הסיור שקיים תא"ל רפי מילוא במנהרה והעונש שספג, העלו שוב את הטענה כי צה"ל כושל בהכלת והשארת קצינים נועזים שחושבים מחוץ לקופסה. אין בדברים ממש, אבל השאלה האמיתית היא, האם הצבא מחנך את מפקדיו הזוטרים שבשטח, להיות כאלה?

בשבוע שעבר קראתי את הספר "אל עלמיין" (הוצאת יבנה, 2004), שכתב ההיסטוריון הבריטי סטיוון באנגיי אודות הקרב שהכריע את המערכה במדבר המערבי, במלחמת העולם השנייה, בין הצבא הבריטי לצבאות איטליה וגרמניה הנאצית ב-1942. היה מעניין במיוחד לקרוא בספר דווקא על מערכה נשכחת אחרת, שקדמה במעט (בשנתיים) לזו שבה עוסק הספר.

פיקוד מוכוון משימה

ב-1940 ניהל הצבא הבריטי באפריקה מתקפת מחץ כנגד כוחות הצבא האיטלקי ביבשת, מבצע "מצפן" שמה. הגנרל הבריטי ריצ'רד או'קונור, קצין חיל רגלים "שעל חזהו עוד מתנוססת מדליית הכסף האיטלקית שזכה בה בשנת 1918 על גבורתו במלחמה" (עמוד 20), כשאיטליה ובריטניה עוד היו בעלות-ברית, פיקד על כוח שמנה 35 אלף חיילים, שבתוך 58 ימים התקדם כ-1300 ק"מ, הביס את הארמיה האיטלקית העשירית ולקח בשבי כ-130,000 חיילים איטלקים.

אחת הסיבות להצלחתו המרשימה של הכוח הבריטי, לגבור על כוח גדול בהרבה – היתה סגנון הפיקוד של מפקדו, הגנרל או'קונור. הוא "נהג להסביר את כוונתו לקצינים הכפופים לו, ואחר כך להעביר לידיהם את מלוא הסמכות…"

אחת הסיבות העיקריות להצלחתו המרשימה של הכוח הבריטי, לפי באנגיי, לגבור על כוח גדול ממנו בהרבה – היתה סגנון הפיקוד של מפקדו, הגנרל או'קונור. בניגוד לעמיתיו בפיקוד הבריטי הבכיר, נהג או'קונור "להסביר את כוונתו לקצינים הכפופים לו, ואחר כך להעביר לידיהם את מלוא הסמכות. כך ניתן להם חופש פעולה להחליט החלטות מהירות בשטח מבלי לקבל עליהן אישור מלמעלה. עם זאת הם פעלו בביטחון מלא שהם קולעים לכוונותיו" (עמוד 41). גישה זו, שפותחה בראשיתה בצבא הפרוסי במאה ה-19 זכתה לכינוי "פיקוד משימה".

בספרו, "פיקוד משימה" (הוצאת מודן, 2014), ניתח ד"ר איתן שמיר את תפיסת הפיקוד הזו וציין כי "למעשה מדובר במעין חוזה בין המפקד ומפקד משנה הכפוף לו, כאשר לאחרון מוענק חופש לבחור דרכי פעולה בלתי צפויות במטרה לבצע את המשימה שהוטלה עליו" (עמוד 19).

הסיבה לפיתוח התפיסה בצבא הפרוסי, כמאמר הרמטכ"ל הגרמני המפורסם – אבי הניצחון במלחמת פרוסיה-צרפת – הגנרל הלמוט פון מולטקה הקשיש, היתה ש"אם המפקדים הכפופים ימתינו להוראות, הם לעולם לא יוכלו לנצל את ההזדמנויות הנובעות מהמצב העכשווי… באופן כללי עדיף לפעול ולשמר את היזמה מאשר להמתין למהלך של היריב" (עמוד 51).

