יש ויכוח בקרב אנשים עם זמן עודף בסוגיה – האם העשור מסתיים ב-2019 או ב-2020. אני בוחר באפשרות אחרונה, גם כי אני פדנט אך בעיקר מכיוון שזה מאפשר לי להמנע מגינוי קלישאתי של השנה היוצאת בלבד. אני מגנה את העשור המסתיים כולו.

חטאי 2020 ברורים לכל: כמעט 2 מיליון מתי קורונה בעולם, אבטלה המונית, סגרים וריחוק חברתי, מעט מדי חיי לילה ויותר מדי טלוויזיה. טוב שדונלד טראמפ סולק, אבל זה לא מאזן את השנה וקללותיה.

חטאי 2020 ברורים לכל: כמעט 2 מיליון מתי קורונה בעולם, אבטלה המונית, סגרים וריחוק חברתי, מעט מדי חיי לילה ויותר מדי טלוויזיה. טוב שדונלד טראמפ סולק, אבל זה לא מאזן את השנה וקללותיה

עם זאת, 2020 סיפקה סוג של שיא ראוי לעשור דפוק במיוחד – אם מבינים שבלוח השנה הגרגוריאני הספירה מתחילה מ-1 ולא מאפס. זה עניין מתמטי לטרחנים – אך גם האמת לאמיתה.

העשור היוצא הביא לעולם את עלייתה ונפילתה של הח'ליפות המרושעת של המדינה האיסלאמית והתעללויות באויגורים של סין וברוהינגים של מיאנמר – זוועות מהסוג שהאנושות טרם למדה למנוע. ישראל נקלעה לשלטון סמכותני של פוליטיקאי מחונן ואסטרטג מאותגר שכנראה הפך את מיזוגה עם הפלסטינים  לבלתי הפיך – טרגדיה מקומית. אבל קורה גם משהו רחב ועמוק יותר – תסיסה נוראית בתרבות "המערבית", המסומנת על ידי אי הסכמות מוזרות על דברים לכאורה בסיסיים כמו חופש, עובדות ואמת.

פופוליסטים חטפו את הימין

האנושות זקוקה לתנועה שמרנית שפויה כדי להזכיר לכולם ששינוי הוא לא תמיד דבר נפלא. אנו זקוקים להתקדמות, אך גם לקולה של הזהירות הנבונה המקדשת את ערך המיתולוגיות והמסורות היוצרות תחושה של שותפות גורל והופכת בכך את החיים לנסבלים עבור רוב האנשים.

שנות העשרה של המאה ה-21 הן העשור שבו תנועות שמרניות במדינות מפתח – באופן ההרסני ביותר ארצות הברית, אך גם בברזיל ומקומות אחרים – הפכו לאספסוף זועם של לאומנים קיצוניים, ספקני מדע וסוחרי תיאוריות קונספירציה.

בראיה אחרת, קבוצה צינית של עשירים האוהבים מיסים נמוכים ושונאים רגולציה השתלטו על המפלגה הרפובליקנית בארה"ב והבינו כיצד לגרום להמונים להצביע נגד האינטרסים הכלכליים של עצמם – על ידי הרעלת מחשבותיהם בפרופגנדה זהותית ודתית והשנאת ה"מומחים" הליברליים וה"אליטות".

זה העשור שבו תנועות שמרניות במדינות מפתח – באופן ההרסני ביותר ארה"ב, אך גם בברזיל ומקומות אחרים – הפכו לאספסוף זועם של לאומנים קיצוניים, ספקני מדע וסוחרי תיאוריות קונספירציה

התוצאה היא שרוב המצביעים הרפובליקנים, במקום לחוש מבוכה על מעשיו הנפשעים של טראמפ, מאמצים את שקריו המגוחכים על הבחירות הכביכול גנובות. זה מהפכני, לא שמרני. זה גרוע, ולא נראה שזה ייגמר בקרוב.

