"יש ועדה למען השבת שאמרה שאנחנו לא יכולים להשתמש בבקבוקים שמייצרים בשבת. לא קשורה המילה חרם … ביקשנו באריכות רבה, יש הצעה שבשבת לא יעבדו יהודים", כך אמר היום יו"ר ועדת הכספים משה גפני בהתייחס למפעל פניציה שעלול להיסגר בגלל דרישת החרדים שיסגור תנורים בשבת.
גפני אמר את הדברים במסגרת דיון שהתקיים בועדה בנוגע לשלושת המפעלים שנסגרו ונמצאים בסכנת סגירה: חרסה בבאר שבע, שסגר את שעריו ופיטר 100 עובדים בגלל יבוא מתחרה של כלים סניטרים מבאר שבע; מפעל אמיליה קוסמטיקס בירוחם שנסגר אף הוא ופיטר 240 עובדים; וכאמור מפעל פניציה בירוחם, שנתון בקשיים בגלל שהיקבים הכשרים הפסיקו לרכוש את הבקבוקים שלו.
גפני הביע את האפולוגטיקה שלו בתגובה לדבריה של חברת הכנסת פנינה תמנו שטה ממפלגת כחול לבן, שלפיה "הקיצוניים מהלכים אימים על 250 משפחות".
רועי רגרמן, מנכ"ל חמת שהיא הבעלים של חרסה, אמר בדיון כי באצטדיון טדי בירושלים רכוש אסלות מתוצרת גרמניה ובכנסת מתוצרת טורקיה: "בחברון יש מפעל פלסטיק שמשלם 1,500 שקל שכר מינימום ומשאיותיו נוסעות חופשי במדינה … קלטנו 30 עובדים במפעלים אחרים, אני לא יכול להעסיק עובדים במפעל סגור".
חבר הכנסת מיכאל ביטון ממפלגת כחול לבן, אמר בנוגע לאמיליה, כי המפעל נכמר מיד ליד והבעלים פגעו בו אך הוא עדיין מרוויח למרות הכל: "חובתנו לפנות לבעלים ולוועד, לשבת ולסגור את הדברים בחדרים שקטים. זה מפעל שניתן להציל. פניציה עלה על פסי רווחיות, הוא היחיד שמייצר בקבוקים וצנצנות וממחזר 30 אלף טון זכוכית. 40 שנה היה לו היתר לעבוד בשבת וקומץ קיצוניים יוצר חרם. יש לאפשר כשרות המוסכמת על 95% מהאזרחים כדי להציל את המפעל".
ראש העיר הנוכחית של ירוחם, טל אוחנה, אמרה כי תיפגש עם מנהל אמיליה קוסמטיקס אך הביעה את רצונה לקדם גם מפעלים מוטי טכנולוגיה ולא רק "מפעלים של שכר מינימום".
מפעל נוסף בנגב מאיים להיסגר ולפטר את עובדיו, בפעם השלישית בתוך שבוע
הנהלת מפעל אמיליה קוסמטיקס בירוחם הודיעה כי היא בוחנת את סגירתו ופיטורי 240 עובדיו ● הנהלת מפעל חרסה בבאר שבע הודיעה השבוע על סגירתו והעברת הייצור לטורקיה וההסתדרות תבקש ביום ראשון מבית המשפט את פירוקו ● השבוע פורסם שגם "פניציה" בירוחם עלול להיסגר
עם זאת, החברה הודיעה כי "נכון למועד הדוח טרם התקבלו החלטות בדירקטוריון בדבר סגירת האתר (המפעל) בירוחם" וכי "הבחינה היא אך ורק ביחס לאתר בירוחם, ואינה מתייחסת ליתר אתרי החברה".
בעיתון "כלכליסט" צוטטו גורמים בהנהלת החברה שהסבירו כי "המפעל סובל מהפסדים, לאחר שייצור המותג הפרטי הצטמצם משום שהחברות המקומיות החליפו חלק מהייצור המקומי ביבוא, בשל הורדת המכסים על הייבוא ועלויות הייצור הגבוהות – בעיקר מחיר המים, והקשחה ברגולציה של משרד הבריאות".
מדובר במפעל השלישי בנגב שהנהלתו איימה השבוע על אפשרות לסגירתו ועל פיטורי מאות עובדיו, בהמשך למפעל "חרסה" בבאר-שבע ומפעל "פניציה" בירוחם.
הנהלת מפעל מוצרי הטואלטיקה חרסה בבאר שבע – אחד המפעלים הראשונים בנגב, שהוקם ב-1950 – הודיעה השבוע על סגירתו והעברת הייצור לטורקיה ופיטורי 120 עובדיו.
ההסתדרות תעתור ביום ראשון הקרוב לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ותבקש את פירוק המפעל. יו"ר ההסתדרות במרחב הנגב, מאיר בביוף, אמר ל"זמן ישראל": "אנחנו לא סומכים על הנהלת המפעל וניאלץ לבקש את פירוקו כדי להבטיח שהעובדים יקבלו את כל השכר ותנאי הפרישה המגיעים להם".
עובדי המפעל מפגינים בפתח המפעל ומול ביתו של בעל השליטה, יואב גולן, במחאה על הסגירה עברת הייצור ובדרישה לשלם להם פיצויים הוגנים.
קבוצת "חמת" הודיעה אתמול (ראשון) לבורסה לניירות ערך על כוונתה לסגור לאלתר את מפעל "חרסה" שבבעלותה. המפעל הוותיק, השוכן בבאר שבע, עוסק בייצור כלים סנטיריים ומעסיק 115 עובדים. סגירת המפעל תביא לפיטוריהם של כל העובדים.
עשרות מעובדי המפעל הפגינו הבוקר וחסמו את הכניסה ולמפעל. העובדים נשאו שלטים שעליהם נכתב "70 שנה ירדו לטמיון", ו"נלחמים על הלחם שלנו".
בהסתדרות טוענים כי הנהלת המפעל מתכוונת להעביר את הייצור לטורקיה. מההסתדרות נמסר: "מזה שנתיים קיים חשש בקרב העובדים לגבי עתידם התעסוקתי, בשל העובדה שהבעלים בנו מפעל לייצור כלים סנטיריים בטורקיה, ועתה החשש התממש עם החלטת החברה לסגור את המפעל בבאר שבע".
בהסתדרות טוענים כי החברה שכרה חברת אבטחה שמנעה את כניסת העובדים למקום. יו"ר ההסתדרות במרחב הנגב, מאיר בביוף, הורה לעובדים לסרב לקבל מהנהלת החברה מכתבי פיטורים עד שזכויותיהם יוסדרו בהסכמה.
אולי זו המסורתיות החזקה, אולי הקהילתיות המלוכדת, אבל אחד המראות הנפוצים בדרום תל אביב בשבתות הוא של אריתראים לובשי לבן, צועדים בדרכם לחתונה.
סצנת החתונות האריתראית צבעונית ומרובת טקסיות. כבר בשבת שלפני מועד החתונה, יצאו בני המשפחות של החתן והכלה לסט צילומים בטבע. הנשים ילבשו שמלות לבנות עם רקמות זהב – הגברים חליפות צבעוניות.
הצילומים האלה ישלחו למדינת המוצא כדי לשמח את קרובי המשפחה של הזוג הצעיר. לאחר הצילומים תפסע החבורה לאחת הכנסיות הפועלות מתוך דירות באזור, כדי להשתתף במיסה.
זקני הקהילה ישבו על במה מוגבהת לצד החתן והכלה, ואילו שאר האורחים, בסביבות 200 איש ואישה, יסעדו לצד שולחנות מאורכים
שבוע אחר כך, בערב החתונה, יקשטו בלונים ושרשראות צבעוניות את אולם האירועים. בדרך כלל מדובר באחד מכמה אולמות הפועלים במרתפי בניינים מסחריים בדרום העיר. זקני הקהילה ישבו על במה מוגבהת לצד החתן והכלה, ואילו שאר האורחים, בסביבות 200 איש ואישה, יסעדו לצד שולחנות מאורכים הפרוסים באולם וערוכים עם כלי אוכל חד פעמיים, בירות ומשקאות קלים.
הכנות לחתונה בדרום תל אביב. סמל להצלחה גברית (צילום: עידוא דגן)
האוכל, על טהרת המטבח האריתראי, יוגש בסגנון בופה, ויכלול מגוון תבשילים – הרבה קטניות, אורז ותפוחי אדמה לצד בשר בקר טחון או עוף, כשהם מבושלים בתבלינים כמו כמון, כורכום, פפריקה חריפה והל. המנות יוגשו לאורחים על גבי פיתת האינג'ירה הספוגית, שעשויה לרוב מקמח תירס.
ארומת קפה חזקה ועשן סמיך יקדמו את פני האורחים. מקורם בטקס קפה אריתראי מסורתי, שיתקיים באחת הפינות של האולם, ובו נשים יקלו פולי קפה על להבה עד שהם כמעט נשרפים.
טקס החופה יערך על ידי כומר הקהילה, ובמהלכו החתן והכלה יחליפו טבעות וינדרו נדרים כשידיהם מונחות על הצלב. בהמשך הערב ייבצעו בני הזוג את עוגת החתונה הצבעונית בליווי קונפטי, ויפצחו בריקודים לצלילי מוזיקה אפריקאית, ריקודים שיישמכו עד השעות הקטנות של הלילה.
בופה בחתונה אריתריאית. מדובר בהוצאה שיכולה להגיע לעשרות אלפי שקלים (צילום: דפנה טלמון)
לפי ההערכות בענף, מדי שבוע מתקיימות כ-3 חתונות בקרב בני הקהילה, מה שהופך את האריתראים לשיאני החתונות מבין מבקשי המקלט ומהגרי העבודה בארץ.