שמיר, שעשה את שירותו הסדיר בצנחנים ועבד בעבר במרכז דדו ובמשרד לעניינים אסטרטגיים, הדגיש בספרו שתפיסת ה"פיקוד משימה" מחייבת תרבות ארגונית מסוימת, שאינה מתפתחת מהיום למחר. היא נשענת על אתוס, מסורת וטיבו של הארגון, ייעודו ומטרותיו.

בהקדמה שכתב לספר, הדגיש הגנרל הרברט מקמאסטר, קצין שריון מצטיין בצבא היבשה האמריקני ולימים היועץ לביטחון לאומי של הנשיא טראמפ, כי "מפקדים זוטרים חייבים להיות כאלה הנוטים ליזום וליטול סיכונים, במידה הנחוצה לפעולה בפיקוד ולחימה, בסביבה מורכבת ורווית אי-וודאות, נגד אויבים נחושים וסתגלנים" (עמוד 13). אף שמקמאסטר צדק, הרי שהדבר מחייב תרבות וארגון שיוכלו לתמוך מפקדים שכאלו ולהכיל אותם.

בעוד שתפיסת ה"פיקוד משימה" היתה מושרשת בצבא הגרמני שבפיקוד הגנרל ארווין רומל, וסייעה לו (כמ"פ ומג"ד חי"ר במלחמת העולם הראשונה וכמפקד בכיר בשנייה) ולצבאו לקצור הצלחות טקטיות בשדה הקרב, הרי שאו'קונור היה חריג בצבאו.

כיום זכורה עמידתה העיקשת של הארמיה השמינית הבריטית בפני צבאו של רומל במערכה ההיא. אולם מפקדיה, הגנרלים קלוד אוקינלק ומחליפו, ברנרד מונטגומרי, ידעו שהכפופים להם לא חונכו לפי גישת ה"פיקוד משימה" אלא על-פי גישה שאסרה על יוזמה אישית והדגישה הקפדה על התכנית שנקבעה מראש, והקפידו לשלוט ולנהל אותם בכל פרט מן הקטן לגדול.

מחפש את האור בקצה המנהרה

נזכרתי בדברים הללו כשקראתי את הידיעה ב"ידיעות אחרונות" אודות סיור שערך מפקד אוגדת הגליל, תא"ל רפי מילוא, ועמו כוח קטן, במנהרה שחפר חזבאללה לשטח ישראל, שבמהלכו חצה והגיע עד לקצה הצפוני שלה, מאות מטרים בשטח לבנון.

הסיור התקיים בעיצומו של מבצע "מגן צפוני", לנטרול מנהרות החדירה שחפר חזבאללה, ומילוא החליט עליו מבלי שטרח לאשר זאת מראש עם הגורמים הממונים

הסיור התקיים בעיצומו של מבצע "מגן צפוני", לנטרול מנהרות החדירה שחפר חזבאללה, ומילוא החליט עליו מבלי שטרח לאשר זאת מראש עם הגורמים הממונים עליו ומבלי שנעשו כלל התיאומים הנדרשים, בכדי שיינתן לכוח סיוע וחיפוי נאותים.

למחרת הסיור עדכן את אלוף הפיקוד, אמיר ברעם, שבתורו עדכן את הרמטכ"ל, אביב כוכבי. ברעם, כך פורסם, טען אז, שלמרות שמדובר באירוע לא תקין, הרי ש"יש גבול לכמה שניתן להעניש מפקד לוחם שחתר למגע, וגם אם הוא טעה אסור להעניש אותו בחומרה". הרמטכ"ל, כך נראה, היה קשוב לכך והחליט לגזור עליו נזיפה ועיכוב דרגה בן שנה אחת. מפקד האוגדה עצמו, שמאחוריו מסלול שירות ארוך ובהצטיינות בשייטת 13 לצד גיחות לצבא היבשה, כמ"פ ומג"ד בגולני, ובהמשך כמח"ט מילואים ואוגדונר, הודה בבירור שנערך לו כי טעה אך הוסיף, "אני מפקד לוחם. לא יכול להיות שאני לא אכנס לראות את המנהרה עד סופה".

