מאמרו של קלמן ליבסקינד במעריב, התומך במינוי אפי איתם לתפקיד יו"ר "יד ושם", הוא מאמר מניפולטיבי. ליבסקינד מדבר מהפוזיציה של בוגר ישיבה שלא בגר, של איש ימין מושבע, ולעזאזל העובדות. בניגוד לדבריו, אפי איתם רחוק מלהיות "האיש הנכון ל'יד ושם'", להיפך, הוא אחד האחרונים שיהיו ראויים לתפקיד זה.

הפוסל במומו פוסל

בתחילת דבריו, ליבסקינד מביא את עיקרי טיעוניו כנגד המתנגדים למינויו של איתם, המשתמשים לדעתו ב:

"מניפולציות, הוצאת דברים מהקשרם, ואיבה כלפי מה שהוא מייצג, מניעים את הקמפיין נגד מינויו של מי שיזדהה פחות עם אלה […] המביטים על החברה הישראלית ומזהים תהליכים".

מיד אח"כ הוא כותב בדיוק בנוסח הדברים שהוא יוצא נגדם. עושה מניפולציות, מספר חצאי אמת, מסתיר דברים שאינם תואמים למטרתו, ומגלה איבה כלפי כל אלו המתנגדים לאיתם ולדברים שהוא מייצג.

מיד אח"כ הוא כותב בדיוק בנוסח הדברים שהוא יוצא נגדם. עושה מניפולציות, מספר חצאי אמת, מסתיר דברים שאינם תואמים למטרתו, ומגלה איבה כלפי כל אלו המתנגדים לאיתם ולדברים שהוא מייצג

לפי ליבסקינד, ההתנגדות לאיתם נובעת משיקולים פוליטיים ומקורה במה שאיתם חושב, מה שהוא מאמין ומה שהוא מייצג. איתם חושב, מאמין, ומייצג את הימין הרדיקלי, וליבסקינד חושב שהימין צריך לצופף שורות ולהגן עליו ועל מינויו בכל מחיר, גם במחיר האמת.

לצורך זה, הוא תוקף את הפרופסורים חוקרי שואה, חוי דרייפוס, גיא מירון ויהודה באואר, שכתבו מאמר משותף ב"ידיעות אחרונות" בו הם מזהירים מהסכנה הגדולה שבמינוי איתם לתפקיד. לליבסקינד אין תשובות טובות לטיעונים המקצועיים של דרייפוס, מירון ובאואר, אז הוא תוקף אותם, במקום להגיב לגופם של הדברים, הוא מתקיף את הדוברים.

עצומה בינלאומית הקוראת למנוע את מינוי איתם

קבוצה גדולה, יותר מ-220 אנשי אקדמיה ורוח בעלי שם מאירופה, ארה"ב ומישראל, מרצים וחוקרים בתחום השואה והיהדות, חלקם עומדים בראש מכוני מחקר, מוזיאונים ומוסדות חינוך הקשורים לשואה והנצחתה – חתמו על עצומה בינלאומית הקוראת למנוע את מינויו של אפי איתם ליו"ר "יד ושם", כמי שהם מגדירים כ:

"פוליטיקאי הימני-קיצוני והבור מבחינה היסטורית".
“the outspoken right-wing extremist and historically illiterate politician Effi Eitam”.

בין החותמים: דברה ליפשטט, מבכירות חוקרי השואה והאנטישמיות בעולם, שזכתה בתביעת דיבה שהגיש נגדה מכחיש השואה דיוויד אירווינג; אלפרד בודנהיימר, העומד בראש המרכז לחקר יהדות בבאזל; מיכאל ברנר מאוניברסיטת וושינגטון ואוניברסיטת מינכן; יאן ואליידה אסמן, מבכירי חוקרי השואה בגרמניה; סוזנה השל, פרופסורית וחוקרת בכירה ב-Dartmouth College בניו המפשייר, ועוד רבים וטובים.