כמה כסף? עלות השכרת אולם נעה בין 8,000 שקל (לחלל מפואר יחסית) ל-3,000 שקל (לאולם ארעי במקלט או מרתף). לכך יש להוסיף את עלות הביגוד של הזוג והמלווים, הקייטרינג והאלכוהול, הלהקה, ואפקטים כמו זיקוקים. כך שמדובר בהוצאה שיכולה להגיע לעשרות אלפי שקלים.
עדן: "כשזוג צעיר מתחתן, מזמינים את כל הקהילה, וכל אחד נותן קצת כסף כדי שהזוג יוכל להחזיר את ההוצאות שלו על החתונה"
לדברי עדן טספמרים, מנהלת המרכז לנשים אריתראיות, הזוגות הצעירים מצליחים לממן את עלויות החתונה עם קצת עזרה מכל אחד מהמוזמנים הרבים. "כשזוג צעיר מתחתן", היא מסבירה, "מזמינים את כל הקהילה וכל אחד נותן קצת כסף כדי שהזוג יוכל להחזיר את ההוצאות שלו על החתונה".
בעלי המקצוע העיקריים בענף הם מתחום העסקים האתניים: תופרות שמלות וחליפות, מבשלות קייטרינג עם אוכל מסורתי, מאפרות, מעצבות שיער, מניקוריסטיות, צלמי סטילס ווידאו וגם הרכבי מוזיקאים. מאות אלפי השקלים שמושקעים מדי שנה באירועים אלה נשארים לרוב בתוך הקהילה.
לפי ההערכות בענף, מדי שבוע מתקיימות כ-3 חתונות בקרב בני הקהילה. סלון כלות אריתריאי (צילום: דפנה טלמון)
שלוש להקות פעילות
קיברום בנה, 28, הוא רווק שמשמש כזמר חתונות באחת משלוש הלהקות האריתראית הפעילות בשוק זה כיום. "בשוק החתונות האריתראיות בישראל יש שלוש להקות פעילות: 'צ'ורבאן', 'סנטבאן' ולנו קוראים 'קואליבאן', הוא אומר. "הלהקה שלנו מופיעה גם בחתונות ובשמחות אחרות, כמו בריתות (בר מצווה מוסלמית). לכל אירוע אנחנו מתאימים פלייליסט שישמח את החוגגים".
מה המוזיקה שמבקשים בחתונות?
"המוזיקה שלנו היא אריתראית מקורית, שמנוגנת גם באתיופיה ובכל הקהילות דוברות הטיגרית. היא מבוססת על סגנון ה'פנטטון', שפירושו חמישה טונים, או חמישה סולמות המנוגנים באמצעות חמש אצבעות".
מצליחים להתפרנס מזה?
"אין בזה פרנסה גדולה, אבל אנחנו אוהבים את המוזיקה ואוהבים להופיע כלהקה. המטרה שלנו היא להתקדם ולהצליח להרוויח מזה. בינתיים אני משלים הכנסה בניקיון רחובות, שטיפת כלים ובעבודות בניין. אין ברירה. אבל אני חולם שיום אחד אהיה זמר גדול במדינה שלי, אחרי שהממשלה הנוכחית תיפול".
תכירו את קיברום בנה – זמר חתונות (צילום: דפנה טלמון)
יש לכם קהל גם באריתריאה? צופים בכם ברשת?
"כן. רואים אותנו ולפעמים גם עושים לנו בעיות. לפני שנה, למשל, אחרי שהעלנו שיר מחאה נגד הממשלה האריתראית, רשויות מדינת אריתריאה פנו ליוטיוב בבקשה להסיר את השיר מהרשת. נאבקנו מול יוטיוב, ובסוף הצלחנו להשאיר את הסרטונים באתר".
תקרית אלימה
במהלך הכנת הכתבה, יצאנו לסיור באחד מאולמות החתונות ברח' לבנדה הסמוך לתחנה המרכזית החדשה בתל אביב. במקרה, הגענו לשם ביום האישה הבינלאומי. בפנים נערך אירוע של נשות קהילת מבקשי המקלט וילדיהן, בעוד שבחוץ נערכה הפגנה סוערת של הימין נגד האירוע.
אנחנו היינו בתוך האולם, כאשר לפתע החלה נהירה המונית החוצה. בירור קצר העלה כי אישה שמתגוררת בסמוך ריססה את חדר המדרגות בגז פלפל. מתנדבת בארגון אזרחי למען זכויות מבקשי המקלט ואחת המפגינות של ארגון התושבים המתנגדים לגירוש, נפגעו וקיבלו עזרה ראשונה.
המשטרה וכוחות השיטור העירוני הגיעו מיד, ושוטרת אחת לקחה אותי הצידה, שאלה כמה חוגגים יש בתוך האולם (כ-120), וביקשה ממני להפנות ילדים שנפגעו מהגז למתחם שהוקם בסמוך.
הפגנה מחוץ לאולם שמחות אריתריאי (צילום: דפנה טלמון)
שפי פז, מובילת המאבק נגד ההסתננות מאפריקה אמרה לנו כי "זה אירוע של מסתננים ותומכיהם. אני גרה כמה מטרים מפה והם מתנהגים כאילו המקום הזה הוא שלהם לגמרי. מפריע לי הרעש ומפריע לי עצם האירוע, הם עושים כאן אירועים כל יום ומתנהלים כאילו זה הבית שלהם. באנו להפגין נוכחות ולהבהיר שזה הבית שלנו! אנחנו נבוא מדי פעם, נפגין ונהרוס להם אירועים".
אבל לרסס גז פלפל לתוך הבניין!? יש גם ילדים בפנים.
"אחת החוסות בהוסטל הסמוך עשתה את זה. היא ריססה חופשי את כולם, זה לא קשור אלינו".
כמנהיגה אישה, את לא מוצאת סולידריות עם נשים אריתראיות ביום האישה הבינ"ל?
"לא. הסולידריות שלי היא עם הנשים שלנו, שלא חוגגות שום דבר. כל הנשים בדרום תל אביב סגורות בבית עכשיו, במוצאי שבת".
סיפורי שיער
למלם קסו וסהרון טקלמרים מנהלות מספרה שוקקת חיים מול התחנה המרכזית בתל אביב. למלם הייתה בעבר מורה בקורס הספריות של המרכז לנשים אריתראיות ו-ARDC. סהרון הגיעה לארץ לפני שבע שנים דרך סיני, ומאז עבדה כמנקה, קופאית, חדרנית, שוטפת כלים, עוזרת מטבח ומה לא. היא נרשמה לקורס של למלם, ולמדה שם שזירת צמות, החלקות, פאן, ומריחת צבע שיער. עם סיום הלימודים הצטרפה למורתה, ויחד השקיעו את כל חסכונותיהן בהקמת מספרה ומכון יופי.
"התחלנו לאסוף את הציוד, לקחנו מקום וזהו, הקמנו עסק". למלם וסהרון במספרה שלהן (צילום: דפנה טלמון)
"עוד כילדה בכפר הקטן באריתריאה, חלמתי שתהיה לי מספרה", אומרת סהרון. "יום אחד אמרתי ללמלם 'די, אנחנו חייבות לפתוח את המספרה כדי להרוויח'. אני עבדתי באותו הזמן בניקיון וכבר היה לי קשה, והיא עבדה במספרה מחוץ לעיר. התחלנו לאסוף את הציוד, לקחנו מקום וזהו. הקמנו עסק".
לא מעט מהלקוחות שלהן הן כלות ביום חתונתן. הטיפול בכלה לפני החתונה כולל תספורת וצבע, והוא עולה 150 שקל. אם הכלה רוצה, היא יכולה לקבל במקום גם טיפול מניקור לציפורניים ואיפור.
ההצלחה האולטימטיבית
לצד חיזוק המבנה הקהילתי, החתונה עבירה מסר למשפחה המורחבת שנותרה מאחור: אחרי כל התלאות והסכנות שעברו מבקשי המקלט, הנה הגיעו בני הזוג אל הנחלה והקימו בית חדש בישראל.
ועל רקע הקושי של רווקים למצוא בת זוג, לנוכח מיעוט הנשים האריתראיות הצעירות והלא נשואות, האירוע מסמן בעיקר את הצלחת החתנים: אם התחתנת, כנראה שבכל זאת הגעת למשהו בחיים.
עדן מסבירה לי כי "במשפחות המצליחות, הנישואים יציבים ובני הזוג פותרים את הבעיות ביניהם, מטפלים יפה בילדים, לא סוטים מדרך הישר, לא משחקים קלפים, והאמא חזקה ודואגת לעתיד ילדיה". אבל למרות האמונה החזקה שלה במוסד הנישואים, היא עצמה לא נסמכת על שולחנו של אף גבר: היא אם יחידנית לשלושה, שעובדת בכמה עבודות במקביל כדי לפרנסם.
למרות האמונה החזקה שלה בנישואים, עדן לא נסמכת על שולחנו של אף גבר: היא אם יחידנית לשלושה, שעובדת בכמה עבודות
جُمْعَة مُبَارَكِة אפקט פאודה: הישראלים נוהרים ללימודי ערבית
הבלשן אנואר בן-בדיס: "אני מנסה לעזור לתלמידים שלי להשתחרר מחשיבה על הערבית כעל שפת אויב, ויותר כדרך לתקשר איתי. זה לא מובן מאליו עבורם" ● חלק מהמורים הערבים מספרים כי הם מתקשים להתמודד עם החוצפה וההתנשאות של התלמידים היהודים
ב-20 השנים שבהן הבלשן אנואר בן-בדיס מלמד ערבית, הוא שמע כמעט כל סיבה לבחירה של יהודים ישראלים ללמוד את שפת האם שלו: יש ליברלים ושמאלנים שמקווים לשלום ומחפשים דרך לגשר על פערים; יש ימניים ומתנחלים; אפילו הנשיא ראובן ריבלין למד אצל בן-בדיס, וכמוהו גם חבר הכנסת בני בגין.