הפרוגרסיבים הרחיקו לכת בשמאל

האנושות זקוקה גם לתנועה פרוגרסיבית שדוחפת אותנו להיות טובים יותר. אנו נוטים לשכוח בשאננות שעד לפני מאה שנה לא הייתה זכות בחירה לנשים בשום מקום (למעט ניו זילנד). החוקה האמריקאית, שרבים הפכו אותה לדת חילונית, ראתה שחורים כפחות אנושיים, ומעשים הומוסקסואליים היו בלתי חוקיים בחלק גדול מארצות הברית עד לאחרונה. זוועות נמשכות כל הזמו ברחבי תבל.

אנחנו זקוקים לשמאל האמיתי כדי להזכיר כל הזמן כמה אנחנו עדיין רחוקים מחברה צודקת. אבל בארה"ב במיוחד התנועה הפרוגרסיבית בשנות העשרה של המאה ה-21 חרגה בצורה קשה (ונטולת הומור) מגבולות גזרת הסבירות.

לא נרוויח דבר מהפיכת האוניברסיטאות ל"מרחבים בטוחים" שלא מאתגרים את הרגשות העדינים של GEN Z. לא ראוי לרדוף אנשים עד חורמה על אמירות מטופשות ואי עמידה בתו תקן דרקוני של פוליטיקלי קורקט. תרבות ה"ביטול" הבלתי סלחנית מאיימת על תעשיות שלמות, החל בתקשורת, שאמורה להיות מעוז של חופש הביטוי. לא כל מחמאה היא הטרדה, לא כל הטרדה היא מינית, ולא כל בדיחת קרש היא גזענית. אלימות משטרתית נגד מיעוטים לא תתוקן על ידי "ביטול" המשטרה כמאמר הרדיקלים בארה"ב. המישיגעס הזה עוזר לימין, מכיוון שרוב תושבי כדור הארץ אינם חושבים שמגדר הוא המצאה של הפטריארכיה; הם עסוקים מדי בללדת ילדים.

תמונות של חיות מחמד הובילו לפוסט-אמת

מהפכת המדיה החברתית התחילה טוב: אנשים שחולקים תמונות של חיות מחמד, תינוקות וחופשות; חברים ותיקים המחדשים קשרים; שיח בלתי מוגבל על פילוסופיה, בישול ואירועים עכשוויים. ואז הגיעו האלגוריתמים. בשנות העשרה של המאה ה-21 אלה הוציאו מכל הבקבוקים את כל האינסטינקטים האפלים של הטבע האנושי ויותר לא סופרים את ההוגנות ואת העובדות.

זה ערער קשות את החברה הכללית לטובת שבטים ותתי שבטים שלא מסכימים על שום דבר כבר, כולל מה אמת ומה שקר. גרוע מכך, המדיה החברתית מסייעת לשקרנים, מכיוון ששקרים מעניינים יותר.

מהפכת המדיה החברתית התחילה טוב: אנשים שחולקים תמונות של חיות מחמד, תינוקות וחופשות; חברים ותיקים המחדשים קשרים; שיח בלתי מוגבל על פילוסופיה, בישול ואירועים עכשוויים. ואז הגיעו האלגוריתמים

המדיה החברתית מאפשרת מניפולציה המונית מכיוון שהסביבה הדיגיטלית יוצרת מונופולים בהיקף חסר תקדים. פעם זה עזר למתקוממים נגד רודנים אבל היום זה יותר מסייע לרודנים לעקוב אחר מתנגדיהם. אם להיטלר היו רשתות חברתיות, השקר הגדול יכול להיות גדול אפילו יותר.

הדמוקרטיה מתה באור השמש

שנות ה-20 של המאה העשרים החלו עם האביב הערבי, וקל לשכוח שלא היה שום דבר סרקסטי במונח. בין השאר בגלל הרשתות החברתיות, חוסני מובארק נפל במצרים, מועמר קדאפי הגרוע יותר הוצא להורג בלוב וכסאו של בשאר אסד התנדנד בסוריה. עשור לאחר מכן אין לנו דמוקרטיה כמעט בשום מקום באזור והמלחמה נמשכת בסוריה, בלוב ובתימן. במערב, לעומת זאת, דמוקרטיה הניבה מבול של החלטות מטופשות, והצעירים בורחים ממנה בהמוניהם. רבים מסתכלים כיום על סין עם הקפיטליזם הדיקטטורי של המפלגה הקומוניסטית כסוג של מודל, וזו עוד טעות מרה. שלושים שנה לאחר "סוף ההיסטוריה" של פרנסיס פוקיאמה, המצב מייאש, מביך ומביש.