ברעם, כך פורסם, טען אז, שלמרות שמדובר באירוע לא תקין, הרי ש"יש גבול לכמה שניתן להעניש מפקד לוחם שחתר למגע, וגם אם הוא טעה אסור להעניש אותו בחומרה"

האירוע מיד פתח סערה זוטא בתקשורת, כאשר שוב נשמעה הטענה שצה"ל מקדש משמעת והקפדה על פקודות על חשבון אומץ לב ויצירתיות, ומפסיד צה"ל קצינים נועזים שחושבים מחוץ לקופסה. הפעם, לפחות, זו טענה ריקה מתוכן.

שורה של מפקדים בכירים דיברה בשבחו של מילוא השבוע. כולם ביקשו להסביר מדוע האירוע טופל כפי שטופל. שר הקליטה, האלוף (מיל') יואב גלנט, שפיקד על מילוא בקומנדו הימי, נזכר ששלח אותו "למבצעים בלבנון להניח מטענים מתחת למכוניות של מחבלים בכירים, לפשיטות מהים ולמבצעים מיוחדים", וסמך עליו מאוד. תא"ל (מיל') משה "צ'יקו" תמיר (ששמו תמיד מוזכר ברשימת הקצינים שהודחו מהצבא בטרם עת) שפיקד על מילוא בחטיבת גולני, ציין כי הרמטכ"ל פעל באופן מידתי. "הוא לא יכול היה שלא להעניש קצין שפעל בניגוד לנהלים והעונש היה נכון. הוא משדר לקצינים שגם אם קצין חתר למגע קדימה הוא לא יודח מהמערכת".

במאמר שפרסם ב"ידיעות אחרונות" כתב האלוף (מיל') גיורא איילנד, קצין צנחנים שפיקד בין היתר על בית הספר לקצינים, שהצבא "חייב להיות ער לכך שכדי לנצח בקרב נדרשת יכולת יוזמה ולקיחת סיכונים. במצבי קיצון צריך המפקד לא רק לקחת אחריות, אלא גם לפעול בניגוד לפקודות". איילנד הדגיש כי את "הדחף לעשות יותר צריך לתעל ולרסן, אך אסור לדכא". יש בכך מן הצדק, והדברים מהדהדים את אותה הקדמה שכתב מקמאסטר.

פיקוד משימה וצה"ל כבר לא

למרות הנזיפה ועיכוב הדרגה תא"ל מילוא ממשיך במסלולו הצבאי ויפקד על המכללה לפיקוד ומטה. סביר גם שבמועד מתאים יהפוך לחבר במטה הכללי בדרגת אלוף, וטוב שכך, אבל השאלה הגדולה היא מה מכל זה ניתן ללמוד על צה"ל.

בפוסט שפרסם בפייסבוק, בו הביע תמיכה במילוא ובמעשיו, כתב אל"מ (מיל') יובל בזק, ששירת שנים ארוכות בגולני, כי "אירועים מסוג זה מחלחלים עד למטה. הם מעבירים מסרים לכל שדרת הפיקוד, מסמנים את הנורמות למפקדי העתיד, מעצבים תרבות של דור שלם". למרות שכאמור, הרמטכ"ל הצליח לאזן יפה בין הצורך להקפיד על משמעת ומנהל תקין לצורך לחזק ולעודד את הקו הלוחמני שהפגין מילוא, נדמה שכאן היה בזק אופטימי מדי.

