קביעתו של בית המשפט המחוזי בנצרת, שנהפכה אמנם אך אושררה לבסוף בבית המשפט העליון – לפיה לא ניתן לנקוט בהפרדה מגדרית בקרב הצופים באירוע שנערך בפארק עפולה – מצטרפת להחלטת בית המשפט מהחודש האחרון.

ההחלטה המשפטית מהחודש שעבר, אוסרת על עיריית עפולה להעדיף את תושביה על פני מי שאינו תושב העיר, בכניסה לפארק העירוני, ומחייבת להעניק כניסה חופשית למקום לכלל תושבי המדינה.

לכאורה, מה הקשר בין שתי החלטות שנראות במבט ראשון כל כך שונות? מה הקשר בין החלטה המונעת הפרדה מגדרית – לבין החלטה העוסקת בהבטחת זכות הנאה ממשאב הציבורי לכלל?

המשותף הוא ששתיהן משקפות תפיסה משולבת של צדק חברתי וסביבתי, ויונקות מתוך השקפת עולם, לפיה המרחב הציבורי שייך לכולם, ולא ניתן להגביל את זכות השימוש בו. למרבה השמחה, השקפה זו הולכת ומשתרשת גם בקרב בתי המשפט ורשויות המנהל.

כפי שקרה באחרונה בעפולה, עלה החשש, שבבסיס מדיניות העירייה עומדים מניעים פסולים – להפלות ולהרחיק אוכלוסייה ספציפית מהשטח הציבורי הפתוח

הדרה או הגבלת נגישות של קבוצה מסוימת משטח ציבורי, בין אם באמצעות גביית דמי כניסה, איסור כניסה למי שאינו תושב העיר, או הפרדה על רקע מגדרי, קל וחומר על רקע דת או גזע, פוגעת בזכותו הקנויה של הציבור לכבוד, לחופש תנועה, לקניין הציבורי ולצדק סביבתי.

כבר בשנת 2007 תוקנה פקודת העיריות בעקבות עתירת "אדם, טבע ודין" כנגד עיריית רעננה בגין החלטתה לגבות דמי כניסה לפארק העירוני ממי שאינו תושב העיר.

אז, כפי שקרה באחרונה בעפולה, עלה החשש, שבבסיס מדיניות העירייה עומדים מניעים פסולים – להפלות ולהרחיק אוכלוסייה ספציפית מהשטח הציבורי הפתוח, באצטלה כי מדובר בשירות לתושבי העיר בלבד.

על אף שהעתירה נדחתה, פסק הדין הוביל לתיקון הפקודה, ולאיסור גביית דמי כניסה לגנים ציבוריים, למעט במקרים חריגים, שעתידים היו להיקבע בתקנות.

בשבוע שעבר שמחנו להתבשר כי תקנות אלו, אשר "אדם, טבע ודין" הביעה את התנגדותה הנחרצת לעצם התקנתן, נגנזו על ידי שר הפנים, מן הטעם של חשש מפני הדרה של אוכלוסיות מוחלשות.

בדרך כלל, מי שרגלו תודר מן השימוש בשטחים ציבוריים פתוחים – יהיה החלש, או המוחלש. אותה אוכלוסייה, שמתגוררת במקומות בהם אין תחליף לאותו גן ציבורי

השטחים הפתוחים הם חלק בלתי נפרד משגרת חיי האזרחים כולם, לפיכך, להדרה או אפליה במתן זכות זו יש השלכות חברתיות מרחיקות לכת, העשויות להפוך את מדינת ישראל למדינת סגרגציה המחולקת לשבטים או לקבוצות בעלי זכויות שונות.

בדרך כלל, מי שרגלו תודר מן השימוש בשטחים ציבוריים פתוחים, יהיה החלש, או המוחלש. אותה אוכלוסייה, שמתגוררת במקומות בהם אין תחליף לאותו גן ציבורי המצוי בתחום הרשות השכנה, אותה אוכלוסייה שאין ידה משגת לשלם עבור השימוש או ההנאה משטחים פתוחים (או מחופי הים), אותה אוכלוסייה שאינה קובעת את הכללים.