פוסט לאומיות קמלה באירופה

זה אולי אופנתי לכסח את האיחוד האירופי, אבל זה לא הופך את הדבר לחכם. האיחוד האירופי עשה טעויות כמו מתן זכות וטו לכל מדינונת ואיחוד מוניטרי ללא איחוד פיסקלי. יתר על כן, היה זה פרויקט של אליטות שעשה מעט מדי נפשות בקרב אירופאים רגילים. אז ההמונים די שכחו שהמשימה של האיחוד האירופי – בה הצליח – הייתה להבטיח את השלום אחרי שתי מלחמות עולם (וגם לתת לאירופה כלכלה מאוחדת בקנה מידה שווה לסין ולארצות הברית המתחרות).

ההמונים די שכחו שמשימת האיחוד האירופי – בה הצליח – היתה להבטיח את השלום אחרי שתי מלחמות עולם (וגם לתת לאירופה כלכלה מאוחדת בקנה מידה שווה לסין ולארצות הברית המתחרות)

בשנות האלפיים היו מאמצים כושלים להעביר חוקה ונשיאות עבור האיחוד; בשנות העשרה של המאה ה-21 היו מריבות בין הצפון לדרום על כספים והגירה, נסתם הגולל על הצטרפות טורקיה, וחווינו מרידות פופוליסטיות במדינות קומוניסטיות לשעבר – ולבסוף הברקזיט האומלל.

אותו ברקזיט, עוד שגיאה דמוקרטית שנבנתה במידה רבה על שקרים, הניבה תוצאה שהיא סוג של אמת: מחצית הבריטים, ורוב המבוגרים מביניהם, לא מרגישים אירופאים. זה עצוב, כי עם כל השטויות הביורוקרטיות שלו האיחוד האירופי הוא פרוייקט שמביא הרבה טוב לעולם, גם פרקטית וגם רעיונית.

המוסיקה מחלקת אותנו לשבטים

בימים הישנים והרעים יותר מדי, נקבע הקאנון המוזיקלי על ידי אליטות תרבותיות לאורך מנעד רחב, שכלל ראשי אולפנים ומנהלי רשות השידור ותקליטנים ומו"לים עריצים. זה לא תמיד היה ידידותי למובילי חדשנות וזה הניב המון שטויות ושגיאות וחוסר צדק, והדברים ידועים. אבל לפחות זה איפשר לציבורים ומדינות לפתח  נרטיבים משותפים – תהליך שבלעדיו שבטי גאליה וחצי האי האפניני לעולם לא היו הופכים לצרפת ולאיטליה.

זה לא דבר נורא שרוב האנשים של פעם שמעו על הרולינג סטונס או על הסרט הסנדק או על הגשש החיוור. שנות העשרה של המאה ה-21, בהן אפילו שירותי סטרימינג מכילים אלגוריתמים מותאמים אישית, קרעו זאת בצורה נחרצת לרסיסים. נדמה שחלק ניכר מהמוזיקה העכשווית מיוצרת על ידי אלגוריתמים,  ורוב השירים האלה יישכחו במהרה (לעומת יצירות דוגמת "הצד האפל של הירח" מימים טובים יותר). לפחות, כאילו בנס, ​​הטלוויזיה (שאיננה ריאליטי) בימינו מפתיעה באיכותה; בזה ננוחם איכשהו.

*  *  *

מה אפשר לומר? הפוליטיקאים בגדול נכשלו, וההמונים לא עשו מספיק כדי להצדיק את האמונה האופטימית בחוכמתם הקולקטיבית. יש נקודת אור אחת: בעידן של ספקנות לא בריאה לגבי "מומחים", הגיחו אנשי המדע וניטרלו מגיפה עולמית בפחות משנה.