בצה"ל, כתב שמיר בספרו, היתה לתפיסת ה"פיקוד משימה" אחיזה מיום היווסדו, אם כי על בסיס יותר אינטואיטיבי ופחות על בסיס הכשרה. כדוגמה לכך מובא מבצע יואב במלחמת העצמאות, עליו פיקד יגאל אלון, כנגד הצבא המצרי. "המערכה בוצעה בידי צוות קרב בהיקף של אוגדה, והסתמך על לוחמת תמרון וגישה עקיפה. התכנית כללה מהלומות קשות ועמוקות מאחורי קווי המצרים. פקודת המבצע שנכתבה בידי קצין המבצעים של חזית הדרום, יצחק רבין, השתרעה על עמוד אחד. הפיסקה של 'השיטה', כללה מילה אחת בלבד – בעצמכם" (עמוד 97).

"…פקודת המבצע שנכתבה בידי קצין המבצעים של חזית הדרום, יצחק רבין, השתרעה על עמוד אחד. הפיסקה של 'השיטה', כללה מילה אחת בלבד – בעצמכם"

מאז זרמו הרבה מים בירדן. ביהודה ושומרון, שמהווה זירה תעסוקה מבצעית מרכזית עבור כוחות היבשה של צה"ל מתנהל הצבא בשיטה שונה מאוד. הפיקוד הבכיר מגדיר למפקדים הזוטרים גם את המשימות וגם את האופן שבו יש לבצע אותן, ומתקיים מיקרו-ניהול ומיקרו-פיקוד שמקטין המפקדים, ומחנך למפקדים עם "ראש קטן" שיצפו גם בעימות רחב להנחיות ברמה פרטנית שכזו, אף שהקשב של הרמות הממונות לא יהיה פנוי לכך.

במערך המילואים התופעה פגעה פחות, כי החשיבה האזרחית ותרבות "הראש הגדול" הם האתוס המוביל, שדוחק בינתיים את המרובעות הצה"לית. אבל בסדיר, "פיקוד משימה" הפך לסיסמה ריקה. מ"פ ומ"מ שפועלים באקלים תרבותי שבו יש לבקש אישור לכל מהלך לא יהפכו ליוזמים רק משום שמפקד אוגדה חתר בעצמו פעם אחת למגע.

בהרצאה שנשא תא"ל גיא חזות בכנס לזכר מפקדו בצנחנים, אל"מ דרור ויינברג, הוא סיפר כיצד בסיור שערך בגבול מצרים, פגש מפקד מחלקת שריון שנע בסמוך לגדר ובנשקו אין מחסנית.

כשחקר חזות מדוע אין המ"מ עם נשק טעון במרחב שבו הוא עלול להיתקל באויב (פעילי מחוז סיני של המדינה האסלאמית, למשל), השיב הקצין לחזות, שלא אישרו לו ושכך הורה לו המ"פ. "התווכחת אתו"? שאל חזות. לא, השיב המ"מ. כשבירר חזות את הדברים עם המ"פ קיבל את אותו דקלום, רק שהפעם ההנחיה הגיעה מהמג"ד, והמ"פ מילא את הפקודה, למרות שלא נראתה לו הגיונית.

"בעיני זאת לא היתה משמעת, זו היתה צייתנות. וצייתנות, בעיני, היא התכונה הכי מסוכנת לקצין בצה"ל, הראש הכי קטן שיש".

ההצהרה הזו תמצתה, לדבריו, את חולשת הפיקוד הזוטר של צה"ל. "בעיני זאת לא היתה משמעת, זו היתה צייתנות. וצייתנות, בעיני, היא התכונה הכי מסוכנת לקצין בצה"ל, זה הראש הכי קטן שיש". אין בדברים, הדגיש, בבחינת הרשאה להיות לא-ממושמעים, אלא הבנה שהמפקדים בשטח חייבים להיות כאלה שיוזמים ויודעים לפעול גם מחוץ למסגרת הפקודות, שכן המציאות משתנה והם צריכים לדעת להתאים עצמם אליה.