וכאן מגיע תפקידו של התכנון, אשר יכול, בסוגיות אלו, להיות כלי ראשון במעלה לשינוי חברתי. ההגנה על הזכות התכנונית לגישה חופשית לשטחים פתוחים ועל זכותו של היחיד ברשות הרבים, חותרת לכך שמערך השטחים הציבוריים הפתוחים יהיה כולו נגיש בפני כל אדם, ללא הבדל של דת, גזע, מין או מקום יישוב-באופן שיוויוני.

כפי שלא ייתכן שיסגרו את רחוב רוטשילד בתל אביב-יפו בפני מי שאינו תושב העיר, וכפי שיהיה זה אבסורד שמדרכות רמת גן יהיו סגורות בפני תושבי גבעתיים

כפי שלא ייתכן שיסגרו את רחוב רוטשילד בתל אביב-יפו בפני מי שאינו תושב העיר, וכפי שיהיה זה אבסורד שמדרכות רמת גן יהיו סגורות בפני תושבי גבעתיים, כך גם דברים בסיסיים כגון צעידה על מדרכות, כניסה לגינות-נוי ומעבר אל תוך שטחים ציבוריים פתוחים, אינם נחלתם הבלעדית של תושבי עיר זו או אחרת. מדובר בשירותים יסודיים שחייבת כל עיר לספק, גם לאורחיה מבחוץ.

הדבר החשוב ביותר שנלמד השבוע דרך פסיקות בית המשפט הוא, שצדק סביבתי וצדק חברתי חד הם. את ההבנה הזו צריך להוסיף ולהעמיק במישור הציבורי- אזרחי, ויש לקוות שגם במערכת הפוליטית.

התמונה, אגב, לקוחה מתוך עתירה שהגיש ארגון "עדאלה-המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל" נגד עיריית עפולה, באמצעות עו"ד סארי עראף ועו"ד פאדי ח'ורי, אליה הצטרף ארגון "אדם טבע ודין" כידיד ביהמ"ש.

עורכת דין טל גרנות היא ראש תחום קהילה, בריאות וסביבה באדם טבע ודין

גם אם ננסה ככל יכולתנו להאשים את הפורנו, יהיה זה בלתי אפשרי להימנע מן ההיבטים הדתיים-תרבותיים מאחורי פרשות דוגמת זו שהתרחשה בקפריסין. ניתוח אנתרופולוגי תרבותי מציע הסבר אלטרנטיבי לשאלה מדוע נשים מושפלות במיטה, ומדוע חברי הקהילה הלהטב״ית מותקפים ברחוב ללא סיבה הנראית לעין.

עם פרסום הפרשה בקפריסין הציעו מומחים שונים לערוך סדנאות של לימוד וחינוך מחדש לבני נוער ומבוגרים אודות מיניות בריאה. יוזמות אלו, מבורכות ככל שיהיו, חוטאות לאמת ומפספסות את ההיבט התרבותי בסיפור הנוכחי.

תפישות שמרניות-פוריטניות וטהרניות בישראל של שנת 2019, מתקדמת ככל שתהיה, הן הכלל הרווח. גילויים והחצנה של גוף ומיניות נתפסים עדיין כטאבו. עם פרסום הפרשייה בקפריסין, שכללה גילויי השפלה מילולית, ואף צילומים של יחסי המין הקבוצתיים והפצתם – עלו מיד אותם קולות וחזרו על המנטרה, כי יש לחנך למיניות בריאה ומטיבה.

אולם יש בכך כדי לפספס את ההיבט התרבותי-מסורתי-דתי בסיפור. לפי התפיסה הפוריטנית-טהרנית – מין שלא למטרות הולדה נתפס כמעשה טומאה. עמדה-תפישה זו מיוצגת על ידי שלוש הדתות המונותאיסטיות, וצר המקום מלעמוד על שורשיה.