התלמידים שלו הם לרוב ירושלמים, אשר בתור תושביה של עיר שהיא בו בזמן מעורבת ומחולקת, באים במגע עם שכנים ערבים בסופרמרקט, בקניון ובבית הקולנוע ורוצים להיות מסוגלים להגיד "סלח לי" בערבית (אל-עפו) או "אני מדבר רק קצת ערבית" ("אנא אתחדת' פקט קליל מין אל-ערביה").
אולי הם גם רוצים לדעת מה האימאם קורא מהצריח ב-4 בבוקר.
התלמידים שלו, כ-300 בשנה, לומדים שלוש שעות בשבוע – נוסף על שיעורי הבית – בתקווה להגיע לרמה סבירה של ערבית מדוברת.
למעשה, לימוד ערבית הוא טרנד בימים אלו, בייחוד בקרב מבוגרים בעלי זמן פנוי המאמינים שכאשר השכן שלך מדבר בשפה אחרת, חשוב לדעת מה הוא אומר.
"חשוב לעזור להם להבין שזה מאוד מקובל, על אף שמדובר בשפה של האויב", אומר בן-בדיס. "אני מנסה לעזור לתלמיד הישראלי להשתחרר מחשיבה עליה כעל שפת אויב, ויותר כדרך לתקשר איתי. זה לא מובן מאליו עבורם".
לי גנקמן מעביר שיעורי בערבית (צילום: באדיבות המצולם)
עיריית ירושלים מציעה שיעורי לימוד שפה בכל שנה בערבית ובעברית, וכן בספרדית, באיטלקית וביידיש. אין הרבה ביקוש לאיטלקית, אומרת חגית ון דר הובן, מנהלת המחלקה להשכלת מבוגרים, אך שיעורי הערבית תמיד מלאים.
השנה פתחה העירייה גם שיעורי ערבית לעובדים. "הבנו שזה נכון", אומרת ון דר הובן. "בירושלים, יש לנו חיים משותפים, ואנחנו פשוט צריכים את זה".
בתל אביב, ישמעאל בן ישראל, בלשן ואחד ממייסדי A.M.A.L ("ערבית מדוברת לכולם") ומנכ"ל האתר LingoLearn ללימוד שפה, מדווח כי יש לו אלפי תלמידי ערבית בכל רגע נתון.
אריאל אולמרט, בנו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, הקים את "האמבטיה", בית ספר פרטי ללימודי שפה עם סניפים בתל אביב ובחיפה.
לאחר שהוסיף שיעורי ערבית ללימודי הצרפתית לפני ארבע שנים, בית הספר מונה כעת 400 סטודנטים הלומדים ערבית. הוא יוצר את החומרים החינוכיים שלו בעצמו, ושואף להפוך את רכישת השפה ליוזמה חיה ונושמת.
"הסיבה לכך שהיהודים לא דוברים ערבית היא מורכבת", אומר אולמרט. "הרעיון שלנו היה שאנחנו צריכים לעשות את זה בהנאה, לא משום שאנחנו צריכים, או משום שזה הדבר הנכון לעשות".
"פאודה הייתה עניין גדול, היא יצרה הרבה באז. עכשיו זה מגניב לדבר ערבית. אנשים צעירים רואים את אותם מסתערבים והם שרים בערבית, וזה משהו שהם רוצים לחקות"
בן ישראל סבור כי אחת הסיבות לעניין הגובר היא סדרת הטלוויזיה "פאודה", המתארת יחידה צבאית של מסתערבים הפועלת בשטחים הפלסטיניים. כל חברי היחידה דוברים ערבית שוטפת, וערבית נשמעת לעתים קרובות במהלך הסדרה.
"'פאודה' הייתה עניין גדול, היא יצרה הרבה באז", אומר בן ישראל. "עכשיו זה מגניב לדבר ערבית. אנשים צעירים רואים את אותם מסתערבים והם שרים בערבית, וזה משהו שהם רוצים לחקות".
כשהיה ילד, זה לא היה המצב. בן ישראל, 38, למד ערבית לראשונה בתיכון אצל מורה חיילת, מה שנראה סביר באותה תקופה, אבל לאחר מכן לא נראה לו הגיוני בכלל. "הקונוטציות הצבאיות של לימוד ערבית הן לא נורמליות", הוא אומר.
הוא רוצה שלימוד ערבית יעזור לישראלים צעירים לחשוב על חברה אזרחית משותפת, והוא רואה בערבית שפה של שלום, לא של מלחמה.
יש לו דעה דומה לגבי המורים שהוא מעסיק, הדוברים ערבית כשפת אם.
"חמאס אומר את זה"
אמל גאוני, סטודנטית באוניברסיטת תל אביב המלמדת בבית הספר היסודי גבריאלי בתל אביב, אוהבת את העובדה שהתלמידים הצעירים שלה, בכיתה ד', לא מגיעים עם דעה קדומה.
כלומר, ברוב המקרים. כשהיא לימדה אותם את המונח "אללה אכבר", שפירושו "אלוהים גדול", ונשמע לרוב בהקשר של מתקפות טרור, התלמידים הביטו זה בזה וצחקו, מספרת גאוני. "הם אמרו, 'חמאס אומר את זה'".
המקרה הוביל לשיחה על אנשים טובים ואנשים רעים. "זה לא רק ללמוד מילים", היא אומרת, "אלא להבין מדוע אנחנו לומדים את השפה הזו".
בן ישראל מגייס לרוב אימהות העובדות מהבית ללימוד בבית הספר המקוון שלו. "הן מייצרות פרנסה, ויש להן כעת מערכת יחסים עם יהודים", הוא אומר. "בבתי ספר, עבור הרוב המכריע של התלמידים, זו למעשה הפעם הראשונה שיש להם מערכת יחסים משמעותית עם ערבים באופן כללי".
לי גנקמן, עולה מקנדה, מלמד ערבית קבוצות קטנות של מבוגרים בבית הספר לשפות שאותו הקים, Damascus Gate ("שער שכם"). גנקמן למד ערבית בקולג', ולאחר מכן השתתף בתכניות בירדן ובדמשק לפני שהגיע לישראל.
התלמידים שלו הם ירושלמים יהודים, אשר רוצים לשוחח עם מוכרים בשוק מחנה יהודה, או לדבר על מזג האוויר עם הקצב שלהם.
אנואר בן-בדיס (משמאל) מלמד ערבית במוזיאון לאמנות האסלאם (צילום: ג'סיקה סטיינברג)
כשגנקמן מפרסם בקבוצת Secret Jerusalem, קבוצת הפייסבוק הידועה במגוון עצום של פוסטים על נושאים רבים, החל ממציאת בייקון בירושלים ועד חיפוש בעלים לכלבים משוטטים, הוא זוכה לשרשור ארוך העוסק בסיבות של אנשים ללמוד ערבית. "אתה תופתע מהתלמידים", הוא אומר.
התלמידים הדתיים שלו באים במגע תדיר יותר עם דוברי ערבית, בעיקר בעיר העתיקה. "תלמידים חילוניים אומרים, 'אני לא יודע איפה למצוא ערבים'", מספר גנקמן.
"אני לא מתעניין בגזע"
חלק מהאתגר של לימודי השפה הערבית הוא זהות המורים.
המורים לערבית של עיריית ירושלים הם יהודים, מדריכים מקצועיים שלימדו את השפה במשך שנים, אומרת ון דר הובן.
כשתלמידים פוטנציאליים שואלים את אולמרט מ"האמבטיה" על המורים לערבית, הוא אומר להם, "המורים שלנו דוברי ערבית כשפת אם. אני לא מתעניין בגזע".
כמחצית מהתלמידים של "האמבטיה" הם צאצאים למשפחות שבהן ערבית הייתה אחת השפות המדוברות, אשר רוצים להתחבר לשורשים שלהם, אומר אולמרט.
עם זאת, על אף שחמישית מאוכלוסיית ישראל דוברת ערבית, הספר הנפוץ ביותר ללימוד ערבית מדוברת נכתב בשנות ה-60 של המאה הקודמת על ידי כומר צרפתי, הוא מציין.
הבלשן אנואר בן-בדיס מלמד עברית בשכונת קטמון בירושלים (צילום: באדיבות אנואר בן-בדיס)
"זה למעשה ספר מאוד נחמד; הייתה לו אהבה אמיתית לשפה", אומר אולמרט. אבל הוא נכתב באותיות עבריות, מה שיוצר קשיים, הוא מציין.
"ללמוד שפה זה תהליך מתיש", אומר אולמרט, שהגיע להוראת שפה בעקבות לימודיו בתחום הספרות הצרפתית ותשע שנים של מגורים בפריז.
"יש בעיות ופרדוקסים של לימוד ערבית מדוברת – ערבית היא השפה שנמצאת בכל מקום ובאף מקום. אנחנו רוצים שהתלמידים שלנו יהיו מסוגלים לדבר ולא להיתפס יותר מדי לחוקים".
לא רק שפה, גם תרבות
בינתיים בירושלים, בן-בדיס לא נרתע מלהיכנס לפוליטיקה של לימוד ערבית. אולי זה הירושלמי העקשן שבו. הוא מאמין שאת שפת האם שלו צריכים ללמד רק דוברי ערבית ילידים, המבינים את האופי הישראלי.
"אתה מלמד לא רק את השפה, אלא את התרבות", הוא מציין. "אנחנו חיים באזור מסוים. ברגע שיהודי ישראלי מחליט ללמוד ערבית, זה לא רק שפה, זה תרבות, חגים, ענייני יומיום. אין להם מושג על כל זה".
בן-בדיס, בלשן בעל דוקטורט מהאוניברסיטה העברית בירושלים, אשר גם מפרש ומלמד ארמית, מצויד ביכולות יוצאות דופן להתמודדות עם התלמיד הישראלי.
