"את זמר הפלוגות נשיר נא למזכרת,
אפל, אפל הואדי: המשמר הכן!
הלכה, הלכה פלוגה בלילה
בשרשרת
הלכה פלוגת שדה לאש ולמגן" (נתן אלתרמן 1938)
האם נסיגה היא תבוסה או ניצחון? השאלה הזו החזיקה את תודעת מקבלי ההחלטות בישראל מאז הקמתה, ובלבנון היא הכריעה לאורך שנים של מלחמה ללא תוחלת וללא תכלית, את ההתבוססות בבוץ הלבנוני ואת המעשה שרק גרם לבסוף לתחושת תבוסה. כי שום פוליטיקאי לא רוצה לרשום על שמו תבוסה ולכן אינו נסוג, לעולם. ושום מפקד בכיר בצה"ל לא רוצה לסגת, כדי לא לרשום על שמו תבוסה.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
הכותרות הראשיות עכשיו
הקיץ עבר, ואנו לקראת הימים הקדושים ביותר של הלוח השנה היהודי.
במהלך החודש האחרון התקיימו דיונים משמעותיים בפלטפורמות ובפורומים יהודיים שונים סביב נושא עברייני מין ומקומם בחיים היהודיים. רבים דנו האם ומתי ניתן לאפשר לעברייני מין לחזור לחיים הקהילתיים היהודיים. לטעמי, הנושא הבסיסי של כל אחת מהשיחות הללו הוא – האם יש מקום לסלוח לפוגעים מינית? ואם כן, איפה, מתי ואיך?
שאנה אהרונסון היא מנכ"לית מגן לקהילות, מרכז סיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית בחברה החרדית, הפועל ליצירת קהילות מוגנות. היא בעלת תואר Bs. בפסיכולוגיה, כמו גם הסמכה והכשרה בייעוץ לליווי חינוכי, מניעת התעללות וטיפול IFS. ניסיונה החל בהדרכת נוער בסיכון וכעוזרת מנהלת ב"צופיה", בית מגורים טיפולי לנערות מתבגרות. היא מתנדבת כמאמנת לדיני אישות יהודיים ועוזרת לידה לנשים עם היסטוריה של פגיעה מינית ונפגעות אלימות. היא מתגוררת עם משפחתה במטה יהודה, ישראל.
אמריקה לא מחכה לו
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
למקרה שפיספסת
כמורה לאזרחות בבית ספר תיכון – אני מאמינה בכל מאודי בתפקידי כמחנכת לערכים, חשיבה ביקורתית ושיח על המדינה היהודית והדמוקרטית. כמעט ללא פילטרים, אך באופן שיכבד את כל הצדדים ויאפשר שיח שפוגש את כל חלקי החברה, גם אם לא מסכימים עם חלקים מסוימים בה.
בימים אלו מבקשים ממני ומעמיתיי, גם אם לא באופן פורמלי, לנהוג באיפוק ובשקט יחסי, ולהיות מנותקים לכאורה מהשטח – מעמדות, אמירות ומהתייחסות למה שמתרחש מעבר לחלונות הכיתה (רפורמה, מהפכה, עילת הסבירות). בעיקר מצפים לכך מאתנו כאשר אנחנו עומדים מול התלמידים.
אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית בבניית חוסן אישי וקהילתי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל. מנכ"לית מרכז מגדלורים - הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חברה בוערים.
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
תגובות אחרונות
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
צריך היה לצאת מלבנון. לא היה טעם להשאיר את חיילי צה"ל במוצבים בלבנון כברווזים למיטווח. אבל הצורה בה הדבר נעשה היתה גרועה.
ראשית ברק הודיע שנצא מלבנון וקצב את הזמן – מה שגרם לכך שלא יהיה לנו מנוף ללחוץ על האויבים.
שנית, הוא איים על הסורים שנצא בלא הסכם, ונשאיר את לבנון בכאוס. איום מגוחך, שהסורים צחקו ממנו מאוד.
שלישית הוא הוציא את צה"ל משם בנסיגה מביישת, כשהשאירו הרבה ציוד מאחורנית, וגם את חיילי צד"ל, שמיהרו לגבול, והוכנסו בלי המכוניות שלהם.
ולבסוף, אהוד ברק הודיע שאם חיזבאללה ימשיך לירות עלינו – אנחנו נראה לו את נחת זרוענו. חיזבאללה המשיך לירות, וברק פחד להיכנס בחזרה ולהראות להם.
התוצאה – נסראללה הודיע שצה"ל הוא נמר נייר וישראל היא קורי עכביש. דבר שגרם לחיזוק ה"מוקאומה" ההתנגדות למדינת ישראל.
לא הנסיגה היא הכישלון – אלא הצורה שבה היא בוצעה