יותר מ-220 אנשי אקדמיה ורוח נודעים מאירופה, ארה"ב וישראל, מרצים וחוקרי שואה ויהדות, חלקם ראשי מכוני מחקר, מוזיאונים ומוסדות חינוך הקשורים לשואה, חתמו על עצומה בינלאומית למניעת מינויו

כאן יש לליבסקינד בעיה. קשה לחשוב ולהאמין שהחותמים על העצומה, שיצאו נגד מינויו של איתם, פעלו משיקולים פוליטיים. קשה לחשוב ולהאמין שחוקרי השואה המובילים בעולם שיצאו נגד מינויו של איתם פעלו משיקולים פוליטיים.
אבל לליבסקינד יש פתרון מההיסטוריה של טורקיה: הוא פשוט מתעלם מעצומה זו, מעין 'מלטה יוק'.

משפט גבעתי ב׳

אפי איתם היה מפקד חטיבת גבעתי, כאשר בפברואר 1988 חיילים מגבעתי היכו למוות עציר ממחנה הפליטים אל־בורייג'. החיילים והמג"ד הועמדו למשפט בבית הדין הצבאי של פיקוד הדרום, מה שנקרא משפט גבעתי ב׳. ב–1990 הרשיע בית הדין את הנאשמים בשימוש באלימות אכזרית. ומתח ביקורת רבה על מפקד החטיבה אפי איתם. בית הדין קבע כי:

"לפי הנטען כרוך המח"ט ישירות גם במעורבות ישירה בהכאה ענישתית של תושבים במספר מקרים. עדותו בעניין איסור מפורש שהטיל על השימוש במונח 'שבירת עצמות', נסתרת אף היא בעדויות".

"במגעיו עם פקודיו משמיע המח"ט אמירות המנוסחות בדרך תקיפה הקוראות את פקודיו – לעתים תוך פנייה לדרג הזוטר ביותר – להכות במתפרעים המקומיים ביד קשה […] הוא מחזק ותומך ידי העושים במלאכת ההכאה, תוך ציון מפורש כי התוצאות הפיזיות של ההכאה הינן טבעיות ואולי אף רצויות".

מבחינת ליבסקינד כל זה ענין שולי, נזיפה שאיתם קיבל בצה"ל לפני כמעט 30 שנה. הוא אינו מזכיר במאמר את הפרשה הזו ומתעלם מדברי השופטים על אפי איתם.

ליבסקינד מתעלם מדברי בית הדין הצבאי: "לפי הנטען כרוך המח"ט ישירות גם במעורבות ישירה בהכאה ענישתית של תושבים. עדותו בעניין איסור מפורש שהטיל על השימוש במונח 'שבירת עצמות', נסתרת אף היא בעדויות"

תהליכים

ליבסקינד מצטט במאמר קטע מתוך תיק הדרכה שהכין צה"ל למפקדים שנסעו לסיור בפולין:

"על אף המרחק העצום בין מה שקורה היום למה שקרה בגרמניה של שנות ה־30 ראוי לעתים שנשאל את עצמנו את השאלות הקשות האלו. האם אנו נמצאים לעתים בתחילתו של מדרון חלקלק, שבקצהו הרחוק אנו עלולים לבצע זוועות גם כן?".

ליבסקינד מניח שעל השורה התחתונה הזו, על המשמעויות, ועל הלקחים, תהיה מחלוקת בין איתם לבין המתנגדים למינויו. שאפשר להעריך בזהירות שאיתם יתחבר פחות למי שסבורים שישראל במדרון חלקלק. שאיתם יתחבר פחות למי שמזהים תהליכים, כמו יאיר גולן. ליבסקינד מעריך שבדיוק בנקודה הזו, אפי איתם מפחיד את כל היוצאים עכשיו נגדו. והוא ככל הנראה צודק. ויש ממה לפחד.

"יד ושם" נוסד, בין השאר, כדי להזכיר ולהזהיר מפני מה שגזענות יכולה להביא. מהרשע שבגזענות ובנכונות לשלול מהאחר את זכויות האדם הבסיסיות. איתם הציע בדיוק את זה. איתם דיבר יותר מפעם אחת על גירוש ערבים, על שלילת זכות הקמת מפלגות מטעמם, ואיים עליהם בשלילת זכויות גורפת. לכן הוא אינו מועמד ראוי לעמוד בראש "יד ושם".