אחרי שגדל בצפון אצל אם מוסלמית ואב ערבי-נוצרי, בן-בדיס הגיע לאוניברסיטה בירושלים, העיר שממנה הגיעה אמו, ושבה למדה סבתו מצד אמו באוניברסיטה העברית, כאשר השיעורים התקיימו בקריית מוריה.
הוא מתגורר בשכונת בקעה, לא הרחק מבית האבן המקורי של סבתו ברחוב יהודה, הממוקם כעת בסמוך למרכז של תנועת בני עקיבא ולשני בתי ספר ציבוריים יהודיים דתיים.
"הקשר שלי למקום הזה הוא לא של מבקר. אני בן המקום. אני מכיר כמעט כל פינה של העיר", הוא אומר.
הוא נשוי ליהודייה אמריקאית שגדלה בישראל, וחמיו הוא רב רפורמי הפועל לבניית שלום בין הדתות. בתם בת השלוש מדברת ערבית, עברית ואנגלית, ובן-בדיס מציג אותה לתלמידיו כ"מאה אחוז מעורבת, לא חצי וחצי".
"ירושלים היא בדיוק הבת שלי עם כל הגוונים שלה", הוא אומר. "אנחנו קשורים מאוד לעיר הזו משום שאנחנו דומים לה מאוד, ולכן מאוד קרובים אליה. לא בחרתי בירושלים". הוא מלמד ערבית באותו אופן, "עם האמת שלו", הוא אומר.
עבור רוב המורים לערבית, לימוד ישראלים יהודים הוא אתגר, שכן הם מתקשים להתמודד עם החוצפה הישראלית, בייחוד בתקופות מתוחות ביטחונית.
אריאל אולמרט (מאחור, מימין), הוא מייסד "האמבטיה" (צילום: באדיבות "האמבטיה")
"הישראלים לא אוהבים להקשיב, הם לא אוהבים שאומרים להם מה לעשות, הם חושבים שהם יודעים הכול", אומר בן-בדיס. "אני מתייחס אליהם כמו תלמידים. לא קל ללמוד שפה, ואני דורש הרבה. זה יוצר הרבה שיח ואנחנו עובדים קשה. אבל הם לא הבוס כאן, אני הבוס".
אחד הסטודנטים, קצין צבא בכיר לשעבר, אמר לבן-בדיס כי נתן הוראות לערבים כל חייו, וזה לא היה טבעי עבורו להפוך את היוצרות. לעתים תלמידים מבקשים מבן-בדיס לכתוב משהו על הלוח, אבל אומרים את זה בעברית, בלשון ציווי, ובן-בדיס אינו פועל על פי ההוראות שלהם.
"מאזן הכוחות שונה כאן וכך אנחנו מתקדמים", הוא אומר. "אני מי שאני כאן. אני אנואר, ואני משתמש בשפה שלי בתור התנגדות, להגן על הזהות שלי".
כשהוא מדבר עברית, הוא עדיין הוגה ר' מתגלגלת וע' מודגשת, כאילו מכניס במתכוון גוון ערבי לשפה העברית. "אני לא מסתיר את הערביות שלי – אני מראה אותה בכל מקום", הוא אומר.
הוא הותקף בעבר באוטובוס של אגד כשדיבר ערבית עם האחיין שלו. כשאחיו, רופא בחיפה, הגיע לבית חולים בעזה כדי לסייע במהלך המלחמה ב-2014, בן-בדיס הראה לתלמידים שלו את הודעות הטקסט שקיבל ממנו בווטסאפ, מה שהוביל לשיחה ולתגובות קשות.
שוטר ישראלי נשלח בעבר לכיתה של בן-בדיס לבדוק שהוא לא מלמד חומרים מרדניים.
אף אחת מהתקריות הללו לא עצרה את בן-בדיס מלנסות לחשוף את התרבות שלו ככל האפשר.
כוכבי פאודה במפגש עם הנשיא ריבלין (צילום: Mark Neyman/GPO)
כשהוריו היו צעירים יותר, בן-בדיס נהג לשלוח תלמידים לבלות לילה בביתם, כדי לדבר ערבית ולהיחשף לדרך החיים שלהם. במקרים רבים הם חזרו ואמרו, "מעולם לא ידענו שערבים הם כאלה".
"הפגישה של ישראלים עם ערבית היא יותר משיעור שפה אם המורה הוא ערבי, היא חושפת אותם לתרבות ולמציאות החיים", הוא אומר.
סיורים במזרח ירושלים
השעה אחת בצהריים, יום רביעי, מה שאומר שכמעט הגיע הזמן לשיעור השני של היום במוזיאון לאמנות אסלאמית בירושלים – הבניין האלגנטי, המלא באמנות, בשכונת קטמון בירושלים, שבו מלמד בן-בדיס חלק מהשיעורים השבועיים שלו.
תלמידיו נכנסים בזה אחרי זה, בהם פעיל "שלום עכשיו" יליד ארצות הברית, פרופסור לשעבר להיסטוריה של האמנות באוניברסיטת תל אביב, ושני בני עשרים פלוס, הבולטים בין הראשים המאפירים ברובם של התלמידים. בשיעור שלפני כן השתתפו בין השאר עיתונאי ושגריר לשעבר.
לקראת סוף כל שנה, בן-בדיס לוקח את תלמידיו לסיורים, כחלק מתהליך הלמידה של השפה. הם מבקרים במסגד אל-אקצא, עוצרים בספריות ערביות במזרח ירושלים, ומצטרפים לארוחות אפטאר ומאזינים למוזיקה סופית במהלך הרמדאן.
"אנחנו לא במצב רגיל שבו לימוד השפה הוא רק כדי להתחבר, זה משהו אחר לחלוטין", אומר בן-בדיס. "זה ההבדל בין תלמיד יהודי הלומד ערבית לבין פלסטיני ממזרח ירושלים הלומד עברית. יהודים יכולים לחיות ולהתפרנס בלי ערבית, אבל ערבים זקוקים לעברית ככלי פרנסה. עבור יהודים, ערבית היא בונוס, פריבילגיה, משום שהם אלו הנמצאים בשלטון".
לימוד השפה לישראלים יהודים, לדבריו, הוא לא רק למען דו-קיום או קירוב השלום. למעשה, אומר בן-בדיס, הוא כבר לא משתמש במונח דו-קיום.
"אני רוצה לעזור לאנשים, לא משנה למי, להכיר אותי טוב יותר, את אנואר, ואת האומה שלי והמשפחה שלי והאנשים סביבי", הוא אומר. "אני לא מנסה לשכנע אותם להשתנות, אני רק מנסה לפתוח חלון או דלת. אני לא רוצה להיות החבר שלהם, אני מראה להם משהו אחר דרך השפה. השפה היא כלי".
היינץ כריסטיאן שטראכה ממפלגת הימין הקיצוני "החירות" צולם בחשאי מציע לאישה שהציגה את עצמה כאשת עסקים מרוסיה חוזים ממשלתיים תמורת עזרה ברכישת עיתון ● הפרסום עורר סערה שגרמה להתפטרותו ● שטראכה נופף בסרטון בקשריו הפוליטיים בעולם, ביניהם "חבריי הישראלים שקרובים לנתניהו"
סגן הקנצלר של אוסטריה, היינץ-כריסטיאן שטראכה, הודיע היום (שבת) על התפטרותו מתפקידו. שטראכה הוא יו"ר מפלגת הימין הקיצוני "החירות".
אתמול פורסם בתקשורת האוסטרית והגרמנית סרטון שבו נראו שטראכה וחברו למפלגה יוהאן גדנס, ושטראכה הציע חוזים ממשלתיים תמורת סיוע פוליטי לאישה שהציגה את עצמה כמשקיעה רוסית ואחיינתו של אוליגרך המעוניין להשקיע באוסטריה.
הסרטון, שצולם בסתר בזמן מערכת הבחירות האחרונה באוסטריה ב-2017, עורר סערה בתקשורת ובפוליטיקה האוסטרית, וקנצלר אוסטריה, סבסטיאן קורץ, צוטט כמי שאומר שלא יסכים לעבוד עם שטראכה. תוך זמן קצר שטראכה התפטר.
בסרטון הציעה "אחיינית האוליגרך" לשטראכה שתרכוש חצי מהבעלות על העיתון האוסטרי הנפוץ "קרונן צייטונג" ותגרום לו לתמוך במפלגת "החירות".
שטראכה נענה להצעה בסרטון ואמר "אני רוצה לבנות עיתון כמו זה של ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן, זה יעלה את התמיכה במפלגה שלי". שטראכה אף ציין את שמותיהם של עיתונאים שהיה מעוניין לסלק מהעיתון ועיתונאים שהיה רוצה למנות.
בתמורה הציע לה שטראכה לגרום לה לזכות במכרזי בנייה של ממשלת אוסטריה. שטראכה הציע לה לפעול באוסטריה בזהות בדויה ולהקים חברה אוסטרית. "אני מבטיח לך שהחברה תקבל כל פרויקט של הממשלה, אמר".
במהלך השיחה עם ה"אוליגרכית" הציע לה שטראכה להשתמש בקשריו הפוליטים המצויינים ברחבי העולם. בין השאר, אמר לה שטראכה, "אני אחבר אותך עם חבריי הישראלים. הם קרובים לבנימין נתניהו. יש להם עכשיו בעיות עם השמאלנים שם".
שטראכה כינס בתגובה לפרסום הסרטון מסיבת עיתונאית שבה הודיע על התפטרותו. שטראכה הודה במסיבת העיתונאים: "התנהגתי כמו נער שיכור. זו היתה התנהגות אופיינית למאצ'ו שתוי. הייתי טיפש, יש להודות".
עם זאת, שטראכה כינה את פרסום הסרטון "התנקשות פוליטית בלתי חוקית" ו"קמפיין מלוכלך בסגנון של זילברשטיין" – כשהכוונה היא ליועץ הפוליטי הישראלי טל זילברשטיין.