הפוליטיקאים בגדול נכשלו, וההמונים לא עשו מספיק כדי להצדיק את האמונה האופטימית בחוכמתם הקולקטיבית. נקודת האור: בעידן של ספקנות לא בריאה לגבי "מומחים", אנשי המדע ניטרלו מגיפה עולמית בפחות משנה

אולי הצעירים יסיקו מזה שמשפיעי אינסטגרם הם לא בני האדם החשובים ביותר. שמרו על חינוך, ערכים וראש פתוח; נסו לא לעשות יותר מדי שטויות.

מה יביאו שנות ה-20 של המאה ה-21? אף אחד לא יכול להבטיח גן של שושנים. אבל הגיע הזמן; הגיע הזמן ממש.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

לאחרונה פורסמה החלטת המשנה לפרקליט המדינה מומי למברגר, לפיה לא יוטל קנס על המשנה לנשיאת העליון, כבוד השופט חנן מלצר, אחרי שהפר את הנחיות הקורונה ועשה חתונה המונית לבנו בחצי השנה האחרונה.

על העובדות אין חולק. בחודש אוגוסט, בשיאה של המחלה, חיתן השופט חנן מלצר את בנו באולם אירועים. באירוע השתתפו שבעים איש באולם סגור. נשיאת העליון אסתר חיות השתתפה רק בחופה שהייתה בחוץ.

על העובדות אין חולק. בחודש אוגוסט, בשיאה של המחלה, חיתן השופט חנן מלצר את בנו באולם אירועים. באירוע השתתפו שבעים איש באולם סגור. נשיאת העליון אסתר חיות השתתפה רק בחופה שהייתה בחוץ

באותו זמן הנחיות משרד הבריאות התירו לאירוע כזה עשרים איש בפנים ושלושים בחוץ. אין כל ספק שהופרו ההנחיות.

אני שמעתי את הסיפור הזה ברדיו ואמרתי לעצמי: טוב, עוד אחד שהפר את ההנחיות. שכן באותה תקופה אף אחד כמעט לא קיים במאה אחוז את ההנחיות לגבי החתונות (תחשבו על חתונה עם אורחים משני צדדים, פלוס רב, צלם, תזמורת וכדומה, איך אפשר לעמוד במגבלת עשרים האיש).

אבל אחר כך הבנתי שיש כאן מקרה בוחן אמיתי.
האם אחרי שהסיפור התפרסם הוא ייענש או יינזף לכל הפחות?

אז החלטתי לפעול. פניתי לכבוד הנציב הממונה על השופטים, השופט בדימוס אורי שוהם, והגשתי תלונה. ייאמר לזכותו, כי למרות שחנן מלצר דרש לדחות מיד את התלונה – הוא ביקש ממנו הסברים.

כמו כן, הוא בדק לבד מול משרד הבריאות את התקנות הרלוונטיות לאותה תקופה בדיוק.

ואכן, כפי שכבר כתבתי, ההנחיות הופרו בוודאות. לטענת השופט חנן מלצר, הוא הבין שבגלל שמדובר באולם במלון מותר לו כן לנהוג כך. אני דן כל אדם לכף זכות, כולל את כבוד השופט חנן מלצר, ומאמין לו במאה אחוז שזה נכון.

השאלה איננה מה אני מאמין אלא מה לשון החוק. כל ילד יודע שאי ידיעת החוק איננה פוטרת את העובר עליו, אלא במקרה הכי מוצדק – מהווה לכל היותר הקלה משמעותית בעונש.

והנה דווקא במקרה הזה מתברר אחרת. הנציב אומר: קיבלתי את דבריו ואפילו נזיפה הוא לא יקבל. הכל בסדר. להיפך, כל הכבוד לו שטרח ובירר מול משרד הבריאות.

אז החלטתי לפעול. פניתי לכבוד הנציב הממונה על השופטים, השופט בדימוס אורי שוהם, והגשתי תלונה. ייאמר לזכותו, כי למרות שחנן מלצר דרש לדחות מיד את התלונה – הוא ביקש ממנו הסברים

באותה עת הייתי חבר בקבוצת פייסבוק בשם "לא מורמים מעם" של שירית כשר. שירית כשר היא ידידה שלי שנים רבות. אביה, פרופסור אסא כשר, כתב את הקוד האתי של צה"ל והיא כבר שנים פועלת בתחום של מאבק בשחיתות. בשנים האחרונות היא מובילה, בין היתר, את המאבק השפוי להפלת ראש הממשלה. כשאני אומר "שפוי" אינני מתכוון לכך שאני תומך בה, אלא שצורת המאבק שלה איננה חסימת כבישים ומיצגי עירום אלא הפגנות לגיטימיות וחוקיות.