כשזה הצבא, קשה להאמין שפעולה נועזת של תא"ל, שבחר לחוש ברגליו את הקצה של מנהרת חדירה, תשנה משהו ברוח. ועדיין חייבים לנסות ולשנות. זו, אולי, המשימה העיקרית לפתחו של הרמטכ"ל כוכבי. המלחמה בסוף תגיע, ושם צבא ממושמע אך חסר יוזמה שתגיע מדרגי השטח, לא ינצח.

גל פרל פינקל, מפעיל הבלוג "על הכוונת", בלוג מדיני-ביטחוני על חזון, אסטרטגיה ופרקטיקה. בין היתר עבד כאנליסט בחברת מחקרי שוק ומודיעין עסקי. בעבר שירת בצנחנים ועבד במשרד ראש הממשלה. בעל תואר שני בדיפלומטיה וביטחון מטעם אוניברסיטת תל אביב. במחקריו עוסק בצה"ל, מערך המילואים, דוקטרינות ואסטרטגיות צבאיות.

ההיסטוריה חשובה. עם ישראל לא באמת לבדד ישכון וכדאי ללמוד גם מניסיונם של עמים ומנהיגים אחרים. נשיא ארה"ב הראשון, ג'ורג' וושינגטון, היה דמוקרט ענק וייחודי, שהשאיר אחריו מסורת שנשמרת כבר יותר ממאתיים שנים. מסורת של העברת שלטון מסודרת בבחירות דמוקרטיות, כאשר נשיא נבחר למקסימום שתי קדנציות, ונותן לעמו את האפשרות להתקדם הלאה עם נשיא נבחר חדש. ממש לא מובן מאליו.

לעומתו, קיסר הצרפתים, נפוליאון בונפארט, מינה עצמו לקונסול ראשון, יצר דיקטטורה צבאית בראשותו, נבחר לקיסר, ולאחר מסע מלחמה של כ-10 שנים המיט אסון על צבאו ועל צרפת בתבוסה מול רוסיה ובקרב ווטרלו. בעקבותיו של מי יבחר נתניהו ללכת?

מפקד צבא המהפכה ונשיא ארה"ב ה-1, ג'ורג' וושינגטון

מפקד צבא המהפכה האמריקאית והנשיא הראשון של ארה"ב, ג'ורג' וושינגטון, החליט לפרוש מהחיים הפוליטיים וסרב להעמיד עצמו לבחירה לקדנציה שלישית כנשיא ארה"ב ב-1796.

מפקד צבא המהפכה האמריקאית והנשיא הראשון של ארה"ב, ג'ורג' וושינגטון, החליט לפרוש מהחיים הפוליטיים וסרב להעמיד עצמו לבחירה לקדנציה 3 כנשיא ארה"ב ב-1796

וושינגטון הוביל את צבא המהפכה האמריקאית לניצחון על האימפריה הבריטית במלחמה קשה וארוכה, שהחלה ב-1775 ונמשכה כ-7 שנים לאחר הכרזת העצמאות האמריקאית ב-4 ביולי, שנת 1776, ונסתיימה בחוזה פריז, בו הכירה אנגליה בעצמאות ארה"ב ב-3 בספטמבר 1783.

וושינגטון נבחר וכיהן כנשיא ארה"ב במשך שתי קדנציות רצופות אך בחר בצעד נדיר ונחוש להעביר את השלטון הלאה וסרב להתמודד לקדנציה שלישית. בשנת 1796 כתב וושינגטון בעזרת יועציו אלכסנדר המילטון וג'יימס מדיסון את נאום הפרידה, שהתפרסם בעיתונות האמריקאית ב-19 בספטמבר 1796. מנהג שתי הקדנציות של הנשיאים בארה"ב נשמר בהיסטוריה האמריקאית כמעט ללא יוצא מהכלל והוא נובע ישירות מהדוגמה האישית הנדירה של הנשיא האמריקאי הראשון והדמוקרט הגדול ג'ורג' וושינגטון.

