל להסלמת העימות בין רוסיה למערב

ב-2016 פורסם דו"ח מק'לרן מטעם הארגון העולמי נגד הסמים בספורט (WADA), שטען, כי מעבדת ניטור הסמים במוסקבה עסקה בשנים 2011-2015, ובפרט לאורך האולימפיאדה בסוצ'י בזיוף שיטתי של תוצאות הבדיקות של הספורטאים הרוסיים. בהמשך נשללו חלק מהמדליות הרוסיות מאולימפיאדת סוצ'י, רוסיה הודחה ממספר אגודות ספורט מובילות, חלק מהספורטאים הרוסים המובילים נפסלו מהשתתפות בתחרויות, ורוסיה לא הורשתה להשתתף כנבחרת לאומית באולימפיאדת החורף בדרום קוריאה ב-2018.

מוסדות השלטון הרוסי התגייסו לקרב בתקשורת הבינלאומית ובמדיה החברתית כדי להגן על שם הטוב של הספורטאים, ולתקוף את יריביה. כל עוצמת הדיפלומטיה הרוסית הופנתה למניעת שלילת חברות הספורטאים הרוסיים בתחרויות השונות, ולציבור הרוסי הוסבר, כי ספורטאים רוסיים הם קורבן של "שנאת הרוסים" (ה"רוסופוביה").

ב-2016 פורסם דו"ח מטעם הארגון העולמי נגד הסמים בספורט, שטען, כי מעבדת ניטור הסמים במוסקבה עסקה בשנים 2011-2015, ובפרט לאורך האולימפיאדה בסוצ'י, בזיוף שיטתי של תוצאות הבדיקות של הספורטאים הרוסים

ארגוני הספורט הבינ"ל הפכו לזירת התגוששות, בעוד הנציגים הרוסיים מנסים למנוע החלטות המטילות על רוסיה אשם בזיוף הבדיקות ומענישות אותה ואת ספורטאיה. מוסקבה הכחישה את השימוש בסמים, האשימה את המערב בניסיון לעשות פוליטיזציה של הספורט ולנהל "מלחמות מידע" כנגד רוסיה באמצעות אישומי שווא.

ב-2016 גופי ההגנה בסייבר זיהו מבצעי תקיפה קיברנטיים נרחבים במחשבי WADA ובארגוני ספורט משמעותיים נוספים. התקיפה אופיינה, כמזוהה עם שירותי המודיעין הרוסיים.

נטען, כי הרוסים ביקשו לדלות מידע מודיעיני על החקירות כדי לדעת להתמודד מולן טוב יותר. כמו כן, בהמשך הודלף לתקשורת מידע על חשדות לשימוש בסמים מצד ספורטאים מערביים, כהוכחה לכך, שהספורטאים הרוסיים סובלים מאפלייה על רקע פוליטי, בעוד המידע על עבירות של ספורטאים מערביים זוכה להעלמת עין.

מוסקבה הכחישה את השימוש בסמים, והאשימה את המערב בניסיון לעשות פוליטיזציה של הספורט ולנהל "מלחמות מידע" כנגד רוסיה באמצעות אישומי שווא

רוסיה התפשרה בנוגע למתכונת השתתפות ספורטאיה באולימפיאדה בדרום קוריאה (מי שהוכר כ"נקי" יכל להשתתף באופן עצמאי, ולא כחלק מנבחרת לאומית רוסית).

עם זאת, מתקפת סייבר נרחבת, שניסתה לשבש את טקס הפתיחה של אולימפיאדת החורף ב-2018, שויכה בהמשך למודיעין הצבאי הרוסי (GRU). אפשר שהרוסים ביקשו לנקום כך על מניעת השתתפות הנבחרת הלאומית הרוסית באולימפיאדה זו.

בשנה האחרונה מנסה רוסיה לשקם את השתתפותה בארגונים מהם הודחה, ולשכנע באמינות בדיקותיה למניעת הסמים בספורט. עם זאת, מחלוקות קשות עדיין אופפות תהליך זה.

שערוריות הקשורות בספורט מזעזעות גם את הזירה הפנים-רוסית מפעם לפעם. מתבלט הניסיון שעשתה ממשלת רוסיה בקיץ 2018 לנצל לרעה את ההתלהבות הלאומית מעריכת אליפות העולם בכדורגל, כהסחת דעת.