הזיהום בחיפה הגז דלף מצינורות בין חברת דור כימיקלים לבז״ן ● כבישים באזור נחסמו לתנועה ● המשרד להגנת הסביבה הפסיק את הזרמת הגז בין המפעלים ● ראש העירייה עינת קליש-רותם: "כל עוד הזיהום נמשך, אין למפעלים האלה מקום לידינו"
עימותים אלימים פרצו אתמול (ו') בין מתנחלים ישראלים לתושבים פלסטינים בשומרון.
ארגון זכויות האדם הישראלי יש דין מדווח שהישראלים הציתו אש בשדות של הכפרים הפלסטיניים עוריף ואסירה-אל-קיביליה, שהתפשטה וחרכה גם בתים של התושבים.
ב"יש דין" טוענים שאחרי חילופי אש סמוך לשני הכפרים, עשרות ישראלים הגיעו מההתנחלות הישראלית הסמוכה יצהר והחלו להשליך סלעים על הפלסטינים. בארגון טוענים שהמתנחלים היו מלווים בחיילי צה"ל. לטענתם, בסרטון שצילמו הפלסטינים ניתן לראות שהחיילים עמדו מהצד ולא התערבו.
דובר של תושבי יצהר טוען שהפלסטינים תושבי עוריף הם אלה שהחלו בהצתות. לדבריו, הפלסטינים הציתו שתי שריפות, אחת ליד יצהר ואחת ליד התנחלות הר ברכה, שפגעו בשדות של היישובים ישראלים.
עוד טוענים תושבי יצהר שהאש שהציתו הפלסטינים פגעה בצינורות המים של ההתנחלות ואילצו את התושבים להפסיק את זרם המים. דובר יצהר טוען שהפלסטינים אמרו לתושבי היישוב שהם מציתים שדותיהם מאחר והשדות היו שייכים לפלסטינים, אך נלקחו מהם בשל סיבות ביטחוניות.
שני פלסטינים חדרו להתנחלות מגדלים
בתוך כך, צה"ל ומתנחלים ישראלים ביישוב מגדלים בשומרון דיווחו כי שני פלסטינים חדרו אמש לתוך היישוב.
החשודים זוהו על ידי מערכת האבטחה של מגדלים. תושבי ההתנחלות הסתגרו בבתים בהתאם להוראות כוחות הביטחון, כוחות צבא גדולים הוזעקו למקום ושני החשודים ברחו. בצה"ל מדווחים כי עדיין לא ברור אם הרקע לחדירה ביטחוני או פלילי.
ביחידת האבטחה של היישוב טוענים ששני הפלסטינים חוררו את גדר האבטחה של היישוב ושהם נכנסו אליו במטרה לבצע פיגוע.
יחידת האבטחה הודיעה לתושבי היישוב: "אחרי סריקה שנערכה בכל היישוב נשללה האפשרות של חדירת חשודים נוספים. כוחות הצבא יישארו עמנו במהלך השבת ויבצעו סריקות מחוץ ליישוב כדי למנוע חדירות נוספות של הגדר".
סוכנות הידיעות הממשלתית הסורית וארגוני אופוזיציה סוריים מדווחים על פיצוצים באזור דמשק, באזור שבו נמצאים מחסני אמל"ח של איראן וחיזבאללה ● המשטר הסורי טוען שהפעיל הגנה אווירית ו"הצליח ליירט כמה מהמטרות"
ערוץ 12 חושף הקלטות מחקירת הדס קליין, העוזרת של ג'יימס פאקר, בפרשה 1000 ● "בני הזוג נתניהו דרשו ממילצ'ן ופאקר לממן את שיפוץ הבריכה שלהם, מעילים יוקרתיים, ויאכטה שתיקח את יאיר לטיול, ונהג של מילצ'ן הסיע מקיסריה לירושלים משחת גילוח לנתניהו"● נתניהו: "רכילות צהובה"
הפרלמנט הגרמני (בונדסטאנג) קיבל היום (שישי) ברוב גדול החלטה הקוראת למשרדי הממשלה והגופים הממשלתיים בגרמניה שלא לשתף פעולה עם אירועים וארגונים המקדמים חרמות ודה-לגיטימציה של ישראל ולא לממן אותם.
ההחלטה מגנה בלשון חריפה את ארגון ה-BDS הפועל לקידום חרם כלכלי ותרבותי על ישראל ומכנה אותו "תנועה אנטישמית". לפי ההחלטה, "BDS משתמש במהלכים ודרכי פעולה בעלי אופי אנטישמי".
בהחלטה תמכו מפלגות הקואליציה – מפלגת השלטון הנוצרית-דמוקרטית שבראשה עומדת הקנצלרית אנגלה מרקל והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית, וכן מפלגות "הירוקים" וה"דמוקרטים החופשיים". חברי מפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה" נעדרו מההצבעה. "אלטרנטיבה לגרמניה" הגישה הצעה משלה לאסור על קיומו של ה-BDS כליל, אך הצעתם נדחתה.
ממלא מקום שר החוץ, ישראל כץ, ויו"ר הכנסת יולי אדלשטיין בירכו על ההחלטה. לדברי כץ: אמר כי "אנחנו מקדמים בברכה את החלטת הפרלמנט הגרמני שקבע כי מדובר בתנועה אנטישמית המקדמת חרם בלתי-חוקי נגד ישראל. זהו צעד חשוב ואנו תקווה שגם מדינות אחרות באירופה תלכנה בדרך זו".
יו"ר צוות המו"מ הקואליציוני, השר יריב לוין, הודיע היום שהחסינות לראש הממשלה אינה חלק מהמו"מ ● בעקבות זאת, בתשובה לשאלות כתבים, פורסמה הודעה של הליכוד בשמו של נתניהו שבה אושר שהחסינות לא תעלה לדיון במו"מ
הליכוד הודיע היום (שישי), בשמו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהצעות החוק להעניק לנתניהו חסינות מהעבירות שהוא חשוד בהן לא יהיה חלק מההסכמים הקואליציוניים.
מוקדם יותר הודיע יו"ר צוות המו"מ הקואליציוני, שר התיירות יריב לוין, כי "בניגוד לשמועות ולפרסומים, נושא החסינות אינו חלק מההסכמים הקואליציוניים שאנו פועלים לגבש". לאחר שכתבים בדקו בליכוד ובלשכת רוה"מ אם נתניהו עומד מאחורי הצהרתו של לוין פרסם הליכוד הודעה עם מסר דומה בשמו של נתניהו.
הודעותיהם של הליכוד ושל לוין אינן מאשרות או מכחישות לגופו של עניין את הכוונה לחוקק חוק שימנע את העמדתו של נתניהו לדין, גם אם חוק כזה לא יעוגן מראש בהסכמים הקואליציוניים.
ח"כ מיקי זוהר (ליכוד) ובצלאל סמוטריץ' (איחוד מפלגות הימין) מקדמים הצעת חוק שתחייב את יועץ המשפטי לממשלה לבקש את אישור הכנסת כדי להסיר את חסינותו של חבר כנסת העומד בפני אישום פלילי ולהעמיד אותו לדין.
חשיפה המועצה האזורית חוף הכרמל החליטה לשים סוף לבאלגן: תאסור כליל על קיום מסיבות ואירועים ברצועת החוף ● לינה באוהלים תותר בשני מקטעים קצרים בלבד - ותוגבל בזמן ● הכללים ייכנסו לתוקף החל מה-1 ביוני, בעוד שבועיים
עכשיו זה כבר ברור: תהיה מלחמה בקיץ. מלחמת חוף הכרמל.
אחרי שבקיצים האחרונים נכבשה אחת מרצועות החוף היפות בארץ – זו שמשתרעת למרגלות הכרמל ובמרכזה חוף הבונים – על ידי מאות אוהלים, זולות וישראלים שהעבירו את החודשים החמים על קו המים, המועצה האזורית חוף כרמל החליטה לשים קץ לתופעה.
ההודעה על התוכנית להשליט סדר חדש בחוף כבר מעוררת סערה ותגובות זועמות מנופשים שנשבעים להיאחז בחלקת החול שלהם בציפורניים.
לכאורה אין דבר רע באדם שנוטע אוהל על שפת הים ומבקש ליהנות מקצת בריזה ושקט בשיאו של חום יולי-אוגוסט. אלא שמה שקורה בקיצים האחרונים בחופי הכרמל, כבר מזמן לא מזכיר את התמונה השלווה הזו. החוף רחב הידיים משך אליו כמו מגנט עוד ועוד יחידים, זוגות ומשפחות, למה שהתפתחה להיות עיר אוהלים סואנת.
חלק מיושבי האוהלים שמרו על השקט, הניקיון וחיי חוף צנועים, אבל אחרים הקימו מאהלי ענק, מילאו אותם ברהיטים, גנרטורים ומכשירים חשמליים – ממקררים עד מערכות הגברה רבות עוצמה – וייצרו רעש ופסולת בכמויות מסחריות.
אגב מסחריות: במקום פעלו גם עסקים פיראטיים כגון ברים, מסיבות ואירועים פרטיים. בהיעדר תשתיות ושירותים מתאימים בחוף, הפסולת עלתה על גדותיה וניירות הטואלט המשומשים בצבצו בכל פינה.
מפת שימושים חוף כרמל
בפסח האחרון, אומרים במועצת חוף כרמל, השאיר עם ישראל ברצועת החוף הזו כ-200 טון אשפה. בחלק מימי הקיץ הזולות עומדות ריקות כשהבעלים בכלל לא בסביבה – אבל כך סימנו שהשתלטו על הטריטוריה ולמעשה הפקיעו אותה מהציבור הרחב. בדרך אל החזון הפסטורלי, העיקרון שחוף הים שייך לכולם נשכח מעט.