אבל לפי ליבסקינד אפי איתם הוא:

"איש שאין כמוהו כדי לסמל את השואה ואת התקומה".

לפי ליבסקינד מינויו של אפי איתם יהיה מסר חינוכי חשוב, דווקא ב"יד ושם", ודווקא עכשיו. הבעיה היא שזה מסר הרסני ואיום, הפוך מערכי היסוד של "יד ושם".

איתם יתחבר פחות למי שמזהים תהליכים, כמו יאיר גולן, אבל חשוב ללמוד על השואה ובעיקר על התהליכים שהביאו לשואה ועל האזרחים שלא קמו ולא קמים להגן על הדמוקרטיה בפני דעות ומשטר שהביאו לשואה.

"יד ושם" נוסד, בין השאר, כדי להזכיר ולהזהיר מהשלכות הגזענות והנכונות לשלול מאחר זכויות אדם בסיסיות. לפי ליבסקינד מינויו של אפי איתם יהיה מסר חינוכי חשוב. הבעיה שזה מסר הרסני, הפוך מערכי היסוד של "יד ושם"

אביא מדברי פרופ' חנה יבלונקה, ואת דברי האמת של יאיר גולן סגן רמטכ"ל דאז.

"היטלר לא עלה לשלטון בינואר 1933 אלא בכל רגע נתון מ- 1919 בו לא נמצאו מספיק גרמנים שקמו להגן על הדמוקרטיה" (חוקרת השואה, פרופ' חנה יבלונקה במחאת בלפור ירושלים 4 לדצמבר 2020)

"….אם יש משהו שמפחיד אותי בזיכרון השואה, הוא זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל, ובגרמניה בפרט, אז לפני 70, 80 ו-90 שנה, ומציאת עדות להם כאן בקרבנו בשנת 2016" (סגן הרמטכ"ל, אלוף יאיר גולן, בטקס יום השואה במכון משואה בתל יצחק. 2016).

ולבסוף, גרמניה של 1933 אינה גרמניה של השואה, והיה תהליך שהביא מ-1933 ל-1942. שני הספרים האלו מתארים את התהליכים האלו:
בגן חיות הטרף – התפתחות המדיניות הנאצית כלפי הגרמנים והיהודים 1933 – 1937.
הדרך אל הפתרון הסופי – התפתחות המדיניות הנאצית כלפי היהודים, ספטמבר 1939 – מרס 1942.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.

אמון הציבור בטוהר הבחירות הוא תנאי מקדים לקיומה של דמוקרטיה. האיום העיקרי על אמון זה מגיע מזיופים אפשריים – הן בפועל והן בתפיסת המציאות של חלקים בציבור האזרחים. תפיסה המתעצבת בהשפעת פרסומים, שחלקם אינם נשענים על אמת כלשהי. זיופים כאלה יכול שיהיו אקראיים או, חלילה, מאורגנים.

אמון הציבור בטוהר הבחירות הוא תנאי מקדים לקיומה של דמוקרטיה. האיום העיקרי על אמון זה מגיע מזיופים אפשריים – הן בפועל והן בתפיסת המציאות של חלקים בציבור האזרחים

בסקירה זו, המבוססת על ניסיוני המצטבר ממערכות הבחירות האחרונות, אציב זרקור בעיקר על נקודת תורפה אחת במערכת ואזכיר ברמז כמה נוספות. אטען כאן כי רוב נקודות התורפה נמצאות בקלפיות עצמן ורק מיעוטן במעלה הדרך בואכה ועדת הבחירות המרכזית, וכי לאזרחים שהדמוקרטיה חשובה להם יש מה לעשות בנידון.