במחזמר המצליח המילטון שמתאר את המהפיכה האמריקאית מזווית מבטו של מזכיר האוצר האמריקאי הראשון, אלכסנדר המילטון, יד ימינו של וושינגטון, מוצג שיר פרידה מרגש שבו הנשיא וושינגטון מודיע להמילטון שהחליט לא לרוץ לנשיאות לקדנציה שלישית ולאפשר לאזרחי ארה"ב לבחור לתפקיד אזרח אחר מביניהם. צוות השחקנים של המחזה המילטון הוזמן לבית הלבן להופיע בפני הנשיא אובמה, ובשורה הראשונה בהופעה ליד אובמה ישב נשיא ארה"ב הנבחר ב-2020 – ג'ו ביידן.

וושינגטון כתב בנאום הפרידה ההיסטורי שלו:

"חברים ושותפי-האזרחים: הזמן לבחירה החדשה של אזרח לנהל את ממשלת ארה"ב מתקרב ולמעשה הגיע הזמן שבו המחשבות שלכם צריכות להתממש בבחירת האיש שיקבל את התפקיד החשוב ואמון הציבור. נראה לי נכון שאודיע לכם עכשיו על ההחלטה שקיבלתי לסרב להיות אחד מתוך אלה שמתוכם הבחירה תיעשה".

וושינגטון ביקש מאזרחי ארה"ב לקבל את רצונו לפרוש מהשירות הארוך שנתן להם כ-45 שנים מחייו. בנאום הפרידה וושינגטון הודה לארצו האהובה על ההזדמנות והכבוד הגדול שניתן לו לשרתה, שיבח את האחדות, את אחוות האחים ואת החוקה החופשית האמריקאית – מעשי ידי האזרחים. וושינגטון קיווה שהחוקה תישמר בקפידה ושהמימוש שלה יעשה בחוכמה ולטובה, כך שהאושר של אזרחי המדינות תחת החופש שמבטיחה החוקה יהיה שלם, וכדי שהשמירה של הברכה הזו – תוביל עמים שאינם מכירים עדיין את החוקה האמריקאית להעריך, לחבב ולאמץ אותה.

פתיחת נאום הפרידה של וושינגטון לאזרחי ארה"ב, 19 בספטמבר 1796

נתניהו גדל והתחנך גם הוא בארה"ב ומכיר בוודאי היטב את ההיסטוריה האמריקאית, את הדוגמה הנדירה למנהיגות של נשיאה הראשון של ארה"ב ואת האופן שבו בחר להיפרד מחבריו אזרחי ארה"ב של אמריקה.

נתניהו גדל והתחנך גם הוא בארה"ב ומכיר בוודאי היטב את ההיסטוריה האמריקאית, את הדוגמה הנדירה למנהיגות של נשיאה הראשון של ארה"ב ואת האופן בו בחר להיפרד מחבריו אזרחי ארה"ב

קיסר הצרפתים – הגנרל נפוליאון בונפארט

ב-1796, כשג'ורג' וושינגטון ויתר על ההתמודדות על קדנציה שלישית כנשיא, נפוליאון הפסיד לראשונה קרב מול הצבא האוסטרי בצפון איטליה, קרב בסאנו השני.

שלוש שנים לאחר מכן, ב-1799, נפוליאון נכשל בכיבוש העיר עכו ונאלץ לוותר על תוכניתו היומרנית לכבוש את ירושלים ולחזור לצרפת דרך קונסטנטינופול כקיסר המזרח, שהביס את הטורקים, הערבים, היוונים והארמנים.

באותה השנה, בגיל 30, ולמרות הכישלון במסע כיבושיו במזרח התיכון, הכריז נפוליאון על עצמו כקונסול הראשון של צרפת, ובשלוש השנים הבאות הקים דיקטטורה צבאית בהנהגתו בצרפת. במאי 1804 הסנאט הצרפתי בחר בו כקיסר הצרפתים והבחירה אושרה במשאל עם בנובמבר 1804 על ידי כלל אזרחי צרפת.