במקביל לאליפות פורסמה רפורמה פנסיונית לא פופולרית. המהלך הציני זוהה ע"י הציבור, ועורר להידרדרות באמון בכל מוסדות השלטון, לרבות הנשיא עצמו.

ממשלת רוסיה ניסתה לנצל את ההתלהבות הלאומית מאליפות העולם בכדורגל, כהסחת דעת לפרסום רפורמה פנסיונית לא פופולרית. המהלך הוביל להידרדרות באמון במוסדות השלטון ובנשיא עצמו

אם ציפה ממשל פוטין לחזק את התמיכה הציבורית בו באמצעות אירוח מופתי של אליפות העולם – הישג זה נשחק לחלוטין לאור פרסום הרפורמה הפנסיונית. הגם שהמשחקים האלה אורגנו היטב, גם הם סבלו לשערוריות רבות – גניבות כספים ע"י גורמים שהיו מעורבים בפרוייקטי הבינוי הגדולים. כמו כן, רוסיה הואשמה בניסיון לקנות קולות של חברי ההנהלה של FIFA כדי לזכות באירוח המשחקים.

סיכום

ניתן לזהות קווי המשכיות ברורים בין הניהול של הספורט בתקופה הסובייטית לבין האופן, שבו הספורט מקודם ברוסיה כיום. גם הסובייטים ראו ערך בספורט כאפיק ל"השפעה רכה" מבית ובחו"ל. גם בבריה"מ הספורט נוהל ריכוזית, במטרה להוכיח בכל מגרש ספורט ל"קפיטליסטים הדקדנטיים" את העליונות של הספורט הסוציאליסטי. גם הסובייטים ניסו לחזק את יוקרתם באמצעות עריכת אירועי ספורט גרנדיוזיים.

בדומה לאולימפיאדת סוצ'י -אירוע הספורט הגדול בכל הזמנים של בריה"מ – המשחקים האולימפיים של 1980 במוסקבה – הביא לשיא את הפוליטיזציה של הספורט. רק 80 מדינות השתתפו, 66 מדינות החרימו. זאת, כאמצעי לחץ, שהובל ע"י ארה"ב להעניש את ברה"מ בגין פלישתה לאפגניסטאן שנה קודם לכן.

במערב נטען, כי כל ספורטאי רוסי מצליח נוטל סמי מרץ, ואף הדביקו לאולימפיאדת 1980 כינוי: "האולימפיאדה בכימיה". הסובייטים נקמו בארה"ב ע"י החרמת אולימפיאדת לוס-אנג'לס ב-1984

במערב נטען, כי כל ספורטאי רוסי מצליח נוטל סמי מרץ, לעתים מכמה סוגים, ואף הדביקו לאולימפיאדת 1980 כינוי "האולימפיאדה בכימיה". הסובייטים נקמו בארה"ב ע"י החרמת אולימפיאדת לוס-אנג'לס ב-1984.

רוסיה המודרנית צועדת בתלם שנסלל ע"י בריה"מ, אך בתוספת "הקפיטליזם הממלכתי", וללא העימות האידיאולוגי העמוק עם המערב. הספורט הוא מכשיר לגיוס הציבור מבית, ולהפצת הדימוי החיובי של רוסיה בעולם.

רוסיה מציבה לספורטאיה דרישות מקסימליסטיות. הניהול המרכזי של הספורט, חרף בזבוז המשאבים האינהרנטי שבו, אכן מסייע למוסקבה להגיע להישגים – הן באירוח התחרויות המובילות והן בטיפוח ספורטאים מצטיינים ברמה הבינ"ל. הספורט גם מסייע במעט לקעקע את הדימוי השבלוני העוין שהתקשורת המערבית מדביקה לחברה הרוסית.

מרוב הרצון להצליח בספורט, נציגים רוסים אינם מפספסים הזדמנות "לדרוך מחדש על אותה המגרפה" (ברוסית זה נשמע טוב יותר – כשדורכים על מגרפה שנשכחה, המוט הארוך שלה עולה במפתיע, ומכה את הדורך בראשו).

עם זאת, מרוב הרצון להצליח בספורט נציגים רוסיים אינם מפספסים הזדמנות "לדרוך מחדש על אותה המגרפה" (ברוסית זה נשמע טוב יותר – כשדורכים על מגרפה שנשכחה בין עשבים, המוט הארוך שלה עולה במפתיע, ומכה את הדורך בראשו). וכך, אפיק "ההשפעה הספורטיבית הרכה", הופך להיות מוקד נוסף של עימות בין רוסיה לבין המערב, ומכרסם בדימוי העוצמה הרוסית, במקום להעצים אותו.

2020 מזמנת לרוסיה אתגרים, ויש לקוות, כי תצלח אותם בכבוד וברוח ספורטיבית. בחודשים הקרובים תילחם רוסיה על זכותה להשתתף באולימפיאדת הקיץ ביפן – למול האשמות חוזרות לזיוף בדיקות הסמים של ספורטאיה. רוסיה משתתפת באירוח אליפות אירופה בכדורגל בקיץ 2020 (הנערכת ב12 מדינות במקביל). הממשל הרוסי – סביר שיבקש לנקז את תשומת הלב הציבורית לאירועים הספורטיביים, כדי שלא תפנה לפעילויות מחאה, בדומה לקיץ האחרון.

רוסיה משתתפת באירוח אליפות אירופה בכדורגל בקיץ 2020. הממשל הרוסי – סביר שיבקש לנקז את תשומת הלב הציבורית לאירועים הספורטיביים, כדי שלא תפנה לפעילויות מחאה, בדומה לקיץ האחרון

אשר לישראל – מי שחפץ להגיע אל לבם של מקבלי ההחלטות בקרמלין ובסביבתו, מוטב שיתעדכן בעיתונות הספורט, ויוכל להצטייד ברעיונות לקידום הקשרים עם רוסים גם בערוצים כאלה. ב-2020 מתוכנן הנשיא פוטין להגיע לישראל, ואולי כדאי לשקול אירוע ספורטיבי על סדר היום של ביקורו.

כל התמונות מאתר הנשיאות הרוסית, www.kremlin.ru

סא"ל (מיל.) דניאל ראקוב הצטרף למכון למחקרי ביטחון לאומי בשנת 2019. שרת בצה"ל 21 שנים, מרביתן באגף המודיעין. עסק במחקר מודיעיני ועבודת מטה, במיקוד על האתגרים האסטרטגיים והאופרטיביים הבולטים של צה"ל וממשלת ישראל, בזירות גיאוגרפיות מגוונות. מתמחה במעורבות המעצמות במזרח התיכון, בדגש על האסטרטגיה הרוסית באזור ויחסי רוסיה עם ישראל.

עיתונאי המסקר נושאי ביטחון סיפר לי לפני כמה שנים על ישיבה של הקבינט הבטחוני בה השתתף השר נפתלי בנט.

הימים היו תחילת ההפגנות על הגדר בעזה. צה"ל נאלץ להתמודד עם הפרות סדר קשות, ידויי מטענים ואבנים והפרחת בלוני נפץ.

הקבינט קיים דיון בנושא התמודדות ישראל עם המצב החדש על גבול הרצועה.

במהלך הדיון התפתח, כך על פי העיתונאי, ויכוח חריף בין השר בנט, אז שר החינוך ובין הרמטכ"ל גדי אייזנקוט.

על פי העיתונאי, בנט טען בתוקף כי צה"ל צריך לירות במפגינים על הגדר. במהלך הדיון, איבד הרמטכ"ל אייזנקוט את קור רוחו המפורסם, פנה לבנט ואמר לו, כי על אף שהיה מ"פ בצבא בעברו, הדבר לא הופך אותו למצביא דגול

בנט טען בתוקף כי הצבא אינו פועל כראוי, וחיווה את דעתו כי צה"ל צריך לירות במפגינים על הגדר על מנת למנוע את המשך ההפגנות. במהלך הדיון הסוער, איבד הרמטכ"ל אייזנקוט את קור רוחו המפורסם. הוא פנה אל השר בנט ואמר לו, לדבריו של אותו עיתונאי, כי על אף שהיה מפקד פלוגה בעברו בצבא, הדבר לא הופך אותו למצביא דגול.

ובכן, לא הייתי עד לשיחה ואינני יודע עד כמה הדיווח הזה מדויק, ובכל מקרה השר בנט נודע לאורך השנים האחרונות כמי שקרא לא אחת לקו קשוח, שלא לומר אלים, בטיפול של ממשלת ישראל מול עזה.