בנוסף אתייחס לסימנים מטרימים, המעלים את החשש לניסיון לזיופים מאורגנים לטובת הקואליציה הנוכחית בבחירות הקרובות דווקא. נדרשת התייצבות של שוחרי הדמוקרטיה להגנה על מערכת הבחירות הקרובה, שכן הרבה יותר פשוט למנוע זיופים קודם שהם מתרחשים מלהתחקות אחריהם ולנקות את השפעתם ההרסנית בדיעבד. התייצבות זו יכולה להיעשות באחת משלוש דרכים: באמצעות עבודה בתפקיד מטעם ועדת הבחירות המרכזית, דרך עבודה בתפקיד מטעם מפלגה או בהתנדבות למשמר הבחירות האזרחי.

משמר הבחירות האזרחי.
המשמר הוקם ע"י קבוצה של פעילים חברתיים בעקבות טענות לזיופים בבחירות 2015. המשמר החל את פעילותו בבחירות 4/19 ע"י הקלדה וניתוח תוצאות הפרוטוקולים של כל הקלפיות בארץ. נמצאו שורה של בעיות וחשדות לזיופים. משמר בחירות האזרחי נערך לבחירות 9/19 והוא מחפש מתנדבים. pic.twitter.com/daAFMVZdYz

— amir haskel (@AmirHaskel) September 2, 2019

משמר הבחירות האזרחי הוקם בבחירות אפריל 2019. מאות מתנדבי המשמר עברו על כל הפרוטוקולים של ועדות הקלפי בארץ כדי לוודא שהתוצאות שפורסמו תואמות את הכתוב בהם.

סימנים מטרימים מעלים את החשש לניסיון לזיופים מאורגנים לטובת הקואליציה הנוכחית בבחירות הקרובות דווקא. נדרשת התייצבות של שוחרי הדמוקרטיה להגנה על מערכת הבחירות הקרובה

גילינו טעויות אקראיות קלות, לא רבות, ללא שום עדות להטיה שיטתית, אבל התוצאה של הביקורת הזאת זעזעה אותנו בהיבט אחר: מצאנו עדויות לזיופים לכאורה בקלפיות עצמן, זיופים שעלולים להצטבר לקנה מידה ענקי, כלומר להזיז מנדטים ממפלגה אחת לאחרת. איני מתכוון כאן לפולקלור הידוע (והנכון כנראה, לצערי) על מתים שמצביעים או על "מצביעים" שנמצאים בזמן הבחירות בחו"ל, אלא על משהו שעלול להצטבר לסדר גודל אחר, עצום, של זיופים.

לדוגמה: לוועדת הקלפי מותר להכין להצבעה בכל פעם "מנה" של מעטפות ולחתום עליהן מראש. אלו צ'קים פתוחים במובן מסוים, וכל מנה כזו נרשמת בפרוטוקול. גודל המנה באפריל 2019 היה 50 מעטפות (הורד ל-25 בבחירות האחרונות, מרץ 2020).

בקלפי מסוימת התברר לנו שבשתי המנות האחרונות מספר המעטפות היה 50 אבל תוקן ל-100. שיעור ההצבעה בקלפי זו היה 94%, לעומת 68% בממוצע הארצי, כאשר הממוצע ביישוב הנבדק היה דומה לממוצע הארצי. התוצאות הראו אחוז הצבעה חריג לשלוש מפלגות מאותו הגוש, אשר היו – הפתעה(!) – זהות לשיוך המפלגתי של מי שהרכיבו את ועדת הקלפי.

תופעה זו של הוספת קולות, על פי החשד, יכולה להיעשות במהלך הספירה, כאשר כל הסופרים מסכימים עליה, או לאחר תום הספירה, כאשר הקלפי אינה נתונה להשגחה מספקת.

המתנדבים המסורים של משמר הבחירות זיהו חשדות למעשים כאלה רק במקומות שמעשים אלו נעשו בהם באופן רשלני. חשוב לומר כי מצאנו מתאם מלא בין הקלפיות שזוהו בהן חשדות לזיופים לבין הרכב לא מאוזן של ועדת הקלפי. בבחירות 2019 מועד א' היו כ-1,400 ועדות קלפי שהורכבו רק מנציגי הקואליציה ועוד 26 קלפיות שאוישו רק בידי נציגי האופוזיציה.