לקראת הקיץ הקרוב, ואחרי חילופי הנהגה (אסיף איזק החליף את כרמל סלע כראש המועצה), החליטו במועצה האזורית חוף כרמל להחזיר לעצמם את השליטה על הנעשה בחוף, והכריזו ש"הבלגאן שחגג פה במשך שנים לא יימשך".
במליאת המועצה התקבלה תוכנית לפיה, בשיתוף פעולה עם רשות מקרקעי ישראל, המשטרה, רשות הטבע והגנים ועוד שורה של גורמים שפועלים באזור, החל מה-1 ביוני ייושמו וייאכפו כללים חדשים.
עיקרי הכללים:
העסקים הלא חוקיים, המסיבות והאירועים ייאסרו כליל בכל רצועת החוף;
לינה באוהלים תותר בשני מקטעים קצרים בלבד (חוף מעיין צבי ובין הבונים לנווה ים), וגם זה רק לפרקי זמן מוגבלים, על מנת ליצור רוטציה בין המבקשים ללון במקום;
תתבצע אכיפה אגרסיבית כנגד נסיעה על החוף ברכבי ארבע-על-ארבע, שמהווה עבירה על החוק.
את המנהג הזה, של נהיגה על החוף, הגורמת לנזקים קשים לסביבה החופית, מתכוונים להדביר בין השאר באמצעות הצבת מצלמות בחול שיקבלו חשמל מפאנל סולארי צמוד. מעניין כמה זמן המתקנים הקומפקטיים האלה ישרדו את הוונדליזם הישראלי.
סיור בחוף של מועצת חוף כרמל
ההודעה על חוקי המשחק החדשים התקבלה בתגובות מעורבות. חלק מתושבי האזור שמחו לשמוע שהחוף והשקט יוחזרו להם. למשל איציק, שכתב בדף הפייסבוק של המועצה: "מעולה! הים ובעלי החיים הם הנפגעים העיקריים ואין ברירה אלא לאסור שהייה בלילה בחופים. זה מזמין צרות. רוב האוכלוסיה שמגיעה להרוס לנו את החופים היא לא מקומית ולא יודעת לכבד את הטבע". איריס כתבה: "טוב ויפה וחשוב! מה זה עיר הקרוואנים שצמחה לנו?? השתלטו על כל חלקה טובה וקטנה שעוד נותרה… חבל!"
מנגד, רבים טוענים שלא מחזירים את הציבור לחוף – אלא גוזלים אותו. דני, למשל, כתב: "אני גר בעתלית יותר מעשור ואני פה רק בגלל הים. יש לנו את החופים הכי יפים, כאילו הוצאו מאלבום תמונות, ואתם רוצים להגיד שאני לא יכול ליהנות בחופים האלו כי אני אוהב לשמוע מוזיקה ולהיזרק בים עם חברים ולישון בים ולהבעיר מדורה? מה הבעיה בזה?".
תומר הוסיף: "אתם חושבים שאתם יכולים לחוקק מה שתרצו… 60 משפחות מאבדות את הפרנסה שלהם, אתם עוברים פה על חוקי יסוד בסיסיים כמו חופש העיסוק… ניפגש בבית המשפט!".
כ-2200 איש כבר חתמו על עצומה שמתנגדת למדיניות החדשה של המועצה, מתוך יעד של 20,000 שהציבו יוזמי העצומה.
כמקובל במקומותינו וברשתות החברתיות, חלק מהמגיבים גלשו לגידופים ואיומים. במועצה טוענים שרוב המתנגדים כלל אינם מהאיזור וכי מדובר בכאלה שמנהלים בחוף עסקים לא חוקיים – ועכשיו מרגישים שהבוננזה המפוקפקת שלהם בסכנה.
הבלוגר גיל דרורי אוסף פסולת בחופי ישראל (צילום: Meir Vaknin/Flash90)
הניסיון בישראל מלמד שכשרשויות – בעיקר רשות קטנה שמוגבלת בתקציב וכוח אדם – מחליטות להתעמת עם הציבור, הסיכוי שלהן לנצח בקרב לא מזהיר. המאבק על דמותה של רצועת חוף כרמל מקפל בתוכו שאלות עקרוניות כמו למי שייכים חופי הים בישראל ומחדדת את העובדה שמדובר במשאב ציבורי שהולך ומתכווץ בגלל אתרי תשתית, מרינות, בסיסים צבאיים ותוכניות בנייה, בעוד הביקוש הולך וגדל בשל הגידול המהיר באוכלוסייה.
בכל מקרה, במועצה משאירים פתח להתגמשות: מדובר בפיילוט, מבהירים שם, והחל מה-1 ביוני תיערך בכל שבוע ישיבה מיוחדת של הסקת מסקנות בהתאם להתפתחויות. כמו לכל מלחמה, אם כך, גם למלחמת חוף הכרמל הראשונה כבר יש חמ"ל.
תערבבו טראומת שואה אירופאית, רוחב לב מזרח תיכוני וכוחנות אמריקאית, חוויות מהמטבח הקיבוצי ומחדר האוכל הצבאי ● מה יצא? מנות ענקיות, זולות, ולא תמיד טעימות ● פרופ' ניר אביאלי מגלה: כך הפכו הצלחות הישראליות לגדולות ביותר בעולם
שוק הפשפשים הומה. בבית הקפה הממוקם בבניין עותמני משוחזר מגישים בריושים צרפתים חמאתיים ומדוייקים. ממול, בחצר של האייקון דוקטור שקשוקה, עוברת מלצרית עם צלחות ענקיות ובוהקות של אוכל צפון אפריקאי.
בפינה, אימפריית המאפים של אבולעפיה. במדרחוב מסביב פזורות מסעדות איטלקיות, טברנות יווניות, מסעדה אסייתית, חמארה גרוזינית ובר מזרח תיכוני עם תפריט חוצה עולם.
"כשאתה שואל חוקרי תרבות ושפים, מה זה אוכל ישראלי?" מסביר פרופ' ניר אביאלי את המישמש הזה. "הם אומרים: הוא תוצר של מטבחי מהגרים, כלומר ורסיות כשרות של אוכל עוני – מפולין, מרוקו, עירק וכו' – שפוגש את מזג אוויר המקומי ואת התוצרת המקומית, ואז את המטבח הפלסטיני. הכל מתערבב, ויוצא טשולנט או שקשוקה".
"הכל מתערבב, ויוצא טשולנט או שקשוקה". דוקטור שקשוקה (צילום: משה שי)
אבל מטבח המהגרים עצמו שונה ממדינה למדינה.
"יש כאלו שיאמרו שהמטבח הישראלי בנוי על כור ההיתוך. לקחו בעבר עיראקי, מרוקאי ובולגרי, אמרו 'נכניס לכור היתוך', ויצא אשכנזי. איפה בעבר יצרו את המטבח הישראלי החדש? במסעדות בבית הספר. מרק כמנה ראשונה, סלט ירקות – שזו מנה מקומית – ומנה עיקרית של חלבון ופחמימה. אמא שלי חשבה כל הילדות שלה שפילה הוא שם של דג, כי הגישו להם בקלה קפואה שקראו לה 'פילה'".
נשמע מוכר.
"למעשה, זה דפוס קיבוצניקי שנשען על מסורת מזרח אירופאיות. החוקרת מרי דאגלס, שניסתה לאפיין ארוחה אירופאית, טענה כי היא בנויה ממנת חלבון מן החי – כבד, עוף, פילה דג וכו' – אשר מסמנת את הארוחה כולה ומעניקה לה את שמה. לצד זה מנת פחמימה – אורז, תפוחי אדמה, פסטה – ומנה של ירקות מבושלים. ראינו את זה במגש בקיבוץ, בצבא, במנזה האוניברסיטה (קפיטריה). מוסדות ההזנה הישראלים פועלים לפי המודל הזה".
"למעשה, זה דפוס קיבוצניקי שנשען על מסורת מזרח אירופאיות". חדר אוכל צבאי, 2011 (צילום: נתי שוחט פלאש 90)
אז אתה מקבל את הרעיון שהגיעו מנות שונות מכל העולם והתערבבו.
"הוא נכון, אבל לא מלמד אותנו שום דבר. למה? כי כל המטבחים בעולם הם תוצר של המפגש בין הלוקאלי, ההגירה והאקולוגיה. המודל הזה לא מסביר למה המטבח הישראלי שונה מזה הויאטנמי או הצרפתי. כדי לנסות ולפענח את הייחוד של המטבח הישראלי, עבדתי על פרויקט שנמשך הרבה שנים, וכלל שיחות עם שפים ידועים, טבחים ואנשים שעוסקים באוכל. כולם ציינו כי הישראלים אוהבים מנות גדולות, אבל הם לא רוצים לשלם הרבה".
איפה זה בא לידי ביטוי?
"באיטליה מגישים פסטה במשקל 80-100 גרם. שפית שהחזיקה רשת אוכל איטלקי מצליחה בישראל, סיפרה לי שלפני הפתיחה היא החליטה להעלות את משקל הפסטה ל-200 גרם למנה. בגלל המחיר הנמוך של שק פסטה ועוד כף אחת או שתיים של רוטב, זה לא שינה ממש את העלויות.
"מה הייתה הבעיה? לא היו צלחות מספיק גדולות. הם מצאו בחו"ל צלחת ענקית שנראית כמו צלחת מעופפת. התוצאה: אנשים עמדו בתור והצלחת הזו הפכה לסטנדרט בישראל".
"מה הייתה הבעיה? לא היו צלחות מספיק גדולות". מנת פסטה בסגנון איטלקי (מימין) וישראלי (צילום: istockphoto)
אבל יש מסעדות איטלקיות מודרניות בישראל שצמצמו את גודל המנה.