אני תומך בראש הממשלה, ובנושא זה ובעוד נושאים רבים אנחנו חלוקים.
אולם מה שיפה בקבוצה זאת של "לא מורמים מעם", שחברים בה כולם, יהודים, ערבים, דתיים וחרדים, מכל הסוגים והאמונות. מטרת הקבוצה הינה אחת: להדגיש שלא ייתכן כי נבחרי ציבור יפרו שוב ושוב את ההנחיות ויקבלו הנחת "סלב", ואילו אנחנו אזרחי העם הפשוטים נשלם קנסות במיטב כספנו.

פניתי ליועמ"ש ודרשתי לקנוס את כל נבחרי הציבור שהפרו את ההנחיות וגם את המשנה לנשיאה. בעוד שאת כלל חברי הכנסת הוא אישר לקנוס, דווקא למשנה לנשיאה ניתנה שוב הנחת "סלב". הוא לא יקבל שום קנס. הנימוק? אמנם נעברה עבירה אולם העבירה היא בכלל על בעל האולם. הוא הוא האשם, לא כבוד השופט החף מפשע. מעניין שמאות אנשים שארגנו חתונות לילדיהם תמיד קיבלו קנס ולא יכלו לטעון שהם אינם בעלי האולם.

ייאמר ברורות, מטרתי איננה רדיפת השופט חלילה. גם הטלת הקנס עליו לא תרושש אותו וטוב שכך. אין בכוונתי לרושש אותו, אלא לגרום לו להבין ולחוש ולהיות חלק מאיתנו, כמו כל אזרח שווה.

לפני שבוע נסעתי ברכבת ושני שוטרים דיברו. אחד השוטרים סיפר לחברו שהוא היה על אזרחי והלך בלי מסיכה וקיבל קנס. הוא כמובן היה המום וניסה להסביר לשוטר שהוא שוטר בעצמו, אך ללא הועיל. ואז הוא אמר משפט מדהים: "נתתי עד כה מאות קנסות לאזרחים אבל שלי יתנו קנס? זה כבר הזוי".

אינני יודע אם בסוף הוא הצליח לבטל לעצמו (מהמר שכן), אבל יש כאן נקודה עמוקה. ישנם אנשים שמרגישים מורמים מעם. וזה לא ייתכן. תורת ישראל מצווה את דייני ישראל "כקטון כגדול תשפוטו". דין אחד יהיה לאזרח ודין אחד לגר הגר בארץ.

מטרת הקבוצה "לא מורמים מעם" הינה אחת: להדגיש שלא ייתכן כי נבחרי ציבור יפרו שוב ושוב את ההנחיות ויקבלו הנחת "סלב", ואילו אנחנו אזרחי העם הפשוטים נשלם קנסות במיטב כספנו

ברגע שהציבור יבין והוא מבין שישנה אכיפה בררנית ויש הנחת סלב, כל אמון הציבור במערכת יקרוס לחלוטין. זה לא כן ביבי לא ביבי. זה החיים בעצמם.

בזמנו אמר נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק:

"לבית המשפט אין חרב ואין ארנק לאכוף את דבריו. אמון הציבור במערכת ובבתי המשפט הם הם החרב והארנק שלנו".

ניכר שמישהו כאן פשט סופית את הרגל.

שי גליק, 33, הוא מנכ"ל ארגון בצלמו, לזכויות אדם ברוח יהודית, הפועל למען ערכי צדק משפט ומאבק בשחיתות משפטית. הוא איש מחשבים שאוהב לעזור לאנשים ולא מסוגל להשאר אדיש לעוולות. הוא אוהב משחקי שחמט ואוספים, בהם, אוסף של מאות מחזיקי מפתחות. אם יש למישהו מחזיק מפתחות מדובאי הוא ישמח לקבל.