תוצאת הביקורת הזאת זעזעה אותנו בהיבט אחר: מצאנו עדויות לזיופים לכאורה בקלפיות עצמן, זיופים שעלולים להצטבר לקנה מידה ענקי, כלומר להזיז מנדטים ממפלגה אחת לאחרת

אבהיר כי ועדת הבחירות המרכזית שיפרה וחידדה את הנהלים בשתי מערכות הבחירות העוקבות באופן מרשים. ואולם אף על פי כן אין תחליף לנוכחותם של אנשים הגונים בקלפיות.

שיטת ההגנה על טוהר הבחירות בישראל מבוססת על ועדות קלפי המורכבות ממזכיר שאיננו נציג של שום מפלגה ומשלושה נציגי מפלגות שונות המגויסים ומשובצים על ידן. המזכיר אמור לשמש הזרוע הארוכה של ועדת הבחירות. את ההקצאות לנציגי המפלגות עושה ועדת הבחירות. למפלגות אסור להחליף ביניהן את נציגיהן, והדבר הובהר להן היטב לפני מערכות הבחירות האחרונות. לכל מפלגה מותר לשלוח משקיף לכל קלפי שאין לה בה ייצוג.

במערכות הבחירות האחרונות נוספו מזכירי קלפי לקלפיות מסוימות, על פי שיקול דעתה של ועדת הבחירות. כמו כן נוספו פקחי טוהר בחירות, שגם הם עובדים של ועדת הבחירות. פקחים אלו לבשו וסטים מיוחדים ובולטים לעין והשתמשו, בגלוי ובסמכות, במצלמות.

בבחירות הקרובות ועדת הבחירות עושה מאמצים מיוחדים להציב שני מזכירים ופקח בכל קלפי. כלומר, ההרכב המלא יהיה שלושה אנשי ועדת הבחירות, שלושה חברי ועדת קלפי שהם נציגי מפלגות שונות ומשקיפים. כל האמצעים הללו עשויים להקשות על זיופים, שכן כדי לזייף יהיה צורך בתיאום בין מספר אנשים גדול יותר.

אז מדוע אני בכל זאת מודאג?

אני מודאג בגלל שילוב של תעמולה שקרית המופצת ברשתות בנושא הזיופים בבחירות, אשר אני סבור כי מטרתה לקעקע את אמון הציבור בוועדת הבחירות המרכזית ובהליך הבחירות כולו, יחד עם מאמצי הגיוס לתפקיד מזכירי קלפי מטעם תומכי נתניהו, שהיינו עדים להם בשבועיים האחרונים. מאמצים אלה כללו קמפיין של תנועת "אם תרצו", וכן פוסט של ח"כ שלמה קרעי שהודהד זמן קצר אחר כך בחשבונות הטוויטר של משפחת נתניהו (ראו תמונה).

ציוץ של שלמה קרעי ושיתופו על ידי בנימין נתניהו ויאיר נתניהו

קלפיות, שמי שאמורים להיות בהן הזרוע הארוכה של ועדת הבחירות הם אנשים שיש חשש שהם מושפעים מתעמולה שקרית ואשר המחויבות שלהם היא למפלגה מסוימת ולאו דווקא לטוהר הבחירות – הן מרשם להיווצרות בעיה. אולי אפילו בעיה חמורה. הדבר נכון לא רק בהקשר של ספירת הקולות – מזכירים עוינים יכולים, לדוגמה, לעכב ולשבש הצבעה בקלפי ביישוב בו צפוי רוב לצד השני.

אני מודאג משילוב תעמולה שקרית המופצת ברשתות בנושא הזיופים בבחירות, שמטרתה קיעקוע אמון הציבור בהליך הבחירות כולו, יחד עם מאמצי הגיוס לתפקיד מזכירי קלפי מטעם תומכי נתניהו

יהיו התוצאות אשר יהיו – מה שמדאיג אותי בכל עניין טוהר הבחירות הוא שהתוצאות לא ישקפו את רצון האזרחים. אני רוצה שהפתק שהאזרח שלשל לקלפי יהיה הפתק הנספר ושהדברים ייעשו בהליך בחירות המנוהל בהגינות.

