פעילי סביבה מחיפה הגיעו שלשום לשערי מפעל דור כימיקלים בעיר כדי למחות על אירוע דליפת הגז החמורה שהתרחשה במקום לפני שבועיים.

הפעילים קיבלו את פניו של מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה גיא סמט ונציגי ממשלה אחרים שהגיעו למקום, במסגרת הליך השימוע שהם עורכים למפעל. באותו יום גם ניתנה החלטה של בית משפט מחוזי בחיפה, שאיפשר את המשך הפעילות בדור, לאחר שעיריית חיפה דרשה להשבית אותו.

"ההליך בבית המשפט היה בעיקר פרוצדורלי, לא על הדליפה עצמה אלא על ההיתר הזמני, אבל הדליפה עוד לא נבחנה", אומרת רוית שטוסל מהקואליציה לבריאות הציבור.

"אנחנו חיים פה על נסים ונפלאות, כל הזמן מזל שלא קורה אסון לאומי. שבועיים לפני האירוע בדור התפוצצה מיכלית גפ"מ לא רחוק משם בחניון לילה והדליקה עוד מיכליות. כמה ימים אחרי הדליפה בדור היה שרב ול"ג בעומר. מה היה קורה אם כל האירועים האלו היו במקביל?", היא מוסיפה.

התושבים מרגישים שההליכים מול גורמי האכיפה מתנהלים מעל הראש שלהם. הם כאילו לא צד בעניין, וגם לדיון בבית המשפט לא הורשו להיכנס. כעת הם מקיימים חוגי בית ומגייסים כסף לקמפיין בשלטי חוצות. בתשובה לשאלה מה צריך לקרות עכשיו, שטוסל משיבה בלי להתבלבל: "שיסגרו את המפעל".

האירוע בדור כימיקלים התרחש לפני שבועיים, אז נסגרה צומת הום סנטר בחיפה ל-30 שעות לאחר שהתגלתה במקום דליפת גז, בצינור שהולך לבתי הזיקוק. דור מקבלת את הגז הזה, מסוג MTBE, בצינור שמגיע מהנמל ומעבירה אותו לבתי הזיקוק, שם הוא נמהל בדלק, ומשמש להפחתת זיהום האוויר משריפתו במנועי המכוניות. מהסיבה הזו בז"ן צורפו לעתירה של דור נגד ההשבתה.

"אין רגולציה, משרד הגנת הסביבה פישל, הוא לא באמת נמצא פה", אומרת שטוסל ומכוונת להיבט המטריד במיוחד באירוע הדליפה: 19 יום עברו מאז שתושבים התלוננו למוקד העירוני על ריחות באיזור הצומת, אך לא נעשה עם זה כלום.

רק כאשר הצטברו כמויות משמעותיות של החומר, התושבים שוב התלוננו והרשויות התחילו לטפל בזה. העירייה אף דרשה, כאמור, להשבית את המפעל, אך דור עתרה לבית המשפט שאישר להמשיך את פעילותו, למעט הצנרת שדלפה. בית המשפט דרש מדור לבצע בדיקות תכופות יותר של הצינורות ולדווח על כך, עד לדיון הבא שיתקיים בתחילת יולי.

תושבי חיפה מפגינים בשערי דור כימיקלים במחאה על דליפת הגז שהתרחשה בצינורות המפעל. 29 למאי 2019

בגלל הזמן הארוך שחלף מאז שהתושבים התלוננו ועד שהרשויות התערבו באירוע, כמו גם הסירבול שיש בין גופי הפיקוח, התושבים מרגישים שהם בעצם לבד בסיפור הזה. יתרה מכך, הם חוששים גם ממה שאי אפשר לראות או להריח, כפי שאומר שי דנון ממגמה ירוקה: "הניטור זה איגוד ערים חיפה והאכיפה שייכת למשרד להגנת הסביבה. מכשירי המדידה שלהם לא גילו את הגז. אין מה לסמוך עליהם במקרה הבא.

״הניטור זה איגוד ערים חיפה והאכיפה שייכת למשרד להגנת הסביבה. מכשירי המדידה שלהם לא גילו את הגז. אין מה לסמוך עליהם במקרה הבא״

"מה נעשה עם חומרים שאין להם ריח? שלא רואים אותם? אנחנו רואים את השמיים נצבעים בשחור ואז פונים לאיגוד ערים והם אומרים שמכשירי הניטור מראים שהכל בסדר. גם לפני שנתיים היה אירוע של שריפה בבתי הזיקוק וזה עבר מתחת לרדאר של המנטרים, הם אמרו שזה כמו יום רגיל".