לאורך השנים בנט, לא רק שלא הסתיר את רצונו להתמנות לשר הביטחון של ישראל, אלא הוא אף איים וכמעט התפטר מהממשלה בשל העובדה שראש הממשלה נתניהו נמנע מלמנות אותו לתפקיד שר הביטחון.

לאורך השנים בנט, לא רק שלא הסתיר את רצונו להתמנות לשר הביטחון של ישראל, אלא הוא אף איים וכמעט התפטר מהממשלה בשל העובדה שראש הממשלה נתניהו נמנע מלמנות אותו לתפקיד שר הביטחון

אלא שכמו שאמר פעם אריאל שרון ז"ל: "הפוליטיקה היא כמו גלגל, פעם אתה למטה ופעם למעלה ומה שחשוב זה להישאר על הגלגל". בנט אכן נשאר על הגלגל, ולפני מספר ימים הודיע ראש הממשלה נתניהו כי הוא ממנה את בנט לשר הביטחון.

בנט נכנס לתפקידו בעיתוי המורכב ביותר בו נכנס אולי שר ביטחון בישראל לתפקידו אי פעם. בשעות הבוקר המוקדמות ביצעו צה"ל והשב"כ סיכול ממוקד בו נהרג בהא אבו אל עטא מפקד החטיבה הצפונית של ארגון הג'יהאד האיסלאמי ברצועת עזה ורעייתו. שניים מילדיהם נפצעו בתקיפה.

בעקבות התקיפה החל ירי טילים אל עבר ישראל, ירי שלא פסק עד רגע כתיבת שורות אלה.

והנה מסתבר כי מילים לחוד ומעשים לחוד. בעוד שבנט שרוצה להיות שר ביטחון, מדבר בשפה תקיפה ומציע תגובות קשות נגד האוייב בעזה, בנט שר הביטחון הנכנס הוא לא אותו שר גיבור

והנה מסתבר כי מילים לחוד ומעשים לחוד. בעוד שבנט שרוצה להיות שר ביטחון, מדבר בשפה תקיפה ומציע תגובות קשות נגד האוייב בעזה, בנט שר הביטחון הנכנס הוא לא אותו שר גיבור.

מדינת ישראל נוהגת לראשונה באופן מוזר. בשנים האחרונות חזרה ישראל והדגישה את אחריותו של ארגון חמאס לכל ירי מכיוון רצועת עזה. עכשיו ישראל מחסלת את יריבה המושבע של חמאס אבו עטא, ולמרות הירי המאסיבי היא אינה פועלת כלל נגד חמאס.

אין ויכוח כי מדינית ובטחונית מדובר במהלך נכון – עד כה חמאס לא התערבה באירועים והדבר מרסן במידה רבה את האירועים. נותר רק לשאול היכן עומדת לו גבורתו של בנט שקרא לירות על מיידי אבנים על הגדר. מה השתנה מאז הויכוח עם אייזנקוט ועד היום?

מסתבר שהקלישאה "דברים שרואים משם לא רואים מכאן" מתקימת גם בענייננו.

המסקנה היא לא להתרגש מפוליטיקאים שמדברים חזק ונחוש. בפועל, הם יושבים בדיונים בטחוניים, מרגישים חשובים, שומעים סקירות מודיעין ואוכלים בורקס

המסקנה היא לא להתרגש מפוליטיקאים שמדברים חזק ונחוש. פעם הם מבטיחים לנו לחסל את חמאס, פעם מבטיחים לנו לחסל את הנייה תוך 48 שעות או לכבוש את הרצועה ברגע שיירו ממנה ולו טיל אחד.

בפועל, הם יושבים בדיונים בטחוניים, מרגישים חשובים, שומעים סקירות מודיעין ואוכלים בורקס – ככה עובדת השיטה.

עו"ד גונן בן יצחק, בן 48 נשוי + 4. ממייסדי ארגון העובדים "תנופה לעובד". בעבר איש שב"כ ומפעילו של "הנסיך הירוק", והיום פעיל חברתי וחבר עמותת "חוזה חדש" נגד השחיתות השלטונית, ועמותת "ישראל יקרה לנו" הנלחמת ביוקר המחייה בישראל

אם יממת ההסלמה האחרונה הוכיחה משהו, זה שנתניהו איבד את המנדט הציבורי. הפרה הקדושה של החברה הישראלית תמיד היתה בטחון, ופעולה צבאית נגד אויב מובהק נהנתה מקונצנסוס של תמיכה. לא הפעולה האחרונה.

הפעם לא רק הצייצנים הקבועים נגד שחיתות שלטונית ערערו על טוהר המניעים של ההחלטה, אלא ראש הממשלה היוצא עצמו הפנים והפגין היעדר בטחון במנהיגותו שלו: כתוצאה קיבלנו אירוע תקשורתי מופרך, בו החשוד בפלילים שהפסיד פעמיים בבחירות ונכשל פעמיים בהרכבת ממשלה מתחבא מאחורי הסינר של ״אנשי המקצוע״, כדי להצדיק החלטה שהשביתה את רוב המדינה ליממה ותמשיך בימים וחודשים הקרובים להשפיע.

קיבלנו אירוע תקשורתי מופרך, בו החשוד בפלילים, שהפסיד פעמיים בבחירות ונכשל פעמיים בהרכבת ממשלה, מתחבא מאחורי הסינר של ״אנשי המקצוע״, כדי להצדיק החלטה שהשביתה את רוב המדינה

הסולידריות והתמיכה בלתי מעורערת של בני גנץ, יועז הנדל ושות׳ נראתה לרבים תלושה ואנכרוניסטית. וגם מאצ׳ואיסטית. נידף ממנה געגוע לטסטוסטרון ואדרנלין של חודש מילואים מבצעי, וניתוק מהציבור שתקוע שוב במקלטים ושואל את עצמו אם זה לא היה יכול לחכות שבועיים. או הציבור שתוהה ממתי משביתים חצי מדינה בגלל טילים.

אנשים שנתנו לבני גנץ מנדט להחליף, לא להסכים.

להתנקשות בבכיר בג׳יהאד האיסלמי בהא אבו אל-עטה, שנהרג אתמוך בביתו יחד עם אשתו, כמובן יש היבטים מיליטריסטים ״מקצועיים״ שקשורים בתזמון, הערכת נפגעים, סיכויי הצלחה וכן הלאה. אבל זו אינה החלטה מקצועית גרידא. אילו היתה כזו, הרמטכ״ל היה יכול לקבל החלטות כאלה ללא ראש הממשלה כפי שעושה לגבי מכלול עניינים ״מקצועיים״.

הסולידריות והתמיכה בלתי מעורערת של בני גנץ, יועז הנדל ושות׳ נראתה לרבים תלושה ואנכרוניסטית. וגם מאצ׳ואיסטית. נידף ממנה געגוע לטסטוסטרון ואדרנלין של חודש מילואים מבצעי, וניתוק מהציבור שתקוע שוב במקלטים

החלטה על התנקשות היא החלטה שיש בה מרכיבים פוליטיים ומדיניים לצד מקצועיים. ובעוד נראה שהציבור ממשיך לסמוך על מקצועיותם של אנשי המקצוע בדרג הבטחוני, הם לא סומכים על השיקולים הפוליטיים, מדיניים ואישיים של ראש הממשלה היוצא נתניהו.

לאורך כהונתו, נתניהו לא הוביל מדיניות חיסולים. כפי שאוהב להסביר שופרו של ראש המשטר בתקשורת המיינסטרים, עמית סגל, ״נתניהו מאוד שמרן״.

אביגדור ליברמן יצא מיד אחרי ההודעה על ההסלמה לתקשורת וסיפר שלפני שנה אותו נתניהו דחה הזדמנות לחיסולו של אותו בכיר הג׳יהאד האיסלמי. לא משיקולים מקצועיים, משיקולים מדיניים ופוליטיים. שיקולים ״שמרנים״.

לאורך כהונתו, נתניהו לא הוביל מדיניות חיסולים. כפי שאוהב להסביר שופרו של ראש המשטר בתקשורת המיינסטרים, עמית סגל, ״נתניהו מאוד שמרן״. אפילו ליברמן סיפר, שלפני שנה אותו נתניהו דחה הזדמנות לחיסול אותו איש ג'יהאד

מתי נתניהו כן אישר חיסולים?