לאחר מסע מלחמות שנמשך כעשר שנים, בהן כבש נפוליאון את רוב מערב ומרכז אירופה, צבא נפוליאון הובס על ידי הרוסים ב-1814 ונפוליאון גורש לאי אלבה בים התיכון על ידי קואליציה של מדינות: אנגליה, רוסיה, פרוסיה ואוסטריה שכבשו את פריס.

נפוליאון לא נכנע ותוך פחות משנה הצליח לחמוק מכלאו באי אלבה, לחזור לפריס, לתפוס את השלטון ולהוביל את צבא צרפת לתבוסה קשה נוספת בקרב ווטרלו, בבלגיה שלאחריו גורש לאי סיינט-הלנה, שם נפטר ב-1821. ב-15 שנות שלטונו נפוליאון ביצע גם שינויים אזרחיים רבים בצרפת וב-1804 ניסח חוקה אזרחית חדשה, קוד נופליאון, קובץ החוקים של צרפת, ששימש מודל לחיקוי במדינות נוספות בעולם.

בניגוד לדוגמה של וושינגטון הנשיא הדמוקרטי האמריקאי, נפוליאון שיצר את החוקה האזרחית החדשה של צרפת, קוד נפוליאון, הקים דיקטטורה צבאית בראשותו, ראה עצמו מורם מעם, קיסר הצרפתים, ממשיכו של אלכסנדר הגדול והקיסרים הרומאים, זרע הרס וחורבן באירופה ולבסוף גם הביא אסון לצבאו ולצרפת.

בניגוד לוושינגטון הנשיא הדמוקרטי האמריקאי, נפוליאון הקים דיקטטורה צבאית בראשותו, ראה עצמו מורם מעם, קיסר הצרפתים, זרע הרס וחורבן באירופה ולבסוף גם הביא אסון לצבאו ולצרפת

בנימין נתניהו יחיד סגולה – הנסיך  

השר לשעבר זאב אלקין אמר בשבוע שעבר את האמת הפשוטה על נתניהו, שנאמרת לדבריו בחדרים סגורים וזכה לקיתונות מפי מיקי זוהר, שטען כי אלקין הוציא את הכביסה המלוכלכת. כך אמר אלקין:

"אתה יודע את האמת הפשוטה. לקחת משיקולים אישיים את כל המדינה לבחירות רביעיות מיותרות תוך שנתיים, בחירות הזויות. אתה יודע את האמת, אנחנו הולכים לבחירות ההזויות האלה בגלל רצונך להשפיע על בחירת פרקליט המדינה והיועמ"ש ובשביל התקווה שלך לחוק צרפתי. אבל אתה, אדוני ראש הממשלה, הרסת את תנועת הליכוד והבאת לתוכה אווירה של פולחן אישיות ופחד להביע ביקורת. הרסת את תנועת הליכוד, הם מפחדים ממך ומהאווירה שיצרת. הבאת לליכוד פחד להביע ביקורת וחצר ביזנטית. חברי כנסת שירוצו לאולפנים יבקרו אותי בשצף קצף אבל הם אומרים עליך בחדרים סגורים את אותו הדבר".

בנימין נתניהו לא הכריז על עצמו כי הוא קיסר ולא ניסה לשנות עדיין את הממשל בישראל לשיטה דיקטטורית בראשותו כדי לחמוק מהרשעה בבית המשפט, אך בכתב ההגנה שנמסר בשמו לבית המשפט העליון בזמן הקמת הממשלה ובהיותו כבר נאשם בפלילים טענו סניגוריו שהוא "יחיד סגולה".