"שף בולט סיפר לי שביום שקיבל את מקלות הניצוח על המטבח, הוא החליט לחנך את הסועד הישראלי ולחתוך את גודל מנות הפסטה ל-120-150 גרם. זה עורר מרד בין הלקוחות. חלקם עזבו את המסעדה ולא רצו לחזור, עד שבעל המסעדה החליט להגדיל את המנות. היום כבר מתקרבים שם ל-300 גרם מנה".
יש עוד דוגמאות?
"שף ידוע סיפר לי שבעבר הוא החליט לפתוח סלט-בר כמו בחו"ל. הוא לא ידע מה הוא עושה, וקרא בספרות המקצועית. עלה משם שמנה ממוצעת שוקלת 750 גרם. הוא שם משקל ליד הקופה. הממוצע של הסועד הישראלי היה קילו ורבע. הוא הגיע למסקנה שאין הגיון כלכלי: או שהוא צריך להעלות מחיר או להוריד את איכות ירקות – כי זה מה שהישראלי ימשיך להעמיס. הוא סגרו את המקום, וישראל הייתה צריכה להמתין עשור לסלט-בר הבא.
אסף גרניט שיתף אותי לאחרונה, שמסעדות הקבוצה שלו בלונדון נאלצו לצמצם את נפח המנות בשלושים אחוזים, לאחר שהלקוחות הבריטים החזירו מנות למטבח וטענו שהן ענקיות.
"אחת הקולגות שלך ניתחה את הכישלון של המטבח הצרפתי בישראל. לדעתה זה לא קרה לא בגלל השילובים של בשר ושמנת או חמאה, אלא בגלל המוטיב של צלחת גדולה עם מנת קטנה. מצד שני, קראתי באתר של מסעדה 'קימל' של שאול בן אדרת כי הוא הבין את הפרינציפ של הקהל הישראלי: מנות גדולות במחירים נגישים. המסעדה הזו פעלה כעשרים שנה".
"הלקוחות הבריטים החזירו מנות למטבח וטענו שהן ענקיות". אסף גרניט (משמאל) (צילום: Zuzana Janku/Flash90)
אבל איך הנוסחה של המסעדות האלו עובדת? חומרי הגלם, במיוחד בשר ודגים, מאוד יקרים בישראל.
"ברור שצריך לחתוך באיכות. בחומרי הגלם, באיכות הטבחים. אבל את הקהל הישראלי זה לא מעניין. הוא מוכן להתפשר על איכות. העיקר שהמנות יהיו גדולות, נגישות וזולות".
ארוחת מה קשור
כדי להדגים את הטעון המסעיר הזה, ערך אביאלי מחקר בכל שדרות האוכל. התחנה הראשונה הייתה אחד מסמלי ההיכר של המטבח הישראלי. "ארוחות הבוקר הישראלית" המוגשת בבתי מלון.
ארוחה זו כוללת מצעד אין סופי של קערות ומגשים, שלא ממש קשורים אחד לשני: ביצים בשלל מופעים וצורות, טור הנדסי של סלטים, גבינות רכות וקשות, מאפי בצק עלים, קישים שבלוניים, פודינגים מתקתקים, דגים מלוחים, מבחר זיתים וחמוצים, טחינה וממרחים, כיכרות של לחם, ערמות לאפה הררי לחמניות, ועוד לא הגענו לשלב הקינוחים.
"איפה זה ואיפה הענן הפלאפי של אורז שמוגש ביפן?". סושי אקסטרה לארג' (צילום: istockphoto.com)
"בעלי המלונות מעידים שהם צריכים להגדיל מדי כמה שנים את ארוחת הבוקר. היום כבר מגישים את הארוחה בצלחות שבעבר הגישו בהן ארוחת צהריים, ואז את ארוחת הצהרים צריך היה להגדיל בהתאמה. הכמויות שכל סועד אוכל כמעט בלתי מתקבלות על הדעת. איך אפשר לאכול ככה בבוקר? בבתי מלון שמשרתים תיירות פנים, כמו ועדי עובדים – יש שלטים בעברית: נא לא להוציא אוכל מחדר האוכל. זה אכול כפי יכולתך, ובעיקר – זה בחינם".
זה רק בגרסה ההמונית? ומה קורה במסעדות?
"ממש לא. קח לדוגמה סושי. בארה"ב הוא קיבל סטרואידים. כשהוא הגיע לישראל, הדגים קיבלו עוד מנה. מגדילים את יחידות הסושי, את הדחיסות. איפה זה ואיפה הענן הפלאפי של אורז שמוגש ביפן? ואת זה מגישים עם סלמון מעושן או טונה מקופסה. למה ישראלים אוהבים סושי אינסייד-אאוט? כי אפשר לדחוס לתוכו יותר".
ובמטבח האירופאי?
"המילה 'טאפאס' פירושה מכסה. במקור, לפי האגדות, היה מדובר בנקניק או בגבינה שהיו שמים על כוס היין המתוק הספרדי כדי שזבובים לא ייכנסו לתוכה. מה קרה לצלוחית הקטנה בישראל? שוב מנה על סטרואידים. וככל שאתה מתרחק ממרכז העיר, מנות הטאפאס גדולות יותר".
יש רשת המבוגר משגשגת שפרוסה בפריפריה בשם ״יומנגס״, שמגישה המבוגרים בגדלים מפלצתיים וחוגגת על זה. ״תמונה אחת שווה יותר מאלף קלוריות״, כתבו בפוסט בפייסבוק עם תמונה של המבורגר המורכב משלוש קציצות במשקל כולל של 600 גרם, ומעליהן ביצה עלומה ובייקון. בצד הר של צ׳יפס וטבעות בצל.
"ישראל מגישה את הקציצה הכי גדולה בעולם". מקדונלד'ס בארצות הברית (צילום: AP Photo/Mark Lennihan)
"בוא נלך לדבר האמיתי: מקדונלד׳ס ישראל מגישה את הקציצה הכי גדולה בעולם. המשקל גדול ב-25 אחוזים מהתקן של הרשת בעולם. שאלו את בעל הבית עמרי פדן למה? והוא ענה: הישראלים רוצים מנות גדולות".
אבל גם בארה״ב מגישים מנות עצומות.
"זו פרקטיקה דומה, אבל המשמעויות שונות. באמריקה המסר הוא 'אנחנו אימפריה גלובלית. הכי עשירים, הכי חזקים', כוח חסר תקדים בהיסטוריה האנושית. ואחד המופעים של הכוח הוא במכוניות הגדולות ובמנות העצומות. אני אזמין סטייק ענק, גם אם לא אסיים אותו, כי אני מלך'".
איפה עוד שברנו שיאים?
"שוק האוכל המנוח 'טעם העיר' מיתג את עצמו בשנותיו האחרונות כ'שוק האוכל השני בגודלו בעולם'. הוא התחיל בשנות השמונים כשוק קטן ליד סינמטק תל אביב, אליו הוזמנו מסעדות הצמרת של אז, כמו 'קרן' של חיים כהן ואירית שנקר ו'תפוח הזהב' של אהרוני, והגישו מנה מהתפריט בהבדל אחד: רבע מהגודל ורבע במחיר. אני זוכר את הזעם העצום של הלקוחות. 'מה זה, שילמתי 100 שקל על ארבע מנות כדי לשבוע? אז מה יצא לי מזה'. עם השנים המנות גדלו, כך כשהקשר לגורמה אבד. העיקר הכמות. קח תאכל, תתפוצץ, ואיכות היא לא שם המשחק".
תפס את מקומו של שוק טעם העיר. שוק האוכל בדיזנגוף סנטר (צילום: Miriam Alster/FLASH90)
ומי שמנסה להיות צדיק בסדום?
"יש מסעדה איטלקית נהדרת וכשרה בתחנת דלק ליד אשקלון. השף סיפר לי שהוא הכין מנה מעולה של קבב לוקוס ותמחר אותה ב-100 שקל. אף אחד לא הזמין. הוא חשב מה לעשות, ולמחרת הגיש אותה עם ערמה עצומה של קוסקוס. היום זו המנה הכי נמכרת במסעדה. אנשים חושבים שהם דפקו את המערכת".
אולי הוא עלה על משהו.
"זכות היוצרים היא של חיים כהן. ראיינתי אותו עוד בתקופת 'קרן'. הוא אמר לי: אתה יודע מה זה להיות שבע בישראל? לשבת חצי מעולף, כפתור המכנסיים פתוח ובא לך להקיא. גם שובע הוא הבניה תרבותית וחברתית".
כלומר?
"בישראל יש כמה סוגים של רעב. הרעב האשכנזי הוא תוצר של אלפיים שנות גלות. מוחלשים, עלובים ונרדפים. יש פתגם פולני: 'נותנים לך – קח, מרביצים – תברח'. כשאתה מפחד מהפוגרום או מהפריץ, אתה לא אומר זה גורמה או לא. אתה תוקע שמאלץ או קישקע, וממלא את הבטן לעשרים שעות. מי יודע מה יהיה אחר כך".
עד כמה טראומות השואה משחקות עדיין תפקיד?
"העוצמה של הטראומה בלתי נתפסת. היא משועתקת גם לדור שני ולשלישי, וגם ליהודים מארצות שבהן לא חוו את השואה. כשסבתא של אשתי הייתה ילדה בכורדיסטאן, שלושה מהאחים שלה מתו ברעב שלאחר מלחמת העולם הראשונה. אין פלא ששנים רבות לאחר מכן, היא המשיכה להאביס את כולם.
"במזרח התיכון יש תחרות בין אורח למארח". אהוד אולמרט והקוגל הגדול בעולם, 2002 (צילום: פלאש 90)
"התפיסה של יהודים שבאו מארצות מוסלמיות לגבי אירוח נאות עומדת על שפע בשולחן. במזרח התיכון יש תחרות בין אורח למארח, שבה אתה רוצה לשבור אותו על ידי נדיבות. האורח אומר: 'די אני לא יכול לאכול יותר!' והמארח אומר: 'עוד לא התחלנו לאכול, יש עוד שש מנות'. אם אתה לא נותן מספיק אוכל, אין לך פנים. אתה מאבד את הכבוד. לאחר ארוחה אצל שכנים יוצאי מרוקו, שאלתי את הבת למה היה כל כך הרבה אוכל. היא אמרה: 'במרוקאית אין מילה לקצת'".