לפי תפישה זו, מין כשלעצמו הינו חלק אינטגרלי והכרחי למהלך החיים, שמטרתו רבייה והולדה, ומשמש כלי לשימור התא המשפחתי-קהילתי, אך גילוי והחצנה של גוף ומיניות הינם טאבו ברוב החברות המסורתיות דתיות-שמרניות, המבקשות להצניעו ולהחביאו.

טאבו חברתי-תרבותי זה מייחס גילויים והחצנה של גוף מין ומיניות לקשת רחבה של תכונות, בהן טומאה, לכלוך, וזוהמה

נורמות חברתיות אלו מוחלות באמצעות רשת ענפה של כללים ואיסורים. רובם חלים על הנשים שנדרשות להיות מהוגנות וצנועות. טאבו חברתי-תרבותי זה מייחס גילויים והחצנה של גוף מין ומיניות לקשת רחבה של תכונות, בהן טומאה, לכלוך, וזוהמה.

הפנמה זו של תכונות אנושיות וייחוסן להתנהגויות, תפקידים, מגזרים או קבוצות בחברה – מכונה בפי סוציולוגים (למשל פייר בורדייה) "הביטוס".  מושג זה מתאר מצב לפיו נורמות חברתיות של מותר, אסור, מקובל ודחוי – מוטבעות באופן עמוק ותת-הכרתי בנפשו של האדם. האדם פועל וחושב – אולם איננו מודע לכך שמחשבתו אינה מחשבה עצמאית, אלא תוצר של התרבות בה גדל והתפתח.

מושג נוסף אשר עשוי להיות רלוונטי לענייננו הינו "הבניה חברתית". זה מתאר מציאות לפיה כללים, נורמות וערכים בחברה עשויים להיתפש כטבעיים, בעוד שבפועל הם ביטוי ושימור של יחסי הכוחות בין חלקיה וקבוצותיה. במקרה שלנו אלו יחסי כוחות מגדריים.

ניתן להמחיש את פועלו של ההביטוס בהסתמך על דוגמה מקטגוריה אחרת – צמח הקנאביס. לפי בורדיייה אין זה מקרה כי במדינות בהן מדובר בטאבו -השימוש יראה וייתפש כנרקוטי, בעוד ובמדינות בהן הדבר מקובל ואף חוקי, השימוש יהיה מהוגן, נקי ואף רפואי.

בורדייה גם היה מצביע על כי בדיון בעד ונגד ליגלזציה של קנאביס לא ניתן להשתמש בטיעון "כי זה לא חוקי" כדי להצדיק את ההפללה הקיימת, אולם עצם השימוש בו – יש בו כדי להמחיש כיצד ניתן בקלות להפוך מציאות, המשרתת אינטרסים, לכוח עליון שאין לערער עליו. הרגל אנושי-חברתי זה הוא הוא ההבניה החברתית של המציאות שבורדייה מדבר עליו.

נשים נדרשות לצניעות, וצניעותן מבטאת לא רק את טהרתן שלהן, אלא את טהרת החברה כולה. תפקיד הגבר לשמור על טהרה זו, ולבחור בין יצריו השפלים לכאורה לבין טהרת השבט

מאחר שהעיסוק והדחייה של גילויי גוף, מין ומיניות – הם אמצעי לשימור יחסי הכוחות המגדריים, ניתן יהיה לצפות כי חברות מסורתיות ופוריטניות יבחרו לאכוף את כללי האיסור והטהרה על המין הנשי בעיקר.

אלו נדרשות להיות צנועות, וצנעתן זו מבטאת לא רק את טהרתן שלהן, אלא את טהרתה של החברה כולה. תפקידו של הגבר הוא לשמור על טהרה זו, והוא זה שבאופן פרדוקסלי נדרש לעמוד ועומד בפני קונפליקט – בחירה בין יצריו המיניים (השפלים והנמוכים לכאורה) לבין שלמות וטהרת השבט.