מידע שקרי: לאחרונה נחשפנו למתקפה על יושב ראש ועדת הבחירות ועל מנכ"לית הוועדה, עו"ד אורלי עדס. אחת הטענות הייתה שעו"ד עדס הייתה אחראית ל"העברת" שני מנדטים מגוש הימין לגוש המרכז-שמאל בבחירות האחרונות. זהו שקר!

משמר הבחירות האזרחי בדק גם בבחירות האחרונות את תוצאות האמת מול תצלומי דפי התוצאות ומצא שההבדלים היו זניחים לחלוטין. הינה הם כולם: בקלפי אחת "נץ" קיבלה 0 קולות במקום 2 קולות ו"ני" קיבלה 2 במקום 0; בקלפי אחרת "אמת" קיבלה 0 במקום 2, "ג" קיבלה 2 במקום 6 ו"ודעם" קיבלה 6 במקום 0; ובקלפי שלישית "ודעם" קיבלה 0 במקום 8 ו"ג" קיבלה 8 במקום 0. בסך הכול 4 טעויות שורה.

הפצת המידע השקרי החלה ברשתות מייד לאחר בחירות 2020, מתובלת בטענות בעיקר נגד הרשימה המשותפת – "למעלה מ-100% הצבעה" וכיוצא באלה טענות. אז בדקתי!

בכל תשע הקלפיות שנרשם בהן אחוז ההצבעה הגבוה ביותר הייתה הצבעה ברורה לגוש הקואליציה, ורק בקלפי אחת, העשירית, הייתה הצבעה עם יתרון לאופוזיציה. הקלפי עם שיעור ההצבעה הגבוה ביותר בבחירות 2020 הייתה עם 94% הצבעה, בחצור הגלילית, והתוצאות בה היו 1 לליכוד, 2 לש"ס ו-653 ליהדות התורה.

ערכתי בדיקות נוספות, מתוחכמות מעט יותר, אך קצרה היריעה כאן מלפרטן. מכולן עולה כי לא הייתה בעיה גורפת עם הקולות שנספרו לרשימה המשותפת. אין פירוש הדבר שלא נדרשת השגחה גם בקלפיות ביישובי החברה הערבית. שמירה הדדית בין גושים עומדת, כאמור, בבסיס השיטה.

בתפיסת העולם שלי לא נלחמים בשקר בעזרת שקר נגדי אלא בעזרת האמת. מה מניע את הקמפיין הזה, שאיננו מחובר למציאות? כנראה מטרות אחרות, כפי שראינו רק לאחרונה בארצות הברית.

אילו כל המפלגות היו שולחות משקיפים לכל הקלפיות, הייתה בעיית טוהר הבחירות מתחלפת כנראה בבעיה לוגיסטית: למצוא מקום וכיסאות לכולם. המפלגות משבצות משקיפים על פי שיקוליהן, וזה טוב וחשוב. משמר הבחירות האזרחי www.mishmar2021.org משבץ מתנדבים על פי ניתוח המאתר קלפיות שעלולות להיות בעייתיות.

הפצת המידע השקרי החלה מיד לאחר בחירות 2020, מתובלת בטענות נגד הרשימה המשותפת: "למעלה מ-100% הצבעה". אז בדקתי! בכל 9 הקלפיות עם אחוז ההצבעה הגבוה ביותר היתה הצבעה ברורה לגוש הקואליציה

עוד על הפרק: החל מיום שלישי, 2.2.2021, נפתחת ההרשמה למועמדות לתפקיד מפקח טוהר הבחירות מטעם ועדת הבחירות. התפקיד חשוב ביותר, והוא מתוגמל בשכר.

דמוקרטיה אינה קורית מעצמה. יש לטפח אותה ולהגן עליה. הדבר חשוב שבעתיים בעיתות של משבר.

יועד צור הוא פרופסור בפקולטה להנדסה כימית בטכניון וראש תוכנית האנרגיה על שם גרנד. בפעילותו הציבורית הוא בין מקימי ומובילי משמר הבחירות האזרחי. נשוי לחן, אבא לשלושה וסבא לשניים.