5.5.19:

בעודו מנהל מו״מ להרכבת ממשלה וצריך להפעיל לחץ על ליברמן.

12.11.19:

בזמן שבני גנץ מנהל מו״מ להרכבת ממשלה, והוא צריך להפעיל לחץ על בני גנץ.  כך התמיכה החמה של גנץ ב״מקצועיות״ המבצע יצרה מצב, שיקשה עליו לקבל את התמיכה של הסיעה השלישית בגודלה, הרשימה המשותפת. על הדרך נתניהו דאג גם לקשור את החיסול בדה-לגיטימציה נוספת לרשימה המשותפת.

מעבר לאבדן המנדט הציבורי, נשאלת השאלה מדוע הושבתה חצי מדינה בגלל משהו שלצערנו הפך מזמן לשגרה.

לאורך כל כהונתו של נתניהו שוגרו לעברנו אלפי טילים. מירי רגב סיכמה את מדיניות הממשלה היוצאת באמירה ״אז מה אם הם ירו על אשקלון״. הטילים כמובן לא הגיעו רק לדרום, אלא גם עד תל-אביב והשרון, ואם נאמר את האמת, בתקופת כהונתו של נתניהו שוגרו גם טילים גם על הצפון.

לאורך כהונת נתניהו שוגרו לעברנו אלפי טילים. מירי רגב סיכמה את מדיניות הממשלה היוצאת באמירה ״אז מה אם הם ירו על אשקלון״. הטילים כמובן לא הגיעו רק לדרום, אלא גם עד תל-אביב והשרון, ושוגרו גם לצפון

ישראלים מכירים הסלמה, מכירים אינתיפדה, מכירים מלחמה. מה שאנחנו לא מכירים, זה ששר בטחון בן שלושה ימים, שספק עם המינוי שלו חוקי, בממשלת מעבר זמנית, עם ראש ממשלה יוצא עם כתבי אישום חמורים, שלא הצליח פעמיים להרכיב ממשלה ועכשיו מדבר על בחירות ישירות וסבב שלישי, יוצאים למצבע חיסול, שברור שיגרור לירי טילים, ואז משביתים חצי מדינה.

כשאנשים יושבים במקלט, הם רוצים לדעת למה. הם רוצים לדעת שלא היתה ברירה. והם רוצים לדעת שבעוד המצב קשה, יש תקווה.

אבל מה נתניהו, כמי שעדיין תופס את עצמו כמנהיג הבלתי מעורער, ולצידו סאנשו פאנזה הסרוג מרעננה עשה?

מיליוני אנשים יושבו בבית והעלו לעצמם בהאזנה למבזקים ובקריאת סטטוסים את רמת החרדה. מבצע שלום הפאניקה.

כמומחה לטרור, נתניהו יודע שטרור עובד לא על מניין פגועים אלא על אפקט האימה. פיגוע טרור ״מוצלח״ מבחינת ארגון טרור הוא לא זה שבו נפגעו הרבה אנשים בהכרח, אלא זה שהצליח להפיץ, לזרוע פאניקה ולהשבית שגרה

בשנת 1987, בנימין נתניהו הוציא ספר מורכב ממאמרים של אנשים אחרים להם כתב הקדמה בשם ״הטרור: כיצד יוכל המערב לנצח״. כמומחה לטרור, הוא יודע שטרור עובד לא על מניין פגועים אלא על אפקט האימה. פיגוע טרור ״מוצלח״ מבחינת ארגון טרור הוא לא זה שבו נפגעו הרבה אנשים בהכרח, אלא זה שהצליח להפיץ ולזרוע פאניקה, וכך להפר סדר, לפגוע בשגרה ולהשפיע על מדיניות.

טרור = אימה.

אין צל של ספק שמדובר במהלך מסוכן כאשר ראש ממשלה יוצא פועל ללא אמון הציבור ומנדט ציבורי. אבל ההשבתה של חצי מדינה מעלה שאלה שמעולם לא היינו צריכים לשאול את עצמנו, עד היום:

האם אנחנו עדים לפעילות טרור-עצמי?

ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם. Nitzan Waisberg is a design thinking specialist, lecturing and advising various organization. She is also a social and political activist in the field of education. She served as a Consulting Professor at the Stanford University d.school before returning to her homeland to find it almost unrecognizable. She lives in Hod-HaSharon with her husband and their four children.