בחירה במין שלא למטרות הולדה ורבייה או במסגרת של זוגיות מוסדרת – נתפשת כדבר טמא, ונושאת תכונות הביטוס של גועל ולכלוך, אשר כרוכות כמובן ברגשות אשם. הקונפליקט הינו בין הצורך למימוש היצר המיני לבין מימוש התפקיד הטבעי, לכאורה, כשומר ומגן התא המשפחתי-שבטי.

האופן בו יכול הגבר לפתור את הקונפליקט והאשמה הינו באמצעות הרחקה סימבולית של תכונות ההביטוס והשלכתן על האחר. את ההרחקה וההשלכה ניתן לעשות באמצעות קיום יחסי המין עם בת שבט אחר למשל. כלומר אישה מכפר, עיר, מדינה, דת או לאום אחרים.

קיום יחסי מין הוללים עם אישה גויה הינו, אם כן, אמצעי יעיל לשיכוך האשמה בעולם בינארי של טוב ורע (בבחינת מה שקרה בתאילנד נשאר בתאילנד). עוד אמצעי להשליך ולהיפטר מכל אותן תכונות שליליות, הינו השפלה וביזוי הצד השני, כלומר הפרטנרית ליחסי המין ההוללים.

ההשפלה, האלימות, ההתעמרות, הם אמצעי להיפטרות החברה מהתכונות המיוחסות לגילויים והחצנה של גוף ומיניות, הנתפשים כטאבו חברתי. הקורבנות הם דחויי החברה

במקרים קיצוניים ההשפלה עשויה להגיע עד כדי תקיפה אלימה של ממש, דבר השכיח למשל בעולם הזנות, שם גם האשמה היא גדולה במיוחד.

תקיפה והשפלה עשויה גם להתרחש ברחוב, כאמצעי בו החברה נוקטת כדי להרחיק ולהיפטר מאותן תכונות הגועל והסלידה המיוחסות לגילוי והחצנה של גוף מין ומיניות. קהילת הלהט"ב למשל היא מושא ומטרה לכל אותן השפלות ותקיפות אלימות.

ההשפלה, האלימות, ההתעמרות, כולם אמצעי להיפטרות החברה מאותן תכונות הביטוס המיוחסות לגילויים והחצנה של גוף מין ומיניות, הנתפשים עדיין כטאבו חברתי. הקורבנות הם על פי רוב דחויי החברה. ככל שמסמלים טאבו גדול יותר כך זוכים ליחס מזלזל, משפיל ואלים יותר – ודמם מותר.

ערן שלו הוא כותב תוכן עצמאי, פעיל חברתי ואקדמאי בתחום ההיסטוריה והחינוך

לא מזמן התבשרנו שסגן שר הבריאות ליצמן חשוד עכשיו גם בקבלת שוחד תמורת שידול לחוות דעת פסיכיאטרית, שתמנע את הסגרתה של מלכה לייפר, פדופילית, לכאורה, שתלויים נגדה 74 אישומים בגין אונס ותקיפה מינית.

בפרשה אחרת נחקרת התערבות דומה שלו לטובת עבריין מין נוסף המקורב לחסידות גור. גם בשבוע שעבר נודע, כי אוריה עסיס, תושב עמנואל בן 26, נעצר בחשד שביצע עבירות מין כולל אינוס, מעשי סדום ומעשים מגונים בלא פחות מאשר 105 קרבנות.

ידיעות מזעזעות על עבירות מין סדרתיות עם עשרות רבות של קרבנות.

מדוע 74 הקרבנות, לכאורה, של מלכה לייפר ו-105 הקרבנות, לכאורה, של תושב עמנואל היהודי – לא מעוררות שום הד ציבורי בקרב אותם אנשים שקראו לסרס ולתלות את מחמוד קטוסה?