המרחק בין טענה זו לגבי היותו יחיד סגולה מורם מעם – ועד לשינוי שיטת הממשל בישראל – אינו רב. ראש ממשלה נבחר אינו יחיד סגולה ואינו מעל החוק על פי החוקה הדמוקרטית של וושינגטון, אבל על פי נפוליאון בודאי שכן.

אלקין אומר שנתניהו ממשיך לעסוק במינוי פרקליט מדינה, יועץ משפטי וקידום חוק צרפתי מאחורי הקלעים למרות שהתחייב לחתום על הסכם ניגוד עניינים כדי לקבל את אישור בג"ץ להקמת הממשלה עם גנץ ולמרות חוות הדעת של היועץ המשפטי שהסכם ניגוד העניינים שניסח מחייב את נתניהו. נתניהו ממשיך לפגוע באופן שיטתי במעמד של היועץ המשפטי ושל בית המשפט והוא לא הודיע עדיין שיקיים את ההסכם לניגוד עניינים שניסח היועץ המשפטי לממשלה כדי לעמוד בהבטחתו לבג"ץ.  

נתניהו לא הכתיר עצמו לקיסר ולא ניסה לשנות עדיין את הממשל בישראל לדיקטטורה בראשותו, אך בכתב ההגנה שנמסר בשמו לביהמ"ש העליון בהיותו כבר נאשם בפלילים, טענו סניגוריו שהוא "יחיד סגולה"

עדיף שנתניהו יבחר ללכת בעקבותיו הענקיים של ג'ורג' וושינגטון ויאפשר לעם לבחור את מנהיגיו הבאים. עדיף שנתניהו יסרב להיות אחד מתוך אלה שמתוכם הבחירה תיעשה, כפי שכתב וושינגטון בנאום הפרידה, ולא יתמודד בבחירות הקרובות בפעם הרביעית תוך פחות משנתיים.

שלוש פעמים נתניהו ניסה לקבל את אמון הציבור ונכשל, עד שהצליח להקים ממשלה מנופחת, יקרה וכושלת רק בעזרת עריקתם של גנץ ואשכנזי, טריקים ושטיקים. ממשלה שהחזיקה פחות משנה ועכשיו בחירות רביעיות.

נקוה שלא יבחר חלילה בדרכו של נפוליאון, שמינה עצמו לקונסול ראשון, דיקטטור, שכפה על הסנאט הצרפתי לבחור בו כקיסר וגרר את צרפת לתבוסות נוראיות שהסתיימו בכיבוש פריס על ידי מדינות הקואליציה והגלייתו לאי סיינט-הלנה.

כדאי ללמוד מניסיונם של האמריקאים והצרפתים ולחסוך מאיתנו מלחמות מיותרות, הרס וחורבן. עם ישראל סבל די ורוצה לחיות חופשי בארצו, זו מהות הציונות, להיות עם חופשי בארצנו. כאשר "יחיד הסגולה" שמחשיב עצמו מורם מעם, שדורש לעצמו פטור ממסים ומהחוק, מנהל את ענייני המדינה כנסיך של מקיאוולי, התקווה להיות עם חופשי בארצנו מתערערת, והתקווה של "יחיד הסגולה" להימלט מגזר דינו בבית המשפט בעזרת חוק צרפתי מתחזקת.

כדי להבין את הפוליטיקה של נתניהו צריך כנראה לקרוא את ספרו של ניקולו מקיאוולי, הנסיך.

רמי רום הוא דוקטור לכימיה פיזיקלית, עורך פטנטים וחוקר עצמאי של מלחמת יום כיפור. מתמקד בעיקר בהשפעת הערוץ המדיני החשאי של קיסינג'ר ואיסמעאיל על המלחמה ובהתנהלות של שר הבטחון משה דיין במלחמה. פרסום קודם - תעלומת המפגש החשאי השלישי של קיסינג'ר ואיסמעאיל בספטמבר 1973, מערכות, גיליון נובמבר 2018: http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/5/114325.pdf