מי מתפנה, מתי ואיך

אבל שני הפעילים איתם שוחחנו כבר לא דורשים רק את הידוק הפיקוח על המפעלים. למעשה, הם רוצים להיפטר מהם, כפי שאומר דנון: "אנחנו כבר לא שם. אנחנו לא בקטע של להוכיח שיש בחיפה זיהום עודף, והאם יש מחלות או לא. זה לא העניין שלנו. כל הגורמים יודעים שזה קיים. סגרנו ת'נושא. אנחנו מדברים על סגירת מפעלים ופינויים. מי מתפנה ומי זז ואיך ומתי זה קורה".

הדרישה הזו מגובה גם בעבודת מטה שנעשתה במועצה הלאומית לכלכלה, לפיה ניתן לפנות את בז"ן מהמפרץ ב-2025, אם כי לא הוגשה המלצה רשמית כזו לממשלה. אלא שמול הדרישה הזו, יש למפעלים טיעונים כבדי משקל.

כפי שציינה בהחלטתה שופטת המחוזי תמר שרון נתנאל, בז"ן הוא מפעל חיוני למשק, כפי שנקבע בחוק, שכן הוא מספק 60% מהדלק בישראל, ואת כל היתר מייבאים. כדי לזקק את הדלק, בז"ן מייבאת נפט. לדברי דנון, זה אומר שבעצם לא צריך לעשות כאן את הזיקוק.

"למה בז"ן מפעל חיוני למשק? כמו שמייבאים את הנפט אפשר לייבא את המוצר המוגמר. מביאים תזקיקים ומאחסנים אותם וזהו"

"למה בז"ן מפעל חיוני למשק? כמו שמייבאים את הנפט אפשר לייבא את המוצר המוגמר. מביאים תזקיקים ומאחסנים אותם וזהו", הוא אומר. "ההבדל בין המלחמות שהיו למלחמות שיש היום הוא שהעורף הפך לחזית. לבנון 3 לא תהיה כמו לבנון 2. הטילים יהיו ממוקדים יותר. מה שהיה נכון לחוק הישן שקבע שזה מפעל חיוני לא נכון להיום, אחרי לבנון 2 והאיום האיראני. פה קבור הכלב. לא רק שזו לא תעשייה חיונית לביטחון המדינה, היא מסכנת את ביטחון המדינה".

דנון מסתמך בדבריו על התקדים של מיכל האמוניה, וטוען שאותו היגיון אמור להיות מופעל גם לגבי דור ובז"ן. לפני שנתיים, אחרי שנים ארוכות של מאבק ציבורי, בית המשפט העליון הורה לרוקן את מיכלי האמוניה ממפרץ חיפה והשמיים לא נפלו:

"אם אין איום טילים, אז מה היתה הסכנה באמוניה? הרי היא מתמוססת במים, רק משפריצים צינור מים וזהו. גם אז הם עמדו על הרגליים האחוריות, אמרו שמערכות קירור יקרסו, הקמ"ג בדימונה ייסגר, אבל היום רואים שאחרי שהתקבלה ההחלטה מביאים אמוניה בספינה וברגע שיהיה איום יעיפו מפה את הספינה וזהו".

במלים אחרות, בניגוד לניתוח העלות-תועלת של שופטת המחוזי, דנון אומר שהסיכון כאן בכלל לא שווה את התועלת: "אלה רחשי הלב שלי, ויכול להיות שאני רואה צל הרים כהרים, אבל אי אפשר לסכן את כל האיזור. חיזבאללה מראים בסרטונים שלהם נקודות ציון של נתב"ג, דימונה, ובתי זיקוק חיפה. זו מטרה נייחת".

עד שהמפעלים הללו ייסגרו, אם בכלל, הפעילים מקווים שהרגולציה תהיה יותר הדוקה ולפחות במקרה הספציפי של דור, העירייה תצטרך להביא חוות דעת יותר מקצועיות לדיון הבא שייערך בבית המשפט. כפי שאומר דנון: "בית המשפט עשה שכל, נתן למפעל ולעירייה בראש, הם צריכים לעשות עבודה יותר יסודית.

״אני בעד לקדם את הסגירה אבל צריך לתת לשופטת את הכלים לקבל החלטה כזו ולכן היא דרשה מהעירייה להביא חוות דעת על פעילות המפעל. העירייה צריכה לקחת את המקרה הזה כמקרה מבחן גם לרישוי המפעלים האחרים".