כולנו זוכרים את הפולמוס הציבורי שהתעורר כאשר מחמוד קטוסה הואשם לשווא באונס ילדה בת 7. מדוע 74 הקרבנות, לכאורה, של מלכה לייפר, שליצמן לכאורה מונע מהם צדק, ו-105 הקרבנות לכאורה של תושב עמנואל היהודי – לא מעוררות שום הד ציבורי בקרב אותם אנשים שקראו לסרס ולתלות את מחמוד קטוסה?

בזמנו, אמילי עמרוסי קבעה ברדיו ש"אונס לאומני הוא מחריד הרבה יותר מאונס בידי יהודי ליד בית כנסת". חברתה ללאומנות הדתית השמרנית, שרה ב"ק, קבעה במעריב ש"כשערבי יוצא מהכפר שלו ואונס ילדה יהודייה, הוא פוגע גם בלאום היהודי“.

הגישה המתקדמת רואה קרבנות באופן שיוויוני. קרבנות הם קרבנות ללא הבדל דת, גזע ומין. הגישה השמרנית, כפי שאף הסבירה זאת שרה ב״ק, רואה ביחס השיוויוני לקרבנות ועבריינים ״צביעות״.

לשמרנים לא באמת אכפת מעבירות מין או מאונס. לשמרנים אכפת מלשמר את ההיררכיה השמרנית: אלוהים מעל האדם, גבר מעל אשה, רב מעל תלמידיו, דתי מעל חילוני, יהודי מעל ערבי, סטרייט מעל להט“ב, מבוגר מעל ילד, מתנחל מעל חייל, חייל קרבי מעל אזרח, ימין מעל שמאל, לבן מעל אתיופי, יהודית מעל דמוקרטית.

עבירות מין אינן בעיה מוסרית עמוקה כל עוד הן לא פוגעות בסדר השמרני, ב״לאום היהודי״.

שמרנים, לאומנים ולאומנים דתיים אינם מפלצות. הם לא מייחלים לעבירות מין. בהחלט עדיף לא לבצע אותם. אבל כל עוד העבירות מבוצעות על פי עקרונות ההיררכיה השמרנית, רואים בהם מעידות.  ביטוי של חוסר משמעת.

שמרנים ולאומנים דתיים אינם מפלצות. הם לא מייחלים לעבירות מין. בהחלט עדיף לא לבצע אותם. אבל כל עוד העבירות מבוצעות על פי עקרונות ההיררכיה השמרנית, רואים בהם מעידות

זה לא ממושמע לאנוס ולתקוף ולהטריד אנשים. זו כניעה ליצר. ואיזהו גיבור הכובש את יצרו. הנחת העבודה של תפיסת העולם השמרנית היא שיצר האדם רע מנעוריו, או לפחות מאוד מאוד שובב, ומכיוון שכל המוסר של שמרנים ובטח שמרניסטים יהודים נשען על מישטור עצמי, זה טבעי ומובן מאליו שיש מעידות.

כך למשל חז״ל קבעו שגבר נשוי שגובר עליו יצרו יכול ללכת לעיר אחרת לבוש שחורים ולעשות ״מה שליבו חפץ״ כל עוד האשה עמה שוכב טבלה במקווה וטיהרה את עצמה עבורו. מצד שני, במקרה של ״אשה סוטה״ (נואפת) יכולה להיות מחוייבת להתגרש, לא לקבל מזונות ולאבד מחצית מרכושה, כפי שקרה רק בשנה שעברה במקרה שנידון בבג״צ.

כלומר, לאלו שבראש ההירככיה מותר למעוד, בעוד לאלו ששפוטים לרגליהם, אין את אותה הפריוילגיה. אם עבירות מין קורות מלמעלה למטה, זה לא אידאלי, אבל לא מדובר בבעיה מוסרית חמורה.

כך למשל אופק בוכריס שהיה גם גבר, גם יהודי, גם דתי, גם ימני וגם חייל קרבי הורשע בהסדר טיעון על בעילה אסורה בהסכמה, והורד לדרגת אלוף-משנה בעסקת טיעון. אבל הוא לא נרקב חודשיים בכלא על מעשה שלא עשה כפי שקרה למחמוד קטוסה.

כך למשל אופק בוכריס שהיה גם גבר, גם יהודי, גם דתי, גם ימני וגם חייל קרבי, הורד לדרגת אלוף-משנה בעסקת טיעון. אבל הוא לא נרקב חודשיים בכלא על מעשה שלא עשה, כפי שקרה למחמוד קטוסה

כך למשל מוטי אלון שהיה רב הכותל וראש עמותת "מבראשית" תקף את תלמידיו הקטינים במשך עשורים, לכאורה. במשך שנים התכנסו שוב ושוב ועדות רבנים שאמרו לו לכבוש את יצרו, לא העבירו תלונות למשטרה, ולכאורה גם מנעו מאחרים להתלונן במשטרה.

מעמדו בהיררכיה איפשר לו מעידה אחר מעידה בלי פגע. אחרי שהוגש נגדו כתב אישום, הרב חיים דרוקמן, מנהיג הלאומנות הדתית (חתן פרס ישראל, חבר כנסת וסגן שר הדתות לשעבר ומהנהלת תנועת בני עקיבא) טען ש"שופכים את דמו" של מוטי אלון, והזמין אותו ללמד אצלו בישיבה.

ב-2013 הוא הורשע ונגזרו עליו עבודות שירות ו-15 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי על סך 10,000 ש"ח. רק אחרי ששוב עלו תלונות, חיים דרוקמן פעל להוריד את מוטי אלון בדרגה הרבנית שלו. זה לקח לחיים דרוקמן 13 שנה לעשות את זה, מהוועדה הראשונה שדנה בפגיעות מיניות שביצע.

איך זה משתווה עם הזריזות שבה התגייסו לאומנים ולאומנים דתיים לקדם את ההוצאה להורג של מחמוד קטוסה? האם בימין השמרני מתחלחלים מהקשרים העמוקים והמפרגנים של דרוקמן עם עבריין מין מורשע? שום דבר. חיים דרוקמן צח כמו בתולה.

האם בימין השמרני מתחלחלים מהקשרים העמוקים והמפרגנים של דרוקמן עם עבריין מין מורשע כמוטי אלון? שום דבר. חיים דרוקמן צח כמו בתולה

הכותרות מלאות בעבירות מין נתעבות, אבל התגובה הציבורית לאותן עבירות אינה אחידה. בעוד בעלי תפיסה מתקדמת רואים בכל קרבן קרבן במידה שווה, בעלי תפיסה שמרנית מגיבים בצורה סלקטיבית לעבירות מין כדי לשרת את תפיסת עולמם. ועוד מגדילים ומכנים את אלו שמגינים על קרבנות ללא הבדל דת, גזע, מין ומגדר ״צבועים״.

רק עבירות מין שמבוצעות נגד הסדר השמרני, הלאומני והדתי מצדיקות גינוי ופולמוס ציבורי. מי שלרוע מזלה או מזלו קרבן ל״בני טובים״ בראש ההיררכיה, יכולה למצוא את עצמה קרבן פעמיים.

פעם לפגיעה המינית, ופעם שנייה לדממה השמרנית, לאומנית ודתית שבפועל מתירה את גופו וגופה. היחס הסלקטיבי והמניפולטיבי הזה מסכן את כולנו. אסור לשתף איתו פעולה.

ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם. Nitzan Waisberg is a design thinking specialist, lecturing and advising various organization. She is also a social and political activist in the field of education. She served as a Consulting Professor at the Stanford University d.school before returning to her homeland to find it almost unrecognizable. She lives in Hod-HaSharon with her husband and their four children.