מי שעקב אחרי הדיונים הפתוחים של מושב בג"ץ על חוק הלאום, לא יכול היה שלא להבחין בהפצרה של השופטים מן הכנסת לחוקק סוף סוף חוקה לישראל. אם קלטתי נכון את רוח הדברים, הרי ששופטי בג"ץ אמרו: חוק הלאום אינו תקין, אבל זה חוק יסוד, ואפשר לתקן אותו רק אם יכתבו חוקה, ובה יהיה פרק שיתקן את תקלת חוק הלאום שלא מכיר בשיוויון כל האזרחים.

אם קלטתי נכון את רוח הדברים, הרי ששופטי בג"ץ אמרו: חוק הלאום אינו תקין, אבל זה חוק יסוד, ואפשר לתקן אותו רק אם יכתבו חוקה, ובה יהיה פרק שיתקן את תקלת חוק הלאום שלא מכיר בשיוויון כל האזרחים

הדרישה לחוקה היא מן הדרישות העיקריות של ההפגנות בבלפור, ומה שמוזר הוא שאף פוליטיקאי לא הרים הכפפה של בג"ץ והפגנות בלפור, ועניין החוקה לא עולה כלל על סדר היום הציבורי.

במקום לומר דבר דבור על אופניו, כמה מן הפוליטיקאים דיברו על "אמנה חברתית", ניסוח שנתפס בצדק כבריחה מן האתגר האמיתי שעמו מתמודדת ישראל של היום.

הבעיה של החוקה היא, שלדעת החוגים הדתיים היא מתנגשת עם התורה, שהיא החוקה האמיתית של עם ישראל. כלומר חיקוק חוקה יבטל, על פי תפיסתם, את מהותה של ישראל כמדינה יהודית. עצם העובדה שבג"ץ מפציר במחוקקים להביא חוקה לישראל מעידה על כך שבג"ץ לא חושב כך, או שמבחינתו חוקה המבטאת את שיוויון האזרחים מגבירה את כף הדמוקרטיה על חשבון כף היהודית, ומבחינת בג"ץ טוב שכך.

הבעיה היא שבגלל רמת הפוליטיקה שלנו, לא רק שאין התקדמות לכיוון חוקה, אלא להפך, יש נסיגה. עד היום היה אפשר לומר שיש חוקי יסוד שהם הבסיס לחוקה שתבוא בשעה טובה אי פעם בעתיד, המצב כעת הוא שכבר גם אין חוקי יסוד.

חוקי יסוד הם התשתית המוצקה והמוסכמת של ערכי יסוד, הקובעים את כללי ההתנהגות הכללית והפוליטית, אבל הפוליטיקאים שלנו שינו חוקי יסוד כאוות נפשם על פי צרכים פוליטיים מיידיים, והדברים באו לידי ביטוי בוטה בשינוי חוקי יסוד לצורך הקמת ממשלת החילופים ההזויה. אחרי חוק ממשלת החלופים אי אפשר לומר שיש לישראל חוקי יסוד, וגם התשתית לחוקה לעתיד לבוא חלפה עם הרוח.

מה שיותר חמור – אף פוליטיקאי לא מצא לנכון להבהיר שזה מצב לא תקין שיש לשנותו.

בגלל רמת הפוליטיקה שלנו, לא רק שאין התקדמות לכיוון חוקה, אלא להפך, יש נסיגה. עד היום היה אפשר לומר שיש חוקי יסוד שהם הבסיס לחוקה עתידית כשתבוא בשעה טובה. המצב כעת הוא שכבר אין גם חוקי יסוד

ואני הייתי אומר שלא רק מדובר ב"מצב לא תקין", אלא בצורך דחוף, אולי הכי דחוף, על מנת להחזיר את ישראל למסילה, לפני שתיפול מתוכה בריסוק אברים.
בלי מערכת ערכים מוסכמת, שום חברה לא יכולה להתקיים, קל וחומר להתמודד מול אתגרים קיומיים כמו המלחמה בקורונה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.