רק אצלנו?
"קיים מושג שנקרא 'פוטלץ", שהגיע מתרבות הילידים בארה"ב. בני קבוצות שונות היו שבויים לכאורה בסדרות של הענקת מתנות, עד שצד אחד נכנע ואומר: אני לא יכול לקחת עוד. ואז עושים מדורה ושורפים את המתנות".
למי קראתם פראייר
ב-1993 פרסמו האנתרופולוג מיכאל פייגה (שנרצח ב-2016 בפיגוע בשרונה) והסוציולוג לואיס רוניגר מאמר בשם "תרבות הפראייר והזהות הישראלית", שניתח את אחד המושגים הכי שכיחים בתרבות הישראלית, והצביעו על מורכבותו וחשיבותו להבנת פרקטיקת ההתנהלות החברתית.
"הטענה שלהם שהמושג פראייר הוא דו משמעי", אומר אביאלי. "מצד אחד, ברמה האישית הכלל הוא ברור: אל תהיה פראייר אפילו בגרם. מצד שני, ברמת המדינה, כולנו פראיירים עד הסוף מבחירה. זה אקט מעורר כבוד. קח, למשל, את תנועת המילואימניקים שקראה לעצמה 'פראיירים'. זה כבוד, למען המדינה. אנחנו גאים להיות פראיירים ברמה הלאומית – לעזוב את העבודה והמשפחה וללכת למילואים של חודש, לשלם משכנתא גבוהה, לשרוד מול יוקר המחייה בישראל, להכיל את הפוליטיקאים המושחתים. ככל שהמצב מחריף, רמת ההקרבה בישראל עולה".
נשמע סיר לחץ.
"ואיך אתה משחרר אותו? ברמה האישית. 'אני לא פראייר, אתה לא תעקוף אותי בכביש או תתפרץ לתור'".
עד כמה זה משמעותי?
"בעיני, המשפט המארגן את החברה הישראלית הוא 'אני לא פראייר של אף אחד. אני, למשל, שיפצתי את הבית לאחרונה. הנחת העבודה בעולם הקבלנים היא כזו: אתה מניח מראש שהקבלן ירמה אותך, אבל גם הקבלן מניח מראש שאתה תרמה אותו – תבקש עוד עבודה שלא תומחרה, ולא תשלם בזמן או בכלל. למה כל חוויה של ללכת למוסך או לנסוע במונית היא לא נעימה בישראל? כי זו מלחמה שבה כל צד בטוח שהצד השני ידפוק אותו".
זה לא טבע האדם?
"כשגרתי בארה"ב, נהגתי בגרוטאה. כשהייתי לוקח אותה לתיקון, ברחוב היו שלושה מוסכים. כולם איתרו את אותה תקלה ונקבו באותו המחיר. אבל בישראל עושים תוכנית טלוויזיה בה מעניקים מדליה לבעל מקצוע שהיה הוגן. מה זה 'יצאת צדיק'? בסך הכל נהגת באופן נורמטיבי כמו כל עסק בעולם".
"אתה יודע מה כתבו בטוקבקים?". שופטי "מאסטר שף", ובהם יונתן רושפלד (משמאל) (צילום: קובי גדעון פלאש 90)
ואיך זה מתקשר לעולם המסעדות?
"בא הסועד הישראלי, והוא לא פראייר. הוא רוצה שתיתן לו מנה גדולה וזולה. אבל גם השף נמצא באותו ברוך. הוא צריך לשלם מיסים, ארנונה, שכר לעובדים. אבל בגלל שהאיכות היא מרכיב חמקמק, זה האזור היחיד שבו אתה יכול לנהל מו"מ עם הסועד. לכן בישראל המנות גדולות וזולות יחסית, ואיכות אינה תמיד שיקול אמיתי".
יש סיכוי לשפים לחנך את הסועד הישראלי לתרבות אכילה שונה?
"אני זוכר שיונתן רושפלד פתח את ׳טאפאס אחד העם׳. הביקורות אהבו את המידה הנכונה של המנה. אתה יודע מה כתבו בטוקבקים? 'למה לדבר כל כך הרבה. באנו ארבעה, שילמנו 600 שקל ואחר כך הלכנו לאכול שווארמה'".
הגפילטע פיש הגדול בעולם, 2006 (צילום: Pierre Terdjman / Flash90)
מנות גדולות שצריך להכיר
המבורגר של "יומנגס": מ"אוסטרי" מבשר לבן ושבבי ביקון, ועד "פיני" המוגש עם מזרק מייפל. 53-167 שקל, בהתאם לגודל המנה, שיכול לטפס עד 600 גרם. מתחם צ׳ימפיון מוטורוס, גבעת ברנר. 09-8943656.
שניצל של קפה "נואר": מוסד לשניצלים דקיקים וענקיים שמכסים את כל הצלחת, ומוגשים בתוספת הר פירה חמאתי. שניצל עוף – 68 שקל, לבן – 74 שקל ועגל – 79 שקל. אחד העם 43, תל אביב. 03-5663018.
אייס ארומה של רשת "ארומה": משקה קר על בסיס חלב שמוגש בכוס ענקית והפך כבר לסמן בולט של הקיץ הישראלי (18 שקל בארומה תל אביב).
ארוחת בוקר של רשת "בנדיקט": ארוחת בוקר עצומה ובלתי נגמרת שמוגשת לכל אורך היום. מחירה של "ארוחת בוקר ישראלית" מתחיל ב-69 שקלים, אבל אפשר להוסיף לה תוספות רבות בתשלום.
"פוקצ'ת אוקיינוס" של אייל שני במסעדת "מלכה" (הכשרה): פוקצ׳ה עצומת ממדים, המוגשת עם פלפלים אדומים שרופים כבושים, סלט חצילים וזיתים. מחיר: 65 שקל. דפנה 2, תל אביב. 03-6091331.
כפי שחזינו הבוקר, חברת הכנסת החדשה מתייצבת לצד גדעון סער בביקורת על חוק החסינות.
היום, יום השנה למהפך 77, אני מקשיבה לנאומו הראשון של בגין בזמן הקמת המדינה. דבריו רלוונטיים מתמיד. הליכוד היא תנועה דמוקרטית, בניגוד לאלו המעבירים עלינו ביקורת. ריבוי דעות אינו חסרון אלא יתרון, גם היום. אני תומכת בראש הממשלה, ובמקביל חושבת שחקיקה פרסונלית היא גם שגויה וגם מיותרת. pic.twitter.com/qb4hSNDUeb
לחוק עוד משוכה אחת שהיא המושל, שכבר הודיע שיתמוך ● החוק קובע כי הפסקת הריון אסורה החל מהשבוע השמיני ● החוק לא מחריג נשים שנאנסו או היו קורבן לגילוי עריות ● רופא שיבצע הליך הפלה, יעמוד בפני 15 שנות מאסר
לאחר אלבמה, גם מדינת מיזורי עומדת להעביר חוק האוסר הפלות.
אתמול (חמישי) עברה בסנאט הצעת חוק האוסרת באופן גורף לבצע הפלה החל מהשבוע השמיני להיריון, כולל במקרים של אונס וגילוי עריות. היום מגיעה הצעת החוק הזו לבית הנבחרים, שכבר אישר אותה בעבר. מושל המדינה כבר הודיע על תמיכתו בחוק.
חוק ההפלות של מיזורי מחריג מצבי חירום רפואיים, אולם אוסר באופן גורף לבצע הפלה החל מהשבוע השמיני להיריון. החוק אף אוסר הפלות במקרים של סבירות גבוהה לתסמונת דאון ומומים גנטיים אחרים, או בגלל מין היילוד. רופא שיעבור על החוק ויבצע הפלה צפוי ל-15 שנות מאסר. לא יינקטו הליכים נגד האישה שעברה את ההפלה.
חוק ההפלות של אלבמה, שעבר השבוע, אוסר הפלות בכל שלב של ההיריון וגם הוא אינו מחריג אונס וגילוי עריות. החוק משית תקופות מאסר ארוכות על רופאים שיבצעו הפלות, כולל מאסרי עולם של עד 99 שנה בכלא.
החוק עבר ביוזמתה של מושלת אלבמה הרפובליקנית, קיי אייוי, ולמרות התנגדות חריפה של המחוקקים הדמוקרטים במדינה. החוק אמור להיכנס לתוקף בעוד חצי שנה, בהנחה שהעתירות נגד החוק לא יצליחו לבטל אותו.
השנה עברו גם חוקים שאוסרים הפלות מרגע גילוי הדופק אצל העובר (שבוע שישי לערך) במיסיסיפי, אוהיו, ג׳ורג׳יה וקנטאקי.
![אריאל אולמרט (מאחור, מימין), הוא מייסד "האמבטיה" (צילום: באדיבות "האמבטיה")](https://web-archive.nli.org.il/National_Library/im_/https://static.zman.co.il/www/uploads/2019/05/ariel-olmert-640x400.png "אריאל אולמרט (מאחור, מימין), הוא מייסד "האמבטיה" (צילום: באדיבות "האמבטיה")")
![שופטי "מאסטר שף", ובהם יונתן רושפלד (משמאל) (צילום: קובי גדעון פלאש 90)](https://web-archive.nli.org.il/National_Library/im_/https://static.zman.co.il/www/uploads/2019/05/F110924KG02.jpg "שופטי "מאסטר שף", ובהם יונתן רושפלד (משמאל) (צילום: קובי גדעון פלאש 90)")
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם